Image Image Image Image Image Image Image Image Image

27 ינואר

By

9 Comments

איך להתמודד במצבים שאין לך שליטה עליהם?

27 בינואר 2015 | By | 9 Comments

מה לעשות כשאני מרגישה שניסיתי כול מה שיכולתי אבל שום דבר לא עובד?

מי מאיתנו לא חווה בעבר או חווה עכשיו תקופות בחיים שהכל פשוט היה מסתורי, חסר בהירות, מבלבל, והיה נראה כאילו אנחנו עומדים לאבד משהו יקר? אחד הדברים שאני רוצה להעביר לך היום הוא שגם אם לעולם לא תדעי מה צופן לך העתיד,  את יכולה להיות בטוחה שהוא הולך להיות סופר מבורך. איך אני יודעת את זה ולמה אני אומרת את זה בכזה בטחון? כי אם את קוראת עכשיו את הבלוג הזה, סימן שאת דואגת להזין את הקשר שלך עם הנצחיות שבך.

acim-day54

לפעמים זה מרגיש כאילו החיים נושאים אותנו ממקום למקום. כאילו אין שום מקום בטוח שבו אפשר להירגע לרגע, לעצור את הכל ופשוט לנשום. אבל כל המחשבה הזאת על הגבלה, על חוסר שקט, על חוסר רוגע, נמצאת רק בראש שלנו. כאילו משהו בתוכנו מרחיק אותנו מלעשות פעילויות קטנות ויומיומיות שיכולות לתרום בצורה משמעותית לרוגע להתהוות בחיים שלנו.

כאילו יש בתוכנו את הרצון להתבוסס עוד קצת בבוץ, עוד קצת בקושי. אבל זה לא בדיוק כך. זה יותר עניין של בחירה ופחות של עובדה. כשאני חושבת על זה לעומק, זה כאילו השקעתי במשך 26 שנים מהחיים שלי בהיבט מסוים בתוכי וחשבתי שרק הוא נכון ורק הוא קיים.

היבט כזה יכול להיות לדוג' תחושה של קורבן. וברגע שהבנתי שזה לא טוב לי שאני תופסת את עצמי כקורבן, הורדתי קצת מההשקעה שלי בהיבט הזה. אחר כך שמתי לב ששוב משהו קרה שעורר בי את הקורבנות, אז חזרתי להשקיע בו והשקעתי  אפילו יותר כי רציתי להתבוסס עוד קצת ועוד קצת למרות שבתוך תוכי הנשמה שלי לחשה לי, "היי נהדרת שלי, את יודעת שאת לא באמת קורבן"…

אבל פחדתי שאני מפספסת פה הזדמנות טובה להתבוסס עוד קצת, למרות שיכול להיות מאוד שאאבד שוב חלק נכבד משלוות הנפש שלי. ואז אחרי עוד 4 שנים שהרגשתי כבר שהכל התרסק, נכנעתי ואמרתי, איך לא ראיתי את זה קורה? איך השקעתי 30 שנים מהחיים שלי באשליה הזאת?

הרגע הזה שאני מרגישה שאיבדתי משהו, אבל אני מוכנה להבין שלא יכולתי לאבד משהו שמעולם לא היה שלי באמת, הוא הרגע שהאני הגבוה שלי, ניסה להוביל אותי אליו במשך כל השנים האלו.

אז מה עושים כשאין לנו שליטה על מה שקורה? כשאנחנו רוצים שמשהו יקרה, כשאנחנו רוצים כבר להיות במקום מסוים, בין אם זה מקום פיזי כמו עבודה חדשה או דירה חדשה, או מצב רגשי או בתחושה של בטחון וידיעה?

#מוותרים על מחשבות הקורבן.

אין צורך לעשות דרמה ממחשבות הקורבן. האגו אוהב להאדיר דברים ולעשות אותם מיוחדים. הוא אוהב שאנחנו מגדילים את אפקט ה wow –  סביב מחשבות קורבניות. כאילו שאנחנו מזינים ומתדלקים אותן וההתמקדות בהן גורמת לנו להוריד תקוות ולהאמין שרק ההיבט הקורבני שלי הוא הנכון.

עלינו לוותר על המחשבה הזאת כדי לשחרר אותה ללא אשמה. לוותר על המחשבה הזאת זה לא להתכחש לה או להילחם איתה.

מנקודת מבט רוחנית, כל מה שאנחנו נלחמים נגדו לא נעלם אלא מתחזק. אבל מה שאנחנו מוותרים עליו לא מקבל את ההזנה הזו יותר ולכן הוא מתפוגג.

#במה אני רוצה להשקיע?

במה אני משקיעה? באיזה היבט של עצמי אני נתפסת? והאם ההיבט הזה הוא מי שאני?

