Image Image Image Image Image Image Image Image Image

בלוג

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

27 יוני

By

No Comments

נשמות תאומות – איך לזהות אותן ומי המשמעות שלהן בחיינו?

27 ביוני 2019 | By | No Comments

לפני מספר ימים, העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק של מחשבות אוהבות ובאינסטגרם,  ושאלתי:

"קרה לכם פעם שפגשתם מישהו והרגשתם שפגשתם אותו כבר בזמן / מקום / חיים אחרים"?

באופן שממש לא הפתיע אותי, כל התשובות היו: "כן", קורה לי המון", "מה זה אומר"? וכו… אז התשובה בעצם פשוטה מאוד, יש לנו את המערכת הפנימית האינטואיטיבית שיודעת, שמזהה את הנשמות שבאו להיות אתנו כאן במסע החיים הזה.

בספר של ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות", שזה הספר הראשון שקראתי על כל הנושא של רוחניות בשנת 2008, מסופר על המרחב שאליו הולכות הנשמות על מנת להטביע בתודעה שלהם סימנים לזיהוי הנשמות, והמרחב הזה נקרא בספר, "מקום הזיהוי" או "כיתת ההיכרות".

בפוסט הזה אני ארחיב על זיהוי הנשמות התאומות שלנו. מדובר כאן לאו דווקא על קשר רומנטי, אלא על קשר משמעותי במיוחד שההשפעה שלו על חיינו היא גדולה מאוד. כמו בני לוויה שתומכים בנו ואנחנו תומכים בהם, גם אם זה נראה שאנחנו שונאים אחד את השני. התמיכה מתבטאת ברמת ההשפעה שיש להם על ההתפתחות האישית שלנו.

איך נזהה את הנשמות האלה שבאו לעזור לנו להגיע לרבדים העמוקים ביותר שלנו?

אין מפגשים מקריים.

כל מפגש הוא מפגש קדוש.

כל מפגש נקבע מראש, על מנת להעניק לנו הזדמנות מקסימלית לריפוי.

אם נניח אנחנו בוחרים מי נהיה בחיים האלה, איך אנחנו בוחרים את הנשמות שאיתן נעבור את המסעות הכי משמעותיים בחיים שלנו?

האם יש אפשרות שאנחנו מתאמים החלטות שכאלה עם נשמות אחרות? לתאם משחק תפקידים עם שחקנים אחרים בדרמות של חיינו? ומי עוזר לנו לתאם את כל המפגשים המדויקים? לכל אחד מאתנו יש הדרכה אישית שיודעת מה יהיו ההזדמנויות המקסימליות ביותר לריפוי כל מערכות היחסים שלנו ועידוד הצמיחה הרוחנית שלנו.

אם אנחנו שחקנים ראשיים בחיים שלנו, יש עוד אנשים שהם שחקנים ראשיים בחיים שלהם, ואנחנו, כמו שהם, שחקנים בדרמה משותפת שבה כולם מרווחים.

אז כל בחירה שלנו משפיע עליהם, וכל בחירה שלהם משפיע על הבחירות שלנו. לדוג': אם נניח הבחירה של הנשמה הדומיננטית בחיים שלנו (אמא, אבא, בן הזוג, אחים, חברים וכו') היא להיות דמות מלחיצה, אז התפקיד שאנחנו בחרנו הוא להיות מושפעים מלחץ, דרוכים, מתגוננים, מתקיפים, עד שזה יפריע לנו ברמה כזאת, שנרצה להשתחרר מזה ולהתרחב לרובד אחר בתוך עצמינו שלא מושפע מלחץ ובוחר עבור עצמו. בחרנו בתפקיד הזה לעצמינו, והם בחרו לעזור לנו להגיע לשחרור הזה.

ובגלל שבכל רגע יש לנו אפשרות בחירה שאומרת שאנחנו בוחרים איך לתפוס כל מצב ובהתאם גם איך נגיב, התפקידים הם דינמיים והם משתנים. ככל שאנחנו מתקדמים יותר על הקו של הכניסה לתוך עצמינו ושחרור מתלות, התסריטים משתנים בהתאם.

לדעתי אלה חדשות מאוד טובות, כי אז זה בעצם אומר, שרק אנחנו אחראיים על החיים שלנו. ומצד שני, עדיין כשדברים קורים קשה לנו לזכור את התפישה הזאת ולהביא אותה לידי ביטוי בבחירות שלנו.

החיבור עם הנשמות האלה הרבה פעמים ממש מתסכל אותנו, כי הם מביאות אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים לברוח מלפגוש את המקומות שאנחנו רוצים להאיר בתוכנו. ומצד שני, יש גם נשמות שהחיבור איתן יכול להיות גם הכי זורם ונעים. נעים לנו להיות איתם כי הם גורמים לנו להרגיש שמחים, "אנחנו החברים הכי הכי טובים, מדברים על הכל, תמיד עוזרים אחד לשני". מוכר לכם בטוח נכון?

אז איך מזהים?

בואו נתרגל את זה עכשיו:

נסו להיזכר היום במפגש משמעותי שהיה לכם עם מישהו. מה הרגשתם באותו הרגע? נסו ממש להתחבר לרגע הזה מחדש. מה באמת היה שם? נסו להתחבר למקום בתוככם שיודע. מקום בתוככם שזוכר.

-מה היו הסימנים המקדימים למפגש הזה?

-מה היה באותה תקופה בחייכם?

-מה ביקשתם?

-מה הדבר שרציתם להשיג?

מתוך התשובה הזאת, תדעו מה רציתם שהנשמה הזאת תעזור לכם ללמוד על עצמכם.

הסימנים שקיבלנו מראש, מוטבעים בתוך התודעה שלנו, ואלה הסימנים שהסכמנו לזכור מראש כדי לזהות אותם מאוחר יותר בחיים. סימנים שיעזרו לנו לזהות את הנשמות הקרובות ביותר שילוו אותנו כאן. בני זוג, חברים שיעזרו לנו לזמן קצר או ארוך…חברי ילדות, אנשים שילוו את הקריירה שנבחר בה, אנשים שיתמכו בנו בזמנים של משבר, אנשים שיפנו לנו גב כשנצטרך אותם וכו'…

הסימנים יכולים להיות מאוד עדינים, ממש הפרטים הכי קטנים…טבעת מנצנצת, פעמון של אופניים, צחוק מתגלגל וכו'… נסו להיזכר במפגשים הרומנטיים שלכם, עם בני הזוג שלכם. מה היה שם באותם רגעים? האם היה משהו בעיניים? משהו שהיה בולט במיוחד בסיטואציה?

הסימנים תמיד נמצאים שם. איך נהיה בטוחים שנזהה את הסימנים הנכונים?

אני מאמינה שכל סימן מוביל אותנו לסימן הנכון הבא. למה הכוונה? יכול להיות שמפגש עם אדם מסוים היה נראה לנו ממש משמעותי, אך המפגש הזה לא הוביל לכלום. זה רק נראה לנו כך, המפגש הזה הוביל לתובנות והסקת מסקנות למפגש הבא שהחלק הגבוה שלנו הוביל אותנו אליו. כך שיש מסלול ראשי שמוביל אותנו, וכל הסטיות בדרך מובילות אותנו חזרה למסלול הראשי הזה, אנחנו צריכים רק להסכים להיות קשובים. אין טעויות בתכנית האלוהים.

גם אם עד היום לא היה שום סימן, היפתחו עכשיו, בקשו מההדרכה הפנימית שלכם להתחיל לראות בבהירות את הסימנים שנשלחים אליכם. ההדרכה הפנימית יודעת בדיוק כמה ומה אנחנו יכולים להכיל, והיא תמיד מאותת לנו בעדינות ובאהבה. בקצב שלנו, ולפי ההסכמה של כמה אנחנו מוכנים להיפתח.

אז ספרו לי, האם המפגשים שלכם היו מכוונים לדעתכם? ואם כן, מה היו הסימנים שזיהיתם?

מחכה לשמוע מכם את כל הפרטים.

כתבו לי כאן בתגובות.

באהבה ענקית,

נילי

מעוניינים להמשיך ולהתחבר פנימה? 

האזינו לאלבום המדיטציות של מחשבות אוהבות – מחיר מבצע של 50 ש"ח בלבד

meditation banner for home page

הצטרפו אליי ואל רותי אזולאי לערב מסרים מרתק ומעשיר שאנו מעבירות ב – 3.7 בתל אביב (נותרו 3 מקומות בלבד). 

ערב מסרים להתחדשות וצמיחה

12 אפריל

By

No Comments

הסוד לתפילה אמיתית

12 באפריל 2019 | By | No Comments

תפילה מחשבות אוהבות

השבוע קראתי ציטוט מהקורס בניסים שאני כל כך אוהבת, ויחד עם זאת הוא כל כך מאתגר. מאתגר מאוד להפוך את החשיבה שלנו ב – 180. מחשיבה של חושך לחשיבה של אור. מחשיבה של מחסור לחשיבה של יש לי כבר בתוכי הכל.

הציטוט לקוח משירת התפילה שבסיום הספר של הקורס בניסים:

"הסוד שבתפילה אמיתית הוא שיכחת הדברים שלדעתך אתה זקוק להם".

בואו ניתן רגע מקום למשפט הזה, תפילה אמיתית היא לשכוח את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו זקוקים לו. פשוט לשכוח. השיכחה הזאת מפנה מקום ומאפשרת לתקשורת ישירה עם כוח שהוא גדול מאיתנו וקיים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

נכון, אנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים להמון דברים. האגו אומר לנו שאנחנו חסרים, והרצון שלנו הוא למלא את החסרים האלה.

איננו זקוקים לכלום.

כל מה שאנחנו זקוקים לו כבר קיים בתוכינו.

אנחנו רק צריכים להיזכר בזה, ולהזכיר את זה אחד לשני.

בתהליך של התפתחות רוחנית אנחנו מרגישים הרבה פעמים בקונפליקט עם הנושא הזה. יש לכל אחד ואחד מאיתנו צרכים ארציים. כסף לאוכל, כסף לתשלומים, בגדים, תרופות וכו'…מה שהקורס אומר לנו בציטוט הזה הוא, אני יודע יש לך את הצרכים שלך, ותן לי לדאוג להם. רק תשנה את דעתך על הצרכים שלדעתך יש לך, ותאפשר לי להעניק לך אותם בדרך שבה לא תיצמד לתוצאות.

אז העניין כאן הוא לא להגיד, "אני לא צריך כסף, אלא אני רוצה לשנות את דעתי לגבי כסף". לשכוח את כל מה שלמדתי עליו, לשכוח את כל השיפוטים והדעות האישיות שלי, ולאפשר לאמת לתפוס את מקומה הראוי בשכלי.

המקום הזה של, "אני בטוחה שזה מה שאני זקוקה לו, אני בטוחה שהדבר הספציפי הזה צריך לקרות כדי שאוכל להיות בשלום", מאוד מאוד מוכר לי. במשך שנים הייתי במקום הזה, וכן, עדיין אני לעיתים במאבקים פנימיים עם עצמי על זה. אבל ההתמודדות היא שונה. כשזה קורה, אני פונה לעזרה. הפנייה לעזרה היא לא על מנת להכריח את הדברים לקרות, אלא על מנת לראות מה השיעור שם, וללמוד אותו.

יש שוני בהתמודדות עם להיות נעולים על משהו ולסבול, לבין לחשוב על מה שאנחנו זקוקים לו, ולנסות לרפא את כל הדרך של החשיבה שלנו בדרך לשם. לראות את השיעורים, לראות את האנשים שאיתם אנחנו במערכות היחסים שלנו, ולהסכים ללמוד. להסכים ללמוד את זה בלי להתנגד למה שעולה.

לכולנו מוכר המקום הזה של לחזור על דפוסים שוב ושוב. אנחנו לא צריכים להיאבק על מנת לצאת מהם ולהפסיק אותם, אנחנו רק צריכים לרצות לרפא אותם, לפתח את שריר הנכונות בתוכינו, ואז השכינה מראה לנו את הדרך החוצה. הרצון לשנות את המחשבה נותן מקום לאפשור ולסליחה, והכל נעשה בעדינות אין קץ. כשזה נעשה כך, כשאנחנו בוחרים כך, הדרך סלולה ובטוחה.

כי כשאנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים למשהו, אנחנו מתמקדים על הדבר הזה, על הפיזיות שלו, ושוכחים את הרוח. כשאנחנו מאפשרים לרוח לרפא את השורש של מחשבות החוסר שלנו, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח וכך גם מה שאנחנו רואים בחוץ משתנה.

אז כשאנחנו מתפללים, נבוא ממקום של רצון לרפא את מחשבות החוסר, ולהתחבר למה שבאמת קיים תמיד ולנצח. להתחבר לשפע הפנימי שלנו, לזה שקיים תמיד וללא התניות. נתפלל להשתחרר ממחשבות של כאב ואשמה, ונתפלל לראות את האור שבנו ובכל אחד ואחד בחיים שלנו.

נזכור שלא משנה מה קורה בחיים שלנו, אנחנו לא לבד. יש כוח אינסופי שמלווה אותנו ורוצה בטובתנו. אפשר לקרוא למלאכים, להדרכות שלנו, לשכינה, לאהבה ולאלוהים, לבקש מהם שנרגיש בנוכחות של מה שקיים בכל רגע ורגע ואין בו שום התניות. נבקש מהם הדרכה ישירה, על איך לרפא את מחשבות החוסר והכאב, והדרכה ישירה על איך לשחרר אשמה והיצמדויות. ממש לפרום את המחשבות שלנו כדי לשחרר את עצמינו מכבלים.

זה עובד. וזה עובד בענק. מנסיון.

acim-day182

ב 21.4 קהילת הקורס בניסים עורכת תפילה גדולה לשלום.

קהילת קורס בניסים מזמינה את כל מי שרוצה להתחבר פנימה, לתפילה של היזכרות בתבונה הפנימית והעמוקה שלנו, לחבור יחד לעוד חברי קהילה שמגיעים מרחבי תבל, להתחיל את האביב עם אנרגיה של התחדשות, שמחה וידיעה.

כל הפרטים על המיקום ולוח הזמנים בתוך האירוע בפייסבוק.

 

21 פברואר

By

No Comments

מי אני ומה אני עושה כאן?

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

 

מגיע שלב בחיים שבו אנו שואלים את עצמינו:
1. מי אני?
2. מה אני עושה כאן?

אלו השאלות הכי חשובות שכל אדם יכול לשאול את עצמו.
השאלות האלה מעידות על מצב שבו אנחנו מתוסכלים ואנחנו מרגישים ויודעים שחייב להיות משהו אחר. משהו אחר בחוויה שלנו של החיים.

כשאנחנו חווים את אותם מצבים שוב ושוב, אנחנו מקבלים סימן שיש משהו שאנחנו צריכים לשנות.

