Image Image Image Image Image Image Image Image Image

2020 אוגוסט

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

24 אוגוסט

By

No Comments

אנשים רוחניים הם לא אנשים מעופפים.

24 באוגוסט 2020 | By | No Comments

IMG_20130101_083911

יש להרבה מאיתנו מחשבה סמויה כזו,
שאומרת, שאנשים רוחניים הם אנשים מעופפים.
או שאנשים רוחניים, הם "לובשי שרוואלים",
שמסתובבים כל היום כמו נפש חופשיה, ואין להם אחריות,
או שגרת יום מסודרת.
וזאת טעות מהותית.

אנשים רוחניים, הם אנשים שפשוט מודעים לעולם הפנימי שלהם,
ולקשת הרגשות שלהם.
הם יודעים מתי הם שמחים,
מתי הם עצובים
מתי הם רעבים, ומתי הם שבעים.

הם יודעים מתי הם פועלים מתוך
רצון אמיתי שלהם או מתוך ריצוי.
הם יודעים מתי הם מנסים להיות נחמדים כדי להשיג משהו,
או מתי הם אותנטיים ואמיתיים עם עצמם.

איך הם עושים את זה?

★ הם שמו להם מטרה אחת לפני כל מטרה אחרת,
להיות מזוהים עם מה שנצחי בתוכם.

★ הם יודעים שהמטרה שלהם היא הרוח,
אבל שהדרך להגיע לרוח היא דרך מה שקורה בקרקע, בחיים, בכאן ועכשיו.

★ זה לשאול את עצמם את השאלות המנחות,
שמכוונות אותם למצוא תשובות בהירות,
ולקחת אחריות על מסע החיים שלהם
על נקודת המבט שלהם ועל תהליך הריפוי הרגשי האישי שלהם.

והרוחניות שבהם עוזרת להם להתנהל בפשטות.
ללא שום קשר למקום שממנו הם באו, מי ההורים שלהם,
או מה הם השיגו עד היום.

★ זה פחות להיות עסוקים במה אנחנו רוצים להשיג,
ויותר להיות עסוקים בלגלות מי אנחנו באמת.
ודרך ההכרה הזאת, הדרך להצבת והשגת מטרות היא
מדויקת, מכוונת וברורה.

ובפשטות – זה למצוא הדרך האישית שלנו שבה אנחנו
יכולים להיכנס פנימה לתוך עצמינו ביום יום,
כדי להכיר, להבין ולקבל את עצמינו ללא שיפוטיות ואשמה,
ממש כמו שנבראנו.

אז אני מזמינה אתכם לצאת למסע שבו תכירו את עצמכם באמת.
את קשת הרגשות שלכם, את המחשבות והאמונות שיש לכם
כלפי עצמכם.

ושתמיד נזכור מי אנחנו באמת! 💜
נילי ווצ'ינה

12 אוגוסט

By

No Comments

כל מתנה מתקבלת בזמן שלה

12 באוגוסט 2020 | By | No Comments

 

IMG_1567

 

"שלום, אני רוצה לתת לך מתנה"

"וואו, תודה".

"מתי תפתח אותה"?

"אני לא יודע".

"אבל הבאתי לך מתנה".

"כן, אני יודע, אבל אני קצת עמוס היום, אני אפתח אותה בהזדמנות הראשונה שתהיה לי".

"אבל התאמצתי המון בשביל לקנות לך את המתנה הזאת, חסכתי כסף המון זמן, הלכתי קילומטרים עד שמצאתי את הדבר הכי טוב, והאמת, זה די מעליב אותי שזאת התשובה שלך".

אני מבין, ואני מעריך את זה שרצית את הטוב ביותר בשבילי, אבל עדיין אני לא בטוח מתי אני אפתח אותה".

לא הייתם רוצים שיתייחסו כך למתנה שלכם, לא?

ברור שלא.

אז למה, כאנשים מודעים, פעמים רבות

אנחנו רוצים לתת מהתובנות ומהעצות שלנו

לאנשים הכי יקרים לנו, ומתבאסים כשהם לא פועלים איך שאנחנו היינו פועלים?

ובואו נודה, אפילו קצת נעלבים כשהם לא מסכימים איתנו?

 

האנשים היקרים בחיינו, רוצים שנבין אותם.

מבקשים שנקשיב להם, שנכיל אותם.

הם לא מחפשים ישר פתרונות או עצות.

כשהם עוברים משהו עם עצמם, הם רוצים הבנה וקבלה, ואז הם הרבה יותר מוכנים להקשיב לנו.

 

אז נכון, שהרצון שלנו הוא תמיד מהמקום הכי טוב,

כי ככה בעצם אנחנו מוודאים שהם יהיו מאושרים,

רק שכשהעצות מגיעות לפני ההקשבה, זה יותר סוגר אותם וגורם להם להיות בעמדת התגוננות.

 

בדיוק כמו שאנחנו היינו זקוקים לזמן שלנו ולמוכנות שלנו להבין דברים, גם הם זקוקים לזמן שלהם. 

 

דווקא העובדה שעברנו דרך, נפלנו, קמנו, התעקשנו על הטוב שלנו, דווקא זה מה שיכול לעזור לנו לתת עצות ממקום של השראה והדגמה.

גם אם זה קשה בהתחלה, גם אם בוער בנו איזה ספר הכי נכון להם לקרוא, ואיך אנחנו היינו מגיבים, וגם אם נראה לנו שייקח המון זמן עד שהם יבינו דברים כמו שאנחנו הבנו, עצם זה שאנחנו באים ממקום של הקשבה, יגדיל משמעותית את הסיכוי שהם יגיעו לתובנות שיעזרו להם לצמוח ולהתפתח.

אז גם אם אנחנו היום בנקודה הרבה יותר טובה ממה שהיינו פעם,

אנחנו נראה שהעצות שלנו מתקבלות יותר, כשנאפשר לאנשים להיות בנקודה שהם נמצאים בה עכשיו, בלי השיפוטיות שלנו.

אנחנו נהיה במקום של הקשבה פנימה, לאיך שאנחנו היינו רוצים שיקשיבו לנו באמת, מאותו מקום שאנחנו היינו רוצים שיתנו לנו עצות.

ואכן, יש סיכון מסוים שלא ישר יקשיבו לנו, ושזה יהיה תהליך,

בדיוק כמו שיש סיכוי שנהיה בהקשבה ואז גם יקשיבו לנו, וכשנקשיב בחוסר שיפוטיות, ניתן את המתנה שהם הכי זקוקים לה, והם יפתחו אותה בזמן הכי מדויק להם.

אז שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

נילי ווצ'ינה