Image Image Image Image Image Image Image Image Image

בלוג

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

08 דצמבר

By

No Comments

מגנוט על ידי הודיה

8 בדצמבר 2019 | By | No Comments

אחד הכלים המשמעותיים ביותר בעיני בעבודה פנימית, היא כתיבה אינטואיטיבית. במשך שנים אני משתמשת בכלי הזה דרך תרגולים שונים, או בפעמים שאני רוצה לשפוך דברים על הדף, לבדוק מה קורה איתי, לרפא מהשורש מחשבות ועניינים, או לעשות עבודת עומק של סליחה.

היום, אני דווקא רוצה לדבר על כתיבה אינטואיטיבית, כשאנחנו רוצים למגנט משהו לחיים שלנו. הכלי הזה יכול לחולל פלאים בחיינו, והוא פשוט מאוד וקל ליישום.

עצם זה שאנחנו לוקחים עט ודף והתיישבנו לכתוב, זה כבר מראה לייקום שהבענו כוונה לשנות משהו בחיינו. משהו כבר מתרחש בתוכנו שאנחנו בוחרים לעשות זאת.

עוד דבר מאוד חשוב שקשור לכתיבה, כשאנחנו כותבים, אנחנו מפעילים הרבה אזורים במוח שאנחנו לא מפעילים בדרך כלל, וכך מגיעים לאזורים נוספים שמשחררים מחסומים שמונעים מאיתנו להיות ביותר שלווה ונינוחות בתוכינו. ההכרה במקומות האלה, מאפשרת לנו להבין עוד ועוד דברים על עצמינו ולהאיר עוד ועוד מקומות שלא ראינו במשך שונים, או בכלל.

עבודה בכתיבה, תוביל אותך לחזק את הקשר עם ההדרכה הפנימית שלך, תעזור  לך להתחבר לשדה של רעיונות והשראה שקיימים בתוכך, תחזק את האינטואיציה שלך ואת כוח המגנוט הרוחני שלך.

מדיטציה

לפני הכתיבה, חשוב מאוד לשבת למספר דקות של מדיטציה  ולהזמין את ההדרכה הפנימית שלך. אפשר גם לצפות בסרטון שצילמתי יחסית מזמן, על מדיטציה בסיסית.

 

הקשר בין הודיה למגנוט מתחבר, כשאנחנו מתחברים להדרכה האוהבת שבתוכנו. החיבור להדרכה הפנימית שלנו, מאפשר לנו כניסה למרחב בתוכנו שבו דברים זורמים ואנחנו מאפשרים לרעיונות גבוהים יותר מהחשיבה הרגילה שלנו להיכנס לתודעה שלנו.

לאחר המדיטציה, אפשר לקחת פשוט מחברת שאנחנו אוהבים ומרגישים מחוברים אליה, ולכתוב את המסרים הגבוהים שעלו לנו תוך כדי המדיטציה. אפשר גם לכוון טיימר ולכתוב לפחות 15 דקות בצורה חופשית, ללא ציפיות, פשוט להתחבר ולתת למילים להיכתב מעצמן.

הודיה

אחד מהכלים הכי הכי חזקים לשינוי כל מצב קיים הוא להודות על מה שיש עכשיו.

3 דברים סופר חשובים שהודיה נותנת לנו:

1. התודה מחזירה אותנו למרכז של עצמנו (לאני האמתי והאוהב שלנו) כשאנחנו מרגישים שאנחנו הולכים לאיבוד. היא מחברת אותנו לכוח גדול שקיים בנו ודואג להוביל אותנו לקבל את התוצאה הטובה ביותר עבורנו בכל מצב.

2. כשאני מודה על מה שיש לי עכשיו, אני יוצרת עוד אנרגיה גבוהה שמשפיע על הצעדים הבאים שלי. כלומר, החיים שלי נוצרים בכל רגע ורגע מחדש בהתאם למה שאני מודה עליו עכשיו.

3. כשאנחנו מודים על מה שיש לנו עכשיו, אנחנו מתחילים לזהות את ההתנגדות של האגו לכל העניין הזה של תודה. האגו לא מוכן להודות על משהו מבלי להרגיש שעדיין חסר לו עוד משהו. הוא חייב לחפש בעיה חדשה להיאחז בה.

והכי חשוב, הודיה עוזרת לנו להבין את האחדות שלנו, בתוך ההודיה, אנחנו רואים את עצמינו כאחד. אין אינטרסים נפרדים, ומה שאנחנו מבקשים, הוא לטובת כולם.

IMAG1079_1

כשאנחנו מזהים בפעם הבאה שמשהו עדיין חסר לנו, אנחנו בעצם מקבלים אפשרות לבחור מחדש במחשבה חדשה.

אז התרגיל הבא הוא בעצם תרגיל הודיה בכתיבה.

נכתוב על:

3 דברים מהותיים שאנחנו מודים עליהם בחיים שלנו.

3 דברים שקיימים בחיים שלנו ועוזרים לנו להיות אנשים טובים יותר בכל יום.

3 דברים שקרו לנו במהלך החיים שלנו ועזרו לנו לקלף שכבות ולמצוא את העצמה הפנימית שלנו.

בכל פעם שאנחנו מסירים מחסומים למודעות לאהבה שבתוכינו, אנחנו מאפשרים לעוד ניסים להתרחש בחיים שלנו. 

לדוג', אני יכולה לכתוב על כך שאני מעריכה מפגש עם אדם מסוים בחיי שהוביל אותי לשינוי משמעותי מפחד לאהבה.

אני יכולה לכתוב על כך שאני מעריכה את זה שאני בוחרת באוכל בריא ודואגת לבריאות של הגוף שלי…

הזרם הטבעי של היקום, מזהה שאני מתחברת לתדר של מה שאני רוצה, ותוך כדי החיבור הזה, עולים לי רעיונות שמאפשרים לי להיפתח למה שאני רוצה להיכנס לחיי. ההשראה שאני מקבלת, עוזרת לי לפעול אחרת ולהיפתח לאפשרות שאותו הדבר ייכנס לחיי.

בין אם מדובר בעבודה שאני רוצה, בזוגיות, בתהליך שבו אני רוצה להתחבר לכוח של הסליחה, בריפוי מערכת יחסים עם בני זוג, הורים, ילדים וכו'…

לסיכום, כתיבה אינטואיטיבית יכולה להיות דבר מאוד מהנה ומשחרר. הדבר החשוב ביותר הוא, לא לצפות שזה יהיה מושלם, זה לא נועד להיות מושלם, להיפך. זה נועד לשחרר אותנו מהמחשבה שאנחנו "צריכים" להיות מושלמים.

אם אהבתם את הפוסט, שתפו אותו עם כל מי שיכול להיעזר בו, ואם יש לכם שאלות, כתבו לי בתגובות ואענה לכל אחד ואחד מכם:

 

 

04 דצמבר

By

No Comments

אז למה בכלל לסלוח באמת?

4 בדצמבר 2019 | By | No Comments

acim-day197בהמשך לפוסט הקודם, הרבה אנשים שואלים אותי למה בעצם לסלוח באמת? למה הסליחה הזו נועדה? למה בעצם לוותר לאנשים על דברים שהם עשו לנו ולשחרר אותם לחופשי?

בפוסט הקודם כתבתי על כך שהסליחה היא לא על המעשים או על ההתנהגות של מישהו, כיוון שזאת המלכודת של האגו שגוררת אותנו שוב ושוב להתמקד באשליה של הנפרדות ושל האמונה שאנו קורבן.

