Image Image Image Image Image Image Image Image Image

אהבה עצמית

30 יולי

By

No Comments

היצמדות – לראות דברים באופן שונה

30 ביולי 2017 | By | No Comments

מעל לכל אני רוצה לראות דברים באופן שונה (קורס בניסים – שיעור 28)

קורס בניסים

היצמדות.
מה אנחנו מדביקים לכל סיטואציה שאנחנו חווים?
העולם שאנחנו רואים משקף את התפישות הפנימיות שלנו.
אנחנו מסתכלים פנימה, מחליטים איזה עולם אנחנו רוצים לראות,
ואז אנחנו רואים עדויות חיצוניות למה שבחרנו מבפנים.

אנחנו נצמדים לעדויות האלה ומגנים עליהן
כדי שלא נאפשר לשום דבר אחר להתערב
או לערער את התוצאה שבחרנו לראות.

היצמדות, מגבילה את הראייה שלנו. יש לנו ראייה
פיזית, שאיתה אנחנו משתמשים כדי לראות את מה
שבחרנו. ויש לנו ראייה מעבר, מעל, ראייה שלא מתעלמת
ממה שבחרנו, אבל גם יודעת שיש דרך לראות מעבר למה שבחרנו.

העקשנות והדבקות שבה אנחנו בוחרים כדי לראות
דרך עקרון החסר, יכולה לשנות כיוון. אפשר להשתמש
באותה עקשנות ולמסור אותה להדרכה הפנימית שלנו.
ואז, גם ההיצמדות משתנה. זה כמו להתעורר מחלום
אחרי שנים של שינה, ולומר, תמיד ידעתי שזה היה רק חלום,
אבל הייתי צריך לעבור מסע ולהתעורר כדי להבחין בכך.

כשאנחנו אומרים, מעל לכל אני רוצה לראות דברים
באופן שונה, העדיפות היא תמיד להגיע כמה שיותר גבוה,
וכמה שיותר פנימה.

האם אני בוחר לראות את העולם על פי העקרונות
של חוסר ודחייה? האם אבחר אחרת? במה אבחר היום?

אולי אבחר בי ואשחרר אנשים אחרים מציפיות שהם לא יכולים לממש עבורי?

הכל פתוח.
אפשר לבחור ממש עכשיו.

באהבה ענקית,

נילי

15 מאי

By

2 Comments

איך להפסיק לשפוט?

15 במאי 2016 | By | 2 Comments

 

יש לי מסר סופר חשוב להעביר לך בוידאו היום.

בשבוע שעבר, לא שלחתי פוסט ולא העליתי שידור חי לפייסבוק.

אני עובדת על מספר שינויים ושדרוגים באתר ובתהליכים של הליווי והטיפול הרוחני והרגשי.

ותוך כדי עשייה, אני שמה לב
שלפעמים מרוב הרצון שזה
יהיה מושלם, אני מתחילה
לראות מקומות של שפיטה.

איך אני יודעת שאני שופטת?
אני מרגישה שאני רוצה להפסיק
את מה שאני עושה, כי אני כועסת.
וברגע שאני שמה לב לקצה של חוט
שיש בו כעס, אני מתחילה להאט את הקצב
ולהקשיב.

כל קצה כזה של חוט, מוביל אותי
לראות הר שלם של שפיטות
וכעסים שהיו שם תמיד.
כמו מן מחסום בדרך.

וההדרכה הפנימית, עוזרת לי
לראות, כמה שאני היא זו שאחזה
במקום הזה. ויותר מכך, היא עוזרת
לי לראות, כמה שאני לא רוצה הרבה
פעמים לתת לו ללכת.

לא סתם אומרים, שאנחנו השופטים
הכי גדולים של עצמינו, ואלוהים,
לפי הקורס בניסים, רואה אותנו כפי
שאנחנו באמת. ללא טיפה אחת
של שיפוט.

התפקיד שלנו, הוא להביא את עצמינו
לאותה ראייה. לראות את עצמינו,
ולראות את האנשים שנשלחים אלינו
כפי שאנחנו באמת.

לכן, בסרטון של היום, אני מספרת על
התהליך שבו אנחנו באים עם לב פתוח
ושכל פתוח, לכל מקום שאנחנו הולכים אליו,
(עם דוג' למקום שאני הלכתי אליו בסוף עם נכונות לשחרר שפיטה).
מה היה שם בסוף? את השיעור הזה, אני לוקחת איתי שוב ושוב לכל מקום שאני הולכת אליו.

אז איך להפסיק לשפוט?
כל הפרטים כאן בוידאו בלוג של השבוע.

איך אפשר להפסיק לשפוט את עצמינו?

זה בדיוק מה שאני מדריכה במפגשים האישיים לפתיחת הלב (אפשר להגיע למפגש 1 או לסדרה של מפגשים, לפי מה שמרגיש לך נכון עבורך). 

אז כמה פעמים שפטנו היום?

כתבו לי כאן בתגובות, ונתחיל השבוע לשים לב לכל השפיטות שלנו

וההרים שאנחנו אוחזים בהם, כדי למנוע מעצמינו את השקט הפנימי שאנחנו רוצים באמת.

21 אוקטובר

By

4 Comments

5 דרכים שישפרו את כל מערכות היחסים שלך

21 באוקטובר 2015 | By | 4 Comments

מערכות יחסים

מה הדבר הנחוץ ביותר בחיים שלנו? אהבה. אפשר לקרוא לאהבה גם האני הגבוה, הקול הפנימי או אלוהים. כשאנחנו מאוחדים עם הדבר הנחוץ הזה, אנחנו מחוברים לכוח האמתי שלנו. דברים זזים לנו הרבה יותר בקלות, הזדמנויות חדשות שלא חשבנו עליהן נפתחות, אנחנו מרגישים שקל לנו יותר לדבר ולבטא את מה שאנחנו מרגישים.

אבל בגלל שלימדנו את עצמנו הרבה זמן להגן על עצמנו מהפחד להיפגע, אנחנו מחפשים אהבה במקומות הלא נכונים, דרך מצבים לא נכונים, דרך ציפיות לא נכונות. ולמרות זאת, יש דרך שאפשר לזהות אהבה בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון.

והיא:

לזהות את עצמך באדם שמולך.

שם, כל החומות נשברות כל ההגנות מתמוססות, כאילו שום דבר לא היה שם פעם. איפה היה השיפוט? רק בראש.

ומשם מתחילה המחשבה. מי אני? מי אני באמת? מי זה אתה שעומד מולי? מי אתה באמת?

השבוע בפוסט, אני משתפת בכמה תובנות שעלו לי בשבוע האחרון לגבי מערכות יחסים.

טיפים שיעזרו לנו להסיר את המכשולים שמונעים מאיתנו לזהות את עצמנו באנשים שאנחנו נמצאים איתם במערכות יחסים.

1.     אנשים רוצים רק שיקשיבו להם

לפעמים, עצות זה הדבר האחרון שמישהו רוצה. אנשים רוצים שיקשיבו להם, שיתנו להם מרחב לדבר בו, להיות בו בטוחים ולפרוק את הרגשות שלהם והמחשבות שלהם כדי להגיע לתובנות בעצמם. העצה הטובה ביותר שאפשר לתת למישהו היא לא דווקא העצה הרוחנית, אלא פשוט להיות שם בשבילו באופן מלא, להזיז את עצמנו הצידה ולשים את השיפוטיות שלנו ואיך אנחנו רואים את המצב בצד ולהיות ממש מרחב מקודש להקשבה וקבלה.

 

2.     אי אפשר לרצות את כולם

אחד הציטוטים הכי אהובים עליי הם של ביל קוסבי:

"איני יודע מהו המפתח להצלחה, אך המפתח לכישלון הוא לנסות לרצות את כולם."

האם להקשיב לראש שאומר לנו שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי לרצות מישהו או להקשיב ללב? לעולם לא נוכל לגרום לכולם להיות מרוצים. האגו תמיד פוחד שמישהו לא יאהב אותו, ולכן הרבה פעמים הוא עושה דברים מתוך ריצוי, מה שגורם לנו לבזבז המון אנרגיה. כמה פעמים אנחנו מרגישים לא מרוצים? התפקיד שלנו הוא לא לבטל את החלומות שלנו כדי להגשים חלומות של מישהו אחר. התפקיד שלנו זה להקשיב למה שהנשמה רוצה להגיד לנו. מה היא לוחשת לנו? כל השיעורים של הנשמה תמיד יהיו קשורים לאהבה עצמית ולריפוי מערכות היחסים שלנו, אבל לפעמים הריפוי הוא דווקא להקשיב לעצמנו וללב שלנו לפעמים השיעור הרוחני שלנו, הוא פשוט ללמוד להגיד לא.

 

3.     לסלוח זה הדבר המשחרר ביותר

כן כן, אני מדברת על הסליחה. הסליחה נתפסת בעינינו מגיל מאוד צעיר, למערכת של סחר חליפין. הסליחה היא תהליך. היא התהליך היפה ביותר שכל אדם עובר בחייו

הסליחה מצמיחה אותנו, ודרכה, אנחנו מגלים מי אנחנו באמת.

מה שלמדנו על הסליחה לעומת מה שהסליחה היא באמת, אלו דברים שונים לגמרי.

הסליחה היא לא משא ומתן, הסליחה היא לא 5 דרכים ל… או 10 דרכים להשיג …(כמו הפוסט הזה :)) הסליחה היא התהליך האינטימי ביותר שאנחנו עוברים עם עצמנו….ומשם, כן מגיעים לשלווה.

הכוונה שעומדת מאחורי הסליחה הרבה פעמים היא: "אני אסלח לך, כי אני טובה יותר / רוחנית יותר, ולכן, אתה בתמורה, תרד לי מהוריד".

יש במילה סליחה, כל כך הרבה אשמה, עד שעיוותנו את כל הכוונה האמתית שלה. הסליחה היא לא מילה. הסליחה היא לא מעשה שצריך לעשות כי אנחנו מוצלחים יותר או טובים יותר ממישהו. הסליחה היא בעצם תהליך שבו אנחנו ממשיכים לקלף את כל הצלקות והדברים שחווינו בחיים, ומוכנים לשחרר אותם באמת ולהביא אותם אל האור, כדי לרפא, לשחרר להבין. לשחרר אותם זה לוותר עליהם. אנחנו מוותרים על הצורך להחזיק בהם כמגננות ששומרות עלינו. הן לא שומרות עלינו, הן פשוט חוסמות אותנו מלהרגיש שוב את הלב שלנו פתוח.

מערכות יחסים

4.     כשאני מתמקדת בטעויות של העבר, אני לא יכולה לראות את האדם שמולי כפי שהוא באמת.

הדרך של האגו למנוע מאיתנו לרפא את מערכות היחסים שלנו ולשנות אותן, היא להתמקד רק בטעויות של האדם השני. כשאני מתרכזת בעבר, אני לא יכולה לקבל בשלמות את הרגע הזה, כשאני לא מקבלת בשלמות את הרגע הזה, אני גם חוששת מהעתיד, ואז קשה לי לראות את האדם שמולי כמו שהוא. אני מביאה את השיפוטים שלי מהעבר, ורואה רק אותם באדם הזה, אני יכולה לשחרר את הנקודה הזאת, לראות אותו מתחת לשיפוטים שלי, ולראות את התמימות שלו מתחת לדברים שהוא עשה או אמר. כך אני מאפשרת למערכת היחסים להשתנות. אנחנו לא מתעלמים מדברים שקרו, אנחנו מבקשים לראות אותם בדרך אחרת. הדבר החשוב ביותר שאני מזכירה לעצמי תמיד בזמן אמת, כשקורה משהו, הוא שנסיבות יש תמיד. השאלה היא איך אחווה את הנסיבות הפעם. האם אני אאפשר לנסיבות להשפיע עליי? לגרום לי לעצור? בכל פעם שאני מזהה שזה קורה, אני מתפללת לראות את המצב ואת המעורבים במצב בדרך אחרת, ולשחרר את ההשפעה של הנסיבות ממני. זה עוזר מאוד מאוד.

5.     המתנות שנתת, יתקבלו ברגע הנכון.

יש לנו תובנה, שיעור שלמדנו וישר אנחנו רוצים לתת אותו למישהו. הרבה פעמים הוא פשוט עדיין לא רוצה. ואנחנו, מרוב התלהבות רוצים לנער אותו ולהגיד לו, תתעורר! אנחנו זורעים את הזרע, משתפים מהמקום אישי שלנו, ואז אנחנו צריכים לשחרר. אנחנו לא יכולים לשלוט על מתי האדם שהענקנו לו את המתנה יפתח אותה. הוא יפתח אותה ברגע הנכון שלו. ככל שננסה לשלוט על זה, כך נרחיק אותו מהאפקט של המתנה להתקבל בשלמותה. התפקיד שלנו הוא לתת למי שאנחנו מרגישים מכוונים לתת, ואז להניח לזה להתקבל כמו שזה צריך להתקבל, בלי לשלוט, בלי לדאוג, בלי לחפור. גם אם זה ייקח מס' שבועות או אפילו שנים.

 

כל מערכות היחסים שלנו, סופם להתרפא ולהשתנות, אנחנו מכירים את עצמנו באמת, אך ורק דרך מערכות היחסים שלנו. אנחנו נזכרים במהות האמתית שלנו, דרך מערכות היחסים שלנו וכך אנחנו מזכירים לעצמנו מי אנחנו באמת.

לא לשכוח לכתוב:

אילו תובנות עלו לך ממערכות היחסים שחווית עד היום?
שתפו אותן כאן למטה בתגובות.

 מזמינה אותך לסדנאת החורף האישית שלי:

לשחרר ולסלוח. איך לרפא את כל מערכות היחסים שלך על ידי הסליחה?

כל הפרטים כאן

01 אוקטובר

By

2 Comments

אתם שואלים – אני עונה

1 באוקטובר 2015 | By | 2 Comments

ביום רביעי הבא 7.10 אני מעלה פרק בתכנית האודיו האינטרנטית שלי, "מה הייעוד שלי"?
ועונה על שאלות שלכם בנושא של – סליחה במערכות יחסים.

הפעם לא יהיה אורח בתכנית, אבל אני הולכת לענות על שאלות שאתם תשלחו אליי על התמודדויות במערכות יחסים וכל מה שאתם רוצים לדעת על – איך לסלוח ממקום אמתי?

איזה נושאים הולכים להיות בתכנית ואיך הם יעזרו לך להתמיר את מערכות היחסים שלך?

-איך אנחנו יכולים לסלוח ממקום אמתי ולא מתאמץ?
-מה הכוח האמתי של הסליחה?
-למה אנחנו תופסים את הסליחה כמשהו שמוריד מהכבוד שלנו?
-מה זאת סליחה אותנטית ואיך היא קשורה אליי?

נצלול לעומק בנושא הזה של הסליחה יחד עם העקרונות של הקורס בניסים.

איך שולחים אליי את השאלות?

התכנית כמובן עוסקת בהתפתחות אישית ורוחנית ובה אני תמיד אוהבת לתת המון טיפים על מערכות יחסים, בחירה בייעוד שלנו, בטחון להיות מי שאנחנו באמת ועוד המון דברים טובים.

**אז כדי לשלוח אליי את השאלות שלכם, פשוט צריך להיכנס לעמוד הזה, ולשלוח אליי את השאלה בטופס.

ברגע שאעלה את התכנית, אשלח לך את הקישור להאזנה.

המשך חג שמח ממני, ומחכה לשאלות לך כאן בטופס.

באהבה ענקית!!

נילי

נילי ווצ'ינה

20 ספטמבר

By

No Comments

איפה היה השכל שלי? פוסט על סליחה אמתית

20 בספטמבר 2015 | By | No Comments

איך לסלוח?

מכירה את התחושה שאת יודעת שאת אמורה לסלוח למישהו אבל את לא רוצה לעשות את זה? אין דבר יותר מעצבן מסליחה שנראית מאולצת או לא אמיתית.

בפוסט של היום, אני רוצה לדבר על הסיבה למה בעצם הסליחה נראית לנו משהו מאולץ, או לא אותנטי.

בואו נסתכל שניה על הדרך שבה למדנו על הסליחה. גדלנו בעצם על תפישה, שהעולם הוא מקום לא בטוח. גדלנו על תפישה, שהסליחה היא משהו שבא רק מתוכינו, כי אנחנו טובים יותר ממישהו אחר, נעלים יותר, רוחניים יותר, ובגלל זה, אנחנו צריכים לסלוח. רק בגלל הדימוי שאימצנו לעצמינו. אולי אפילו אמרו לנו שהסליחה זה משהו שנועד עבורנו, וזה עוד יותר הרתיע אותנו?

מהי הסליחה האותנטית?

הסליחה היא הזמנה מהשכינה / מההדרכה הפנימית שלך / מהאהבה / מאלוהים להיכנס לרובד עמוק יותר של עצמך.

להכיר את אלוהים שבך, ולהבין עד כמה הסליחה היא רק דרך שמובילה למקום שאין בו צורך ולו קטן שבקטנים בסליחה.

יש מקרים בחיים שנראים לנו כאילו אי אפשר לסלוח עליהם, נראה לנו שמישהו פגע בנו ואנחנו עדיין פגועים או עדיין כואבים, אפילו נראה לנו שאנחנו פגענו מאוד במישהו ושהסליחה כאן תהיה תהליך ארוך ומייגע שיש בו הרבה סבל. אבל באותה נשימה, אפשר לעשות את זה פשוט יותר. אפשר להסתכל על הסליחה כמו שהיא ולא לנסות לעשות ממנה משהו אחר שיש בו סבל או הקרבה.

אם נניח, אנחנו מרגישים שפגענו במישהו, אם אנחנו מרגישים שבחירות מסוימות שעשינו בחיים שלנו, פגעו בנו, יש תרגיל שבקורס בניסים שאומר, "אתפוש נא את הסליחה כפי שהיא". דרך התפישה הנכונה של הסליחה, אנחנו רואים ומתבוננים איך סילפנו אותה, איך עשינו ממנה משהו אחר, איך בעצם חשבנו שאנחנו צריכים להקריב או לוותר על משהו שהוא לא צודק. הקורס אומר לנו, שבכדי לסלוח סליחה אמיתית, עלינו להבין שאנחנו סולחים לאשליות ולא לאמת.

כשאני בוחרת בנפרד מההוייה השלמה שלי, כאילו לא בחרתי בכלום. כשאני בוחרת איתה, אני בוחרת בשמחה. כשאני בוחרת בלעדיה, אני חווה כאב. כשאני בוחרת איתה, אני חווה התרחבות, בטחון ושלווה.

 אני מוכנה לוותר על כלום, בשביל לקבל הכל

לדוגמא, אם אנחנו חושבים שפגענו במישהו או בעצמינו עקב בחירות שעשינו, אנחנו יכולים לחשוב עם עצמינו, מה הייתה הפעם הראשונה שבה בחרנו למלא צורך שלנו שחשבנו שחסר לנו? אולי רצינו אישור ממישהו, מאחד ההורים, החברים, ועשינו משהו שנראה לנו היום טיפשי או מיותר. אפשר לשאול את עצמינו, את השאלה:

איפה השכל שלי היה פעם?

ולא מדובר על ביקורת עצמית או ציניות.

הוא היה במצב מסוים שנקרא – נפרדות.

הוא היה במחשבה שהוא נפרד מהאלוהי שבו.

הנפרדות הזאת בחרה בכאב.

הנפרדות הזאת בחרה לראות רק את הגוף כדבר היחיד שקיים ועל ידי זה למלא את הצרכים שלו.

הפחד להיות לבד, הצורך באהבה, באישור. וזה בעצם מעגל ההרס שיוצרת הנפרדות.

אין שום דבר שנראה יותר ממשי באותם שנים מאשר הגוף והצורך להיאחז במשהו חיצוני שימלא את הכאב והריקנות שהלב מרגיש כתוצאה מהבחירה הזו.

הכל מרגיש זמני, הפחד שהזמן יעבור, הפחד מלהתבגר ושצריך להספיק את הכל היום כי אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. כל המחשבות האלו, משפיעות על הבחירות שלנו.

כשאנחנו בוחרים בסליחה, אנחנו בוחרים לראות דברים בבהירות ולשחרר את החשיכה של האגו, אנחנו מזמנים את האור של החשיבה הגבוהה ביותר שלנו ועולים גבוה. איך זה נראה מנקודת מבט בהירה? אנשים שפגענו בהם, אנחנו יכולים לראות שהבחירה שלנו הייתה ממקום רדום. אנשים שפגעו בנו, בעצם השלכנו עליהם, את המקום הכואב שלנו.

נשים רבות אוחזות בכאבים מהילדות, מזכרונות של היחסים של אמא ואבא, מתחושה של דחייה או אשמה על דברים שקרו אז, והתחושה הזאת עדיין קיימת שם בפנים, ולוקחת פיקוד על המון תחומים בחיים. ואז אנחנו פועלות ממקום סמוי, שאנחנו לא מודעות אליו, וכתוצאה מכך חוות כאב.

אנשים שחשבתי שפגעו בי, לא פגעו בי כי הם משהו חיצוני לי.

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני חושבת לגבי עצמי. וזה מה שמוביל לשאלה שכל אחת יכולה לשאול את עצמה, מה חשבתי או אני חושבת לגבי עצמי?

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני מאמינה לגבי עצמי. מה אני מאמינה לגבי עצמי? מה אני מאמינה שמגיע לי כתוצאה ממה שאני חושבת על עצמי?

נתתי להם את הדרך להראות לי את מה שאני מצפה לגבי עצמי. כלומר, הם מילאו את התפקיד שאני נתתי להם.

למה נתתי להם את התוצאות שציפיתי לקבל מתוך עצמי?

כי לא ראיתי שאני אוחזת בכאב. התכחשתי אליו, ולכן הרגשתי שאני דמות בתוך סיפור ולא מחברת הסיפור עצמו.

מה הנס בא להראות לי על עצמי בהקשר הזה? הנס בא להראות לי שאני חפה, שיש בתוכי שמחה אינסופית, שלום ובטחון.

ברגע שאני יוצרת או בוראת מסיבה שמגיעה מכאב שמוכחש, כאילו הייתי בתוך חלום ובראתי משהו שהוא חלק מהחלום עצמו, ולא מהבריאה האוהבת שבתוכי. בעצם בראתי משהו שהוא לא ממשי.

לסליחה יש חשיבות מהותית מאוד ביכולת שלנו לראות דברים בבהירות, להרגיש שלווה פנימית ולקחת צעד אחורה כדי להגיע כמה שיותר רחוק.

השאלה החשובה ביותר שנוכל לשאול את עצמנו השנה היא: האם אני מוכנה לראות את הסליחה בדרך אחרת? האם אני מוכנה לראות את עצמי בדרך אחרת?

אני מזמינה אותך לסדנה שאני מעבירה בנושא הסליחה. סדנה בת 3 מפגשים שבה נעבור תהליכי סליחה עמוקים. לכל הפרטים על הסדנה כאן:

סדנת סליחה

 

30 אוגוסט

By

No Comments

זו הסיבה שהאנשים השליליים עדיין נמצאים בחייך

30 באוגוסט 2015 | By | No Comments

הכוונה רוחנית

כאנשים שצועדים בדרך של התפתחות אישית ורוחנית, אנחנו נופלים לייאוש, כאשר אנו עושים את העבודה הרוחנית, אך אנשים שליליים עדיין נשארים בחיינו. ואנחנו תוהים בינינו לבין עצמנו, מדוע הם עדיין שם? האם הם לא היו אמורים כבר להיות במקום אחר? האם אנחנו כבר לא היינו אמורים להיות במקום אחר? מדוע הם פשוט שם ועדיין נוגעים לנו בנקודות הרגישות ביותר?

עולה בתוכנו תחושה של אשמה עצמית, על כך שעשינו כבר צעדים משמעותיים, קראנו ספרים, ניקינו דפוסים שליליים, מדטנו והתפללנו, ועדיין בכל פעם שאנחנו פוגשים בהם שומעים עליהם או נזכרים בהם, אנחנו מרגישים ישר בחוסר נוחות, והאשמה גדלה, כשאנחנו מתרגזים, מתפרצים או בוכים בעקבות אותם מפגשים או זיכרונות.

ואז, בגלל שאנחנו כבר יודעים שכולנו מאוחדים, אנחנו מנסים לאהוב אותם בכוח. הטעות שלנו, היא שזו עוד אחת מהדרכים המניפולטיביות של האגו, לגרום לדברים לקרות. אנחנו חושבים שאם כבר עשינו כברת דרך, אנחנו כבר אמורים לאהוב אותם, אך עדיין כועסים על עצמנו כשאנחנו נכנסים למוד של הקורבן כשאנחנו נזכרים בהם. למה? כי מצב אחד, להיכנס למוד של הקורבן כבר מרגיש לא טבעי וקצת מזויף, אבל מצד שני, אנחנו עדיין כועסים…וזה כל היופי של התהליך.

אצל מי נמצא המפתח לחופש?

בקורס בניסים, יש את הדימוי של המפתחות והכלא. כשאני שופטת את האדם שאני לא אוהבת, אני סוגרת אותו בתא הכלא של השיפוט שלי, המפתחות נמצאים אצלי, אבל מי זאת בעצם שצריכה לשמור כל הזמן על המפתחות בכדי שהוא לא ייברח? את מי זה משאיר בעמדת התגוננות ושמירה תמידיים? האם זה שאני שופטת אותו גורם לי להיות רגועה יותר, שלווה יותר? האם זה גורם לי להקרין שמחת חיים? השמירה וההגנה הנצחיים על השיפוטיות שלי, משאירים אותי באותו תא כלא בדיוק. מי נשפט בסופו של דבר, אני או אתה? נקודה חשובה למחשבה.

"בכל פעם שאתה נמצא עם אח, אתה לומד מה הנך כי אתה מלמד מה הנך. הוא יגיב או בכאב או בשמחה, בהתאם לסוג המורה שבדרכיו אתה בוחר ללכת. הוא ייכלא או ישוחרר על פי החלטתך, וכך גם אתה". (פרק 8 : 3 רומי : פיסקה 5 – תודה לקרן ובתיה המדהימות)!

"עוד לא סלחת"? 

בתהליך של השינוי, בתהליך של הסרת המכשולים שלנו לשלווה פנימית, אנחנו כועסים על עצמנו כשאנחנו רואים את האהבה כמשהו לא שלם, כאילו שמישהו עומד עם סטופר מעלינו ואומר, "נו עוד לא סלחת"? "עוד לא הגעת לאהבה ללא תנאים"? "יש לך עוד ים עבודה, אני לא מקנא בך"…לאהבה יש סבלנות אין קץ. לנו יש סבלנות אין קץ, הכל בסדר, אף אחד לא מלחיץ מלבד האשמה העצמית שלנו. הדרך לשחרר את נקודת המבט הזו היא פשוט להגדיל את הנכונות, תוך כדי תהליך.

מה שבטוח הוא שזה לא יעזור לומר לאותו אדם (ושוב, מדובר על אותם אנשים שאנחנו במודע, לא רוצים שיהיו יותר בחיינו) שאנחנו אוהבים אותו בכוח, בזמן שיש לנו גוש של תיעוב בגרון, אכזבה, ציפיות שלא הגשמנו. האהבה לא מבקשת מאיתנו לרמות את עצמנו. כל עוד אנחנו לא מרגישים שחרור שבא ממקום אמיתי שבאמת רוצה והתרחבות בלב, אנחנו יכולים לבקש מהמורה הפנימית שלנו, לראות אותו מתחת לטעויות שלו, לראות אותו מתחת לדברים שהוא בחר להגיד או לעשות בזמן שאנחנו חושבים עליו.

שני הצדדים מרגישים, גם באופן לא מודע, כשזה מגיע ממקום לא בשל ומאולץ.

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

איך לשחרר אותם אחת ולתמיד מהחיים שלנו?

אנחנו לא אמורים לאהוב אותם בכוח

אנחנו לא אמורים לקשט את המציאות ולנסות לייפות אותה

אנחנו לא אמורים להסכים לקבל התנהגות מזיקה פיזית או נפשית וגם לא להסכים להיות שם כקרבן כשהאנשים השליליים משליכים עלינו את ה – $%&%# שלהם!
אך אנחנו כן יכולים לבחור לראות בדרך אחרת, זה הדבר הנשגב ביותר שניתן לנו, וזה באמת עובד. להמשיך ולעבור עם עצמנו תהליך של שחרור מלא של כל מה שאותו אדם או גורם, מפעיל אותנו בתוכנו. התכונות שאותם אנחנו לא מקבלים בו, (שנאה, קנאה, כסף, כבוד, אהבה נכזבת, אכזבה, חוסר אהבה) הם אותם היבטים שלא מוארים בתוכנו, או מזכירים לנו משהו מהעבר שלנו שממשיך להקרין את עצמו שוב ושוב לעתיד וגורם לנו לא להבחין במקור של העניין, אלא רק בבעיה עצמה.

הנשף

היו ימים רבים, של תסכול וייאוש כשהייתי בהתמודדות עם אנשים לא קלים ולא אמינים בחיי, ואז ברגע אחד של נכונות, שבו הסכמתי לוותר על צורת ההסתכלות שלי והתחייבתי באמת, מהלב, ההדרכה הפנימית הראתה לי נשף מסיכות גדול, שבו כל האנשים באולם, רוקדים בשמחה, היו על פניהם מסיכות של קורבן ושל רשע וכולם היו קשורים אחד לשני בחוטי זהב, מה שהיה מאוד בולט בנשף הזה, הוא שכולם יחד הסכימו על ריקוד מסוים שבו, כל אחד אחד רואה את עצמו בתפקיד שהוא ייעד לעצמו, הריקוד נמשך שנים רבות, אך הרקדנים לא התעייפו והמשיכו לרקוד בזוגות, כשהם מתעלמים לחלוטין מהזמן, או מהחוטים שקישרו ביניהם.

בסיום הנשף, קול מלטף וסמכותי אמר שאין צורך כלל במסכות, אין צורך ומעולם לא היה. באותו רגע כל הנוכחים באולם, הורידו את המסכות, ובשבריר שניה, המסכות, השמלות והחליפות התאדו וכל האנשים הפכו לנקודות אור.

משחק התפקידים נגמר

וכולם השתחררו בדרך מלאה, כולם הבינו שהזמן בנשף היה רק אשליה שהם בחרו להיאחז בה, אבל שאפשר ללמוד ממנה מי הם באמת. אפשר להפוך את המסע הזה בחיים למשהו אחר, למשהו שהכי כיף לקום עבורו בכל בוקר. כל מערכות היחסים שלנו הן משימות באהבה עצמית ובהיזכרות מי אנחנו באמת.

השאלה היחידה שעלינו לשאול את עצמנו היא:

האם אני נכון לראות את אותו אדם אפילו מעט, אפילו באחוז אחד קטן בדרך אחרת על מנת לשחרר את עצמי לחופשי?

 נקודת אור לשבוע הקרוב:

תקשור

פגישת הכוונה רוחנית:

אם התלבטת האם לקבוע פגישה אישית לקראת השנה החדשה, להכניס אנרגיה ויותר זרימה לתחומים שאותם רצית לשנות ולשחרר מהשנים הקודמות, אפשר להזמין ולתאם כאן. (הפגישות מתקיימות בחודש ספטמבר)

את/ה מקבל/ת כלים פרקטיים להפסיק להתמקד ברמת הבעיה שממנה מרגישים תקיעות תמידית, ולהתחבר למקור הפתרונות שקיים בתוככם אשר ממנו מרגישים חופש, בהירות ומוטיבציה.

תקשור

 

04 אוגוסט

By

2 Comments

לצחוק על הרעיונות המטורפים של האגו

4 באוגוסט 2015 | By | 2 Comments

קורס בניסים

לאהבה העצמית שלך, יש השפעה עצומה על כל תחומי החיים שלך. האהבה העצמית שלך מגיעה איתך בבוקר לעבודה, לכל שיחת טלפון, לכל אינטראקציה במערכת יחסים, לכל מבט שאת שולחת במעלית או ברחוב באופן אקראי או מכוון,  לאוכל שלך וגם לאנרגיה שמוקרנת מהגוף הפיזי שלך.

כדי להיות במקום שאת רוצה להיות, את תצטרכי לאהוב ולחבק את עצמך ולחשוב רק  מחשבות עדינות על עצמך. כן, אני יודעת שעכשיו את חושבת שזה נשמע ניו אייג'י מידי, אבל עדיין בתוך תוכנו, אנחנו יודעות שקיים צליל הרחוק הזה, של הנשמה שלנו, שמנסה להזכיר לנו מי אנחנו באמת בכל רגע ורגע.

אני חושבת שאפשר להתבונן על כל יום שאנחנו חיות בו, בשני אופנים. בראשון, כשאנחנו זוכרות מי אנחנו, ובשני שאנחנו בשיכחה. הדבר היפה ביותר הוא לחבר בין השניים ולראות כמה כיף להיזכר בשקט הפנימי שלנו, בזמן שבחוץ אנחנו רואות כאוס ובלגאן. הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולות לעשות עצמנו זה לצחוק. על מי לצחוק? על הרעיונות המטורפים שהאגו מנסה למכור לנו בקשר לעצמנו.

הנה 2 דברים סופר חשובים שעזרו לי ועדיין עוזרים להיות במקום של יותר אהבה עצמית ואני רוצה לשתף אותך בהם:

#לזהות את האגו ו"להיקרע עליו מצחוק"

לפי הקורס בניסים, הדרך לראות את עצמנו כפי שאנחנו באמת, היא דרך התבוננות על העולם החשוך של האגו שלנו ועל הרעיונות המטורפים שלו. ולא רק לראות אותם אלא גם לצחוק עליהם. פירוד, אשמה, שיפוטיות, מחשבות תקיפה, שנאה עצמית וכו'…אם הכל בסופו של דבר הכל מתקשר אלינו, וכל אדם או מצב מראה לנו מה שקורה בעולם הפנימי שלנו, אנחנו יכולות או לצחוק, או לבכות. גם שניהם זה ממש משחרר. אנחנו לא יכולים יותר להכחיש את החשיכה שבנו, עלינו להגיע עם החשיכה הזו, בדרך של התבוננות נטולת שיפוט עצמי, עד שנמצא את הכפתור שמדליק את האור. עד שנמצא את הכפתור שנוגע בנו בנקודות הכי עמוקות, וכן, גם בנקודות הכי כואבות, שנוכל לזהות איפה אנחנו בדיוק פועלות ממקומות של נזקקות, של פחד, של אשמה ואז פשוט לרפא ולוותר על המקומות האלה. וזהו תהליך הריפוי. מהמקום הזה, יש לנו תקווה ליצור עתיד שונה ממה שחווינו עד עכשיו.

#להסכים לקבל את הגדולה שלך

כמה פעמים קרה שרצית ממש ממש להצליח במשהו והרגשת שאת באה מנקודת פתיחה נמוכה מידי? או מנקודת פתיחה גבוהה מידי?

דוגמא לנקודת פתיחה נמוכה:  שחשבת, "הנה, אני יכולה לעשות את זה אבל עשו את זה כבר לפני? מישהו אחר יקבל את מה שאני רוצה כי אין מספיק לכולם, כי היא / הוא עושים את זה טוב יותר? אין לי מספיק משאבים כדי להצליח במה שאני רוצה"…וכאילו כל החלומות שלנו מקבלים את הלא! לא! לא! את לא יכולה לעשות את זה, שחררי, עזבי, ותרי.

דוגמא לנקודת פתיחה גבוהה: אני נכנסת לחדר ואני יודעת שאני יודעת יותר. "אני יותר טובה, אני הספקתי לעשות את זה ואת זה ואת זה, מה אתם מבינים בכלל? אחחח, בא לי כבר לחזור הביתה, מעצבן לי להיות פה עם אנשים שנמצאים היום איפה שאני הייתי פעם". עד שהמטרה האמיתית שלשמה התחלת לחשוב על החלומות שלך התפוגגה בתפיסות השגויות של האגו.

ולמה הכוונה בדיוק? כשאני ממש רוצה שמשהו יתקדם בחיים שלי, אני כל כך בלחץ שאני שוכחת לכוון את הרדיו הפנימי שלי למרכז. אני מתייחסת למצב ולאנשים המעורבים בו כאילו הם גדולים ממני כי הם הספיקו יותר, כי להם יש יותר "קרדיט בחיים הארציים" כמו ספרים, המון מוצרים דיגיטליים, הרצאות לקהלים רחבים, בזמן שאני עדיין חושבת על המבנה של הספר שלי וכותבת לאט לאט. או שאני רואה את עצמי גדולה מהם כי אני הספקתי יותר מהם, אני מבינה הרבה יותר מהם וכו'…האגו תמיד ינסה להראות לי שאני גדולה או קטנה אבל לעולם לא שווה. שוויון עבורו זה הסוף. זה למשל רעיון אגו שאפשר לצחוק עליו מאוד: " אני גדולה ממך או שאני קטנה ממך". אבל עד שצוחקים עליו, אנחנו בוכים הרבה. בוכים על הזדמנויות שאנחנו מפספסים, על בזבוז של אנרגיה שגורמת לנו להרגיש מותשים, גם אם הדמעות לא יוצאות החוצה.

אני רוצה להרגיש את הגדולה שבי אבל לא נוח לי כי האגו משבש את המהות של גדולה אמיתית. הוא גורם לנו לחשוב שלהיות בגדולה שלך זה להתנשא. הורגלנו לחשוב שזה כל כך מתנשא, כל כך למעלה, כל כך גבוה שבסוף נישאר לבד וכולם יישארו שם למטה ב"חיים הרגילים והמשעממים"… אז זה מה שהאגו מנסה שנחשוב על עצמנו. כל כך מיותר, כל כך לא נכון, אנחנו כל כך מרגישים מזאת מהות של אהבה אמיתית כשאנחנו מביטים על האדם שעומד מולנו ורואים בו את עצמנו! לגמרי את עצמנו, שווה בשווה. לא גדול מידי, לא קטן מידי, אלא בדיוק באותו גובה, שנינו יחד הגענו מאותו מקום ואנחנו שבים לאותו מקום.

ואם נתבונן על זה ממש ממש מקרוב, נראה שזה קורה לנו בייחוד כשאנחנו מנסים לעבוד על אהבה עצמית, או להציב מטרות, או להתמיד במשהו שממש חשוב לנו.

איך הרעיונות האלה מגבילים אותנו? איך את מרגישה שהרעיונות האלה מגבילים אותך? תרשמי לי כאן בתגובות למטה, ואני אגיב לך בחזרה.

28 יולי

By

No Comments

לשבור את הקרח (פוסט אישי)

28 ביולי 2015 | By | No Comments

את הפוסט של היום, החלטתי לכתוב ממקום קצת יותר אישי.

כבר 6 שנים, שאני כותבת ומצלמת את הבלוג שלי. וכל שנה, עוזרת לי לעשות קצת יותר עבודה פנימית וחידודים על לתת את התוכן הכי מדויק ומתאים לקוראים של הבלוג שלי, וחשבתי על זה שלא רק הנושאים של הבלוג חשובים, אלא שיכירו גם את מי שעומדת מאחורי הבלוג.

שנוכל לשבור את הקרח קצת יותר וגם שאתם תדעו קצת יותר עליי :)

מתחילים?

1.      מי אני?

היי , שמי הוא נילי, אמא לרוי וליאן ונשואה לגיא. מכורה לשייקים בריאים, וכתיבה שמגיעה מהשראה. בזמני החופשי, אני אוהבת לעשות הליכות מהירות תוך כדי האזנה להרצאות של רוחניות והתפתחות אישית וללמוד דברים חדשים מעולם המדיה החברתית. הרשת החברתית שאני הכי אוהבת היא אינסטגרם , ואני גם מרבה לעשות שידורי LIVE בעמוד הפייסבוק שלי.  אני מהעיר חולון, ולא הייתי מתנגדת לגור לתקופה ארוכה גם בניו יורק או באיזו מדינה כמו מונטנה, בבית קטן וחמים ליד אגם שבו אפשר לכתוב ללא הסחות דעת. אם יש דבר אחד שלמדתי על עצמי בחיים, זה שאני לעולם לא מוותרת לעצמי על החלומות שלי ועל הדרך שלי למצוא תשובות. גם כשאני שוכחת את זה, בסופו של דבר, אני תמיד מוצאת שיש כוח שמוביל אותנו חזרה, לקבל את התשובות מבפנים, ושם, באמת כל התשובות נמצאות.

 

2.      למה התחלתי לכתוב בלוג?

התחלתי לכתוב מסרים קצרים למוטיבציה בשנת 2010 לאחר השינוי שעברנו אני ומשפחתי בעקבות טרגדיה מאוד קשה לאחר שאבי נפטר, ומאז בעצם, המסרים התרחבו למאמרים שלמים ולסרטונים. קיבלתי את רעיון כתיבת הבלוגים מאחת המורות הכי מדהימות ומעוררות השראה בעיני, מריאן ויליאמסון. אני זוכרת שכשהתחלתי לעקוב אחריה, חיכיתי כל הזמן לקבל עדכונים חדשים מהבלוג שלה, וכשהיה עולה פוסט חדש, הייתי מרותקת למסך. חשבתי שזה יהיה רעיון מצוין להתחיל גם לכתוב בלוג, כיוון שראיתי שהמעקב אחרי בלוג קבוע, עזר לי מאוד בדרך שלי. רציתי לשתף את האנשים שיוכלו להיעזר בדרך שאני חוויתי, מפחד לאהבה. בכל מה שעזר לי להתחזק, לצמוח ממשברים, ולשנות את כל נקודת המבט שלי על החיים. ואז אמרתי לעצמי, "אם לי זה עזר, אין שום סיבה שזה לא יעזור גם לאחרים שצריכים חיזוק ומוטיבציה". הדבר שהכי מרגש אותי בכתיבה, הוא, שהמילים, אין להן באמת משמעות, אך האנרגיה שמתחת למילים, תמיד עוזרת למישהו להגיע לתובנות, לשחרר דברים ולרפא דברים מהשורש. אני תמיד תמיד, כותבת מאהבה ומרצון לתת את השירות הגבוה ביותר, ואני מקווה שהבלוג הזה יהיה לך באמת לעזר.

 

3.      עבור מי הבלוג נועד?

אני כותבת עבור אנשים שהחיים שלהם נחלקו ל 2. מכירים את זה, שאתם יודעים שעברתם את הדבר הזה שגרם לכם להרגיש שהחיים לפני והחיים אחרי בחיים לא יחזרו להיות אותו דבר? האנשים שהבלוג נועד עבורם, רוצים להצליח בדברים מסוימים בחיים, אבל דווקא בדברים האלה, משהו תמיד מתפקשש, או לא קורה, או שפשוט נמאס להם מהדרך שהדברים עבדו עד היום. ואז מגיע רגע, שהם יודעים שחייבת להיות דרך אחרת. אנשים שאני רוצה לעניין בבלוג שלי, הם אנשים רגישים, אנשים שיש בהם נכונות לעשות עבודה פנימית, לקבל השראה וליישם כלים, שיעזרו להם להגשים את החלומות שלהם. האנשים שאני עובדת איתם, חוו דברים שמשליכים עד היום על מערכות היחסים שלהם, והם רוצים להבין למה, ואיזה שינוי תפיסה לעשות, איזה דפוסים לשחרר, מה נשאר תקוע מפעם, ופשוט לא עובד יותר. הם חוו תקופות של חוסר אהבה עצמית והרגשה של חוסר ערך במקום העבודה שלהם או בעסק שלהם, והיום, הם רוצים להביא את עצמם, כפי שהם, הכי אמתי, הכי פשוט ולעשות שינוי גם בחייהם של אנשים אחרים. שום דבר לא יעצור אותם. גם אם הדרך שלהם מלאה בעליות וירידות. אני רוצה הבלוג שלי יהיה מקור למשהו שיעודד אותם למצוא את הדבר שהם ידעו שתמיד קיים שם, והוא קיים בתוכם.

4.      על איזה דבר עבדתי לאחרונה שאני מאוד גאה בו?

בשנה האחרונה שדרגתי את האתר החדש של, מחשבות אוהבות. חיפשתי דרך רעננה להעביר את התכנים של הבלוג שארגיש בה הכי אני, הכי בנוח והכי חופשיה להביע את מה שאני מרגישה ודרך שבה הקוראים של הבלוג יקבלו הרגשה של שלווה. נרשמתי לסדנת פייסבוק לייב של אורי ישראל, והתחלתי להעביר שידורי facebook live ושם בעצם, מצאתי דבר סופר טובה לשתף בתובנות ולדבר אתכם בלייב. אני כותבת ספר על שימוש בכוחה של הסליחה ועל הכוח האנרגיה שיש בסליחה, שעוזרת לנו לשחרר מטענים עצומים מעצמינו.  אני עובדת עם אנשים ועוברת איתם תהליכים להתפתחות אישית ורוחנית, ואני יודעת ומאמינה בלב שלם, שאם אתם רוצים למצוא בתוככם את נקודת האור, אתם תמצאו אותה, ואתם תראו, שהאור הזה כבר דולק. יחד אנחנו נסיר את כל המכשולים שמפריעים לכם לראות את זה. כל שאלה על מפגשים, תוכלו לשלוח לי  לכאן contact@nilly.co.il)

 

5.      מהו המסר האחד שאני מקווה שאנשים יקבלו מהבלוג שלי?

הדבר היחיד שאני רוצה שאנשים יזכרו מהבלוג שלי, הוא שיש להם מקום לבוא ולשתף בו את מה שהם באמת מרגישים ולקבל תקווה והשראה, שהם לא חווים את הדרך הזו ככה סתם, שבכל קושי או גבול מסתתרת מתנה מכוח גדול יותר, שבכל משבר מסתתר שיעור שנועד לצמיחה האישית שלהם, ושאם אני הצלחתי לא לוותר לעצמי ולהתעקש על מה כל שיעור בא ללמד אותי, אז גם הם יכולים למצוא את העצמה הפנימית הזו ולהתחבר להדרכה הפנימית שלהם, שתעזור להם לחוות את הרגשות והשיעורים שלהם ממקום אחר. אני רוצה שהבלוג שלי ייתן לאנשים האלה שיש בהם נכונות לוותר על דפוסים רעילים, שלא משרתים אותם יותר, את הכלים שאכן יעזרו להם לעשות את זה ואת ההרגשה שהם לא לבד יותר.

הצטרפו אליי לאינסטגרם של #מחשבותאוהבות (זה התיוג של כל הפוסטים שלי)

כשאתם מצטרפים לפרופיל שלי, רשמו לי מתחת לתמונה האחרונה שהגעתם מהבלוג. אני רוצה לעקוב אחריכם בחזרה.

instagram

 

Instagram

24 יולי

By

3 Comments

איך לזהות כל חסימה?

24 ביולי 2015 | By | 3 Comments

ח

השבוע לא יצא לי לכתוב בבלוג , בגלל ההכנות להרצאה, אבל לא שכחתי אותך.

בכל התקופה האחרונה, חשבתי הרבה על ההתנהלות שלנו עם חסימות. הרבה מאתנו יודעים שהן קיימות, הרבה מאתנו רוצים להפסיק לסחוב אותן, אבל הרבה פעמים גם אם אנחנו יודעים מהי החסימה, אין לנו את הכוח להתחיל בתהליך.

עם השנים למדתי, שיש דברים שאנחנו מוכנים למסור לריפוי מהרב יותר, כי קל לנו לזרום איתם, ואנחנו פחות מפחדים מהתוצאה.

ויש דברים שממש קשו לנו להניח להם להיות כפי שהם, כי אנחנו מפחדים מהתוצאה.

#אז איך בעצם אנחנו יכולים להזות את החסימה וגם להתחיל לפעול על מנת לשחרר אותה?

התשובה היא לשאול את עצמי – עם מי אני ברוגז? (במחשבה).

עם מי אני עדיין ברוגז? (סורי על הפשטות, אבל היא תמיד הכי משחררת).

-האם אני ברוגז עם הילדים מהבית ספר?

-האם אני ברוגז עם אחד ההורים שלי? (גם אם היום אנחנו מדברים והכל בסדר).

-האם אני ברוגז עם האקס שלי?

רק לזהות את האדם שאתו אנחנו ברוגז.

ולמה?

כי אנחנו לא באמת ברוגז עם אותו אדם.

אנחנו ברוגז עם ההרגשה שהאדם הזה עורר בנו.

ואני אחזור על זה שוב.

אני לא באמת ברוגז עם האדם הזה, אלא רק עם ההרגשה שהאדם הזה עורר בי.

אם הילדים מבית הספר גרמו לי להרגיש דחויה, אני ברגוז עם הרגשת הדחייה שבתוכי.

אם אחד ההורים גרם לי להרגיש לא מספיק טובה, אני ברגוז עם ההרגשה של לא מספיק טובה בתוכי.

ובגלל הסיבה הזאת, ה"שולם" כבר לא קשור בכלל אל אותו אדם שעורר בי את הרגש.

השולם קשור אך ורק אליי ואל ההרגשה שבתוכי.

התפקיד שלנו בתור אנשים שכן, לרוב רגישים, יהיה להשלים. לא להתנגד להרגשה הזאת, היא בסך הכל רוצה שנשים לב אליה, נזין אותה בקצת אהבה.

אז אם מי אתם הולכים להשלים? עם איזה רגש? אני רוצה לשמוע מכם (כאן בתחתית הפוסט)

**שתפו את הפוסט עם אדם שאתם מרגישים שיכול להיעזר בו.

באהבה ענקית,

נילי

30 יוני

By

4 Comments

אהבה עצמית – למה לא לשפר את עצמך?

30 ביוני 2015 | By | 4 Comments

self_improvment+why_not

שיעור 2 באהבה עצמית – למה לא לשפר את עצמך?

האם נתקלת פעם בהרגשה שלא משנה כמה את עובדת על עצמך, זה אף פעם לא מספיק?

את מרגישה שההערכה העצמית שלך עולה לכמה ימים אבל אז משהו קורה, מישהו אומר משהו שנוגע לך בנקודות הכי רגישות, או שניסית לעשות דברים ממקום לא אמיתי שמנסה לרצות אנשים אחרים במקום להקשיב לקול הפנימי שלך ואת מרגישה שבעצם לא השגת כלום?

אם כן, יש לי חדשות טובות בשבילך.

כדאי לך לעצור עכשיו.

למה?

כי זה אף פעם לא יספיק. 

זה פשוט לא עובד יותר. לא משנה כמה ננסה לשפר את עצמנו, עצם זה שאנחנו חושבים שיש מה לשפר, זאת הנקודה החשובה ביותר שצריך לעבוד עליה כדי לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו באמת. הערכה עצמית אותנטית, היא לא להתמקד יותר בעצמי ממקום של נסיון לשפר, אלא להתמקד בעצמי ממקום של לקבל ולאהוב את כל ההוויה האמתית שלי.

רק קבלה מוחלטת ואהבה מוחלטת ללא שום תנאים, תגרום לנו להיות האני שאנחנו רוצים ואמורים להיות.

אז אני מזמינה אותך ללחוץ play ולצפות בסרטון, ומחכה לתגובה שלך בתחתית הפוסט (בתיבת התגובות)

תסריט הסרטון:

היי לכולם, נילי מהחופש להתבוננות פנימית.

והיום אני רוצה לדבר אתכם על שיפור עצמי, ואיך לנסות להפסיק לשפר את עצמינו בכוח?

אז הרבה פעמים המטרות שלנו והמטרות המוגדרות שלנו לשיפור עצמי, מגיעות ממקום שאנחנו רוצים ליצור דימוי מסוים של עצמינו.

אנחנו רוצים להיראות בעיני הסביבה אנשים מצליחים יותר, אנחנו רוצים להצליח עבור מישהו אחר, ולאו דווקא עבור עצמינו, וזה כן מניע אותנו וגורם לנו לפעול, אבל אנחנו מוצאים שמאוד קשה לנו להתאים את עצמנו לציפיות של הסביבה.

אז החדשות הן, שאנחנו לא אמורים לנסות לשפר את עצמנו. ולמה?

כי אין שום כמות של שיפור עצמי מסוימת שאנחנו נוכל להגיע אליה ולהגיד שזה בעצם הצליח. בין אם מדובר במשקל של גוף, בין אם מדובר במערכת יחסים מסוימת שאנחנו רוצים להצליח להגשים את עצמינו בתוכה.

אנחנו לא באמת יכולים לשפר את עצמנו, כי אין שום עצמי שצריך שיפור. כמו שהאגו רואה את הדמות הזאת שיש לה אישיות, והיא צריכה לשפר את עצמה, תמיד יהיה שם מה לשפר, תמיד יהיה מה לעבוד, ובכל המקרים האגו לא יהיה מרוצה. כי תמיד יהיה מה לשפר, תמיד יהיה מה לעשות כדי לרצות או את הסביבה, או להרגיש מספיק טוב.

האני האמתי שלנו, מה שמסתתר מתחת לאישיות, מתחת לאופי, מתחת לקוי האישיות שלנו, לא דורש שום שיפור, הוא דורש פשוט קבלה. זאת אומרת, אנחנו יכולים לקבל את מי שאנחנו באמת ולהתחיל להוציא אותו החוצה, ובמקום לנסות לקבל מבחוץ איזה שהוא אישור, שיראה לנו שאנחנו מספיק מצליחים, שווים, או רצויים.

כל מה שאנחנו מנסים ליצור, לא באמת צריך שניצור אותו, כי הכל כבר קיים. אנחנו פשוט צריכים להיכנס למערכת החשיבה הזאת שמראה לנו שזה כבר קיים בתוכנו. ומערכת החשיבה הזאת היא בעצם הבחירה במחשבות שמראות לנו מי אנחנו באמת.

בכל בוקר, אפשר לבקש מההדרכה הפנימית שלנו, שתעזור לנו לראות מי אנחנו באמת. מי נמצא מתחת לדמות הזאת שנושאת את השם שלנו. אנחנו יכולים לקום, ולבקש היום לחוות את מי שאנחנו באמת ולא לנסות ליצור איזה שהיא דמות שתנסה לרצות את הסביבה, או תנסה לרצות את העולם, אלא פשוט להיכנס למקום הזה, שבו אנחנו מתחילים להרגיש ולגלות מה נמצא מתחת לדמות שלנו.

מה נמצא מתחת לבגד הזה שהוא הגוף שלנו. ופשוט משם, להתחיל לקבל את מי שאנחנו באמת. ברגע שאנחנו מחליטים לקבל את מי שאנחנו באמת, אנחנו צעד צעד עוברים עם ההדרכה שלנו, על כל נסיבות החיים שלנו. קורה לנו משהו במהלך היום? אנחנו יודעים שזה משהו שבא להראות לנו, מי אנחנו באמת. יש איזה משבר? איזה משהו לא צפוי? כל הדברים האלה נועדו להראות לנו מי אנחנו באמת.

אנחנו רוצים להשיג מטרה מסוימת?  אנחנו יכולים לחשוב מי זה שרוצה להשיג את המטרה הזאת. האגו שלי שמנסה ליצור דמות מסוימת כד להראות למישהו שהצלחתי? או האהבה שרוצה לעזור לי לקבל את מי שאני באמת.

בכל רגע נתון, יש לנו את הבחירה, בין אם לשפר את עצמנו עבור משהו חיצוני, או לקבל את עצמנו עבור מה שנמצא כאן ועכשיו. כי האושר נמצא כאן ועכשיו, והוא לא נמצא בנקודה מסוימת בעתיד, שמתי שנגיע אליה אז נהיה מאושרים.

התפקיד שלנו הוא לקבל את עצמנו עכשיו, ממש כמו שאנחנו באמת. זה יכול להיות מאוד מאוד מאתגר. זה נראה לאגו מאוד קשה, כי עדיין הדברים לא קרו כמו שרצינו שהם יקרו. אבל זה המקום היחיד שבו בעצם שינוי אמתי יכול להתרחש, רק כאן ועכשיו, ומהנקודה הזאת, להתחיל לבחור עם ההדרכה שלנו, לגלות ולקבל את מי שאנחנו באמת מתחת לכל הדמות שאנחנו רגילים לראות בבוקר מול המראה ולזהות אותה כאישיות שלנו.

#משימות לשיעור

1. אז השבוע הזה המשימה שלנו תהיה בכל פעם שאנחנו מביטים על עצמנו במראה, להתחיל לבקש מההדרכה שלנו לראות את עצמנו כמו שאנחנו באמת ופשוט להתחיל לקבל את עצמנו.

2. לכתוב לעצמנו מכתב שבו אנחנו באמת באמת מבטאים את כל הדברים שאנחנו כן אוהבים בעצמנו ולראות את כל הנקודות מהשבוע האחרון ומהתקופה האחרונה, שבאמת הצלחנו לעשות את זה, שבאמת הצלחנו להקשיב לאינטואיציה לשנו, למה שקורה בתוכנו, ולא לנסות להתאים את עצמנו למה שקורה בחוץ, אלא לקבל את עצמנו כמו שאנחנו עכשיו.

ועכשיו אלייך: אני רוצה לשמוע מכם, אם יש לכם איזה שהיא דרך שגיליתם שבה אתם מתחילים לקבל את עצמכם כמו שאתם באמת ולאהוב את עצמכם כמו שאתם באמת, אני רוצה לשמוע מכם, מה הדרך הזאת?

או שלחלופין, אם אתם מרגישים איזה שהוא קושי בלקבל את עצמכם כמו שאתם באמת, מה הקושי הזה? ספרו לי כאן בתיבת התגובות, ואענה לכם כאן.