Image Image Image Image Image Image Image Image Image

בלוג

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

30 אפריל

By

6 Comments

להתיידד עם האבדן

30 באפריל 2017 | By | 6 Comments

כשחווים תהליך של אבדן, הרבה פעמים קל מאוד לנסות להכחיש רגשות שאנחנו לא מסוגלים עדיין להתמודד איתם. התמודדות עם אובדן, זה תהליך של גילוי עצמי. יש הרבה דברים שלא ידענו על עצמנו לפני האבדן והאבדן בעצם עזר לנו לגלות אותם.

להאיר עם פנס ולזהות

הדברים האלה יכולים להיות אמונות על עצמינו, אמונות על חוסר ערך וקבלה עצמית, שהיו קיימות בתוכנו, אבל לא באמת הסכמנו לראות אותם.  והאבדן בלית ברירה גרם לנו להתעסק בהם. האם זה טוב? בטוח שכן, כיון שרק שאנחנו מזהים את האמונות האלה, הרבה יותר קל לנו לשחרר אותם. דברים צריכים תמיד לצוף למעלה, כדי שנוכל לזהות אותם ולדעת שהם קוראים מתוכנו להתבוננות עמוקה שתוביל לריפוי.

אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר לעשות כדי לעזור לעצמינו, הוא לא להכחיש את זה שכואב לנו, להיפך. לאשר את זה בפני עצמנו, להודות בכך שאנחנו חווים אובדן. לאשר את זה מבלי לפחד שזה יגרום לנו לכאוב יותר. האגו הרבה פעמים לא רוצה שנאשר את התחושה הזאת כדי שלא נביא את עצמנו לידי מצב של הכרה במה שקורה בתוכנו כאן ועכשיו, אלא רק נכאב על העבר ונחשוש מהעתיד. הרעיון הוא לא להתבוסס ברגשות של הכאב אלא לזהות ולהסכים לאשר שהם קיימים בתוכנו כדי לעזור לאפשר לעצמנו לשנות תפישה.

התמודדות עם אבדן

להושיט יד לכוח גדול מאתנו 

הקורס בניסים אומר שהשכינה, ההדרכה, האהבה קיימים כאן ועכשיו, כאן ועכשיו אפשר להושיט יד לעזרה להדרכה הפנימית שלנו, והיא תמצא את הדרך להגיע אלינו בשפה שאנחנו מבינים. גם האנשים היקרים לנו שחלפו מן העולם, יודעים בדיוק מה עובר עלינו, והם מסמנים לנו שהכל בסדר איתם, ושהם תמיד תמיד איתנו. ההדרכה הפנימית יודעת את השפה שבה אנחנו מדברים ביום יום, איזה ספר יכול ליפול עלינו מהמדף או איזה שיר יכול לעורר בנו רגש עמוק. היא מתאימה את עצמה לעולם הסמלים שלנו ותמיד לוחשת לנו בעדינות, "אני כאן איתך תמיד"…

איך בעצם מתחברים להדרכה הפנימית שלנו?

בבלוג שלי, מחשבות אוהבות, יש ספר הדרכה במתנה, שעוזר לנו להתחבר להדרכה הפנימית ולתקשר אתה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לכוונן את הרגישות הפנימית שלנו באופן מדויק כדי לקבל ממנה הדרכה. להיות נכונים, להתכוונן ולהיכנע לאמונה שהיא יודעת בדיוק מה אנחנו חווים והיא תמיד שם. אנחנו אלה שצריכים להיפתח אליה.

ההדרכה תמיד נמצאת  שם,  אבל כשאנחנו תקועים בביצה של מחשבות שליליות,  אמונות מגבילות וכעסים, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לראות, להאזין, לפתוח את עצמינו לנקודת מבט אחרת.  אצלי למשל בתחילת הדרך, רק  הבחירה המודעת שלי להבין שחייבת להיות דרך ממלאה יותר לחיות את החיים גרמה לי להיפתח קצת יותר, לבקש עזרה מההדרכה ולהתחיל להקשיב, לכתוב ולקבל את המסרים והתובנות. וזה היה תוך כדי התמודדות מאוד קשה עם האובדן של אבא שלי, מה שטלטל את המשפחה שלנו וגרם לשינויים רבים והתמודדויות בחיים לא חשבתי שאצטרך או אוכל לעבור.

כשאנחנו מגיעים למצבים שבדרך כלל קשה לנו מאוד להתמודד בהם ושאנחנו מרגישים שחייבת להיות דרך אחרת, אנחנו מאפשרים בעצם להדרכה "להפיל" עלינו את הספרים הנכונים לנו, להפגיש אותנו עם אנשים שאתם אנחנו לומדים ומלמדים אהבה,  אנחנו מאפשרים לקול הפנימי האוהב פתאום לצאת החוצה, לחייך יותר, להסתכל על השמיים מתוך ידיעה שהיקום תומך בדרך שלנו ושאנחנו לא לבד.

דו שיח בין הכאב וההדרכה הפנימית 

יום הזיכרון

היום אני כותבת כאן דו שיח בין העולם שרוצה ומעודד אותנו להמשיך הלאה, לבין הכאב שלא רוצה לקום:

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לך.

