Image Image Image Image Image Image Image Image Image

2015 ספטמבר

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

23 ספטמבר

By

No Comments

למה חוסר וודאות דווקא כן טוב לחייך?

23 בספטמבר 2015 | By | No Comments

Uncertainty_gift

מי קיבל פעם קריאת התעוררות ולא נענה לה?

ולמה אני מתכוונת? זוכרים את כל הפעמים שקרה משבר בחיים שלנו? איך הגבנו? נכון שברגע הראשון אחרי ההלם הראשוני חשבנו שזה סוף העולם? אני יודעת שאני כן.

אבל…

במסר של היום, אני רוצה להזכיר לך דבר אחד. בחשיכה הגדולה ביותר שלך, נמצא האור החזק והמבורך ביותר. אחת הברכות שיש לנו באופן מולד, היא לזכור מי אנחנו באמת. הדבר הכי חשוב בחיים שלנו הוא שהכול יהיה בסדר, ושיהיה בסדר עכשיו. ולפעמים, הרבה פעמים כדי שהכול באמת יהיה בסדר ולא כמו שאנחנו חושבים שצריך להיות בסדר כלומר שדברים יקרו בדרך שלנו, היקום מראה לנו דרכים חדשות לגדול ולצמוח.

מה זה למשל עבורי שהכול יהיה בסדר?

זה להיות בשלום עם חוסר וודאות, זה לדעת שלעיתים, לא משנה מה תהיה התוצאה, יש משהו שבטוח יוביל אותי לתוצאה הגבוהה ביותר עבורי, זה לדעת שכל הדפוסים שאני רוצה לשנות ועדיין לא שיניתי, ניתנים לשינוי ולדעת שיש סיבה מאחורי כל דפוס שמגביל אותי. אחרי שאנחנו מפנימים את השיעור, אנחנו מרגישים התרחבות מסוימת, שלווה, ידיעה פנימית של כוח גדול מאתנו שקיים בתוכנו שמסדר את כל העניינים החשובים בחיים שלנו, וזה מבחינת הנשמה, מה שנקרא בסדר. למרות שבאותם רגעים של קושי, המצב הקשה לא מותיר לנו ברירה אלא להיכנס פנימה לעולם הפנימי שלנו ולגלות מה באמת קורה שם…

הכל לטובה

ואז כשהימים חולפים, אנחנו לא חושבים על כך בדרך כלל, יום עובר ועוד יום, אנחנו סוחבים אתנו מטען רציני של כעס ואכזבה מאנשים בחיינו, קשה לנו באמת לרצות לסלוח, הרבה פעמים אנחנו חושבים שסלחנו, אבל האגו שלנו דואג להזכיר לנו בכל פעם מחדש את הפגיעות והרגשות השליליים מהעבר, והעבר מושלך שוב ושוב על עתיד שממחזר את עצמו – ואז אנחנו מרגישים תקועים.

wake up call עבורך

ואז, יכול להיות שאנחנו מקבלים עוד wake up call מהיקום, ושוב, אנחנו מפרשים את זה כמשהו רע. אבל יכול להיות, שגם מדובר בעוד משהו, שרוצה שנתעורר למי שאנחנו באמת. אז האם באמת יכול להיות מצב של תקיעות? אם כל הזמן היקום פועל לטובתינו הגבוהה ביותר, והוא נותן לנו פתרונות אז האם יש באמת קושי? רק אם אני רואה אותו ככזה.

אני זוכרת שבאחד התכניות של זמן מיסטיקה שהשתתפתי בהן, עלה לשידור מאזין שהיה בתקופה כלכלית מאוד קשה כתוצאה משותפות לא טובה. השאלה שלו הייתה עם חזון קדימה, "מה הייעוד שלי"? ואני חשבתי לעצמי, כמה טוב שהוא חווה את מה שהוא חווה, כדי להתעורר למי שהוא באמת ולהתחיל לשאול את השאלות האלה.

איזה דבר שנראה לי עכשיו קשה בחיים שלי קשור לדפוס שאני אוחזת בו ומגביל אותי? לדוגמא, אם יש לי מחשבות תמידיות של חוסר כסף, אני חווה בעיה כספית, איזה דפוס אני יכולה לשנות ובאמת לעבוד עליו? לא על מנת לשפר את עצמי, אלא על מנת לשפר את הדרך שבה אני חווה את החיים שלי. אולי אני צריכה לראות מאיפה "אספתי" את הדפוס הזה? אולי אני צריכה לראות אם יש מישהו שקשור לאמונה הזאת ואני צריכה לסלוח לו? אולי זה על סמך טעויות שעשיתי אני בעבר ואני פוחדת שוב לטעות?

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו השאלה, איזה דפוס אני מרגישה שהכי מגביל אותי עכשיו בקושי שאני חווה? יכולה לעזור.

ועכשיו אלייך:

אם עלית על משהו או משהו עלה לך לגבי דפוס שגילית שמגביל אותך בקושי שאת חווה עכשיו עליו כאן בתיבת התגובות.

יכול להיות מאוד שיש מישהי או מישהו שיכולים להיעזר בתובנות שהגעת אליהן.

ככל שאנחנו משתפים יותר את הייקום ברעיונות שלנו, אנחנו נותנים שירות טוב יותר אחד לשני ואף פעם אי אפשר לדעת איך זה יכול לעזור לעוד מישהו שנמצא בדרך. כל שיתוף עוזר ומועיל למישהו אחר וגם לך וחוץ מזה, זה תמיד מעשיר לראות עוד נקודות מבט, רגשות והשתקפויות אחד של השני.

 

20 ספטמבר

By

No Comments

איפה היה השכל שלי? פוסט על סליחה אמתית

20 בספטמבר 2015 | By | No Comments

איך לסלוח?

מכירה את התחושה שאת יודעת שאת אמורה לסלוח למישהו אבל את לא רוצה לעשות את זה? אין דבר יותר מעצבן מסליחה שנראית מאולצת או לא אמיתית.

בפוסט של היום, אני רוצה לדבר על הסיבה למה בעצם הסליחה נראית לנו משהו מאולץ, או לא אותנטי.

בואו נסתכל שניה על הדרך שבה למדנו על הסליחה. גדלנו בעצם על תפישה, שהעולם הוא מקום לא בטוח. גדלנו על תפישה, שהסליחה היא משהו שבא רק מתוכינו, כי אנחנו טובים יותר ממישהו אחר, נעלים יותר, רוחניים יותר, ובגלל זה, אנחנו צריכים לסלוח. רק בגלל הדימוי שאימצנו לעצמינו. אולי אפילו אמרו לנו שהסליחה זה משהו שנועד עבורנו, וזה עוד יותר הרתיע אותנו?

מהי הסליחה האותנטית?

הסליחה היא הזמנה מהשכינה / מההדרכה הפנימית שלך / מהאהבה / מאלוהים להיכנס לרובד עמוק יותר של עצמך.

להכיר את אלוהים שבך, ולהבין עד כמה הסליחה היא רק דרך שמובילה למקום שאין בו צורך ולו קטן שבקטנים בסליחה.

יש מקרים בחיים שנראים לנו כאילו אי אפשר לסלוח עליהם, נראה לנו שמישהו פגע בנו ואנחנו עדיין פגועים או עדיין כואבים, אפילו נראה לנו שאנחנו פגענו מאוד במישהו ושהסליחה כאן תהיה תהליך ארוך ומייגע שיש בו הרבה סבל. אבל באותה נשימה, אפשר לעשות את זה פשוט יותר. אפשר להסתכל על הסליחה כמו שהיא ולא לנסות לעשות ממנה משהו אחר שיש בו סבל או הקרבה.

אם נניח, אנחנו מרגישים שפגענו במישהו, אם אנחנו מרגישים שבחירות מסוימות שעשינו בחיים שלנו, פגעו בנו, יש תרגיל שבקורס בניסים שאומר, "אתפוש נא את הסליחה כפי שהיא". דרך התפישה הנכונה של הסליחה, אנחנו רואים ומתבוננים איך סילפנו אותה, איך עשינו ממנה משהו אחר, איך בעצם חשבנו שאנחנו צריכים להקריב או לוותר על משהו שהוא לא צודק. הקורס אומר לנו, שבכדי לסלוח סליחה אמיתית, עלינו להבין שאנחנו סולחים לאשליות ולא לאמת.

כשאני בוחרת בנפרד מההוייה השלמה שלי, כאילו לא בחרתי בכלום. כשאני בוחרת איתה, אני בוחרת בשמחה. כשאני בוחרת בלעדיה, אני חווה כאב. כשאני בוחרת איתה, אני חווה התרחבות, בטחון ושלווה.

 אני מוכנה לוותר על כלום, בשביל לקבל הכל

לדוגמא, אם אנחנו חושבים שפגענו במישהו או בעצמינו עקב בחירות שעשינו, אנחנו יכולים לחשוב עם עצמינו, מה הייתה הפעם הראשונה שבה בחרנו למלא צורך שלנו שחשבנו שחסר לנו? אולי רצינו אישור ממישהו, מאחד ההורים, החברים, ועשינו משהו שנראה לנו היום טיפשי או מיותר. אפשר לשאול את עצמינו, את השאלה:

איפה השכל שלי היה פעם?

ולא מדובר על ביקורת עצמית או ציניות.

הוא היה במצב מסוים שנקרא – נפרדות.

הוא היה במחשבה שהוא נפרד מהאלוהי שבו.

הנפרדות הזאת בחרה בכאב.

הנפרדות הזאת בחרה לראות רק את הגוף כדבר היחיד שקיים ועל ידי זה למלא את הצרכים שלו.

הפחד להיות לבד, הצורך באהבה, באישור. וזה בעצם מעגל ההרס שיוצרת הנפרדות.

אין שום דבר שנראה יותר ממשי באותם שנים מאשר הגוף והצורך להיאחז במשהו חיצוני שימלא את הכאב והריקנות שהלב מרגיש כתוצאה מהבחירה הזו.

הכל מרגיש זמני, הפחד שהזמן יעבור, הפחד מלהתבגר ושצריך להספיק את הכל היום כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. כל המחשבות האלו, משפיעות על הבחירות שלנו.

כשאנחנו בוחרים בסליחה, אנחנו בוחרים לראות דברים בבהירות ולשחרר את החשיכה של האגו, אנחנו מזמנים את האור של החשיבה הגבוהה ביותר שלנו ועולים גבוה. איך זה נראה מנקודת מבט בהירה? אנשים שפגענו בהם, אנחנו יכולים לראות שהבחירה שלנו הייתה ממקום רדום. אנשים שפגעו בנו, בעצם השלכנו עליהם, את המקום הכואב שלנו.

נשים רבות אוחזות בכאבים מהילדות, מזכרונות של היחסים של אמא ואבא, מתחושה של דחייה או אשמה על דברים שקרו אז, והתחושה הזאת עדיין קיימת שם בפנים, ולוקחת פיקוד על המון תחומים בחיים. ואז אנחנו פועלות ממקום סמוי, שאנחנו לא מודעות אליו, וכתוצאה מכך חוות כאב.

אנשים שחשבתי שפגעו בי, לא פגעו בי כי הם משהו חיצוני לי.

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני חושבת לגבי עצמי. וזה מה שמוביל לשאלה שכל אחת יכולה לשאול את עצמה, מה חשבתי או אני חושבת לגבי עצמי?

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני מאמינה לגבי עצמי. מה אני מאמינה לגבי עצמי? מה אני מאמינה שמגיע לי כתוצאה ממה שאני חושבת על עצמי?

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני מצפה לגבי עצמי. כלומר, הם מילאו את התפקיד שאני נתתי להם.

למה נתתי להם את התוצאות שציפיתי לקבל מתוך עצמי?

כי לא ראיתי שאני אוחזת בכאב. התכחשתי אליו, ולכן הרגשתי שאני דמות בתוך סיפור ולא מחברת הסיפור עצמו.

מה הנס בא להראות לי על עצמי בהקשר הזה? הנס בא להראות לי שאני חפה, שיש בתוכי שמחה אינסופית, שלום ובטחון.

ברגע שאני יוצרת או בוראת מסיבה שמגיעה מכאב שמוכחש, כאילו הייתי בתוך חלום ובראתי משהו שהוא חלק מהחלום עצמו, ולא מהבריאה האוהבת שבתוכי. בעצם בראתי משהו שהוא לא ממשי.

לסליחה יש חשיבות מהותית מאוד ביכולת שלנו לראות דברים בבהירות, להרגיש שלווה פנימית ולקחת צעד אחורה כדי להגיע כמה שיותר רחוק.

השאלה החשובה ביותר שנוכל לשאול את עצמנו השנה היא: האם אני מוכנה לראות את הסליחה בדרך אחרת? האם אני מוכנה לראות את עצמי בדרך אחרת?

אני מזמינה אותך לסדנה שאני מעבירה בנושא הסליחה. סדנה בת 3 מפגשים שבה נעבור תהליכי סליחה עמוקים. לכל הפרטים על הסדנה כאן:

סדנת סליחה