Image Image Image Image Image Image Image Image Image

2018 דצמבר

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

29 דצמבר

By

No Comments

למסור את החיים לאלוהים

29 בדצמבר 2018 | By | No Comments

בואו נדמיין לרגע שאנחנו כאן כשלוחות של אלוהים
הולכים ממקום למקום כדי לתת משהו.
כי אלוהים רק נותן
מה הוא היה רוצה שנביא?
מה הוא היה רוצה שכל אחד יביא מעצמו?

אם הוא שם כל אחד במקום שבו הוא שם אותו?
אם הוא שם אותך במשפחה שלך, הוא שם אותך כדי לבטא את עצמו דרכך במשפחה שלך.
אם הוא שם אותך במקום העבודה שלך, הוא שם אותך שם כדי לבטא את ההוויה שלו דרכך, במקום העבודה שלך. מה שהופך את מקום העבודה שלך למקום עבודה משותף שלך עם אלוהים. אתה לא לבד.
אם הוא שם אותך במערכות היחסים שלך, הוא שם אותך בהן כדי לבטא את הנשגב ביותר שבך.

אלוהים מעביר רק אהבה
וכל השאר, פשוט לא מאלוהים.

כל השאר הן אמונות שיוצאות נגד האהבה הזאת, כדי לא לקבל אותה, וכדי לא לתת אותה. כי הנתינה חוזרת אלינו, וכשאנחנו מתנגדים לקבל, אנחנו מתנגדים לתת.

אנחנו הכלים שמעבירים את האהבה שלו דרכינו.
כשאנחנו מסכימים לקבל את האהבה כדי לתת אותה,
אנחנו מקבלים עוד אהבה.
אנחנו הופכים את כל החיים שלנו
אנחנו מגלים שאנחנו בוראים
וכשאלוהים אוהב, הוא בורא.

מחשבות אוהבות

אלוהים רק אוהב, ולכן אלוהים רק בורא.
הבריאה של אלוהים, היא ביטוי אינסופי של אהבה.

וזה קורה לנו הרבה, כשאנחנו רואים משהו נפלא שקורה.
וכשהזמן עוצר מלכת, כשאנחנו מביטים על היופי של הבריאה,
ומבינים שזה לא מה שאנחנו רואים, אלא איך שאנחנו רואים.

כשאנחנו משתיקים את כל הקולות החיצוניים ורק מתבוננים.
כשאנחנו רואים חסד, ניצוץ בעיניים של אדם שעומד מולנו
פרח שפורח, צחוק של ילד שלא תלוי בכלום.

כשאנחנו יודעים שיש כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים ומוכנים לבוא בידיים ריקות כדי לקבל.
בלי דעות, בלי שפיטות.

אנחנו מסכימים להביא את המתנות שאלוהים נתן לנו להביא.
השירות הגבוה ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור העולם, הוא להסכים לקבל=לתת את האהבה שאלוהים רוצה להעביר דרכינו.

בואו לעשות עבודה פנימית במפגשים האישיים – בתל אביב

  • האם אתם מרגישים שהאנרגיה שלכם מתבזבזת?
  • האם האשמות וחרטות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם?
  • האם אתם מרגישים שדפוסים מהעבר מנהלים אתכם?
  • אנשים מסוימים לוחצים לכם על הכפתורים בכל פעם שאתם מדברים איתם או חושבים עליהם?
  • האם אתם מוצאים את עצמכם כועסים או מאוכזבים מההתנהלות של אנשים בחיים שלכם?

אם כן, אני ממש מזמינה אותך בשמחה למפגשים האישיים שאני עורכת בקליניקה בתל אביב.

ליד הקליניקה יש חניון שניתן לחנות בו עד שעתיים חינם. במפגשים אנחנו עורכים שיחות עומק שנוגעות בדיוק בנושאים שאליהם אנחנו רוצים להביא ריפוי ומשמעות חדשה.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים ולשאלות נוספות לוחצים כאן

מפגשים אישיים

26 דצמבר

By

No Comments

לכל מצב יש את הפתרון הגבוה ביותר שנועד עבורו

26 בדצמבר 2018 | By | No Comments

 

"השכינה משתמשת בהגיון באותה קלות ובאותה הצלחה שהאגו עושה זאת, אלא שמסקנותיה אינן שגעוניות. הן הולכות בדיוק בכיוון ההפוך ,ומצביעות כלפי השמיים באותה בהירות שהאגו מצביע לעבר החשיכה והמוות".

