Image Image Image Image Image Image Image Image Image

08 אפריל

By

2 Comments

איך להתמודד רגשית עם תהליכים משפטיים ארוכים?

8 באפריל 2015 | By | 2 Comments

התמודדות עם הליכים משפטיים

3 טיפים רוחניים ומעשיים שיעזרו לכם לעבור את התהליך המשפטי בשלום, להיכנס ולצאת מכל דיון בהרגשה של הקלה ולהתמודד עם הרגשות הקשים לגבי הצד השני.

מכירים את זה שאתם יושבים במסדרון בית המשפט לפני שמתחיל הדיון? כפות הידיים מזיעות, תחושה של פחד שנראית כמו גוש ענן אפור וסמיך יושבת לך בבטן, עולה לגרון ומייבשת את הלשון, הלב דופק, והראש לא מפסיק להיות מוטרד ממחשבות לא מודעות של פחד מהעתיד לבוא, העו"ד שלך מנסה להרגיע אותך, הרי הוא כבר רגיל להרגיע בכל יום עוד עשרות לקוחות כמוך, אבל עדיין מרגיש לך שהתיק שלך קשה יותר, שה-יהיה בסדר שלך חסר סיכוי,  שהרגשות הקשים שלך הם ייחודיים.

ואז הם מגיעים מסוף המסדרון, אותם אלה שאתם מכנים כבר חודשים או שנים – "הצד השני", מה שבטוח הייתם מעדיפים שהם ישוגרו לצד השני של כדור הארץ, (באופן טבעי כמובן). ככל שהם מתקרבים יותר, הלב שלכם דופק חזק יותר. יכול להיות שאלו קרובי משפחה, יכול להיות שאלו בני זוג לשעבר, יכול להיות שכתוצאה מאובדן של אדם קרוב שנפטר, אתם מנהלים תיקי ירושה ארוכים ומתישים. עורכי הדין שלכם ושלהם מחליפים ביניהם בוקר טוב יבש, בזמן שאתם מקפיאים מבטים. הרי הבטחתם לעצמכם, שבפעם הזאת תראו להם שהתגברתם ושאתם חזקים.

השעון מתקתק, אבל עבורכם הזמן קפא מאותו יום שהתחיל התהליך המשפטי, זמן הדיון החל והנה אתם נכנסים לחדר הדיונים בחוסר וודאות…ומתפללים שתצאו משם בחיים.

אני יודעת מה זה.

אני הייתי שם אחרי שאבא שלי נפטר.

איך מתמודדים עם זה, מה עושים כדי לשפר את זה?

כל כאוס בחיים שלנו נועד כדי להכין אותנו למי שאנחנו באמת. האם זה משהו שפשוט קורה לנו? לא. אבל בגלל שאנחנו מחוברים למערכת חשיבה של פחד, מגיל מאוד צעיר, אנחנו מפרשים כל מצב שגורם לנו לרגשות שליליים, כמשהו רע.

2 בחירות

אבל בכל מצב כזה, יש 2 בחירות אפשריות. הבחירה הראשונה היא להמשיך להתמקד במשפט ובכמה קשה לנו להתמודד בו. בכל מה שאנחנו מאמינים שחסר לנו כדי להצליח לעבור את התקופה. והאפשרות השנייה היא לקחת את מה שקרה למקום של נקודת מבט אחרת. למקום שבו אנחנו זוכים לפנות את כל השיפוטים שלנו ואת כל הטינות שלנו, למשהו אחר שקורא לנו מתוכנו. לשנות את מחשבות הפחד והתקיפה לאהבה. כלומר, בתוך כל מצב שאנחנו מגדירים כקשה ובלתי נסבל, יש משהו נוצץ שמסתתר בתוך הבוץ ומחכה שנגלה אותו, ניצוץ, לא חייב להיות משהו חומרי, ניצוץ יכול להיות הרגע המקודש ביותר שאנחנו חווים בחיים שלנו. הרגע שבו אנחנו מבינים, שחייבת להיות דרך אחרת לחוות את הקושי הזה.