לשנות בתוכינו. אנחנו מבינים שיש לנו שיעור, משהו שאנחנו אמורים ללמוד מהמצב הזה. ללמוד כדי להגיע להשלמה וקבלת מי שאנחנו באמת. משהו שישחרר אותנו מהכבלים הפנימיים שלנו, שמתבטאים במערכות היחסים שלנו ככעס, תלות, סבל, אובדן, תחושה של קורבן ותסכול.

מי אנחנו?

אנחנו בריאה מקודשת של אלוהים. שלמים ומרופאים. בתוכינו אהבה מושלמת והפחד אינו אפשרי. חפים מכל אשמה ומלאים באור וביופי אינסופי.

מה אנחנו עושים פה?

באנו לכאן לרפא ולהירפא. עד שכל אחד ואחד מאיתנו ישנה את התפישות השגויות שלו על עצמו ואז כולנו כאחד נרפא את הלב שמאחד את כולם. כל אדם שמשנה את התפישה שלו על עצמו, תורם לכולם יחד. כיוון שכל השכלים שלנו אחד, אנחנו משפיעים אחד על השני, גם אם אנחנו לא יודעים ולא מודעים לכך. לכן, במקום רק אני, נתחיל לחשוב באנחנו.

אין יותר אני נפרד מהעולם, או אני שאף אחד לא אוהב אותו, יש אנחנו. יש את האנשים בחיי שעוזרים לי, גם אם זה נראה שלא. הם עוזרים לי להתבונן פנימה ולראות את האני הזה, באמת.

תפישות שגויות שלנו יכולות להיות:

אני לא אהוב
אני לא אהובה

אני לא מספיק טוב
אני לא מספיק טובה

אף אחד לא מעריך אותי

אף אחד לא רואה אותי

לא שומעים אותי

לא מקשיבים לי

אין לי למה להתאמץ כי גם ככה אכשל

אין לי שליטה

אני חסר אונים

אני חסרת אונים

אני דחוי
אני דחויה

אף אחד לא ירצה להיות איתי
וכו…

אבל האמת לגבינו בלתי ניתנת לתיאור במילים. התפקיד שלנו יתממש ברגע שנסכים אפילו לשניה, לשחרר את התפישות האלה ולתת מקום לעכשיו. לוותר לוותר לוותר. לוותר על הצורך בתפישות האלה. ככה אנחנו משתחררים ומשחררים.

את התפישות השגויות שלנו, אנחנו מגלים דרך מערכות היחסים שלנו. כי שם, אנחנו מתחילים לראות ולהבין, איפה המחשבות שלי בקשר לאדם הזה פוגשות את המחשבות שלי על עצמי? אם אני חושב שאני דחוי, אני אראה אנשים שדוחים בחוץ.

לכן, כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו למעלה, לגלות ולשחרר, או למטה, להמשיך לאחוז בסיפור. אבל תוך כדי התבוננות, אנחנו עולים למעלה, ויורדים למטה, ומידי פעם נופלים, והנפילות יכולות גם להיראות לנו מאוד ארוכות, וזה בסדר. אנחנו יכולים לזכור את האמת על עצמינו, את האמת על המהות האמיתית שלנו, ולתת לה לקחת את הפיקוד, לבקש לוותר על הצורך בשיעור הזה וללמוד דרך אהבה יותר מאשר ללמוד דרך כאב.

לבקש להגדיל את הנוכחות שלה בחיים שלנו. ואז, ההתנגדויות מתמוססות לאט לאט. כל יום בחיים מקבל ככה משמעות חדשה.
כל זה קורה בשבילי, ולא קורה לי.

אז למה אני כאן?
ומי אני?

נ.ב –

אם אתם מטפלים, מאמנים אישיים, הילרים, מורים ליוגה, פילאטיס וכו'.. ואתם יודעים שיש לכם מסר לעולם, אבל אתם נתקלים במחסומים להביא אותו אל האור, ואם, אתם רוצים להגיע לתובנות ולצעדים פרקטיים על ידי מפגשים אישיים איתי, כתבו לי הודעה בדף יצירת הקשר כאן.

לכל הפרטים על מפגשים אישיים בקליניקה – לוחצים כאן

 

21 פברואר

By

No Comments

כשמערכת יחסים חשובה מתפרקת – נסה זאת

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

כשהכל מתפורר

אם נבין שכל מה שאנחנו רואים בחוץ

שייך קודם כל אלינו

נוכל להיחלץ מכל הסבל שאנחנו חווים.

במיוחד במערכות יחסים.

כל הריפוי נמצא בתוכינו.

כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו או לגן עדן

או לגיהנום, הפנימיים שלנו.

האגו אומר שאם מישהו יעשה משהו אחרת, ינהג אחרת, יגיב אחרת, נהיה מאושרים.

אבל נהיה מאושרים רק כשנסכים לתקשורת ישירה עם הרגשות שלנו, עם המחשבות שלנו,

רגשות ומחשבות שסחבנו מזמנים עתיקים.

מהינקות, הילדות, מתקופת ההתבגרות ומכל רגע שבו אנחנו חיים ומשחזרים עכשיו כאבים מהעבר.

כופים את העבר על הרגע הזה. "מכריחים" אותו להיווצר שוב ושוב.

זה רק נראה לנו שכל העולם נמצא בחוץ,

אבל ככה אנחנו מפספסים משהו חשוב.

אנחנו מפספסים את ההזדמנות להכיר את עצמינו באמת

ולראות את עצמינו בלי הסיפור האישי שלנו.

ובלי הסיפור על איך אנחנו בנויים

ואיך אנחנו מגיבים

ואיך החיים הכריחו אותנו להיות…

ואיך כשלא נחמדים אלינו אנחנו יותר לא נחמדים

רק ממקום של הגנה ורצון לשמור על הסיפור שלנו.

הסיפור שלנו תמיד נראה הכי מיוחד, והכי קשה, לעומת הסיפור של האנשים האחרים.

האגו אוהב סיפורים, והוא אוהב שהכל נפתר בקלות, בלי להתמודד עם רגשות, בלי להכיר במחשבות.

בלי להשקיע בעצמינו באמת, בלי להעשיר את העולם הפנימי שלנו.

מבחינתו להאשים ולראות את מה שאין, זה כל העניין.

השלכה, זה משהו שנמצא בתוכי, סיפור פנימי שאני לא אוהבת ולא מרוצה ממנו. והסיפור הזה מכסה על כאב. ואת הכאב הזה אנחנו זורקים החוצה ואומרים, "זה לא שייך אליי", "זה לא אצלי", "זה שם בחוץ"…

יש לי איזה סיפור, עניין עם הדבר הזה שאני רואה בחוץ. איך אני יכולה לדעת מה העניין המדויק?

נסתכל על האנשים שמרגיזים אותנו ונוכל לראות בבירור. כמו ענן שכיסה את המחשבות שלנו ומתפוגג לאט לאט.  מה העניין שלנו סביב האדם הזה? ואיפה הסיפור סביב העניין הזה נמצא בתוכי? מה קורה שם שמבקש ריפוי?  שינוי? מה נדרש ממני בתוכי כדי לשחרר את עצמי ואת אותו האדם מההשלכה? איזה שינוי תפישה?

באהבה ענקית

נילי

נ.ב –

אם יש מערכת יחסים בחיים שלכם שאותה אתם רוצים לפתור על ידי התבוננות מעמיקה פנימה יחד איתי במפגשים אישיים בקליניקה, ולעשות שינוי מבפנים כלפי חוץ, כתבו לי בדף יצירת הקשר כאן. 

03 ינואר

By

No Comments

מי אנחנו בלי הסיפור?

3 בינואר 2019 | By | No Comments

בתוך כל אחד ואחד מאיתנו יש קדושה נצחית. קדושה אינסופית. זה הגרעין שלנו. זאת האמת אודותינו. אנחנו קדושים. מושלמים. ילדים מושלמים של אלוהים. בתוך כל אחד מאיתנו יש מקום שבו שוכן הקול הפנימי של אלוהים. הקול הפנימי שיודע מי אנחנו באמת. הקול של אלוהים האוהב, קול האהבה עצמה.

אבל…

משהו בתוכינו מסוגל לחשוב שזאת לא האמת עלינו. אמנם המחשבה הזאת עלינו נראית לנו מאוד אמיתית, אבל האמת היא שהיא לא אמיתית והיא לעולם לא תהיה אמיתית. כיוון שאת מה שברא אלוהים, לעולם לא ניתן לשנות. וכולנו רעיונות אינסופיים של אהבה אינסופית בשכל האלוהים. מחשבות לעולם לא עוזבות את מקורן. ועדיין, בכל זאת, בחיי היום יום, המשהו הזה נראה כל כך מציאותי, וכל כך נכון, שאנחנו מאמינים לו. מאמינים לסיפורים שלו עלינו.

לא מספיק טובים…

אנחנו מאמינים שאנחנו לא מספיק טובים, מאמינים שמעולם לא היינו מספיק טובים, ושבחיים לא נהיה. משהו בתוכינו רודף אחרי אשליה של שלמות, בזמן שהשלמות עצמה נמצאת בתוך כל אחד מאיתנו. משהו בתוכינו רוצה שנחשוב שאנחנו בחיים לא נצליח להגיע לנקודה שבה נרגיש שלמים. שתמיד יהיה חייב לקרות עוד משהו. שמשהו יהיה חייב להשתנות. ולרוב, הוא יהיה חייב להשתנות בחוץ, ולא בתוכינו. והמשהו הזה, הוא בעצם הבסיס להתנגדות לאלוהים.

התנגדות לקבל את עצמינו באמת…

התנגדות להאמין שאנחנו באים ממנו ממקום שבו אין שום התניה. חלק מאיתנו מאמין שבאנו ממנו עם התניה מסוימת. עסקת חבילה של נתינה וקבלה, שנהיה חייבים להרוויח את האהבה שלו. אנחנו מאוד מפחדים להאמין לקדושה שקיימת בתוכינו, כיוון שלהאמין שיש קדושה אינסופית בתוכינו זה בעצם כמו להביא חידלון לסיפורי האגו. סיפורי המסכנות. סיפורי הקיפוח, סיפורי הקורבן. איפה יהיו כל הסיפורים האלו אם נספר לעצמינו את האמת על אודותינו? לאן הם ילכו? הם ייכחדו ולנו לא תהיה ברירה אלא לקבל את זה שאנחנו מושלמים. עם מה יהיה לנו להתעסק? אולי אנחנו מפחדים סוף סוף לנוח? אולי אנחנו מפחדים לוותר על הסיפורים?

מי אנחנו בלי הסיפור?

כי בלי סיפורים אין עם מה להתעסק, כי הסיפורים מתמקדים בעבר, בעולם הזמן. כי הסיפורים מלאים בדאגות לגבי העתיד. כי הסיפורים מלאים בתפקידים. באמונות שלנו לגבי עצמינו. ובלי סיפור, אין תפקיד, ובלי תפקיד מה יש לנו לעשות כאן? ובלי סיפורים אין זמן. יש מודעות אחד לנקודה אחת בזמן והיא כאן ועכשיו. אז אולי נספר לעצמינו סיפור אחר? אולי דרך הסיפור שסיפרנו לעצמינו נסכים לפוגג את האשליות? אולי לא נכחיש את הסיפור שסיפרנו אבל נאפשר לעצמינו לא להאמין לו? לא להאמין לכוח שהסיפור מטיל עלינו? אולי נתנתק מהמחשבה שאנחנו הסיפור עצמו? ונתבונן על עצמינו כמי שמספרים את הסיפור?

אלוהים

בואו לעשות עבודה פנימית במפגשים האישיים – בתל אביב

  • האם אתם מרגישים שהאנרגיה שלכם מתבזבזת?
  • האם האשמות וחרטות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם?
  • האם אתם מרגישים שדפוסים מהעבר מנהלים אתכם?
  • אנשים מסוימים לוחצים לכם על הכפתורים בכל פעם שאתם מדברים איתם או חושבים עליהם?
  • האם אתם מוצאים את עצמכם כועסים או מאוכזבים מההתנהלות של אנשים בחיים שלכם?

אם כן, אני ממש מזמינה אותך בשמחה למפגשים האישיים שאני עורכת בקליניקה בתל אביב.

ליד הקליניקה יש חניון שניתן לחנות בו עד שעתיים חינם. במפגשים אנחנו עורכים שיחות עומק שנוגעות בדיוק בנושאים שאליהם אנחנו רוצים להביא ריפוי ומשמעות חדשה.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים ולשאלות נוספות לוחצים כאן

מחשבות אוהבות קליניקה

29 דצמבר

By

No Comments

למסור את החיים לאלוהים

29 בדצמבר 2018 | By | No Comments

בואו נדמיין לרגע שאנחנו כאן כשלוחות של אלוהים
הולכים ממקום למקום כדי לתת משהו.
כי אלוהים רק נותן
מה הוא היה רוצה שנביא?
מה הוא היה רוצה שכל אחד יביא מעצמו?

אם הוא שם כל אחד במקום שבו הוא שם אותו?
אם הוא שם אותך במשפחה שלך, הוא שם אותך כדי לבטא את עצמו דרכך במשפחה שלך.
אם הוא שם אותך במקום העבודה שלך, הוא שם אותך שם כדי לבטא את ההוויה שלו דרכך, במקום העבודה שלך. מה שהופך את מקום העבודה שלך למקום עבודה משותף שלך עם אלוהים. אתה לא לבד.
אם הוא שם אותך במערכות היחסים שלך, הוא שם אותך בהן כדי לבטא את הנשגב ביותר שבך.

אלוהים מעביר רק אהבה
וכל השאר, פשוט לא מאלוהים.

כל השאר הן אמונות שיוצאות נגד האהבה הזאת, כדי לא לקבל אותה, וכדי לא לתת אותה. כי הנתינה חוזרת אלינו, וכשאנחנו מתנגדים לקבל, אנחנו מתנגדים לתת.

אנחנו הכלים שמעבירים את האהבה שלו דרכינו.
כשאנחנו מסכימים לקבל את האהבה כדי לתת אותה,
אנחנו מקבלים עוד אהבה.
אנחנו הופכים את כל החיים שלנו
אנחנו מגלים שאנחנו בוראים
וכשאלוהים אוהב, הוא בורא.

מחשבות אוהבות

אלוהים רק אוהב, ולכן אלוהים רק בורא.
הבריאה של אלוהים, היא ביטוי אינסופי של אהבה.

וזה קורה לנו הרבה, כשאנחנו רואים משהו נפלא שקורה.
וכשהזמן עוצר מלכת, כשאנחנו מביטים על היופי של הבריאה,
ומבינים שזה לא מה שאנחנו רואים, אלא איך שאנחנו רואים.