בכל מצב שאנחנו חווים, אנחנו מזוהים עם חלק בתוכינו שחושב שהוא נפרד מאלוהים. החלק הזה מרגיש הרבה פעמים חשוף, פגיע, מפוחד, מתגונן, מוכן להתקיף וכו…החלק הזה הוא החלק שבו אנחנו מרגישים תמיד צודקים, מתאכזבים, או נעלבים… ההזדהות עם החלק הזה בתוכינו נראית לנו מאוד מציאותית. ההזדהות עם החלק הזה, היא ההזדהות עם האגו.

האגו מצביע תמיד למטה. רוצה לקחת אותנו למטה ויחד איתנו את כולם. את כל החברים, את כל המשפחה. כי אם הוא סובל, כולם צריכים לסבול איתו ביחד. האגו אוהב לנתח מצבים כדי להישאר ברמת הניתוח, להתבוסס בעבר, לחוות כאב שוב ושוב. הוא מכור לכאב ונהנה לחזור אליו שוב ושוב. הוא מזהה את החלק הזה בתוכו, ומשליך אותו על אנשים אחרים, ואז, הוא מזהה את החלק הזה בתוכם. אם אני מתגוננת, אזדהה עם החלק הזה בתוכי, ואראה אותו באנשים אחרים שאיתם אני בויכוח או קונפליקט. אני אראה את החלק הזה או כהתגוננות, או כהתקפה עליי. אני ארגיש אי נוחות עם ההתגוננות או ההתקפה שלהם.

השכינה, תיקח כל מצב או מערכת יחסים שאנחנו חווים ונסכים למסור לה, ותצביע רק למקום אחד, לשמיים. השמיים הם מודעות, לכך שהכל מאוחד, וכולם מאוחדים. השמיים הם בחירה מאוד פשוטה. זה ממש כמו לחיות את החיים, לחיות את היום יום, ולהסכים להיזכר שאנחנו הרבה מעבר למה שאנחנו רואים ותופסים כאן, ומהמקום הזה לחיות. האגו אוהב מורכבות. בתהליך הבחירה הזה, נבחר הרבה פעמים בשכינה, והרבה פעמים באגו. ואין לנו שום סיבה להרגיש לא טוב עם עצמינו אם בחרנו באגו, כי אז זה אומר, שאנחנו שוב בוחרים בו.

ולכן, בכל רגע, אפשר לבחור מחדש בשכינה. אף פעם לא מאוחר ולכל מצב יש פתרון גבוה יותר שנועד עבורו.

"השמיים אינם מקום ואף לא מצב. הם פשוט המודעות לאחדות מושלמת, והידיעה שלא קיים כלום מלבדה. לא כלום מחוצה לאחדות הזאת, ולא שום דבר אחר בפנים".

השמיים הם המודעות לכך שהכל מאוחד. כל מה שמופיע בארץ, נראה לנו הרבה פעמים כטירוף, רוע, אשמה, תחרותיות, אי צדק ומלחמה. כל מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני שלנו, מגיע מתפיסה של היעדר אהבה. השמיים הם האהבה, פני האדמה נראים לנו כמקום שיש בו היעדר אהבה. מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני, מה שאנחנו רואים בחיים שלנו, במצבים השונים שבהם אנחנו מרגישים סבל, אכזבה, אובדן, כאב, כעס, טינה וכו… הוא ביטוי של אמונה שגויה שאנו מופרדים. האמונה הזו מושלכת החוצה ונראית לנו מוחשית ומציאותית מאוד. ובגלל זה, אני אוהבת להביט אל השמיים בכל יום, אפילו לכמה רגעים, ולהיזכר. יש הרבה רגעים ביום יום שבהם אנחנו יכולים להיזכר מי אנחנו באמת. לקחת נשימה, ולבחור מחדש.

