Image Image Image Image Image Image Image Image Image

2015 אפריל

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

28 אפריל

By

No Comments

מוגן: לראות את הדמות שלך במראה – אומנות ההקשבה

28 באפריל 2015 | By | No Comments

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

24 אפריל

By

8 Comments

איך לקבל את העתיד מבלי לחשוש ממנו?

24 באפריל 2015 | By | 8 Comments

איך לחזות עתיד

תתארו לכם לרגע שכל העתיד היה פתוח בפנינו, כל תמונת החיים, כל התשובות, זה היה יכול להיות ממש מדהים או ממש מפחיד. כשאני חושבת על זה, יש קול בתוכי שאומר, וואלה, מתאים לי דווקא לדעת הכול ולהיות בוודאות, לחשוב שכל תכנית החיים שאני רוצה, תתרחש בדיוק לפי הסטנדרטים שלי, מבלי להתאמץ.

אבל אז אני מבינה מהר מאוד, שהמחשבה הזאת לא באמת מובילה אותי לשום מקום. כי אם אדע את הכל, למה בכלל לחקור, לשאול, לחפש תשובות? אם הכל היה קבוע מראש, לא היה לי שום דרייב לנסות לשנות.

לא מתאמצים, חיים מתוך הנעה

וכאן בדיוק טמונה הבעיה. הרבה פעמים כאנשים שמחפשים תשובות, אמצנו את הרעיון שכדי למצוא את התשובות, צריך להתאמץ. וכן, אני ממש לא שוללת את המאמץ, אבל המשמעות שהלבשנו על המילה הזו, מביאה אותנו לייאוש מהר מאוד. לחפש תשובות זה לא להתאמץ, זה פשוט לחיות את החיים מתוך הנעה. הרעיון הזה מגיע מהמחשבה, שבשביל לקבל משהו שאנחנו מגדירים אותו כ "טוב", צריך להתאמץ, אמונה שמסתירה מחשבה שאומרת שלא מגיע לנו להיות שלווים ולכן, המאמץ הוא סוג של אשמה שאנחנו סוחבים איתנו.

הורגלנו שנים על גבי שנים, למערכת חשיבה שהמקור שלה הוא ההיפך הגמור מהזהות האמתית שלנו, וכתוצאה מההרגל הזה, יש לנו את הנטייה לכסות את העיניים עם הידיים ולומר – "אני לא רוצה לראות". לא עכשיו, זה לא נוח או מסתדר לי אם איך שאני חושב/ת שהדברים צריכים לקרות.

יש לנו הכל, כל תמונת החיים מונחת בכף ידינו, האהבה של אלוהים מונחת בכף ידינו, ואנחנו מתעקשים לא לקבל אותה. האהבה הזאת מונחת ברגע אחד בלבד שנקרא עכשיו. ואם כל הרגעים הם עכשיו, אז מה זה אומר לגבי העתיד? ומה זה אומר לגבי העבר?

אנחנו לא יכולים לחזות את העתיד בדרך שבה נהיה בטוחים בוודאות מושלמת, אך אנחנו יכולים לחיות את החיים מתוך מסתורין שבו כבר קיימת וודאות מושלמת.

עתיד

המטרה של הזמן בעיני האהבה

כל עוד אנחנו מחוברים לעולם שבו יש זמן, אנחנו חווים עבר ועתיד. אם היינו יודעים את כל מה שניתן לדעת עכשיו,  ברמה הפיזית כמו – "האם אתקבל לעבודה הזאת"? "מה יהיה עם העסק שלי"? "האם נהיה ביחד"? לא הייתה התפתחות והנעה קדימה. הכול מתחבר להכל, הכול מתקשר להכל. התהליך של גילוי של ההקשרים הוא התהליך של הלמידה והצמיחה. אבל התמונה שמחברת את הכל יחד היא השיעור היחיד שבאמת קיים, אנחנו שלמים, התפקיד שלנו הוא לזכור את זה. לזכור ולהזכיר.

וכן, אני יודעת כמה זה יכול להיות מעצבן, שאנחנו רוצים לדעת עכשיו מה יקרה בנושא שהכי בוער לנו, או מה אנחנו צריכים לעשות על מנת לצאת מדפוס מסוים שלא משרת אותנו יותר.

כל התשובות שאנחנו מקבלים מתוכנו, הם התשובות ברמה שאנחנו יכולים להכיל עכשיו. וכדי להכיל יותר, הדבר שאנחנו יכולים לעשות, הוא לפנות מקום. להיכנע לתוך המסתורין כדי לאפשר לקרן אור להיכנס למה שאנחנו חווים בתוך השיעורים.

אינני יודע למה נועד כל דבר

הקורס בניסים אומר, "אינני יודע למה נועד כל דבר"…הקורס אומר, שכל מה שאנחנו רואים מהאגו שלנו, הוא לא ממשי. רק האהבה ממשית ולכן, כשאנחנו תופשים את העולם דרך האשליות של האגו, ורואים דרך האשליות שלו, אנחנו לא רואים כלל. אבל כשאנחנו מסכימים לראות דרך עיני האהבה, אנחנו יכולים לדעת בוודאות, שאנחנו רואים רק מה שממשי בלבד. לכן, אנחנו יכולים להסכים להתבונן על האשליות ולשנות את הראייה שלנו מפחד לאהבה, לא להתכחש להן, אלא פשוט להתבונן על האמונות שלנו, להתבונן על הרגשות שלנו, על מה שאנחנו לוקחים איתנו מכל מצב שחווינו בחיים שלנו, מכל מערכת יחסים שבה הרגשנו שפשוט אין לנו יכולת לשלוט על הדברים. אין לי אולי את האפשרות לדעת למה נועד מה שאני חווה עכשיו, אבל אני יכול להיות בטוח שיש משהו מאחורי הדבר הזה שמוביל אותי למקום הנכון לי. מוביל אותי מפחד לאהבה.

ועדיין יהיו ימים, שלא נלך לישון בהרגשה שהכול היה ברור, לפעמים הדברים לא ייראו לנו ברורים, ואולי דווקא השיעור שלנו באותו בזמן הוא להתחבר ליופי שבמסתורין וללמוד לבחור מתוך המסתורין. קרולין מיס, מורה רוחנית מדהימה שנחשפתי אליה, אומרת שהריפוי האמתי לא אמור לפתור לנו את המסתורין, הריפוי האמתי הוא ללמוד לחיות מתוך המסתורין.

וחשוב לי להבדיל בין מסתורין לכאוס. מסתורין מבחינתי, זה לא תמיד לדעת לאן כל בחירה תוביל אותי ומה מתקשר למה בתמונה הגדולה בכל רגע. כאוס, זה להיות עדיין לפני השלב של המסתורין, בתוך האי סדר שגורם לנו להאזין לקול הפנימי שמניע אותנו לרצות לעשות את הסדר.

ומה אם  לא תמיד נדע מה הצעד הנכון הבא, אבל שם בעצם מסתתר השיעור שאמור להוביל אותנו לצמיחה? מה אם השיעור שלנו הוא דווקא להביט אחורה ולראות אילו בחירות שרתו אותנו, ואילו בחירות לא משרתות אותנו יותר ומשם להחליט משהו חדש ואותנטי לנו?

הרבה דברים לחשוב עליהם עד לשבוע הבא עם הפוסט הבא:)

האם אהבת את הפוסט? שתף אותו עם מישהו שיכול להיעזר בו. 

באהבה גדולה,

נילי

21 אפריל

By

2 Comments

איך לשפוך אור על רגשות שקשה לנו להרגיש?

21 באפריל 2015 | By | 2 Comments

כשחווים תהליך של אבדן (בין אם מדובר באבדן של אדם יקר, מקום עבודה או מערכת יחסים) הרבה פעמים קל מאוד לנסות להכחיש רגשות שאנחנו לא מסוגלים עדיין להתמודד אתם.

תהליך של אבדן זה תהליך של גילוי עצמי. מסע חזרה הביתה למי שאנחנו באמת. יש כל כך הרבה דברים שלא ידעתי על עצמי לפני האבדן של אבא שלי, ורק בזכות ההתמודדות הזו גיליתי אמונות של חוסר ערך, פחדים ותפישת עולם של טוב ורע שגרמה לי להרגיש תקועה בהרבה מישורים בחיים שלי.

הדברים האלה יכולים להיות אמונות על עצמינו, אמונות על חוסר ערך וקבלה עצמית, שהיו קיימות בתוכנו, אבל לא באמת ייחסנו להם זמן ותשומת לב. עכשיו כאילו האבדן גרם לנו להתעסק בהם בלית ברירה. האם זה טוב? בטוח שכן, כיון שרק שאנחנו מזהים את האמונות האלה, הרבה יותר קל לנו לשחרר אותם.

התמודדות עם אבדן

#לאשר את זה בלי לפחד

אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר לעשות כדי לעזור לעצמינו, הוא לא להכחיש את זה שכואב לנו, להיפך. לאשר את זה בפני עצמנו, להודות בכך שאנחנו חווים אבדן. לאשר את זה מבלי לפחד שזה יגרום לנו לכאוב יותר. האגו הרבה פעמים לא רוצה שנאשר את התחושה הזאת כדי שלא נביא את עצמנו לידי מצב של הכרה במה שקורה בתוכנו כאן ועכשיו, אלא רק נכאב על העבר ונחשוש מהעתיד. הרעיון הוא לא להתבוסס ברגשות של הכאב אלא לזהות ולהסכים לאשר שהם קיימים בתוכנו כדי לעזור לאפשר לעצמנו לשנות תפישה.

#האהבה קיימת רק כאן ועכשיו

הקורס בניסים אומר שהשכינה, ההדרכה, האהבה קיימים כאן ועכשיו, כאן ועכשיו אפשר להושיט יד לעזרה להדרכה הפנימית שלנו, והיא תמצא את הדרך להגיע אלינו בשפה שאנחנו מבינים. היא יודעת את השפה שבה אנחנו מדברים ביום יום, איזה ספר יכול ליפול עלינו מהמדף או איזה שיר יכול לעורר בנו רגש עמוק. היא מתאימה את עצמה לעולם הסמלים שלנו.

#איך בעצם יודעים שהסימנים מגיעים מההדרכה שלנו?

בבלוג שלי יצרתי ערכה שעוזרת לנו להתחבר להדרכה הפנימית ולתקשר אתה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לכוונן את הרגישות הפנימית שלנו באופן מדויק כדי לקבל ממנה הדרכה. להיות נכונים, להתכוונן ולהיכנע לאמונה שהיא יודעת בדיוק מה אנחנו חווים והיא תמיד שם. אנחנו אלה שצריכים להיפתח אליה.

ההדרכה תמיד נמצאת  שם,  אבל כשאנחנו תקועים בביצה של מחשבות שליליות,  אמונות מגבילות וכעסים, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לראות, להאזין, לפתוח את עצמינו לנקודת מבט אחרת.

אצלי למשל בתחילת הדרך, רק  הבחירה המודעת שלי להבין שחייבת להיות דרך ממלאה יותר לחיות את החיים גרמה לי להיפתח קצת יותר, לבקש עזרה מההדרכה ולהתחיל להקשיב, לכתוב ולקבל את המסרים והתובנות.

כשאנחנו מגיעים למצבים שבדרך כלל קשה לנו מאוד להתמודד בהם ושאנחנו מרגישים שחייבת להיות דרך אחרת, אנחנו מאפשרים בעצם להדרכה "להפיל" עלינו את הספרים הנכונים לנו, להפגיש אותנו עם אנשים שאתם אנחנו לומדים ומלמדים אהבה,  אנחנו מאפשרים לקול הפנימי האוהב פתאום לצאת החוצה, לחייך יותר, להסתכל על השמיים מתוך ידיעה שהיקום תומך בדרך שלנו ושאנחנו לא לבד.

 היום אני כותבת כאן דו שיח בין העולם שרוצה ומעודד אותנו להמשיך הלאה, לבין הכאב שלא רוצה לקום:

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לך.

אני לא רוצה

אין לי סיבה לקום

אין לי סיבה אחת טובה להמשיך הלאה

כואב לי

אני עצובה

איך זה קרה ככה פתאום

איך כל החיים שלי השתנו

למה דווקא אני?

מה כבר עשיתי בחיים שלי שזה הגיע לי?

קומי, תתעוררי, לא עשית כלום, יש חיים שלמים, בסופו של דבר הכל עובר בחיים, לא נורא, הוא רואה אותך מלמעלה.

לא רוצה לקום,

אין לי הוכחות שאף אחד רואה אותי מלמעלה, הכל שטויות

נכון שחלמתי עליו, אבל עדיין זה לא כמו הפיזי, זה לא שהוא בא וחיבק אותי באמת.

אני לא אקום מכאן עד שלא יהיה צדק וסדר בעולם.

אני אעשה כאן את הסדר

אבל אני לא יכולה, אין לי את הכוח לעשות את זה.

אני מרגישה חסרת כוח לגמרי, ורק עכשיו אני מבינה שתמיד הרגשתי כך, אבל אף פעם לא שמתי לב באמת.

מה שאני יודעת זה שעכשיו כואב לי, ולא קיים שום דבר שיכול לעזור לי. אני רוצה להיות שם בכאב הזה, זה עוזר לי לא לשחרר ולהיזכר בו, זה כאילו ככה לפחות הוא עדיין קיים באיזה שהוא מובן.

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לאור שלך.

אני צריכה זמן לרפא את הרגשות האלה, אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה עזרה.

להיפתח אל ההדרכה זה לבקש עזרה.

קורס בניסים

קורס בניסים

משימה: כתבי מכתב להדרכה שלך. כתבי לה את כל מה שאת חווה, על כל הרגשות שעולים לך באותו רגע. על הכעס, על האכזבה, על הצער והכאב. תודי ברגשות האלה ואז תבקשי מההדרכה שלך לעזור לך לרפא את הרגשות האלה בדרך הנכונה לך. תבקשי תקווה, תבקשי ממנה שתעזור לך לגלות את החוזקות שלך לאחר מכן שבי במשך 5 דקות (עם הטיימר של הטלפון הנייד או כל טיימר אחר), מבלי לענות לטלפונים או ווטס אפ, ממש בשקט שלך, בקשי מההדרכה שלך שתזין אותך באנרגיה של אהבה ותאיר עלייך באורה.

ועכשיו אלייך: מה הייתה הנקודה שבה החלטת שאת רוצה לצמוח מתוך המשבר? האם יש רגש שאיתו את מוצאת קושי להתמודד במיוחד?  כתבי לי כאן בתיבת התגובות.

 

15 אפריל

By

2 Comments

10 דברים שהיקרים לכם שנפטרו היו רוצים שתדעו

15 באפריל 2015 | By | 2 Comments

היום אנחנו הולכים הפוך.

הרבה פעמים כשאנחנו חושבים על אנשים יקרים לנו שנפטרו, אנחנו (ובדגש על אנחנו) רוצים לדעת עליהם דברים.
איך הם מרגישים?
האם הם סובלים?
האם הם רואים מה עובר עלינו?

*אבל יש כל כך הרבה דברים שהם רוצים שאנחנו נדע.

אם נהפוך לרגע את הרצון שלנו לדעת עליהם, נוכל לאפשר להם לומר לנו מה שהם רוצים שאנחנו נדע (עליהם ועלינו).

אחד המסרים שהכי נגעו בי השבוע היה ללכת עם האבדן יד ביד. לא להתנגד לו או לחשוב שצריך להסתיר אותו או להרגיש שהוא לא יפה. אני כל כך מכירה את ההרגשה שכל העולם המשיך הלאה אבל בפנים היה עדיין כל כך הרבה כאב, שאלות, דברים לא פתורים, מעגלים פתוחים.

המסר המדויק היה: אם אנחנו מאפשרים לעצמנו לנוע דרך האבדן ולתת לו יד, הוא ייקח אותנו למקום שבו ניזכר מי אנחנו באמת.

יש ספר נפלא של Mike Dooley שנקרא "10 דברים שאנשים מתים היו רוצים שתדעו".

10 דברים שאנשים מתים היו רוצים שתדעו

הקישור הישיר לאתר של הספר ושל מייק

 

אני אכתוב כאן את 5 הנושאים הראשונים, גם כיוון שהם הכי נגעו לי וגם התאימו למה שאני רציתי לחקור לעומק בדרך שלי:

1. אנחנו לא מתים

2. אין דבר כזה "שטן" או "גיהינום".

3. אנחנו היינו מוכנים

4. את/ה עדיין לא מוכן

5. אנחנו מצטערים על כל כאב שגרמנו. (לי באופן אישי, הפסקה הזאת גרמה להמון רגשות לעלות שוב וגם קצת לבכות).

איזה עוד דברים לדעתכם / תחושתכם הם היו רוצים שתדעו?

איך אפשר לדעת?

פשוט לעצום עיניים, לנשום נשימה עמוקה ולאפשר לדימויים לעלות מבלי להתאמץ.

עולה רגש? כתבו עליו בהרחבה במחברת האישית שלכם
עולה לכם צבע מסוים? ציירו אותו.
עולה לכם זיכרון, דימוי מסוים? שאלו את ההדרכה הפנימית שלכם מה הדימוי הזה בא לומר לכם. פרשו אותו יחד עם המורה הפנימית שלכם.

בכל מה שנקבל יש משמעות. אין מסרים סתמיים, בכל הדברים יש תועלת. הדבר החשוב ביותר הוא שנבחר מאיזה מורה פנימי אנחנו רוצים לקבל את המסר.

האם אתם הייתם מוסיפים עוד סעיפים בעקבות המסר שקיבלתם?
שתפו אותי כאן בתיבת התגובות:

אם חוויתם אבדן ואתם רוצים לצמוח מתוכו, אתם מוזמנים לסדנא החדשה של החופש להתבוננות פנימית להתמודדות עם אבדן:

התמודדות עם אבדן

14 אפריל

By

No Comments

איך להתמודד עם אבדן של מערכת יחסים?

14 באפריל 2015 | By | No Comments

 

בוידאו בלוג של היום נדבר על איך להתמודד עם אבדן של מערכות יחסים?

יכול להיות שנפרדנו מבן זוג או מכל אדם (או אפילו מצב) חשוב בחיינו ואנחנו מרגישים חור ענקי בלב, ואנחנו חושבים שרק אותו אדם או מצב רצוי יוכלו למלא אותנו שוב.

ואז אנחנו קולטים שאנחנו עושים את זה שוב. אנחנו תולים את האושר שלנו בנסיבות חיצוניות.

הסביבה מנסה לעודד אותנו להמשיך הלאה, כי "חיים פעם אחת". אבל לנו, כשנשמות רגישות זה לא מרגיש נכון. אנחנו יודעים שדרושה עבודה.

אז מה עושים?

1. לא לשפוט את עצמינו על הרגשות השליליים שלנו.

לפי הקורס בניסים, האגו אוהב לתת לנו להרגיש אשמה, כשאנחנו מרגישים רגש שלילי כמו עצב. האגו גורם לנו להרגיש רע עם זה שאנחנו עצובים ואז בעצם אנחנו מושכים אלינו את הסביבה שאומרת לנו לקום ולהמשיך ,למרות שאנחנו לא מרגישים מוכנים לזה מבפנים.

2. לראות את החלק שלנו בדרמה.

איך אנחנו בעצם תרמנו לכאב ולדרמה במערכת היחסים? יכול להיות שהרבה פעמים הרגשנו תלות במערכת היחסים, אבל עדיין הסכמנו פשוט להמשיך ולא לעשות עם זה כלום, ופתאום המציאות גרמה לנו להרגיש חסרי אונים. התנהלנו מתוך מקום של פחד ולא מתוך מקום של אמון. מה היה החלק שלנו?

איך אנחנו יכולים להיות יותר כנים עם עצמנו? הכנות העצמית חשובה מאוד כי היא תעזור לנו להאיר את המצב ולעבור תהליך של ריפוי. להיות כנים עם עצמנו מבלי לנסות לייפות את הדברים, כדי לאפשר לעצמנו לבדוק מה דורש מבפנים שינוי של תפיסה עצמית.

3. לבקש עזרה רוחנית מההדרכה הפנימית שלנו.

לבקש עזרה רוחנית מההדרכה הפנימית שלנו. ההדרכה הפנימית שלנו עוזרת לנו לשחרר אשמה על מה שאנחנו מרגישים. האשמה משאירה אותנו במקום, היא משאירה אותנו תקועים. אנחנו רק צריכים להסכים לעבוד עם ההדרכה הפנימית שלנו כדי לעבור את התהליך הזה. אפשר לשבת עם ההדרכה הפנימית שלנו ולקבל השראה. לבקש ממנה לרפא את הכאב, פשוט להיכנס פנימה ולראות מה קורה בתוכנו, להגיע לשורש של הדברים.

לשאול את ההדרכה האישית שלך איך הכל התחיל? איך מילדות התחלנו להתנהל ממקום של פחד? פחד לאבד דברים? ואת הפחד הזה השלכנו על מערכות היחסים שלנו מבלי לדעת? והיום אנחנו יכולים לראות את כל הנקודות האלה בחיים שלנו, כי אנחנו במקום שמוכן להקשיב. המתנה שמסתתרת במצב הזה הוא לגלות כמה אנחנו כן נפלאים, כן נהדרים, כמה טוב יש בנו, מה באמת יש לנו לתת. אנחנו יכולים לראות את זה כשאנחנו עושים עבודה פנימית יומיומית.

**שאלה: האם כתוצאה מסיום מערכת יחסים נתקלתם בקושי להמשיך הלאה או רציתם לעשות עבודה  פנימית אבל לא ידעתם איך להתמודד עם הרגשות? כתבו לי כאן (בתיבת התגובות למטה) על החוויה שלכם או שאלה שיש לכם על סיום מערכות יחסים ואשיב השאלה שלך כאן. 

אם חוויתם אבדן ואתם רוצים לצמוח מתוכו, אתם מוזמנים לסדנא החדשה של החופש להתבוננות פנימית להתמודדות עם אבדן:

התמודדות עם אבדן

08 אפריל

By

2 Comments

איך להתמודד רגשית עם תהליכים משפטיים ארוכים?

8 באפריל 2015 | By | 2 Comments

התמודדות עם הליכים משפטיים

3 טיפים רוחניים ומעשיים שיעזרו לכם לעבור את התהליך המשפטי בשלום, להיכנס ולצאת מכל דיון בהרגשה של הקלה ולהתמודד עם הרגשות הקשים לגבי הצד השני.

מכירים את זה שאתם יושבים במסדרון בית המשפט לפני שמתחיל הדיון? כפות הידיים מזיעות, תחושה של פחד שנראית כמו גוש ענן אפור וסמיך יושבת לך בבטן, עולה לגרון ומייבשת את הלשון, הלב דופק, והראש לא מפסיק להיות מוטרד ממחשבות לא מודעות של פחד מהעתיד לבוא, העו"ד שלך מנסה להרגיע אותך, הרי הוא כבר רגיל להרגיע בכל יום עוד עשרות לקוחות כמוך, אבל עדיין מרגיש לך שהתיק שלך קשה יותר, שה-יהיה בסדר שלך חסר סיכוי,  שהרגשות הקשים שלך הם ייחודיים.

ואז הם מגיעים מסוף המסדרון, אותם אלה שאתם מכנים כבר חודשים או שנים – "הצד השני", מה שבטוח הייתם מעדיפים שהם ישוגרו לצד השני של כדור הארץ, (באופן טבעי כמובן). ככל שהם מתקרבים יותר, הלב שלכם דופק חזק יותר. יכול להיות שאלו קרובי משפחה, יכול להיות שאלו בני זוג לשעבר, יכול להיות שכתוצאה מאובדן של אדם קרוב שנפטר, אתם מנהלים תיקי ירושה ארוכים ומתישים. עורכי הדין שלכם ושלהם מחליפים ביניהם בוקר טוב יבש, בזמן שאתם מקפיאים מבטים. הרי הבטחתם לעצמכם, שבפעם הזאת תראו להם שהתגברתם ושאתם חזקים.

השעון מתקתק, אבל עבורכם הזמן קפא מאותו יום שהתחיל התהליך המשפטי, זמן הדיון החל והנה אתם נכנסים לחדר הדיונים בחוסר וודאות…ומתפללים שתצאו משם בחיים.

אני יודעת מה זה.

אני הייתי שם אחרי שאבא שלי נפטר.

איך מתמודדים עם זה, מה עושים כדי לשפר את זה?

כל כאוס בחיים שלנו נועד כדי להכין אותנו למי שאנחנו באמת. האם זה משהו שפשוט קורה לנו? לא. אבל בגלל שאנחנו מחוברים למערכת חשיבה של פחד, מגיל מאוד צעיר, אנחנו מפרשים כל מצב שגורם לנו לרגשות שליליים, כמשהו רע.

2 בחירות

אבל בכל מצב כזה, יש 2 בחירות אפשריות. הבחירה הראשונה היא להמשיך להתמקד במשפט ובכמה קשה לנו להתמודד בו. בכל מה שאנחנו מאמינים שחסר לנו כדי להצליח לעבור את התקופה. והאפשרות השנייה היא לקחת את מה שקרה למקום של נקודת מבט אחרת. למקום שבו אנחנו זוכים לפנות את כל השיפוטים שלנו ואת כל הטינות שלנו, למשהו אחר שקורא לנו מתוכנו. לשנות את מחשבות הפחד והתקיפה לאהבה. כלומר, בתוך כל מצב שאנחנו מגדירים כקשה ובלתי נסבל, יש משהו נוצץ שמסתתר בתוך הבוץ ומחכה שנגלה אותו, ניצוץ, לא חייב להיות משהו חומרי, ניצוץ יכול להיות הרגע המקודש ביותר שאנחנו חווים בחיים שלנו. הרגע שבו אנחנו מבינים, שחייבת להיות דרך אחרת לחוות את הקושי הזה.

כשאנחנו מתחילים להיות מודעים לרגשות שלנו, למחשבות שמורידות אותנו למטה, כשאנחנו מרגישים חסרי אונים או חוזרים בכל פעם לשיפוטים על הצד השני כמו: "איך הוא העז לעשות כך וכך? היא לא הייתה צריכה להגיד לי כך וכך.. הם לא היו צריכים להתנהג ככה, ועוד אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, אנחנו עוד נראה מי ינצח בסוף". במחשבות האלה יש תמיד פירוד. יש הם, ויש אנחנו.

כל המחשבות האלה מגיעות ממערכת חשיבה שגדלנו עליה, שיש בה המון פחד, תחרותיות, נפרדות ואשמה.  זאת בעצם מערכת חשיבה שלא רואה את התמונה השלמה. חשיבה של נפרדות שרואה שני מצבים שהם: ניצחון והפסד, טוב ורע, שחור ולבן.

בדרך כלל, אנחנו פועלים וחושבים מתוך שדה הקרב, ואז אנחנו מתמקדים בתוצאות שאנחנו רוצים להגיע אליהן. זה מניע אותנו, אבל גם מאוד שוחק אותנו, גורם לנו להתמקד רק בנסיבות החיצוניות ולהעצים את הפירוד. אבל יש לנו עוד אפשרות, והיא לבחור לראות את הסיפור בדרך אחרת, להתחיל לשאול את עצמנו בכנות, בלי לפחד ממה שנראה וממה שנגלה על עצמינו. כיוון שהפחד מהאור שלנו, הרבה יותר גדול מהפחד שלנו מהחושך.

אנחנו פשוט כל כך רגילים אליו, שאנחנו פוחדים לראות שהאור תמיד דולק. ממה באמת אנחנו מפחדים, הרי מתחת למבטים הקפואים של שני הצדדים, מסתתר מבט של ילד מפוחד שרוצה לאהוב ולהרגיש אהוב. זה אכן המצב האמיתי שלנו, אהבה שהיא שלמה ולא מוגבלת, אך ברגע אחד מסוים בחרנו לשנות את החשיבה הזו, ועברנו מחשיבה של אהבה, לחשיבה של פחד.

1.      כל מערכות היחסים שלנו הן משימות באהבה עצמית

כל אדם שאנחנו לא מסוגלים להכיל, כל אדם שאנחנו מגדירים כאדם רע, >@#$#@,  חוצפן, שקרן, זייפן, שחקן, בעצם משקף לנו משהו שנוגע לנו בנקודה רגישה בתוכנו. משהו שיש לנו עניין איתו, בעולם הפנימי שלנו. ממש כמו מראה שאנחנו פוחדים להסתכל עליה, ואנחנו ממשיכים לברוח מעצמנו. ממה? ממה שנגלה אם נביט הישר לתוך המראה, הרי במראה מסתתר אותו הצל, שאנחנו לא מוכנים לראות בתוכנו. והצל הזה, הוא פשוט מן בועה לא ממשית שאנחנו מפחדים שקיימת בנו. התפקיד שלנו הוא להסתכל במראה באמת, כי כל מערכות היחסים שלנו הן כמו מראות שמשקפות לנו מה בתוכנו קורא לאהבה. אז אנחנו יכולים לזהות מה הצד השני מעורר בנו? איזה רגשות? מה ההתנהגות שלו גורמת לנו להרגיש לגבי עצמינו? איפה יש לנו סכסוך פנימי עם מה שאנחנו רואים שהוא או היא עושים?

שאלה: איך אתם מגדירים את האדם שנמצא אתכם במערכת היחסים של התהליך המשפטי?

כתבו את הכל, הוציאו את הכל על הדף מבלי לערוך אף מילה.

את כל השאלות על מערכות יחסים, כסף, דימוי גוף ומחשבות אוהבות אפשר גם לקבל בספר המתנה שכתבתי – לראות אהבה במקום פחד. 

(אפשר להוריד את הספר כאן או בסיום הפוסט).

התבוננו במה שכתבתם,

האנרגיה של האהבה, השמחה, ההשראה והמוטיבציה רוצה להיות תמיד באיזון בתוכנו, אבל כשאנחנו אוחזים בכל הכוח, בהתנגדות כלפי משהו, היא לא מצליחה לעבור דרכנו בצורה חלקה כיוון שהיא נתקלת במחסומים. חישבו על האדם שאתם עומדים מולו בהליך המשפטי, אותו אדם מהצד השני, אם מדובר בקבוצה של אנשים חישבו על האדם שמוביל את המושכות, אותה דמות שנוגעת לכם בנקודות הכי רגישות, עצמו עיניים, הביטו באדם הזה. שבו עם עצמכם במקום שקט, ראו אותו ופשוט אמרו לו כל מה שאתם מרגישים, אתם יכולים למצוא את עצמכם מטיחים עליו את כל הכעס שלכם, לאחר שסיימתם לשפוך את כל הרגשות שלכם, הביטו בו ושאלו אותו, מה הוא רוצה לאמר לכם, מדוע הוא נמצא במשחק החיים שלכם.

2.      אינני קורבן של העולם שאני רואה

מכירים את זה שאתם מתעוררים בבוקר, הכל טוב ויפה עד לרגע שבו אתם נזכרים בהליך המשפטי שלכם? או בסידורים שיש לכם לעשות בעקבות אותו הליך, הפסד ימי עבודה, הכנה ומציאת מסמכים, שיחות עם עורך הדין וכו'…בכל פעם שאנחנו עושים פעולה שקשורה להליך המשפטי שלנו, ואנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו רק לצורך המשפט, אנחנו מרגישים ירידת אנרגיה, ואז עולה תחושת הקורבן. בקורס בניסים יש תרגיל שאומר:

"אינני קורבן של העולם שאני רואה"

מחשבה שלילית על כמה אנחנו מסכנים ואין לנו חיים בעקבות המשפט, גוררת אחריה עוד מחשבה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים את היום בידיעה, שהולך להיות לנו יום מתיש, שבו נמצא את עצמנו מתנגדים באופן לא מוסבר, לכל דבר טוב שיכול להגיע אלינו. לכל הזמנה לקפה, חיוך, או משהו שיקל עלינו.

ההתנגדות הזו, מגיעה מתחושת הקורבן והמחשבה שאנחנו נפרדים מאלוהים. הקורס בניסים אומר, שאנחנו רעיון בשכל האלוהים, ושרעיון לעולם לא יכול לעזוב את מקורו. כמו קרן שמש שיכולה לחשוב שהיא נפרדת מאלוהים, אבל היא לא מזהה שהיא תמיד מחוברת אל השמש. גם אנחנו חושבים שנפרדנו מאלוהים, למרות שמעולם זה לא קרה, והמחשבה הזאת, יוצרת בתוכנו אשמה בלתי מוסברת.

את האשמה הזאת, אנחנו תמיד  משליכים על אנשים בחיים שלנו שאותם אנחנו לא אוהבים, או יש לנו עניין איתם, ואז, כל דבר שאנחנו לא רוצים לראות בתוכינו, אנחנו רואים בהם. אנחנו מרגישים אשמה בלתי מוסברת, כשאנחנו לא מביאים לעולם את החיבור המלא ליופי והשמחה של האני השלם שלנו ואז אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים משפטים כמו– "לא מגיע לי כי אני מסכן עכשיו, עד שההליך לא ייגמר, לא יהיו לי חיים, אני לא יכולה להתקדם לשום מקום עד שהמשבר הזה לא ייגמר" וכו…

נכון שצריך להיות מחושבים, אך יש לשים לב שאנחנו לא עוצרים את כל החיים שלנו בגלל אותו משפט, ולזהות את הגבול שעובר בין חישוב הגיוני כמו לא להוציא הוצאות מיותרות כי צריך לחסוך למשפט, לבין להעניש את עצמנו על כך שאנחנו נמצאים בכלל בהליך המשפטי.

3.      לשנות תפישה מפחד לאהבה

אנחנו נמצאים במימד שמורכב מזמן ומרחב. אבל יש לנו אפשרות לראות דברים גם קצת מלמעלה כמו חתיכות של פאזל, שמלמטה הן נראות כמו רסיסים של חיים ונסיבות שמלאות בפחד ממה שיהיה, כאב על מה שהיה וכו… מלמעלה, הדברים נראים אחרת. אפילו אם לא הספקנו עדיין להרכיב את כל החלקים.

מספיק שתהיה בנו הנכונות הקטנה לפחות להתחיל למצוא את החלקים שמרכיבים את המסגרת, ואז את החלקים של השמיים, החיות והמגדלים, כל קבוצה של חלקים שחיברנו אחד לשני, עוזרות לנו לשנות תפיסה מהחשיבה של הנפרדות והפחד, לחשיבה של אהבה. האהבה היא הכוח הגדול ביותר שקיים בנו.

זה לא אומר שאנחנו הולכים להיות החברים הכי טובים של מי שאנחנו נמצאים איתו בתהליך משפטי או משבר, זה כן אומר, שאנחנו מוכנים לראות מה הם מייצגים בתוכנו, בחיים שלנו, בעולם הפנימי שלנו, ואז, למסור את כל הנסיבות והרצונות שלנו, לאהבה. רק הרצון שלנו, הנחישות וההתמדה עוזרים לנו לשנות תפיסה מפחד לאהבה.

בכל רגע שאנחנו בוחרים לראות את השיעור שלנו, ואת האנשים שבחיינו בדרך של אהבה, ולא בדרך של התניה שאומרת – "אני הטוב והם הרעים", אנחנו בוחרים לראות את התמונה השלמה.

אפילו כשאנחנו יודעים שהאדם הזה מהצד השני בתהליך המשפטי, עשה ועושה המון דברים שממש מרגיזים אותנו, אנחנו יודעים שגם אנחנו פועלים ממקומות כואבים, ממקומות שבהם אנחנו רוצים להוכיח לעצמינו שאנחנו ראויים לאהבה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה לקחת אחריות על הצד שלנו בדרמה ולראות, מה היו הדפוסים שלנו לפני המשפט הזה, ואיך בעצם, התפיסות שלנו הגבילו אותנו אז, ומגבילות אותנו עכשיו. אנחנו מביאים איתנו את החבילות הרגשיות מהבר שלנו לכל מקום שאליו אנחנו הולכים, ואז בעצם, אנחנו חווים את המציאות אותו הדבר, שוב ושוב.

התפקיד שלנו הוא לשחרר את מה שהיה, לשחרר את הדרך שבה אנחנו חושבים על מה שהיה. לרפא את זה מהשורש, כדי לחוות את ההקלה שאנחנו כל כך רוצים.  עצם זה שאנחנו רואים את עצמינו כפגיעים או שבריריים, אנחנו יוצרים נסיבות וקשרים, שגורמים לנו לראות את זה בנו שוב ושוב.

אז זה אומר שאנחנו צריכים לקשט את המשבר הזה בסרטים ורודים ולחשוב שהכל בסדר? ממש לא. אף אחד לא מבקש מאיתנו לקחת מכחול ולצבוע את המצב בורוד, או להדביק מדבקות יפות ומקושטות על אנשים שיש לנו טינות כל כך עמוקות אליהם. הערך האמתי שלך לעולם לא נמדד כתוצאה מדברים חומריים, הערך שלך לא יכול להיות אפילו מדיד, כי מה שהוא שלם, אי אפשר למדוד.

אבל הזהות העצמית שלנו, הרבה פעמים מפריעה לנו להתמקד בערך האמתי שלנו. אנחנו יכולים לקלף את כל הקישוטים ששמנו על עצמנו ואימצנו לנו כזהות מהפחד להיפגע ולעבור דרך הכעס עד שמגיעים לידיעה של האני השלם שלנו- שם נמצאת האהבה. ואז, הטינות נעלמות מעצמן. ואז, גם הצד השני, נראה כמונו בדיוק. שווה בין שווים. אנחנו יכולים לבקש לראות את האמת אודות הצד השני, לראות מה משותף לנו, במקום לראות מה מפריד בינינו.

תהליכים משפטיים וערך עצמי

זה בסדר לחוות קושי, זה בסדר להודות שיש בנו כעסים על הצד השני, על עצמנו ועל כל אדם שקשור למצב הזה, יש משהו מאוד משחרר ומרגש בלהודות ברגשות ולחלוק אותם עם אנשים שאתם סומכים עליהם או עם ההדרכה הפנימית שלכם, ולא לנסות לייפות את הרגשות השליליים שלנו ולהגיד לעצמנו שבגלל שלכעוס זה לא רוחני, אנחנו לא כועסים בכלל. זה אחד הטריקים של האגו שלנו, שמנסה להגיד לנו שזה לא בסדר לכעוס, אבל עדיין להשאיר בתוכנו כעס ולהפנות אותו יותר ויותר כלפי עצמינו. הכעס הסמוי הזה גם גורם לנו לעשות לצד השני את פרצוף ה "אני התגברתי על זה", ואז, להרגיש מבפנים, כמה אנחנו מספרים לעצמינו סיפור.

מה לעשות אחרי הדיון?

אז הדיון נגמר. הרגשות עדיין סוערים, אבל לאט לאט, עולה עייפות. עייפות במקרה הזה, היא סימן טוב. זה סימן שמראה לנו, שיכולה להיות דרך אחרת לראות את הדברים. אנחנו יכולים להגיע הביתה, להיזכר בדברים שאמרנו, בדברים שאמר העורך הדין, השופט. איפה הרגשנו הכי טוב? איפה הרגשנו הכי רע? מה היו המילים שהפעילו אותנו? אנחנו צריכים ממש לבחון את עצמינו טוב טוב, כדי לדעת איזה דפוסים ואמונות מגבילים אותנו בהקשר להליך הזה.  וכשאנחנו הולכים לישון בלילה, אנחנו יכולים להתפלל בשקט, שהתקופה הקשה תחלוף ושנוכל להמשיך לחיות חיים פשוטים. כי מתחת לכל התשוקה והרצון לנצח, מסתתר הרצון לחיות חיים פשוטים ושקטים.

לסיכום, עשו לכם הרגל להכניס לחיי היום יום שלכם דבר אחד שאתם מגדירים כפשוט, משהו שאתם מאוד אוהבים לעשות. מדיטציה ותפילה, הן ממש הבסיס. תפילה היא הדרך שלנו לבקש, ומדיטציה היא הדרך שלנו להאזין. הרבה פעמים אנחנו אומרים שאין לנו זמן לעשות מדיטציה, אבל זה אחד מהטריקים של האגו שלנו (הקול הפנימי של הפחד) שנשקיע את הזמן של המדיטציה שיכולנו לעשות, בלהרגיש רע ולהקטין כל סיכוי לתחושה של הקלה. אפשר גם (חוץ ממדיטציה אבל לא במקום) לעשות כל מה שגורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם, לשמוע מוסיקה, לעשות ספורט, לכתוב, לשיר, להירשם לחוג שתמיד רציתם, עשו את הצעד הזה שאומר – אני מוכן להגדיל את הנוכחת של הדברים שאני אוהב בחיים שלי.

התקופה הקשה תחלוף ויגיע יום בו תביטו על עצמכם במראה ותראו את כל המתנות והאיכויות שגיליתם בתוככם מאותו מצב: חמלה, שמחה, אושר שלא תלוי בתנאים חיצוניים, הנאה מהדברים היפים שבחיים.

בהצלחה :)

מתנה ממני ♥

קבלו במתנה את המדריך לשינוי עמוק של דפוסי חשיבה ואמונות מגבילות, המדריך שייתן לך את המוטיבציה וההתמדה לראות כל קושי ומשבר כמתנה – להורדה לוחצים כאן