בקורס בניסים יש תרגיל שאומר, מחשבות התקיפה שלי תוקפות את אי פגיעותי. כלומר המחשבות השליליות שרצות לי בראש יכולות להיות, "אני לא מספיק טובה, הדברים כפי שהם קורים עכשיו לא טובים, אני בודדה, לא אוהבים אותי"…והמחשבות האלה מנסות לתקוף את האני השלם שהוא אהבה עצמית טהורה ללא שום התניה. האני המופרד, זה שמרגיש אשמה, זה שחושב כל הזמן את מחשבות התקיפה מנסה לתקוף משהו שלא ניתן בכלל לתקוף אותו.  כיוון שבנצח אי אפשר לפגוע. אפשר לחשוב שכן, אבל התקיפה חוזרת בחזרה אל החלק המופרד.

אני יכולה לנסות להוכיח לעצמי שמה שאני חושבת על מה שלא קורה עכשיו בחיים שלי הוא הדבר היחיד שקיים, להתמקד בו ולהגדיל אותו וכך גם המציאות שאני אראה תתאים למה שאני בוחרת לראות. רק אני בוחרת אם להשקיע במה שלא קורה, או להכיר תודה על מה שכן קורה.

אז כדי לצאת מתקיעות כזאת, אפשר לשאול את האהבה, ההדרכה הפנימית שלנו:

מה את רוצה שאראה שאני לא רואה במצב הזה? על איזו אשליה אני מתעקשת לא לוותר?

ואז פשוט תבקשי להקשיב בשקט האישי שלך, מה הנשמה שלך מנסה ללחוש לך? אולי היא רוצה שתשחררי קצת בכי? אולי היא רוצה שתרקדי? אולי היא רוצה שתציירי את הרגשות שלך?

תרגיל: תשאלי את ההדרכה הפנימית שלך למה התחושות האלו כל כך חזקות, תבקשי ממנה הדרכה, תבקשי ממנה ריפוי. היא תמיד תיתן לך את הצעד הבא. היא תמיד תזין אותך בעוד אהבה. את רק צריכה להיכנס לשקט ולהיות בנכונות להקשיב. היא תמיד תמיד עוזרת לך להגיע לאני השלם שלך. גם בתקופות מבלבלות, גם כשהכול מסתורי וחסר בהירות.

ועכשיו אלייך: ספרי לי איזה תובנות קיבלת כתוצאה מהתרגיל הזה? אני ממש אשמח לשמוע ממך ועל החוויות שלך מהדרך.

 

 

Comments

  1. ציפי עומר

    היי נילי -כאילו קראת את המחשבות שלי ושלחת את הפוסט הזה אני כל הזן עושה סוג של רגיעה והקשבה עצמית מאז שעשיתי שיתוף איתך ,התובנות -שיש עוד אנשים במצבי ובאמת אני לא היחידה וכבר הקריאה של הפוסט עושה את שלה אז נילי היקרה תודה ויום נפלא.

    • admin

      תודה רבה ציפי. תהיי באמת בטוחה שאת ממש לא לבד :) איזה יופי של שיתוף וכל הכבוד לך על ההקשבה העצמית!

  2. שירה אודסר

    קראתי כי בעלי עובר בשבוע הבא ניתוח לב פתוח מסובך וחיוני, ואני נסחפת לחרדה.
    התרגיל עוזר לי להתחבר לשקט שבפנים, להרגשה שאם רק אניח את המשוטים הזרם ייקח אותנו למחוז חפצנו.
    פשוט להתפלל. לאלהים, שבתוכי ושביקום, לא משנה איך קוראים לזה.
    ליום שאחרי, כשהוא בריא ושלם. נינוח יותר, מבלה יותר עם המשפחה, כששנינו מערכים כל רגע.
    שם אני רוצה להיות.

    • admin

      שירה יקרה, אני ממש מחזיקה לכם אצבעות ומתפללת יחד איתך שהכל יעבור בשלום. אין ספק שתיארת את זה בדרך מדהימה ואינטואיטיבית. תודה רבה רבה על השיתוף.

  3. אור צביה

    למדתי לבדי בספר הכחול של קורס בנסים שנתקלתי בו בסטימצקי והיום אני יודעת שכוח היקום משך את ידי אליו. כיום אני ממליצה ללמוד אותו בקורס ולא לבד. עכשיו כשאני בסיומו של המסע, אני נעזרת בו מדי פעם. זה אחד הספרים שמביאים לחיבור רוחני לתת המודע ולאני הגבוה, והשראה רבה לאומנים.

    • אור צביה

      נילי יקירה ומדהימה המון תודות לך ושנה מופלאה לך עם המון הפתעות גם עבורינו.

      • admin

        תודה רבה צביה יקרה!

    • admin

      אני גם בטוחה שלא סתם נתקלת בו דווקא באותה תקופת זמן בחייך. דווקא יש שורה מעניינת שמתחברת למה שכתבת כאן בסיום חוברת התרגילים והיא – "הקורס הזה הוא התחלה, לא סוף. ידידתך (ההדרכה הפנימית שלך בשפה שלי :)) הולכת אתך. אינך בודד". תודה רבה על השיתוף שלך! :)

  4. אילנה חפר

    איך ניתן לאבד שליטה ולא להרגיש אחריות על כך שהילדים הבוגרים לא חוו זוגיות מעולם

Submit a Comment