שינויים קטנים מובילים לשינוי גדול
22 באוקטובר 2019 | By admin | 2 Comments
היום הראשון של החזרה לשגרה הגיע, ואני מקווה שהחגים עברו בטוב.
השבוע עבדתי על על תכנים חדשים לכל המנויים של מחשבות אוהבות. התכנים נוגעים לאמון שיש לנו בעצמינו, אחד בשני ובעולם, כיוון שעל האמון שלנו מתבססים כל החיים שלנו. מה שאנחנו מאמינים בו, מציג את עצמו בפנינו וכך אנחנו רואים וחווים את מה שאנחנו מגדירים כמציאות.
עלתה לי גם מחשבה שכל אחד מאתנו נמצא בדרך שהוא הכי מחובר אליה, ויש מגוון דרכים רוחניות, אבל כל הדרכים מובילות אותנו לדעת מי אנחנו באמת.
כל אחד מוצא בסופו של דבר את המסלול האישי שלו. בדרך הרוחנית שלנו, לעולם לא נוכל לדעת איפה נהיה בעוד חודש או שנה מהיום, אבל המורה הפנימית שלנו, עוזרת לנו לבטוח בכך שתמיד נהיה בזמן הנכון ובמקום הנכון לנו.
מה שמשך את תשומת לבי, הייתה התובנה שמשותף לכל הדרכים האלה הוא שבסופו של דבר כולנו רוצים להגיע לאותו מקום. המקום הזה נקרא – שלווה פנימית. מה שעוד משותף לכולנו הוא, שלאף אחד מאתנו זה לא קל.
בקורס בניסים, יש תרגיל שאומר "שלוות האלוהים היא רצוני". ובהמשך כתוב, "אמירת המילים האלה אינה ולא כלום. אבל התכוונות אליהן היא הכל".
כמה פעמים קרה לנו שחשבנו שרצינו משהו, שהבטחנו לעצמנו שנתאמץ ונעשה הכל כדי להשיג אותו, אבל אחרי יומיים נשברנו וחזרנו אחורה? מה הרגשנו?
אשמה נוראית!
מהמקום האישי שלי, אני יכולה להגיד שרק באותה נקודת זמן בחיי שהרגשתי שהדיאלוג הפנימי שלי מגיע ממקום אמיתי שבאמת מתכוון לזה, יודע שיעלו קשיים, ומוכן להתמודד עמם כשיעלו בדרך, הצלחתי לעשות את פריצות הדרך המשמעותיות ולעשות פעולות עקביות שגרמו לי להגיע לתוצאות.
לפתח את השריר הרוחני שלנו ולעשות זאת בלי שום אתגרים, זה משהו שהוא בלתי אפשרי. יכול להיות שהאתגרים בחיים שלך מרובים, יכול להיות שיש משהו שהיית רוצה שיקרה כבר כדי להרגיש בטחון גדול יותר בייקום, יכול להיות שהשאלה – מה הייעוד שלי? מעסיקה אותך הרבה וגורמת לך לצרוך הרבה מידע שלעיתים גם מבלבל אותך.
אבל היום אני רוצה להתייחס למורה הפנימי שאיתו אנחנו עושים את הדרך. וכן, גם אם אנחנו נמצאים כבר הרבה זמן בהתפתחות אישית ורוחנית.
באיזה מורה אנחנו בוחרים להיעזר ברוב הזמן?
בזה שאומר לנו שאנחנו לא שווים כלום, שלא יצא מאיתנו שום דבר טוב, זה שמבקר אותנו, שמסתכל עלינו בזלזול וגורם לנו להרגיש קטנים ממישהו אחד או גדולים ממישהו אחר?
מנסיון אישי, בפעמים שאני בוחרת במורה הזה, למרות שאני יודעת שלא יצא לי מזה משהו טוב, אני מתבאסת מעצמי מאוד. אבל בשלב מסויים אני מתעוררת, סולחת לעצמי ובוחרת מחדש. עם השנים הבנתי שאם כמה שזה מפתה לבחור במורה הזה, המורה הזה כובל אותנו פעם אחר פעם.
או שנבחר במורה האהבה? זה שמסתכל עלייך בעיניים אוהבות, זה שמוביל אותך להיות אמיתי ולהפסיק לשקר לעצמך, זה שמעצים אותך, לעולם לא גורם לך להרגיש אשמה על המחשבות והרגשות שלך ומנסה להראות לך תמיד את התמונה הגדולה, גורם לך להגיע לשיעורים שלו בציפייה, זה שלא גורם לך לחשוב שהכל קל ונפלא, אלא דווקא גורם לך לעבוד קשה ולעבור את הדרך צעד אחר צעד? המורה הזה משחרר אותך.
#רק שינויים עדינים ועקביים, יובילו אותי לשינוי משמעותי
אני מאמינה שהשינויים הכי משמעותיים בחיים נוצרים מצעדים קטנים ועקביים, ויותר מכך, שכל דרך רוחנית שבאמת מעצימה אותך, גורמת לך להרגיש שחרור ולא אשמה, שיפוטיות, פירוד ותחרותיות.
אבל לבחור פתאום במורה המעצים אחרי שהתרגלנו שנים למורה של הפחד – זה לא תמיד קל. האמת, שזה לא קל בכלל. אף אחד לא מבטיח לנו שכל יום יהיה מלווה בציוצי ציפורים, שמחה ואהבה ללא תנאים. קשה לנו בגלל שהיינו רגילים מאוד לאנרגיה מסוימת שמלווה בפחד. פחד להיות מי שאנחנו, פחד שלא יאהבו אותנו ונסיון ליצור לעצמנו תדמית שתגרום לאנשים לשים לב לקיום שלנו.
אך האם זה אומר שאי אפשר לעשות שינויים? ממש לא. הנכונות שלנו היא הדבר החשוב ביותר. בעולם של סיבה ותוצאה, כדי לא לשחזר את אותה מציאות שוב ושוב, יש לנו בחירה חופשית להפסיק את הלופ וזאת על ידי כך שנהיה נכונים ללמוד מה המצבים האלו באו להראות לנו על עצמנו.
אז איך להתחיל לעשות שינויים עדינים ועקביים?
קודם כל כדאי מאוד להבהיר את התמונה:
1. לכתוב לעצמי מה הדבר שאותו אני רוצה לעבוד עליו בתוכי כדי ליצור שינוי
2. להבין מאיפה הדבר שאותו אני רוצה לשנות מגיע – אם נגיד אני רוצה לעשות יותר כושר ואני לא מצליחה להתמיד בכך, אז להבין מאיפה מגיע חוסר ההתמדה. אולי זה משהו שאמרו לי שהייתי קטנה? אולי מורה מסוים לא האמין בי? אולי האווירה בבית הייתה לא כל כך תומכת? המטרה היא להבין – מאיפה מגיע הפחד להתמיד בעשיית כושר.
3. לשאול את עצמי מה אני מרוויחה מזה שהמצב נשאר אותו דבר? אם לדוגמא אני מאוד רוצה לסלוח למישהו שפגע בי ואני מרגישה שקשה לי מאוד לעשות את זה, אז אוכל לשאול את עצמי – מה אני מרוויחה כשכשאני בוחרת להמשיך לשאת בתוכי את הרגשות השליליים כלפי X?
אולי זה הפחד מכך שאני חוששת שאצטרך להתעמת עם מישהו ואני לא טובה בעימותים? אולי זה מהמחשבה שאם אסלח לו אז הוא יצחק עליי ויראה אותי כחלשה?
כמובן שהסליחה היא תהליך והיא לא מתרחשת בין רגע, אבל היא כן מתרחשת בתוכנו. אנחנו לא נצטרך להגיד דווקא באופן פיזי לאותו אדם שסלחנו לו. אבל לצורך העניין המקום הזה בתוכנו שרוצה להמשיך להחזיק את הרגשות ואת האצבע המאשימה משאיר אותנו הרבה פעמים במקום ולא מאפשר לנו להתקדם. כשאנחנו רוצים לשחרר אותם באמת כדי לשחרר את עצמנו, אנחנו מוכנים לסליחה.
4. כל יום מתקופת הזמן שבחרנו 30 או 40 ימים, להבטיח לעצמנו שאנחנו מקדישים עשר דקות, חמש דקות או אפילו דקה, לתהליך. לקרוא ספרים על הנושא, להשתתף בדיונים באינטרנט, לדבר על הדברים עם חבר קרוב שאנחנו סומכים עליו, לכתוב ביומן, לזמן חלומות בלילה לפני השינה.
אז בכל יום לעשות משהו אחד קטן, שיוביל אותנו להיות עקביים וליצור שינוי גדול.
תגובות אחרונות