זוהי בעצם הסליחה בשימושו של האגו שנועדה להמשיך ולהרוס את מערכות היחסים ולהצדיק טעויות, כי ההתמקדות היא בטעויות.

הקורס בניסים אומר שהאמת מגיעה לכל מקום שיש בו סליחה אמתית. כשהאמת היא המטרה העיקרית, אז כל הדברים מתרחשים מעצמם.

משנת 2008 התחלתי ללמוד על כוחה של הסליחה, וחלק מהדברים העיקריים שהבנתי במהלך השנים (וזה לקח כמובן המון המון זמן ושנים של התנגדויות אינסופיות לסליחה) הם:

– שהסליחה נועדה לשחרר אותנו מהאמונה שנולדנו לסבול בעולם הזה.

-שהסליחה נועדה להיכנס לשורש מחשבות הפחד שלנו על: אובדן, כסף, מחלות, מערכות יחסים, כוח, הערכה עצמית, ולשחרר אותנו מהאמונות שיצרנו בנוגע לנושאים האלה.

אמונה שבה אני מאמינה שאני זקוקה לכוח חיצוני כמו כסף, כדי להגיע למקום של נחת ושלווה בחיים שלי. המעגל הזה בעצם לא מוביל לשלווה אמתית כיוון שהאמונה שלו בבסיס הוא שאני חלשה, ומהאמונה הזאת אני מבצעת את כל הפעולות שלי.

לדוג': אם אני מאמינה שכסף שווה כוח, ושהכוח הזה יכול לשחרר אותי מסבל, אז הסליחה נועדה לעזור לי להבין שאיני חלשה כפי שהאמנתי שאני. כיוון שזאת אמונת השורש.

אני חלשה = אני מאמינה שאני זקוקה לכוח = אני מאמינה שכסף הוא הכוח שלי.

וכך מתרחש מעגל של אמונת שווא. הסליחה משחררת אותי לחלוטין ולתמיד מהמחשבה שלא נולדתי מספיק טובה, שלא נולדתי מספיק חזקה, ושעליי להיות מישהי "נחשבת" יותר וכל אחד בעצם יכול למלא כאן את היותר שלו.

-הסליחה משחררת אותי לחלוטין ולתמיד מהמחשבות שלא הייתי אהובה, שלא באמת ראו אותי, שלא הקשיבו לרצונות הכי עמוקים שלי באהבה והגנה. כיוון שהסליחה מעוררת בי את הזיכרון של מוגנות וביטחון אמתיים שקיימים בתוכי. שום דבר חיצוני לא יוכל לספק לי את מילוי החלל הזה כי הסליחה עוזרת לי לראות שלא קיים שום חלל. אין מה למלא כי אין באמת שום דבר ריק.

-הסליחה עוזרת לי להודות לכל מי שהשתתף בכל הדרמות שהאמנתי שיש בחיי. תודה מהנשמה שלי לנשמה שלהם. המחשבות האלה על כל האנשים שהאמנתי שפגעו בי היו כמו משקל ענק על הנשמה שלי, על החיים שלי, על הסיפור שסיפרתי לעצמי. הסליחה עזרה לי להבין שהסיפור הזה חסר משמעות, אני מספרת סיפור, ויש לי כוח ויכולת לספר סיפור אחר. סיפור שבו אחווה אושר מוחלט.

אלו המון יתרונות על הסליחה שמעולם לא חשבתי עליהם לפני שהכרתי את הכוח האמתי שלה. יש עוד כל כך הרבה, אז מבטיחה לשתף עוד ועוד על המתנות של סליחה אמתית, ואם הצלחתי ולו לגרום למישהו אחד לשקול להתחבר לכוח האמתי של הסליחה, מבחינתי הצלחתי בענק.

אם הרגשת שהפוסט הזה על הסליחה עזר לכם בדרך כלשהי, האם תוכלו לשתף אותו בפייסבוק? כיוון שהשיתוף עוזר לעוד ועוד אנשים בפייסבוק לראות את הפוסט ולקבל השראה.

המשך שבוע מקסים!!

נילי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

30 נובמבר

By

No Comments

סליחה שלא מהעולם הזה

30 בנובמבר 2019 | By | No Comments

landscape-4656998_1920

 

קרה לכם פעם שמישהו אמר לכם לסלוח כי האדם השני לא שווה שתתעצבנו בגללו?

קרה לכם שכשאמרו לכם את זה התעצבנתם יותר כי הרגשתם שזה אומר בעצם לוותר לאותו אדם שפגע בכם על כל מה שהוא עשה לכם?

לשחרר אותו מהחטא או מהמעשה הנורא שהוא או היא עשו?

זאת בדיוק המלכודת הגדולה ביותר שהאגו מנסה להוביל אותנו לחשוב על הסליחה.

האגו אומר, שהסליחה היא על מה שנעשה לנו.

אך הסליחה, לא באמת קשורה למה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו.

כשאנחנו סולחים על מעשים, אנחנו מרגישים טובים יותר ממי שאנחנו סולחים לו. כשאנחנו סולחים על מעשים, למעשה אנחנו לא באמת סולחים, כיוון שהתמקדנו בכמה האחר היה לא בסדר, כמה הוא או היא טעו כשהם עשו מה שהם עשו כדי לפגוע בנו, וההתמקדות בטעות, גורמת לנו להיזכר בה שוב ושוב ולהחיות את העבר, להביא אותו שוב ושוב לכאן ועכשיו.

התמקדות בטעות של הזולת = התמקדות בעבר = התמקדות באשמה = חוסר שחרור רגשי שלנו.

כשאנחנו נזכרים במעשים של מישהו, אנחנו מתחברים למחשבה שנפגענו, והמחשבה הזאת מעוררת בנו את הרגש של הפגיעה, האכזבה, הכאב, העצב, האשמה או החרטה שוב ושוב…

הסליחה כפי שלמדנו אותה, מקורה במערכת החשיבה של האגו שמבוססת על פירוד.

אני סולחת לך, משמע אני נפרדת ממך, אני אשקול אולי אם לסלוח לך, אולי כן ואולי לא…וכך האשליה של הנפרדות נמשכת עוד ועוד ועוד.

הקורס בניסים אומר:

"כאשר מחשבה של סליחה אמיתית תתפוס את מקום מחשבת הפירוד, העולם ייראה באור אחר לגמרי; אור המוביל אל האמת שבה חייב כל העולם להיעלם, הוא וכל טעויותיו. עתה נעלם מקורה וגם תוצאותיו גזו ואינן". (קורס בניסים – ספר העבודה לתלמידים – העולם מהו?)

העולם כפי שאנחנו תופשים אותו, הוא מקום שבו אנחנו נפרדים אחד מהשני, אנחנו מתמקדים בהישרדות, בגוף שלנו, בצרכים היומיומיים שלנו, בכאב, באובדן, בטינות ובהשוואות, והקורס בעצם אומר לנו ההיפך, אנחנו אחד, כשאנחנו מתמקדים בטעות, התוצאה שאנחנו רואים היא את אותה טעות שוב ושוב. כל הסליחה היא לעצמינו בלבד. הסליחה היא הפעולה שמובילה אותנו להבין שאין צורך ולא היה צורך בסליחה מלכתחילה כי הבנו וקיבלנו את המהות האמתית שלנו.

"אני צודק, אתה טועה, אני בסדר, אתה לא בסדר, אתה טוב יותר ממני, אני חלשה לעומתך שאת חזקה" וכו…כל המחשבות מתבססות על אשליה של פירוד.

הסליחה האמתית מתרחשת כאשר השכל מוכן להטיל ספק במחשבת הפירוד, ולקבל מחשבה אחרת, להיזכר במחשבה של האחדות שכבר טבועה בו כיוון שכך הוא נברא באלוהים.

אלוהים = אחד.

אז איך באמת אפשר להתכוונן לסליחה מבלי להתמקד על מה שנעשה לנו?

סליחה מתרחשת באמת כשאנחנו מוכנים לוותר על השיפוט לגמרי, ומוכנים לשחרר את עצמינו ממה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו. מהכובד, מהאנרגיה של האשמה שהדבקנו לסיטואציה. סליחה מתרגשת כשאנחנו מסכימים לוותר על המחשבה שמישהו אחר היה צריך לעשות משהו אחר ממה שהוא עשה, אנחנו מאפשרים למסך האשליה לעלות, ולהראות לנו משהו אחר. מהות אחרת, אדם אחר, אדם שנמצא מתחת לטעויות.

הצטרפו אליי לתפילה של היום – תפילה לסליחה.

בכל פעם שאנחנו מתפללים מהלב, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח, ולדברים להסתדר בדרך הטובה והגבוהה ביותר לכל הנוגעים בדבר.

23 נובמבר

By

No Comments

שנאה עצמית

23 בנובמבר 2019 | By | No Comments

self love

כל שנאה שאנחנו מרגישים, היא שנאה עצמית.

נכון, בעולם שאנחנו רואים דרך העיניים הפיזיות שלנו, נראה לנו פעמים רבות שמדובר בשנאה חיצונית, זה נראה שאנחנו מפנים את האצבע המאשימה כלפי חוץ, אך בפועל, האצבע מופנית כלפינו.

המטרה שלי היא לרפא כל חלקיק של שנאה עצמית שיש לי עדיין כלפי עצמי. לרפא ולראות במקום השנאה רק אהבה. לקבל את כל המקומות שעד היום לא קיבלתי.

כשאנחנו חושבים על שנאה, היא תמיד תגיע מהעבר. משהו שעשו לנו, משהו שעשינו, משהו שאנחנו מאמינים שפגע בנו, והזיכרון של הסיטואציה מעורר בנו רגשות שוב ושוב, שנאה היא אחד מהרגשות האלה, והיא תמיד תהיה קשורה לאשמה. אם אין אשמה, אין שום שנאה ולכן, כדי לשחרר את השנאה מהחיים שלנו, אנחנו נצטרך לשחרר אשמה.

בנוסף, שנאה תמיד תהיה קשורה להזדהות עם הגוף, מה שאנחנו חושבים כלפי הגוף שלנו, מה שאנחנו מאמינים שהגוף שלנו עשה, מה שהיינו רוצים שהגוף שלנו יעשה והוא לא עושה, לדוג' יותר ספורט, לאכול בריא וכו…וכשזה לא קורה, השנאה מופנית כלפי הגוף שלנו.

אנחנו בהתקפה כלפי עצמינו, וההתקפה הזאת מתישה את הכוחות שלנו, וגורמת לנו לעשות דברים מתוך דריכות ורצון להגיע לתוצאות חיצוניות ומשכיחה מאיתנו הרבה פעמים את הרצון למצוא אושר פנימה בתוכינו, אושר שלא תלוי בדברים חיצוניים. אנחנו מזדהים עם האגו, שמזדהה עם הגוף, וההזדהות הזאת מתבטאת בכעס, דיכאון, התמכרויות, והכי הרבה פחד. לדוגמא, דיאטות שניסינו שוב ושוב, התמכרות לעישון, לספורט וכו'….כל המחשבות של השנאה מבוססות על מערכת החשיבה של הפחד, שעל פי הקורס בניסים היא לא ממשית, ומעולם לא באמת נוצרה, כלומר, אנחנו מאמינים במחשבות שנוצרו מאשליה שבה נפרדנו מהשלם שהיינו ועודנו.

"הזדהות עם האגו היא התקפה על עצמך והפיך עצמך לעני. לכן מי שמזדהה עם האגו מרגישי מקופח. מה שהוא חווה אז הוא דכאון או כעס, כי מה שעשה היה שהחליף את אהבת העצמי בשנאה עצמית, וכך הפיל על עצמו פחד מעצמו" (קורס בניסים, פרק 12, פרקון III, פיסקה 6).

יש לנו עם הגוף מערכת יחסים מורכבת מאוד, שמבוססת על עוינות או על אהבה בתנאים מאוד מסוימים. אנחנו מאמינים שאם הגוף שלנו יהיה בצורה מסוימת, נקבל יותר אהבה, אבל אנחנו אלה שלא אוהבים אותו כבר עכשיו, או מאמינים שחסר בו משהו, ואנחנו משתמשים עם הגוף ככלי לתקיפה, תחרותיות והשוואות. מצב נוסף יכול להיות דווקא שאנחנו מאדירים את הגוף וחושבים שהוא מיוחד יותר משל אחרים.

אז אם כל השנאה מגיעה מהעבר, מחשבות שהיו לנו שחוזרות על עצמן שוב ושוב עכשיו, ואם השנאה מבוססת על אשמה שיש לנו כלפי עצמינו, שאנחנו לא טובים מספיק כפי שאנחנו, ואם השנאה קשורה להזדהות של השכל עם הגוף שלנו, ולמה שאנחנו מאמינים שאנחנו, הבסיס של כל אלה הוא שהשנאה נמצאת בשכל שלנו, ולכן יש לנו את האפשרות לשנות את מחשבות השנאה האלה.

הצטרפו אליי לתפילה של היום – תפילה לשחרור שנאה עצמית.

כשאנחנו מתפללים עבורינו ועבור אחרים, אנחנו מתחברים לשדה אנרגטי שבו כל האפשרויות פתוחות לריפוי. אנחנו מחזקים את עצמינו בכך שאנו מחזקים אחרים. בואו נתפלל עבורינו ועבור כל אדם ואדם, שכל אדם ישתחרר משנאה עצמית, מתחת לכל מחשבות התקיפה, כולנו מגיעים משכל אחד, ואנחנו משפיעים ועוזרים אחד לשני.

שתפו את הפוסט עם כל מי שאתם מרגישים שיכול להיעזר בנושא של ריפוי שנאה עצמית. 

12 נובמבר

By

No Comments

טינות

12 בנובמבר 2019 | By | No Comments

10550901_723611657676244_1244854497984009169_n

החיים מלאים בעליות וירידות, ברגעים לא צפויים, כעסים שמלווים אותנו יום יום, כעסים עתיקים וישנים, וגם בהמון מתח. אחד הגורמים הגדולים ביותר שיוצרים מתח בחיים שלנו הוא – טינות.

תחשבו על הרגע הכי לא צפוי שהיה לכם בחיים, הרגע שבו נוצר שינוי שהכי לא ציפיתם לא וטלטל את הכל, מה היה שם? ואיך זה ניתב את החיים שלכם מאותו רגע? אילו טינות התעוררו בכם לאור מה שקרה?

ועדיין, כל מה שקרה יכול לעזור לנו לראות בבירור, ממש כמו במראה, את הטינות שלנו. הטינות האלה היו קיימות עוד הרבה לפני כן, טינות שקודם כל היו מופנות אלינו.

כל הטינות מייצגות את כל הדברים שלא הסכמנו לשחרר עד היום, וכל מה שאנחנו מחזיקים בתוכינו, אנחנו מעריכים ורוצים אותו עדיין קרוב אלינו. אנחנו מאמינים, שקודם קרה כל מה שקרה, ורק אז התעוררו הטינות שלנו, אבל כשאנחנו באמת מסתכלים על מה שקרה, ועל האמונות שהיו לנו לפני כן, אנחנו יכולים לראות שהטינה המרכזית, הייתה כלפינו או כלפי הייקום שאנחנו מרגישים שהרבה פעמים פועל נגדנו.

אם אנחנו מעריכים דפוס קורבן, נחזיק ונחזק אותו בתוכינו.

אם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי ערך, זאת האמונה שאנחנו מעריכים, ואותה אנחנו שומרים קרוב אלינו, ואותה אנחנו חווים.

אם אנחנו מעריכים אשמה, זה מה שנחזיק בפנים, ונראה אותה בחוץ.

אם אנחנו מעריכים תחושת חוסר, נראה אותה ונחווה אותה בדרך הכי מציאותית שיש.

אם אנחנו מעריכים טינות, אנחנו משקיעים את הזמן שלנו, בלתחזק אותם, כמו שמתחזקים רכב, דואגים לדלק, דואגים לניקוי שמשות, ניפוח אוויר בגלגלים, אנחנו מזינים את הטינות באנרגיה שלנו, בדלק שלנו, במחשבות שלנו, וככה בעצם הן מופיעות שוב ושוב בחיים שלנו.

לדוגמא, אם אני מאמינה בחוסר ערך, אני אוכל לראות אילו מחשבות של חוסר ערך קיימות בי, ומתי התחלתי להאמין שאני חסרת ערך. מה הרגע הראשון שבו התחלתי להרגיש ככה? כמה שנים החזקתי באמונה הזאת שאני חסרת ערך? ודרך האמונה הזאת האשמתי את כל מי שהרגשתי שלא מעריך אותי?

נכון, שאף אחד מאיתנו לא עבר חיים פשוטים, והחיים לא פשוטים בכלל ובכל שלב ושלב בחיים שלנו יש כאב שמלווה אותנו, אבל, עמוק בתוכינו אנחנו יודעים שיש אמת עתיקה שאומרת, היי, יש דרך אחרת לראות את העולם.

המחסום הגדול ביותר לאושר בחיים שלנו, הוא – טינות.

הקורס בניסים אומר, שכשאנחנו שומרים טינות, אנחנו לא יודעים מי אנחנו באמת, אנחנו הולכים לאיבוד בתוך המערבולת של הרגשות שלנו ואז מרגישים מוצפים רגשית במערכות יחסים, מבולבלים ואין לנו כיוון בטוח, לאן ללכת? מה להגיד? מה לעשות?

לשמור טינה פירושו לשכוח מי אנחנו. כשאנחנו שוכחים מי אנחנו, אנחנו רואים את עצמינו כגוף בלבד, וכשאנחנו רואים את עצמנו כגוף בלבד, אנחנו מרגישים פגיעים. מרגישים שכל דבר מעליב ופוגע בנו, או מרגישים רע עם עצמינו כי פגענו במילים, במעשים…

החדשות הטובות הן, שאפשר לשחרר את הטינות שלנו, ולשחרר את עצמינו מהתוצאות שהשכל שלנו יוצר. הכוונה במילה תוצאות, היא התוצאה שראינו בעולם החיצוני שלנו, אחרי שזיהינו מה הייתה המחשבה שיצרה את מה שראינו, כי הכל מתחיל במחשבות שלנו, וכדי לעשות שינוי בעולם החיצוני, אנחנו צריכים להגיע למחשבות שלנו ולשנות משם.

"ברגע שמוסר צעיף הטינות שלך, אתה משוחרר יחד איתו", (קורס בניסים – שיעור מס' 69).

הכוח לשנות ולשחרר את הטינות שלנו קיים בנו. רגע אחד של נכונות, יכול לשחרר טינות עתיקות של שנים.

רגע אחד של נכונות, יוצר הזמנה לייקום שאומרת, "עזור לי לשחרר את עצמי, מכל מה שחשבתי על עצמי עד היום, מכל הכעסים, מכל הטינות, מכל ההאשמות העצמיות ממני ומכל אדם ואדם".

מי ייתן ונסכים לשחרר את כל הטינות שלנו ממש עכשיו. שנהיה מלאים בנכונות לשחרר ולהשתחרר. אמן!

הצטרפו אליי לתפילה לשחרור כל הטינות שלנו

  • הורידו בחינם את התפילה שכתבתי לריפוי מערכות יחסים – להורדת התפילה ליחצו על הקישור. התפילה נכתבה בהשראה, והיא עוזרת לנו לשחרר אשמה, כעס ובושה במערכות יחסים, לשחרר את עצמינו מרגשות שמגבילים אותנו ומשאירים אותנו תקועים במקום, וגם את מערכות היחסים שלנו.
  • להורדת התפילה לריפוי מערכות יחסים במתנה – לוחצים כאן

 

10 נובמבר

By

No Comments

צודק או מאושר?

10 בנובמבר 2019 | By | No Comments

קרה לכם פעם שידעתם שאתם צודקים?
אבל לא סתם צודקים…
צודקים ב-100%.
אבל מישהו או מישהי, גם חשבו שהם צודקים
ולא סתם צודקים
צודקים ב – 100%.

לי למשל, זה קרה המון פעמים.
ידעתי בוודאות שאני הצודקת,
ידעתי שכל מה שאני רוצה לעשות זה להוכיח שאני צודקת
וידעתי שהתכנית שלי תהיה להוציא לפועל את הצדק שלי!

האם זה עשה אותי מאושרת?
אפילו לא לרגע אחד.

האם הייתי חדורת מטרה?
ממש ממש כן.

האנרגיות שבזבזתי באותם שנים על להוכיח את הצדק שלי,
גרמו לי לא לחיות את החיים שרציתי באותו רגע,
אלא לחיות בראש את העתיד שאני רוצה להגיע אליו, מה שתמיד ברח ממני שוב ושוב ושוב…מלא בפחדים, של מה יקרה אם מה שאני רוצה לא יקרה?

תמיד הרגשתי שכשאני אגיע לתוצאה, זה יקרה, ולא אצטרך להוכיח יותר כלום.
שיחקתי במשחק מאוד לא כיפי. משחק שבו הרגשתי תמיד חסרת שקט, וקול פנימי אמר לי – "לוזרית, את בטוח תפסידי. תפסיקי לנסות"…

אז מצד אחד יש את הרצון להצליח להוציא את הצדק אל האור, ומצד שני, יש קול פנימי שמגיע מאותו רצון להשאיר אותי במצב של לרצות כל הזמן…ולא להגשים…

ואז הבנתי את זה, לעולם זה לא יקרה.
לא ככה, לא בדרך הזאת…
לא כשאני פועלת מתוך רצון להוכיח משהו למישהו…

וזה יצר משבר מאוד גדול
כי הרגשתי שאיבדתי משהו,
הרגשתי שנכנעתי לרוע, לשקרים, והכי הכי, פחדתי שמה שקראתי לו בלב כניעה, יתפרש בעיני הצד השני ככישלון.

אבל אז, קראתי את הציטוט שאני כל כך אוהבת מהקורס בניסים שאומר: "האם אתה מעדיף להיות צודק או מאושר"?
"שמח שנאמר לך היכן שוכן האושר, והפסק לחפש במקומות אחרים".

והשאלה הזאת מהדהדת בתוכי עד היום….
היכן שוכן האושר?
היכן שוכן האושר?

זאת שאלה שממש שווה לנו לשאול את עצמינו בכל יום ויום…
וזה בדיוק הקול ההפוך מהקול שאל האגו, זה הקול הנצחי שתמיד ינסה לעודד אותנו ויוביל אותנו למקום של שלווה פנימית מוחלטת!

רק בתוכי, רק מההבנה שהוא לא יכול להגיע בשום דרך אחרת.
איזה כיף, סוף סוף אני יכולה לקחת אחריות על העולם הפנימי שלי ולהפסיק לנסות שדברים ישתנו בשבילי מבחוץ.

בכל פעם שננסה לגרום למישהו או משהו להשתנות בשביל שנרגיש טוב יותר, נמשיך לרדוף אחרי ענן האושר הרחוק הזה, שתמיד ייראה לנו קשה להשגה.

בכל פעם שנפעיל מניפולציה או ניתן משהו ממקום של רצון לקבל בחזרה, נרגיש במקום פנימי מאוד, שעשינו משהו כדי לקבל בחזרה, וזה יכווץ את הלב שלנו במקום להרחיב אותו…

אז בואו ננסה…

בואו ננסה, רק להיום, לאפשר לביטוי של אהבה לעבור דרכינו, למישהו או מישהי שזקוקים לו. לילדים שלנו, לבני הזוג, לחברים בעבודה, לחברים הטובים שלנו, (חיוך, מילה טובה, הקשבה, משהו טעים לאכול, מסר מעודד – ובלי לצפות לכלום בחזרה)….

ספרו לי איך היה… :)

באהבה ענקית!

acim-day195

22 אוקטובר

By

2 Comments

שינויים קטנים מובילים לשינוי גדול

22 באוקטובר 2019 | By | 2 Comments

היום הראשון של החזרה לשגרה הגיע, ואני מקווה שהחגים עברו בטוב.

השבוע עבדתי על על תכנים חדשים לכל המנויים של מחשבות אוהבות. התכנים נוגעים לאמון שיש לנו בעצמינו, אחד בשני ובעולם, כיוון שעל האמון שלנו מתבססים כל החיים שלנו. מה שאנחנו מאמינים בו, מציג את עצמו בפנינו וכך אנחנו רואים וחווים את מה שאנחנו מגדירים כמציאות.

עלתה לי גם מחשבה שכל אחד מאתנו נמצא בדרך שהוא הכי מחובר אליה, ויש מגוון דרכים רוחניות, אבל כל הדרכים מובילות אותנו לדעת מי אנחנו באמת.

כל אחד מוצא בסופו של דבר את המסלול האישי שלו. בדרך הרוחנית שלנו, לעולם לא נוכל לדעת איפה נהיה בעוד חודש או שנה מהיום, אבל המורה הפנימית שלנו, עוזרת לנו לבטוח בכך שתמיד נהיה בזמן הנכון ובמקום הנכון לנו.

מה שמשך את תשומת לבי, הייתה התובנה שמשותף לכל הדרכים האלה הוא שבסופו של דבר כולנו רוצים להגיע לאותו מקום. המקום הזה נקרא – שלווה פנימית. מה שעוד משותף לכולנו הוא, שלאף אחד מאתנו זה לא קל.

בקורס בניסים, יש תרגיל שאומר "שלוות האלוהים היא רצוני". ובהמשך כתוב, "אמירת המילים האלה אינה ולא כלום. אבל התכוונות אליהן היא הכל".

כמה פעמים קרה לנו שחשבנו שרצינו משהו, שהבטחנו לעצמנו שנתאמץ ונעשה הכל כדי להשיג אותו, אבל אחרי יומיים נשברנו וחזרנו אחורה? מה הרגשנו?

אשמה נוראית!

מהמקום האישי שלי, אני יכולה להגיד שרק באותה נקודת זמן בחיי שהרגשתי שהדיאלוג הפנימי שלי מגיע ממקום אמיתי שבאמת מתכוון לזה, יודע שיעלו קשיים, ומוכן להתמודד עמם כשיעלו בדרך, הצלחתי לעשות את פריצות הדרך המשמעותיות ולעשות פעולות עקביות שגרמו לי להגיע לתוצאות.

לפתח את השריר הרוחני שלנו ולעשות זאת בלי שום אתגרים, זה משהו שהוא בלתי אפשרי. יכול להיות שהאתגרים בחיים שלך מרובים, יכול להיות שיש משהו שהיית רוצה שיקרה כבר כדי להרגיש בטחון גדול יותר בייקום, יכול להיות שהשאלה – מה הייעוד שלי? מעסיקה אותך הרבה וגורמת לך לצרוך הרבה מידע שלעיתים גם מבלבל אותך.

אבל היום אני רוצה להתייחס למורה הפנימי שאיתו אנחנו עושים את הדרך. וכן, גם אם אנחנו נמצאים כבר הרבה זמן בהתפתחות אישית ורוחנית.

באיזה מורה אנחנו בוחרים להיעזר ברוב הזמן?

בזה שאומר לנו שאנחנו לא שווים כלום, שלא יצא מאיתנו שום דבר טוב, זה שמבקר אותנו, שמסתכל עלינו בזלזול וגורם לנו להרגיש קטנים ממישהו אחד או גדולים ממישהו אחר?

מנסיון אישי, בפעמים שאני בוחרת במורה הזה, למרות שאני יודעת שלא יצא לי מזה משהו טוב, אני מתבאסת מעצמי מאוד. אבל בשלב מסויים אני מתעוררת, סולחת לעצמי ובוחרת מחדש. עם השנים הבנתי שאם כמה שזה מפתה לבחור במורה הזה, המורה הזה כובל אותנו פעם אחר פעם.

או שנבחר במורה האהבה? זה שמסתכל עלייך בעיניים אוהבות, זה שמוביל אותך להיות אמיתי ולהפסיק לשקר לעצמך, זה שמעצים אותך, לעולם לא גורם לך להרגיש אשמה על המחשבות והרגשות שלך ומנסה להראות לך תמיד את התמונה הגדולה, גורם לך להגיע לשיעורים שלו בציפייה, זה שלא גורם לך לחשוב שהכל קל ונפלא, אלא דווקא גורם לך לעבוד קשה ולעבור את הדרך צעד אחר צעד? המורה הזה משחרר אותך.

#רק שינויים עדינים ועקביים, יובילו אותי לשינוי משמעותי

אני מאמינה שהשינויים הכי משמעותיים בחיים נוצרים מצעדים קטנים ועקביים, ויותר מכך, שכל דרך רוחנית שבאמת מעצימה אותך, גורמת לך להרגיש שחרור ולא אשמה, שיפוטיות, פירוד ותחרותיות.

אבל לבחור פתאום במורה המעצים אחרי שהתרגלנו שנים למורה של הפחד – זה לא תמיד קל. האמת, שזה לא קל בכלל. אף אחד לא מבטיח לנו שכל יום יהיה מלווה בציוצי ציפורים, שמחה ואהבה ללא תנאים. קשה לנו בגלל שהיינו רגילים מאוד לאנרגיה מסוימת שמלווה בפחד. פחד להיות מי שאנחנו, פחד שלא יאהבו אותנו ונסיון ליצור לעצמנו תדמית שתגרום לאנשים לשים לב לקיום שלנו.

אך האם זה אומר שאי אפשר לעשות שינויים? ממש לא. הנכונות שלנו היא הדבר החשוב ביותר. בעולם של סיבה ותוצאה, כדי לא לשחזר את אותה מציאות שוב ושוב, יש לנו בחירה חופשית להפסיק את הלופ וזאת על ידי כך שנהיה נכונים ללמוד מה המצבים האלו באו להראות לנו על עצמנו.

acim-day194

אז איך להתחיל לעשות שינויים עדינים ועקביים?

קודם כל כדאי מאוד להבהיר את התמונה:

1.     לכתוב לעצמי מה הדבר שאותו אני רוצה לעבוד עליו בתוכי כדי ליצור שינוי

2.     להבין מאיפה הדבר שאותו אני רוצה לשנות מגיע – אם נגיד אני רוצה לעשות יותר כושר ואני לא מצליחה להתמיד בכך, אז להבין מאיפה מגיע חוסר ההתמדה. אולי זה משהו שאמרו לי שהייתי קטנה? אולי מורה מסוים לא האמין בי? אולי האווירה בבית הייתה לא כל כך תומכת? המטרה היא להבין – מאיפה מגיע הפחד להתמיד בעשיית כושר.

3. לשאול את עצמי מה אני מרוויחה מזה שהמצב נשאר אותו דבר? אם לדוגמא אני מאוד רוצה לסלוח למישהו שפגע בי ואני מרגישה שקשה לי מאוד לעשות את זה, אז אוכל לשאול את עצמי – מה אני מרוויחה כשכשאני בוחרת להמשיך לשאת בתוכי את הרגשות השליליים כלפי X?

אולי זה הפחד מכך שאני חוששת שאצטרך להתעמת עם מישהו ואני לא טובה בעימותים? אולי זה מהמחשבה שאם אסלח לו אז הוא יצחק עליי ויראה אותי כחלשה?

כמובן שהסליחה היא תהליך והיא לא מתרחשת בין רגע, אבל היא כן מתרחשת בתוכנו. אנחנו לא נצטרך להגיד דווקא באופן פיזי לאותו אדם שסלחנו לו. אבל לצורך העניין המקום הזה בתוכנו שרוצה להמשיך להחזיק את הרגשות ואת האצבע המאשימה משאיר אותנו הרבה פעמים במקום ולא מאפשר לנו להתקדם. כשאנחנו רוצים לשחרר אותם באמת כדי לשחרר את עצמנו, אנחנו מוכנים לסליחה.

4. כל יום מתקופת הזמן שבחרנו 30 או 40 ימים, להבטיח לעצמנו שאנחנו מקדישים עשר דקות, חמש דקות או אפילו דקה, לתהליך. לקרוא ספרים על הנושא, להשתתף בדיונים באינטרנט, לדבר על הדברים עם חבר קרוב שאנחנו סומכים עליו, לכתוב ביומן, לזמן חלומות בלילה לפני השינה.

אז בכל יום לעשות משהו אחד קטן, שיוביל אותנו להיות עקביים וליצור שינוי גדול.

אם החלטתם איזה שינוי או התחייבות אתם עושים החודש, שתפו אותי בתגובות כאן למטה בבלוג, אשמח מאוד לשמוע מכם.

27 יוני

By

No Comments

נשמות תאומות – איך לזהות אותן ומי המשמעות שלהן בחיינו?

27 ביוני 2019 | By | No Comments

לפני מספר ימים, העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק של מחשבות אוהבות ובאינסטגרם,  ושאלתי:

"קרה לכם פעם שפגשתם מישהו והרגשתם שפגשתם אותו כבר בזמן / מקום / חיים אחרים"?

באופן שממש לא הפתיע אותי, כל התשובות היו: "כן", קורה לי המון", "מה זה אומר"? וכו… אז התשובה בעצם פשוטה מאוד, יש לנו את המערכת הפנימית האינטואיטיבית שיודעת, שמזהה את הנשמות שבאו להיות אתנו כאן במסע החיים הזה.

בספר של ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות", שזה הספר הראשון שקראתי על כל הנושא של רוחניות בשנת 2008, מסופר על המרחב שאליו הולכות הנשמות על מנת להטביע בתודעה שלהם סימנים לזיהוי הנשמות, והמרחב הזה נקרא בספר, "מקום הזיהוי" או "כיתת ההיכרות".

בפוסט הזה אני ארחיב על זיהוי הנשמות התאומות שלנו. מדובר כאן לאו דווקא על קשר רומנטי, אלא על קשר משמעותי במיוחד שההשפעה שלו על חיינו היא גדולה מאוד. כמו בני לוויה שתומכים בנו ואנחנו תומכים בהם, גם אם זה נראה שאנחנו שונאים אחד את השני. התמיכה מתבטאת ברמת ההשפעה שיש להם על ההתפתחות האישית שלנו.

איך נזהה את הנשמות האלה שבאו לעזור לנו להגיע לרבדים העמוקים ביותר שלנו?

אין מפגשים מקריים.

כל מפגש הוא מפגש קדוש.

כל מפגש נקבע מראש, על מנת להעניק לנו הזדמנות מקסימלית לריפוי.

אם נניח אנחנו בוחרים מי נהיה בחיים האלה, איך אנחנו בוחרים את הנשמות שאיתן נעבור את המסעות הכי משמעותיים בחיים שלנו?

האם יש אפשרות שאנחנו מתאמים החלטות שכאלה עם נשמות אחרות? לתאם משחק תפקידים עם שחקנים אחרים בדרמות של חיינו? ומי עוזר לנו לתאם את כל המפגשים המדויקים? לכל אחד מאתנו יש הדרכה אישית שיודעת מה יהיו ההזדמנויות המקסימליות ביותר לריפוי כל מערכות היחסים שלנו ועידוד הצמיחה הרוחנית שלנו.

אם אנחנו שחקנים ראשיים בחיים שלנו, יש עוד אנשים שהם שחקנים ראשיים בחיים שלהם, ואנחנו, כמו שהם, שחקנים בדרמה משותפת שבה כולם מרווחים.

אז כל בחירה שלנו משפיע עליהם, וכל בחירה שלהם משפיע על הבחירות שלנו. לדוג': אם נניח הבחירה של הנשמה הדומיננטית בחיים שלנו (אמא, אבא, בן הזוג, אחים, חברים וכו') היא להיות דמות מלחיצה, אז התפקיד שאנחנו בחרנו הוא להיות מושפעים מלחץ, דרוכים, מתגוננים, מתקיפים, עד שזה יפריע לנו ברמה כזאת, שנרצה להשתחרר מזה ולהתרחב לרובד אחר בתוך עצמינו שלא מושפע מלחץ ובוחר עבור עצמו. בחרנו בתפקיד הזה לעצמינו, והם בחרו לעזור לנו להגיע לשחרור הזה.

ובגלל שבכל רגע יש לנו אפשרות בחירה שאומרת שאנחנו בוחרים איך לתפוס כל מצב ובהתאם גם איך נגיב, התפקידים הם דינמיים והם משתנים. ככל שאנחנו מתקדמים יותר על הקו של הכניסה לתוך עצמינו ושחרור מתלות, התסריטים משתנים בהתאם.

לדעתי אלה חדשות מאוד טובות, כי אז זה בעצם אומר, שרק אנחנו אחראיים על החיים שלנו. ומצד שני, עדיין כשדברים קורים קשה לנו לזכור את התפישה הזאת ולהביא אותה לידי ביטוי בבחירות שלנו.

החיבור עם הנשמות האלה הרבה פעמים ממש מתסכל אותנו, כי הם מביאות אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים לברוח מלפגוש את המקומות שאנחנו רוצים להאיר בתוכנו. ומצד שני, יש גם נשמות שהחיבור איתן יכול להיות גם הכי זורם ונעים. נעים לנו להיות איתם כי הם גורמים לנו להרגיש שמחים, "אנחנו החברים הכי הכי טובים, מדברים על הכל, תמיד עוזרים אחד לשני". מוכר לכם בטוח נכון?

אז איך מזהים?

בואו נתרגל את זה עכשיו:

נסו להיזכר היום במפגש משמעותי שהיה לכם עם מישהו. מה הרגשתם באותו הרגע? נסו ממש להתחבר לרגע הזה מחדש. מה באמת היה שם? נסו להתחבר למקום בתוככם שיודע. מקום בתוככם שזוכר.

-מה היו הסימנים המקדימים למפגש הזה?

-מה היה באותה תקופה בחייכם?

-מה ביקשתם?

-מה הדבר שרציתם להשיג?

מתוך התשובה הזאת, תדעו מה רציתם שהנשמה הזאת תעזור לכם ללמוד על עצמכם.

הסימנים שקיבלנו מראש, מוטבעים בתוך התודעה שלנו, ואלה הסימנים שהסכמנו לזכור מראש כדי לזהות אותם מאוחר יותר בחיים. סימנים שיעזרו לנו לזהות את הנשמות הקרובות ביותר שילוו אותנו כאן. בני זוג, חברים שיעזרו לנו לזמן קצר או ארוך…חברי ילדות, אנשים שילוו את הקריירה שנבחר בה, אנשים שיתמכו בנו בזמנים של משבר, אנשים שיפנו לנו גב כשנצטרך אותם וכו'…

הסימנים יכולים להיות מאוד עדינים, ממש הפרטים הכי קטנים…טבעת מנצנצת, פעמון של אופניים, צחוק מתגלגל וכו'… נסו להיזכר במפגשים הרומנטיים שלכם, עם בני הזוג שלכם. מה היה שם באותם רגעים? האם היה משהו בעיניים? משהו שהיה בולט במיוחד בסיטואציה?

הסימנים תמיד נמצאים שם. איך נהיה בטוחים שנזהה את הסימנים הנכונים?

אני מאמינה שכל סימן מוביל אותנו לסימן הנכון הבא. למה הכוונה? יכול להיות שמפגש עם אדם מסוים היה נראה לנו ממש משמעותי, אך המפגש הזה לא הוביל לכלום. זה רק נראה לנו כך, המפגש הזה הוביל לתובנות והסקת מסקנות למפגש הבא שהחלק הגבוה שלנו הוביל אותנו אליו. כך שיש מסלול ראשי שמוביל אותנו, וכל הסטיות בדרך מובילות אותנו חזרה למסלול הראשי הזה, אנחנו צריכים רק להסכים להיות קשובים. אין טעויות בתכנית האלוהים.

גם אם עד היום לא היה שום סימן, היפתחו עכשיו, בקשו מההדרכה הפנימית שלכם להתחיל לראות בבהירות את הסימנים שנשלחים אליכם. ההדרכה הפנימית יודעת בדיוק כמה ומה אנחנו יכולים להכיל, והיא תמיד מאותת לנו בעדינות ובאהבה. בקצב שלנו, ולפי ההסכמה של כמה אנחנו מוכנים להיפתח.

אז ספרו לי, האם המפגשים שלכם היו מכוונים לדעתכם? ואם כן, מה היו הסימנים שזיהיתם?

מחכה לשמוע מכם את כל הפרטים.

כתבו לי כאן בתגובות.

באהבה ענקית,

נילי

מעוניינים להמשיך ולהתחבר פנימה? 

האזינו לאלבום המדיטציות של מחשבות אוהבות – מחיר מבצע של 50 ש"ח בלבד

meditation banner for home page

הצטרפו אליי ואל רותי אזולאי לערב מסרים מרתק ומעשיר שאנו מעבירות ב – 3.7 בתל אביב (נותרו 3 מקומות בלבד). 

ערב מסרים להתחדשות וצמיחה

12 אפריל

By

No Comments

הסוד לתפילה אמיתית

12 באפריל 2019 | By | No Comments

תפילה מחשבות אוהבות

השבוע קראתי ציטוט מהקורס בניסים שאני כל כך אוהבת, ויחד עם זאת הוא כל כך מאתגר. מאתגר מאוד להפוך את החשיבה שלנו ב – 180. מחשיבה של חושך לחשיבה של אור. מחשיבה של מחסור לחשיבה של יש לי כבר בתוכי הכל.

הציטוט לקוח משירת התפילה שבסיום הספר של הקורס בניסים:

"הסוד שבתפילה אמיתית הוא שיכחת הדברים שלדעתך אתה זקוק להם".

בואו ניתן רגע מקום למשפט הזה, תפילה אמיתית היא לשכוח את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו זקוקים לו. פשוט לשכוח. השיכחה הזאת מפנה מקום ומאפשרת לתקשורת ישירה עם כוח שהוא גדול מאיתנו וקיים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

נכון, אנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים להמון דברים. האגו אומר לנו שאנחנו חסרים, והרצון שלנו הוא למלא את החסרים האלה.

איננו זקוקים לכלום.

כל מה שאנחנו זקוקים לו כבר קיים בתוכינו.

אנחנו רק צריכים להיזכר בזה, ולהזכיר את זה אחד לשני.

בתהליך של התפתחות רוחנית אנחנו מרגישים הרבה פעמים בקונפליקט עם הנושא הזה. יש לכל אחד ואחד מאיתנו צרכים ארציים. כסף לאוכל, כסף לתשלומים, בגדים, תרופות וכו'…מה שהקורס אומר לנו בציטוט הזה הוא, אני יודע יש לך את הצרכים שלך, ותן לי לדאוג להם. רק תשנה את דעתך על הצרכים שלדעתך יש לך, ותאפשר לי להעניק לך אותם בדרך שבה לא תיצמד לתוצאות.

אז העניין כאן הוא לא להגיד, "אני לא צריך כסף, אלא אני רוצה לשנות את דעתי לגבי כסף". לשכוח את כל מה שלמדתי עליו, לשכוח את כל השיפוטים והדעות האישיות שלי, ולאפשר לאמת לתפוס את מקומה הראוי בשכלי.

המקום הזה של, "אני בטוחה שזה מה שאני זקוקה לו, אני בטוחה שהדבר הספציפי הזה צריך לקרות כדי שאוכל להיות בשלום", מאוד מאוד מוכר לי. במשך שנים הייתי במקום הזה, וכן, עדיין אני לעיתים במאבקים פנימיים עם עצמי על זה. אבל ההתמודדות היא שונה. כשזה קורה, אני פונה לעזרה. הפנייה לעזרה היא לא על מנת להכריח את הדברים לקרות, אלא על מנת לראות מה השיעור שם, וללמוד אותו.

יש שוני בהתמודדות עם להיות נעולים על משהו ולסבול, לבין לחשוב על מה שאנחנו זקוקים לו, ולנסות לרפא את כל הדרך של החשיבה שלנו בדרך לשם. לראות את השיעורים, לראות את האנשים שאיתם אנחנו במערכות היחסים שלנו, ולהסכים ללמוד. להסכים ללמוד את זה בלי להתנגד למה שעולה.

לכולנו מוכר המקום הזה של לחזור על דפוסים שוב ושוב. אנחנו לא צריכים להיאבק על מנת לצאת מהם ולהפסיק אותם, אנחנו רק צריכים לרצות לרפא אותם, לפתח את שריר הנכונות בתוכינו, ואז השכינה מראה לנו את הדרך החוצה. הרצון לשנות את המחשבה נותן מקום לאפשור ולסליחה, והכל נעשה בעדינות אין קץ. כשזה נעשה כך, כשאנחנו בוחרים כך, הדרך סלולה ובטוחה.

כי כשאנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים למשהו, אנחנו מתמקדים על הדבר הזה, על הפיזיות שלו, ושוכחים את הרוח. כשאנחנו מאפשרים לרוח לרפא את השורש של מחשבות החוסר שלנו, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח וכך גם מה שאנחנו רואים בחוץ משתנה.

אז כשאנחנו מתפללים, נבוא ממקום של רצון לרפא את מחשבות החוסר, ולהתחבר למה שבאמת קיים תמיד ולנצח. להתחבר לשפע הפנימי שלנו, לזה שקיים תמיד וללא התניות. נתפלל להשתחרר ממחשבות של כאב ואשמה, ונתפלל לראות את האור שבנו ובכל אחד ואחד בחיים שלנו.

נזכור שלא משנה מה קורה בחיים שלנו, אנחנו לא לבד. יש כוח אינסופי שמלווה אותנו ורוצה בטובתנו. אפשר לקרוא למלאכים, להדרכות שלנו, לשכינה, לאהבה ולאלוהים, לבקש מהם שנרגיש בנוכחות של מה שקיים בכל רגע ורגע ואין בו שום התניות. נבקש מהם הדרכה ישירה, על איך לרפא את מחשבות החוסר והכאב, והדרכה ישירה על איך לשחרר אשמה והיצמדויות. ממש לפרום את המחשבות שלנו כדי לשחרר את עצמינו מכבלים.

זה עובד. וזה עובד בענק. מנסיון.

acim-day182

ב 21.4 קהילת הקורס בניסים עורכת תפילה גדולה לשלום.

קהילת קורס בניסים מזמינה את כל מי שרוצה להתחבר פנימה, לתפילה של היזכרות בתבונה הפנימית והעמוקה שלנו, לחבור יחד לעוד חברי קהילה שמגיעים מרחבי תבל, להתחיל את האביב עם אנרגיה של התחדשות, שמחה וידיעה.

כל הפרטים על המיקום ולוח הזמנים בתוך האירוע בפייסבוק.

 

21 פברואר

By

No Comments

מי אני ומה אני עושה כאן?

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

 

מגיע שלב בחיים שבו אנו שואלים את עצמינו:
1. מי אני?
2. מה אני עושה כאן?

אלו השאלות הכי חשובות שכל אדם יכול לשאול את עצמו.
השאלות האלה מעידות על מצב שבו אנחנו מתוסכלים ואנחנו מרגישים ויודעים שחייב להיות משהו אחר. משהו אחר בחוויה שלנו של החיים.

כשאנחנו חווים את אותם מצבים שוב ושוב, אנחנו מקבלים סימן שיש משהו שאנחנו צריכים לשנות.

לשנות בתוכינו. אנחנו מבינים שיש לנו שיעור, משהו שאנחנו אמורים ללמוד מהמצב הזה. ללמוד כדי להגיע להשלמה וקבלת מי שאנחנו באמת. משהו שישחרר אותנו מהכבלים הפנימיים שלנו, שמתבטאים במערכות היחסים שלנו ככעס, תלות, סבל, אובדן, תחושה של קורבן ותסכול.

מי אנחנו?

אנחנו בריאה מקודשת של אלוהים. שלמים ומרופאים. בתוכינו אהבה מושלמת והפחד אינו אפשרי. חפים מכל אשמה ומלאים באור וביופי אינסופי.

מה אנחנו עושים פה?

באנו לכאן לרפא ולהירפא. עד שכל אחד ואחד מאיתנו ישנה את התפישות השגויות שלו על עצמו ואז כולנו כאחד נרפא את הלב שמאחד את כולם. כל אדם שמשנה את התפישה שלו על עצמו, תורם לכולם יחד. כיוון שכל השכלים שלנו אחד, אנחנו משפיעים אחד על השני, גם אם אנחנו לא יודעים ולא מודעים לכך. לכן, במקום רק אני, נתחיל לחשוב באנחנו.

אין יותר אני נפרד מהעולם, או אני שאף אחד לא אוהב אותו, יש אנחנו. יש את האנשים בחיי שעוזרים לי, גם אם זה נראה שלא. הם עוזרים לי להתבונן פנימה ולראות את האני הזה, באמת.

תפישות שגויות שלנו יכולות להיות:

אני לא אהוב
אני לא אהובה

אני לא מספיק טוב
אני לא מספיק טובה

אף אחד לא מעריך אותי

אף אחד לא רואה אותי

לא שומעים אותי

לא מקשיבים לי

אין לי למה להתאמץ כי גם ככה אכשל

אין לי שליטה

אני חסר אונים

אני חסרת אונים

אני דחוי
אני דחויה

אף אחד לא ירצה להיות איתי
וכו…

אבל האמת לגבינו בלתי ניתנת לתיאור במילים. התפקיד שלנו יתממש ברגע שנסכים אפילו לשניה, לשחרר את התפישות האלה ולתת מקום לעכשיו. לוותר לוותר לוותר. לוותר על הצורך בתפישות האלה. ככה אנחנו משתחררים ומשחררים.

את התפישות השגויות שלנו, אנחנו מגלים דרך מערכות היחסים שלנו. כי שם, אנחנו מתחילים לראות ולהבין, איפה המחשבות שלי בקשר לאדם הזה פוגשות את המחשבות שלי על עצמי? אם אני חושב שאני דחוי, אני אראה אנשים שדוחים בחוץ.

לכן, כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו למעלה, לגלות ולשחרר, או למטה, להמשיך לאחוז בסיפור. אבל תוך כדי התבוננות, אנחנו עולים למעלה, ויורדים למטה, ומידי פעם נופלים, והנפילות יכולות גם להיראות לנו מאוד ארוכות, וזה בסדר. אנחנו יכולים לזכור את האמת על עצמינו, את האמת על המהות האמיתית שלנו, ולתת לה לקחת את הפיקוד, לבקש לוותר על הצורך בשיעור הזה וללמוד דרך אהבה יותר מאשר ללמוד דרך כאב.

לבקש להגדיל את הנוכחות שלה בחיים שלנו. ואז, ההתנגדויות מתמוססות לאט לאט. כל יום בחיים מקבל ככה משמעות חדשה.
כל זה קורה בשבילי, ולא קורה לי.

אז למה אני כאן?
ומי אני?

נ.ב –

אם אתם מטפלים, מאמנים אישיים, הילרים, מורים ליוגה, פילאטיס וכו'.. ואתם יודעים שיש לכם מסר לעולם, אבל אתם נתקלים במחסומים להביא אותו אל האור, ואם, אתם רוצים להגיע לתובנות ולצעדים פרקטיים על ידי מפגשים אישיים איתי, כתבו לי הודעה בדף יצירת הקשר כאן.

לכל הפרטים על מפגשים אישיים בקליניקה – לוחצים כאן