אני לא רוצה

אין לי סיבה לקום

אין לי סיבה אחת טובה להמשיך הלאה

כואב לי

אני עצובה

איך זה קרה ככה פתאום

איך כל החיים שלי השתנו

למה דווקא אני?

מה כבר עשיתי בחיים שלי שזה הגיע לי?

קומי, תתעוררי, לא עשית כלום, יש חיים שלמים, חיים רק פעם אחת, לא נורא, הוא רואה אותך מלמעלה.

לא רוצה לקום,

אין לי הוכחות שאף אחד רואה אותי מלמעלה, הכל שטויות

נכון שחלמתי עליו, אבל עדיין זה לא כמו בעולם האמיתי, זה לא שהוא בא וחיבק אותי באמת.

אני לא אקום מכאן עד שלא יהיה צדק וסדר בעולם.

אני אעשה כאן את הסדר

אבל אני לא יכולה, אין לי את הכוח לעשות את זה.

אני מרגישה חסרת כוח לגמרי, ורק עכשיו אני מבינה שתמיד הרגשתי כך, אבל אף פעם לא שמתי לב באמת.

מה שאני יודעת זה שעכשיו כואב לי, ולא קיים שום דבר שיכול לעזור לי. אני רוצה להיות שם בכאב הזה, זה עוזר לי לא לשחרר ולהיזכר בו, זה כאילו ככה לפחות הוא עדיין קיים באיזה שהוא מובן.

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לאור שלך.

אני צריכה זמן לרפא את הרגשות האלה, אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה עזרה.

להיפתח אל ההדרכה זה לבקש עזרה.

איך לפנות להדרכה הפנימית ולהיעזר בה לתקשורת עם אהובים שנפטרו? 

כתבו מכתב להדרכה הפנימית שלכם. כתבו לה את כל מה שאתם חווים, על כל הרגשות שעולים לכם באותו רגע. על הכעס, על האכזבה, על הצער והכאב. הודו ברגשות האלה ואז בקשו מההדרכה לעזור לכם לרפא את הרגשות האלה בדרך הנכונה לכם. אתם יכולים לבקש תקווה, אתם יכולים לבקש ממנה לגלות את החוזקות שלכם, או כל מה שמרגיש לכם נכון. לאחר מכן שבו במשך 15 דקות (אפשר לכוון בטלפון אבל בלי להתעסק עם הטלפון תוך כדי כי זה מפריע להיכנס לשקט ולהיות קשובים ), מבלי לענות לטלפונים או ווטס אפ, ממש בשקט שלכם, בקשו מההדרכה שלכם שתראה לכם את היקרים לכם, באור מרפא, ושתזין אתכם באנרגיה של אהבה.

הנה הקישור למדריך המתנה – לראות אהבה במקום פחד. 

13 פברואר

By

4 Comments

מוגן: האם שינויים חייבים להיות ארוכים?

13 בפברואר 2017 | By | 4 Comments

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

29 ינואר

By

No Comments

איך להתמודד עם אנשים שקשה לנו איתם?

29 בינואר 2017 | By | No Comments

היום בפינה החדשה של נילי תעזרי לי (הפינה שבה אתם שולחים לי שאלות ואני עונה עליהם בלייב),

קיבלתי שאלה ממנויה מקסימה ששואלת על היחסים שלה עם אמא שלה.

עניתי לה כמובן, ועניתי לכל מי שמתקשה להתמודד עם אנשים מסוימים במערכות יחסים.

איך, איך, איך להתמודד עם האנשים שהכי קשה לנו איתם?

בין אם הם לידנו, ובין אם אנחנו רק חושבים עליהם מרחוק?

על כל זה דיברתי בשידור הזה.

מקווה שתיהנו ושהשידור הזה יתן לכם את השירות הטוב ביותר במערכות היחסים שלכם.

באהבה ענקית,

נילי

לינק להרשמה לשיעור המתנה מהקורס בניסים – להרשמה בחינם לוחצים כאן 

והפעם, האם שינוי חייב להיות ארוך מאוד, או שאפשר לשנות גם בתהליך קצר וממוקד? 

להרשמה בחינם

 

27 דצמבר

By

No Comments

לאישה – כתבה על מחשבות אוהבות – נילי ווצ'ינה

27 בדצמבר 2016 | By | No Comments

מחשבות אוהבות - בכיוון הרוח - לאישה

 

הנה הראיון והכתבה שמופיעים בלאישה על מחשבות אוהבות.

אני כל כך שמחה שהכתבה הזאת יצאה. איך זה קרה ומה למדתי מזה? על זה אני הולכת לשתף בקרוב, וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב. שהכלים האלה יפיצו את עצמם.

 

 

25 דצמבר

By

2 Comments

חנוכה – לפנות מקום לניסים

25 בדצמבר 2016 | By | 2 Comments

כשאני לא בשלווה, אני יודעת שאני רק צריכה לעשות שינוי בחשיבה.
חוסר בשלווה, מראה לי שאני רואה משהו לא נכון, שומעת משהו לא נכון, לכן אני חווה אותו במימד הפיזי ככאוס, או אפילו גיהנום.
 

