Image Image Image Image Image Image Image Image Image

28 יוני

By

No Comments

ההופעה של א-הא בישראל – חלומות מתגשמים גם אחרי שנים

28 ביוני 2018 | By | No Comments

כשתמי אחותי ואני היינו קטנות, כל העולם שלנו היה מלא במוסיקה. מוסיקה עזרה לנו להתמודד עם הכל. אני זוכרת סיטואציות שבהן היינו בלחצים כל כך גדולים, שהבריחה היחידה והשפויה שלנו הייתה, להקשיב למוסיקה, לשיר, לכתוב או לצייר. כל מה שתמי אהבה לשמוע, אהבתי גם. היא מבחינתי הייתה האחות הגדולה, הדי ג'יי, והאדם עם הטעם הכי טוב במוסיקה.

תמי אהבה את ג'ורג' מייקל, וגם את ווהאם כמובן, ובגלל זה גם אני.

תמי אהבה את מדונה, דוראן דוראן, א-הא, וגם אני.

ורק בגיל ההתבגרות, התחלתי להתחבר לסוגי מוסיקה שונים ולמצוא את המקום שלי. אהבתי להקשיב למוסיקת רוק. אקסטרים היו הלהקה האהובה עליי, מיד אחריהם אירוסמית, ובמקום השלישי היו מטאליקה.

עד היום אנחנו שולחות שירים אחת לשניה, ובתחתית של הלינק כותבות, "את חייבת לשמוע". "תגידי לי מה חשבת", ותמיד יש בינינו את הכבוד ההדדי הזה למוסיקה. אנחנו מכבדות אחת השנייה דרך ההאזנה לשירים שאנחנו בטוחות שהשנייה תאהב. הקשר שלי ושל תמי תמיד היה טוב, והוא רק הלך והתחזק עם השנים. בבסיס שלנו תמיד היינו אחת בשביל השנייה, כאילו היינו ישות אחת, אני לא יכולה להסביר במילים כמה אני אוהבת אותה, ובטוחה בכמה שהיא אוהבת אותי. תמי תמיד הייתה זאת שמעודדת אותי שהרגשתי לבד, שהרגשתי מכוערת, שהרגשתי לא אהובה, דחויה, לא רצויה. תמיד כל מה שהיא אמרה לי, היה מלא בתקווה. את תראי שבגיל 18 את תהיי כך וכך, ותמיד למילים שלה היו השפעה חיובית על המקום הזה בתוכי שרצה שהכל יהיה בסדר. היא אף פעם לא הייתה פסימית, ותמיד כל הדברים החיוביים שהיא אמרה לי שיקרו, קרו. בתור ילדה, הייתי זקוקה למילים האלה. הייתי זקוקה למישהו שיעזור לי לעלות למעלה ולקוות לדברים טובים. במשך כל השנים לאחר מכן, החיים שלנו היו מלאים בשיעורים לא פשוטים, בייחוד לאחר שאבא שלנו נפטר. ותמיד לא משנה מה, חיזקנו אחת את השניה.

בתחילת החודש, תמי שלחה לי הודעה. מה את עושה ב 21 ליוני? בדקתי ביומן, ואמרתי לה שאין לי משהו מיוחד באותו יום. "יופי, כי קניתי לנו כרטיסים להופעה של א-הא, מתנה ליום הולדת שלך". אני לא יודעת למה, אבל התחלתי ישר לבכות. הכל עלה לי שוב, כל הילדות שלנו, כל המקום שנתנו למוסיקה בחיים שלנו, כל ההתמודדויות. רציתי כל כך שהיום הזה של ההופעה יגיע. חיכיתי כל כך, וזה היה שווה כל רגע. הגענו לפארק רעננה, וכבר שראיתי את הבמה עם כל הציוד והכלים של הלהקה, התרגשתי.

קצת לאחר מכן עלה הזמר אדם להופעה ממש מרגשת ויפה, אחר כך עלו החברים של נטאשה עם הופעה מעולה, ואז בערך בתשע וחצי, עלו א-הא. הקהל השתגע, כולם התלהבו, הסאונד היה מאלף, התאורה מיליון דולר, ואנחנו חזרנו להיות הנערות שרק רוצות לשמוע מוסיקה וליהנות. מוסיקה כדי לחיות, או לברוח מהתמודדויות, או פשוט להכיל את הכאבים של החיים באיזה שהיא דרך.

הם שרו הרבה שירים שלא הכרנו, והרבה שירים שאהבנו מאוד. הם שרו את, The sun always shine on T.V, ואת Hunting Hige and low…חיכינו כל כך לשיר, Take on me, ובסוף ההופעה הוא סוף סוף הגיע. מכירים את זה שאתם לא מאמינים שאתם רואים משהו ולא מאמינים שזה קורה במציאות? עכשיו, לא ידעתי אם רק להתבונן ולהיות אחד עם המוסיקה, או לצלם וידאו, ולרגעים פשוט איבדתי את הרגע, כי לא ידעתי איך להכיל אותו במלואו. הם נראו בדיוק כמו שהיינו ילדות, ואפילו טוב יותר. והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה, כל כך הרבה זמן חיכינו לשמוע את השיר הזה בלייב, והנה דברים מתגשמים לפעמים גם אחרי הרבה שנים, יותר מעשרים. לשנייה כעסתי על עצמי ואמרתי, אל תחזרי לדפוסים ישנים, תהני מעכשיו, אל תחשבי על וידאו, איך זה ייראה, זה הורס את החוויה, אבל בסוף צילמתי ביד אחת ובכל שאר ההוויה שלי הייתי שם J יש תמיד משהו מרגש בהרמוניה שנוצרת כשכמה אנשים חוברים יחד ונותנים למוסיקה לעבור דרכם, החיבור הזה הוא לא סתם. זה חיבור שנקבע הרבה הרבה לפני כן. המוסיקה מעוררת בנו ריפוי טבעי, ומזכירה לנו את החיבור האמיתי שלנו אחד לשני. וזה היה הזמן שלנו ביחד. אני רק מוקירה את הרגעים האלה בחיים, שבהם מרגישים את הביחד, ונותנים לכוח גדול יותר להוביל אתה הדברים, כי כשנותנים את זה, אנחנו מובלים בדיוק למקום שאליו אנחנו אמורים להגיע. לחוויה של אהבה.

 

מחשבות אוהבות

Submit a Comment