Image Image Image Image Image Image Image Image Image

admin

כל העדכונים האחרונים מהבלוג

12 נובמבר

By

No Comments

טינות

12 בנובמבר 2019 | By | No Comments

10550901_723611657676244_1244854497984009169_n

החיים מלאים בעליות וירידות, ברגעים לא צפויים, כעסים שמלווים אותנו יום יום, כעסים עתיקים וישנים, וגם בהמון מתח. אחד הגורמים הגדולים ביותר שיוצרים מתח בחיים שלנו הוא – טינות.

תחשבו על הרגע הכי לא צפוי שהיה לכם בחיים, הרגע שבו נוצר שינוי שהכי לא ציפיתם לא וטלטל את הכל, מה היה שם? ואיך זה ניתב את החיים שלכם מאותו רגע? אילו טינות התעוררו בכם לאור מה שקרה?

ועדיין, כל מה שקרה יכול לעזור לנו לראות בבירור, ממש כמו במראה, את הטינות שלנו. הטינות האלה היו קיימות עוד הרבה לפני כן, טינות שקודם כל היו מופנות אלינו.

כל הטינות מייצגות את כל הדברים שלא הסכמנו לשחרר עד היום, וכל מה שאנחנו מחזיקים בתוכינו, אנחנו מעריכים ורוצים אותו עדיין קרוב אלינו. אנחנו מאמינים, שקודם קרה כל מה שקרה, ורק אז התעוררו הטינות שלנו, אבל כשאנחנו באמת מסתכלים על מה שקרה, ועל האמונות שהיו לנו לפני כן, אנחנו יכולים לראות שהטינה המרכזית, הייתה כלפינו או כלפי הייקום שאנחנו מרגישים שהרבה פעמים פועל נגדנו.

אם אנחנו מעריכים דפוס קורבן, נחזיק ונחזק אותו בתוכינו.

אם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי ערך, זאת האמונה שאנחנו מעריכים, ואותה אנחנו שומרים קרוב אלינו, ואותה אנחנו חווים.

אם אנחנו מעריכים אשמה, זה מה שנחזיק בפנים, ונראה אותה בחוץ.

אם אנחנו מעריכים תחושת חוסר, נראה אותה ונחווה אותה בדרך הכי מציאותית שיש.

אם אנחנו מעריכים טינות, אנחנו משקיעים את הזמן שלנו, בלתחזק אותם, כמו שמתחזקים רכב, דואגים לדלק, דואגים לניקוי שמשות, ניפוח אוויר בגלגלים, אנחנו מזינים את הטינות באנרגיה שלנו, בדלק שלנו, במחשבות שלנו, וככה בעצם הן מופיעות שוב ושוב בחיים שלנו.

לדוגמא, אם אני מאמינה בחוסר ערך, אני אוכל לראות אילו מחשבות של חוסר ערך קיימות בי, ומתי התחלתי להאמין שאני חסרת ערך. מה הרגע הראשון שבו התחלתי להרגיש ככה? כמה שנים החזקתי באמונה הזאת שאני חסרת ערך? ודרך האמונה הזאת האשמתי את כל מי שהרגשתי שלא מעריך אותי?

נכון, שאף אחד מאיתנו לא עבר חיים פשוטים, והחיים לא פשוטים בכלל ובכל שלב ושלב בחיים שלנו יש כאב שמלווה אותנו, אבל, עמוק בתוכינו אנחנו יודעים שיש אמת עתיקה שאומרת, היי, יש דרך אחרת לראות את העולם.

המחסום הגדול ביותר לאושר בחיים שלנו, הוא – טינות.

הקורס בניסים אומר, שכשאנחנו שומרים טינות, אנחנו לא יודעים מי אנחנו באמת, אנחנו הולכים לאיבוד בתוך המערבולת של הרגשות שלנו ואז מרגישים מוצפים רגשית במערכות יחסים, מבולבלים ואין לנו כיוון בטוח, לאן ללכת? מה להגיד? מה לעשות?

לשמור טינה פירושו לשכוח מי אנחנו. כשאנחנו שוכחים מי אנחנו, אנחנו רואים את עצמינו כגוף בלבד, וכשאנחנו רואים את עצמנו כגוף בלבד, אנחנו מרגישים פגיעים. מרגישים שכל דבר מעליב ופוגע בנו, או מרגישים רע עם עצמינו כי פגענו במילים, במעשים…

החדשות הטובות הן, שאפשר לשחרר את הטינות שלנו, ולשחרר את עצמינו מהתוצאות שהשכל שלנו יוצר. הכוונה במילה תוצאות, היא התוצאה שראינו בעולם החיצוני שלנו, אחרי שזיהינו מה הייתה המחשבה שיצרה את מה שראינו, כי הכל מתחיל במחשבות שלנו, וכדי לעשות שינוי בעולם החיצוני, אנחנו צריכים להגיע למחשבות שלנו ולשנות משם.

"ברגע שמוסר צעיף הטינות שלך, אתה משוחרר יחד איתו", (קורס בניסים – שיעור מס' 69).

הכוח לשנות ולשחרר את הטינות שלנו קיים בנו. רגע אחד של נכונות, יכול לשחרר טינות עתיקות של שנים.

רגע אחד של נכונות, יוצר הזמנה לייקום שאומרת, "עזור לי לשחרר את עצמי, מכל מה שחשבתי על עצמי עד היום, מכל הכעסים, מכל הטינות, מכל ההאשמות העצמיות ממני ומכל אדם ואדם".

מי ייתן ונסכים לשחרר את כל הטינות שלנו ממש עכשיו. שנהיה מלאים בנכונות לשחרר ולהשתחרר. אמן!

הצטרפו אליי לתפילה לשחרור כל הטינות שלנו

  • הורידו בחינם את התפילה שכתבתי לריפוי מערכות יחסים – להורדת התפילה ליחצו על הקישור. התפילה נכתבה בהשראה, והיא עוזרת לנו לשחרר אשמה, כעס ובושה במערכות יחסים, לשחרר את עצמינו מרגשות שמגבילים אותנו ומשאירים אותנו תקועים במקום, וגם את מערכות היחסים שלנו.
  • להורדת התפילה לריפוי מערכות יחסים במתנה – לוחצים כאן

 

10 נובמבר

By

No Comments

צודק או מאושר?

10 בנובמבר 2019 | By | No Comments

קרה לכם פעם שידעתם שאתם צודקים?
אבל לא סתם צודקים…
צודקים ב-100%.
אבל מישהו או מישהי, גם חשבו שהם צודקים
ולא סתם צודקים
צודקים ב – 100%.

לי למשל, זה קרה המון פעמים.
ידעתי בוודאות שאני הצודקת,
ידעתי שכל מה שאני רוצה לעשות זה להוכיח שאני צודקת
וידעתי שהתכנית שלי תהיה להוציא לפועל את הצדק שלי!

האם זה עשה אותי מאושרת?
אפילו לא לרגע אחד.

האם הייתי חדורת מטרה?
ממש ממש כן.

האנרגיות שבזבזתי באותם שנים על להוכיח את הצדק שלי,
גרמו לי לא לחיות את החיים שרציתי באותו רגע,
אלא לחיות בראש את העתיד שאני רוצה להגיע אליו, מה שתמיד ברח ממני שוב ושוב ושוב…מלא בפחדים, של מה יקרה אם מה שאני רוצה לא יקרה?

תמיד הרגשתי שכשאני אגיע לתוצאה, זה יקרה, ולא אצטרך להוכיח יותר כלום.
שיחקתי במשחק מאוד לא כיפי. משחק שבו הרגשתי תמיד חסרת שקט, וקול פנימי אמר לי – "לוזרית, את בטוח תפסידי. תפסיקי לנסות"…

אז מצד אחד יש את הרצון להצליח להוציא את הצדק אל האור, ומצד שני, יש קול פנימי שמגיע מאותו רצון להשאיר אותי במצב של לרצות כל הזמן…ולא להגשים…

ואז הבנתי את זה, לעולם זה לא יקרה.
לא ככה, לא בדרך הזאת…
לא כשאני פועלת מתוך רצון להוכיח משהו למישהו…

וזה יצר משבר מאוד גדול
כי הרגשתי שאיבדתי משהו,
הרגשתי שנכנעתי לרוע, לשקרים, והכי הכי, פחדתי שמה שקראתי לו בלב כניעה, יתפרש בעיני הצד השני ככישלון.

אבל אז, קראתי את הציטוט שאני כל כך אוהבת מהקורס בניסים שאומר: "האם אתה מעדיף להיות צודק או מאושר"?
"שמח שנאמר לך היכן שוכן האושר, והפסק לחפש במקומות אחרים".

והשאלה הזאת מהדהדת בתוכי עד היום….
היכן שוכן האושר?
היכן שוכן האושר?

זאת שאלה שממש שווה לנו לשאול את עצמינו בכל יום ויום…
וזה בדיוק הקול ההפוך מהקול שאל האגו, זה הקול הנצחי שתמיד ינסה לעודד אותנו ויוביל אותנו למקום של שלווה פנימית מוחלטת!

רק בתוכי, רק מההבנה שהוא לא יכול להגיע בשום דרך אחרת.
איזה כיף, סוף סוף אני יכולה לקחת אחריות על העולם הפנימי שלי ולהפסיק לנסות שדברים ישתנו בשבילי מבחוץ.

בכל פעם שננסה לגרום למישהו או משהו להשתנות בשביל שנרגיש טוב יותר, נמשיך לרדוף אחרי ענן האושר הרחוק הזה, שתמיד ייראה לנו קשה להשגה.

בכל פעם שנפעיל מניפולציה או ניתן משהו ממקום של רצון לקבל בחזרה, נרגיש במקום פנימי מאוד, שעשינו משהו כדי לקבל בחזרה, וזה יכווץ את הלב שלנו במקום להרחיב אותו…

אז בואו ננסה…

בואו ננסה, רק להיום, לאפשר לביטוי של אהבה לעבור דרכינו, למישהו או מישהי שזקוקים לו. לילדים שלנו, לבני הזוג, לחברים בעבודה, לחברים הטובים שלנו, (חיוך, מילה טובה, הקשבה, משהו טעים לאכול, מסר מעודד – ובלי לצפות לכלום בחזרה)….

ספרו לי איך היה… :)

באהבה ענקית!

acim-day195

22 אוקטובר

By

2 Comments

שינויים קטנים מובילים לשינוי גדול

22 באוקטובר 2019 | By | 2 Comments

היום הראשון של החזרה לשגרה הגיע, ואני מקווה שהחגים עברו בטוב.

השבוע עבדתי על על תכנים חדשים לכל המנויים של מחשבות אוהבות. התכנים נוגעים לאמון שיש לנו בעצמינו, אחד בשני ובעולם, כיוון שעל האמון שלנו מתבססים כל החיים שלנו. מה שאנחנו מאמינים בו, מציג את עצמו בפנינו וכך אנחנו רואים וחווים את מה שאנחנו מגדירים כמציאות.

עלתה לי גם מחשבה שכל אחד מאתנו נמצא בדרך שהוא הכי מחובר אליה, ויש מגוון דרכים רוחניות, אבל כל הדרכים מובילות אותנו לדעת מי אנחנו באמת.

כל אחד מוצא בסופו של דבר את המסלול האישי שלו. בדרך הרוחנית שלנו, לעולם לא נוכל לדעת איפה נהיה בעוד חודש או שנה מהיום, אבל המורה הפנימית שלנו, עוזרת לנו לבטוח בכך שתמיד נהיה בזמן הנכון ובמקום הנכון לנו.

מה שמשך את תשומת לבי, הייתה התובנה שמשותף לכל הדרכים האלה הוא שבסופו של דבר כולנו רוצים להגיע לאותו מקום. המקום הזה נקרא – שלווה פנימית. מה שעוד משותף לכולנו הוא, שלאף אחד מאתנו זה לא קל.

בקורס בניסים, יש תרגיל שאומר "שלוות האלוהים היא רצוני". ובהמשך כתוב, "אמירת המילים האלה אינה ולא כלום. אבל התכוונות אליהן היא הכל".

כמה פעמים קרה לנו שחשבנו שרצינו משהו, שהבטחנו לעצמנו שנתאמץ ונעשה הכל כדי להשיג אותו, אבל אחרי יומיים נשברנו וחזרנו אחורה? מה הרגשנו?

אשמה נוראית!

מהמקום האישי שלי, אני יכולה להגיד שרק באותה נקודת זמן בחיי שהרגשתי שהדיאלוג הפנימי שלי מגיע ממקום אמיתי שבאמת מתכוון לזה, יודע שיעלו קשיים, ומוכן להתמודד עמם כשיעלו בדרך, הצלחתי לעשות את פריצות הדרך המשמעותיות ולעשות פעולות עקביות שגרמו לי להגיע לתוצאות.

לפתח את השריר הרוחני שלנו ולעשות זאת בלי שום אתגרים, זה משהו שהוא בלתי אפשרי. יכול להיות שהאתגרים בחיים שלך מרובים, יכול להיות שיש משהו שהיית רוצה שיקרה כבר כדי להרגיש בטחון גדול יותר בייקום, יכול להיות שהשאלה – מה הייעוד שלי? מעסיקה אותך הרבה וגורמת לך לצרוך הרבה מידע שלעיתים גם מבלבל אותך.

אבל היום אני רוצה להתייחס למורה הפנימי שאיתו אנחנו עושים את הדרך. וכן, גם אם אנחנו נמצאים כבר הרבה זמן בהתפתחות אישית ורוחנית.

באיזה מורה אנחנו בוחרים להיעזר ברוב הזמן?

בזה שאומר לנו שאנחנו לא שווים כלום, שלא יצא מאיתנו שום דבר טוב, זה שמבקר אותנו, שמסתכל עלינו בזלזול וגורם לנו להרגיש קטנים ממישהו אחד או גדולים ממישהו אחר?

מנסיון אישי, בפעמים שאני בוחרת במורה הזה, למרות שאני יודעת שלא יצא לי מזה משהו טוב, אני מתבאסת מעצמי מאוד. אבל בשלב מסויים אני מתעוררת, סולחת לעצמי ובוחרת מחדש. עם השנים הבנתי שאם כמה שזה מפתה לבחור במורה הזה, המורה הזה כובל אותנו פעם אחר פעם.

או שנבחר במורה האהבה? זה שמסתכל עלייך בעיניים אוהבות, זה שמוביל אותך להיות אמיתי ולהפסיק לשקר לעצמך, זה שמעצים אותך, לעולם לא גורם לך להרגיש אשמה על המחשבות והרגשות שלך ומנסה להראות לך תמיד את התמונה הגדולה, גורם לך להגיע לשיעורים שלו בציפייה, זה שלא גורם לך לחשוב שהכל קל ונפלא, אלא דווקא גורם לך לעבוד קשה ולעבור את הדרך צעד אחר צעד? המורה הזה משחרר אותך.

#רק שינויים עדינים ועקביים, יובילו אותי לשינוי משמעותי

אני מאמינה שהשינויים הכי משמעותיים בחיים נוצרים מצעדים קטנים ועקביים, ויותר מכך, שכל דרך רוחנית שבאמת מעצימה אותך, גורמת לך להרגיש שחרור ולא אשמה, שיפוטיות, פירוד ותחרותיות.

אבל לבחור פתאום במורה המעצים אחרי שהתרגלנו שנים למורה של הפחד – זה לא תמיד קל. האמת, שזה לא קל בכלל. אף אחד לא מבטיח לנו שכל יום יהיה מלווה בציוצי ציפורים, שמחה ואהבה ללא תנאים. קשה לנו בגלל שהיינו רגילים מאוד לאנרגיה מסוימת שמלווה בפחד. פחד להיות מי שאנחנו, פחד שלא יאהבו אותנו ונסיון ליצור לעצמנו תדמית שתגרום לאנשים לשים לב לקיום שלנו.

אך האם זה אומר שאי אפשר לעשות שינויים? ממש לא. הנכונות שלנו היא הדבר החשוב ביותר. בעולם של סיבה ותוצאה, כדי לא לשחזר את אותה מציאות שוב ושוב, יש לנו בחירה חופשית להפסיק את הלופ וזאת על ידי כך שנהיה נכונים ללמוד מה המצבים האלו באו להראות לנו על עצמנו.

acim-day194

אז איך להתחיל לעשות שינויים עדינים ועקביים?

קודם כל כדאי מאוד להבהיר את התמונה:

1.     לכתוב לעצמי מה הדבר שאותו אני רוצה לעבוד עליו בתוכי כדי ליצור שינוי

2.     להבין מאיפה הדבר שאותו אני רוצה לשנות מגיע – אם נגיד אני רוצה לעשות יותר כושר ואני לא מצליחה להתמיד בכך, אז להבין מאיפה מגיע חוסר ההתמדה. אולי זה משהו שאמרו לי שהייתי קטנה? אולי מורה מסוים לא האמין בי? אולי האווירה בבית הייתה לא כל כך תומכת? המטרה היא להבין – מאיפה מגיע הפחד להתמיד בעשיית כושר.

3. לשאול את עצמי מה אני מרוויחה מזה שהמצב נשאר אותו דבר? אם לדוגמא אני מאוד רוצה לסלוח למישהו שפגע בי ואני מרגישה שקשה לי מאוד לעשות את זה, אז אוכל לשאול את עצמי – מה אני מרוויחה כשכשאני בוחרת להמשיך לשאת בתוכי את הרגשות השליליים כלפי X?

אולי זה הפחד מכך שאני חוששת שאצטרך להתעמת עם מישהו ואני לא טובה בעימותים? אולי זה מהמחשבה שאם אסלח לו אז הוא יצחק עליי ויראה אותי כחלשה?

כמובן שהסליחה היא תהליך והיא לא מתרחשת בין רגע, אבל היא כן מתרחשת בתוכנו. אנחנו לא נצטרך להגיד דווקא באופן פיזי לאותו אדם שסלחנו לו. אבל לצורך העניין המקום הזה בתוכנו שרוצה להמשיך להחזיק את הרגשות ואת האצבע המאשימה משאיר אותנו הרבה פעמים במקום ולא מאפשר לנו להתקדם. כשאנחנו רוצים לשחרר אותם באמת כדי לשחרר את עצמנו, אנחנו מוכנים לסליחה.

4. כל יום מתקופת הזמן שבחרנו 30 או 40 ימים, להבטיח לעצמנו שאנחנו מקדישים עשר דקות, חמש דקות או אפילו דקה, לתהליך. לקרוא ספרים על הנושא, להשתתף בדיונים באינטרנט, לדבר על הדברים עם חבר קרוב שאנחנו סומכים עליו, לכתוב ביומן, לזמן חלומות בלילה לפני השינה.

אז בכל יום לעשות משהו אחד קטן, שיוביל אותנו להיות עקביים וליצור שינוי גדול.

אם החלטתם איזה שינוי או התחייבות אתם עושים החודש, שתפו אותי בתגובות כאן למטה בבלוג, אשמח מאוד לשמוע מכם.

27 יוני

By

No Comments

נשמות תאומות – איך לזהות אותן ומי המשמעות שלהן בחיינו?

27 ביוני 2019 | By | No Comments

לפני מספר ימים, העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק של מחשבות אוהבות ובאינסטגרם,  ושאלתי:

"קרה לכם פעם שפגשתם מישהו והרגשתם שפגשתם אותו כבר בזמן / מקום / חיים אחרים"?

באופן שממש לא הפתיע אותי, כל התשובות היו: "כן", קורה לי המון", "מה זה אומר"? וכו… אז התשובה בעצם פשוטה מאוד, יש לנו את המערכת הפנימית האינטואיטיבית שיודעת, שמזהה את הנשמות שבאו להיות אתנו כאן במסע החיים הזה.

בספר של ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות", שזה הספר הראשון שקראתי על כל הנושא של רוחניות בשנת 2008, מסופר על המרחב שאליו הולכות הנשמות על מנת להטביע בתודעה שלהם סימנים לזיהוי הנשמות, והמרחב הזה נקרא בספר, "מקום הזיהוי" או "כיתת ההיכרות".

בפוסט הזה אני ארחיב על זיהוי הנשמות התאומות שלנו. מדובר כאן לאו דווקא על קשר רומנטי, אלא על קשר משמעותי במיוחד שההשפעה שלו על חיינו היא גדולה מאוד. כמו בני לוויה שתומכים בנו ואנחנו תומכים בהם, גם אם זה נראה שאנחנו שונאים אחד את השני. התמיכה מתבטאת ברמת ההשפעה שיש להם על ההתפתחות האישית שלנו.

איך נזהה את הנשמות האלה שבאו לעזור לנו להגיע לרבדים העמוקים ביותר שלנו?

אין מפגשים מקריים.

כל מפגש הוא מפגש קדוש.

כל מפגש נקבע מראש, על מנת להעניק לנו הזדמנות מקסימלית לריפוי.

אם נניח אנחנו בוחרים מי נהיה בחיים האלה, איך אנחנו בוחרים את הנשמות שאיתן נעבור את המסעות הכי משמעותיים בחיים שלנו?

האם יש אפשרות שאנחנו מתאמים החלטות שכאלה עם נשמות אחרות? לתאם משחק תפקידים עם שחקנים אחרים בדרמות של חיינו? ומי עוזר לנו לתאם את כל המפגשים המדויקים? לכל אחד מאתנו יש הדרכה אישית שיודעת מה יהיו ההזדמנויות המקסימליות ביותר לריפוי כל מערכות היחסים שלנו ועידוד הצמיחה הרוחנית שלנו.

אם אנחנו שחקנים ראשיים בחיים שלנו, יש עוד אנשים שהם שחקנים ראשיים בחיים שלהם, ואנחנו, כמו שהם, שחקנים בדרמה משותפת שבה כולם מרווחים.

אז כל בחירה שלנו משפיע עליהם, וכל בחירה שלהם משפיע על הבחירות שלנו. לדוג': אם נניח הבחירה של הנשמה הדומיננטית בחיים שלנו (אמא, אבא, בן הזוג, אחים, חברים וכו') היא להיות דמות מלחיצה, אז התפקיד שאנחנו בחרנו הוא להיות מושפעים מלחץ, דרוכים, מתגוננים, מתקיפים, עד שזה יפריע לנו ברמה כזאת, שנרצה להשתחרר מזה ולהתרחב לרובד אחר בתוך עצמינו שלא מושפע מלחץ ובוחר עבור עצמו. בחרנו בתפקיד הזה לעצמינו, והם בחרו לעזור לנו להגיע לשחרור הזה.

ובגלל שבכל רגע יש לנו אפשרות בחירה שאומרת שאנחנו בוחרים איך לתפוס כל מצב ובהתאם גם איך נגיב, התפקידים הם דינמיים והם משתנים. ככל שאנחנו מתקדמים יותר על הקו של הכניסה לתוך עצמינו ושחרור מתלות, התסריטים משתנים בהתאם.

לדעתי אלה חדשות מאוד טובות, כי אז זה בעצם אומר, שרק אנחנו אחראיים על החיים שלנו. ומצד שני, עדיין כשדברים קורים קשה לנו לזכור את התפישה הזאת ולהביא אותה לידי ביטוי בבחירות שלנו.

החיבור עם הנשמות האלה הרבה פעמים ממש מתסכל אותנו, כי הם מביאות אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים לברוח מלפגוש את המקומות שאנחנו רוצים להאיר בתוכנו. ומצד שני, יש גם נשמות שהחיבור איתן יכול להיות גם הכי זורם ונעים. נעים לנו להיות איתם כי הם גורמים לנו להרגיש שמחים, "אנחנו החברים הכי הכי טובים, מדברים על הכל, תמיד עוזרים אחד לשני". מוכר לכם בטוח נכון?

אז איך מזהים?

בואו נתרגל את זה עכשיו:

נסו להיזכר היום במפגש משמעותי שהיה לכם עם מישהו. מה הרגשתם באותו הרגע? נסו ממש להתחבר לרגע הזה מחדש. מה באמת היה שם? נסו להתחבר למקום בתוככם שיודע. מקום בתוככם שזוכר.

-מה היו הסימנים המקדימים למפגש הזה?

-מה היה באותה תקופה בחייכם?

-מה ביקשתם?

-מה הדבר שרציתם להשיג?

מתוך התשובה הזאת, תדעו מה רציתם שהנשמה הזאת תעזור לכם ללמוד על עצמכם.

הסימנים שקיבלנו מראש, מוטבעים בתוך התודעה שלנו, ואלה הסימנים שהסכמנו לזכור מראש כדי לזהות אותם מאוחר יותר בחיים. סימנים שיעזרו לנו לזהות את הנשמות הקרובות ביותר שילוו אותנו כאן. בני זוג, חברים שיעזרו לנו לזמן קצר או ארוך…חברי ילדות, אנשים שילוו את הקריירה שנבחר בה, אנשים שיתמכו בנו בזמנים של משבר, אנשים שיפנו לנו גב כשנצטרך אותם וכו'…

הסימנים יכולים להיות מאוד עדינים, ממש הפרטים הכי קטנים…טבעת מנצנצת, פעמון של אופניים, צחוק מתגלגל וכו'… נסו להיזכר במפגשים הרומנטיים שלכם, עם בני הזוג שלכם. מה היה שם באותם רגעים? האם היה משהו בעיניים? משהו שהיה בולט במיוחד בסיטואציה?

הסימנים תמיד נמצאים שם. איך נהיה בטוחים שנזהה את הסימנים הנכונים?

אני מאמינה שכל סימן מוביל אותנו לסימן הנכון הבא. למה הכוונה? יכול להיות שמפגש עם אדם מסוים היה נראה לנו ממש משמעותי, אך המפגש הזה לא הוביל לכלום. זה רק נראה לנו כך, המפגש הזה הוביל לתובנות והסקת מסקנות למפגש הבא שהחלק הגבוה שלנו הוביל אותנו אליו. כך שיש מסלול ראשי שמוביל אותנו, וכל הסטיות בדרך מובילות אותנו חזרה למסלול הראשי הזה, אנחנו צריכים רק להסכים להיות קשובים. אין טעויות בתכנית האלוהים.

גם אם עד היום לא היה שום סימן, היפתחו עכשיו, בקשו מההדרכה הפנימית שלכם להתחיל לראות בבהירות את הסימנים שנשלחים אליכם. ההדרכה הפנימית יודעת בדיוק כמה ומה אנחנו יכולים להכיל, והיא תמיד מאותת לנו בעדינות ובאהבה. בקצב שלנו, ולפי ההסכמה של כמה אנחנו מוכנים להיפתח.

אז ספרו לי, האם המפגשים שלכם היו מכוונים לדעתכם? ואם כן, מה היו הסימנים שזיהיתם?

מחכה לשמוע מכם את כל הפרטים.

כתבו לי כאן בתגובות.

באהבה ענקית,

נילי

מעוניינים להמשיך ולהתחבר פנימה? 

האזינו לאלבום המדיטציות של מחשבות אוהבות – מחיר מבצע של 50 ש"ח בלבד

meditation banner for home page

הצטרפו אליי ואל רותי אזולאי לערב מסרים מרתק ומעשיר שאנו מעבירות ב – 3.7 בתל אביב (נותרו 3 מקומות בלבד). 

ערב מסרים להתחדשות וצמיחה

12 אפריל

By

No Comments

הסוד לתפילה אמיתית

12 באפריל 2019 | By | No Comments

תפילה מחשבות אוהבות

השבוע קראתי ציטוט מהקורס בניסים שאני כל כך אוהבת, ויחד עם זאת הוא כל כך מאתגר. מאתגר מאוד להפוך את החשיבה שלנו ב – 180. מחשיבה של חושך לחשיבה של אור. מחשיבה של מחסור לחשיבה של יש לי כבר בתוכי הכל.

הציטוט לקוח משירת התפילה שבסיום הספר של הקורס בניסים:

"הסוד שבתפילה אמיתית הוא שיכחת הדברים שלדעתך אתה זקוק להם".

בואו ניתן רגע מקום למשפט הזה, תפילה אמיתית היא לשכוח את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו זקוקים לו. פשוט לשכוח. השיכחה הזאת מפנה מקום ומאפשרת לתקשורת ישירה עם כוח שהוא גדול מאיתנו וקיים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

נכון, אנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים להמון דברים. האגו אומר לנו שאנחנו חסרים, והרצון שלנו הוא למלא את החסרים האלה.

איננו זקוקים לכלום.

כל מה שאנחנו זקוקים לו כבר קיים בתוכינו.

אנחנו רק צריכים להיזכר בזה, ולהזכיר את זה אחד לשני.

בתהליך של התפתחות רוחנית אנחנו מרגישים הרבה פעמים בקונפליקט עם הנושא הזה. יש לכל אחד ואחד מאיתנו צרכים ארציים. כסף לאוכל, כסף לתשלומים, בגדים, תרופות וכו'…מה שהקורס אומר לנו בציטוט הזה הוא, אני יודע יש לך את הצרכים שלך, ותן לי לדאוג להם. רק תשנה את דעתך על הצרכים שלדעתך יש לך, ותאפשר לי להעניק לך אותם בדרך שבה לא תיצמד לתוצאות.

אז העניין כאן הוא לא להגיד, "אני לא צריך כסף, אלא אני רוצה לשנות את דעתי לגבי כסף". לשכוח את כל מה שלמדתי עליו, לשכוח את כל השיפוטים והדעות האישיות שלי, ולאפשר לאמת לתפוס את מקומה הראוי בשכלי.

המקום הזה של, "אני בטוחה שזה מה שאני זקוקה לו, אני בטוחה שהדבר הספציפי הזה צריך לקרות כדי שאוכל להיות בשלום", מאוד מאוד מוכר לי. במשך שנים הייתי במקום הזה, וכן, עדיין אני לעיתים במאבקים פנימיים עם עצמי על זה. אבל ההתמודדות היא שונה. כשזה קורה, אני פונה לעזרה. הפנייה לעזרה היא לא על מנת להכריח את הדברים לקרות, אלא על מנת לראות מה השיעור שם, וללמוד אותו.

יש שוני בהתמודדות עם להיות נעולים על משהו ולסבול, לבין לחשוב על מה שאנחנו זקוקים לו, ולנסות לרפא את כל הדרך של החשיבה שלנו בדרך לשם. לראות את השיעורים, לראות את האנשים שאיתם אנחנו במערכות היחסים שלנו, ולהסכים ללמוד. להסכים ללמוד את זה בלי להתנגד למה שעולה.

לכולנו מוכר המקום הזה של לחזור על דפוסים שוב ושוב. אנחנו לא צריכים להיאבק על מנת לצאת מהם ולהפסיק אותם, אנחנו רק צריכים לרצות לרפא אותם, לפתח את שריר הנכונות בתוכינו, ואז השכינה מראה לנו את הדרך החוצה. הרצון לשנות את המחשבה נותן מקום לאפשור ולסליחה, והכל נעשה בעדינות אין קץ. כשזה נעשה כך, כשאנחנו בוחרים כך, הדרך סלולה ובטוחה.

כי כשאנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים למשהו, אנחנו מתמקדים על הדבר הזה, על הפיזיות שלו, ושוכחים את הרוח. כשאנחנו מאפשרים לרוח לרפא את השורש של מחשבות החוסר שלנו, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח וכך גם מה שאנחנו רואים בחוץ משתנה.

אז כשאנחנו מתפללים, נבוא ממקום של רצון לרפא את מחשבות החוסר, ולהתחבר למה שבאמת קיים תמיד ולנצח. להתחבר לשפע הפנימי שלנו, לזה שקיים תמיד וללא התניות. נתפלל להשתחרר ממחשבות של כאב ואשמה, ונתפלל לראות את האור שבנו ובכל אחד ואחד בחיים שלנו.

נזכור שלא משנה מה קורה בחיים שלנו, אנחנו לא לבד. יש כוח אינסופי שמלווה אותנו ורוצה בטובתנו. אפשר לקרוא למלאכים, להדרכות שלנו, לשכינה, לאהבה ולאלוהים, לבקש מהם שנרגיש בנוכחות של מה שקיים בכל רגע ורגע ואין בו שום התניות. נבקש מהם הדרכה ישירה, על איך לרפא את מחשבות החוסר והכאב, והדרכה ישירה על איך לשחרר אשמה והיצמדויות. ממש לפרום את המחשבות שלנו כדי לשחרר את עצמינו מכבלים.

זה עובד. וזה עובד בענק. מנסיון.

acim-day182

ב 21.4 קהילת הקורס בניסים עורכת תפילה גדולה לשלום.

קהילת קורס בניסים מזמינה את כל מי שרוצה להתחבר פנימה, לתפילה של היזכרות בתבונה הפנימית והעמוקה שלנו, לחבור יחד לעוד חברי קהילה שמגיעים מרחבי תבל, להתחיל את האביב עם אנרגיה של התחדשות, שמחה וידיעה.

כל הפרטים על המיקום ולוח הזמנים בתוך האירוע בפייסבוק.

 

21 פברואר

By

No Comments

מי אני ומה אני עושה כאן?

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

 

מגיע שלב בחיים שבו אנו שואלים את עצמינו:
1. מי אני?
2. מה אני עושה כאן?

אלו השאלות הכי חשובות שכל אדם יכול לשאול את עצמו.
השאלות האלה מעידות על מצב שבו אנחנו מתוסכלים ואנחנו מרגישים ויודעים שחייב להיות משהו אחר. משהו אחר בחוויה שלנו של החיים.

כשאנחנו חווים את אותם מצבים שוב ושוב, אנחנו מקבלים סימן שיש משהו שאנחנו צריכים לשנות.

לשנות בתוכינו. אנחנו מבינים שיש לנו שיעור, משהו שאנחנו אמורים ללמוד מהמצב הזה. ללמוד כדי להגיע להשלמה וקבלת מי שאנחנו באמת. משהו שישחרר אותנו מהכבלים הפנימיים שלנו, שמתבטאים במערכות היחסים שלנו ככעס, תלות, סבל, אובדן, תחושה של קורבן ותסכול.

מי אנחנו?

אנחנו בריאה מקודשת של אלוהים. שלמים ומרופאים. בתוכינו אהבה מושלמת והפחד אינו אפשרי. חפים מכל אשמה ומלאים באור וביופי אינסופי.

מה אנחנו עושים פה?

באנו לכאן לרפא ולהירפא. עד שכל אחד ואחד מאיתנו ישנה את התפישות השגויות שלו על עצמו ואז כולנו כאחד נרפא את הלב שמאחד את כולם. כל אדם שמשנה את התפישה שלו על עצמו, תורם לכולם יחד. כיוון שכל השכלים שלנו אחד, אנחנו משפיעים אחד על השני, גם אם אנחנו לא יודעים ולא מודעים לכך. לכן, במקום רק אני, נתחיל לחשוב באנחנו.

אין יותר אני נפרד מהעולם, או אני שאף אחד לא אוהב אותו, יש אנחנו. יש את האנשים בחיי שעוזרים לי, גם אם זה נראה שלא. הם עוזרים לי להתבונן פנימה ולראות את האני הזה, באמת.

תפישות שגויות שלנו יכולות להיות:

אני לא אהוב
אני לא אהובה

אני לא מספיק טוב
אני לא מספיק טובה

אף אחד לא מעריך אותי

אף אחד לא רואה אותי

לא שומעים אותי

לא מקשיבים לי

אין לי למה להתאמץ כי גם ככה אכשל

אין לי שליטה

אני חסר אונים

אני חסרת אונים

אני דחוי
אני דחויה

אף אחד לא ירצה להיות איתי
וכו…

אבל האמת לגבינו בלתי ניתנת לתיאור במילים. התפקיד שלנו יתממש ברגע שנסכים אפילו לשניה, לשחרר את התפישות האלה ולתת מקום לעכשיו. לוותר לוותר לוותר. לוותר על הצורך בתפישות האלה. ככה אנחנו משתחררים ומשחררים.

את התפישות השגויות שלנו, אנחנו מגלים דרך מערכות היחסים שלנו. כי שם, אנחנו מתחילים לראות ולהבין, איפה המחשבות שלי בקשר לאדם הזה פוגשות את המחשבות שלי על עצמי? אם אני חושב שאני דחוי, אני אראה אנשים שדוחים בחוץ.

לכן, כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו למעלה, לגלות ולשחרר, או למטה, להמשיך לאחוז בסיפור. אבל תוך כדי התבוננות, אנחנו עולים למעלה, ויורדים למטה, ומידי פעם נופלים, והנפילות יכולות גם להיראות לנו מאוד ארוכות, וזה בסדר. אנחנו יכולים לזכור את האמת על עצמינו, את האמת על המהות האמיתית שלנו, ולתת לה לקחת את הפיקוד, לבקש לוותר על הצורך בשיעור הזה וללמוד דרך אהבה יותר מאשר ללמוד דרך כאב.

לבקש להגדיל את הנוכחות שלה בחיים שלנו. ואז, ההתנגדויות מתמוססות לאט לאט. כל יום בחיים מקבל ככה משמעות חדשה.
כל זה קורה בשבילי, ולא קורה לי.

אז למה אני כאן?
ומי אני?

נ.ב –

אם אתם מטפלים, מאמנים אישיים, הילרים, מורים ליוגה, פילאטיס וכו'.. ואתם יודעים שיש לכם מסר לעולם, אבל אתם נתקלים במחסומים להביא אותו אל האור, ואם, אתם רוצים להגיע לתובנות ולצעדים פרקטיים על ידי מפגשים אישיים איתי, כתבו לי הודעה בדף יצירת הקשר כאן.

לכל הפרטים על מפגשים אישיים בקליניקה – לוחצים כאן

 

21 פברואר

By

No Comments

כשמערכת יחסים חשובה מתפרקת – נסה זאת

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

כשהכל מתפורר

אם נבין שכל מה שאנחנו רואים בחוץ

שייך קודם כל אלינו

נוכל להיחלץ מכל הסבל שאנחנו חווים.

במיוחד במערכות יחסים.

כל הריפוי נמצא בתוכינו.

כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו או לגן עדן

או לגיהנום, הפנימיים שלנו.

האגו אומר שאם מישהו יעשה משהו אחרת, ינהג אחרת, יגיב אחרת, נהיה מאושרים.

אבל נהיה מאושרים רק כשנסכים לתקשורת ישירה עם הרגשות שלנו, עם המחשבות שלנו,

רגשות ומחשבות שסחבנו מזמנים עתיקים.

מהינקות, הילדות, מתקופת ההתבגרות ומכל רגע שבו אנחנו חיים ומשחזרים עכשיו כאבים מהעבר.

כופים את העבר על הרגע הזה. "מכריחים" אותו להיווצר שוב ושוב.

זה רק נראה לנו שכל העולם נמצא בחוץ,

אבל ככה אנחנו מפספסים משהו חשוב.

אנחנו מפספסים את ההזדמנות להכיר את עצמינו באמת

ולראות את עצמינו בלי הסיפור האישי שלנו.

ובלי הסיפור על איך אנחנו בנויים

ואיך אנחנו מגיבים

ואיך החיים הכריחו אותנו להיות…

ואיך כשלא נחמדים אלינו אנחנו יותר לא נחמדים

רק ממקום של הגנה ורצון לשמור על הסיפור שלנו.

הסיפור שלנו תמיד נראה הכי מיוחד, והכי קשה, לעומת הסיפור של האנשים האחרים.

האגו אוהב סיפורים, והוא אוהב שהכל נפתר בקלות, בלי להתמודד עם רגשות, בלי להכיר במחשבות.

בלי להשקיע בעצמינו באמת, בלי להעשיר את העולם הפנימי שלנו.

מבחינתו להאשים ולראות את מה שאין, זה כל העניין.

השלכה, זה משהו שנמצא בתוכי, סיפור פנימי שאני לא אוהבת ולא מרוצה ממנו. והסיפור הזה מכסה על כאב. ואת הכאב הזה אנחנו זורקים החוצה ואומרים, "זה לא שייך אליי", "זה לא אצלי", "זה שם בחוץ"…

יש לי איזה סיפור, עניין עם הדבר הזה שאני רואה בחוץ. איך אני יכולה לדעת מה העניין המדויק?

נסתכל על האנשים שמרגיזים אותנו ונוכל לראות בבירור. כמו ענן שכיסה את המחשבות שלנו ומתפוגג לאט לאט.  מה העניין שלנו סביב האדם הזה? ואיפה הסיפור סביב העניין הזה נמצא בתוכי? מה קורה שם שמבקש ריפוי?  שינוי? מה נדרש ממני בתוכי כדי לשחרר את עצמי ואת אותו האדם מההשלכה? איזה שינוי תפישה?

באהבה ענקית

נילי

נ.ב –

אם יש מערכת יחסים בחיים שלכם שאותה אתם רוצים לפתור על ידי התבוננות מעמיקה פנימה יחד איתי במפגשים אישיים בקליניקה, ולעשות שינוי מבפנים כלפי חוץ, כתבו לי בדף יצירת הקשר כאן. 

03 ינואר

By

No Comments

מי אנחנו בלי הסיפור?

3 בינואר 2019 | By | No Comments

בתוך כל אחד ואחד מאיתנו יש קדושה נצחית. קדושה אינסופית. זה הגרעין שלנו. זאת האמת אודותינו. אנחנו קדושים. מושלמים. ילדים מושלמים של אלוהים. בתוך כל אחד מאיתנו יש מקום שבו שוכן הקול הפנימי של אלוהים. הקול הפנימי שיודע מי אנחנו באמת. הקול של אלוהים האוהב, קול האהבה עצמה.

אבל…

משהו בתוכינו מסוגל לחשוב שזאת לא האמת עלינו. אמנם המחשבה הזאת עלינו נראית לנו מאוד אמיתית, אבל האמת היא שהיא לא אמיתית והיא לעולם לא תהיה אמיתית. כיוון שאת מה שברא אלוהים, לעולם לא ניתן לשנות. וכולנו רעיונות אינסופיים של אהבה אינסופית בשכל האלוהים. מחשבות לעולם לא עוזבות את מקורן. ועדיין, בכל זאת, בחיי היום יום, המשהו הזה נראה כל כך מציאותי, וכל כך נכון, שאנחנו מאמינים לו. מאמינים לסיפורים שלו עלינו.

לא מספיק טובים…

אנחנו מאמינים שאנחנו לא מספיק טובים, מאמינים שמעולם לא היינו מספיק טובים, ושבחיים לא נהיה. משהו בתוכינו רודף אחרי אשליה של שלמות, בזמן שהשלמות עצמה נמצאת בתוך כל אחד מאיתנו. משהו בתוכינו רוצה שנחשוב שאנחנו בחיים לא נצליח להגיע לנקודה שבה נרגיש שלמים. שתמיד יהיה חייב לקרות עוד משהו. שמשהו יהיה חייב להשתנות. ולרוב, הוא יהיה חייב להשתנות בחוץ, ולא בתוכינו. והמשהו הזה, הוא בעצם הבסיס להתנגדות לאלוהים.

התנגדות לקבל את עצמינו באמת…

התנגדות להאמין שאנחנו באים ממנו ממקום שבו אין שום התניה. חלק מאיתנו מאמין שבאנו ממנו עם התניה מסוימת. עסקת חבילה של נתינה וקבלה, שנהיה חייבים להרוויח את האהבה שלו. אנחנו מאוד מפחדים להאמין לקדושה שקיימת בתוכינו, כיוון שלהאמין שיש קדושה אינסופית בתוכינו זה בעצם כמו להביא חידלון לסיפורי האגו. סיפורי המסכנות. סיפורי הקיפוח, סיפורי הקורבן. איפה יהיו כל הסיפורים האלו אם נספר לעצמינו את האמת על אודותינו? לאן הם ילכו? הם ייכחדו ולנו לא תהיה ברירה אלא לקבל את זה שאנחנו מושלמים. עם מה יהיה לנו להתעסק? אולי אנחנו מפחדים סוף סוף לנוח? אולי אנחנו מפחדים לוותר על הסיפורים?

מי אנחנו בלי הסיפור?

כי בלי סיפורים אין עם מה להתעסק, כי הסיפורים מתמקדים בעבר, בעולם הזמן. כי הסיפורים מלאים בדאגות לגבי העתיד. כי הסיפורים מלאים בתפקידים. באמונות שלנו לגבי עצמינו. ובלי סיפור, אין תפקיד, ובלי תפקיד מה יש לנו לעשות כאן? ובלי סיפורים אין זמן. יש מודעות אחד לנקודה אחת בזמן והיא כאן ועכשיו. אז אולי נספר לעצמינו סיפור אחר? אולי דרך הסיפור שסיפרנו לעצמינו נסכים לפוגג את האשליות? אולי לא נכחיש את הסיפור שסיפרנו אבל נאפשר לעצמינו לא להאמין לו? לא להאמין לכוח שהסיפור מטיל עלינו? אולי נתנתק מהמחשבה שאנחנו הסיפור עצמו? ונתבונן על עצמינו כמי שמספרים את הסיפור?

אלוהים

בואו לעשות עבודה פנימית במפגשים האישיים – בתל אביב

  • האם אתם מרגישים שהאנרגיה שלכם מתבזבזת?
  • האם האשמות וחרטות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם?
  • האם אתם מרגישים שדפוסים מהעבר מנהלים אתכם?
  • אנשים מסוימים לוחצים לכם על הכפתורים בכל פעם שאתם מדברים איתם או חושבים עליהם?
  • האם אתם מוצאים את עצמכם כועסים או מאוכזבים מההתנהלות של אנשים בחיים שלכם?

אם כן, אני ממש מזמינה אותך בשמחה למפגשים האישיים שאני עורכת בקליניקה בתל אביב.

ליד הקליניקה יש חניון שניתן לחנות בו עד שעתיים חינם. במפגשים אנחנו עורכים שיחות עומק שנוגעות בדיוק בנושאים שאליהם אנחנו רוצים להביא ריפוי ומשמעות חדשה.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים ולשאלות נוספות לוחצים כאן

מחשבות אוהבות קליניקה

29 דצמבר

By

No Comments

למסור את החיים לאלוהים

29 בדצמבר 2018 | By | No Comments

בואו נדמיין לרגע שאנחנו כאן כשלוחות של אלוהים
הולכים ממקום למקום כדי לתת משהו.
כי אלוהים רק נותן
מה הוא היה רוצה שנביא?
מה הוא היה רוצה שכל אחד יביא מעצמו?

אם הוא שם כל אחד במקום שבו הוא שם אותו?
אם הוא שם אותך במשפחה שלך, הוא שם אותך כדי לבטא את עצמו דרכך במשפחה שלך.
אם הוא שם אותך במקום העבודה שלך, הוא שם אותך שם כדי לבטא את ההוויה שלו דרכך, במקום העבודה שלך. מה שהופך את מקום העבודה שלך למקום עבודה משותף שלך עם אלוהים. אתה לא לבד.
אם הוא שם אותך במערכות היחסים שלך, הוא שם אותך בהן כדי לבטא את הנשגב ביותר שבך.

אלוהים מעביר רק אהבה
וכל השאר, פשוט לא מאלוהים.

כל השאר הן אמונות שיוצאות נגד האהבה הזאת, כדי לא לקבל אותה, וכדי לא לתת אותה. כי הנתינה חוזרת אלינו, וכשאנחנו מתנגדים לקבל, אנחנו מתנגדים לתת.

אנחנו הכלים שמעבירים את האהבה שלו דרכינו.
כשאנחנו מסכימים לקבל את האהבה כדי לתת אותה,
אנחנו מקבלים עוד אהבה.
אנחנו הופכים את כל החיים שלנו
אנחנו מגלים שאנחנו בוראים
וכשאלוהים אוהב, הוא בורא.

מחשבות אוהבות

אלוהים רק אוהב, ולכן אלוהים רק בורא.
הבריאה של אלוהים, היא ביטוי אינסופי של אהבה.

וזה קורה לנו הרבה, כשאנחנו רואים משהו נפלא שקורה.
וכשהזמן עוצר מלכת, כשאנחנו מביטים על היופי של הבריאה,
ומבינים שזה לא מה שאנחנו רואים, אלא איך שאנחנו רואים.

כשאנחנו משתיקים את כל הקולות החיצוניים ורק מתבוננים.
כשאנחנו רואים חסד, ניצוץ בעיניים של אדם שעומד מולנו
פרח שפורח, צחוק של ילד שלא תלוי בכלום.

כשאנחנו יודעים שיש כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים ומוכנים לבוא בידיים ריקות כדי לקבל.
בלי דעות, בלי שפיטות.

אנחנו מסכימים להביא את המתנות שאלוהים נתן לנו להביא.
השירות הגבוה ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור העולם, הוא להסכים לקבל=לתת את האהבה שאלוהים רוצה להעביר דרכינו.

בואו לעשות עבודה פנימית במפגשים האישיים – בתל אביב

  • האם אתם מרגישים שהאנרגיה שלכם מתבזבזת?
  • האם האשמות וחרטות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם?
  • האם אתם מרגישים שדפוסים מהעבר מנהלים אתכם?
  • אנשים מסוימים לוחצים לכם על הכפתורים בכל פעם שאתם מדברים איתם או חושבים עליהם?
  • האם אתם מוצאים את עצמכם כועסים או מאוכזבים מההתנהלות של אנשים בחיים שלכם?

אם כן, אני ממש מזמינה אותך בשמחה למפגשים האישיים שאני עורכת בקליניקה בתל אביב.

ליד הקליניקה יש חניון שניתן לחנות בו עד שעתיים חינם. במפגשים אנחנו עורכים שיחות עומק שנוגעות בדיוק בנושאים שאליהם אנחנו רוצים להביא ריפוי ומשמעות חדשה.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים ולשאלות נוספות לוחצים כאן

מפגשים אישיים

26 דצמבר

By

No Comments

לכל מצב יש את הפתרון הגבוה ביותר שנועד עבורו

26 בדצמבר 2018 | By | No Comments

 

"השכינה משתמשת בהגיון באותה קלות ובאותה הצלחה שהאגו עושה זאת, אלא שמסקנותיה אינן שגעוניות. הן הולכות בדיוק בכיוון ההפוך ,ומצביעות כלפי השמיים באותה בהירות שהאגו מצביע לעבר החשיכה והמוות".

בכל מצב שאנחנו חווים, אנחנו מזוהים עם חלק בתוכינו שחושב שהוא נפרד מאלוהים. החלק הזה מרגיש הרבה פעמים חשוף, פגיע, מפוחד, מתגונן, מוכן להתקיף וכו…החלק הזה הוא החלק שבו אנחנו מרגישים תמיד צודקים, מתאכזבים, או נעלבים… ההזדהות עם החלק הזה בתוכינו נראית לנו מאוד מציאותית. ההזדהות עם החלק הזה, היא ההזדהות עם האגו.

האגו מצביע תמיד למטה. רוצה לקחת אותנו למטה ויחד איתנו את כולם. את כל החברים, את כל המשפחה. כי אם הוא סובל, כולם צריכים לסבול איתו ביחד. האגו אוהב לנתח מצבים כדי להישאר ברמת הניתוח, להתבוסס בעבר, לחוות כאב שוב ושוב. הוא מכור לכאב ונהנה לחזור אליו שוב ושוב. הוא מזהה את החלק הזה בתוכו, ומשליך אותו על אנשים אחרים, ואז, הוא מזהה את החלק הזה בתוכם. אם אני מתגוננת, אזדהה עם החלק הזה בתוכי, ואראה אותו באנשים אחרים שאיתם אני בויכוח או קונפליקט. אני אראה את החלק הזה או כהתגוננות, או כהתקפה עליי. אני ארגיש אי נוחות עם ההתגוננות או ההתקפה שלהם.

השכינה, תיקח כל מצב או מערכת יחסים שאנחנו חווים ונסכים למסור לה, ותצביע רק למקום אחד, לשמיים. השמיים הם מודעות, לכך שהכל מאוחד, וכולם מאוחדים. השמיים הם בחירה מאוד פשוטה. זה ממש כמו לחיות את החיים, לחיות את היום יום, ולהסכים להיזכר שאנחנו הרבה מעבר למה שאנחנו רואים ותופסים כאן, ומהמקום הזה לחיות. האגו אוהב מורכבות. בתהליך הבחירה הזה, נבחר הרבה פעמים בשכינה, והרבה פעמים באגו. ואין לנו שום סיבה להרגיש לא טוב עם עצמינו אם בחרנו באגו, כי אז זה אומר, שאנחנו שוב בוחרים בו.

ולכן, בכל רגע, אפשר לבחור מחדש בשכינה. אף פעם לא מאוחר ולכל מצב יש פתרון גבוה יותר שנועד עבורו.

"השמיים אינם מקום ואף לא מצב. הם פשוט המודעות לאחדות מושלמת, והידיעה שלא קיים כלום מלבדה. לא כלום מחוצה לאחדות הזאת, ולא שום דבר אחר בפנים".

השמיים הם המודעות לכך שהכל מאוחד. כל מה שמופיע בארץ, נראה לנו הרבה פעמים כטירוף, רוע, אשמה, תחרותיות, אי צדק ומלחמה. כל מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני שלנו, מגיע מתפיסה של היעדר אהבה. השמיים הם האהבה, פני האדמה נראים לנו כמקום שיש בו היעדר אהבה. מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני, מה שאנחנו רואים בחיים שלנו, במצבים השונים שבהם אנחנו מרגישים סבל, אכזבה, אובדן, כאב, כעס, טינה וכו… הוא ביטוי של אמונה שגויה שאנו מופרדים. האמונה הזו מושלכת החוצה ונראית לנו מוחשית ומציאותית מאוד. ובגלל זה, אני אוהבת להביט אל השמיים בכל יום, אפילו לכמה רגעים, ולהיזכר. יש הרבה רגעים ביום יום שבהם אנחנו יכולים להיזכר מי אנחנו באמת. לקחת נשימה, ולבחור מחדש.

 מחשבות אוהבות

בואו למפגש אישי 1:1 בקליניקה בתל אביב

בכדי לרפא פצע, צריך להתבונן על השורש שיצר אותו. המטרה שלי במפגשים האישיים, היא ליצור מרחב בטוח שבו יהיה ניתן לרפא את הפצעים ולהביא אותם אל האור.

מה מפגשי הטיפול מאפשרים לך?

  • להתחבר למורה הפנימית שלך
  • להתבונן על דפוסים, מחשבות ורגשות שקיימים בתוכינו וגורמים לנו להרגיש שמשהו תמיד חסר בחיינו.
  • לראות את הפתולוגיה המשפחתית וכל להבין מאיפה נובעת הבעיה? כלומר, מה למדנו על אהבה? איך למדנו שמקבלים אהבה? ובאילו תנאים? מה הסיפורים שסבבו סביב קבלת אהבה ואישור?
  • נבחן יחד מהן ההתנגדויות הפנימיות שלא מאפשרות לשינוי להתרחש
  • נלמד מתוך הקורס בניסים, הטקסט, חוברת העבודה לתלמידים והמדריך למורים, על פחד ואהבה, על האגו והשכינה.
  • נלמד על הכוח של הסליחה והמתנות שהיא מביאה. שחרור מוחלט מסבל, תלות, ריפוי ניסים של מערכות יחסים מהשורש.
  • נלמד יחד לשאול שאלות שיעזרו לך להתבונן על כל מצב בדרך אחרת.
  • לשחרר את עצמך ממחשבות קרבן, תלות, התמכרות לכאב וערך עצמי נמוך.
  • להיות מרחב בטוח עבורך. הכל נשאר כאן, זה מקום בשבילך להיפתח לעצמך ולהתחזק.
  • לפעמים יעלה בלבול, לפעמים שאלות, וזה טוב! זה תמיד משאיר אותנו בתקשורת עם המורה הפנימית שלנו.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים לוחצים כאן

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים