Image Image Image Image Image Image Image Image Image

בלוג

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

27 ינואר

By

9 Comments

איך להתמודד במצבים שאין לך שליטה עליהם?

27 בינואר 2015 | By | 9 Comments

מה לעשות כשאני מרגישה שניסיתי כול מה שיכולתי אבל שום דבר לא עובד?

מי מאיתנו לא חווה בעבר או חווה עכשיו תקופות בחיים שהכל פשוט היה מסתורי, חסר בהירות, מבלבל, והיה נראה כאילו אנחנו עומדים לאבד משהו יקר? אחד הדברים שאני רוצה להעביר לך היום הוא שגם אם לעולם לא תדעי מה צופן לך העתיד,  את יכולה להיות בטוחה שהוא הולך להיות סופר מבורך. איך אני יודעת את זה ולמה אני אומרת את זה בכזה בטחון? כי אם את קוראת עכשיו את הבלוג הזה, סימן שאת דואגת להזין את הקשר שלך עם הנצחיות שבך.

acim-day54

לפעמים זה מרגיש כאילו החיים נושאים אותנו ממקום למקום. כאילו אין שום מקום בטוח שבו אפשר להירגע לרגע, לעצור את הכל ופשוט לנשום. אבל כל המחשבה הזאת על הגבלה, על חוסר שקט, על חוסר רוגע, נמצאת רק בראש שלנו. כאילו משהו בתוכנו מרחיק אותנו מלעשות פעילויות קטנות ויומיומיות שיכולות לתרום בצורה משמעותית לרוגע להתהוות בחיים שלנו.

כאילו יש בתוכנו את הרצון להתבוסס עוד קצת בבוץ, עוד קצת בקושי. אבל זה לא בדיוק כך. זה יותר עניין של בחירה ופחות של עובדה. כשאני חושבת על זה לעומק, זה כאילו השקעתי במשך 26 שנים מהחיים שלי בהיבט מסוים בתוכי וחשבתי שרק הוא נכון ורק הוא קיים.

היבט כזה יכול להיות לדוג' תחושה של קורבן. וברגע שהבנתי שזה לא טוב לי שאני תופסת את עצמי כקורבן, הורדתי קצת מההשקעה שלי בהיבט הזה. אחר כך שמתי לב ששוב משהו קרה שעורר בי את הקורבנות, אז חזרתי להשקיע בו והשקעתי  אפילו יותר כי רציתי להתבוסס עוד קצת ועוד קצת למרות שבתוך תוכי הנשמה שלי לחשה לי, "היי נהדרת שלי, את יודעת שאת לא באמת קורבן"…

אבל פחדתי שאני מפספסת פה הזדמנות טובה להתבוסס עוד קצת, למרות שיכול להיות מאוד שאאבד שוב חלק נכבד משלוות הנפש שלי. ואז אחרי עוד 4 שנים שהרגשתי כבר שהכל התרסק, נכנעתי ואמרתי, איך לא ראיתי את זה קורה? איך השקעתי 30 שנים מהחיים שלי באשליה הזאת?

הרגע הזה שאני מרגישה שאיבדתי משהו, אבל אני מוכנה להבין שלא יכולתי לאבד משהו שמעולם לא היה שלי באמת, הוא הרגע שהאני הגבוה שלי, ניסה להוביל אותי אליו במשך כל השנים האלו.

אז מה עושים כשאין לנו שליטה על מה שקורה? כשאנחנו רוצים שמשהו יקרה, כשאנחנו רוצים כבר להיות במקום מסוים, בין אם זה מקום פיזי כמו עבודה חדשה או דירה חדשה, או מצב רגשי או בתחושה של בטחון וידיעה?

#מוותרים על מחשבות הקורבן.

אין צורך לעשות דרמה ממחשבות הקורבן. האגו אוהב להאדיר דברים ולעשות אותם מיוחדים. הוא אוהב שאנחנו מגדילים את אפקט ה wow –  סביב מחשבות קורבניות. כאילו שאנחנו מזינים ומתדלקים אותן וההתמקדות בהן גורמת לנו להוריד תקוות ולהאמין שרק ההיבט הקורבני שלי הוא הנכון.

עלינו לוותר על המחשבה הזאת כדי לשחרר אותה ללא אשמה. לוותר על המחשבה הזאת זה לא להתכחש לה או להילחם איתה.

מנקודת מבט רוחנית, כל מה שאנחנו נלחמים נגדו לא נעלם אלא מתחזק. אבל מה שאנחנו מוותרים עליו לא מקבל את ההזנה הזו יותר ולכן הוא מתפוגג.

#במה אני רוצה להשקיע?

במה אני משקיעה? באיזה היבט של עצמי אני נתפסת? והאם ההיבט הזה הוא מי שאני?

בקורס בניסים יש תרגיל שאומר, מחשבות התקיפה שלי תוקפות את אי פגיעותי. כלומר המחשבות השליליות שרצות לי בראש יכולות להיות, "אני לא מספיק טובה, הדברים כפי שהם קורים עכשיו לא טובים, אני בודדה, לא אוהבים אותי"…והמחשבות האלה מנסות לתקוף את האני השלם שהוא אהבה עצמית טהורה ללא שום התניה. האני המופרד, זה שמרגיש אשמה, זה שחושב כל הזמן את מחשבות התקיפה מנסה לתקוף משהו שלא ניתן בכלל לתקוף אותו.  כיוון שבנצח אי אפשר לפגוע. אפשר לחשוב שכן, אבל התקיפה חוזרת בחזרה אל החלק המופרד.

אני יכולה לנסות להוכיח לעצמי שמה שאני חושבת על מה שלא קורה עכשיו בחיים שלי הוא הדבר היחיד שקיים, להתמקד בו ולהגדיל אותו וכך גם המציאות שאני אראה תתאים למה שאני בוחרת לראות. רק אני בוחרת אם להשקיע במה שלא קורה, או להכיר תודה על מה שכן קורה.

אז כדי לצאת מתקיעות כזאת, אפשר לשאול את האהבה, ההדרכה הפנימית שלנו:

מה את רוצה שאראה שאני לא רואה במצב הזה? על איזו אשליה אני מתעקשת לא לוותר?

ואז פשוט תבקשי להקשיב בשקט האישי שלך, מה הנשמה שלך מנסה ללחוש לך? אולי היא רוצה שתשחררי קצת בכי? אולי היא רוצה שתרקדי? אולי היא רוצה שתציירי את הרגשות שלך?

תרגיל: תשאלי את ההדרכה הפנימית שלך למה התחושות האלו כל כך חזקות, תבקשי ממנה הדרכה, תבקשי ממנה ריפוי. היא תמיד תיתן לך את הצעד הבא. היא תמיד תזין אותך בעוד אהבה. את רק צריכה להיכנס לשקט ולהיות בנכונות להקשיב. היא תמיד תמיד עוזרת לך להגיע לאני השלם שלך. גם בתקופות מבלבלות, גם כשהכול מסתורי וחסר בהירות.

ועכשיו אלייך: ספרי לי איזה תובנות קיבלת כתוצאה מהתרגיל הזה? אני ממש אשמח לשמוע ממך ועל החוויות שלך מהדרך.

 

 

20 ינואר

By

2 Comments

איך להתגבר על בעיות ולמצוא שלווה עכשיו?

20 בינואר 2015 | By | 2 Comments

היום בזמן המדיטציה של הבוקר ראיתי מחזה מרהיב. שמיים אינסופיים ושחורים זרועים בכוכבים. ומתוך נקודה רחוקה ראיתי קרן לייזר מוזהבת שהתחילה ליצור דמות. קרן הלייזר ציירה את הדמות בפסים דקים, ממש כמו פסל של גוף האדם, מכפות הרגליים ועד הראש. הגוף היה גבוה מאוד וחזק מאוד, אבל בתוכו החלל נשאר ריק לגמרי. שמיים בתוך גוף. ואז בעצם קיבלתי כד שיש בתוכו תוכן, ואת התוכן הזה הייתי צריכה למזוג לתוך הגוף ממרכז הראש שלו. הכד הזה בעצם הכיל את כל התפיסות, הרעיונות והאמונות שבחרתי למצוא בתוך אותו גוף.

כלומר המשמעות של מה שאני אראה בו, תהיה המשמעות שמזגתי לתוכו בלבד.

וזה בעצם מה שהוביל אותי להיזכר שוב בכל כך הרבה רגעים בחיים שלי שנתתי להם משמעות שרציתי לתת להם, או המשמעות שהייתה נכונה לאותו הרגע. המשמעות שהתאימה לדרמה של אותו רגע.

הדרמה הזאת יכולה לכלול מגוון דמויות. אנשים אהובים מאוד, אנשים פחות אהובים או אנשים בכלל בכלל לא אהובים. הדרמה הזאת יכולה להיות כואבת. אבל רק אנחנו מחליטים איך נרגיש בזמן שנחווה את מה שנחווה בה.

אבל אז שאלתי את אלוהים, מה קורה כשאנחנו מתחילים להרגיש תקועים בדרמה. שאולי בכלל לא רצינו להשתתף בדרמה הזאת ונקלענו לתוכה בלית ברירה. איך יוצאים מהמקומות האלה שלא משרתים אותנו יותר?

והמילה היחידה שעלתה לי מהלב הייתה – נמאס.

כשאנחנו מתחילים להרגיש בשלות מינימלית לוותר. לוותר על הצורך בדרמה.

#מתי נמאס לנו?

כשאנחנו מתחילים לומר לעצמינו:

נמאס לי לרצות לתקן

נמאס לי לרצות שהכול יסתדר

נמאס לי להתאמץ ולא להשיג כלום

נמאס לי להרגיש קטנה

נמאס לי לרצות את כל העולם ולבטל את עצמי

נמאס לי לרצות להתגבר על זה…

ואז המילה הבאה שעלתה לי הייתה – כניעה.

#מתי נכנעים?

מתי שמרגישים שהשקענו כל כך הרבה אנרגיה על דברים שלא עבדו, ויש בתוכנו קריאה פנימית שיודעת שיש דרך אחרת.

כאילו התכנית הייתה מחולקת לשניים. הקטע שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים לחוות את החיים עם אלוהים, והקטע שאנחנו אומרים, "די, אני רוצה לבד".

אין מצב שבו באמת נהיה מופרדים או לבד. המצב שבו אני נפרדת הוא מצב שנראה במציאות מאוד מוחשי, אבל בעצם אני לא מגיע בו לשום מקום.

הקורס בניסים אומר שאנחנו חושבים שיש לנו הרבה בעיות שונות ומגוונות בזמן שיש לנו רק בעיה אחת והיא הפירוד שלנו מאלוהים.

הפירוד שלנו מאלוהים הוא בדיוק כמו הפירוד שלנו מהאהבה. הפירוד שלנו מהאהבה הוא בדיוק כמו הפירוד שלנו מעצמינו. כיוון שאין שום פירוד בין אלוהים, האהבה ובינינו. לא יכול להיות פירוד כזה כי כול אלו הם אותו הדבר עצמו. הכוח הכי אותנטי שלי נמצא בידיעה שאני, אלוהים והאהבה, הם אותו הדבר עצמו ובנכונות שלי למוטט את כל החומות שהצבתי ביני לבין האהבה הזאת.

acim-day53

יש בעיות שנראות לנו כל כך סבוכות. כאילו הכול קורה ביחד. יש דרמות, יש כאב, יש אובדן, יש לב שבור. אבל המחשבות שלנו לעולם לא פטורות מאחריות. זה מזכיר לי ששמעתי באחת ההרצאות של מריאן ויליאמסון שאומרת , "הדברים היחידים שאנחנו באמת צריכים להינצל מהם בחיים שלנו, הם המחשבות השליליות שלנו".

המשמעות שאני נותנת לבעיה היא המשמעות שהחלטתי לתת לה.

אני החלטתי אם לעשות את הבעיה טובה או רעה. אם לעשות אותה בעיה או לעשות אותה מתנה.

הבעיה עצמה היא לא טובה ולא רעה, היא פשוט מה שהיא.

כסף הוא לא טוב או רע, הוא פשוט מה שהוא.

הצלחה היא לא טובה או רעה, היא מה שהיא. היא מה שאני החלטתי שהיא תהיה עבורי.

איזה תוכן אני מחליטה למזוג לכל מי שאני רואה? לכל מה שאני חווה? לכל מה שאני מגדירה כבעיה?

אז השאלות שאפשר לעשות איתן עבודה פנימית השבוע הן: איזה משמעות אני נותנת לדברים שאני חווה בחיי? האם אני נותנת להם משמעות טובה או משמעות רעה? האם אני רואה אותם כנסיבות חיצוניות או כשיעורים רוחניים? האם אני רואה בהם פחד או אהבה? האם אני מוכנה לראות אותם קצת אחרת ממה שהייתי רגילה?

ואם לכם יש דרך שבה הצלחתם להתגבר על הקושי בהתמודדות עם נסיבות חיצוניות וגיליתם בתוככם מהו השיעור הרוחני שהסתתר באותו מצב – שתפו אותי כאן בתגובות למטה. אשמח מאוד לשמוע מכם :)

באהבה גדולה,

נילי

 

 

13 ינואר

By

No Comments

איך להתמודד עם קנאה?

13 בינואר 2015 | By | No Comments

מתי בפעם האחרונה מצאת את עצמך מקנאה? כולנו ללא יוצא מהכלל מקנאים. מקנאים במשהו, במישהו או במצב מסוים. בגלל שחלק נכבד מהעבודה עם הקורס בניסים הוא להתבונן פנימה ולהיות סופר כנה עם עצמך, אני יכולה להגיד שבשבועיים האחרונים קינאתי לפחות פעמיים.

במה קינאתי? במצבים שראיתי אנשים אוכלים סופר בריא וזה גרם לי להרגיש אשמה עצמית שמאז שהתחיל להיות קר הייתה בי פחות נכונות להכין שייקים. והאגו התחיל להשתולל. כי לא משנה שזה טבעי להרפות קצת מדברים, עדיין הוא ינסה לגרום לך לעשות את מה שלא בריא לך, ואז להרגיש רע עם זה. קנאה על דבר פעוט שהאגו מנסה להגדיל ולהעצים.

נכון שפעם הייתי מוצאת את עצמי מקנאה יותר, אבל גם היום הרגש הזה מלווה אותי ואני עדיין עובדת על ללמוד מה הוא בא להראות לי, מה הוא בא ללמד אותי, מה הוא מנסה להגיד לי.

הקנאה היא בעצם שיעור מאוד עצמתי שבא להראות לי שמישהו אחר בעצם עושה את מה שאני רוצה לעשות, את מה שאני מאמינה שנמצא בתוכי בגדר פוטנציאל, והוא פשוט משקף לי את זה שאני יכולה לעשות את זה.

שמישהו הגיע להישג שאני חלמתי להגיע אליו ועכשיו אני מרגישה רע עם עצמי כי ויתרתי לעצמי ולא עשיתי את מה שרציתי בזמן. העדפתי להמשיך הלאה כרגיל מבלי להקשיב לקול הפנימי שניסה להגיד לי, "היי, בואי נעשה זאת יחד, את יודעת בתוך תוכך שאת יכולה"…

הקנאה הזאת בעצם שייכת למערכת החשיבה של האגו.

הקנאה מעמיקה את הפירוד שאני חושבת שיש ביני לבין אנשים אחרים

הקנאה מעמיקה את הפירוד שאני חושבת שיש ביני לבין אלוהים

הקנאה מעמיקה את הפירוד שאני חושבת שיש ביני לבין האהבה

אחד הדברים שהאגו משתמש בהם כדי לתחזק  את הקנאה יותר ויותר הם לתת לנו להרגיש תחושת אשמה עצמית כשאנחנו מקנאים.

