להיות הגורו של עצמך
3 בדצמבר 2014 | By admin | No Comments
אם את רוצה לגלות את המתנות שקיימות בתוכך, את לא יכולה להרשות לעצמך לחשוב שאת פחות מיצירה שלמה של אלוהים.
לכולם יש נפילות בדרך, אבל בלי הנפילות האלה, אנחנו לא מרגישות את המתיקות של לקום ולצמוח. אני מאמינה שעל פי דרך החשיבה של העולם שגדלנו עליו עד היום, אם היינו רואים את העולם הפנימי שלנו, את המחשבות, הרגשות והאמונות שלנו, היינו רואים המון סדקים. אך אם היינו מתבוננים טוב טוב, היינו רואים שיש מתחת לסדקים קוים קטנים של אור. ואם היינו מרגישים את הרגשות שלנו באופן מלא, ההתנגדות הפנימית שלנו לאושר שעוטפת את הלב, הייתה מתחילה להתפורר והדברים היו זורמים אלינו הרבה יותר בקלות.
#להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים
הרבה פעמים אנחנו מרגישים שרק מישהו אחד, רק אדם אחד, מורה אחד או מצב אחד יעשו אותנו רגועים יותר, או שרק אם נהיה כמו X יהיו לנו חיים טובים יותר. אחד מהדברים הכי אהובים על האגו הוא לומר, "אני רוצה להיות כזאת עכשיו, אין לי עצבים לעבוד על עצמי שנה שלמה כדי להגיע לשם"…
אני זוכרת את עצמי בתחילת הדרך שהקמתי את החופש להתבוננות פנימית וגם תוך כדי, רציתי כבר להיות כמו הנשים שעוררו בי השראה. להיות כמו אסתר היקס, מריאן ויליאמסון או איינלה ונזנט, להרגיש שאני כבר אחרי הדרך ושהספקתי לעשות הרבה…הבטחון שלהן גרם לי להרגיש שאני רוצה להיות כבר "שם". וכששאלתי את ההדרכה הפנימית שלי למה אני מתעכבת על רגשות כאלה והשוואות, התשובה שקיבלתי הייתה, כדי שבסופו של דבר תרגישי חופש…"שתמצאי חופש בתוכך". האגו שלי ניסה לשכנע אותי שיש מה שנקרא, "אחרי הדרך", בזמן שההדרכה הנחתה אותי לראות שאין "לפני" הדרך ו"אחרי הדרך", יש רק למידה, התנסות וחוויה בבית הספר המדהים שנקרא החיים.
אבל המורים הכי טובים שהיו לי, תמיד היו שם בשבילי, בהקשבה מלאה, בחמלה ואמפתיה. אך הם תמיד הפנו אותי חזרה לתוכי. תמיד היה תהליך של למידה וצמיחה, אבל המטרה של הלמידה הייתה לפרוש כנפיים ולעוף, ולא להיות כבולה בשרשרת, להיות הגורו של עצמך.
#העבודה היא יומיומית
בגלל זה, צמיחה אישית חייבת עבודה יומיומית. ממש כמו שהשמש זורחת בכל יום באופן טבעי, השמש הפנימית שלנו זורחת באופן טבעי, גם אם אנחנו רוצים וגם אם לא. הבחירה היחידה היא אם לראות את זה או אם לא לראות את זה בכלל. אבל מהניסיון שלי, הבחירה הכי הכי טובה היא לראות את זה בכמויות קטנות, בטיפות קטנות, בכל פעם להסכים לראות עוד קצת ועוד קצת, עד שאנחנו מרגישים מוכנים להיכנס באופן מלא ללהיות מי שאנחנו באמת.
אחד מהעקרונות של הקורס בניסים הוא שההוראה והלמידה הם אותו הדבר עצמו. כך שהמורה והתלמיד, הם שניהם מרווחים ותמיד כולנו נמצאים בתהליך של הוראה למידה. לכן בכל מקרה, אנחנו תמיד נמצאים גם בתהליך של ללמוד וגם בתהליך של להדגים.
#כשאת מאפשרת לעצמך למצוא את המתנות שבך, את מאפשרת לעולם לגלות את המתנות שבו
והמתנות שלנו נמצאות שם…כדי שנוכל ללמוד אותם וללמד אותם. המתנות יכולות להיות להסכים להיות פגיעים, להתאמן בלפתוח את הלב, להסכים להוריד את השריון, לבכות בכי משחרר, לשאול שאלות ולפתוח את עצמך לתשובות שיגיעו, שיגיעו מתי שיגיעו, לחייך למישהו שצריך עידוד מהלב… כל אחד מגלה את המתנות שנתנו לו באופן טבעי. ככל שנתאמן עליהם יותר, זה ישבור עוד מחסומים, זה יפורר עוד קליפות וייתן משמעות עמוקה לכל יום. ופתאום, אחרי תקופה מסוימת של עבודה יומיומית, אנחנו מרגישים שעשינו דרך, עשינו דרך שגרמה לנו להרגיש שאנחנו קמים בבוקר למטרה מסוימת ושאנחנו מוצאים חופש בתוכנו.
מסע אישי לאהבה עצמית:
אם את מרגישה מוכנה להתחיל לראות את המתנות שבתוכך ואת רוצה להתחבר להדרכה האישית שלך, אני מזמינה אותך לקרוא על הדברים שקורים במפגשים אישיים להתבוננות פנימית. לכל הפרטים על סדרת המפגשים נכנסים לכאן
תגובות אחרונות