כשאנחנו מתחילים להיות מודעים לרגשות שלנו, למחשבות שמורידות אותנו למטה, כשאנחנו מרגישים חסרי אונים או חוזרים בכל פעם לשיפוטים על הצד השני כמו: "איך הוא העז לעשות כך וכך? היא לא הייתה צריכה להגיד לי כך וכך.. הם לא היו צריכים להתנהג ככה, ועוד אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, אנחנו עוד נראה מי ינצח בסוף". במחשבות האלה יש תמיד פירוד. יש הם, ויש אנחנו.

כל המחשבות האלה מגיעות ממערכת חשיבה שגדלנו עליה, שיש בה המון פחד, תחרותיות, נפרדות ואשמה.  זאת בעצם מערכת חשיבה שלא רואה את התמונה השלמה. חשיבה של נפרדות שרואה שני מצבים שהם: ניצחון והפסד, טוב ורע, שחור ולבן.

בדרך כלל, אנחנו פועלים וחושבים מתוך שדה הקרב, ואז אנחנו מתמקדים בתוצאות שאנחנו רוצים להגיע אליהן. זה מניע אותנו, אבל גם מאוד שוחק אותנו, גורם לנו להתמקד רק בנסיבות החיצוניות ולהעצים את הפירוד. אבל יש לנו עוד אפשרות, והיא לבחור לראות את הסיפור בדרך אחרת, להתחיל לשאול את עצמנו בכנות, בלי לפחד ממה שנראה וממה שנגלה על עצמינו. כיוון שהפחד מהאור שלנו, הרבה יותר גדול מהפחד שלנו מהחושך.

אנחנו פשוט כל כך רגילים אליו, שאנחנו פוחדים לראות שהאור תמיד דולק. ממה באמת אנחנו מפחדים, הרי מתחת למבטים הקפואים של שני הצדדים, מסתתר מבט של ילד מפוחד שרוצה לאהוב ולהרגיש אהוב. זה אכן המצב האמיתי שלנו, אהבה שהיא שלמה ולא מוגבלת, אך ברגע אחד מסוים בחרנו לשנות את החשיבה הזו, ועברנו מחשיבה של אהבה, לחשיבה של פחד.

1.      כל מערכות היחסים שלנו הן משימות באהבה עצמית

כל אדם שאנחנו לא מסוגלים להכיל, כל אדם שאנחנו מגדירים כאדם רע, >@#$#@,  חוצפן, שקרן, זייפן, שחקן, בעצם משקף לנו משהו שנוגע לנו בנקודה רגישה בתוכנו. משהו שיש לנו עניין איתו, בעולם הפנימי שלנו. ממש כמו מראה שאנחנו פוחדים להסתכל עליה, ואנחנו ממשיכים לברוח מעצמנו. ממה? ממה שנגלה אם נביט הישר לתוך המראה, הרי במראה מסתתר אותו הצל, שאנחנו לא מוכנים לראות בתוכנו. והצל הזה, הוא פשוט מן בועה לא ממשית שאנחנו מפחדים שקיימת בנו. התפקיד שלנו הוא להסתכל במראה באמת, כי כל מערכות היחסים שלנו הן כמו מראות שמשקפות לנו מה בתוכנו קורא לאהבה. אז אנחנו יכולים לזהות מה הצד השני מעורר בנו? איזה רגשות? מה ההתנהגות שלו גורמת לנו להרגיש לגבי עצמינו? איפה יש לנו סכסוך פנימי עם מה שאנחנו רואים שהוא או היא עושים?

שאלה: איך אתם מגדירים את האדם שנמצא אתכם במערכת היחסים של התהליך המשפטי?

כתבו את הכל, הוציאו את הכל על הדף מבלי לערוך אף מילה.

את כל השאלות על מערכות יחסים, כסף, דימוי גוף ומחשבות אוהבות אפשר גם לקבל בספר המתנה שכתבתי – לראות אהבה במקום פחד. 

(אפשר להוריד את הספר כאן או בסיום הפוסט).

התבוננו במה שכתבתם,

האנרגיה של האהבה, השמחה, ההשראה והמוטיבציה רוצה להיות תמיד באיזון בתוכנו, אבל כשאנחנו אוחזים בכל הכוח, בהתנגדות כלפי משהו, היא לא מצליחה לעבור דרכנו בצורה חלקה כיוון שהיא נתקלת במחסומים. חישבו על האדם שאתם עומדים מולו בהליך המשפטי, אותו אדם מהצד השני, אם מדובר בקבוצה של אנשים חישבו על האדם שמוביל את המושכות, אותה דמות שנוגעת לכם בנקודות הכי רגישות, עצמו עיניים, הביטו באדם הזה. שבו עם עצמכם במקום שקט, ראו אותו ופשוט אמרו לו כל מה שאתם מרגישים, אתם יכולים למצוא את עצמכם מטיחים עליו את כל הכעס שלכם, לאחר שסיימתם לשפוך את כל הרגשות שלכם, הביטו בו ושאלו אותו, מה הוא רוצה לאמר לכם, מדוע הוא נמצא במשחק החיים שלכם.

2.      אינני קורבן של העולם שאני רואה

מכירים את זה שאתם מתעוררים בבוקר, הכל טוב ויפה עד לרגע שבו אתם נזכרים בהליך המשפטי שלכם? או בסידורים שיש לכם לעשות בעקבות אותו הליך, הפסד ימי עבודה, הכנה ומציאת מסמכים, שיחות עם עורך הדין וכו'…בכל פעם שאנחנו עושים פעולה שקשורה להליך המשפטי שלנו, ואנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו רק לצורך המשפט, אנחנו מרגישים ירידת אנרגיה, ואז עולה תחושת הקורבן. בקורס בניסים יש תרגיל שאומר:

"אינני קורבן של העולם שאני רואה"

מחשבה שלילית על כמה אנחנו מסכנים ואין לנו חיים בעקבות המשפט, גוררת אחריה עוד מחשבה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים את היום בידיעה, שהולך להיות לנו יום מתיש, שבו נמצא את עצמנו מתנגדים באופן לא מוסבר, לכל דבר טוב שיכול להגיע אלינו. לכל הזמנה לקפה, חיוך, או משהו שיקל עלינו.

ההתנגדות הזו, מגיעה מתחושת הקורבן והמחשבה שאנחנו נפרדים מאלוהים. הקורס בניסים אומר, שאנחנו רעיון בשכל האלוהים, ושרעיון לעולם לא יכול לעזוב את מקורו. כמו קרן שמש שיכולה לחשוב שהיא נפרדת מאלוהים, אבל היא לא מזהה שהיא תמיד מחוברת אל השמש. גם אנחנו חושבים שנפרדנו מאלוהים, למרות שמעולם זה לא קרה, והמחשבה הזאת, יוצרת בתוכנו אשמה בלתי מוסברת.

את האשמה הזאת, אנחנו תמיד  משליכים על אנשים בחיים שלנו שאותם אנחנו לא אוהבים, או יש לנו עניין איתם, ואז, כל דבר שאנחנו לא רוצים לראות בתוכינו, אנחנו רואים בהם. אנחנו מרגישים אשמה בלתי מוסברת, כשאנחנו לא מביאים לעולם את החיבור המלא ליופי והשמחה של האני השלם שלנו ואז אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים משפטים כמו– "לא מגיע לי כי אני מסכן עכשיו, עד שההליך לא ייגמר, לא יהיו לי חיים, אני לא יכולה להתקדם לשום מקום עד שהמשבר הזה לא ייגמר" וכו…

נכון שצריך להיות מחושבים, אך יש לשים לב שאנחנו לא עוצרים את כל החיים שלנו בגלל אותו משפט, ולזהות את הגבול שעובר בין חישוב הגיוני כמו לא להוציא הוצאות מיותרות כי צריך לחסוך למשפט, לבין להעניש את עצמנו על כך שאנחנו נמצאים בכלל בהליך המשפטי.