הרבה פעמים אנחנו חושבים שבגלל שאנחנו אנשים שנמצאים בדרך רוחנית הקנאה בעצם לא שייכת לעולם הזה יותר. אנחנו כל כך רוצים להיות כל הזמן במקום גבוה ונטול רגשות שליליים שכשמתי שזה קורה, אנחנו מרגישים רע.

מרגישים לא מספיק. היא אומרת לי שאני לא מספיק. לא מספיק רוחנית, לא מספיק בוגרת קוסמית, לא מספיק טובה.

acim-day52

לפי הקורס בניסים, כל מה שהוא לא אהבה הוא בעצם קריאה לאהבה. כל מה שהוא פחד, הוא קריאה לאהבה. אז איך בעצם הקנאה קוראת לאהבה?

הקנאה בעצם קוראת לי להביא לידי ביטוי את מה שאני רוצה להעביר לעולם ולהגשים את החלומות הכי גדולים שלי.

הקנאה בעצם קוראת לי למצוא בתוכי את הכוח הפנימי להגשים את מי שאני באמת

הקנאה קוראת לי לרפא אותה ולסלוח לעצמי.

הקנאה קוראת לי להבין שאני אנושית ושיש לי רגשות מסוימים שאני עדיין עובדת עליהם שוב ושוב ושוב ושזה בסדר!

אין שום תועלת בלהרגיש רע בגלל הקנאה. מה שפשוט צריך לעשות כדי להיפטר ממנה הוא לעטוף אותה באהבה. להבין שהיא באה להעיר אותי, להאיר בתוכי משהו שעכשיו אני עובדת על השיעור הרוחני שלו.

כשאני פועלת ממקום אמתי ומחובר מתוכי ולא ממקום של פחד שחייב להשיג משהו כדי להיות מסופק או מאושר, אז הקנאה תוביל אותי לפריצת דרך כי היא תדרבן אותי לעשות את מה שאני בדרך הגבוהה ביותר שתביא את התוצאות הטובות ביותר כי העשייה תהיה מתוך השראה וייעוד.

כשאני פועלת ממקום שרוצה להשיג משהו מסוים שמגיע מהאגו כמו לעשות משהו כי מישהו אחר עושה אותו ומשם אפשר להרוויח הרבה תהילה,  אז הקנאה תכרסם בתוכי, היא לא תיתן לי מנוח, היא תמשיך להזין את האשמה ואני ארגיש מרוקנת ולא על המסלול הנכון.

ומה התגובה של ההדרכה הפנימית על כל הפעמים שבהם אני מרגישה קנאה?

אני לא מה שאני עושה

אני לא מה שיש לי

אני לא מה שאני חושבת שאני צריכה לעשות כי מישהו אחר עושה

אני מה שהאהבה החליטה שאני.

מה שהאהבה החליטה שאני לא קשור להישגים, לא קשור לדברים, לא קשור לכמויות, לא קשור לתוצאות. מה שהאהבה החליטה שאני הוא פשוט שלווה. שקט פנימי. דממה נצחית שמתוכה הכל קורה. המקור של כל מה שיש, ושם אין מחסור, אין צורך בלאחוז במשהו בכוח. יש רק ידיעה של מי שאנחנו באמת.

07 ינואר

By

2 Comments

מדיטציה – מה עושים כשאין חשק לעשות מדיטציה?

7 בינואר 2015 | By | 2 Comments



מה לעשות כשאין חשק לעשות מדיטציה?

היום אני רוצה לדבר על הקטע הזה שאנחנו מרגישים שאין כוח וטעם לעשות מדיטציה.

כשאנחנו מתחילים להיכנס לאיזה שהוא מסלול או תרגול יומיומי של דרך מסוימת, שיטה מסוימת ולא משנה בעצם לאיזה דרך רוחנית או שיטה אנחנו מחוברים, ברוב השיטות או ברוב הדרכים מאוד מומלץ לעשות מדיטציה.

אבל בואו נודה, הרבה פעמים אין לנו חשק לעשות את זה. אני מודה :).  לפעמים קמים בלחץ להתחיל את היום, דברים קורים, נכנסת לנו שיחת טלפון והכל נראה מאוד חשוב, רק לא לעשות מדיטציה.

אבל למה זה חשוב לא לוותר על ההרגל הזה ומה בעצם אנחנו מפספסים כשאנחנו מוותרים עליו?

אז ברגע שאנחנו מתחילים בדרך שלנו, בדרך של הצמיחה האישית שלנו, כמו בכל דרך יש עליות וירידות. כשהכל טוב אנחנו נוטים לשכוח כמה קשה היה לנו בעבר ואנחנו מתחילים לעשות לעצמינו הנחות. "לא צריך, הכול כבר בסדר, לא כדאי"…ואז פתאום מגיע איזה שהוא בום ואנחנו אומרים לעצמנו, "חבל שלא עשיתי קודם, חבל שהייתה לי הזדמנות, ההדרכה שלי נתנה לי סימן, הייתי צריכה לעשות"…

#לא לשפוט את עצמינו

אז קודם כל, אין טעם לשפוט את עצמינו, זה לא הכיוון, זו לא המטרה. המטרה היא בעצם להרגיל את עצמינו כמו שאנחנו קמים בבוקר לצחצח שיניים, להתחיל לעשות מדיטציה. להתחיל לעשות משהו עבור עצמינו. משהו שיוביל את עצמינו להתחיל את היום, את השעה, או את הערב באופן שבו אנחנו מחוברים להוויה האמתית שלנו.

#להיות מחויבים רק לאור

ברגע שהחלטנו שאנחנו מחויבים לאור ואנחנו לא מחויבים יותר לחשכה הפנימית הזאת, לבלגן ולעולם של החוסר והאגו, אנחנו בעצם מתחייבים לאור. ברגע שאנחנו מתחייבים לאור אנחנו צריכים לתחזק אותו ברמה כזאת שכל הזמן אנחנו נהיה מודעים אליו.

האור כל הזמן קיים בתוכינו, ההדרכה הפנימית שלנו כל הזמן איתנו. האנרגיה של האהבה כל הזמן אתנו, אבל אנחנו הרבה פעמים בוחרים באופן לא מודע להתנתק מהמקום הזה ועוד פעם ללכת למקומות שהאגו מנסה להוביל אותנו אליהם. למקומות חשוכים, להרפתקאות שכבר מיצינו אותם ונמאס לנו מהם. ועדיין אנחנו מוצאים את עצמינו חוזרים לדפוסים ישנים שאנחנו יודעים שלא משרתים אותנו יותר.

ברגע שאנחנו מחוברים לאור, אנחנו מחויבים להטעין את עצמינו באור, ולתת לאור להוביל אותנו ולא לחשכה.

מדיטציה זאת אחת מהדרכים שאנחנו יכולים להשתמש בהם, אחד מהכלים הכי זמינים, היא לא עולה לנו כסף, והיא תמיד שם עבורנו. פשוט להתחיל לעשות אותה, כל יום, מבלי לוותר לעצמינו.

אני יכולה להגיד מהניסיון האישי שלי שבתקופות שהייתי מוותרת לעצמי ולא עושה מדיטציה, אז הייתי בסוף היום סחוטה נפשית, רגשית ופיזית. בתקופה שהתחלתי לתרגל את שיעורי הקורס בניסים שבהם יש בעצם 365 מדיטציות, מדיטציה אחת בכל יום, אז בשנה הראשונה זה היה מאוד מאתגר, והרבה פעמים לא היה לי חשק להתמיד ולפעמים בחרתי פשוט להניח לזה ולא להמשיך או לתרגל שיעור אחד במשך מס' ימים עד שהייתי מרגישה סוג של פתיחות בלב והקלה.

