Image Image Image Image Image Image Image Image Image

admin

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

02 יוני

By

No Comments

אושר לא דורש שיפור עצמי

2 ביוני 2020 | By | No Comments

"אושר אינו דורש שיפור עצמי,
אלא רק קבלה עצמית" (רוברט הולדן).

יכול להיות שהרבה לא יאהבו את מה
שאני כותבת כאן היום,
אבל אני לא מאמינה בשיפור עצמי.

אחד הדברים הכי הכי חמקמקים שהאגו עושה
הוא לגרום לנו לרצות לשפר את עצמנו.

ובתוך כל התהליך הזה להניע את עצמנו ממקום של
אשמה עצמית שהבסיס שלה הוא האמונה:
"אני לא מספיק טוב אז אני חייב להשתפר".

ואז אנחנו נופלים לתוך מערבולת של עוד מדיטציה, עוד ספר, עוד ריצה, אולי הפעם זה יעזור…האגו החמקמק מזדחל ממקום של ספק עצמי אחד ולאט לאט עובר למקום אחר בחשאיות.

כאילו כל הזמן ברקע יש את תחושת
האשמה שמשהו לא בסדר בתוכי אם
אני כבר עכשיו לא מאושרת או כבר עכשיו לא הצלחתי
להשיג את כל המטרות שקבעתי לעצמי.

הקול הפנימי של האגו אומר:
"למה אני כבר עכשיו לא במקום שאני אמור להיות בו"?

ואני מאמינה בכל הלב שלי, שכדי להשתחרר
מהאשליה הזאת שכל הזמן משהו לא בסדר,
אפשר יהיה לבחור רק אם נרצה, לוותר על שיפור עצמי.

שיפור עצמי לא יוביל אותנו לאושר.
קבלה עצמית – כן.

הרצון לשפר את עצמינו, כשהוא מבוטל לגמרי,
מאפשר לנו קבלה עצמית שמגיעה ממקום
של ויתור על השיפוטיות שיש לנו כלפי עצמינו.

ויתור על כל שנייה שבה לא קיבלתי את
עצמי ופעלתי ממקום לא מודע.
ממקום של אשמה.

ואין מילה יותר מקוממת לאגו מהמילה לוותר.
לוותר מבחינתו זה להיות חלש ולא חזק.
אז אפילו מספיק שנסכים לשנות את האמונה,
שמשהו לא בסדר בתוכינו,
מספיק שנסכים להשיל את השכבות
שמסתירות את כל הדברים הכי נפלאים שבנו,
כדי שנאפשר ל"שיפור" להתרחש מעצמו.

אז שתמיד נזכור מי אנחנו באמת,

נילי

נילי ווצ'ינה

26 מאי

By

No Comments

האם אפשר לסלוח על הכל?

26 במאי 2020 | By | No Comments

לפני כמה ימים נשאלתי שאלה על הסליחה:
האם אפשר לסלוח על כל דבר?
האם צריך לסלוח על כל מה שעשו לנו?

כשאנחנו חושבים על סליחה,
הדבר הראשון שבדרך כלל עולה,
הוא המעשים שאותו אדם עשה לנו.
ואז, הסליחה נראית כמו מצב בלתי אפשרי.
איך אפשר לסלוח על המעשים האלה?

וזה העניין,
כל עוד אנחנו מתמקדים במעשים שהאדם עשה,
הם נראים גדולים ובלתי ניתנים לסליחה.
סליחה היא לא על מעשים, סליחה היא לא ממקום שבו אני הטובה והרוחנית יותר מבין שנינו.

סליחה היא כמו כלי מהותי ועיקרי שעוזר לנו
להשתחרר מההשפעה שהיו למעשים האלה עלינו.
ואז, המעשים, קטנים וגדולים, הם לא האישו.

המחסום היחידי שלא מאפשר לנו לסלוח
הוא השיפוטיות שלנו על המעשים.
מה היה צריך להיות ומה לא היה צריך להיות.

ונכון, זה קשה
וזה כואב
זה כאילו לוותר להם
על מה שהם עשו.

ואולי הם יחשבו בגלל זה שמותר
להם לעשות את זה שוב?

האגו תמיד ינסה להתגנב שוב ולגרום
לנו להתמקד במעשים.

הסליחה היא אישית
והיא תהליך אינטימי מאוד
שאנחנו עושים בינינו לבין עצמינו.

תהליך של התבוננות עמוקה על
תפישות שגויות שיש לנו לגבי עצמינו,
תפישות על ערך עצמי, על מחשבות
שבדרך כלל אנחנו לא מכירים בהן,
על רגשות שאנחנו אוחזים בהם.

עבודת העומק הזאת, לוקחת אותנו צעד
אחורה ממה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו
ומחזירה אותנו פנימה לתוכינו.

והפנייה פנימה, יחד עם התמיכה
האינסופית של השכינה, עוזרת לנו
להשתחרר ולהרגיש הקלה עצומה.

מאחלת לנו שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

נילי ווצ'ינה

 

נילי ווצ'ינה

23 מאי

By

No Comments

מה לעשות כשמרגישים מוצפים במשימות ודברים לעשות?

23 במאי 2020 | By | No Comments

יש רגעים שמרגישים שחייבים לעצור עכשיו את הכל.
במיוחד עכשיו, שהתחלנו לחזור לשגרה.
יש מצד אחד רצון גדול לעשייה,
ומצד שני, חשש שאולי שוב נהיה במירוץ נגד הזמן.

אני מאמינה מאוד שמה שיכול לעזור, זה לעצור באופן יזום,
השכל מאותת לנו על ידי התחושות של הגוף.

אנחנו מרגישים עצבנות,
עייפות, צורך לעשות משהו כדי להוכיח למישהו,
אולי אפילו צורך לרצות מישהו מתוך אשמה?

האני המאמין שלי אומר שלבחור
להאט את הקצב באופן יזום,
גורם לנו לאפשר לדברים לקרות באופן טבעי.

להרגיש שיש משמעות למה שאנחנו עושים,
להרגיש מחוברים לכוח גדול מאיתנו שקיים בנו,
הכוח שמניע את העולם. ממש בכל יום. בלי לוותר לעצמינו.

בעבודה עם הקורס בניסים, יש את התרגול
היומי שבו ממש יושבים בכל יום עם השכינה
ומתרגלים יחד איתה.

אני בטוחה שאתם יודעים מתי מגיע הרגע
הזה שאתם רוצים לעצור.
אני מאמינה שלהילחם ברגע הזה זה
ללכת נגד עצמינו.

אז איך אפשר לעצור?
אנחנו כבר בטח באמצע עשייה
של משהו והקול הפנימי של האשמה ממש מתנגד לזה.
פשוט עוצרים, אפילו לדקה.

אם מתאפשר לכם להיות במקום שבו
אתם רואים את השמיים זה ממש טוב.
ובכל מקרה כל מקום שבו אתם מרגישים נוח ובטחון הוא טוב.

אפשר להקשיב לציוץ הציפורים,
להסתכל על השמיים,
להתבונן על הטבע ועל חוסר המאמץ שלו,
על דברים שמפריעים, על דברים שאנחנו
רוצים לשחרר מאיתנו.
על כאבים שעולים, על רגעים שמחים,
ממש ממש על הכל.

יש הרבה פעמים בכי,
והרבה פעמים פשוט שקט שאי אפשר להסביר במילים.
הריפוי מתחיל מבפנים.

שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

איך להתמודד עם משבר

19 מאי

By

No Comments

פוסט היכרות

19 במאי 2020 | By | No Comments

 

היי,
אם הגעת לכאן, רוב הסיכויים
שהחיים שלך נחלקים ל 2.
החיים שלפני, והחיים שאחרי.
כל אחד מאיתנו עבר את הרגע הזה,
שהכל נראה אבוד.

אדם יקר לנו נפטר, פוטרנו ממקום העבודה,
מערכת יחסים נגמרה באופן פתאומי,
עברנו תהליך משפטי ארוך.
הבנו, שיש אנשים שתמיד יהיו בשבילנו,
ויש כאלה שתמיד נהיה איתם ביחסים מאתגרים,
חיפשנו משמעות אמתית לחיים,
ושאלנו את עצמינו, האם יכול להיות שזה הכל?

זה לא הכל. ויש הרבה מעבר.
המסר שלי אלייך הוא שהחיים לא נועדו
לגרום לנו לסבול. הם נועדו לגרום לנו לחזור לאהוב.
גם אצלי זה היה המסע שהחל בדיוק ככה – לפני 15 שנה.

אז לכל מי שלא מכיר אותי,
אני נילי ווצ'ינה
ואני מטפלת ומלווה להתפתחות אישית ורוחנית
לנשים וגברים שרוצים לחיות חיים שמחים בעלי משמעות.

משנת 2008, התחלתי את לימודיי בעולם הרוח:
למדתי קורס תקשור מקיף,
קורס ריפוי אנרגטי
קורס הכשרה והכוונה לעידן החדש.
ובנוסף למדתי את הוראת הקורס בניסים
ואני מורה ומטפלת מוסמכת של הקורס.

את הלימודים סיימתי בשנת 2018 כשבמהלך
השנים האלו כבר התחלתי לעבוד עם מטופלים.
את הקורס בניסים אני מתרגלת בכל שנה
מחדש ולא מתכננת להפסיק 😊
אני מאמינה שהמשימה שלנו כאן בכדור הארץ,
היא לזכור מי אנחנו באמת.

מעבר לגוף, מעבר למחשבות על העבר והחששות מהעתיד.
אני אוהבת לראות את השמחה בעיני המטופלים
כשהם מגיעים לתובנות, כשהם מחזירים
לעצמם את האושר שהיה שלהם תמיד,

וזאת הסיבה שאני אוהבת,
לעבוד עם אנשים, שחשוב להם להתבונן פנימה,
שיודעים שכשדרך הראייה שלהם משתנה,
גם החיים שלהם משתנים.
ומוכנים לקחת אחריות על החיים שלהם.

כשאני בתהליך של מפגשים עם מטופלים,
אני נפעמת בכל פעם מחדש לראות
את השינוי שהם חווים.
את ההסתכלות שלהם שהשתנתה על החיים,
על אנשים, ועל מצבים.
את המקום הפנימי השלם והשלו שהם מגלים,
כשהם מתחברים לנכונות הקטנה
לשנות תפישה.

אשמח להיות עדה גם לתהליך שלך. 💜
נילי

 

 

IMG_7565

12 מאי

By

No Comments

דבר אינו חסר בך

12 במאי 2020 | By | No Comments

שום דבר לא חסר בך.

בכל פעם שאני רואה את מה שלא עובד,
את מה שלא מצליח לי,
את מה שאין לי,
את מה שאני צריכה שיקרה,
כדי שאני אהיה מאושרת,
אני לא רואה את הדברים כמו שהם.

כי הדברים כמו שהם, הם כבר שלמים.

אם אני אסכים לראות מה שקורה מתחת לדברים,
ואני אסכים לראות את השלמות שבהם,
אני אראה שאני לא צריכה לשנות שום דבר.

אני פשוט אשנה את התפישה שלי את מה שקורה,
ואז אני באמת אראה אותו כמו שהוא.
וזאת עבודה פנימית שנמשכת,
ומבקשת ממני לראות עוד ועוד מקומות
שעדיין לא הארתי בתוכי,
ואני הולכת איתה יד ביד,

הרוח מלמדת אותי לזכור
שלא חסר בי דבר.

ושאני ש-ל-מ-ה.

מחשבות אוהבות

10 מאי

By

No Comments

למה נקמות לא עובדות?

10 במאי 2020 | By | No Comments

למה נקמות לא עובדות

 

למה נקמות לא עובדות?

כשמישהו פגע בנו, לקח לנו משהו שהיה שלנו,
פגע בנו במילים, במעשים, ופשוט לא הבין את
המשמעות של מה שהוא עשה,
עד כמה הוא פגע לנו בנקודות הכי רגישות,
אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו בלגרום לו להבין. לגרום לו לראות.

רצון חזק שיש לנו בלב הוא שהוא יחווה
את אותו הדבר רק כדי להבין,
כדי שלא יעשה את זה יותר.
אבל כשאנחנו כל כולנו מתמסרים למטרה הזו,
אנחנו מחיים את המצב של הפגיעה, בכל רגע מחדש.

והפגיעה משפיעה עלינו, אנחנו כלואים בתוכה.
ובגלל זה, אנחנו לא מרגישים את השחרור שאנחנו
מחפשים מתחת לנקמה.

השחרור שלנו הוא סליחה מוחלטת.
השחרור שלנו הוא המתנה הגדולה ביותר לעצמינו.
ובגלל זה, כשאנחנו רוצים לנקום, אנחנו מחפשים
לתקן משהו חיצוני לנו, שלא תמיד יש לנו אפשרות לתקן.

אבל שהשינוי מתחיל בנו, אנחנו מפסיקים
להשקיע את האנרגיה במה שקרה,
ומכוונים את הנקמה למגמה אחרת – לריפוי.
ואז ההתמקדות בפגיעה מובילה אותנו לרפא
אותה מבפנים, ולא מבחוץ.

אנחנו מפסיקים להחיות את הרגע, ומשקיעים בנו.
ברווחה שלנו, בנשימה שלנו, בטוב שלנו,
באנרגיית החיים שלנו. כי מגיע לנו להשתחרר.

כי מגיע לנו לזכור מי אנחנו באמת.
Nilly Voochina

10 מאי

By

No Comments

מוגן: לראות אהבה במקום פחד – המדריך להורדה

10 במאי 2020 | By | No Comments

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

09 מאי

By

No Comments

אני שונאת להיות צודקת.

9 במאי 2020 | By | No Comments

אני שונאת להיות צודקת.

יושבת מחוץ לבית משפט ורק בוקר.

ארץ זרה, הכל כל כך קר כאן.

אני יושבת על אבן, מאחוריי גינת ילדים

מלפניי הבניין הקר הזה.

העלים עדיין רטובים,

הציפורים מצייצות אבל אני לא שומעת כלום.

הלב שלי דופק

אנשים עוברים והולכים

איזה כיף להם

שיש להם חיים רגילים, חיים פשוטים,

הם יודעים לאן הם הולכים, ומתי הם חוזרים.

אני כל כך לא רוצה להיכנס לכאן שוב.

אני כל כך רוצה שידעו שאני צודקת

שיפסיקו להציק לי

שיפסיקו להיות נגדי

שיפסיקו להגיד לי שכל מה שהאמנתי בו כל השנים לא נכון

שיפסיקו ללכת נגד כל מה שעמדתי מאחוריו כל השנים.

שיפסיקו להגיד לי שלא אהבת אותי

שלא הייתי טובה בשבילך

שהעורך דין הזה שלא יודע כלום על החיים שלי

ידבר רק על הצד שלו

ושיתרגמו לי בשקט

ושאתפוצץ מבפנים

ושלא ישמעו אותי – שלא באמת יקשיבו לי.

שיעשו כאילו הם שומעים

ירשמו כמה דברים

ואז שוב, יכתבו החלטות שאני בכלל לא יודעת מה הן

והעורך דין שלי יסתכל עליי אחרי הדיון, וינסה להסביר

ואני אסתכל עליו בעיניים מסכנות

שאומרות – תציל אותי,

ושהוא יתן לי שוב תקווה,

כשבתוכי אני יודעת שזה כבר לעולם לא יקרה.

אני פשוט שונאת להיות צודקת.

הצדק הזה כואב לי,

הוא כואב לי בלב

הוא כואב לי בבטן

הוא כואב לי בראש

שלא מפסיק לחשוב

מה לעשות

כדי שיבינו שאני צודקת?wheat-1556698_1280

30 דצמבר

By

No Comments

לוותר על האשליות כדי לבחור באמת

30 בדצמבר 2019 | By | No Comments

lake-4720672_1920

לכולנו יש חששות ופחדים.

בכל חוויה של פחד מהלא נודע, אנחנו נמצאים ממש בחוסר שקט ומחשבות לא מפסיקות להציף אותנו. מצד אחד, יש לנו רצון שדברים יסתדרו כמו שאנחנו רוצים, מצד שני, יש לנו פחד שדברים לא יסתדרו כך ושנצטרך להתמודד עם מצב שאנחנו מאמינים שלא נוכל להכיל. איך נתמודד אם מה שאנחנו לא רוצים שיקרה באמת יקרה?

במצבים כאלה, אנחנו מאמינים שאנחנו מנותקים מהמקור הנצחי והאוהב שלנו. מה שמשותף לכל המצבים האלה, הוא האמונה שאין בנו מספיק כוחות. כלומר – חסר לנו ביטחון. אנחנו מרגישים חשופים ופגיעים ויותר מכל, שמשהו חיצוני לנו, מחליט על הגורל שלנו.

הקורס בניסים אומר, שהניתוק הזה הוא רק במחשבה שלנו. הניתוק מעולם לא התרחש באמת. בכל פעם שאנחנו חווים את הניתוק, מדובר באשליה שהיא לא ממשית.

בשיעור מס' 48, הקורס אומר:

"קיומו של פחד הוא סימן בטוח לכך שאתה נותן אמון בכוחך שלך".

ומיד לאחר השיעור הזה, בשיעור מס' 49, כתוב:

"החלק בשכלך שבו שוכנת האמת נמצא בקשר מתמיד עם אלוהים, בין אם אתה מודע לכך ובין אם לא".

כלומר, יש בעצם שני מצבי אמונה:

1.     אני מנותק מהמקור שלי – מצב שבו אנחנו פועלים ממקומות לא מודעים.

2.     אני מחובר למקור שלי והניתוק מעולם לא התרחש  -מצב שבו אנחנו פועלים ממקום מודע, אבל מודעים לכך שיש עוד מקומות שאנחנו לא מודעים אליהם ואנחנו בתהליך למידה מתמדת וצמיחה.

המצב השלישי, הוא מצב של הוויה מושלמת. אני מחובר תמיד. קצת קשה לתאר את המצב הזה, כיוון שאין שם את המושג, אני. יש רק את תודעת ההוויה השלמה שקיימת בכל ורק היא קיימת. אין לה הפכים, ואין לה ניגודים. המטרה שלנו היא להיות כל הזמן בלמידה, עד שלא נצטרך עוד.

הכוונה בלמידה, היא ללמוד איך מנגנון האגו שלנו עובד, כדי שנוכל לוותר על מחשבות הכאב והתקיפה שהוא מעודד בנו.

הסליחה, מובילה אותנו לחוויה של אחדות, והבנה, שהאחדות הזו מעולם לא באמת התנתקה.

תקשורת עם האמת הנצחית שבנו

כשאנחנו מאמינים בניתוק, הפחד בעצם לוקח מקום ומראה לנו שהוא מוצדק, שיש ממה לפחוד, והמציאות נראית לנו ככאוס שאין לנו שליטה עליו, או לחילופין, יש לנו שליטה אבל בתוך תוכינו, אנחנו תמיד בפחד שמגדל הקלפים שבנינו יתפרק.

כשאנחנו בידיעה שאנחנו מחוברים למקור שלנו, והניתוק מעולם לא התרחש, אז חווינו כבר תקופה של ניתוק, אבל משהו בזיכרון שלנו לא הרפה, והוביל אותנו להיזכר, לקרוא, להכיר את עצמינו, לחזור למקום של שלווה, והאמונה שיש משהו מעבר לעולם הפיזי שאנחנו רואים הובילה אותנו.

בכל רגע שבו תחוו פחד בכל צורה שהיא. פחד מהלא נודע, פחד בעבודה, פחד לגבי עניין רפואי, פחד משיחה במערכות יחסים, פחד מפרויקט, פחד מאימון, וכו'…. פנו לחלק הנצחי שבכם. פנו אליו, ואל תחששו להביא לשם את כל מה שאתם חושבים ומרגישים.

הקורס אומר, שהשכינה היא המתווכת בין המחשבות הלא ממשיות שלנו, למחשבות של אלוהים, אלוהים שקיים בכל אחד ואחד מאיתנו.

תפילה

בכל פעם שאתם חווים קושי, פנו אל השכינה. התפללו בנוכחותה.

התפללו לריפוי, ריפוי מעמיק של כל שורש המחשבות שיצר את האמונות השגויות, ריפוי של כל האמונות השגויות על עצמכם, על האנשים בחייכם, על חוסר ערך, על חוסר אמונה, על חוסר אהבה לעצמכם, על האמונה שבכלל יכולתם אי פעם להיות לבד…

וכן, אפשר להוציא את הכל, בלי להתבייש, אין מישהו ששופט אותנו על הכאב שלנו. להוציא את הכאב בשיחה עם החלק הנצחי שבנו, זה מאוד מאוד מרפא.

ככל שאנחנו בנכונות לוותר על מחשבות התקיפה שלנו, השכינה יכולה לקחת את כל מחשבות התקיפה ולרפא אותן, וכך אנחנו יכולים להתחיל להבחין במחשבות הממשיות שלנו. פינינו מקום אליהן, ברגע שהיינו בנכונות מלאה לשחרר מחשבות תקיפה.

כל אחד ואיך שהוא מפרש את אלוהים עבורו. כל אחד ואיך שהוא מבין את אלוהים שלו. בשבילי אלוהים הוא הכוח האינסופי של האהבה שקיימת בכל.

בכל רגע שבו אנחנו מוותרים על מחשבות תקיפה, בחרנו באהבה.

בכל רגע שבו בחרנו באהבה, בחרנו לסלוח.

בכל רגע שבו בחרנו לסלוח, פינינו מקום לאמת.

והאמת, נוכחת מעצמה.

היא לעולם לא מתאמצת לתפוס את המקום שלה,

כי המקום שלה כבר קיים.

כל מה שעשינו, היה פשוט לבחור בה.

לבחור לשחרר את כל מה שמסתיר לנו אותה.

14 דצמבר

By

No Comments

אהבה עצמית

14 בדצמבר 2019 | By | No Comments

אהבה עצמית

צמד המילים הזה קיבל הרבה ביקורת בשנים האחרונות.

אהוב את עצמך

אהבי את עצמך

להרבה מאתנו זה נשמע כמו צמד מילים לא באמת אפשרי, ולפעמים אפילו נרקיסיסטי. ההתמקדות על העצמי, מתפרשת הרבה פעמים כהתמקדות על הגוף, טיפול בגוף, הזנת הגוף, דאגה לעצמי וכו…

וכאן נכנס האגו לתמונה (האגו לפי הקורס בניסים, הוא המחשבה שנפרדנו מאלוהים, מה שמעולם לא התרחש באמת). ברגע שעולה בנו הרצון באהבה עצמית, האגו מציג בפנינו לראווה את כל הסיבות למה לא לאהוב את עצמינו.

ואז הרבה פעמים מתחיל הדיבור הפנימי ששולל את האפשרות של אהבה:

איך אני יכולה לאהוב את עצמי אם בכל פעם שאני מסתכלת במראה אני רק שופטת את עצמי או משווה את עצמי לאחרים?

איך אני יכולה לאהוב את עצמי אם בכל פעם שאני חושבת על החיים שלי אני מרגישה אכזבה, אי מימוש וכישלון?

מערכת היחסים עם עצמינו, היא מערכת היחסים החשובה ביותר שיש לנו. מערכת יחסים שבה הדיבור הפנימי שלנו הופך להיות לצורך בהכרה, הבנה ועדינות.  מערכת יחסים של אהבה עצמית, היא מערכת יחסים שבה אנחנו מתחילים להיות מודעים לפטפוט הפנימי השלילי, ובוחרים להתבונן בו ללא צורך יותר בשפיטה, כדי לשנות אותו.

אנחנו אלה שבוחרים באיזה קול להתמקד, אנחנו יכולים להשקיט גם את הקולות של האגו שרוצים לדבר הכי מהר, הכי חזק, להיות תמיד צודקים וכו'…

מצד שני, הרבה מאתנו חושבים על אהבה עצמית, ושום דבר לא באמת כבר קורה בתוכנו, המילים האלה פשוט עוברות לידנו ומעוררות בנו אדישות. האדישות מכסה את הכעס או מחשבות האשמה שיש לנו על עצמינו.

מי זה העצמי הזה?

כשאני כותבת על אהבה עצמית, אני כותבת על הכוח של האהבה האינסופית שקיים בתוכנו. מקום פנימי שאין בו כלום חוץ מאהבה.

מקום שאין בו מחשבות שפיטה, רק אהבה.

מקום שאין בו אשמה, רק אהבה.

מקום שאין בו בושה, רק אהבה.

מקום שבו אין משמעות לעצמי

כי העצמי הזה הוא איחוד עם כל היש…

הקורס בניסים אומר שהתפקיד שלנו הוא לא לחפש אהבה בחוץ, אלא להסיר את כל המכשולים שהצבנו בפני האהבה – בתוכנו. הסרת המכשולים מחברת אותנו לאהבה שאנחנו כבר מחוברים אליה, זה פשוט נעשה באופן מודע, זה פשוט נעשה מתוך בחירה.

להדליק את האור

זה כמו לנסות להדליק אור שכבר דלוק. הפוקוס היה על החשיכה, וברגע שהפוקוס השתנה על הצורך להיפרד מהחשיכה ולהדליק את האור, הפעולות שלנו השתנו, עד ההבנה שהאור היה כבר דלוק מלכתחילה.

הבחירה הזאת להסיר את המכשולים היא בחירה שמתרחשת יום יום, ובכל פעם שאנחנו בוחרים את הבחירה הזאת, אנחנו בוחרים באהבה עצמית.

בחירה להסיר את המכשולים שהצבתי בתוכי ביני לבין האהבה.

ביני לבין אלוהים.

מכשולים שאנחנו מסירים כדי לגלות מי אנחנו באמת.

מכשולים שאנחנו מסירים בכדי לראות את האמת אודותינו.

כשאנחנו מסירים לחלוטין את מחשבות האגו שלנו על מי שאנחנו, על מי שאנחנו חושבים שהיינו צריכים להיות, על האכזבות שלנו מעצמינו, אנחנו פשוט מתחברים לאמת שלנו, למקום הפנימי הזה שבו אין שום ציפיות, כי אין אכזבות. למקום של להיות.

התחברו לקול האינטואיטיבי שלכם

האהבה שאנחנו היא מקום שבו אנחנו מחוברים לקול האינטואיטיבי שמרים אותנו, שמעודד אותנו, לדיאלוג הפנימי שבו אנחנו מבינים, עדינים ובחמלה כלפי עצמינו. לקול שלא שופט אותנו אלא למקום הרך והמחבק שלנו. הקול הזה תפקידו לעזור לנו לוותר על קול האגו שמלא בהתנגדויות לאהבה.

אנחנו הרבה יותר רגילים לשמוע את קול האגו מאשר את קול האהבה. האהבה היא נוכחות אינסופית, משהו שלא יכול לשפוט לא לטובה ולא לרעה, היא פשוט התרחבות של המחשבות שלנו, מחשבה שבה כל אדם נראה לנו בדרך אחרת.

בכל פעם שאנחנו בוחרים במחשבות של סליחה עצמית, הסליחה מובילה אותנו למחשבה של האהבה הזאת שכבר קיימת בנו. זה כמו לפנות המון המון דברים ישנים שאנחנו לא צריכים יותר, ולגלות שמתחת לכל מה שפינינו, היה כל הזמן הדבר שתמיד רצינו ושלעולם לא אבד לנו.

אהבה עצמית - מחשבות אוהבות

מה זאת אהבה עצמית בשבילך? ואיזה מכשול היית רוצה להסיר בדרך?

אני בוחרת להזיז מהדרך שלי את כל מחשבות השפיטה שיש לי על עצמי בכל מה שקשור לכל מה שציפיתי מעצמי להגיע אליו בשנת 2019 ולא הגעתי אליו. כל כעס, כל טינה, כל מחשבה לא אוהבת שלי עליי, ואת כל ההשפעות שהיו למחשבות האלה על חיי, על מערכות היחסים שלי, על מערכת היחסים שלי עם הגוף שלי, אני בוחרת לשחרר ולהשאיר מאחור.

אשמח שתכתבו לי בתגובות, מה זאת אהבה עצמית בשבילכם ואיזה מכשול הייתם אתם מרגישים שהייתם רוצים להזיז? 😊