 מחשבות אוהבות

בואו למפגש אישי 1:1 בקליניקה בתל אביב

בכדי לרפא פצע, צריך להתבונן על השורש שיצר אותו. המטרה שלי במפגשים האישיים, היא ליצור מרחב בטוח שבו יהיה ניתן לרפא את הפצעים ולהביא אותם אל האור.

מה מפגשי הטיפול מאפשרים לך?

  • להתחבר למורה הפנימית שלך
  • להתבונן על דפוסים, מחשבות ורגשות שקיימים בתוכינו וגורמים לנו להרגיש שמשהו תמיד חסר בחיינו.
  • לראות את הפתולוגיה המשפחתית וכל להבין מאיפה נובעת הבעיה? כלומר, מה למדנו על אהבה? איך למדנו שמקבלים אהבה? ובאילו תנאים? מה הסיפורים שסבבו סביב קבלת אהבה ואישור?
  • נבחן יחד מהן ההתנגדויות הפנימיות שלא מאפשרות לשינוי להתרחש
  • נלמד מתוך הקורס בניסים, הטקסט, חוברת העבודה לתלמידים והמדריך למורים, על פחד ואהבה, על האגו והשכינה.
  • נלמד על הכוח של הסליחה והמתנות שהיא מביאה. שחרור מוחלט מסבל, תלות, ריפוי ניסים של מערכות יחסים מהשורש.
  • נלמד יחד לשאול שאלות שיעזרו לך להתבונן על כל מצב בדרך אחרת.
  • לשחרר את עצמך ממחשבות קרבן, תלות, התמכרות לכאב וערך עצמי נמוך.
  • להיות מרחב בטוח עבורך. הכל נשאר כאן, זה מקום בשבילך להיפתח לעצמך ולהתחזק.
  • לפעמים יעלה בלבול, לפעמים שאלות, וזה טוב! זה תמיד משאיר אותנו בתקשורת עם המורה הפנימית שלנו.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים לוחצים כאן

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

22 דצמבר

By

No Comments

מחשבות של אהבה בוראות רק אהבה

22 בדצמבר 2018 | By | No Comments

יש לנו שני סוגי מחשבות

מחשבות ממשיות

ומחשבות לא ממשיות

המחשבות הממשיות מגיעות משכל האלוהים

והמחשבות הלא ממשיות מגיעות מהשכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים

המחשבות הממשיות הן המחשבות הטבעיות שלנו

המחשבות הלא ממשיות הן המחשבות הלא טבעיות שלנו

החלק של השכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים, נקרא, האגו

האגו דבק בדרך החשיבה שלו והוא מנסה לעשות הכל על מנת להסתיר מאיתנו את המחשבות הממשיות שלנו.

מחשבות לעולם אינן יכולות לעזוב את מקורן, ואנחנו מחשבות בשכל האלוהים

אלוהים ברא מחשבה אחת, שהיא מחשבה של אהבה.

מחשבה של אהבה בוראת רק אהבה

מחשבות אוהבות

לכן, כולנו אחד במחשבה של אהבה, ואף אחד לא באמת יכול לעזוב את מצב האהבה הזה, כיוון שרעיון לא עוזב את מקורו. כמו קרן שמש שלא יכולה להיפרד מהמקור שלה. קרן השמש תמיד מחוברת לשמש. אף אחד לא יכול לנתק מעצמו את המקור שלו באמת, גם אם הוא מאוד מאוד רוצה. הוא יכול לחשוב שהוא מנותק, אבל בפועל, זה לא באמת קורה.

השכל שלנו הוא מאוד עוצמתי, כיוון שכך נבראנו. אנחנו יכולים להשתמש בשכל כדי להמשיך את האהבה שבאה ממנו הלאה והלאה, ולהיות הוויות אוהבות בכל רגע ורגע, אנחנו יכולים גם לא להסכים להיות במצב ההוויה הטבעי הזה, ולהמשיך לחשוב מחשבות נפרדות. הבחירה במחשבות הנפרדות עדיין לא מבטלת את הכוח של השכל שלנו. זה אומר שפשוט בחרנו לחשוב בחשיבה מעוותת, ובמקום להמשיך את האהבה הלאה, אנחנו נחפש אהבה מבחוץ, נהיה במצב של רצון לקבל אישור, אהבה או הצדקה לקיום שלנו. כי נחשוב שיש משהו אי שם בחוץ.

מה שטבעי נראה לא טבעי, ומה שלא טבעי נראה טבעי

ולכן, המחשבות הטבעיות נראות לנו לא טבעיות, ואפילו נראות לנו מפחידות. איך יכול להיות שאני אהבה? איך יכול להיות שאני ראויה לאהבה? משהו בתוכינו מתנגד להסכים לקבל את זה ומנסה לחפש צידוקים ועדויות למה זה לא נכון. משהו בתוכנו אוהב להתווכח עם אלוהים. אותו הדבר לגבי המחשבות הלא טבעיות. הן, דווקא נראות לנו טבעיות מאוד. בגלל זה הרבה פעמים אנחנו אומרים שהמציאות "מכה לנו בפנים", ואנחנו אומרים, "אבל זה קרה, איך אפשר להגיד שזה לא קרה"?

אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו

האימון שלנו הוא אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו. ממש כמו שמתאמנים בחדר כושר, או בפילאטיס או ביוגה. אנחנו מתאמנים שוב ושוב דרך התבוננות על המחשבות שלנו, על ביטול דרך החשיבה של האגו ופתיחות שכל לקבל את המצב הטבעי שלנו. מתאמנים ממש בלייב דרך מערכות היחסים שלנו, דרך התמודדות עם מה שקורה בחיים, ולא דרך בריחה מהחיים.

דרך מציאת נקודות של זמן שקט, בכל יום. דרך הדברים שקורים וההבנה של ההקשר, מה החלק שלי במה שאני רואה שקורה עכשיו? איך אני רואה את הכאבים שלי מופיעים כאן ממש עכשיו במצב הזה? מתבוננים על מצבים בחיים שלנו, על רגשות, גישות, אמונות, דרך עבודה של סליחה עמוקה, שיחות, דרך עבודה של מודעות עצמית, קריאה, עבודה אנרגטית עמוקה. וכשדברים צפים זולגות גם הרבה פעמים דמעות, דמעות של כאב, או של תחושת החמצה ופספוס, במיוחד כשמדובר בריפוי יחסים עם אדם שכבר אינו בחיים, או נמצא רחוק מאיתנו.

אנחנו מתרגלים בחירה באהבה, בחירה בעד עצמינו. ואני חושבת שאין דבר יפה יותר מללכת בדרך הזאת. כי אנחנו לעולם לא חוזרים להיות אותם אנשים שהיינו לפני כן, ויחד עם זאת, אנחנו תמיד נהיה האנשים האלה. כי משהו בתוכינו נבנה בכל יום, ואנחנו ממש יכולים לראות, איך כל מצב בחיים שלנו הוביל אותנו להיות מי שאנחנו. האנשים שנועדנו להיות.

מפגשים אישיים

האושר הגדול ביותר שלי הוא לעבוד עם אנשים שרוצים לעבור תהליך של התבוננות פנימית ועבודת עומק. אני כל כך אוהבת את המפגשים האלו.
הדבר האהוב עלי ביותר הוא הקשבה לסיפור, ההתעמקות וההתבוננות שמגיעים אליהן בנוגע לאנשים בחיינו, מערכות יחסים, אמא, אבא, בני הזוג שלנו וכו'.

אני מזהה משהו שמשותף להמון אנשים שמגיעים לטיפולים והדבר הזה הוא פתיחות להקשיב לעצמם. להקשיב לקולות שעולים מהם, למחשבות, לגישות, לאמונות. ויותר מכל הרצון לשחרר את הדברים שלא משרתים אותם יותר, או לקבל את הגדולה שבהם. הרבה פעמים בטיפולים אנחנו בוכים. כי עולים דברים. בוכים על עצמינו, בוכים על אנשים בחיים שלנו. בוכים על המסלול שבחרנו, בוכים כי רוצים לשחרר, לנוח רגע מהמאמץ ומהחתירה כלפי מטרות שהרבה פעמים מתגלות כחסרות משמעות.

אני רוצה להזמין אותך השבוע למפגשים האישיים בקליניקה בתל אביב (חניה חינם לשעתיים בחניון הצמוד). לתאם לעצמך זמן שהוא אך ורק עבורך, הקשבה למילים שלך, ולריפוי שנמצא מתחת ובין המילים.

כל הפרטים על המפגשים נמצאים בקישור הזה + טלפון

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

 

14 דצמבר

By

No Comments

להניח לתפקיד הקורבן

14 בדצמבר 2018 | By | No Comments

קצת אחרי שאבא שלי נפטר, עברנו אני והמשפחה שלי הליך ירושה משפטי מאוד ארוך שנמשך הרבה שנים. את התהליך הזה לא יזמנו אנחנו. יום אחד פשוט קיבלנו כתב תביעה עם שליח, ובכתב התביעה הזה היו כתובים המון המון דברים שפשוט גרמו לי להרגיש שהחיים שלי כפי שהכרתי אותם עד היום נגמרו באותו רגע. תערובת של פחד, גועל, חשש לבאות ויותר מכל קורבנות, הקיפו אותי והיו נוכחים בכל נשימה ונשימה שלי. הייתי טבועה בעולם האכזר שראיתי, ולא ראיתי שום דבר מעבר. כל העולם שלי היה המשפט הזה והרצון והאמונה שלי, שאני צריכה לנצח לא משנה מה, ולהוציא את הצדק אל האור.

לא האמנתי שהיחסים שהיו לי עם אבא שלי, שנגדעו יום אחד פתאום ללא שום אזהרה, יסתיימו כך. ישאירו לי טעם כל כך מר בפה. לא האמנתי שלא אראה אותו יותר, אבל יותר מהכל, לא האמנתי שלא אוכל להיכנס לבית שלו, להריח חולצה אחרונה, להרגיש את האנרגיה שלו. פשוט כלום. לא האמנתי שיכול להיות כל כך הרבה רוע. הייתי רגילה להיות זאת שכולם איכשהוא מסכימים לתת את מה שהיא רוצה, בגלל הנחמדות שאימצתי לי, הקול המתחנחן ,מרחמים או מרצון טוב.

הייתי מלאה בכעסים על העולם. הייתי מלאה בזעם, ורצון לצאת מהמצב הזה. רציתי שהסיוט הזה יסתיים. ביקשתי מאלוהים, שלא משנה מה יהיה, אני חייבת לנצח. אני חייבת שהמצב הזה ייפסק. זה היה כמו להיות בכיסא עינויים ללא שום הפסקה. כיוון שהטראומה מהמוות לא קיבלה שום מענה, וישר מהטראומה היינו צריכים להיות בהתגוננות, הגעתי למצב של הישרדות רגשית ורצון להיות מנותקת מכל דבר שלא קשור לניצחון שכל כך רציתי.

הזדהות עם התפקיד

והיום אני יודעת, שהייתי מזוהה עם התפקיד שבחרתי לי. בחרתי להיות המנצחת, אבל בדרך לשם, בחרתי להיות גם הקורבן. כיוון שאם לא הייתי מאמינה בבסיס שלי שאני קורבן, לא הייתי מחפשת דרכים לנצח. כשאנחנו מאמינים שאנחנו קורבן, או שאנחנו פגיעים, אנחנו מנסים למצוא עדויות לכך שבאמת נרגיש כך. האגו בוחר תפקיד, התפקיד הזה מגיע על מנת לגרום לנו לחשוב שאנחנו מנותקים מההוויה הטבעית שלנו שהיא האהבה ואלוהים. אנחנו לא באמת יכולים להתנתק מההוויה שלנו, אבל אנחנו חושבים שכן. אי אפשר לגרום לאהבה לחדול מלהתקיים, כי היא הדבר היחיד שקיים. אנחנו יכולים להתעלם מהאהבה, או לא לרצות לראות אותה, אך זה לא אומר שהיא לא תהיה קיימת.

התפישה הבסיסית שלנו הוא שאנחנו קורבן. ואנחנו מנסים לעשות הכל כדי להגן על התפישה הזאת. התפישה הזאת משרתת אותנו. היא נותנת לנו להרגיש עצמאות, שייכות, נותנת לנו להרגיש קיימים, מיוחדים. שהסיפור שלנו הוא הכי קשה, שהסיפור שלנו הוא הכי מיוחד. אנחנו מנסים לעשות הכל כדי להגן על הסיפור שלנו. מזוהים עם הסיפור, מזוהים עם התפקיד.

אבל למעשה, התפקיד העיקרי שלנו, הוא לשנות את התפישה שלנו לגבי עצמינו. התפקיד העיקרי שלנו, הוא לגאול את עצמינו מהמחשבות ההרסניות שקבענו על עצמינו. מהערך שקבענו לעצמינו. הערך האמתי שלנו נקבע בשמיים, והוא מושלם. שום דבר שעשית עד היום, לא שינה את ערכך הממשי. התפקיד העיקרי שלנו הוא להסכים לראות את האמת בקשר לעצמינו. הריפוי מתרחש ברמת המחשבה. כל הריפוי כולו מתרחש בשכל שחושב יחד עם אלוהים. עיקרון מס' 4 בקורס בניסים אומר: "כל הניסים משמעותם חיים, ואלוהים הוא נותן החיים. קולו ינחה אותך לפרטי פרטים. ייאמר לך כל אשר עלייך לדעת". החיבור לתקשורת עם הקול האוהב של אלוהים, זה שלא שופט, זה שיודע את הזהות האמתית שלנו, התקשורת הזאת, מזכירה לנו מי אנחנו באמת. לכן, גם כשאנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו מזוהים עם תפקיד שבו אנחנו מרגישים צמצום, מצוקה, לחץ, קורבן, דיכאון, ייאוש. שם, יש לנו אפשרות לראות כיצד אנחנו מחוברים ומזוהים עם התפקיד הזה.

עצם ההתבוננות, מביאה את החושך אל האור. אנחנו מבהירים את המחשבות שלנו, ומתחילים לבדוק האם התפקידים האלה משרתים אותנו עדיין היום? אולי אנחנו כבר רוצים להיות במקום אחר? אולי התפקיד הזה כבר לא בשבילנו? אולי עייפנו ממנו? אולי עייפנו מלהיות קורבן? כי שם, באמונה הזאת שאנחנו מתחזקים בכל יום ויום, אנחנו מחכים ומצפים להמשיך להיות כך. למה? כי אנחנו מגנים על התפישה. מגנים על התפקיד. ואז כשדברים קורים, אנחנו אומרים. "הנה אלוהים, אמרתי לך. אתה רואה? אני הקורבן". "הם עוד פעם עשו כך וכך". "הם עוד פעם אמרו כך וכך".

השאלה שאנחנו יכולים לשאול את עצמינו היום היא:

נתבונן על מצב שבו אין לנו שלווה פנימית. מצב שאותו היינו רוצים לפתור ונשאל:

מה התפקיד העיקרי שאותו בחרתי?

איך אני מנסה להגן על התפקיד הזה?

מחכה לשמוע את התובנות והתגובות שלכם.

באהבה ענקית!

נילי

לוותר על תפקיד הקורבן

09 דצמבר

By

No Comments

איך לשחרר את הצורך באישורים מאנשים בחייך?

9 בדצמבר 2018 | By | No Comments

בתקופה האחרונה, אני מוצאת את עצמי בהתבוננות עמוקה על החלטות שלקחתי בכל מיני תקופות בחיים שלי. זיהיתי שעברתי תהליך של ריפוי בקבלת אישורים מאנשים שרציתי אישור מהם, וזה מאוד מאוד שימח אותי. ולרגע אני לא חושבת שסיימתי כאן משהו, אבל אני כן יכול לאמר לעצמי בשיא השחרור והכנות, שאת הצורך הזה שהיה לי, אני כבר מרגישה ממש ממש מעט. אז אני רוצה לכתוב כאן במה זה התבטא, ונקודות חשובות שאני עבדתי איתן כדי להעביר את הרעיון הזה הלאה, בידיעה שהשיתוף שלו רק ירחיב אותו הלאה והלאה.

צורך באישורים ומצפן פנימי:

מכירים את זה שאתם עושים פעולה כל שהיא? מוציאים פוסט, מעלים תמונה לאינסטגם או לפייסבוק, מתלבשים בדרך מסוימת, מנסים למשהו לגרום בכוח, כדי שמישהו ייראה את מה שעשיתם? כמה יפה התקדמתם מבחינה רוחנית, כמה אתם נראים ומרגישים טוב וכו? בכל פעם שיש צורך כזה באישור, ואנחנו עושים את הפעולה, מיד אחרי כן האגו מתעורר לחיים ואומר כמה שהיא (הפעולה שעשיתם), לא טובה. ויש בתוכינו ממש מצפן פנימי שיכול לעזור לנו להבין מה זה מעור בנו. צריך רק לעצור ולהתבונן. זה יכול להתבטא בגוש או מחנק בגרון, באי נוחות בגוף, בתזזיתיות או חוסר שקט או חוסר נחמדות ואפילו כעס על אנשים אחרים שבמקרה נמצאים בסביבה שלכם באותו רגע. הדבר שלי הכי הרבה עזר כשזה היה קורה, זה לעצור, ולשאול את עצמי: מה רצית להשיג בפעולה הזאת? בשיא הכנות, תגידי לעצמך בלי לברוח. ממש להסתכל במראה הפנימית שלנו עמוק פנימה ולא לוותר. להודות בזה בינינו לבין עצמינו, כבר משחרר אותנו מהדרמה ומהפחד מכך שלא נקבל את האישור שרצינו.

מה יוצא לי מזה?

מה באמת ניסיתי להשיג? מה אני מאמינה שיש באדם או באנשים האלה שחסר בתוכי? במקרה שלי זאת הייתה אמונה שכישרון מסויים חסר לי כדי להצליח במה שאני רוצה להצליח בו ולעשות את מה שאני אוהבת. אז ניסיתי לחפש את האישור הזה מאנשים שהאמנתי שיש בהם את הכישרון והם עושים את מה שהם אוהבים. והם באמת עד היום אנשים נפלאים, וזה בכלל לא באמת קשור אליהם. זה קשור רק אליי ואל החוסר שהאמנתי שקיים בי. האגו תמיד מנסה לגרום לנו להתחבר לאנשים שיתנו לנו את מה שאנחנו מאמינים שחסר בנו. וגם שם, אנחנו מרגישים בהתחלה נפלא, אבל אז מתחיל להתעורר בנו חוסר שקט, כי אנחנו מרגישים שגנבנו או שדדנו משהו ממישהו. וגם כאן, רק ההודאה העצמית עוזרת לנו לשחרר את הצורך הזה. היום כשאני מתבוננת על אותם אנשים, אני מרגישה שחרור מאוד גדול בתוכי, ולא מרגישה צורך יותר לעשות דברים כדי לקבל מהם איזה שהוא משוב או אישור.

 

העבר נפרם בתוך ההווה:

וכאן, זה החלק הכי חשוב מבחינתי בכל התהליך הזה, ממש הגרעין של כל התהליך. לראות מה המקור של הצורך הזה. וזה תהליך שהגילוי שלו יכול להיות ממש בטיפות קטנות בכל פעם, יחד עם הבנות גדולות. מבינים בכל פעם עוד קצת ועוד קצת. כמה שאנחנו יכולים להכיל באותו רגע. אצלי היה צורך מאוד גדול באישור מאבא שלי. במשך כל החיים שלי. ניסיתי וניסיתי בכל מיני דרכים. תמיד חלמתי שהוא ייראה אותי במיטבי, כבר כנערה רציתי שהוא יראה אותי כאישה ויהיה גאה בי. דמיינתי איך תיראה האישה הזאת ודמיינת איך אבא שלי מסתכל עליי בהערצה. אבל הצורך הזה התחיל מהימים הכי ראשונים שלי. ובתהליך של ההתבוננות פנימה הבנתי מה הייתה האווירה שיצרה את הצורך הזה, אבל אני אפרט על החלק הזה ספציפית כבר בפוסט אחר. וזה התהליך הכואב ביותר, כי להרגיש את הכאב, ולוותר על הצורך הזה ועל המיוחדות של הסיפור הזה ביני לבין עצמי, היה תהליך מאוד קשה וכואב. אבל גם הכי הכי משחרר. העניין כאן הוא להתבונן על העבר כדי לפרום את החוטים שלו בכל פעם קצת, עד שאנחנו מרגישים שחרור בהווה. כי כל צורך שאנחנו סוחבים איתנו, מגיע מהאמונות, המחשבות והגישות שלנו שמגיעות מהעבר.

אהבה עצמית

 

לחבור לשכינה שממלאה את כל הצרכים שלנו:

אחרי שהבנו מה אנחנו מנסים להשיג באמת, מה המניעים האמתיים שלנו בלי להרגיש אשמה, מה יוצא לנו מזה, ופורמים את חוטי העבר, אנחנו מוסרים את הצורך הזה לשכינה. השכינה, עוזרת לנו לפרש כל מצב שחווינו בחיינו בדרך אחרת. היא מרפאה את כל התהליכים שעברנו אי פעם, בידיעה מוחלטת שהיא יודעת בדיוק לאן אנחנו אמורים להגיע, ומה התוצאה הטובה והאיכותית ביותר בשביל מסע החיים שלנו. התוצאה היא תמיד אהבה. והתוצאה תמיד שווה לכל הצדדים. אף צד לא יוצא מופסד, וכולם מרוויחים. היא נמצאת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, מחכה לרגע שבו נקרא לה בקריאה יחידה וחד משמעית. אנחנו יכולים ממש לפנות אליה כבר בבוקר, או ממש לפני השינה, או בכל רגע שבו אנחנו יכולים להיות רק עם עצמינו, בשקט שלנו, ולנהל איתה שיח פנימי: "זיהיתי את הצורך שלי באישורים מ – X, ואני רוצה יותר מכל לוותר על הצורך הזה. כי אני יודעת שהוא רק מסמן לי שאני מאמינה שמשהו חסר בי. אני יודעת שאת תראי לי שיש בי כבר את כל מה שאני מחפשת ללא שום מוצא ותוצאה שמשמחת אותי לאורך זמן. אני מוסרת לך את הצורך הזה, ואני יודעת, שאת תראי לי, שאת תובילי אותי למקום הנכון, לדבר הנכון הבא שאני צריכה לראות. אני מסכימה לראות את האמת שבתוכי, ולוותר על הצעיפים שאני בעצמי הנחתי שם, כדי לראות את האמת". ואז, פשוט לשהות שם, בשקט הזה, ולתת לה להוביל.

כתבתי כאן כרגע ממש פעם ראשונה על זה, ואני מאמינה שיעלו עוד הרבה דברים ויהיו עוד שינויים במבנה של התהליך.

ולסיום, אני כן מאמינה שיש משהו מאוד מפריד בלהגיד לעצמינו, ש"אף אחד לא יכול לתת לי אישור". כי האגו ישר מנסה לקחת את זה גם למקום האישי שלו, למקום המיוחד שלו, לסיפור שלו. מה שאומר, שהצורך הזה עדיין קיים או שיש שם עדיין כאב ואשמה. אבל הכוונה שלי כאן היא לראות את הצורך הזה דרך עיני השכינה, ולא דרך עיני האגו שמנסה לשמר את הפירוד. אלא להיפך, לראות את הצורך באישור כדי לשחרר את עצמינו ואת האנשים האחרים, ולא כדי להרגיש יותר מיוחדים או לשמר את מחשבות הפירוד בינינו.

שחרור לעומת פירוד.

באהבה ענקית,

נילי

מפגשים אישיים ותהליכי טיפול

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים