Image Image Image Image Image Image Image Image Image

04 אוקטובר

By

No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

4 באוקטובר 2020 | By | No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

אתמול, העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק של מחשבות אוהבות ובאינסטגרם,  ושאלתי:

"קרה לכם פעם שפגשתם מישהו והרגשתם שכבר נפגשתם בעבר"?

באופן שממש לא הפתיע אותי, כל התשובות היו: "כן", יותר מפעם אחת", "קורה לי המון", "איך אפשר להסביר את זה"? וכו… אז התשובה בעצם פשוטה מאוד, יש לנו את המערכת הפנימית האינטואיטיבית שיודעת, שכל החברים לדרך (ילדים, הורים, בני זוג וכו'…) באו להיות אתנו כאן במסע החיים הזה. אך גם פגישה קצרת מועד, או פגישה חד פעמית, יכולה להוביל אותנו לזכור מי אנחנו באמת.

בספר של ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות", שזה הספר הראשון שקראתי על כל הנושא של רוחניות בשנת 2008, מסופר על המרחב שאליו הולכות הנשמות על מנת להטביע בתודעה שלהם סימנים לזיהוי הנשמות, והמרחב הזה נקרא בספר, "מקום הזיהוי" או "כיתת ההיכרות".

בפוסט הזה אני ארחיב על הפיכת המפגש עם כל נשמה בחיינו למפגש קדוש. מדובר כאן לאו דווקא על קשר רומנטי, אלא על קשר משמעותי במיוחד שההשפעה שלו על חיינו היא גדולה מאוד. כמו בני לוויה שתומכים בנו ואנחנו תומכים בהם, גם אם זה נראה שכאן, "בכדור הארץ", אנחנו שונאים אחד את השני. התמיכה מתבטאת ברמת ההשפעה שיש להם על ההתפתחות האישית שלנו.

איך נזהה את הנשמות האלה שבאו לעזור לנו להגיע לרבדים העמוקים ביותר שלנו?

כל המפגשים הם מפגשים קדושים

קורס בניסים אומר לנו ש:

אין מפגשים מקריים.

כל מפגש הוא מפגש קדוש.

את כל המפגשים מביאה לחיינו השכינה, שהיא על פי הקורס המדריכה הפנימית שלנו אל השלום והשלווה, כיוון שעם אותם פרטנרים לדרך שאנחנו פוגשים, נקבל את מירב ההזדמנויות ללמידה.

מה זאת הלמידה הזאת?

למידת מה שכבר ידענו מאז ומתמיד

שאנחנו בניו ובנותיו הקדושים של אלוהים.

כולם, ללא יוצא מן הכלל.

ונחזור לעניין הנשמות התאומות. נניח אנחנו פוגשים מישהו, ואנחנו אומרים לעצמינו: "וואווו, הבן אדם הזה ממש מכיר אותי, אנחנו כל כך דומים, הוא ממש משלים אותי"! כאן, יש אפשרות שיש לנו זיכרון של מישהו מאוד ספציפי, שעבר דברים מאוד דומים למה שאנחנו עברנו, ויש סבירות שכבר נפגשנו בעבר, ונפגשנו על מנת לעזור אחד לשני לראות את מסע החיים שלנו בדרך אחרת, אולי לעזור אחד לשני לשחרר טינות, כעסים… כיוון שאנחנו מרגישים שהוא יכול באמת להבין אותנו ואת מה שאנחנו מרגישים.

אותו דבר שתי אנשים שהם ההיפך הגמור אחד מהשני, והחוויה היא חוויה של – "מה הוא רוצה ממני? מי הוא חושב שהוא? אני לא אוהבת את הבן אדם הזה"!

מעבר לאישיות

אז המפגשים האלה, נראים בעינינו הרבה פעמים מאוד מיוחדים ויחודיים רק לנו. לסיפורים האישיים שלנו, אך שמתבוננים על כך מקרוב, הם מבורכים, אך יש בהם סוג של הגבלה. להישאר בקונכייה שלנו, בעבר שלנו, בסיפור האישי שלנו, כלומר ברמת האישיות, תכונות האופי, מה טוב, מה רע, מה קרה וכו…

עכשיו אני שוב חוזרת למפגשים הקדושים שהשכינה שולחת אלינו, גם אותן נשמות תאומות, הן חלק מהמפגש הזה, אך זוהי רק נקודת הפתיחה להתרחבות שמזדמנת בדרכינו, ולכן דרך ההסתכלות שלנו כאן היא הגורם המכריע.

המקום והזמן שבו אנחנו נפגשים עם אלוהים

כי אם אני יודעת, שהמפגש עם האדם שמולי, אמור להוביל אותי לתפישה רחבה יותר, שתגרום לי להרחיב את הראייה שלי מעבר לרמת ההתנסות שלנו כאן בעולם הזה, מעבר לעבר, גבוה, למעלה, לראייה הרחבה שבה הכל אחד, המפגש הופך ממפגש מיוחד שמתמקד ברמת האישיות לבד, למקום שבו הכל אחד. ושם מתרחשים ניסים. כי בהווה, אין עבר, והמקום שבו אנחנו פוגשים את אלוהים, הוא כאן ועכשיו – ברגע הזה.

מערכות היחסים נרפאות,

אנחנו משחררים את הדברים שחשבנו שרצינו,

את הדברים שחשבנו שהערכנו,

ומתמקדים רק בנוכחות כל היש.

כולנו שחקנים ראשיים ויחד עם זאת שחקנים משותפים בדרמה המשותפת שבה כולם זוכים, כולם גיבורים, כי כולם זוכים במגרש של אלוהים.

אז איך זה מתבטא בחיי היום יום שלנו? איך נשתמש באישיות שלנו כדי להיכנס לתודעה הרחבה יותר?

לדוג': אם נניח האישיות של הנשמה הדומיננטית בחיים שלנו (אמא, אבא, בן הזוג, אחים, חברים וכו') היא להיות דמות מלחיצה, אז אחת מהדרכים שאנחנו יכולים לבחור, היא להיות מושפעים מלחץ, דרוכים, מתגוננים, מתקיפים, עד שזה יפריע לנו ברמה כזאת, שנרצה להשתחרר מזה ולהתרחב לרובד אחר בתוך עצמינו שלא מושפע מלחץ ובוחר עבור עצמו. בחרנו עכשיו בתפקיד לכאורה חדש, לעצמינו, והם בחרו לעזור לנו להגיע לשחרור הזה. המפגש הפך למפגש קדוש.

ובגלל שבכל רגע יש לנו אפשרות בחירה שאומרת שאנחנו בוחרים איך לראות כל מצב ובהתאם גם איך נגיב, התפקידים הם דינמיים והם משתנים. ככל שאנחנו מתמקדים פנימה לתוך עצמינו, הנסיבות משתנות בהתאם.

לדעתי אלה חדשות מאוד טובות, כי אז זה בעצם אומר, שרק אנחנו אחראיים על החיים שלנו. ומצד שני, עדיין כשדברים קורים קשה לנו לזכור את התפישה הזאת ולהביא אותה לידי ביטוי בבחירות שלנו.

המפגש עם הנשמות האלה הרבה פעמים ממש מתסכל אותנו, כי הן מביאות אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים לברוח מלפגוש את המקומות שאנחנו רוצים להאיר בתוכנו.

IMG_1867

הכל מדויק בתכנית של אלוהים

אני מאמינה שבכל פעם שאנחנו בוחרים לראות מפגש כמפגש קדוש, אנחנו מרפאים עוד ועוד חלקים בתוכנו שמבקשים ריפוי. למה הכוונה? יכול להיות שמפגש עם אדם מסוים היה נראה לנו ממש משמעותי, אך המפגש הזה לא הוביל לכלום. זה רק נראה לנו כך, המפגש הזה הוביל לתובנות והסקת מסקנות למפגש הבא שהחלק הגבוה שלנו הוביל אותנו אליו. כך שיש מסלול ראשי שמוביל אותנו, וכל הסטיות בדרך מובילות אותנו חזרה למסלול הראשי הזה, אנחנו צריכים רק להסכים להיות קשובים. אין טעויות בתכנית האלוהים.

וגם עכשיו, אפשר לבקש מהשכינה לראות בבהירות את סימני הדרך שנשלחים אליכם. השכינה יודעת בדיוק כמה ומה אנחנו יכולים להכיל, והיא תמיד מאותת לנו בעדינות ובאהבה. בקצב שלנו, ולפי ההסכמה של כמה אנחנו מוכנים להיפתח.

אז ספרו לי, האם המפגשים שלכם היו מכוונים לדעתכם? ואם כן, מה היו סימני הדרך שזיהיתם?

ושרק נזכור תמיד, מי אנחנו באמת.

באהבה ענקית,

נילי

 

Submit a Comment