אך בשנה השנייה והשלישית וברגע שהחלטתי שאני מתחייבת לעשות את זה יום יום, אני לא יכולה להגיד שלא היו לי אתגרים, או עליות וירידות, אבל הדרך הייתה הרבה יותר פתוחה. דברים הרבה יותר זרמו. רגשות היו ממצים את עצמם. הייתי נותנת במה לרגשות הרבה יותר מהר וגם אם זה לא היה מהר זה היה מרגיש הרבה יותר בנוח, הרבה יותר בסדר.

המטרה של לעשות את המדיטציה בכל יום היא שנוכל להקשיב לקול הפנימי האוהב שלנו, להטעין את עצמינו באור שיהיה שם כל היום עבורנו. לנשום, להירגע ופשוט להתחבר להדרכה הפנימית שלנו. להתחיל לבקש פתרונות רוחניים, פתרונות יצירתיים, לקבל תובנות על איך להתמודד במצבים מסוימים.

זה לאו דווקא חייב להיעשות בתחילת היום, אפשר גם באמצע היום. בכל דקה אפילו.

#להתמקד באיכות ולא בכמות

מדיטציה לא חייבת להימשך שעות על גבי שעות, היא יכולה אפילו להימשך גם דקה. אחד הדברים ה"מתוחכמים" ביותר שהאגו עושה הוא להלחיץ אותנו בזמן, מזכיר לנו כל הזמן את המשימות שיש לנו לעשות היום, והוא מוביל אותנו לחוות את הזמן בדיוק בצורה ההפוכה שלשמו הוא נועד. הזמן נועד לעזור לנו להירפא ולהבין דברים, כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להאט את עצמנו, הזמן מתרחב. כשאנחנו מלחיצים את עצמינו, הזמן מתכווץ. לכן, הכמות לא משנה כאן, מה שמשנה מאוד זאת האיכות. מה אני בוחרת להביא לדקה הזאת שאני בוחרת להתחבר להוויה האמתית שלי? להדרכה הפנימית שלי? לאלוהים שבתוכי? לכוח הזה שמניע את העולם? לא מהמקום של האגו אלא מהמקום של באמת להביא את עצמי למקומות טובים יותר.

אז כדי למצוא את הפתרונות היצירתיים האלה וכדי להתמודד במערכות יחסים ברמה הרבה יותר מתקדמת וגבוהה, בכדי להצליח לבטא את עצמינו יותר טוב, ולהרגיש טוב עם עצמינו מבפנים וגם להקרין את זה החוצה, אנחנו יכולים להתחייב לעשות מדיטציה על בסיס יומי.

#מה אני בוחרת להביא איתי לרגע הזה?

כשנביט בעוד חודש או שנה קדימה, נוכל לראות שההתמדה בעצם הצילה אותנו בכמה וכמה מצבים. עצם זה שלא וויתרנו לעצמינו. הדרך הכי טובה לדעתי להסתכל על זה היא לא להתייחס לכמות, אלא להתייחס לאיכות ולמה אנחנו בוחרים להביא אתנו למדיטציה. בין אם זה דקה, בין אם זה חמש דקות, בין אם זה ארבעים דקות. זה לא משנה. מה שמשנה הוא מה אני בוחרת להביא אתי לאותו רגע מקודש.

ותמיד לזכור שהאגו מנסה להראות לנו כמויות בזמן שההדרכה הפנימית שלנו מובילה אותנו לראות איכויות. ברגע שאנחנו בוחרים להתחבר להדרכה הפנימית שלנו, אנחנו בוחרים להתחבר לעצמה הפנימית שלנו. כי ההדרכה הזו היא העצמה הפנימית שלנו, ההדרכה שלנו היא מקום של כוח אותנטי ואמתי, כוח של נתינה, כוח של אהבה ולא כוח מניפולטיבי שמנסה לגרום לדברים לקרות בכוח או למצבים להשתנות ולדברים לקרות כדי שאנחנו נהיה שמחים או ננסה לשלוט על תוצאה מסוימת. זה לא הכיוון.

acim-day50

 

הכיוון הוא להתחבר לאני האמתי שלנו שהוא בעצם אוגר בתוכו אהבה, שלווה פנימית, שמחה, אור, יצירתיות, ואלו כל הדברים בעצם שמובילים אותנו ליצור את המציאות שלנו ברמה אחרת לגמרי. ברמה שאנחנו מרגישים שאנחנו לא נלחמים יותר במציאות. כיוון שאין במי להילחם. אין צורך להילחם. המלחמה מתרחשת בתוכי אבל אני גם יכולה לבחור אחרת. הכול בסדר, כל מה שקורה עכשיו הוא מה שצריך לקרות. אנחנו לומדים מהרגע הזה מה שאנחנו אמורים ללמוד ממנו.

אז לא לוותר לעצמנו, לעשות ולשבת, ולכתוב את התובנות שלנו אחרי המדיטציה או בסוף היום ושתפו אותי בתובנות שעולות לכם והכי הכי חשוב שיהיה המון בהצלחה :)

30 דצמבר

By

No Comments

זוגיות – 4 דרכים לריפוי מערכות יחסים ויצירת ניסים

30 בדצמבר 2014 | By | No Comments

בתכנית זו, אלינור ברגר, שהיא עו"ד לעינייני משפחה ואני מדברות על שיטת 4 הל' שאני הכי אוהבת לעבוד איתה בכל מה שקשור להתבוננות פנימית וצמיחה ממשברים, בדרך שעוזרת לאנשים לשחרר את כל המחסומים שמונעים מהם להתחבר לעצמה הפנימית שלהם ולהתמודד עם שינויים בלתי צפויים בחיים.

בתכנית ניתן להאזין לשילוב של טיפים רוחניים ופרקטיים להתמודדות בזמן משבר אישי, זוגיות במשבר, הליכים משפטיים בענייני משפחה,  גישור והרגשות השליליים שמתמודדים איתם בזמנים שבהם אנחנו מרגישים שמשהו חייב להשתנות.

ההארות האהובות עליי מהתכנית:

המטרה של כל מערכות היחסים שלנו, היא לגלות את עצמנו באדם שעומד מולנו.

המטרה של כל מערכות היחסים שלנו היא להפוך ממיוחדות לקדושות.

הילד הפנימי שבנו הוא כמו המנגינה שקיימת בתוכנו ורוצה להתפרץ החוצה

לינקים מהתכנית של היום:

עמוד הפייסבוק של אלינור

טיפול האודיו החדש שיצרתי לריפוי הילד הפנימי

radio_show_with_elinor_episode

 

28 דצמבר

By

No Comments

הזדמנויות חדשות ♥ (מסר לשנת 2015)

28 בדצמבר 2014 | By | No Comments

בכל רגע נפתחות בפניי אפשרויות חדשות:

לפעמים בזמן משבר או קושי, אנחנו מרגישים שהכל סוגר עלינו, ויש המון המון מחשבות שרצות בראש שלנו, חלק מהמחשבות הם גם תוצאות שנראות לנו אפשריות. חלק מהתוצאות האלה רצויות וחלק מהתוצאות נראות לנו מפחידות.

אבל המחשבה המובילה בדרך כלל במצבים הללו היא:
"למרות שאני יודעת שאני יוצרת את המציאות שלי בכל רגע ורגע, עדיין אני מפחדת שהשיעור הזה שבא להצמיח אותי יגרור אותי לתוצאה שנראית לי מאוד מפחידה".

תוצאה שתגרום לי להפסיד משהו במקום להרוויח משהו. שורה תחתונה, אני מצד אחד מאמינה שאני יוצרת את המציאות שלי, ומצד שני אני מאמינה שהעתיד קבוע כבר מראש.

