Image Image Image Image Image Image Image Image Image

08 יוני

By

2 Comments

אימון רוחני – מה המטרה האמתית שלך?

8 ביוני 2016 | By | 2 Comments

מה המטרה האמתית שלנו כשאנחנו בדרך הרוחנית שלנו?
לכל אחד יש את הדרך שהוא הכי מתחבר אליה.
חלק מאיתנו, עושים מדיטציה בכל יום,
חלק מאיתנו, מתרגלים את הקורס בניסים
חלק מאיתנו, קוראים את תפילות השחר
חלק מאיתנו, אוכלים אוכל בריא
חלק מאיתנו עושים עבודת מודעות

חלק מאיתנו עושים יוגה

חלק מאיתנו פשוט אוהב לשבת ולהקשיב לקול הפנימי

חלק מאיתנו אוהב לעשות קצת מכל דבר או הרבה מכאן וקצת משם

חלק מאיתנו פשוט רוצה מאוד לעשות משהו, אבל לא יודע מה לעשות.
אין דרך אחת טובה יותר או פחות טובה
כל הדרכים מובילות לאלוהים
ואלוהים, הוא אהבה.
לכן, כל הדרכים מובילות לאהבה.

מה שמסתיר מאיתנו את הנוכחות של האהבה
הן השפיטות שלנו
הביקורת שלנו
הקול הפנימי השלילי שלנו
המחשבות שלנו
וכל מחשבה שהמקור שלה הוא לא מאהבה.

האימון הוא הדרך שלנו, המטרה היא להגיע לשלווה ולדעת מי אנחנו באמת.

האימון שלנו, הוא ממש אימון כמו בחדר כושר. רק שכאן מדובר באימון רוחני.

המטרה שלנו, היא לרפא את מערכות היחסים שלנו, כי רק דרך מערכות היחסים, אנחנו מזהים את האני האמתי שלנו, ושל מי שנמצא איתנו. גם מערכות היחסים שאנחנו מגדירים כנעימות וטובות, וגם אלו שאנחנו מגדירים כקשות ומורכבות. כל מערכת יחסים, מובילה אותנו לעוד ועוד רבדים בתוכנו.
המטרה שלנו, היא לרפא את המחשבות שלנו
המטרה שלנו, היא לשחרר דפוסים בתוכנו שמגבילים אותנו
המטרה שלנו, היא לקום מחדש בכל פעם
המטרה שלנו, היא לעשות צעד אחד קטן בכל יום ויום.

אבל המטרה האמתית שלנו, מתחת לכל המטרות האלה
היא לזכור את הזהות האמתית שלנו
מתחת לכל השיפוטים
מתחת לכל העניינים
מתחת לכל הדברים
לכולנו יש זהות אחת
והיא האהבה שבאלוהים

שתפו את התמונה בפייסבוק או באינסטגרם

ותתייגו אותי, nillyvoochina@ או #מחשבותאוהבות

כדי שאוכל לראות אתכם, אני ממש שמחה ואוהבת להמשיך ולהכיר אתכם. ובכלל, את כל האנשים שמתחברים לפוסטים של מחשבות אוהבות.
(אפשר להוריד את התמונה ולהעלות אותה דרך הסמרטפון)
אימון רוחני

#ככל שאני שופטת את עצמי פחות, אני מקבלת את עצמי יותר.

ועכשיו נקודה למחשבה:

-באיזה מקומות בתוכך שפטת את עצמך היום?

-מה לקחת מהסרטון היום לצעד הבא שלך?

כתבו לי כאן בתיבת התגובות ואשיב לכם.

נילי

 

 

Comments

  1. אלה

    נילי יקרה.יש לי שיר שמבטא את תחושותי.
    בדידות.
    בין קולות צורמים קול יפה לא יכול להישמע
    בין גסי הלב,אטימות ואנוכיות אין מקום לאהבה
    בין דוברים אנוכיים ושטחיים אין לי מקום ואינני נשמעת
    בין קירות אטומים בצורת אנשים אינני יכולה להתבטא,להיראות,להישמע,לחייך,לשמוח ולהירגע.
    אני ראויה לאהבה,הערכה,הערצה ולעולם טוב יותר שיש בו מקום גם בשבילי.
    כך כתבתי אחרי מפגש לא נעים עם אנשים שדיברו ביניהם והתעלמו מימני.הרבה פעמים חויתי את התחושה הזאת.מרגישה כמיותרת בעולם אך עם עולם פנימי עשיר,מלא אהבה ופוטנציאל נהדר.אנשים לא ״רואים״ אותי ולא רוצים לראות.ניסיתי ליצור קשרים וקיבלתי יחס משפיל ומזלזל.ספגתי הרבה עלבונות וביקורת ומאף אחד לא מקבלת תמיכה וחיזוקים.אתמול הייתי בסדנה שהמנחה דיברה על יצירת מציאות והערכה עצמית.אמרתי שדווקא יש לי מחשבות חיוביות עלי אך מקבלת מאנשים יחס רע ונפגעת.המשתתפים אמרו שזאת בעיה שלהם,לא שלי ואני בחרתי להיפגע.ואני שאלתי את האל מאיפה יש לאנשים כזאת אטימות,טיפשות ומוסר כל כך ירוד?כשחזרתי הבייתה בכיתיחשבתי,כמה אפשר להגיע לאנשים ומקומות כל כך לא ראויים?חויתי פגיעות טראומתיות ואנשים חסרי רגש חושבים שזה כלום ואני זאת שבחרתי להיפגע.אני מרגישה חסרת אונים מול רוע,אכזריות ואנשים שוטים שלא מבינים כלום ולא משנה כמה טוב אני מתבטאה.

    • admin

      היי אלה אהובה,
      קראתי את השיר ואת הטקסט, וניכר כי חווית המון המון כאב.

      הרגשות שלנו, משקפים את הפרשנות שאנחנו נותנים ומעניקים
      לכל מה שאנחנו רואים בעולם.

      הפרשנות שלנו, מובילה אותנו לחוות מצבים כטובים או רעים, משמחים או מדכאים וכו'…

      כשאנחנו מרגישים שהדברים פשוט קורים לנו, זאת בעצם תפישה שדרכה,
      אנחנו מעניקים המון המון כוח לדברים חיצוניים להוריד אותנו, וגם מצד שני, להרים אותנו.

      אני יודעת שהחוויה של האטימות, וחוסר הרגש, נראית מאוד מאוד מוחשית.
      יש תרגיל בקורס בניסים שאומר, מחשבותיי הן דימוים שיצרתי.
      כל מה שאנחנו רואים וחווים בעולם כמו שאנחנו מגדירים אותו,
      הוא השלכה של הדימויים שלנו. כשאנחנו נתקלים באטימות, או התעלמות,
      או דחייה, או זלזול, כל הדברים האלו, הם דימויים שאנחנו אוחזים בהם בתוכנו.

      האגו מחפש תמיד מלחמה. האגו מחפש תמיד כאב.
      האגו מחפש להשליך את הדימויים שלו, על כל סיטואציה,
      על כל מערכת יחסים, ושם להצדיק את התפישה שלו,
      ולהגיד לנו, הנה, תראי איך אני צודק, איך מתעלמים ממני, איך לא רואים אותי, איך לא שמים עליי, וכו'…

      אבל אנחנו אלה שאוחזים בדימויים האלה. כלומר, האחריות היא קודם כל עלינו.
      כי אם אנחנו אוחזים בדימוי מסויים, אנחנו נראה אותו מחוץ לעצמינו.
      אם אנחנו מספרים לעצמנו מגיל מאוד צעיר, שאף אחד לא רואה אותנו,
      שאנחנו לא שווים, לא ראויים לתשומת לב, לאהבה, לשמחה, זה בדיוק מה שנפגוש.
      למרות שלא בכל מערכת יחסים זה יהיה ככה, דווקא בסיפורים הכואבים שלנו, זה ייראה ככה.

      אבל אנחנו, אנחנו אלה שאוחזים בדימויים האלה, ההדרכה הפנימית שלנו,
      עוזרת לנו לשנות אותם, לפרש אותם מחדש, להסתכל אך ורק פנימה בתוכנו.

      כשאנחנו חושבים מחשבות חיוביות, האגו תמיד ינסה לומר לנו,
      שיש מחשבות שליליות, ואז זה גורם לנו לחוסר שקט.
      הדואליות הזאת, שיש טוב ורע, שחור ולבן, נקודות קיצון,
      מובילה אותנו להרגיש הרבה פעמים בקונפליקט פנימי,
      ממש כמו שאת מתארת כאן. את יודעת שיש בך עולם עשיר, וזה נכון מאוד!
      אבל יחד עם זאת, יש גם השלכה, שיוצאת מהמחשבה שלנו, אל העולם החיצוני.

      הסיפורים שאנחנו לוקחים איתנו מגיל צעיר, הם הסיפורים שנספר
      לעצמנו גם בגיל 80, אם לא נסכים לשנות את הדרך שבה אנחנו מפרשים אותם.
      והסיפורים האלה, ממש מושלכים החוצה שוב ושוב, כדי שנפגוש אותם ונרפא אותם מהשורש.

      אני יודעת שהחוויה המוחשית נראית מאוד חזקה, וממשית, אבל אם תנסי לקחת אולי למעט זמן,
      צעד אחורה ולבחון את העניין, את תראי שהכאב הוא בעצם, שאת מרגישה
      שיש לך כל כך הרבה מה לתת, אבל את לא מרגישה שיש מי שיקבל. כי
      כולם לא רואים, אטומים וכו'….

      והסיבה שאת רואה את זה שוב ושוב, היא שזה כדור שלג שמתגלגל עם
      השנים יותר ויותר. זה מה שאני קוראת לו חבילה רגשית, זו
      חבילה של מחשבות ורגשות, שאנחנו סוחבים איתנו לכל מקום,
      ומבקשים מהעולם החיצוני שיוכיח לנו, שמה שיש בחבילה שלנו הוא נכון.

      אז לקחת רגע מנוחה, ולבחון את החבילה הרגשית הזאת.
      מאיפה היא מגיעה?

      באהבה ענקית ענקית,

      נילי

Submit a Comment