Image Image Image Image Image Image Image Image Image

20 ספטמבר

By

No Comments

איפה היה השכל שלי? פוסט על סליחה אמתית

20 בספטמבר 2015 | By | No Comments

איך לסלוח?

מכירה את התחושה שאת יודעת שאת אמורה לסלוח למישהו אבל את לא רוצה לעשות את זה? אין דבר יותר מעצבן מסליחה שנראית מאולצת או לא אמיתית.

בפוסט של היום, אני רוצה לדבר על הסיבה למה בעצם הסליחה נראית לנו משהו מאולץ, או לא אותנטי.

בואו נסתכל שניה על הדרך שבה למדנו על הסליחה. גדלנו בעצם על תפישה, שהעולם הוא מקום לא בטוח. גדלנו על תפישה, שהסליחה היא משהו שבא רק מתוכינו, כי אנחנו טובים יותר ממישהו אחר, נעלים יותר, רוחניים יותר, ובגלל זה, אנחנו צריכים לסלוח. רק בגלל הדימוי שאימצנו לעצמינו. אולי אפילו אמרו לנו שהסליחה זה משהו שנועד עבורנו, וזה עוד יותר הרתיע אותנו?

מהי הסליחה האותנטית?

הסליחה היא הזמנה מהשכינה / מההדרכה הפנימית שלך / מהאהבה / מאלוהים להיכנס לרובד עמוק יותר של עצמך.

להכיר את אלוהים שבך, ולהבין עד כמה הסליחה היא רק דרך שמובילה למקום שאין בו צורך ולו קטן שבקטנים בסליחה.

יש מקרים בחיים שנראים לנו כאילו אי אפשר לסלוח עליהם, נראה לנו שמישהו פגע בנו ואנחנו עדיין פגועים או עדיין כואבים, אפילו נראה לנו שאנחנו פגענו מאוד במישהו ושהסליחה כאן תהיה תהליך ארוך ומייגע שיש בו הרבה סבל. אבל באותה נשימה, אפשר לעשות את זה פשוט יותר. אפשר להסתכל על הסליחה כמו שהיא ולא לנסות לעשות ממנה משהו אחר שיש בו סבל או הקרבה.

אם נניח, אנחנו מרגישים שפגענו במישהו, אם אנחנו מרגישים שבחירות מסוימות שעשינו בחיים שלנו, פגעו בנו, יש תרגיל שבקורס בניסים שאומר, "אתפוש נא את הסליחה כפי שהיא". דרך התפישה הנכונה של הסליחה, אנחנו רואים ומתבוננים איך סילפנו אותה, איך עשינו ממנה משהו אחר, איך בעצם חשבנו שאנחנו צריכים להקריב או לוותר על משהו שהוא לא צודק. הקורס אומר לנו, שבכדי לסלוח סליחה אמיתית, עלינו להבין שאנחנו סולחים לאשליות ולא לאמת.

כשאני בוחרת בנפרד מההוייה השלמה שלי, כאילו לא בחרתי בכלום. כשאני בוחרת איתה, אני בוחרת בשמחה. כשאני בוחרת בלעדיה, אני חווה כאב. כשאני בוחרת איתה, אני חווה התרחבות, בטחון ושלווה.

 אני מוכנה לוותר על כלום, בשביל לקבל הכל

לדוגמא, אם אנחנו חושבים שפגענו במישהו או בעצמינו עקב בחירות שעשינו, אנחנו יכולים לחשוב עם עצמינו, מה הייתה הפעם הראשונה שבה בחרנו למלא צורך שלנו שחשבנו שחסר לנו? אולי רצינו אישור ממישהו, מאחד ההורים, החברים, ועשינו משהו שנראה לנו היום טיפשי או מיותר. אפשר לשאול את עצמינו, את השאלה:

איפה השכל שלי היה פעם?

ולא מדובר על ביקורת עצמית או ציניות.

הוא היה במצב מסוים שנקרא – נפרדות.

הוא היה במחשבה שהוא נפרד מהאלוהי שבו.

הנפרדות הזאת בחרה בכאב.

הנפרדות הזאת בחרה לראות רק את הגוף כדבר היחיד שקיים ועל ידי זה למלא את הצרכים שלו.

הפחד להיות לבד, הצורך באהבה, באישור. וזה בעצם מעגל ההרס שיוצרת הנפרדות.

אין שום דבר שנראה יותר ממשי באותם שנים מאשר הגוף והצורך להיאחז במשהו חיצוני שימלא את הכאב והריקנות שהלב מרגיש כתוצאה מהבחירה הזו.

הכל מרגיש זמני, הפחד שהזמן יעבור, הפחד מלהתבגר ושצריך להספיק את הכל היום כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. כל המחשבות האלו, משפיעות על הבחירות שלנו.

כשאנחנו בוחרים בסליחה, אנחנו בוחרים לראות דברים בבהירות ולשחרר את החשיכה של האגו, אנחנו מזמנים את האור של החשיבה הגבוהה ביותר שלנו ועולים גבוה. איך זה נראה מנקודת מבט בהירה? אנשים שפגענו בהם, אנחנו יכולים לראות שהבחירה שלנו הייתה ממקום רדום. אנשים שפגעו בנו, בעצם השלכנו עליהם, את המקום הכואב שלנו.

נשים רבות אוחזות בכאבים מהילדות, מזכרונות של היחסים של אמא ואבא, מתחושה של דחייה או אשמה על דברים שקרו אז, והתחושה הזאת עדיין קיימת שם בפנים, ולוקחת פיקוד על המון תחומים בחיים. ואז אנחנו פועלות ממקום סמוי, שאנחנו לא מודעות אליו, וכתוצאה מכך חוות כאב.

אנשים שחשבתי שפגעו בי, לא פגעו בי כי הם משהו חיצוני לי.

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני חושבת לגבי עצמי. וזה מה שמוביל לשאלה שכל אחת יכולה לשאול את עצמה, מה חשבתי או אני חושבת לגבי עצמי?

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני מאמינה לגבי עצמי. מה אני מאמינה לגבי עצמי? מה אני מאמינה שמגיע לי כתוצאה ממה שאני חושבת על עצמי?

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני מצפה לגבי עצמי. כלומר, הם מילאו את התפקיד שאני נתתי להם.

למה נתתי להם את התוצאות שציפיתי לקבל מתוך עצמי?

כי לא ראיתי שאני אוחזת בכאב. התכחשתי אליו, ולכן הרגשתי שאני דמות בתוך סיפור ולא מחברת הסיפור עצמו.

מה הנס בא להראות לי על עצמי בהקשר הזה? הנס בא להראות לי שאני חפה, שיש בתוכי שמחה אינסופית, שלום ובטחון.

ברגע שאני יוצרת או בוראת מסיבה שמגיעה מכאב שמוכחש, כאילו הייתי בתוך חלום ובראתי משהו שהוא חלק מהחלום עצמו, ולא מהבריאה האוהבת שבתוכי. בעצם בראתי משהו שהוא לא ממשי.

לסליחה יש חשיבות מהותית מאוד ביכולת שלנו לראות דברים בבהירות, להרגיש שלווה פנימית ולקחת צעד אחורה כדי להגיע כמה שיותר רחוק.

השאלה החשובה ביותר שנוכל לשאול את עצמנו השנה היא: האם אני מוכנה לראות את הסליחה בדרך אחרת? האם אני מוכנה לראות את עצמי בדרך אחרת?

אני מזמינה אותך לסדנה שאני מעבירה בנושא הסליחה. סדנה בת 3 מפגשים שבה נעבור תהליכי סליחה עמוקים. לכל הפרטים על הסדנה כאן:

סדנת סליחה

 

Submit a Comment