Image Image Image Image Image Image Image Image Image

2017 אפריל

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

30 אפריל

By

6 Comments

להתיידד עם האבדן

30 באפריל 2017 | By | 6 Comments

כשחווים תהליך של אבדן, הרבה פעמים קל מאוד לנסות להכחיש רגשות שאנחנו לא מסוגלים עדיין להתמודד איתם. התמודדות עם אובדן, זה תהליך של גילוי עצמי. יש הרבה דברים שלא ידענו על עצמנו לפני האבדן והאבדן בעצם עזר לנו לגלות אותם.

להאיר עם פנס ולזהות

הדברים האלה יכולים להיות אמונות על עצמינו, אמונות על חוסר ערך וקבלה עצמית, שהיו קיימות בתוכנו, אבל לא באמת הסכמנו לראות אותם.  והאבדן בלית ברירה גרם לנו להתעסק בהם. האם זה טוב? בטוח שכן, כיון שרק שאנחנו מזהים את האמונות האלה, הרבה יותר קל לנו לשחרר אותם. דברים צריכים תמיד לצוף למעלה, כדי שנוכל לזהות אותם ולדעת שהם קוראים מתוכנו להתבוננות עמוקה שתוביל לריפוי.

אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר לעשות כדי לעזור לעצמינו, הוא לא להכחיש את זה שכואב לנו, להיפך. לאשר את זה בפני עצמנו, להודות בכך שאנחנו חווים אובדן. לאשר את זה מבלי לפחד שזה יגרום לנו לכאוב יותר. האגו הרבה פעמים לא רוצה שנאשר את התחושה הזאת כדי שלא נביא את עצמנו לידי מצב של הכרה במה שקורה בתוכנו כאן ועכשיו, אלא רק נכאב על העבר ונחשוש מהעתיד. הרעיון הוא לא להתבוסס ברגשות של הכאב אלא לזהות ולהסכים לאשר שהם קיימים בתוכנו כדי לעזור לאפשר לעצמנו לשנות תפישה.

התמודדות עם אבדן

להושיט יד לכוח גדול מאתנו 

הקורס בניסים אומר שהשכינה, ההדרכה, האהבה קיימים כאן ועכשיו, כאן ועכשיו אפשר להושיט יד לעזרה להדרכה הפנימית שלנו, והיא תמצא את הדרך להגיע אלינו בשפה שאנחנו מבינים. גם האנשים היקרים לנו שחלפו מן העולם, יודעים בדיוק מה עובר עלינו, והם מסמנים לנו שהכל בסדר איתם, ושהם תמיד תמיד איתנו. ההדרכה הפנימית יודעת את השפה שבה אנחנו מדברים ביום יום, איזה ספר יכול ליפול עלינו מהמדף או איזה שיר יכול לעורר בנו רגש עמוק. היא מתאימה את עצמה לעולם הסמלים שלנו ותמיד לוחשת לנו בעדינות, "אני כאן איתך תמיד"…

איך בעצם מתחברים להדרכה הפנימית שלנו?

בבלוג שלי, מחשבות אוהבות, יש ספר הדרכה במתנה, שעוזר לנו להתחבר להדרכה הפנימית ולתקשר אתה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לכוונן את הרגישות הפנימית שלנו באופן מדויק כדי לקבל ממנה הדרכה. להיות נכונים, להתכוונן ולהיכנע לאמונה שהיא יודעת בדיוק מה אנחנו חווים והיא תמיד שם. אנחנו אלה שצריכים להיפתח אליה.

ההדרכה תמיד נמצאת  שם,  אבל כשאנחנו תקועים בביצה של מחשבות שליליות,  אמונות מגבילות וכעסים, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לראות, להאזין, לפתוח את עצמינו לנקודת מבט אחרת.  אצלי למשל בתחילת הדרך, רק  הבחירה המודעת שלי להבין שחייבת להיות דרך ממלאה יותר לחיות את החיים גרמה לי להיפתח קצת יותר, לבקש עזרה מההדרכה ולהתחיל להקשיב, לכתוב ולקבל את המסרים והתובנות. וזה היה תוך כדי התמודדות מאוד קשה עם האובדן של אבא שלי, מה שטלטל את המשפחה שלנו וגרם לשינויים רבים והתמודדויות בחיים לא חשבתי שאצטרך או אוכל לעבור.

כשאנחנו מגיעים למצבים שבדרך כלל קשה לנו מאוד להתמודד בהם ושאנחנו מרגישים שחייבת להיות דרך אחרת, אנחנו מאפשרים בעצם להדרכה "להפיל" עלינו את הספרים הנכונים לנו, להפגיש אותנו עם אנשים שאתם אנחנו לומדים ומלמדים אהבה,  אנחנו מאפשרים לקול הפנימי האוהב פתאום לצאת החוצה, לחייך יותר, להסתכל על השמיים מתוך ידיעה שהיקום תומך בדרך שלנו ושאנחנו לא לבד.

דו שיח בין הכאב וההדרכה הפנימית 

יום הזיכרון

היום אני כותבת כאן דו שיח בין העולם שרוצה ומעודד אותנו להמשיך הלאה, לבין הכאב שלא רוצה לקום:

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לך.

אני לא רוצה

אין לי סיבה לקום

אין לי סיבה אחת טובה להמשיך הלאה

כואב לי

אני עצובה

איך זה קרה ככה פתאום

איך כל החיים שלי השתנו

למה דווקא אני?

מה כבר עשיתי בחיים שלי שזה הגיע לי?

קומי, תתעוררי, לא עשית כלום, יש חיים שלמים, חיים רק פעם אחת, לא נורא, הוא רואה אותך מלמעלה.

לא רוצה לקום,

אין לי הוכחות שאף אחד רואה אותי מלמעלה, הכל שטויות

נכון שחלמתי עליו, אבל עדיין זה לא כמו בעולם האמיתי, זה לא שהוא בא וחיבק אותי באמת.

אני לא אקום מכאן עד שלא יהיה צדק וסדר בעולם.

אני אעשה כאן את הסדר

אבל אני לא יכולה, אין לי את הכוח לעשות את זה.

אני מרגישה חסרת כוח לגמרי, ורק עכשיו אני מבינה שתמיד הרגשתי כך, אבל אף פעם לא שמתי לב באמת.

מה שאני יודעת זה שעכשיו כואב לי, ולא קיים שום דבר שיכול לעזור לי. אני רוצה להיות שם בכאב הזה, זה עוזר לי לא לשחרר ולהיזכר בו, זה כאילו ככה לפחות הוא עדיין קיים באיזה שהוא מובן.

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לאור שלך.

אני צריכה זמן לרפא את הרגשות האלה, אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה עזרה.

להיפתח אל ההדרכה זה לבקש עזרה.

איך לפנות להדרכה הפנימית ולהיעזר בה לתקשורת עם אהובים שנפטרו? 

כתבו מכתב להדרכה הפנימית שלכם. כתבו לה את כל מה שאתם חווים, על כל הרגשות שעולים לכם באותו רגע. על הכעס, על האכזבה, על הצער והכאב. הודו ברגשות האלה ואז בקשו מההדרכה לעזור לכם לרפא את הרגשות האלה בדרך הנכונה לכם. אתם יכולים לבקש תקווה, אתם יכולים לבקש ממנה לגלות את החוזקות שלכם, או כל מה שמרגיש לכם נכון. לאחר מכן שבו במשך 15 דקות (אפשר לכוון בטלפון אבל בלי להתעסק עם הטלפון תוך כדי כי זה מפריע להיכנס לשקט ולהיות קשובים ), מבלי לענות לטלפונים או ווטס אפ, ממש בשקט שלכם, בקשו מההדרכה שלכם שתראה לכם את היקרים לכם, באור מרפא, ושתזין אתכם באנרגיה של אהבה.

הנה הקישור למדריך המתנה – לראות אהבה במקום פחד.