3.      לשנות תפישה מפחד לאהבה

אנחנו נמצאים במימד שמורכב מזמן ומרחב. אבל יש לנו אפשרות לראות דברים גם קצת מלמעלה כמו חתיכות של פאזל, שמלמטה הן נראות כמו רסיסים של חיים ונסיבות שמלאות בפחד ממה שיהיה, כאב על מה שהיה וכו… מלמעלה, הדברים נראים אחרת. אפילו אם לא הספקנו עדיין להרכיב את כל החלקים.

מספיק שתהיה בנו הנכונות הקטנה לפחות להתחיל למצוא את החלקים שמרכיבים את המסגרת, ואז את החלקים של השמיים, החיות והמגדלים, כל קבוצה של חלקים שחיברנו אחד לשני, עוזרות לנו לשנות תפיסה מהחשיבה של הנפרדות והפחד, לחשיבה של אהבה. האהבה היא הכוח הגדול ביותר שקיים בנו.

זה לא אומר שאנחנו הולכים להיות החברים הכי טובים של מי שאנחנו נמצאים איתו בתהליך משפטי או משבר, זה כן אומר, שאנחנו מוכנים לראות מה הם מייצגים בתוכנו, בחיים שלנו, בעולם הפנימי שלנו, ואז, למסור את כל הנסיבות והרצונות שלנו, לאהבה. רק הרצון שלנו, הנחישות וההתמדה עוזרים לנו לשנות תפיסה מפחד לאהבה.

בכל רגע שאנחנו בוחרים לראות את השיעור שלנו, ואת האנשים שבחיינו בדרך של אהבה, ולא בדרך של התניה שאומרת – "אני הטוב והם הרעים", אנחנו בוחרים לראות את התמונה השלמה.

אפילו כשאנחנו יודעים שהאדם הזה מהצד השני בתהליך המשפטי, עשה ועושה המון דברים שממש מרגיזים אותנו, אנחנו יודעים שגם אנחנו פועלים ממקומות כואבים, ממקומות שבהם אנחנו רוצים להוכיח לעצמינו שאנחנו ראויים לאהבה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה לקחת אחריות על הצד שלנו בדרמה ולראות, מה היו הדפוסים שלנו לפני המשפט הזה, ואיך בעצם, התפיסות שלנו הגבילו אותנו אז, ומגבילות אותנו עכשיו. אנחנו מביאים איתנו את החבילות הרגשיות מהבר שלנו לכל מקום שאליו אנחנו הולכים, ואז בעצם, אנחנו חווים את המציאות אותו הדבר, שוב ושוב.

התפקיד שלנו הוא לשחרר את מה שהיה, לשחרר את הדרך שבה אנחנו חושבים על מה שהיה. לרפא את זה מהשורש, כדי לחוות את ההקלה שאנחנו כל כך רוצים.  עצם זה שאנחנו רואים את עצמינו כפגיעים או שבריריים, אנחנו יוצרים נסיבות וקשרים, שגורמים לנו לראות את זה בנו שוב ושוב.

אז זה אומר שאנחנו צריכים לקשט את המשבר הזה בסרטים ורודים ולחשוב שהכל בסדר? ממש לא. אף אחד לא מבקש מאיתנו לקחת מכחול ולצבוע את המצב בורוד, או להדביק מדבקות יפות ומקושטות על אנשים שיש לנו טינות כל כך עמוקות אליהם. הערך האמתי שלך לעולם לא נמדד כתוצאה מדברים חומריים, הערך שלך לא יכול להיות אפילו מדיד, כי מה שהוא שלם, אי אפשר למדוד.

אבל הזהות העצמית שלנו, הרבה פעמים מפריעה לנו להתמקד בערך האמתי שלנו. אנחנו יכולים לקלף את כל הקישוטים ששמנו על עצמנו ואימצנו לנו כזהות מהפחד להיפגע ולעבור דרך הכעס עד שמגיעים לידיעה של האני השלם שלנו- שם נמצאת האהבה. ואז, הטינות נעלמות מעצמן. ואז, גם הצד השני, נראה כמונו בדיוק. שווה בין שווים. אנחנו יכולים לבקש לראות את האמת אודות הצד השני, לראות מה משותף לנו, במקום לראות מה מפריד בינינו.

תהליכים משפטיים וערך עצמי

זה בסדר לחוות קושי, זה בסדר להודות שיש בנו כעסים על הצד השני, על עצמנו ועל כל אדם שקשור למצב הזה, יש משהו מאוד משחרר ומרגש בלהודות ברגשות ולחלוק אותם עם אנשים שאתם סומכים עליהם או עם ההדרכה הפנימית שלכם, ולא לנסות לייפות את הרגשות השליליים שלנו ולהגיד לעצמנו שבגלל שלכעוס זה לא רוחני, אנחנו לא כועסים בכלל. זה אחד הטריקים של האגו שלנו, שמנסה להגיד לנו שזה לא בסדר לכעוס, אבל עדיין להשאיר בתוכנו כעס ולהפנות אותו יותר ויותר כלפי עצמינו. הכעס הסמוי הזה גם גורם לנו לעשות לצד השני את פרצוף ה "אני התגברתי על זה", ואז, להרגיש מבפנים, כמה אנחנו מספרים לעצמינו סיפור.

מה לעשות אחרי הדיון?

אז הדיון נגמר. הרגשות עדיין סוערים, אבל לאט לאט, עולה עייפות. עייפות במקרה הזה, היא סימן טוב. זה סימן שמראה לנו, שיכולה להיות דרך אחרת לראות את הדברים. אנחנו יכולים להגיע הביתה, להיזכר בדברים שאמרנו, בדברים שאמר העורך הדין, השופט. איפה הרגשנו הכי טוב? איפה הרגשנו הכי רע? מה היו המילים שהפעילו אותנו? אנחנו צריכים ממש לבחון את עצמינו טוב טוב, כדי לדעת איזה דפוסים ואמונות מגבילים אותנו בהקשר להליך הזה.  וכשאנחנו הולכים לישון בלילה, אנחנו יכולים להתפלל בשקט, שהתקופה הקשה תחלוף ושנוכל להמשיך לחיות חיים פשוטים. כי מתחת לכל התשוקה והרצון לנצח, מסתתר הרצון לחיות חיים פשוטים ושקטים.

לסיכום, עשו לכם הרגל להכניס לחיי היום יום שלכם דבר אחד שאתם מגדירים כפשוט, משהו שאתם מאוד אוהבים לעשות. מדיטציה ותפילה, הן ממש הבסיס. תפילה היא הדרך שלנו לבקש, ומדיטציה היא הדרך שלנו להאזין. הרבה פעמים אנחנו אומרים שאין לנו זמן לעשות מדיטציה, אבל זה אחד מהטריקים של האגו שלנו (הקול הפנימי של הפחד) שנשקיע את הזמן של המדיטציה שיכולנו לעשות, בלהרגיש רע ולהקטין כל סיכוי לתחושה של הקלה. אפשר גם (חוץ ממדיטציה אבל לא במקום) לעשות כל מה שגורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם, לשמוע מוסיקה, לעשות ספורט, לכתוב, לשיר, להירשם לחוג שתמיד רציתם, עשו את הצעד הזה שאומר – אני מוכן להגדיל את הנוכחת של הדברים שאני אוהב בחיים שלי.

התקופה הקשה תחלוף ויגיע יום בו תביטו על עצמכם במראה ותראו את כל המתנות והאיכויות שגיליתם בתוככם מאותו מצב: חמלה, שמחה, אושר שלא תלוי בתנאים חיצוניים, הנאה מהדברים היפים שבחיים.

בהצלחה :)

מתנה ממני ♥

קבלו במתנה את המדריך לשינוי עמוק של דפוסי חשיבה ואמונות מגבילות, המדריך שייתן לך את המוטיבציה וההתמדה לראות כל קושי ומשבר כמתנה – להורדה לוחצים כאן

 

 

Comments

  1. גבי

    דברים מרגשים,מחכימים ומחזקים.תודה רבה נילי,תבורכי.

    • admin

      גבי היקר, תודה רבה לך!
      חג שמח :)

Submit a Comment