ברגעים האלו, כפי שאני רואה את זה, יש 2 אפשרויות.

 1. אפשר לנסות לשנות את התמונה מהתמונה עצמה, ללכת אל התמונה, לנסות לעצב אותה, לשנות אותה ואת הדמויות המופיעות בה.
2. לקחת צעד אחורה, וללכת לחלק האחורי של התמונה, שם נמצא המקור של מה שאנחנו בוחרים לראות. ומשם, אפשר לשנות. מה אנחנו רוצים לשנות? את נקודת המבט שלנו. 
 
כשאנחנו פונים לאלוהים / להדרכה שלנו / לאהבה לשינוי תפיסה, יש כוחות אינסופיים שבאים לעזור לנו.
לכולנו יש את הכאבים שלנו, כאב פיזי, כאב רגשי, אבל כשאנחנו בוחרים לזכור באחדות עם אלוהים, אנחנו בוחרים לזכור מי אנחנו באמת. איך מזהים איזה מחשבה צריך לשנות?

לוותר על מחשבות תקיפה

 מחשבות אוהבות
את מחשבות התקיפה שלנו. מחשבת תקיפה, היא כל מחשבה שלא מותאמת לאני האמתי שלנו. מחשבה של פירוד למשל, היא מחשבת תקיפה. מחשבה של אני לא מספיק טובה, אני משעממת, הוא לא מספיק טוב…וכו'.
הקורס בניסים אומר, שמתי שאנחנו חושבים בלי אלוהים, אנחנו לא חושבים כלל. זה ממש כמו להיות בתוך אשליה ולחשוב, שהיא אמתית, ושכל המחשבות שם הן אמתיות.
איך אנחנו יודעים מתי המחשבות האלה לא אמתיות? פשוט מאוד, הן מובילות אותנו לגיהינום הפנימי שלנו. כשאנחנו בוחרים במחשבה אוהבת על עצמנו ועל אחרים, אנחנו בוחרים בניסים. חנוכה, הוא הזמן המקודש שבו ניסים מתרחשים. לכל אחד מאיתנו יש את הכוח הזה, כוח גדול ממנו שקיים בו אך לא שלו, והכוח הזה, יכול לעזור לנו להחזיר את החשיבה שלנו בחזרה למצב הטבעי שלה, שהוא אהבה.
אנחנו מסתכלים על מחשבות התקיפה שלנו, האם הם עלינו? האם הם על מישהו ספציפי? מה אנחנו חושבים, איך אנחנו אוחזים בכוח בחוסר אהבה? האם לשנות תפיסה זה אומר שחייבים לאהוב אותם?
 
המון שאלות, שהמטרה שלהן היא לחזור למקום של השלווה בתוכנו. ללא התבוננות, אנחנו מכחישים דברים שאנחנו חווים במבפנים. לכן, זה כל כך חשוב להתבונן בכנות הגדולה ביותר, ולהסכים לראות, שזה לא כל כך מפחיד לשנות חשיבה, זה לא גורם לנו לאבד משהו מעבר לדפוסים שגם ככה מגבילים אותנו.
 
כל התהליכים מתבצעים בתוכינו, ואז אנחנו מתנהגים אחרת, מגיבים אחרת, וכשאנחנו רוצים לדבר על הדברים שמפריעים, אנחנו מקבלים אומץ לעשות את זה, עם הרבה פחות דרמה, ועם הרבה יותר הקשבה.
 
נכון, זה נשמע מאוד מפחיד לחשוב שכל מי שפגע בנו ראוי לאותה אהבה כמו האנשים היקרים לנו ביותר. ושוב, גם כאן, אנחנו מסתכלים על אהבה בעיניים הלא נכונות. למדנו הרבה דברים על אהבה, אבל לא למדנו על אהבה ללא תנאים. ושוב, זה לא אומר שלא צריך להגן על עצמינו, לאכול מאוזן או לקחת תרופות.

האם אני חייב / חייבת לאהוב את כולם?

מדובר פה על משהו הרבה יותר עמוק, מדובר פה על הסכמה להתבונן, לקחת רגע צעד אחורה, ולא לשפוט. הכי קל לנו לשפוט, הכי קל לי לשפוט. השפיטה כולה נובעת מהסתכלות על המעשים שהגוף עושה, וכל מה שקשור לגוף, תמיד מתקשר לחשיבה של האגו, שמבוססת על אשמה. יש דרך לראות אחרת, וזו הדרך לאפשר לניסים להתרחש. לא מדובר על מעשים, כמו שמדובר על מחשבות. כל המחשבות שלנו מובילות לאיך שאנחנו מגיבים.
בכל פעם שאנחנו בוחרים לחשוב על אחדות, על קריאה לאלוהים, להדרכה שלנו, אנחנו בעצם בוחרים להתעורר, לקבל אור, ולהבין, מי אנחנו באמת, את האמת אודותינו. ככל שאנחנו מבינים מי אנחנו, אנחנו מבינים מי האנשים בחיים שלנו.
כל מה שלמדנו על אהבה, היא שברוב המקרים היא בלתי אפשרית, ואם היא אפשרית, אנחנו חוששים לאבד אותה. הדברים שלמדנו על עצמינו, ועל העולם, מגיעים ממערכת חשיבה שמבוססת על נפרדות. כל התפקיד שלנו כולו, הוא להחזיר את מערכת החשיבה הטבעית שלנו, המבוססת על אחדות עם אלוהים.
לכן, בכל אזור שבו אנחנו מרגישים חוסר, אשמה, עצב, דיכאון, חוסר הגשמה, כעס עצמי, כעס על אנשים, מחלה, משברים במערכות יחסים, אנחנו יכולים לקרוא לאלוהים, להתפלל המון, להתפלל מהלב, ויש לנו בכל רגע הזדמנות לעשות את זה. לקחת בידיים שלנו את ההזמנה שמחכה רק לנו, וכך, אנחנו מפנים מקום לניסים.

