איך לנקות ציפיות שלא מתממשות?

ציפיות הן דרך מתוחכמת לשלוט על העתיד או הדרך של האגו להסוות את הבהירות והצלילות של הרגע הזה.

כשהן לא מתממשות, די קשה לנו להרפות ולתת לדברים להסתדר, כי אנחנו נאחזים בציפורניים בתוצאה הרצויה, וכשהן כן מתממשות, יש מן אי שקט פנימי שחושש שאולי הפעם זה לא ממש יצליח או לא יסתדר כמו בפעם האחרונה.

כל עוד אנחנו מצפים ממישהו למשהו, סביר להניח שנמצא את עצמינו באי שקט. תמיד נהיה בתחושה שאנחנו כבר רוצים שזה יקרה, רוצים שזה יגיע. נגיד כל הפעמים האלה שאנחנו רוצים שמישהו ישלח מייל שאנחנו ממש מחכים לו, ושכלום לא מגיע ואנחנו עושים ריפרש על האינבוקס, זה גם לא ממש עוזר.

אז איך אני יכולה לשחרר ציפיות ממשהו שאני כל כך רוצה שיקרה? אם האגו שלי תמיד מנסה לאחוז בדברים בכוח, והוא חייב לגרום לדברים לקרות כמו שהוא חושב שהכי טוב שהם יקרו, איך אני משחררת את המקום הזה?

#לזהות את הציפייה
הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא פשוט להתחיל לזהות מתי אני מצפה למשהו שיכול לעזור רק לי, ומתי אני מצפה למשהו שיכול לעזור גם לזולת.

כשאני מצפה למשהו שקשור לא רק אליי ויש לו מטרה גבוהה, הרבה יותר קל לי לזכור שמתחת למטרה יש לי זהות הרבה יותר עמוקה ממה שהתרגלתי לחשוב במשך כל השנים, וזה מה שעוזר לי להתחיל לצפות מתוך פתיחות וגמישות.

נגיד אם יש לי יצירת אומנות שאני רוצה למכור, ואני מצפה שהרבה אנשים ירכשו אותה, אני יכולה לצפות ממקום שאני רוצה שירכשו אותה כי השקעתי בה המון זמן ומחשבה, ואני רוצה תגמול על זה, או שאני יכולה לצפות ממקום של אני השקעתי משהו שקיבלתי מתוך השראה ואני מעבירה אותו הלאה, והאנשים שיקבלו את היצירה הזו יקבלו את מה שהאהבה העבירה דרכי. במצב הזה, הגמול שהוא כסף, מנוטרל מהמשמעות שנתתי לו, הציפייה היא כבר לא אם כן יהיה לי או לא יהיה לי, אלא שהאנשים שירכשו את היצירה ייהנו מההרגשה שהעברתי ביצירה וגם אני אהנה מהידיעה שעשיתי משהו שנתן למישהו משהו בעל ערך, ואז הגמול נכנס הרבה יותר בקלות כי אני מאפשרת לו להיכנס עם פחות אשמה.

כשאני מצפה למשהו ממישהו, אני מצפה לאותו דבר מעצמי, וכשזה לא קורה, אני בעצם מאשימה אותו, בזמן שבכלל אני מאשימה את עצמי. אני יוצרת השלכה של הדבר שאני מצפה ממנו מעצמי על מישהו אחר.

אם לדוגמא אני מצפה ממישהו שיהיה יותר מסודר, אני בעצם מצפה מעצמי לאותו הדבר. גם אם אני האדם המסודר ביותר בעולם, עדיין יש לי אשמה מסוימת בכל מה שקשור לסדר ונקיון, ואת האשמה הזאת אני משליכה על האדם הזה כדי להימנע מלראות את זה בתוכי.

ההתבוננות על ציפייה עוזרת לי להבין בעצם מה אני מצפה מהעולם ולמה אני מצפה מעצמי. איפה אני מאשימה את עצמי ואני לא רואה.

#לבקש להרגיש שמחה
הדבר השני שעוזר לשחרר ציפיות זה פשוט לבקש מההדרכה הפנימית שלי לחוות קודם כל שמחה. להרגיש את מה שאני רוצה להרגיש לפני שהדברים מתבטאים בעולם הפיזי.

אני מצפה לאהבה? אני מבקשת מההדרכה שלי להרגיש אהבה, לחוות אהבה בתוכי, אהבה אותנטית שלי לעצמי, אהבה שלא קשורה כלל לאהבה רומנטית, אלא לאהבה של האני הבלתי מותנה שלי.

כשאני מזמנת שמחה, אהבה, שלווה, ובוחרת להרגיש אותן כאן ועכשיו, אני מתחילה להסיר את המכשולים שמונעים ממני להרגיש. וכאן נמצאות כל המתנות הטובות ביותר עבורי. התהליך שאני חווה עם עצמי עוזר לי לראות את כל התפישות שהיו לי עד היום, את כל הדפוסים שכבר כל כך לא מתאימים לי.

כל ההתבוננות הזאת עוזרת לי לראות מה אני רוצה להשאיר, מה אני רוצה לשחרר באמת באמת. ואז בעצם דברים מתחילים לקרות. הציפיות לבד ומבלי שננסה בכוח מתמוססות, והדברים מסתדרים מעצמם..

ויש לי גם שאלה אליכם: מה הקושי הכי גדול שלכם בלצפות למשהו שלא מתממש? ממש אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולענות חזרה

1. אוקטובר 10, 2015

   להגיב

   עמאר זהבה

   מאוד מעניין . אתמול חשבתי על משהו שלפני שנים מאוד רציתי והייתי במתח ומצוברחת כדי לקבלו . אתמול חשבתי על זה שאני שמחה שלא קיבלתי…

   • אוקטובר 11, 2015

     להגיב

     admin

     איזה יופי לשמוע זהבה.
     מבינה מאוד!! כמה טוב שלא תמיד מקבלים את מה שרוצים, אבל תמיד מקבלים את מה שצריכים.

     תודה על השיתוף :)))