כשאנחנו משתיקים את כל הקולות החיצוניים ורק מתבוננים.
כשאנחנו רואים חסד, ניצוץ בעיניים של אדם שעומד מולנו
פרח שפורח, צחוק של ילד שלא תלוי בכלום.

כשאנחנו יודעים שיש כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים ומוכנים לבוא בידיים ריקות כדי לקבל.
בלי דעות, בלי שפיטות.

אנחנו מסכימים להביא את המתנות שאלוהים נתן לנו להביא.
השירות הגבוה ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור העולם, הוא להסכים לקבל=לתת את האהבה שאלוהים רוצה להעביר דרכינו.

בואו לעשות עבודה פנימית במפגשים האישיים – בתל אביב

  • האם אתם מרגישים שהאנרגיה שלכם מתבזבזת?
  • האם האשמות וחרטות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם?
  • האם אתם מרגישים שדפוסים מהעבר מנהלים אתכם?
  • אנשים מסוימים לוחצים לכם על הכפתורים בכל פעם שאתם מדברים איתם או חושבים עליהם?
  • האם אתם מוצאים את עצמכם כועסים או מאוכזבים מההתנהלות של אנשים בחיים שלכם?

אם כן, אני ממש מזמינה אותך בשמחה למפגשים האישיים שאני עורכת בקליניקה בתל אביב.

ליד הקליניקה יש חניון שניתן לחנות בו עד שעתיים חינם. במפגשים אנחנו עורכים שיחות עומק שנוגעות בדיוק בנושאים שאליהם אנחנו רוצים להביא ריפוי ומשמעות חדשה.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים ולשאלות נוספות לוחצים כאן

מפגשים אישיים

26 דצמבר

By

No Comments

לכל מצב יש את הפתרון הגבוה ביותר שנועד עבורו

26 בדצמבר 2018 | By | No Comments

 

"השכינה משתמשת בהגיון באותה קלות ובאותה הצלחה שהאגו עושה זאת, אלא שמסקנותיה אינן שגעוניות. הן הולכות בדיוק בכיוון ההפוך ,ומצביעות כלפי השמיים באותה בהירות שהאגו מצביע לעבר החשיכה והמוות".

בכל מצב שאנחנו חווים, אנחנו מזוהים עם חלק בתוכינו שחושב שהוא נפרד מאלוהים. החלק הזה מרגיש הרבה פעמים חשוף, פגיע, מפוחד, מתגונן, מוכן להתקיף וכו…החלק הזה הוא החלק שבו אנחנו מרגישים תמיד צודקים, מתאכזבים, או נעלבים… ההזדהות עם החלק הזה בתוכינו נראית לנו מאוד מציאותית. ההזדהות עם החלק הזה, היא ההזדהות עם האגו.

האגו מצביע תמיד למטה. רוצה לקחת אותנו למטה ויחד איתנו את כולם. את כל החברים, את כל המשפחה. כי אם הוא סובל, כולם צריכים לסבול איתו ביחד. האגו אוהב לנתח מצבים כדי להישאר ברמת הניתוח, להתבוסס בעבר, לחוות כאב שוב ושוב. הוא מכור לכאב ונהנה לחזור אליו שוב ושוב. הוא מזהה את החלק הזה בתוכו, ומשליך אותו על אנשים אחרים, ואז, הוא מזהה את החלק הזה בתוכם. אם אני מתגוננת, אזדהה עם החלק הזה בתוכי, ואראה אותו באנשים אחרים שאיתם אני בויכוח או קונפליקט. אני אראה את החלק הזה או כהתגוננות, או כהתקפה עליי. אני ארגיש אי נוחות עם ההתגוננות או ההתקפה שלהם.

השכינה, תיקח כל מצב או מערכת יחסים שאנחנו חווים ונסכים למסור לה, ותצביע רק למקום אחד, לשמיים. השמיים הם מודעות, לכך שהכל מאוחד, וכולם מאוחדים. השמיים הם בחירה מאוד פשוטה. זה ממש כמו לחיות את החיים, לחיות את היום יום, ולהסכים להיזכר שאנחנו הרבה מעבר למה שאנחנו רואים ותופסים כאן, ומהמקום הזה לחיות. האגו אוהב מורכבות. בתהליך הבחירה הזה, נבחר הרבה פעמים בשכינה, והרבה פעמים באגו. ואין לנו שום סיבה להרגיש לא טוב עם עצמינו אם בחרנו באגו, כי אז זה אומר, שאנחנו שוב בוחרים בו.

ולכן, בכל רגע, אפשר לבחור מחדש בשכינה. אף פעם לא מאוחר ולכל מצב יש פתרון גבוה יותר שנועד עבורו.

"השמיים אינם מקום ואף לא מצב. הם פשוט המודעות לאחדות מושלמת, והידיעה שלא קיים כלום מלבדה. לא כלום מחוצה לאחדות הזאת, ולא שום דבר אחר בפנים".

השמיים הם המודעות לכך שהכל מאוחד. כל מה שמופיע בארץ, נראה לנו הרבה פעמים כטירוף, רוע, אשמה, תחרותיות, אי צדק ומלחמה. כל מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני שלנו, מגיע מתפיסה של היעדר אהבה. השמיים הם האהבה, פני האדמה נראים לנו כמקום שיש בו היעדר אהבה. מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני, מה שאנחנו רואים בחיים שלנו, במצבים השונים שבהם אנחנו מרגישים סבל, אכזבה, אובדן, כאב, כעס, טינה וכו… הוא ביטוי של אמונה שגויה שאנו מופרדים. האמונה הזו מושלכת החוצה ונראית לנו מוחשית ומציאותית מאוד. ובגלל זה, אני אוהבת להביט אל השמיים בכל יום, אפילו לכמה רגעים, ולהיזכר. יש הרבה רגעים ביום יום שבהם אנחנו יכולים להיזכר מי אנחנו באמת. לקחת נשימה, ולבחור מחדש.

 מחשבות אוהבות

בואו למפגש אישי 1:1 בקליניקה בתל אביב

בכדי לרפא פצע, צריך להתבונן על השורש שיצר אותו. המטרה שלי במפגשים האישיים, היא ליצור מרחב בטוח שבו יהיה ניתן לרפא את הפצעים ולהביא אותם אל האור.

מה מפגשי הטיפול מאפשרים לך?

  • להתחבר למורה הפנימית שלך
  • להתבונן על דפוסים, מחשבות ורגשות שקיימים בתוכינו וגורמים לנו להרגיש שמשהו תמיד חסר בחיינו.
  • לראות את הפתולוגיה המשפחתית וכל להבין מאיפה נובעת הבעיה? כלומר, מה למדנו על אהבה? איך למדנו שמקבלים אהבה? ובאילו תנאים? מה הסיפורים שסבבו סביב קבלת אהבה ואישור?
  • נבחן יחד מהן ההתנגדויות הפנימיות שלא מאפשרות לשינוי להתרחש
  • נלמד מתוך הקורס בניסים, הטקסט, חוברת העבודה לתלמידים והמדריך למורים, על פחד ואהבה, על האגו והשכינה.
  • נלמד על הכוח של הסליחה והמתנות שהיא מביאה. שחרור מוחלט מסבל, תלות, ריפוי ניסים של מערכות יחסים מהשורש.
  • נלמד יחד לשאול שאלות שיעזרו לך להתבונן על כל מצב בדרך אחרת.
  • לשחרר את עצמך ממחשבות קרבן, תלות, התמכרות לכאב וערך עצמי נמוך.
  • להיות מרחב בטוח עבורך. הכל נשאר כאן, זה מקום בשבילך להיפתח לעצמך ולהתחזק.
  • לפעמים יעלה בלבול, לפעמים שאלות, וזה טוב! זה תמיד משאיר אותנו בתקשורת עם המורה הפנימית שלנו.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים לוחצים כאן

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

22 דצמבר

By

No Comments

מחשבות של אהבה בוראות רק אהבה

22 בדצמבר 2018 | By | No Comments

יש לנו שני סוגי מחשבות

מחשבות ממשיות

ומחשבות לא ממשיות

המחשבות הממשיות מגיעות משכל האלוהים

והמחשבות הלא ממשיות מגיעות מהשכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים

המחשבות הממשיות הן המחשבות הטבעיות שלנו

המחשבות הלא ממשיות הן המחשבות הלא טבעיות שלנו

החלק של השכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים, נקרא, האגו

האגו דבק בדרך החשיבה שלו והוא מנסה לעשות הכל על מנת להסתיר מאיתנו את המחשבות הממשיות שלנו.

מחשבות לעולם אינן יכולות לעזוב את מקורן, ואנחנו מחשבות בשכל האלוהים

אלוהים ברא מחשבה אחת, שהיא מחשבה של אהבה.

מחשבה של אהבה בוראת רק אהבה

מחשבות אוהבות

לכן, כולנו אחד במחשבה של אהבה, ואף אחד לא באמת יכול לעזוב את מצב האהבה הזה, כיוון שרעיון לא עוזב את מקורו. כמו קרן שמש שלא יכולה להיפרד מהמקור שלה. קרן השמש תמיד מחוברת לשמש. אף אחד לא יכול לנתק מעצמו את המקור שלו באמת, גם אם הוא מאוד מאוד רוצה. הוא יכול לחשוב שהוא מנותק, אבל בפועל, זה לא באמת קורה.

השכל שלנו הוא מאוד עוצמתי, כיוון שכך נבראנו. אנחנו יכולים להשתמש בשכל כדי להמשיך את האהבה שבאה ממנו הלאה והלאה, ולהיות הוויות אוהבות בכל רגע ורגע, אנחנו יכולים גם לא להסכים להיות במצב ההוויה הטבעי הזה, ולהמשיך לחשוב מחשבות נפרדות. הבחירה במחשבות הנפרדות עדיין לא מבטלת את הכוח של השכל שלנו. זה אומר שפשוט בחרנו לחשוב בחשיבה מעוותת, ובמקום להמשיך את האהבה הלאה, אנחנו נחפש אהבה מבחוץ, נהיה במצב של רצון לקבל אישור, אהבה או הצדקה לקיום שלנו. כי נחשוב שיש משהו אי שם בחוץ.

מה שטבעי נראה לא טבעי, ומה שלא טבעי נראה טבעי

ולכן, המחשבות הטבעיות נראות לנו לא טבעיות, ואפילו נראות לנו מפחידות. איך יכול להיות שאני אהבה? איך יכול להיות שאני ראויה לאהבה? משהו בתוכינו מתנגד להסכים לקבל את זה ומנסה לחפש צידוקים ועדויות למה זה לא נכון. משהו בתוכנו אוהב להתווכח עם אלוהים. אותו הדבר לגבי המחשבות הלא טבעיות. הן, דווקא נראות לנו טבעיות מאוד. בגלל זה הרבה פעמים אנחנו אומרים שהמציאות "מכה לנו בפנים", ואנחנו אומרים, "אבל זה קרה, איך אפשר להגיד שזה לא קרה"?

אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו

האימון שלנו הוא אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו. ממש כמו שמתאמנים בחדר כושר, או בפילאטיס או ביוגה. אנחנו מתאמנים שוב ושוב דרך התבוננות על המחשבות שלנו, על ביטול דרך החשיבה של האגו ופתיחות שכל לקבל את המצב הטבעי שלנו. מתאמנים ממש בלייב דרך מערכות היחסים שלנו, דרך התמודדות עם מה שקורה בחיים, ולא דרך בריחה מהחיים.

דרך מציאת נקודות של זמן שקט, בכל יום. דרך הדברים שקורים וההבנה של ההקשר, מה החלק שלי במה שאני רואה שקורה עכשיו? איך אני רואה את הכאבים שלי מופיעים כאן ממש עכשיו במצב הזה? מתבוננים על מצבים בחיים שלנו, על רגשות, גישות, אמונות, דרך עבודה של סליחה עמוקה, שיחות, דרך עבודה של מודעות עצמית, קריאה, עבודה אנרגטית עמוקה. וכשדברים צפים זולגות גם הרבה פעמים דמעות, דמעות של כאב, או של תחושת החמצה ופספוס, במיוחד כשמדובר בריפוי יחסים עם אדם שכבר אינו בחיים, או נמצא רחוק מאיתנו.

אנחנו מתרגלים בחירה באהבה, בחירה בעד עצמינו. ואני חושבת שאין דבר יפה יותר מללכת בדרך הזאת. כי אנחנו לעולם לא חוזרים להיות אותם אנשים שהיינו לפני כן, ויחד עם זאת, אנחנו תמיד נהיה האנשים האלה. כי משהו בתוכינו נבנה בכל יום, ואנחנו ממש יכולים לראות, איך כל מצב בחיים שלנו הוביל אותנו להיות מי שאנחנו. האנשים שנועדנו להיות.

מפגשים אישיים

האושר הגדול ביותר שלי הוא לעבוד עם אנשים שרוצים לעבור תהליך של התבוננות פנימית ועבודת עומק. אני כל כך אוהבת את המפגשים האלו.
הדבר האהוב עלי ביותר הוא הקשבה לסיפור, ההתעמקות וההתבוננות שמגיעים אליהן בנוגע לאנשים בחיינו, מערכות יחסים, אמא, אבא, בני הזוג שלנו וכו'.

אני מזהה משהו שמשותף להמון אנשים שמגיעים לטיפולים והדבר הזה הוא פתיחות להקשיב לעצמם. להקשיב לקולות שעולים מהם, למחשבות, לגישות, לאמונות. ויותר מכל הרצון לשחרר את הדברים שלא משרתים אותם יותר, או לקבל את הגדולה שבהם. הרבה פעמים בטיפולים אנחנו בוכים. כי עולים דברים. בוכים על עצמינו, בוכים על אנשים בחיים שלנו. בוכים על המסלול שבחרנו, בוכים כי רוצים לשחרר, לנוח רגע מהמאמץ ומהחתירה כלפי מטרות שהרבה פעמים מתגלות כחסרות משמעות.

אני רוצה להזמין אותך השבוע למפגשים האישיים בקליניקה בתל אביב (חניה חינם לשעתיים בחניון הצמוד). לתאם לעצמך זמן שהוא אך ורק עבורך, הקשבה למילים שלך, ולריפוי שנמצא מתחת ובין המילים.

כל הפרטים על המפגשים נמצאים בקישור הזה + טלפון

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

 

14 דצמבר

By

No Comments

להניח לתפקיד הקורבן

14 בדצמבר 2018 | By | No Comments

קצת אחרי שאבא שלי נפטר, עברנו אני והמשפחה שלי הליך ירושה משפטי מאוד ארוך שנמשך הרבה שנים. את התהליך הזה לא יזמנו אנחנו. יום אחד פשוט קיבלנו כתב תביעה עם שליח, ובכתב התביעה הזה היו כתובים המון המון דברים שפשוט גרמו לי להרגיש שהחיים שלי כפי שהכרתי אותם עד היום נגמרו באותו רגע. תערובת של פחד, גועל, חשש לבאות ויותר מכל קורבנות, הקיפו אותי והיו נוכחים בכל נשימה ונשימה שלי. הייתי טבועה בעולם האכזר שראיתי, ולא ראיתי שום דבר מעבר. כל העולם שלי היה המשפט הזה והרצון והאמונה שלי, שאני צריכה לנצח לא משנה מה, ולהוציא את הצדק אל האור.

לא האמנתי שהיחסים שהיו לי עם אבא שלי, שנגדעו יום אחד פתאום ללא שום אזהרה, יסתיימו כך. ישאירו לי טעם כל כך מר בפה. לא האמנתי שלא אראה אותו יותר, אבל יותר מהכל, לא האמנתי שלא אוכל להיכנס לבית שלו, להריח חולצה אחרונה, להרגיש את האנרגיה שלו. פשוט כלום. לא האמנתי שיכול להיות כל כך הרבה רוע. הייתי רגילה להיות זאת שכולם איכשהוא מסכימים לתת את מה שהיא רוצה, בגלל הנחמדות שאימצתי לי, הקול המתחנחן ,מרחמים או מרצון טוב.

הייתי מלאה בכעסים על העולם. הייתי מלאה בזעם, ורצון לצאת מהמצב הזה. רציתי שהסיוט הזה יסתיים. ביקשתי מאלוהים, שלא משנה מה יהיה, אני חייבת לנצח. אני חייבת שהמצב הזה ייפסק. זה היה כמו להיות בכיסא עינויים ללא שום הפסקה. כיוון שהטראומה מהמוות לא קיבלה שום מענה, וישר מהטראומה היינו צריכים להיות בהתגוננות, הגעתי למצב של הישרדות רגשית ורצון להיות מנותקת מכל דבר שלא קשור לניצחון שכל כך רציתי.

הזדהות עם התפקיד

והיום אני יודעת, שהייתי מזוהה עם התפקיד שבחרתי לי. בחרתי להיות המנצחת, אבל בדרך לשם, בחרתי להיות גם הקורבן. כיוון שאם לא הייתי מאמינה בבסיס שלי שאני קורבן, לא הייתי מחפשת דרכים לנצח. כשאנחנו מאמינים שאנחנו קורבן, או שאנחנו פגיעים, אנחנו מנסים למצוא עדויות לכך שבאמת נרגיש כך. האגו בוחר תפקיד, התפקיד הזה מגיע על מנת לגרום לנו לחשוב שאנחנו מנותקים מההוויה הטבעית שלנו שהיא האהבה ואלוהים. אנחנו לא באמת יכולים להתנתק מההוויה שלנו, אבל אנחנו חושבים שכן. אי אפשר לגרום לאהבה לחדול מלהתקיים, כי היא הדבר היחיד שקיים. אנחנו יכולים להתעלם מהאהבה, או לא לרצות לראות אותה, אך זה לא אומר שהיא לא תהיה קיימת.

התפישה הבסיסית שלנו הוא שאנחנו קורבן. ואנחנו מנסים לעשות הכל כדי להגן על התפישה הזאת. התפישה הזאת משרתת אותנו. היא נותנת לנו להרגיש עצמאות, שייכות, נותנת לנו להרגיש קיימים, מיוחדים. שהסיפור שלנו הוא הכי קשה, שהסיפור שלנו הוא הכי מיוחד. אנחנו מנסים לעשות הכל כדי להגן על הסיפור שלנו. מזוהים עם הסיפור, מזוהים עם התפקיד.

אבל למעשה, התפקיד העיקרי שלנו, הוא לשנות את התפישה שלנו לגבי עצמינו. התפקיד העיקרי שלנו, הוא לגאול את עצמינו מהמחשבות ההרסניות שקבענו על עצמינו. מהערך שקבענו לעצמינו. הערך האמתי שלנו נקבע בשמיים, והוא מושלם. שום דבר שעשית עד היום, לא שינה את ערכך הממשי. התפקיד העיקרי שלנו הוא להסכים לראות את האמת בקשר לעצמינו. הריפוי מתרחש ברמת המחשבה. כל הריפוי כולו מתרחש בשכל שחושב יחד עם אלוהים. עיקרון מס' 4 בקורס בניסים אומר: "כל הניסים משמעותם חיים, ואלוהים הוא נותן החיים. קולו ינחה אותך לפרטי פרטים. ייאמר לך כל אשר עלייך לדעת". החיבור לתקשורת עם הקול האוהב של אלוהים, זה שלא שופט, זה שיודע את הזהות האמתית שלנו, התקשורת הזאת, מזכירה לנו מי אנחנו באמת. לכן, גם כשאנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו מזוהים עם תפקיד שבו אנחנו מרגישים צמצום, מצוקה, לחץ, קורבן, דיכאון, ייאוש. שם, יש לנו אפשרות לראות כיצד אנחנו מחוברים ומזוהים עם התפקיד הזה.

עצם ההתבוננות, מביאה את החושך אל האור. אנחנו מבהירים את המחשבות שלנו, ומתחילים לבדוק האם התפקידים האלה משרתים אותנו עדיין היום? אולי אנחנו כבר רוצים להיות במקום אחר? אולי התפקיד הזה כבר לא בשבילנו? אולי עייפנו ממנו? אולי עייפנו מלהיות קורבן? כי שם, באמונה הזאת שאנחנו מתחזקים בכל יום ויום, אנחנו מחכים ומצפים להמשיך להיות כך. למה? כי אנחנו מגנים על התפישה. מגנים על התפקיד. ואז כשדברים קורים, אנחנו אומרים. "הנה אלוהים, אמרתי לך. אתה רואה? אני הקורבן". "הם עוד פעם עשו כך וכך". "הם עוד פעם אמרו כך וכך".

השאלה שאנחנו יכולים לשאול את עצמינו היום היא:

נתבונן על מצב שבו אין לנו שלווה פנימית. מצב שאותו היינו רוצים לפתור ונשאל:

מה התפקיד העיקרי שאותו בחרתי?

איך אני מנסה להגן על התפקיד הזה?

מחכה לשמוע את התובנות והתגובות שלכם.

באהבה ענקית!

נילי

לוותר על תפקיד הקורבן

09 דצמבר

By

No Comments

איך לשחרר את הצורך באישורים מאנשים בחייך?

9 בדצמבר 2018 | By | No Comments

בתקופה האחרונה, אני מוצאת את עצמי בהתבוננות עמוקה על החלטות שלקחתי בכל מיני תקופות בחיים שלי. זיהיתי שעברתי תהליך של ריפוי בקבלת אישורים מאנשים שרציתי אישור מהם, וזה מאוד מאוד שימח אותי. ולרגע אני לא חושבת שסיימתי כאן משהו, אבל אני כן יכול לאמר לעצמי בשיא השחרור והכנות, שאת הצורך הזה שהיה לי, אני כבר מרגישה ממש ממש מעט. אז אני רוצה לכתוב כאן במה זה התבטא, ונקודות חשובות שאני עבדתי איתן כדי להעביר את הרעיון הזה הלאה, בידיעה שהשיתוף שלו רק ירחיב אותו הלאה והלאה.

צורך באישורים ומצפן פנימי:

מכירים את זה שאתם עושים פעולה כל שהיא? מוציאים פוסט, מעלים תמונה לאינסטגם או לפייסבוק, מתלבשים בדרך מסוימת, מנסים למשהו לגרום בכוח, כדי שמישהו ייראה את מה שעשיתם? כמה יפה התקדמתם מבחינה רוחנית, כמה אתם נראים ומרגישים טוב וכו? בכל פעם שיש צורך כזה באישור, ואנחנו עושים את הפעולה, מיד אחרי כן האגו מתעורר לחיים ואומר כמה שהיא (הפעולה שעשיתם), לא טובה. ויש בתוכינו ממש מצפן פנימי שיכול לעזור לנו להבין מה זה מעור בנו. צריך רק לעצור ולהתבונן. זה יכול להתבטא בגוש או מחנק בגרון, באי נוחות בגוף, בתזזיתיות או חוסר שקט או חוסר נחמדות ואפילו כעס על אנשים אחרים שבמקרה נמצאים בסביבה שלכם באותו רגע. הדבר שלי הכי הרבה עזר כשזה היה קורה, זה לעצור, ולשאול את עצמי: מה רצית להשיג בפעולה הזאת? בשיא הכנות, תגידי לעצמך בלי לברוח. ממש להסתכל במראה הפנימית שלנו עמוק פנימה ולא לוותר. להודות בזה בינינו לבין עצמינו, כבר משחרר אותנו מהדרמה ומהפחד מכך שלא נקבל את האישור שרצינו.

מה יוצא לי מזה?

מה באמת ניסיתי להשיג? מה אני מאמינה שיש באדם או באנשים האלה שחסר בתוכי? במקרה שלי זאת הייתה אמונה שכישרון מסויים חסר לי כדי להצליח במה שאני רוצה להצליח בו ולעשות את מה שאני אוהבת. אז ניסיתי לחפש את האישור הזה מאנשים שהאמנתי שיש בהם את הכישרון והם עושים את מה שהם אוהבים. והם באמת עד היום אנשים נפלאים, וזה בכלל לא באמת קשור אליהם. זה קשור רק אליי ואל החוסר שהאמנתי שקיים בי. האגו תמיד מנסה לגרום לנו להתחבר לאנשים שיתנו לנו את מה שאנחנו מאמינים שחסר בנו. וגם שם, אנחנו מרגישים בהתחלה נפלא, אבל אז מתחיל להתעורר בנו חוסר שקט, כי אנחנו מרגישים שגנבנו או שדדנו משהו ממישהו. וגם כאן, רק ההודאה העצמית עוזרת לנו לשחרר את הצורך הזה. היום כשאני מתבוננת על אותם אנשים, אני מרגישה שחרור מאוד גדול בתוכי, ולא מרגישה צורך יותר לעשות דברים כדי לקבל מהם איזה שהוא משוב או אישור.

 

העבר נפרם בתוך ההווה:

וכאן, זה החלק הכי חשוב מבחינתי בכל התהליך הזה, ממש הגרעין של כל התהליך. לראות מה המקור של הצורך הזה. וזה תהליך שהגילוי שלו יכול להיות ממש בטיפות קטנות בכל פעם, יחד עם הבנות גדולות. מבינים בכל פעם עוד קצת ועוד קצת. כמה שאנחנו יכולים להכיל באותו רגע. אצלי היה צורך מאוד גדול באישור מאבא שלי. במשך כל החיים שלי. ניסיתי וניסיתי בכל מיני דרכים. תמיד חלמתי שהוא ייראה אותי במיטבי, כבר כנערה רציתי שהוא יראה אותי כאישה ויהיה גאה בי. דמיינתי איך תיראה האישה הזאת ודמיינת איך אבא שלי מסתכל עליי בהערצה. אבל הצורך הזה התחיל מהימים הכי ראשונים שלי. ובתהליך של ההתבוננות פנימה הבנתי מה הייתה האווירה שיצרה את הצורך הזה, אבל אני אפרט על החלק הזה ספציפית כבר בפוסט אחר. וזה התהליך הכואב ביותר, כי להרגיש את הכאב, ולוותר על הצורך הזה ועל המיוחדות של הסיפור הזה ביני לבין עצמי, היה תהליך מאוד קשה וכואב. אבל גם הכי הכי משחרר. העניין כאן הוא להתבונן על העבר כדי לפרום את החוטים שלו בכל פעם קצת, עד שאנחנו מרגישים שחרור בהווה. כי כל צורך שאנחנו סוחבים איתנו, מגיע מהאמונות, המחשבות והגישות שלנו שמגיעות מהעבר.

אהבה עצמית

 

לחבור לשכינה שממלאה את כל הצרכים שלנו:

אחרי שהבנו מה אנחנו מנסים להשיג באמת, מה המניעים האמתיים שלנו בלי להרגיש אשמה, מה יוצא לנו מזה, ופורמים את חוטי העבר, אנחנו מוסרים את הצורך הזה לשכינה. השכינה, עוזרת לנו לפרש כל מצב שחווינו בחיינו בדרך אחרת. היא מרפאה את כל התהליכים שעברנו אי פעם, בידיעה מוחלטת שהיא יודעת בדיוק לאן אנחנו אמורים להגיע, ומה התוצאה הטובה והאיכותית ביותר בשביל מסע החיים שלנו. התוצאה היא תמיד אהבה. והתוצאה תמיד שווה לכל הצדדים. אף צד לא יוצא מופסד, וכולם מרוויחים. היא נמצאת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, מחכה לרגע שבו נקרא לה בקריאה יחידה וחד משמעית. אנחנו יכולים ממש לפנות אליה כבר בבוקר, או ממש לפני השינה, או בכל רגע שבו אנחנו יכולים להיות רק עם עצמינו, בשקט שלנו, ולנהל איתה שיח פנימי: "זיהיתי את הצורך שלי באישורים מ – X, ואני רוצה יותר מכל לוותר על הצורך הזה. כי אני יודעת שהוא רק מסמן לי שאני מאמינה שמשהו חסר בי. אני יודעת שאת תראי לי שיש בי כבר את כל מה שאני מחפשת ללא שום מוצא ותוצאה שמשמחת אותי לאורך זמן. אני מוסרת לך את הצורך הזה, ואני יודעת, שאת תראי לי, שאת תובילי אותי למקום הנכון, לדבר הנכון הבא שאני צריכה לראות. אני מסכימה לראות את האמת שבתוכי, ולוותר על הצעיפים שאני בעצמי הנחתי שם, כדי לראות את האמת". ואז, פשוט לשהות שם, בשקט הזה, ולתת לה להוביל.

כתבתי כאן כרגע ממש פעם ראשונה על זה, ואני מאמינה שיעלו עוד הרבה דברים ויהיו עוד שינויים במבנה של התהליך.

ולסיום, אני כן מאמינה שיש משהו מאוד מפריד בלהגיד לעצמינו, ש"אף אחד לא יכול לתת לי אישור". כי האגו ישר מנסה לקחת את זה גם למקום האישי שלו, למקום המיוחד שלו, לסיפור שלו. מה שאומר, שהצורך הזה עדיין קיים או שיש שם עדיין כאב ואשמה. אבל הכוונה שלי כאן היא לראות את הצורך הזה דרך עיני השכינה, ולא דרך עיני האגו שמנסה לשמר את הפירוד. אלא להיפך, לראות את הצורך באישור כדי לשחרר את עצמינו ואת האנשים האחרים, ולא כדי להרגיש יותר מיוחדים או לשמר את מחשבות הפירוד בינינו.

שחרור לעומת פירוד.

באהבה ענקית,

נילי

מפגשים אישיים ותהליכי טיפול

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים