Image Image Image Image Image Image Image Image Image

2019 נובמבר

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

30 נובמבר

By

No Comments

סליחה שלא מהעולם הזה

30 בנובמבר 2019 | By | No Comments

landscape-4656998_1920

 

קרה לכם פעם שמישהו אמר לכם לסלוח כי האדם השני לא שווה שתתעצבנו בגללו?

קרה לכם שכשאמרו לכם את זה התעצבנתם יותר כי הרגשתם שזה אומר בעצם לוותר לאותו אדם שפגע בכם על כל מה שהוא עשה לכם?

לשחרר אותו מהחטא או מהמעשה הנורא שהוא או היא עשו?

זאת בדיוק המלכודת הגדולה ביותר שהאגו מנסה להוביל אותנו לחשוב על הסליחה.

האגו אומר, שהסליחה היא על מה שנעשה לנו.

אך הסליחה, לא באמת קשורה למה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו.

כשאנחנו סולחים על מעשים, אנחנו מרגישים טובים יותר ממי שאנחנו סולחים לו. כשאנחנו סולחים על מעשים, למעשה אנחנו לא באמת סולחים, כיוון שהתמקדנו בכמה האחר היה לא בסדר, כמה הוא או היא טעו כשהם עשו מה שהם עשו כדי לפגוע בנו, וההתמקדות בטעות, גורמת לנו להיזכר בה שוב ושוב ולהחיות את העבר, להביא אותו שוב ושוב לכאן ועכשיו.

התמקדות בטעות של הזולת = התמקדות בעבר = התמקדות באשמה = חוסר שחרור רגשי שלנו.

כשאנחנו נזכרים במעשים של מישהו, אנחנו מתחברים למחשבה שנפגענו, והמחשבה הזאת מעוררת בנו את הרגש של הפגיעה, האכזבה, הכאב, העצב, האשמה או החרטה שוב ושוב…

הסליחה כפי שלמדנו אותה, מקורה במערכת החשיבה של האגו שמבוססת על פירוד.

אני סולחת לך, משמע אני נפרדת ממך, אני אשקול אולי אם לסלוח לך, אולי כן ואולי לא…וכך האשליה של הנפרדות נמשכת עוד ועוד ועוד.

הקורס בניסים אומר:

"כאשר מחשבה של סליחה אמיתית תתפוס את מקום מחשבת הפירוד, העולם ייראה באור אחר לגמרי; אור המוביל אל האמת שבה חייב כל העולם להיעלם, הוא וכל טעויותיו. עתה נעלם מקורה וגם תוצאותיו גזו ואינן". (קורס בניסים – ספר העבודה לתלמידים – העולם מהו?)

העולם כפי שאנחנו תופשים אותו, הוא מקום שבו אנחנו נפרדים אחד מהשני, אנחנו מתמקדים בהישרדות, בגוף שלנו, בצרכים היומיומיים שלנו, בכאב, באובדן, בטינות ובהשוואות, והקורס בעצם אומר לנו ההיפך, אנחנו אחד, כשאנחנו מתמקדים בטעות, התוצאה שאנחנו רואים היא את אותה טעות שוב ושוב. כל הסליחה היא לעצמינו בלבד. הסליחה היא הפעולה שמובילה אותנו להבין שאין צורך ולא היה צורך בסליחה מלכתחילה כי הבנו וקיבלנו את המהות האמתית שלנו.

"אני צודק, אתה טועה, אני בסדר, אתה לא בסדר, אתה טוב יותר ממני, אני חלשה לעומתך שאת חזקה" וכו…כל המחשבות מתבססות על אשליה של פירוד.

הסליחה האמתית מתרחשת כאשר השכל מוכן להטיל ספק במחשבת הפירוד, ולקבל מחשבה אחרת, להיזכר במחשבה של האחדות שכבר טבועה בו כיוון שכך הוא נברא באלוהים.

אלוהים = אחד.

אז איך באמת אפשר להתכוונן לסליחה מבלי להתמקד על מה שנעשה לנו?

סליחה מתרחשת באמת כשאנחנו מוכנים לוותר על השיפוט לגמרי, ומוכנים לשחרר את עצמינו ממה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו. מהכובד, מהאנרגיה של האשמה שהדבקנו לסיטואציה. סליחה מתרגשת כשאנחנו מסכימים לוותר על המחשבה שמישהו אחר היה צריך לעשות משהו אחר ממה שהוא עשה, אנחנו מאפשרים למסך האשליה לעלות, ולהראות לנו משהו אחר. מהות אחרת, אדם אחר, אדם שנמצא מתחת לטעויות.

הצטרפו אליי לתפילה של היום – תפילה לסליחה.

בכל פעם שאנחנו מתפללים מהלב, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח, ולדברים להסתדר בדרך הטובה והגבוהה ביותר לכל הנוגעים בדבר.

23 נובמבר

By

No Comments

שנאה עצמית

23 בנובמבר 2019 | By | No Comments

self love

כל שנאה שאנחנו מרגישים, היא שנאה עצמית.

נכון, בעולם שאנחנו רואים דרך העיניים הפיזיות שלנו, נראה לנו פעמים רבות שמדובר בשנאה חיצונית, זה נראה שאנחנו מפנים את האצבע המאשימה כלפי חוץ, אך בפועל, האצבע מופנית כלפינו.

המטרה שלי היא לרפא כל חלקיק של שנאה עצמית שיש לי עדיין כלפי עצמי. לרפא ולראות במקום השנאה רק אהבה. לקבל את כל המקומות שעד היום לא קיבלתי.

כשאנחנו חושבים על שנאה, היא תמיד תגיע מהעבר. משהו שעשו לנו, משהו שעשינו, משהו שאנחנו מאמינים שפגע בנו, והזיכרון של הסיטואציה מעורר בנו רגשות שוב ושוב, שנאה היא אחד מהרגשות האלה, והיא תמיד תהיה קשורה לאשמה. אם אין אשמה, אין שום שנאה ולכן, כדי לשחרר את השנאה מהחיים שלנו, אנחנו נצטרך לשחרר אשמה.

בנוסף, שנאה תמיד תהיה קשורה להזדהות עם הגוף, מה שאנחנו חושבים כלפי הגוף שלנו, מה שאנחנו מאמינים שהגוף שלנו עשה, מה שהיינו רוצים שהגוף שלנו יעשה והוא לא עושה, לדוג' יותר ספורט, לאכול בריא וכו…וכשזה לא קורה, השנאה מופנית כלפי הגוף שלנו.

אנחנו בהתקפה כלפי עצמינו, וההתקפה הזאת מתישה את הכוחות שלנו, וגורמת לנו לעשות דברים מתוך דריכות ורצון להגיע לתוצאות חיצוניות ומשכיחה מאיתנו הרבה פעמים את הרצון למצוא אושר פנימה בתוכינו, אושר שלא תלוי בדברים חיצוניים. אנחנו מזדהים עם האגו, שמזדהה עם הגוף, וההזדהות הזאת מתבטאת בכעס, דיכאון, התמכרויות, והכי הרבה פחד. לדוגמא, דיאטות שניסינו שוב ושוב, התמכרות לעישון, לספורט וכו'….כל המחשבות של השנאה מבוססות על מערכת החשיבה של הפחד, שעל פי הקורס בניסים היא לא ממשית, ומעולם לא באמת נוצרה, כלומר, אנחנו מאמינים במחשבות שנוצרו מאשליה שבה נפרדנו מהשלם שהיינו ועודנו.

"הזדהות עם האגו היא התקפה על עצמך והפיך עצמך לעני. לכן מי שמזדהה עם האגו מרגישי מקופח. מה שהוא חווה אז הוא דכאון או כעס, כי מה שעשה היה שהחליף את אהבת העצמי בשנאה עצמית, וכך הפיל על עצמו פחד מעצמו" (קורס בניסים, פרק 12, פרקון III, פיסקה 6).

יש לנו עם הגוף מערכת יחסים מורכבת מאוד, שמבוססת על עוינות או על אהבה בתנאים מאוד מסוימים. אנחנו מאמינים שאם הגוף שלנו יהיה בצורה מסוימת, נקבל יותר אהבה, אבל אנחנו אלה שלא אוהבים אותו כבר עכשיו, או מאמינים שחסר בו משהו, ואנחנו משתמשים עם הגוף ככלי לתקיפה, תחרותיות והשוואות. מצב נוסף יכול להיות דווקא שאנחנו מאדירים את הגוף וחושבים שהוא מיוחד יותר משל אחרים.

אז אם כל השנאה מגיעה מהעבר, מחשבות שהיו לנו שחוזרות על עצמן שוב ושוב עכשיו, ואם השנאה מבוססת על אשמה שיש לנו כלפי עצמינו, שאנחנו לא טובים מספיק כפי שאנחנו, ואם השנאה קשורה להזדהות של השכל עם הגוף שלנו, ולמה שאנחנו מאמינים שאנחנו, הבסיס של כל אלה הוא שהשנאה נמצאת בשכל שלנו, ולכן יש לנו את האפשרות לשנות את מחשבות השנאה האלה.

הצטרפו אליי לתפילה של היום – תפילה לשחרור שנאה עצמית.

כשאנחנו מתפללים עבורינו ועבור אחרים, אנחנו מתחברים לשדה אנרגטי שבו כל האפשרויות פתוחות לריפוי. אנחנו מחזקים את עצמינו בכך שאנו מחזקים אחרים. בואו נתפלל עבורינו ועבור כל אדם ואדם, שכל אדם ישתחרר משנאה עצמית, מתחת לכל מחשבות התקיפה, כולנו מגיעים משכל אחד, ואנחנו משפיעים ועוזרים אחד לשני.

שתפו את הפוסט עם כל מי שאתם מרגישים שיכול להיעזר בנושא של ריפוי שנאה עצמית. 

12 נובמבר

By

No Comments

טינות

12 בנובמבר 2019 | By | No Comments

10550901_723611657676244_1244854497984009169_n

החיים מלאים בעליות וירידות, ברגעים לא צפויים, כעסים שמלווים אותנו יום יום, כעסים עתיקים וישנים, וגם בהמון מתח. אחד הגורמים הגדולים ביותר שיוצרים מתח בחיים שלנו הוא – טינות.

תחשבו על הרגע הכי לא צפוי שהיה לכם בחיים, הרגע שבו נוצר שינוי שהכי לא ציפיתם לא וטלטל את הכל, מה היה שם? ואיך זה ניתב את החיים שלכם מאותו רגע? אילו טינות התעוררו בכם לאור מה שקרה?

ועדיין, כל מה שקרה יכול לעזור לנו לראות בבירור, ממש כמו במראה, את הטינות שלנו. הטינות האלה היו קיימות עוד הרבה לפני כן, טינות שקודם כל היו מופנות אלינו.

כל הטינות מייצגות את כל הדברים שלא הסכמנו לשחרר עד היום, וכל מה שאנחנו מחזיקים בתוכינו, אנחנו מעריכים ורוצים אותו עדיין קרוב אלינו. אנחנו מאמינים, שקודם קרה כל מה שקרה, ורק אז התעוררו הטינות שלנו, אבל כשאנחנו באמת מסתכלים על מה שקרה, ועל האמונות שהיו לנו לפני כן, אנחנו יכולים לראות שהטינה המרכזית, הייתה כלפינו או כלפי הייקום שאנחנו מרגישים שהרבה פעמים פועל נגדנו.

אם אנחנו מעריכים דפוס קורבן, נחזיק ונחזק אותו בתוכינו.

אם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי ערך, זאת האמונה שאנחנו מעריכים, ואותה אנחנו שומרים קרוב אלינו, ואותה אנחנו חווים.

אם אנחנו מעריכים אשמה, זה מה שנחזיק בפנים, ונראה אותה בחוץ.

אם אנחנו מעריכים תחושת חוסר, נראה אותה ונחווה אותה בדרך הכי מציאותית שיש.

אם אנחנו מעריכים טינות, אנחנו משקיעים את הזמן שלנו, בלתחזק אותם, כמו שמתחזקים רכב, דואגים לדלק, דואגים לניקוי שמשות, ניפוח אוויר בגלגלים, אנחנו מזינים את הטינות באנרגיה שלנו, בדלק שלנו, במחשבות שלנו, וככה בעצם הן מופיעות שוב ושוב בחיים שלנו.

לדוגמא, אם אני מאמינה בחוסר ערך, אני אוכל לראות אילו מחשבות של חוסר ערך קיימות בי, ומתי התחלתי להאמין שאני חסרת ערך. מה הרגע הראשון שבו התחלתי להרגיש ככה? כמה שנים החזקתי באמונה הזאת שאני חסרת ערך? ודרך האמונה הזאת האשמתי את כל מי שהרגשתי שלא מעריך אותי?

נכון, שאף אחד מאיתנו לא עבר חיים פשוטים, והחיים לא פשוטים בכלל ובכל שלב ושלב בחיים שלנו יש כאב שמלווה אותנו, אבל, עמוק בתוכינו אנחנו יודעים שיש אמת עתיקה שאומרת, היי, יש דרך אחרת לראות את העולם.

המחסום הגדול ביותר לאושר בחיים שלנו, הוא – טינות.

הקורס בניסים אומר, שכשאנחנו שומרים טינות, אנחנו לא יודעים מי אנחנו באמת, אנחנו הולכים לאיבוד בתוך המערבולת של הרגשות שלנו ואז מרגישים מוצפים רגשית במערכות יחסים, מבולבלים ואין לנו כיוון בטוח, לאן ללכת? מה להגיד? מה לעשות?

לשמור טינה פירושו לשכוח מי אנחנו. כשאנחנו שוכחים מי אנחנו, אנחנו רואים את עצמינו כגוף בלבד, וכשאנחנו רואים את עצמנו כגוף בלבד, אנחנו מרגישים פגיעים. מרגישים שכל דבר מעליב ופוגע בנו, או מרגישים רע עם עצמינו כי פגענו במילים, במעשים…

החדשות הטובות הן, שאפשר לשחרר את הטינות שלנו, ולשחרר את עצמינו מהתוצאות שהשכל שלנו יוצר. הכוונה במילה תוצאות, היא התוצאה שראינו בעולם החיצוני שלנו, אחרי שזיהינו מה הייתה המחשבה שיצרה את מה שראינו, כי הכל מתחיל במחשבות שלנו, וכדי לעשות שינוי בעולם החיצוני, אנחנו צריכים להגיע למחשבות שלנו ולשנות משם.

"ברגע שמוסר צעיף הטינות שלך, אתה משוחרר יחד איתו", (קורס בניסים – שיעור מס' 69).

הכוח לשנות ולשחרר את הטינות שלנו קיים בנו. רגע אחד של נכונות, יכול לשחרר טינות עתיקות של שנים.

רגע אחד של נכונות, יוצר הזמנה לייקום שאומרת, "עזור לי לשחרר את עצמי, מכל מה שחשבתי על עצמי עד היום, מכל הכעסים, מכל הטינות, מכל ההאשמות העצמיות ממני ומכל אדם ואדם".

מי ייתן ונסכים לשחרר את כל הטינות שלנו ממש עכשיו. שנהיה מלאים בנכונות לשחרר ולהשתחרר. אמן!

הצטרפו אליי לתפילה לשחרור כל הטינות שלנו

  • הורידו בחינם את התפילה שכתבתי לריפוי מערכות יחסים – להורדת התפילה ליחצו על הקישור. התפילה נכתבה בהשראה, והיא עוזרת לנו לשחרר אשמה, כעס ובושה במערכות יחסים, לשחרר את עצמינו מרגשות שמגבילים אותנו ומשאירים אותנו תקועים במקום, וגם את מערכות היחסים שלנו.
  • להורדת התפילה לריפוי מערכות יחסים במתנה – לוחצים כאן

 

10 נובמבר

By

No Comments

צודק או מאושר?

10 בנובמבר 2019 | By | No Comments

קרה לכם פעם שידעתם שאתם צודקים?
אבל לא סתם צודקים…
צודקים ב-100%.
אבל מישהו או מישהי, גם חשבו שהם צודקים
ולא סתם צודקים
צודקים ב – 100%.

לי למשל, זה קרה המון פעמים.
ידעתי בוודאות שאני הצודקת,
ידעתי שכל מה שאני רוצה לעשות זה להוכיח שאני צודקת
וידעתי שהתכנית שלי תהיה להוציא לפועל את הצדק שלי!

האם זה עשה אותי מאושרת?
אפילו לא לרגע אחד.

האם הייתי חדורת מטרה?
ממש ממש כן.

האנרגיות שבזבזתי באותם שנים על להוכיח את הצדק שלי,
גרמו לי לא לחיות את החיים שרציתי באותו רגע,
אלא לחיות בראש את העתיד שאני רוצה להגיע אליו, מה שתמיד ברח ממני שוב ושוב ושוב…מלא בפחדים, של מה יקרה אם מה שאני רוצה לא יקרה?

תמיד הרגשתי שכשאני אגיע לתוצאה, זה יקרה, ולא אצטרך להוכיח יותר כלום.
שיחקתי במשחק מאוד לא כיפי. משחק שבו הרגשתי תמיד חסרת שקט, וקול פנימי אמר לי – "לוזרית, את בטוח תפסידי. תפסיקי לנסות"…

אז מצד אחד יש את הרצון להצליח להוציא את הצדק אל האור, ומצד שני, יש קול פנימי שמגיע מאותו רצון להשאיר אותי במצב של לרצות כל הזמן…ולא להגשים…

ואז הבנתי את זה, לעולם זה לא יקרה.
לא ככה, לא בדרך הזאת…
לא כשאני פועלת מתוך רצון להוכיח משהו למישהו…

וזה יצר משבר מאוד גדול
כי הרגשתי שאיבדתי משהו,
הרגשתי שנכנעתי לרוע, לשקרים, והכי הכי, פחדתי שמה שקראתי לו בלב כניעה, יתפרש בעיני הצד השני ככישלון.

אבל אז, קראתי את הציטוט שאני כל כך אוהבת מהקורס בניסים שאומר: "האם אתה מעדיף להיות צודק או מאושר"?
"שמח שנאמר לך היכן שוכן האושר, והפסק לחפש במקומות אחרים".

והשאלה הזאת מהדהדת בתוכי עד היום….
היכן שוכן האושר?
היכן שוכן האושר?

זאת שאלה שממש שווה לנו לשאול את עצמינו בכל יום ויום…
וזה בדיוק הקול ההפוך מהקול שאל האגו, זה הקול הנצחי שתמיד ינסה לעודד אותנו ויוביל אותנו למקום של שלווה פנימית מוחלטת!

רק בתוכי, רק מההבנה שהוא לא יכול להגיע בשום דרך אחרת.
איזה כיף, סוף סוף אני יכולה לקחת אחריות על העולם הפנימי שלי ולהפסיק לנסות שדברים ישתנו בשבילי מבחוץ.

בכל פעם שננסה לגרום למישהו או משהו להשתנות בשביל שנרגיש טוב יותר, נמשיך לרדוף אחרי ענן האושר הרחוק הזה, שתמיד ייראה לנו קשה להשגה.

בכל פעם שנפעיל מניפולציה או ניתן משהו ממקום של רצון לקבל בחזרה, נרגיש במקום פנימי מאוד, שעשינו משהו כדי לקבל בחזרה, וזה יכווץ את הלב שלנו במקום להרחיב אותו…

אז בואו ננסה…

בואו ננסה, רק להיום, לאפשר לביטוי של אהבה לעבור דרכינו, למישהו או מישהי שזקוקים לו. לילדים שלנו, לבני הזוג, לחברים בעבודה, לחברים הטובים שלנו, (חיוך, מילה טובה, הקשבה, משהו טעים לאכול, מסר מעודד – ובלי לצפות לכלום בחזרה)….

ספרו לי איך היה… :)

באהבה ענקית!

acim-day195