Image Image Image Image Image Image Image Image Image

אהבה עצמית

24 יולי

By

3 Comments

איך לזהות כל חסימה?

24 ביולי 2015 | By | 3 Comments

ח

השבוע לא יצא לי לכתוב בבלוג , בגלל ההכנות להרצאה, אבל לא שכחתי אותך.

בכל התקופה האחרונה, חשבתי הרבה על ההתנהלות שלנו עם חסימות. הרבה מאתנו יודעים שהן קיימות, הרבה מאתנו רוצים להפסיק לסחוב אותן, אבל הרבה פעמים גם אם אנחנו יודעים מהי החסימה, אין לנו את הכוח להתחיל בתהליך.

עם השנים למדתי, שיש דברים שאנחנו מוכנים למסור לריפוי מהרב יותר, כי קל לנו לזרום איתם, ואנחנו פחות מפחדים מהתוצאה.

ויש דברים שממש קשו לנו להניח להם להיות כפי שהם, כי אנחנו מפחדים מהתוצאה.

#אז איך בעצם אנחנו יכולים להזות את החסימה וגם להתחיל לפעול על מנת לשחרר אותה?

התשובה היא לשאול את עצמי – עם מי אני ברוגז? (במחשבה).

עם מי אני עדיין ברוגז? (סורי על הפשטות, אבל היא תמיד הכי משחררת).

-האם אני ברוגז עם הילדים מהבית ספר?

-האם אני ברוגז עם אחד ההורים שלי? (גם אם היום אנחנו מדברים והכל בסדר).

-האם אני ברוגז עם האקס שלי?

רק לזהות את האדם שאתו אנחנו ברוגז.

ולמה?

כי אנחנו לא באמת ברוגז עם אותו אדם.

אנחנו ברוגז עם ההרגשה שהאדם הזה עורר בנו.

ואני אחזור על זה שוב.

אני לא באמת ברוגז עם האדם הזה, אלא רק עם ההרגשה שהאדם הזה עורר בי.

אם הילדים מבית הספר גרמו לי להרגיש דחויה, אני ברגוז עם הרגשת הדחייה שבתוכי.

אם אחד ההורים גרם לי להרגיש לא מספיק טובה, אני ברגוז עם ההרגשה של לא מספיק טובה בתוכי.

ובגלל הסיבה הזאת, ה"שולם" כבר לא קשור בכלל אל אותו אדם שעורר בי את הרגש.

השולם קשור אך ורק אליי ואל ההרגשה שבתוכי.

התפקיד שלנו בתור אנשים שכן, לרוב רגישים, יהיה להשלים. לא להתנגד להרגשה הזאת, היא בסך הכל רוצה שנשים לב אליה, נזין אותה בקצת אהבה.

אז אם מי אתם הולכים להשלים? עם איזה רגש? אני רוצה לשמוע מכם (כאן בתחתית הפוסט)

**שתפו את הפוסט עם אדם שאתם מרגישים שיכול להיעזר בו.

באהבה ענקית,

נילי

30 יוני

By

4 Comments

אהבה עצמית – למה לא לשפר את עצמך?

30 ביוני 2015 | By | 4 Comments

self_improvment+why_not

שיעור 2 באהבה עצמית – למה לא לשפר את עצמך?

האם נתקלת פעם בהרגשה שלא משנה כמה את עובדת על עצמך, זה אף פעם לא מספיק?

את מרגישה שההערכה העצמית שלך עולה לכמה ימים אבל אז משהו קורה, מישהו אומר משהו שנוגע לך בנקודות הכי רגישות, או שניסית לעשות דברים ממקום לא אמיתי שמנסה לרצות אנשים אחרים במקום להקשיב לקול הפנימי שלך ואת מרגישה שבעצם לא השגת כלום?

אם כן, יש לי חדשות טובות בשבילך.

כדאי לך לעצור עכשיו.

למה?

כי זה אף פעם לא יספיק. 

זה פשוט לא עובד יותר. לא משנה כמה ננסה לשפר את עצמנו, עצם זה שאנחנו חושבים שיש מה לשפר, זאת הנקודה החשובה ביותר שצריך לעבוד עליה כדי לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו באמת. הערכה עצמית אותנטית, היא לא להתמקד יותר בעצמי ממקום של נסיון לשפר, אלא להתמקד בעצמי ממקום של לקבל ולאהוב את כל ההוויה האמתית שלי.

רק קבלה מוחלטת ואהבה מוחלטת ללא שום תנאים, תגרום לנו להיות האני שאנחנו רוצים ואמורים להיות.

אז אני מזמינה אותך ללחוץ play ולצפות בסרטון, ומחכה לתגובה שלך בתחתית הפוסט (בתיבת התגובות)

תסריט הסרטון:

היי לכולם, נילי מהחופש להתבוננות פנימית.

והיום אני רוצה לדבר אתכם על שיפור עצמי, ואיך לנסות להפסיק לשפר את עצמינו בכוח?

אז הרבה פעמים המטרות שלנו והמטרות המוגדרות שלנו לשיפור עצמי, מגיעות ממקום שאנחנו רוצים ליצור דימוי מסוים של עצמינו.

אנחנו רוצים להיראות בעיני הסביבה אנשים מצליחים יותר, אנחנו רוצים להצליח עבור מישהו אחר, ולאו דווקא עבור עצמינו, וזה כן מניע אותנו וגורם לנו לפעול, אבל אנחנו מוצאים שמאוד קשה לנו להתאים את עצמנו לציפיות של הסביבה.

אז החדשות הן, שאנחנו לא אמורים לנסות לשפר את עצמנו. ולמה?

כי אין שום כמות של שיפור עצמי מסוימת שאנחנו נוכל להגיע אליה ולהגיד שזה בעצם הצליח. בין אם מדובר במשקל של גוף, בין אם מדובר במערכת יחסים מסוימת שאנחנו רוצים להצליח להגשים את עצמינו בתוכה.

אנחנו לא באמת יכולים לשפר את עצמנו, כי אין שום עצמי שצריך שיפור. כמו שהאגו רואה את הדמות הזאת שיש לה אישיות, והיא צריכה לשפר את עצמה, תמיד יהיה שם מה לשפר, תמיד יהיה מה לעבוד, ובכל המקרים האגו לא יהיה מרוצה. כי תמיד יהיה מה לשפר, תמיד יהיה מה לעשות כדי לרצות או את הסביבה, או להרגיש מספיק טוב.

האני האמתי שלנו, מה שמסתתר מתחת לאישיות, מתחת לאופי, מתחת לקוי האישיות שלנו, לא דורש שום שיפור, הוא דורש פשוט קבלה. זאת אומרת, אנחנו יכולים לקבל את מי שאנחנו באמת ולהתחיל להוציא אותו החוצה, ובמקום לנסות לקבל מבחוץ איזה שהוא אישור, שיראה לנו שאנחנו מספיק מצליחים, שווים, או רצויים.

כל מה שאנחנו מנסים ליצור, לא באמת צריך שניצור אותו, כי הכל כבר קיים. אנחנו פשוט צריכים להיכנס למערכת החשיבה הזאת שמראה לנו שזה כבר קיים בתוכנו. ומערכת החשיבה הזאת היא בעצם הבחירה במחשבות שמראות לנו מי אנחנו באמת.

בכל בוקר, אפשר לבקש מההדרכה הפנימית שלנו, שתעזור לנו לראות מי אנחנו באמת. מי נמצא מתחת לדמות הזאת שנושאת את השם שלנו. אנחנו יכולים לקום, ולבקש היום לחוות את מי שאנחנו באמת ולא לנסות ליצור איזה שהיא דמות שתנסה לרצות את הסביבה, או תנסה לרצות את העולם, אלא פשוט להיכנס למקום הזה, שבו אנחנו מתחילים להרגיש ולגלות מה נמצא מתחת לדמות שלנו.

מה נמצא מתחת לבגד הזה שהוא הגוף שלנו. ופשוט משם, להתחיל לקבל את מי שאנחנו באמת. ברגע שאנחנו מחליטים לקבל את מי שאנחנו באמת, אנחנו צעד צעד עוברים עם ההדרכה שלנו, על כל נסיבות החיים שלנו. קורה לנו משהו במהלך היום? אנחנו יודעים שזה משהו שבא להראות לנו, מי אנחנו באמת. יש איזה משבר? איזה משהו לא צפוי? כל הדברים האלה נועדו להראות לנו מי אנחנו באמת.

אנחנו רוצים להשיג מטרה מסוימת?  אנחנו יכולים לחשוב מי זה שרוצה להשיג את המטרה הזאת. האגו שלי שמנסה ליצור דמות מסוימת כד להראות למישהו שהצלחתי? או האהבה שרוצה לעזור לי לקבל את מי שאני באמת.

בכל רגע נתון, יש לנו את הבחירה, בין אם לשפר את עצמנו עבור משהו חיצוני, או לקבל את עצמנו עבור מה שנמצא כאן ועכשיו. כי האושר נמצא כאן ועכשיו, והוא לא נמצא בנקודה מסוימת בעתיד, שמתי שנגיע אליה אז נהיה מאושרים.

התפקיד שלנו הוא לקבל את עצמנו עכשיו, ממש כמו שאנחנו באמת. זה יכול להיות מאוד מאוד מאתגר. זה נראה לאגו מאוד קשה, כי עדיין הדברים לא קרו כמו שרצינו שהם יקרו. אבל זה המקום היחיד שבו בעצם שינוי אמתי יכול להתרחש, רק כאן ועכשיו, ומהנקודה הזאת, להתחיל לבחור עם ההדרכה שלנו, לגלות ולקבל את מי שאנחנו באמת מתחת לכל הדמות שאנחנו רגילים לראות בבוקר מול המראה ולזהות אותה כאישיות שלנו.

#משימות לשיעור

1. אז השבוע הזה המשימה שלנו תהיה בכל פעם שאנחנו מביטים על עצמנו במראה, להתחיל לבקש מההדרכה שלנו לראות את עצמנו כמו שאנחנו באמת ופשוט להתחיל לקבל את עצמנו.

2. לכתוב לעצמנו מכתב שבו אנחנו באמת באמת מבטאים את כל הדברים שאנחנו כן אוהבים בעצמנו ולראות את כל הנקודות מהשבוע האחרון ומהתקופה האחרונה, שבאמת הצלחנו לעשות את זה, שבאמת הצלחנו להקשיב לאינטואיציה לשנו, למה שקורה בתוכנו, ולא לנסות להתאים את עצמנו למה שקורה בחוץ, אלא לקבל את עצמנו כמו שאנחנו עכשיו.

ועכשיו אלייך: אני רוצה לשמוע מכם, אם יש לכם איזה שהיא דרך שגיליתם שבה אתם מתחילים לקבל את עצמכם כמו שאתם באמת ולאהוב את עצמכם כמו שאתם באמת, אני רוצה לשמוע מכם, מה הדרך הזאת?

או שלחלופין, אם אתם מרגישים איזה שהוא קושי בלקבל את עצמכם כמו שאתם באמת, מה הקושי הזה? ספרו לי כאן בתיבת התגובות, ואענה לכם כאן.

25 יוני

By

No Comments

לא הספקתי…(למה אנחנו באמת דוחות דברים)?

25 ביוני 2015 | By | No Comments

איך את יודעת שאת ממוקדת בחוסר? במה שלא קורה במקום בדברים הנפלאים שכן קורים?

מתי שאת מגיעה למיטה בלילה ואת לא מרוצה.

מרגישה שמשהו חסר מבפנים…מרגישה שמשהו במשך היום היה יכול להיות טוב יותר או שונה.

לי זה קרה המון בתקופה האחרונה,

הגעתי לרגעים שלפני השינה, בתחושה שמשהו חסר לי, שאולי יכולתי לעשות דברים מסוימים אחרת. ואז, כשהסכמתי לשנות תפיסה, הגעתי להבנה שזה לא היה קשור בכלל למה שכן עשיתי או למה שלא עשיתי. זה היה קשור רק לנקודה שממנה אני רואה את העולם. הגעתי למסקנה שהרבה פעמים אני מתמקדת במה שלא הספקתי, במקום בכל הדברים הנפלאים שכן הספקתי.

בכל יום שעבר מאז, ישבתי עם עצמי קצת בטבע (אין כמו לשבת עם עצמך על הדשא ולהרגיש את הכוח של החיים מהאדמה והיופי של השמיים)!

לשבת על הדשא, להסתכל על השמיים, לקבל תשובות מההדרכה דרך הטבע...

לשבת על הדשא, להסתכל על השמיים, לקבל תשובות מההדרכה דרך הטבע…

שאלתי את עצמי, למה את באמת באמת מרגישה ככה?

התשובה שקיבלתי בכל פעם הייתה:

האגו תמיד ינסה להתמקד במה שלא השלמת, במה שדחית, במה שצריך לעשות עוד שבוע, וכשתהיי מרוצה ממה שכן הספקת, הוא ינסה מהר מאוד להחזיר אותך לעוד משהו שלא הספקת. הקורס בניסים אומר, שכל מה שמגיע מהאגו, אינו ממשי, אך בעיניים הפיזיות שלנו, הדברים שלא הספקנו, נראים מאוד מאוד ממשיים.

אם הספקנו משהו אחד, ברוב המקרים לא נסכים לחוות את הרגיעה שבהצלחה הזאת, כי האגו חייב לתפוס ברדאר שלו משהו נוסף שיעזור לו להתמקד בחוסר.

#אז למה לעשות את זה לעצמך?

התרגלנו כל השנים להשקיע במה שלא עובד, להתמקד במה שלא הצלחנו בו, כשאני מתמקדת במשהו הוא נהיה גדול יותר וגדול יותר. התפקיד שלי הוא לעצור.

לעצור את הטירוף הזה של מה שלא הספקתי, ליהנות כך כל ממה שכן הספקתי. לתת לעצמי נשימה עמוקה של הקלה והכרת תודה על מה שכן עשיתי, על מה שכן עבד היום.

השקענו כל כך הרבה שנים בלהתמקד על מה שאין לנו, על מה שחסר, אך במצב שלם, שום דבר לא יכול להיות לנו חסר, השלמות הזו נמצאת בתוכנו, אנחנו יכולות לנשום אותה, להרגיש את הדופק שלה, לקבל אותה, לקבל אותה באהבה.