אז החדשות הטובות הן ששום דבר לא סגור עד הסוף אף פעם. יש שיעורים שאנחנו בוחרים להתמודד איתם, אבל בכל זאת, בתוך השיעורים האלו יש אינספור אפשרויות, ובכל זאת אפשר לסכם אותם כשניים:

אפשרות של פחד
ואפשרות של אהבה.

באפשרות של הפחד, יש המון אפשרויות אבל שום תוצאה לא תראה לי מספקת ויותר מכך, אני גם לא אחווה אותה כמספקת לאורך זמן.

באפשרות הזאת תמיד יש עדיין המון מחשבות שרצות בראש, אין רגע של מנוחה או שלווה אמיתית ועמוקה.

באפשרות הזאת, האגו שלי תמיד יוביל אותי להיות דרוכה או לעמוד על המשמר רק כדי להימנע משלווה פנימית.

באפשרות של האהבה, יהיו עליות וירידות, יהיו דמעות, יהיה צחוק, יהיה חיבור לנשמה שלי, למה שהיא מנסה באמת להגיד לי, תהיה הקשבה פנימית, בקיצור יהיה ממש מעניין.

כל אלו הן אפשרויות שנמצאות בתוך האפשרות של האהבה. יהיה מבוך שלם של אפשרויות, שבהם לא תמיד אדע אם אני הולכת לבחור נכון או לא באותו רגע, אלא רק בהתבוננות אחורה.

תוך כדי עשייה אני אקבל סימנים מהנשמה שלי. ארגיש אם הלב שלי מתרחב, אם אני בשלווה, אם אני מרגישה משמעות שהיא הרבה מעבר למה שאני מרגישה בדרך כלל.

אם אני מרגישה תשוקה לעשות את מה שאני עושה, אם יש לי תקווה, אם יש לי כוונה.

אז מה הדרך לבחור באפשרות של האהבה?

פשוט לבחור באהבה.

אם אקח כמה נשימות לפני שאני בוחרת באפשרויות חדשות בחיים שלי, ואבקש מההדרכה הפנימית שלי לבחור את מה שהאהבה רוצה שאבחר, אגלה שהאפשרויות הן באמת אינסופיות, שבכל רגע משהו קורה לטובתי הגבוהה ביותר אם אני מאפשרת לכך לקרות. דברים פשוט יתחילו להסתנכרן.

3 השאלות שינחו אותי לדעת אם אני בוחרת באהבה הם:

האם אני חוסמת את מה שקורה עכשיו? התשובה: לקרוא לאהבה

האם אני מנסה להתנגד למה שקורה עכשיו? התשובה: לקרוא לאהבה

האם אני שופטת מה שקורה בחיים שלי עכשיו? התשובה: לקרוא לאהבה

אז שתהיה לך שנת 2015 הכי כיפית, נעימה, ומלאה בתובנות עמוקות
מההדרכה הפנימית שלך.

באהבה גדולה,

נילי

innerguide-day5

23 דצמבר

By

2 Comments

3# כלים שיעזרו לך לשנות נקודת מבט על כל מצב

23 בדצמבר 2014 | By | 2 Comments

הרבה פעמים אנחנו נתקלים במצבים או באנשים שאנחנו ממש רוצים שישתנו. או מצב שאנחנו ממש רוצים שישתנה מהמקום הזה שאנחנו מאמינים שבעצם אם הדבר הזה ישתנה, הכול יהיה בסדר, אנחנו נהיה מאושרים והכל יסתדר.

מה שקורה בפועל, זה שגם אם דברים באמת משתנים או אנשים משתנים, מהר מאוד אנחנו רוצים שעוד משהו ישתנה, שעוד אדם ישתנה. ואנחנו מבינים בעצם באיזה שהוא שלב שכדי שדברים ישתנו, אנחנו צריכים לעשות משהו אחר. יש משהו שלא עובד, יש משהו שאנחנו צריכים לעשות אחרת.

הפתרון הוא לבחור לראות דברים בדרך אחרת. לבחור לראות אנשים בדרך אחרת. להתחבר לקול הפנימי בתוכנו שאומר שצריכה להיות דרך גבוהה יותר להסתכל על המצב הזה.

לפי הקורס בניסים יש מה שנקרא נכונות קטנה. מספיק שתהיה לנו נכונות קטנה להשתנות או לשנות את נקודת המבט שלנו, כדי לאפשר למשהו גדול מאתנו להוביל אותנו ובאמת להגשים את המטרה הזאת.

והדבר הגדול הזה בעצם יכול להיקרא אהבה, יכול להיקרא אלוהים, יכול להיקרא ההדרכה הפנימית שלנו. לא משנה איך נבחר לקרוא לזה. מה שמשנה הוא שנבחר את זה ממקום עמוק ומאוד כנה.

אנחנו משנים את נקודת המבט שלנו, לא בשביל שנעשה איזו שהיא מניפולציה שאם נשנה את נקודת המבט שלנו אז נגרום לאיזה שהוא משהו בכוח להשתנות, כי זה בעצם סוג של גם להתחבר לאגו שלנו ולפעול מהמקום הזה. לפעול מהדלק הלא נכון.

ברגע שאנחנו בוחרים ממקום באמת אמיתי, עמוק וכנה, לא קיים שום כוח בעולם שיוכל לעצור את הדבר הזה מלקרות. שום דבר לא יוכל לעצור אותנו מלראות את המצב הזה או את האדם הזה בדרך אחרת.

1% של נכונות:

אז הדבר הראשון שאנחנו בעצם צריכים זה אפילו 1% של נכונות, כדי לגרום לעצמנו נקודת מבט על משהו כדי לאפשר לכוח הזה שמזיז הרים, לכוח הזה שגורם לנו לנשום ולחיות, לשנות את התפיסה שלנו. לשנות את הדרך שבה אנחנו רואים מצב, לשנות את הדרך שבה אנחנו רואים את עצמנו.

לדוגמא:

במקום לראות את עצמנו כקורבן של הנסיבות לראות, אדם שלומד מהדרך הרוחנית שלו.

לאדם שלא רואה את עצמו כמסכן יותר.

לאדם שקם בבוקר, יודע שכל יום זה שיעור חדש, כל יום לומדים בעצם דברים חדשים, כמו בית ספר גדול שבעצם אנחנו מתעוררים אליו מחדש בכל בוקר, שבבית הספר הזה בעצם אין איזה שהוא מבחן אבל יש המון אהבה, והמון סבלנות, והמון נתינה.

מספיקה לנו הנכונות הקטנה ביותר, כדי לאפשר לכוח המרפא הזה להוביל אותנו לצעד הבא. והצעד הבא יכול להיות שפתאום ייפול עלינו איזה שהוא ספר שיש בו פיסקה, שורה, מסר גדול שאנחנו צריכים לקבל, או לשמוע איזה שיר, או להיתקל באיזה אדם, או לראות שיש איזה שהיא הרצאה שפתאום מעניינת אותנו. זה סימן שאנחנו יודעים שאפשרנו לכוח הגדול יותר לפעול מתוכנו.

כל שינוי גדול מורכב מהמון שינויים קטנים:

השלב הבא, אחרי שאנחנו מגלים שיש בתוכנו את הנכונות הקטנה, זה פשוט להתחיל בתהליך הזה של השינוי הגדול, שמתפרק לשינויים קטנים. ותמיד אני אומרת, שכל שינוי גדול שאנחנו רוצים לעשות בחיים שלנו, מורכב מהמון שינויים קטנים ורכים. אחרת זה תמיד יראה לנו משהו גדול, משהו ענקי, משהו בלתי אפשרי, משהו שמתרחק מאתנו יותר ויותר. אז לא. זה משהו שהוא אפשרי. אבל זה משהו שצריך לפרק אותו לצעדים קטנים, כל יום צעד אחד קטן.

3 צעדים שאנחנו עושים מעבר לנכונות הקטנה:

#צעד 1

מה אני שומעת?

לשים לב לדברים שאני שומעת ביום יום שלי. להתחיל ממש עכשיו בשעה הקרובה. אני שומעת עולם או אנשים שמדברים על חוסר? אני שומעת אנשים שמדברים ביקורת, רכילות? אנשים שמבקרים אחד את השני? אנשים שמבקרים אותי?

אפשר לקחת בסוף היום, דף או לכתוב במחברת האישית שלנו, 10 דברים משמעותיים ששמענו היום שיראו לנו מה קורה בתוכנו, בעולם הפנימי שלנו. אם שמעתי מישהו מרכל על מישהו, מה זה אומר עליי? איפה אני בעצם מורידה את עצמי למקומות של רכילות? או על מי אני מרכלת? למה בעצם אני מרכלת? מה זה באמת נותן לי? איזה צורך זה מספק לי?

האם זה איזה שהוא צורך שאני מנסה להחזיק כדי לברוח מעצמי או כדי לברוח מהביקורת שיש לי כלפי עצמי?

פשוט להתחיל לעשות רשימה של דברים שאנחנו שומעים ולהתחיל לשאול את עצמנו את השאלות האלה כדי שפשוט נשים לב למה קורה בעולם הפנימי שלנו.

#צעד 2

מה אני רואה?

ממש כמו ששמנו לב למה אנחנו שומעים, אז להתחיל לשים לב למה אנחנו רואים.

בשעה הקרובה, ביום הקרוב, ביום הקרוב או בשנה הקרובה, זה לא משנה. כל אחד לוקח את זה למקום שלו, וגם ההתבוננות הזאת זה משהו שבעצם אף פעם לא נגמר.

איזה עולם אני בוחרת לראות? אני רואה עולם של חוסר? עולם של ביקורת? עולם של שיפוטיות? עולם שכולם מבקרים בו את כולם או אותי? עולם שבו אומרים דברים שנוגעים בדיוק בנקודות הרגישות שעדיין לא ריפאתי מתקופת הילדות או הבגרות?

מה אני רואה? ומה בעצם מה שאני רואה גורם לי להרגיש? האם זה גורם לי להרגיש שאני מבקרת את עצמי יותר או שופטת את עצמי? שופטת מישהו אחר או מנסה לראות את עצמי מעל מישהו? מתחת למישהו? להרגיש חוסר ערך?

כל הדברים האלה שאני רואה, בעצם משקפים לי מה שאני רואה במסך הפנימי שלי. כל מה שאני רואה קשור אך ורק אליי.

acim-day47

#צעד 3

במה אני בוחרת להאמין?

ממש כמו הסיפור על שני הזאבים שקיימים בתוכנו, רק שאחד מתמקד בכל מה שאין, במה שחסר, במה צריך לשנות, במי שצריך לתקן את עצמו. ואחד מחובר למה שיש, למה שקורה עכשיו ולמה שטוב. ויותר מזה, למה שמעבר לטוב ורע. למקום של השלם, למקום השלו הזה.

למה אני בוחרת להאמין בתוכי? האם אני בוחרת להאמין לקול של האגו שלי שתמיד ינסה להפריד אותי מאנשים? שתמיד ינסה להראות לי מה לא בסדר? שתמיד ינסה להראות לי שהכול חייב להשתנות כדי שאהיה מאושרת?

או שאני בוחרת לקול הפנימי של האהבה, של אלוהים, של ההדרכה הפנימית שלי? שמנסה להראות לי, שגם כשהמצב כרגע לא קל, לא לנסות להתכחש למה שקורה. אבל במה שקורה יש איזה שהוא שיעור, משהו שלא נלמד עדיין. משהו שלא הפנמנו עדיין. משהו שקורה כרגע בחיים שלך ואת פשוט לא שמה לב אליו מספיק, לא מתייחסת אליו מספיק, לא נותנת לו מספיק תשומת לב אוהבת.

את נותנת תשומת לב כרגע יותר לשיפוט, ובמי צריך להשתנות. אבל את מפספסת את מה שקורה בתוכך, וגם כשאת מתחילה לראות את מה שקורה בתוכך זה מהול בהמון שפיטה עצמית ואשמה ורגשות לא קלים. המון אנרגיות שמורידות אותנו הרבה פעמים עוד יותר למטה.

האחריות שלי על הראייה שלי:

זה איזה שהוא גשר שאנחנו עוברים שגורם לנו להבין שהעולם שאנחנו רואים הוא העולם שלנו, ויכול להיות שאנשים אחרים רואים את העולם שלהם אחרת לגמרי, וזה מה שמגביר את האחריות שלנו כלפי עצמינו כי אם אני יודעת שכל מה שאני רואה וכל מה שאני חווה קשור אליי, אז האחריות היא רק עליי. האחריות שלי לראות את הדברים, להרגיש את מה שאני מרגישה היא שלי והיא לא של אף אחד אחר.

גם לי יש כל הזמן אתגרים, אבל להבדיל מפעם אני חוזרת מאוד מהר לאיזון הפנימי הזה. אני שואלת את ההדרכה הפנימית שלי:

מה אני אמורה ללמוד מהמצב הזה, מה אני לא רואה שנאי אמורה לראות פה? ולאט לאט הדברים משתחררים והאנרגיה ממשיכה לזרום בקלות. ואין משהו כזה כבד, כמו חומה שחוסמת את הצעדים הבאים.

אז בשבוע הקרוב, אנחנו יכולים לשים לב אם יש בתוכנו את הנכונות הקטנה הזאת, שמאפשרת לנו לראות אחרת את הדברים. כדי לאפשר לעצמנו לחוות חיים יותר מלאים, יותר משמעותיים, וכדי שנכיר את עצמינו יותר טוב, ואחרי שאנחנו מגלים שיש בתוכנו את הנכונות הקטנה הזאת, או לפני, או תוך כדי, אנחנו יכולים להתחיל לשים לב למה אנחנו שומעים, מה אנחנו רואים ולאיזה קול פנימי בעצם אנחנו בוחרים להאמין.

ועכשיו, אני רוצה לשמוע מכם, אם יש לכם דרך שבה גיליתם שאתם יכולים לראות דברים ומצבים אחרת, בדרך חדשה ולשנות דפוסי חשיבה, אני אשמח לשמוע את הדרך שלכם כאן בתגובות:

באהבה,

נילי

21 דצמבר

By

No Comments

פרידה במערכות יחסים – תיאור מקרה – טיפול אנרגטי

21 בדצמבר 2014 | By | No Comments


לפני שנה וחצי, פנתה אליי לקוחה, שביקשה הדרכה בנושא התמודדות עם פרידה. אני זוכרת כל מפגש עם לקוחה, וכל לקוחה בשבילי היא עולם שלם ונפלא של תובנות ואור. אבל היום, אני רוצה לשתף אותך בסיפור שלה. (כמובן ברשותה) מדובר בפרידה שחלפה כבר לפני מעל לשנה וההתמודדות עם הקושי בלנסות קשר חדש ללא הצלחה.

במשך רוב השיחה, הייתי קשובה לה. קשובה לכאב שלה. "שלחתי לו הודעה ב – WhatsApp ושאלתי אותו אם בא לו לקפוץ אליי לראות יחד סרט או לשתות משהו. בכל זאת, יצא לנו להיפגש כמה פעמים מאז שנפרדנו, ואז הוא כותב לי, "התחלתי לצאת עם מישהי, אני מצטער".

את לא מתארת לעצמך נילי, מה הרגשתי באותו רגע. כל האזור של הלב שלי התפרק, הכאב עלה לי מהבטן עד הלחיים והכל התפרק לי לרסיסים.

באותו רגע הכל נעצר, ויש לי גוש של אכזבה וכעס בגרון. בסוף הלכתי לאחותי וישבתי שם מול הטלוויזיה והרגשתי פשוט מנותקת מהכול. יושבת מול הטלויזיה, ולא באמת רואה כלום, רק רוצה לבכות.

ואני שואלת, אלוהים, למה?

למה זה צריך להיות כל כך כואב?

פשוט הגעתי למצב, שהכול כבר נראה לי אבוד. באותו רגע הבנתי שזה נגמר לתמיד. הבחורה החדשה שהוא יוצא אתה לא מעניינת אותי, זהו הוא, הוא שעדיין מעניין אותי למרות שעברה מאז יותר משנה. פרגנתי לו בהודעה חזרה,  אבל בפנים הרגשתי – היא ולא אני? למה? ואיך את יכולה לעזור לי במצב הזה?

הסברתי לה שאני מאוד מבינה איך היא מרגישה, ושדווקא המקום הזה שהיא נמצאת בו עכשיו, הוא המקום הכי טוב שאפשר להיות בו. הסברתי לה שיש כמה כלים שאפשר להשתמש בהם, יש מדיטציה מודרכת, או תקשור עם ההדרכה הישירה שלה, אפשר גם להתחיל לעשות תהליך של פירוש חלומות ודרך שם לקבל הכוונה וריפוי הכאב דרך השינה, אבל לבסוף אמרתי לה, "בואי, בואי נתחיל לקלף את השכבות בטיפול אנרגטי"…

הכוונה רוחנית

 

בטיפול עצמו, צחקנו, בכינו, קפצנו, כעסנו, סלחנו, כתבנו…אבל הכי הכי חשוב, היא התחילה לשנות את נקודת המבט שלה על מה שקרה. השינוי הזה גרם לשחרור עצום של רגשות שהיו חקוקים בגוף הרגש האנרגטי שלה. ראינו איך הגוף הרגשי והאנרגטי שלה, היו עדיין בהשפעת מערכות היחסים הקודמות שלה, ומערכות היחסים בין ההורים שלה. הרגשות האלה בעצם משכו אליה שוב ושוב את אותה ההתנסות, את אותה מציאות שוב ושוב, ואת אותה חוויה. עבדנו עם כלים אנרגטיים של העידן החדש, ועם כלים מהקורס בניסים. זה היה תהליך, תהליך של מספר מפגשים, ובין כל מפגש ומפגש, היא ממש הכניסה את הכלים לחיים שלה. תפילה לשחרור וריפוי אנרגטי, תקשור עם ההדרכה הפנימית שלה, מדיטציה, וקבלת תובנות ותשובות של ריפוי ושחרור.

האגו אמר, "למה? למה זה מגיע לי"? "מה חסר לי"?

הקורס בניסים אומר שמגרש המשחקים הכי טוב עבור האגו הוא מערכות יחסים רומנטיות. כל הדפוסים שאנחנו לא אוהבים בנו או באחרים, משקפים לנו את המקומות הכואבים אשר מהם אנחנו חושבים ופועלים.

ראינו בכל מפגש איך המחשבות של האגו ניהלו את כל הפרידה הזו, וגם את מערכת היחסים עצמה, את הפחדים, הפירוד והכעסים שהיא אחזה בהם,  ביקשנו מההדרכה הפנימית שלה, לעזור ותת לה מסר בתגובה למה שהאגו אמר. התגובה של האהבה הייתה, "אין שום דבר או אדם מחוץ לעצמך שיכול להיות אחראי על האושר שלך. זה נועד עבורך. אך ורק עבורך". אבל איך? "זה האימון, זה רק עניין של נכונות". "ככל שיש בך יותר נכונות לראות את המכשולים שהצבת בפני האהבה שקיימת בתוכך, כך המכשולים חוזרים אל הלא כלום שממנו הם הגיעו".

הכניעה הזו בעצם, גרמה לה להתחיל לשחרר את הכאב מבלי לנסות לייפות אותו או להתעלם ממנו. האימון שלנו היה ממש להיכנע פעם אחר פעם כשהקול של האגו עולה ומנסה להוריד אותה למטה. להתבונן על האגו, מבלי לשפוט אותו וכך לשחרר את ההשפעה שיש לו על הנושא הזה של הפרידה והאכזבה. לרפא את מערכת היחסים עם אבא שלה ועם אמא שלה, לעשות תהליכי סליחה, להתבונן על החלומות שלה בלילה ולראות איך הם ממש משקפים לה את התהליך הרוחני שהיא עוברת.

היא החליטה שבינתיים היא לא תנסה לצאת לדייטים, ואני הצעתי שבכל השבוע הקרוב היא תגיע באופן קבוע בכל ערב לדייט עם עצמה. כתבנו הצהרות חיוביות שמתואמות ספציפית למצב, תפילה אינטואיטיבית והיא ממש למדה איך להיכנס למדיטציה, אפילו בזמן העבודה, בלי שאף אחד ירגיש.  לאחר מכן היא כתבה על המראה שלה באמבטיה את המסר שהיא קיבלה מההדרכה שלה: "אין שום דבר או אדם מחוץ לעצמי שיכול להיות אחראי על האושר שלי". וזאת הייתה מערכת היחסים הכי מדהימה שהייתה לה אי פעם, והיא ממש התחילה לפנות מקום, למערכת יחסים חדשה.

"אני אחראית על האושר שלי"

טיפול אנרגטי

המשפט הזה היה ממש כמו תרופה משחררת לרגשות שלה. נכון, לא היה לה קל, הרגשות של הרצון להוכיח ולהיות יותר מ…או ללכת לקנות משהו כדי לשתק את הכאב עדיין עלו, אבל בכל פעם שהיא הביטה במראה והתחברה לזכרון של ההדרכה שלה, היא הרגישה איך היא מאפשרת לאט לאט לדברים להשתחרר ולפנות מקום לקשר החדש שלה עם עצמה. וזה היה התהליך שהפרידה הזו לימדה אותה.

הכנו לה גם סט של תרגילים מהקורס בניסים שילוו אותה בהמשך הדרך. ואני, הרגשתי איך הלב מתרחב ומתרפא ואמרתי לאלוהים תודה על ההזדמנות לעשות עבודה כל כך עמוקה של ריפוי רוחני.

 

אם יש לכם שאלות בנושא מערכות יחסים, אהבה, קריירה, התפתחות אישית ורוחנית:

יש לי פינת שאלות חדשה עבורכם!  #ניליתעזרילי

אתם יכולים לכתוב לשלוח לי אותן לקישור הזה: http://nilly.co.il/?p=166 ופעם בשבועיים אעלה לשידור לייב פייסבוק מיוחד של #ניליתעזרילי ובה אבחר שאלה אחת ואענה עליה.

 

 

 

16 דצמבר

By

8 Comments

איך להתמודד עם דחייה?

16 בדצמבר 2014 | By | 8 Comments

rejectionblog1

"אלה שאמורים להיפגש ייפגשו, מפני שיחד יש בהם היכולת להגיע ליחסים קדושים".

אף אחד לא אוהב להרגיש דחוי. התחושה הזאת של החץ בלב, שמישהו לא רוצה להיות איתך, או לדבר איתך מלווה כמעט כל אחד מאתנו, בכל יום, בכל העולם.

אבל היום אני בוחרת לקחת  את הנושא הזה של דחייה, ולעשות לו סוג של מהפך, או יותר נכון התבוננות פנימית שתוביל אותי לראות דחייה, מנקודת מבט אחרת.

דחייה יכולה להופיע בחיינו במגוון מצבים שנראים לנו קטנים או גדולים: מישהו מסנן אותנו בטלפון, בני הזוג שלנו מתעלמים מדברים שחשובים לנו, אהוב עזב אותנו ולאחר מכן התחיל לצאת עם מישהי אחרת…לא עונים למיילים שלנו, חברים הופכים להיות קרים אלינו ואנחנו פשוט לא מבינים למה, ומתחילים לשאול את עצמנו שאלות, אולי זה בגלל מה שאמרתי אז, אולי זה בגלל שלא עניתי על הציפיות של כך וכך…

ההשתקפות של הדחייה

כל דחייה שאנחנו חווים בעולם החיצוני, היא דחייה שאנחנו חווים בעולם הפנימי. כלומר, ברגע שאנחנו מזהים, שמישהו מבחוץ גורם לנו להרגיש דחויים, מדובר בדחייה שיש לנו כלפי עצמנו בהיבט מסוים בחיים שלנו.

ולכן, הדחייה לא באמת קשורה אליהם, אלא היא קשורה אלינו.

לפי הקורס בניסים, אנחנו נותנים לכל דבר את כל המשמעות שיש לו עבורנו, כלומר, יכול להיות שבגיל מאוד מוקדם, מישהו צחק עלינו, העליב אותנו או פגע בנו בגן או בבית הספר, ואנחנו לקחנו את הזיכרון הזה, הטמענו אותו בתוכנו, ומאותה נקודה החיינו את הזיכרון הזה שוב ושוב, במגוון מצבים בחיינו.

אבל ברגע שבחרנו באופן מודע להתחיל תהליך של שינוי ומודעות, הזכרון הזה, יהיה חייב להתגלות בפנינו באופן מודע, כדי שנוכל לשים לב אליו, להתבונן בו, להבין את המשמעות שנתנו לו ולסלוח. להבין שדברים שחווינו מאז, חזרו על עצמם, כדי שנוכל לשים לב, לרפא ולשחרר כדי להפוך חלק לשלם.

השיעור של הדחייה

ברגע שבחרנו להבין את השיעור של הדחייה, לא קיים כוח בעולם שיגרום לנו לא ללמוד את השיעור הזה. גם אם הוא ימשיך לחזור על עצמו, גם אם התחושה תגבר, גם אם נחשוב שנכשלנו,

ההדרכה הפנימית שלנו תמיד תוביל אותנו להשלים את השיעור בהתאם ליכולת ההכלה שיש לנו ברגע הזה.

התפקיד שלנו בתיוג שהענקנו לדחייה, הוא להפוך את הדחייה ממשהו שחוזר על עצמו שוב ושוב, למשהו שאנחנו מבינים את השיעור שבו ואת מה שהוא בוחר ללמד אותנו על עצמינו.

הכוח להחליט איזה משמעות יש לכל דבר בשבילנו, לא נמצא אצל האדם שממנו הרגשנו דחויים, הוא נמצא אצלנו.

האשליה של הדחייה

במציאות השלמה, אף אחד לא דחה אותך באמת, זה הזיכרון שחוזר על עצמו שוב ושוב, ומושלך מהמקרן הפנימי שלנו על אנשים שנמצאים שם עבורך, כדי לתת לך מתנה.

זה לא אומר שבמציאות היומיומית זה לא היה כואב לא לקבל מייל בחזרה או לא לקבל ברכה בחזרה, אפילו שממש ממש השקעת בלכתוב מכל הלב, זה אכן היה כואב, אבל הכאב הזה היה משהו שקשור ברעיון פנימי שיש לנו על עצמנו. רעיון שחזר על עצמו כדי להראות לנו היבט שקורא לאהבה מתוכנו.

היבט שאומר על עצמו – "אני לא מספיק טוב", "אני נכשלת שוב ושוב", "אם הייתי אומרת או עושה כך וכך, בטוח הם היו מקבלים אותי",  ויש את, "אף אחד לא אוהב אותי באמת". ההיבט הזה של, "אני לא מספיק טוב", שהגיע מאותה נקודה בחיים שבה הרגשנו בפעם הראשונה דחויים, קורא לריפוי ואהבה בנקודת הזמן הזו בחיים. בעולם של הזמן, הוא קרא לריפוי מאותו רגע שהוא הגיע, אך בעולם הנצח, יש ואפשר לרפא אותו עכשיו,

כי עכשיו זה הרגע היחיד שקיים.

יכול להיות שלא נרגיש הכי מקובלים, יפים ומוארים באותו הרגע, אבל נוכל להתחיל לחוות את הדחייה בדרך אחרת. בדרך שתלמד אותנו על עצמנו, בדרך שבה נתחיל להיזכר מי אנחנו באמת. ברגע שנמצא את עצמנו בוחרים שוב ושוב באהבה במקום בפחד.

באותו רגע שבו נבחר לשים בצד את מה עשו לנו, או מה לא עשו לנו, ונתחיל לראות איפה הדחייה נמצאת בתוכנו, ואיזה אמונה פיתחנו בהתאם לתחושה הזו, נוכל להיכנע לתוך התחושה הזאת של להרגיש דחוי.

איך לשחרר את הדחייה?

איך זה להרגיש דחוי? מבלי להתנגד לכאב, או לדמעות שיזלגו, פשוט לתת לתחושה לעלות, להרגיש אותה מבלי להילחם אתה או לנסות לייפות אותה, והכי חשוב, מבלי לשפוט את עצמנו. לאט לאט, אם ניתן לדחייה פשוט "להיות" מבלי להתנגד לה, ניתן יהיה לראות שהדחייה, היא לא אנחנו.

וגם אם יעלה שוב הכעס או הכאב כשניזכר בדברים שקרו, או שנחוש שוב את אותה הדחייה, ניזכר שכיום, אנחנו נותנים לדחייה משמעות חדשה, ואנחנו בוחרים לרפא אותה. ואז לאט לאט, דברים שהפריעו לנו מאותם אנשים כבר לא יפריעו לנו יותר, בשלב מסוים בחיים, ככל שנתמסר לשיעור הזה, נמצא שהלב שלנו מתרחב יותר בהקשר לסיפורים האלה, ושלא כבד לנו כבר כמו פעם.

ההצהרה החיובית של היום: #כל דחייה עצמית הופכת היום לאהבה עצמית

09 דצמבר

By

No Comments

כלי 1# שממנו מקבלים את הדברים הטובים ביותר

9 בדצמבר 2014 | By | No Comments

 

gratitude_nilly_day 41

 

אחד מהכלים הכי הכי חזקים לשינוי כל מצב קיים הוא להודות על מה שיש עכשיו.

3 דברים סופר חשובים שהתודה נותנת לנו:

1. התודה מחזירה אותנו למרכז של עצמנו (לאני האמתי והאוהב שלנו) כשאנחנו מרגישים שאנחנו הולכים לאיבוד. היא מחברת אותנו לכוח גדול שקיים בנו ודואג להוביל אותנו לקבל את התוצאה הטובה ביותר עבורנו בכל מצב.

2. כשאנחנו מודים על מה שיש לנו עכשיו, אנחנו יוצרים עוד אנרגיה גבוהה שמשפיע על הצעדים הבאים שלנו. כלומר, החיים שלנו נוצרים בכל רגע ורגע מחדש בהתאם למה שאנחנו מודים עליו עכשיו.

3. כשאנחנו מודים על מה שיש לנו עכשיו, אנחנו מתחילים לזהות את ההתנגדות של האגו לכל העניין הזה של תודה. האגו לא מוכן להודות על משהו מבלי להרגיש שעדיין חסר לו עוד משהו. הוא חייב לחפש בעיה חדשה להיאחז בה. הקול שלו יישמע משהו כמו,

"רציני את חושבת שהתודה הזאת תביא לך משהו"?

כשאנחנו מזהים בפעם הבאה שמשהו עדיין חסר לנו, אנחנו זוכים באפשרות לבחור מחדש במחשבה חדשה.

אז התרגיל השבועי שלנו יהיה בעצם לעשות לעצמנו רשימה של:

3 דברים מהותיים שאנחנו מודים עליהם.
3 דברים שקיימים בחיים שלנו ועוזרים לנו להיות אנשים טובים יותר
3 דברים שקרו לנו במהלך החיים שלנו ועזרו לנו לקלף שכבות ולמצוא את העצמה הפנימית שלנו.

שבוע מלא בדברים טובים