לבחור בניסים 

אז בחג הזה, אפשר לקחת צעד אחורה,
להתבונן על מחשבות התקיפה שלנו
לבחור מחדש
לסלוח
לבחור בנס
לבחור שוב לוותר על מחשבות התקיפה
לבחור שוב ושוב בנס שאומר, שאנחנו צריכים
להחזיר את מערכת החשיבה שלנו למצב הטבעי שלה.
ולראות איך הוא מגיע.

אלבום המדיטציות לניסים ומחשבות אוהבות 

מדיטציות

13 דצמבר

By

5 Comments

מערכות יחסים – איך להתמודד כשלא רואים אותך?

13 בדצמבר 2016 | By | 5 Comments

היי,

האם הרגשת פעם שחסרה לך אהבה? שלא רואים אותך? שלא מתייחסים אלייך מספיק יפה או בכבוד?

אז היום, יש לי משהו קצת אחר, שיעזור לך לשפוך אור על ההרגשה הזאת.

אני יודעת שלפעמים המחשבות שאני מעלה בפוסטים, יכולות לעורר הרבה התנגדויות. אבל מספיק שניקח אחוז קטן ממה שאנחנו מתחברים אליו, כדי לאפשר לשינוי של ממש להתרחש בחיים.

אז הרעיון שאני רוצה לדבר עליו היום הוא כזה:

מערכות יחסים, יכולות להיראות לנו מאוד מורכבות, במיוחד כשאנחנו מרגישים שהאדם השני חייב לעשות משהו כדי לספק את הצרכים שלנו.

מה שאני חושבת שחסר לי, מה שאני מאמינה שאדם מסוים מונע ממני, אני מונעת אותו גם, באופן כל שהוא. זה לא חייב להיות בדיוק באותו אופן, אבל משהו בתוכי לא שלם, מעורער, לא בטוח, והתחושות האלה מלוות את התגובות שלי, כי הן מתחילות במחשבות שלי על עצמי.

הקורס בניסים אומר, שרק מה שאנחנו לא נותנים בכל מצב, יכול להיות חסר.

קורס בניסים מערכות יחסים

כל מה שאני מאמינה שחסר לי, זה משהו שאני מחסירה ממישהו. ממי? את זה אני מגלה רק שאני מוכנה להתבונן על הרעיון הזה ולהתחיל לשחק איתו.

זה ממש כמו ריקוד, או השתקפות. זה כאילו שיש לי משהו לתת, אני בוחרת לא לתת אותו, ואז אני רואה כלפי חוץ, שהדבר הזה חסר לי.

למה אני מרגישה בכלל שמשהו חסר לי?

כי למדתי לתפוס את עצמי כחסרת ערך, לא חשובה, לא ראויה שיראו אותה, ואז הדברים שאני פוגשת בחוץ, משקפים לי את מה שאני חושבת על עצמי. התפיסה השגויה שלי על עצמי, מחבלת לי בכל מקום אפשרי שאני מנסה ליצור בו משהו טוב. זאת אמונה שמקרקרת תמיד מסביב, ונמצאת בשטח האפור הזה שגורם לי לא להיות מרוצה משום מצב. כי אם אני מאמינה שאני חסרת ערך, אז מה בכלל יהיה לי לתת לעולם? כתוצאה מהאמונה הזאת, אני לא מעניקה משהו מעצמי באמת, ואז אני מאמינה, שלא מעניקים לי.

לדוגמא אם אני מרגישה שחסרה לי הערכה, מילה טובה, זה משהו שאני מחסירה מהעולם. זה משהו שאני לא נותנת.

אם אני מרגישה שחסרה לי אהבה, יש אנשים שאני מונעת מהם אהבה. (ולאו דווקא מדובר על אנשים שאנחנו רואים בפיזי, אלא מונעים מהם אהבה במחשבות שלנו).

אם אני מרגישה שלא רואים אותי, זה אומר שאני לא רואה מישהו, משהו. את מי אני לא רואה? אני לא רואה את עצמי באופן עמוק, ואז אני לא רואה את האנשים בחיים שלי באופן עמוק וברור. מה התוצאה? לא רואים אותי. נכון שזה כבר לא כל כך מפתיע? :)

ויותר מהכל, אני מרגישה שאלוהים לא רואה אותי, שהכל לא הוגן…ואולי אני לא מוכנה לראות את מה שהייקום / אלוהים שולח לי? את ההזדמנויות לסליחה? את המקומות שאני אמורה לצמוח מהם?

מה אני לא מוכנה לראות?

רק אני אדע.

אני יכולה להאמין כל כך בכך שמשהו  חסר לי, שאני באמת חווה את החוסר הזה, והאמונה הזאת מונעת ממני להתבונן, איפה אני מחסירה?

האשליה הזאת, שמשהו חסר לי בחיים נראית כל כך אמתית, שאני לא מאפשרת לשום דבר להיכנס באמת ולעזור לי לראות את האמת.

והפעם בפינת התרגול:

איך מתחילים לשנות בצעדים קטנים את המחשבות האלה על מה שאני מאמינה שחסר לי?

זה  ממש כמו שרשרת של אירועים שאנחנו יכולים להתבונן עליה מקרוב קרוב.

מה אני מאמינה שחסר בי?

איך האמונה הזאת משתקפת במערכות היחסים שלי?

איך אני מונעת את מה שאני מאמינה שחסר בי מאנשים אחרים?

איך אני רואה שהדבר הזה נמנע ממני?

ועכשיו, לפינת השיתופים:

מה הדבר שראית שחסר לך, ואיך מנעת אותו מאנשים אחרים?

כתבו לי  בתגובות, האם התרגול הזה עזר לך לשפוך אור על היחסים שלך?

 

11 דצמבר

By

No Comments

כל הכעסים בעולם שלי – הם שלי

11 בדצמבר 2016 | By | No Comments

כל הכעסים בעולם שלי הם שלי.
אני יכולה לבחור לאחוז בהם, או לשחרר אותם.
כשאני אוחזת בכעס, אני אוחזת באנרגיה
שמגיעה איתי לכל מצב.

האנרגיה הזאת יוצרת צורה שנראית לי
מציאותית מאוד במערכות היחסים שלי ובחיים שלי.
היא משודרת החוצה בכל מיני צורות.

לדוגמא נזקקות. נזקקות תמיד מתבססת על כעס
כלפי מישהו שאנחנו מאמינים שמנע מאתנו אהבה.

כשאדם מסוים מונע מאיתנו אהבה, זה מעורר
בנו את הנקודות הכי רגישות. הכאב הזה גורם
לנו להאמין שמשהו חסר בנו.

מכירה את זה שאת יודעת שאת משדרת
נזקקות אבל לא יודעת למה? הכעס יודע
להסוות את עצמו ממש טוב מתחת לנזקקות,
ומהכעס נוצר המקום הכואב שמפחד לאבד משהו,
או מישהו, וכתוצאה מכך יוצר תלות במערכות יחסים.

המעגל הזה של אמונה שמשהו חסר בי, כעס,
נזקקות, הוא מעגל שמתרחש בתוכינו,
בתפיסה העצמית שלנו.

כל הכעסים בעולם שלך הם שלך.
את יכולה לבחור אם לאחוז בהם חזק, או לשחרר אותם.

27 אוקטובר

By

No Comments

איך לקבל יותר ממה שאנחנו רוצים? + תובנות מהגשם הראשון

27 באוקטובר 2016 | By | No Comments

הגשם הראשון, מפנה מקום לניסים. אבל אני חייבת להיות כנה, ציפיתי שהתחושה תהיה אחרת.

ציפיתי לשמוח, אבל משהו בשמיים האפורים עשה לי מצב רוח "בלוזי" כזה. פתאום חשבתי, שאולי בגלל שסיימנו עם החגים וחזרנו לשגרה, הגשם הזה הגיע כדי לתת את החותמת האחרונה שמשהו משתנה.

הלב שלי מצד אחד רוצה את הקיץ בחזרה, למרות שאני לא כל כך מתחברת לקיץ, אבל הוא גם נפתח ומקבל את השינוי שהיום הזה מביא איתו. אחרי שסיימתי את המשימות של העבודה, שאלתי את ההדרכה הפנימית שלי, איך אני יכולה להמשיך את היום הזה אחרת? בטוח יש דרך לחוות את זה יותר קליל.

ואז נזכרתי, שחמותי הביאה לי לפני יומיים מתכון למרק עגבניות עם סלרי. חיפשתי את הנייר שרשמתי עליו את המתכון. היו לי את כל המצרכים…ישר התחלתי לחתוך את הבצל והשום, להוסיף עגבניות מרוסקות, מלח, פלפל, קצת אורז וסלרי…והבית התחיל להעלות ריח של בישול. האוויר שנכנס מבחוץ, היה קריר, למרות שבחוץ היה חם. נשמתי את האוויר הזה לתוכי, ונזכרתי בעקרון מהקורס בניסים שאומר, שניסים הם טבעיים, ושהם אינם מתרחשים זה אומר שמשהו השתבש.

מרק עגבניות

מה השתבש? זה שאני מחזיקה באנרגיה שאני לא באמת רוצה להחזיק בה. ממש כמו איזה סלע, שמתוכו מבצבץ עלה, שרוצה לצאת החוצה ולקבל את הטיפות של הגשם. מה זה הסלע הזה? הסלע הזה יושב לנו על הלב, והוא בעצם כל הרעיונות הכוזבים שיש לנו על עצמינו. רעיון כוזב, הוא כל דבר שהאמנו בו מספיק זמן כדי לעשות אותו אמתי בשבילנו.

רעיון כוזב לדוגמא, יכול להיות, שאנחנו רוצים משהו גדול בחיים שלנו, ואנחנו עוצמים את העיניים כלפי הדברים הקטנים, הפשוטים. שאם נקבל אותם, יהיה לנו הרבה הרבה יותר קל, לפתוח את עצמינו לדברים הגדולים. קטן וגדול, הם רעיונות של האגו שרוצה תמיד שנמשיך לחפש מבלי למצוא.

דרך הראייה הזאת בעצם, של גדול וקטן, היא משהו מאוד מקובע. כי גם כשיהיו הדברים הגדולים, עדיין נרצה דברים גדולים יותר.  לדוגמא, השוואות לאנשים אחרים, או יותר אנשים שיאהבו אותנו.

ואנחנו יכולים לראות את כל האנשים שאוהבים אותנו עכשיו. וגם את האנשים שאנחנו אוהבים, ולהוקיר תודה. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מרחיבים את הלב שלנו, ומפנים מקום לעוד ועוד ניסים. לעוד מפגשים שבהם אנחנו מרגישים איך אנחנו מברכים אנשים, ואיך אנחנו מבורכים. בין אם זה בעבודה שלנו, בין אם זה בזוגיות שלנו, אנחנו מפנים מקום מרעיון שיושב לנו כמו סלע על הלב, וממלא את הראש שלנו במחשבות שהן כל כך מגבילות אותנו, ומשאירות אותנו במשבצת קטנה (ומעצבנת) בלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, שאנחנו שמנו את עצמינו במשבצת הזאת.

רעיונות כוזבים, משבשים את הראייה שלנו. הם משבשים את היכולת שלנו לחשוב בבהירות, ולראות שהכל מדויק. כשאנחנו משחררים את הרעיונות הכוזבים בקשר לעצמינו, אנחנו מפנים מקום לניסים. הרבה הרבה מקום. מקום לנשום, ומקום לדעת שהכל טוב כפי שהוא.

אפשר ממש לנשום לתוכנו את המנטרה הזאת, יחד עם האוויר החדש הזה והריח של הגשם.

אז זה להיום….

ומה המתכון למרק עגבניות? 

פשוט לוקחים את כל המרכיבים שרשמתי למעלה, ומטגנים קודם כל את הבצל עם מעט שום, מוסיפים עגבניות מרוסקות, מים, מלח ופלפל, סלרי ואורז, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים ומבשלים בערך חצי שעה.

פגישת ייעוץ רוחני לשנה החדשה

אתם רוצים להתחיל את השנה הזאת באנרגיות חיוביות? אני מזמינה אתכם לקבוע פגישת ייעוץ איתי, כדי להיכנס למקומות שבהם נוצרים מכשולים שמונעים מכם להכניס שמחה, משמעות ואהבה לחיים שלכם. להתמודד עם שינויים בלתי צפויים, ולרפא כל מה שקשור לדימוי גוף. כל הפרטים על פגישת ייעוץ כאן

קורס בניסים

 

 

 

 

 

 

 

24 אוקטובר

By

5 Comments

איך לשנות אנרגיה ברגע?

24 באוקטובר 2016 | By | 5 Comments

 

איך לשנות אנרגיה?

1) בסרטון היום, אני מדברת על איך לשנות אנרגיה ברגע אחד?

כולנו עשויים מאנרגיה. בעצם, כל מה שאנחנו רואים בעיניים הפיזיות שלנו, עשוי מאנרגיה. אבל אתם בטח מכירים תקופות בחיים שלכם, שאתם ממש מרגישים מרוקנים אנרגטית, ושממש אין מוטיבציה לעשות כלום. אפילו עולות ספקות ושאלות כמו, מה אני עושה כאן בכלל?

חוסר מוטיבציה או ריקון אנרגטי, יכולים להצביע גם על תקופה קשה שאנחנו מתמודדים איתה. שיעורי החיים, או עבודה פנימית שאנחנו עושים ומרגישים שכבר אין לנו כוח. זה בעצם סימן שאנחנו לא מחוברים למקור הכוח האנרגטי שלנו. שכחנו את המהות האמתית שלנו שהיא אהבה בלבד. אבל החדשות הטובות הן, שאם שכחנו משהו, זה גם אומר שאנחנו יכולים להיזכר בו.

איך אנחנו נזכרים? על ידי עזרה לזולת. כשאנחנו בוחרים לעזור, אנחנו מרחיבים את האנרגיה שלנו, ואנחנו מרגישים איך הפעולה הזאת ממלאה אותנו במשמעות ואהבה. בדרך כלל, הנטייה שלנו ביום יום, היא להפריד את עצמינו מאנשים אחרים, או לתלות את האושר שלנו במה שהם יעשו, או לא יעשו. ואז, התפילות שלנו בדרך כלל מכוונות את אלוהים, ליצור את הדברים שאנחנו רוצים. (לדוגמא, איך אנחנו רוצים שאנשים אחרים יתנהגו).  ואז, אנחנו לא מתמלאים אנרגטית. אבל כשאנחנו נפתחים כדי לקבל אנרגיה גבוהה, וממש פונים לאלוהים, עושים מדיטציה עם נשימות, ומתחברים למקום שרוצה להיות לעזר, אנחנו יכולים לומר, "אלוהים איך אתה רוצה שאהיה לעזר באמת"?

אנחנו בעצם הולכים הפוך. אנחנו מבקשים מאלוהים, לעבור דרכינו, ולהרחיב את האנרגיה שלנו, במקום לקבל משהו שהוא לעצמינו בלבד. וזהו בעצם, הדבר שהכי ממלא אותנו אנרגטית. אנחנו מתחילים לראות, שאלוהים מציב אותנו במקום הנכון ובזמן הנכון, כדי לעזור למישהו שאנחנו אמורים לעזור לו. ואז, אנחנו מתחילים להרגיש בתוכינו, שהעזרה הזאת לא הייתה לאותו אדם בלבד, אנחנו מרגישים איך הלב שלנו מתרחב, איך אנחנו מתמלאים באנרגיה, זאת בעצם, המהות של אהבה.

2) ספרו לי, איך אתם משנים את האנרגיה שלכם?

מה אתם עושים, כשאתם מרגישים שאין לכם אנרגיה לכלום? מה עוזר לכם לצאת מהמקום הזה?

כתבו לי כאן – בתגובות.

20 אוקטובר

By

No Comments

גופי האור – להתחבר לכוח החיים שבך

20 באוקטובר 2016 | By | No Comments

גופי האור

גופי האור

מכירים את זה שאנחנו מרגישים כל כך מתוסכלים וחסרי אונים במצב מסוים? ואז אנחנו מתפללים, עושים מדיטציה, עושים את העבודה הפנימית שאנחנו יודעים שתעזור לנו? דברים מסתדרים, ואז, אנחנו שוכחים. ושוב חוזרים אחורה.

כשאנחנו מתמקדים בגוף שלנו ובעולם הפיזי שאנחנו רואים, אנחנו מאמינים שאנחנו הגוף שלנו בלבד, ואז, אנחנו נוטים ממש להרגיש מותשים, כי אנחנו יורדים למקום אנרגטי נמוך.

אבל עדיין, יש בתוכינו מדריכה פנימית שנותנת לנו תזכורות, שמגיע לנו הרבה יותר. אז אנחנו מסתכלים על הבעיה, ומתחילים להתבונן מאיפה היא הגיעה? מה המקור שלה? ולפתור אותה משם, וכשדברים משתפרים, אנחנו חוזרים שוב להתמקד בגוף ובעולם הפיזי בלבד, והדברים מסתבכים לנו שוב. ספקות עולים בקשר לחיים שלנו ולמהות שלנו כאן , ואנחנו הופכים להיות חסרי סבלנות ושוב, מותשים.

המעגל הזה, יכול להיפסק כשאנחנו מחליטים לראות את האמת אודותינו, ולהישאר איתה. להישאר איתה כאן ועכשיו. קשה לנו לזכור את זה כשהדברים מתחילים להשתפר. נהיה לנו נוח מידי וכאילו משהו מערפל את הרצון שלנו להתחבר שוב למהות האמתית שלנו. זה סוג של נוחות מדומה. והנוחות המדומה הזאת בעצם, מביאה אותנו למצב, שאנחנו מתחילים להתרוקן אנרגטית. אפילו כאילו שדדו לנו את כל האנרגיה. שיחות בעבודה הופכות להיות סתמיות, אנחנו מרגישים שאנחנו קורבן של נסיבות החיים שלנו, אין לנו כוח להביא את עצמינו במערכות יחסים, אנחנו פשוט עייפים מהחיים.

מה אנחנו יכולים לעשות?

להשאיר במודעות שלנו כל הזמן את התזכורת, מי אנחנו באמת. לתחזק את הקשר עם ההדרכות שלנו, ממש על בסיס יומיומי. גם כדי לאמן את השרירים הרוחניים שלנו, וגם כדי להגדיל את הנוכחות של האהבה בחיים שלנו. כשהנוכחות של האהבה גדלה, אנחנו מרגישים אותה. אנחנו מרגישים הרבה הרבה יותר טוב. יש לנו כוח, יש לנו מטרה נעלה שלשמה אנחנו חיים. האהבה מובילה אותנו אז, למחשבות ולרגשות ולפעולות שמגיעות ממנה. אנחנו לא נותנים לחיים להכתיב לנו איך להיות, ולדברים שאנחנו רואים בחוץ להוריד אותנו. אנחנו מתחברים עם החיים. והחיים הם האהבה, הם אלוהים.

השבוע, אחרי שהרגשתי את המותשות הזאת, הקשבתי שוב לשיעור הזה מהקורס שאני לומדת אצל המורה שלי רותי אזולאי. קורס ההכשרה לעידן החדש. השיעור הזה בעצם, מדבר על גופי האור שלנו ועל הקשר שלנו איתם. כל שיעור מורכב מתקשור, וטיפול המתייחס לאותו הנושא המתוקשר. לכל אחד מאיתנו יש מספר גופי אור, והגופים האלה בעצם עוזרים לנו להיות מוזנים כל הזמן באהבה. כשאנחנו מתחברים לגופי האור באופן מודע, אנחנו מתחילים להרגיש את כל היתרונות של החיבור הנפלא הזה. אני מצרפת לכאן, את התקשור מהשיעור על גופי האור, שמסביר בעצם מה המהות שלהם, ואיך הם נועדו לתמוך בנו ולעזור לנו. אחרי שהקשבתי לתקשור ולטיפול, הרגשתי שוב איך המצבר האנרגטי שלי נטען, והאנרגיה הזו מלווה אותי ללא הפסקה.

מצרפת לכאן קטע מתוך תקשור על גופי האור קורס ההכשרה לעידן החדש:

"גופי האור – המטרה שלהם היא לתמוך בכם רגשית ואנרגטית, הם מחוברים ישירות לצ'אקרות ולהילה שלכם. לכל צ'אקרה בגוף הפיזי מחובר גוף אור משלו, אותו גוף אור הוא בצבע הצ'אקרה ובהתאם לאותו רובד בהילה החיבור הוא ישיר, ההילה והצ'אקרות ניזונות מאותם גופי אור. גופי האור מעבדים ומתמירים את אשר עובר עליכם במשך היום-יום כל אותם כעסים, רגשות, אמוציות, כל זה מעובד שם ומותמר וחוזר אליכם כהבנות ורגש גבוה, אך מכיוון שעם השנים לאורך דורות התרחקתם מהחלקים הרוחניים שלכם והתחברתם לפיזי הקשר בניכם לבין אותם גופים הלך וקטן, הלך והצטמצם.  היום אתם מחוברים אל אותם גופים חיבור מינורי.
הגופים אמורים לתמוך בכם לשרת ולהקל עליכם את החיים על כדור-הארץ. יודעים אנו שקשה לכם בגוף הפיזי, קשה לנשמה לשהות בגוף הזה לכן אותם גופים הם בעצם אותם חלקים של אותה נפש. אלו חלקים מוארים אשר נמצאים שם כדי לתמוך בנפש, בגוף הפיזי, הדבר לא נעשה היום לצערכם אם הייתם מחוברים בצורה מלאה לאותם גופים החיים שלכם היו נראים אחרת, הייתם פחות דרמטיים, היו לכם פחות עכבות, פחות מעצורים ומחסומים בחיים שלכם והייתם עובדים פחות מההיגיון הייתם עובדים יותר מהאינטואיציה, הראייה המטאפיזית שלכם הייתה הרבה יותר מחודדת, מקומכם היה טוב יותר, אותם גופים נמצאים סביבכם ומקושרים אליכם בחוט של אור, באנרגיה דרך צינור של אור שעובר ביניכם ומגיע אליהם ישירות מהצ'אקרה דרך ההילה אל גופי האור הם נמצאים בקצה ההילה בקצה של כל צ'אקרה, (זוכרים אתם שכל צ'אקרה מתחילה בקצה ההילה) שם נמצאים גופי האור שלכם, והיה ותנסו להסתכל מעבר להילה שלכם אתם תראו את זה כנקודות צבע, כבועות צבע. אם הזרימה הייתה מלאה הייתם רואים בועות גדולות יותר, ככל שהבועות קטנות יותר זה מעיד על כך שהזרימה האנרגטית מועטה, אין מה שמפתח את גופי האור ובהתאם לכך גם אתם לא מתפתחים ברמה הרגשית.
אנחנו מדברים על גופי האור השייכים אך ורק לצ'אקרות הפיזיות גופי האור שמחוברים אל הצ'אקרות העליונות שלכם הצ'אקרות הרוחניות, הזרימה שם שונה העבודה שנעשית שם שונה.
אתם אמורים לעבוד בסנכרון מלא עם הנשמה שלכם והגוף הפיזי, אתם לא עושים את זה בצורה טובה לכן הגוף שלכם חולה וקשה לו כאשר תהיו מחוברים בצורה מלאה גם רוב הפחדים שלכם ייעלמו רוב החרדות שלכם ייעלמו הצורך בשליטה ילך ויפחת, הזרימה וההבנות הגבוהות יגיעו אליכם בצורה חלקה יותר, החיבור לרגש גבוה גם כן. אותם גופים אינם נפרדים מכם אל תדחו אותם, אל תדחו אותם כפי שעשיתם עד היום הם תמיד היו שם ותמיד נמצאים שם לשרת אתכם ולתמוך בכם השתמשו לטובה במה שהבריאה דאגה לצייד אתכם.
כאשר תהיו מחוברים לגופי האור שלכם תחושו את הסיוע והתמיכה שלהם וגם התחושה  שאינכם לבד בעולם תלך ותגבר ובהתאם גם האמונה שלכם בעצמכם ובבריאה, כדי שהחיבור ילך ויתחזק כדי תבינו את המטרה של אותם גופים ככל שתהיו במצב של חיבור וסינכרון עם אותם גופים אתם תלמדו להעריך את השירות שלהם וההילה שלכם תזרח בהתאם, והצ'אקרות יהיו פתוחות ומאוזנות יותר".
כל הזכויות שמורות לרותי אזולאי ©