המילים האלה, לא הספקתי…לא הספקתי לעשות היום….וגם לא הספקתי את מה שתכננתי לעשות לפני שבוע. הצורך לדחות דברים הרבה פעמים מגיע מהפחד להצליח, מהפחד להגשים את הייעוד שלי כשתהיה לי תמיד סיבה להיות בספקנות, באשמה, בחוסר.

#לא מספיק מה?

לא הספקתי = אני לא מספיק.

אני לא מספיק מה?

לא מספיק מתאימה להצליח

לא מספיק חשובה

לא מספיק טובה בשביל…

לא מספיק יפה

לא מספיק בריאה

לא מספיק רגועה

כל אחת מאיתנו יכולה להשלים בקלות את הלא מספיק שלה.

תקשור

יש בנו מורה פנימי, מורה חכם שממנו אפשר לבקש עזרה, לאפשר לו לרפא את המחשבות שלנו, את המקומות הכי ספקניים בתוכנו. לבקש מהמורה הפנימי שלך עזרה, זה לעזור לעצמך ולעזור לעולם. כי ברגע שאת מקבלת את הגדולה שבך, את מאפשרת באופן לא מודע לאנשים נוספים לקבל את הגדולה שבהם.

 

27 מאי

By

No Comments

איך להתמודד כשאת סופגת ביקורת?

27 במאי 2015 | By | No Comments

כמה פעמים ספגת ביקורת?

המילים המרגיזות האלה שבזמן שאת שומעת אותם, הלב רוצה להתפרץ ואת רק מרגישה כמו ילדה קטנה שלא בסדר.

אנחנו נותנים המון כוח לביקורת כי למדנו שהאושר שלנו נמדד על פי נסיבות חיצוניות.

אבל היום, אני שואלת את עצמי, מה עם הדיבור הפנימי שלנו?

מה עם הביקורת הפנימית שלנו?

#כל הביקורת הזאת קיימת בתוכך

הרבה פעמים ביקורת חיצונית היא פשוט שיקוף של ביקורת פנימית או משהו בתוכנו שמרגיש לנו לא נוח עם עצמנו. הביקורת בעצם באה להראות לנו מה הנושא בתוכנו שקורא לתשומת לב.

איזה דברים את אומרת לעצמך בלב בלי שאת שמה לב?

"את חברה גרועה, את עובדת גרועה, את לא מספיק טובה, את לא באמת יכולה".

כל הדברים האלה, כל התפישות השגויות שאנחנו בעצם מאמינים בהם כל כך והשקענו בהם כל כך הרבה אנרגיה, מתבטאים ומראים לנו את עצמם ממש כמו מראה. וגם אם הם לא משקפים לי דברים כאלו, זה עדיין מראה לי שיש משהו בתוכי שקשור לנושא שמפריע לי ועליי לשנות את נקודת המבט הפנימית שלי לגביו.

כל הנושאים שבהם אנחנו מרגישים חוסר בטחון, חוסר נוחות, או כמו שאני נוהגת לומר חוסר קבלה עצמית, לעיתים קרובות ישתקפו אלינו דרך אנשים אחרים.

לפי הקורס בניסים, אנחנו רואים את עצמנו נפרדים מהעולם ומהסביבה שלנו, יש אותי ויש אותך, ולך יש דעה מסוימת עליי, אבל בעצם מה שקורה ברוב המקרים זה שהדברים שאת אומרת לי, משקפים לי בעצם הרבה פעמים דברים שאני אומרת לעצמי בדיאלוג הפנימי שלי אבל לא שמה לב לכך.

#איך אני יכולה לגרום לעצמי לקבל את עצמי כמו שאני?

אני פשוט צריכה להסכים.

להסכים לראות את עצמי כדף חלק.

כל תהליך הריפוי שלי בעצם מתעצם, בכל רגע שאני מחליטה לראות את עצמי כאחד עם האנרגיה של האהבה שהיא חובקת כל.

לכן הרבה יותר מסתדר לי להאשים אנשים אחרים במה שקורה לי, או במה שאמרו לי, במילים שהם ביקרו אותי ואז להתעסק עם זה ולפתח את זה יותר ויותר, לתת לזה יותר כוח עליי. לתת למילים האלה כוח להכריע על המהות שלי. האם אני טובה? האם אני לא טובה?

גם כשאני אומרת שלא אתייחס לזה, גם שאני אומרת שאדפדף את זה, מחר יום חדש, עדיין זה מרגיז אותי וגם אז אני משקיעה באשליה הזו המון המון אנרגיה, והאמת? זה ממש ממש מעייף, סוחט וסוחף.

מנקודת המבט של אלוהים – האהבה – מה שקיים בכל, אין טובה או לא טובה. יש רק שלמות. את השלמות, את האהבה, את כל אשר קיים. את, אני וכולם. כולם באופן שווה.

קבלה עצמית

את עדיין כפי שאת מהרגע שנוצרת, לא משנה מה היה מאז, תמיד נשארת שלמה באהבה.

#אז מה אני יכולה לעשות כבר היום כדי לשנות את זה?

אני בוחרת לשנות את הדיאלוג הפנימי שלי

השבוע, במקום להגיד לעצמי, אני לא טובה, אני אגיד לעצמי, אני אהבה, ובאהבה אין טובה או לא טובה, יש רק שלמות.

השבוע, במקום להגיד לעצמי, אני לא מספיק טובה, אגיד לעצמי, האהבה לא יצרה את הביקורת הזאת, ולכן היא לא אמיתית.

השבוע, בכל פעם שאסתכל על עצמי במראה, וארגיש רע עם עצמי, אגיד, האהבה לא יצרה שום פגם, ולכן אני שלמה.

השבוע, אני בוחרת לקבל את עצמי כפי שאני, כי מעולם לא השתניתי, אני עדיין דף חלק ושלם של אהבה.

acim-day63

יש משהו מאוד משחרר בהצהרה שאומרת, אני עדיין לא מרגישה כך, אני לא רוצה לזייף הצהרות חיוביות, אבל אני מוכנה להיזכר מי אני באמת. כיוון שזיכרון, הוא לא לאלץ את עצמך לחפש משהו שלא קיים, אלא לשחרר את כל מה שחשבת והלבשת על מה שקיים באמת ולעולם אינו משתנה.

אהבת את הבלוג? שתפי אותו עם החברים שלך (בכפתורי השיתוף למטה)

וכתבי לי כאן בתיבת התגובות למטה: איך את מתמודדת עם ביקורת? איך את רואה את הקשר בין הדיאלוג הפנימי שלך לבין הביקורת החיצונית?

19 מאי

By

4 Comments

איפה הנס שלי? הדבר שמשכיח ממך מי את באמת

19 במאי 2015 | By | 4 Comments

היום מוקדם יותר בבוקר כשעשיתי מדיטציה, נזכרתי.

נזכרתי שלפעמים מרוב עומס אני שוכחת את המטרה האמיתית שלי בחיים ובכלל בעסק.

לעבוד עם נשים על להיזכר מי הן באמת ולתת להם כלים רוחניים שעוזרים להן להתחבר להדרכה הפנימית שלהן, שמדריכה אותן לאפשר לניסים להתרחש בחיים שלהן. להדריך נשים לחזור למערכת החשיבה הטבעית שלהן שנקראת גם מערכת החשיבה של האהבה והניסים, שמובילה אותן לפעול בחיים שלהן ממקום של בטחון, וודאות במי שהן ושלווה פנימית.

אז איך אני יכולה לשכוח? תאמינו לי שאפשר.

לפעמים מרוב עשייה, כתיבה, עמידה בזמנים וביעדים המהות האמיתית מתפספת. והכי מלחיץ זה שהספר שהתחלתי לכתוב לפני שלוש שנים על צמיחה ממשברים במרווחים יחסית ארוכים, יושב מתחת לערמה ואומר לי "תחזרי לכתוב כבר, למה את בדיוק מחכה"? ושהבן שלי חוגג ב"ה בחודש הבא בר מצווה, כל הדברים האלה משמחים מאוד, ועם זאת צריך להקדיש להם מה שנקרא המון המון זמן.

#הדרך לשום מקום מובילה לשום מקום

איך אני יודעת שזה קורה לי? איך אני יודעת שאני מובילה את עצמי לדרך שאני לא אהיה מרוצה ממנה? אני מתחילה להרגיש שאני טכנית. עושה את הדברים ומרגישה עייפות. מתי אני הכי מרגישה שזה קורה לי? כשאני אוכלת מהר מידי או אוכלת אוכל מעובד בסוכר. (למשל גרנולה עם סוכר) במקום לשים בבלנדר מרכיבים לשייק ירוק או לחתוך לי סלט עם מלא ירקות וקטניות בכיף ולאט.

IMG_9771

קייל, אפרסק, משקה סויה, מעט מים, גרעיני צ'יה ומפזרים מלמעלה גוג'י ברי…

למזלי, למדתי לזהות את הפעולות האלה, וכשאני מזהה שזה קורה לי אני מתבאסת מאוד (על עצמי בעיקר), אבל אז אני מפקידה את המצב בידי אלוהים. אני מחכה שהנכונות שלי תהיה מבושלת כדי שאוכל למסור את זה לאלוהים בלי לחפור אחר כך.

#התשובה היחידה

מתי אני יודעת שסיימתי עם הטירוף הזה? כשאני נושפת את הנשיפה הארוכה הזאת אחרי המדיטציה שאומרת, זהו, סיימתי לנסות לגרום לדברים לקרות בדרך שלי, אני מוכנה לאפשר לנס להתרחש.

נס נתפס בעינינו כפעילות חיצונית, כמשהו גדול שקשה מאוד להגיע אליו ושישות חיצונית וגדולה מאיתנו מחליטה אם נקבל אותו או לא. למדנו שאנחנו צריכים להשקיע המון מאמץ ולרוץ ממקום למקום, לצעוק ולדחוף את העניינים קדימה כדי שדברים יקרו.

לפי הקורס בניסים, הנס הוא שינוי בתפיסה מפחד לאהבה. לי יש את היכולת לתפוס את העולם כמשהו חיצוני ואת עצמי כנפרדת מאלוהים. מהתפיסה הזאת אני יוצרת פחד. פחד לאבד דברים, הישרדות, עולם שמשדר לי רוע, חוסר הגינות, מחלה וחוסר וודאות לגבי מצבים ואנשים.

קורס בניסים

אבל יש לי גם יכולת לתפוס עולם אחר. היכולת הזאת הייתה קיימת מאז ומתמיד, רק שאני, שכחתי אותה. שכחתי מי אני. שכחתי שיש לי את האפשרות לתפוס את העולם כהשלכה פנימית שלי ואת עצמי כמאוחדת עם אלוהים.

כל הדרך שבה אחווה את החיים שלי, קשורה לשני מערכות החשיבה האלה, פחד ואהבה. כל מערכות היחסים שאחווה בחיים שלי, קשורות לפחד או אהבה. ואיפה האגו הכי פוגש אותנו? במערכות היחסים שלנו ובמיוחד במערכות היחסים הרומנטיות שלנו. שם הוא משחק הכי הכי חזק וגם נשמע הכי חזק. כשאני חווה מערכת יחסים ממקום של פחד, אני תמיד אחווה תלות, נזקקות, שהצד השני יתן לי מה שאין לי, מה שאני הכי הכי רוצה.

#ניסים ומערכות יחסים

כשאני לוקחת את מערכת היחסים הזאת ואומרת לאהבה, הנה, קחי, בואי תכנסי את לכאן, תעזרי לי לבוא ממקום שלם ולא ממקום של נזקקות. משהו אחר קורה, אני מתחברת למקדש הפנימי שלי. משהו מקודש ונצחי נכנס למערכת היחסים הזאת ואני לא התאמצתי "להשיג" את זה.

שיניתי תפיסה, הבנתי שאני חייבת לשנות את מה שקורה בתוכי עם המחשבות של החוסר שלי, עם המחשבות של הפחד שלי, עם הצורך שלי באישורים. ככה לעולם לא אקבל מערכת יחסים כמו שאני רוצה. אבל הנכונות שלי לתת לאהבה לקחת פיקוד, לתת לה להיכנס ולשכון בתוך מערכת היחסים, אפשרה לנס להתרחש.

איך בעצם הנס נראה במצב הזה? יכול להיות שאני מרגישה הרבה יותר משוחררת במערכת היחסים, אני מרגישה שאני מוכנה לשחרר לחץ, שאני נותנת לצד השני להיות מי שהוא במקום לנסות לשנות אותו. כל הדברים האלה הם שיקופים נטו של מה שקורה בתוכי. שחררתי את עצמי, שחררתי גם אותו להיות מי שהוא.

הנס הוא בעצם הדרך של האהבה להראות לי שאני יכולה, שאני בכיוון הנכון, שאני בכיוון פנימה ולא החוצה, שאני בכיוון של שחרור ולא של לחץ…אני לא יכולה לשלוט עליו כי שליטה ונס לא הולכים ביחד, אני יכולה רק לאפשר לו להתרחש. בלי להתערב. ושם במוכנות שלי לוותר על ההתערבות, נמצא השיעור האמיתי.

מה קשה יותר?

ואני שואלת, מה קשה יותר? לנסות להשיג דברים בכוח? להתאמץ מאוד חזק? או לוותר על הצורך שלי בהתערבות בתכנית הגבוה שנועדה עבורי ולאפשר לדברים להתרחש? מה את חושבת? באילו משני האפשרויות את מרגישה שקשה לך יותר? כתבי לי כאן למטה בתיבת התגובות.

נ.ב – לקראת סוף יוני, אני הולכת להעביר סדנא לנשים שרוצות לאפשר לניסים להתרחש בתחום מסויים בחייהן. אם את מעוניינת לקבל פרטים נוספים, את יכולה להכניס את השם והאימייל שלך לטופס יצירת הקשר בעמוד הזה ואשלח לך את הפרטים ברגע שיהיו.

 

17 מאי

By

No Comments

עיקרון 1 שישחרר אותך משנים של סבל

17 במאי 2015 | By | No Comments

בעיני האגו  תמיד יהיה מה לשפר בעצמי.

כשהאגו שומע על אהבה עצמית, הוא בונה מערכה שלמה של סצינות שבהן הוא מדמיין מה זה להיות האישיות הזאת שכולם יאהבו.

איך האישיות הזאת נראית? רזה יותר? עשירה יותר? מפורסמת יותר? רוחנית יותר? חזקה יותר או מיוחדת יותר?

זה לא שצריך לעשות משהו כדי לאהוב את עצמי, זה לבטל את כל מה שחשבתי שאני אמורה וצריכה להיות.

בשביל האגו משהו יצטרך תמיד להיות יותר, אבל בשביל האהבה זה בדיוק ההיפך.

מחשבה אחת פחות על חוסר והשפע מתגלה מעצמו.

מחשבה שיפוטית אחת פחות על עצמי והאהבה מתגלה מעצמה.

זה לא שהמטרה שלי תהיה להתאמץ להשיג משהו אלא בדיוק להיפך…

האגו גורם לנו לחשוב שכדי להגיע לסוג של הארה אנחנו צריכים להתאמץ הרבה יותר. האמת מבקשת מאתנו לעשות הרבה פחות. היא מבקשת רק לתת לה לעבור דרכנו.

לעשות פחות מה?

פחות מחשבה אחת שיפוטית על עצמי והאהבה מתגלה מעצמה

פחות מחשבה אחת של שנאה עצמית והאהבה נוכחת בעינינו יותר…

היא מתגלה מעצמה, ללא מאמץ כי היא כל הזמן קיימת.

מה שקיים לנצח לא צריך להתאמץ כי הוא פשוט קיים…

איך זה יהיה לא לשפוט את עצמי ואפילו רק ליום אחד?

איך תהיה התחושה? מזו ההקלה הזו?

זו הקבלה העצמית, זאת האהבה העצמית.

איך להתמודד עם משבר

 

 

 

 

12 מאי

By

2 Comments

אהבה עצמית – למה משבר זה הדבר הכי טוב שקרה לך?

12 במאי 2015 | By | 2 Comments

לעתים, המתנות הכי יפות מהיקום מגיעות בתחפושת של משבר.
אולי אני אפילו אגזים ואומר שזו אחת המתנות המבורכות ביותר שמגלים את הטוב שבהם תוך כדי תהליך צמיחה, תוך כדי תנועה…

איזה דברים מדהימים קיבלת בעצם מאותו רגע שהתרחש משבר בחייך?
למה בעצם המשבר הזה הוא טוב עבורך? (עם כמה שזה נשמע ווירדי)
איך אהבה עצמית יכולה לרפא את הכל ולחולל ניסים בחיים היומיומיים?

אל דאגה, כיסיתי את כל הנושאים האלה בשיעור שהקלטתי :)

אני מזמינה אותך לצפות, לתרגל את התרגיל שאני נותנת בסוף השיעור וליהנות מזמן נעים עם עצמך …

ועכשיו קריאה ממני אלייך: בסוף השיעור יש תרגיל חשוב ועצמתי להיכרות עצמית בעקבות משבר או קושי. אני מזמינה אותך לכתוב לי בתבית התגובות בבלוג (מתחת לשיעור) מה הן התכונות שגילית בעצמך כתוצאה מהמשבר שחווית?

14 אפריל

By

No Comments

איך להתמודד עם אבדן של מערכת יחסים?

14 באפריל 2015 | By | No Comments

 

בוידאו בלוג של היום נדבר על איך להתמודד עם אבדן של מערכות יחסים?

יכול להיות שנפרדנו מבן זוג או מכל אדם (או אפילו מצב) חשוב בחיינו ואנחנו מרגישים חור ענקי בלב, ואנחנו חושבים שרק אותו אדם או מצב רצוי יוכלו למלא אותנו שוב.

ואז אנחנו קולטים שאנחנו עושים את זה שוב. אנחנו תולים את האושר שלנו בנסיבות חיצוניות.

הסביבה מנסה לעודד אותנו להמשיך הלאה, כי "חיים פעם אחת". אבל לנו, כשנשמות רגישות זה לא מרגיש נכון. אנחנו יודעים שדרושה עבודה.

אז מה עושים?

1. לא לשפוט את עצמינו על הרגשות השליליים שלנו.

לפי הקורס בניסים, האגו אוהב לתת לנו להרגיש אשמה, כשאנחנו מרגישים רגש שלילי כמו עצב. האגו גורם לנו להרגיש רע עם זה שאנחנו עצובים ואז בעצם אנחנו מושכים אלינו את הסביבה שאומרת לנו לקום ולהמשיך ,למרות שאנחנו לא מרגישים מוכנים לזה מבפנים.

2. לראות את החלק שלנו בדרמה.

איך אנחנו בעצם תרמנו לכאב ולדרמה במערכת היחסים? יכול להיות שהרבה פעמים הרגשנו תלות במערכת היחסים, אבל עדיין הסכמנו פשוט להמשיך ולא לעשות עם זה כלום, ופתאום המציאות גרמה לנו להרגיש חסרי אונים. התנהלנו מתוך מקום של פחד ולא מתוך מקום של אמון. מה היה החלק שלנו?

איך אנחנו יכולים להיות יותר כנים עם עצמנו? הכנות העצמית חשובה מאוד כי היא תעזור לנו להאיר את המצב ולעבור תהליך של ריפוי. להיות כנים עם עצמנו מבלי לנסות לייפות את הדברים, כדי לאפשר לעצמנו לבדוק מה דורש מבפנים שינוי של תפיסה עצמית.

3. לבקש עזרה רוחנית מההדרכה הפנימית שלנו.

לבקש עזרה רוחנית מההדרכה הפנימית שלנו. ההדרכה הפנימית שלנו עוזרת לנו לשחרר אשמה על מה שאנחנו מרגישים. האשמה משאירה אותנו במקום, היא משאירה אותנו תקועים. אנחנו רק צריכים להסכים לעבוד עם ההדרכה הפנימית שלנו כדי לעבור את התהליך הזה. אפשר לשבת עם ההדרכה הפנימית שלנו ולקבל השראה. לבקש ממנה לרפא את הכאב, פשוט להיכנס פנימה ולראות מה קורה בתוכנו, להגיע לשורש של הדברים.

לשאול את ההדרכה האישית שלך איך הכל התחיל? איך מילדות התחלנו להתנהל ממקום של פחד? פחד לאבד דברים? ואת הפחד הזה השלכנו על מערכות היחסים שלנו מבלי לדעת? והיום אנחנו יכולים לראות את כל הנקודות האלה בחיים שלנו, כי אנחנו במקום שמוכן להקשיב. המתנה שמסתתרת במצב הזה הוא לגלות כמה אנחנו כן נפלאים, כן נהדרים, כמה טוב יש בנו, מה באמת יש לנו לתת. אנחנו יכולים לראות את זה כשאנחנו עושים עבודה פנימית יומיומית.

**שאלה: האם כתוצאה מסיום מערכת יחסים נתקלתם בקושי להמשיך הלאה או רציתם לעשות עבודה  פנימית אבל לא ידעתם איך להתמודד עם הרגשות? כתבו לי כאן (בתיבת התגובות למטה) על החוויה שלכם או שאלה שיש לכם על סיום מערכות יחסים ואשיב השאלה שלך כאן. 

אם חוויתם אבדן ואתם רוצים לצמוח מתוכו, אתם מוזמנים לסדנא החדשה של החופש להתבוננות פנימית להתמודדות עם אבדן:

התמודדות עם אבדן

08 אפריל

By

2 Comments

איך להתמודד רגשית עם תהליכים משפטיים ארוכים?

8 באפריל 2015 | By | 2 Comments

התמודדות עם הליכים משפטיים

3 טיפים רוחניים ומעשיים שיעזרו לכם לעבור את התהליך המשפטי בשלום, להיכנס ולצאת מכל דיון בהרגשה של הקלה ולהתמודד עם הרגשות הקשים לגבי הצד השני.

מכירים את זה שאתם יושבים במסדרון בית המשפט לפני שמתחיל הדיון? כפות הידיים מזיעות, תחושה של פחד שנראית כמו גוש ענן אפור וסמיך יושבת לך בבטן, עולה לגרון ומייבשת את הלשון, הלב דופק, והראש לא מפסיק להיות מוטרד ממחשבות לא מודעות של פחד מהעתיד לבוא, העו"ד שלך מנסה להרגיע אותך, הרי הוא כבר רגיל להרגיע בכל יום עוד עשרות לקוחות כמוך, אבל עדיין מרגיש לך שהתיק שלך קשה יותר, שה-יהיה בסדר שלך חסר סיכוי,  שהרגשות הקשים שלך הם ייחודיים.

ואז הם מגיעים מסוף המסדרון, אותם אלה שאתם מכנים כבר חודשים או שנים – "הצד השני", מה שבטוח הייתם מעדיפים שהם ישוגרו לצד השני של כדור הארץ, (באופן טבעי כמובן). ככל שהם מתקרבים יותר, הלב שלכם דופק חזק יותר. יכול להיות שאלו קרובי משפחה, יכול להיות שאלו בני זוג לשעבר, יכול להיות שכתוצאה מאובדן של אדם קרוב שנפטר, אתם מנהלים תיקי ירושה ארוכים ומתישים. עורכי הדין שלכם ושלהם מחליפים ביניהם בוקר טוב יבש, בזמן שאתם מקפיאים מבטים. הרי הבטחתם לעצמכם, שבפעם הזאת תראו להם שהתגברתם ושאתם חזקים.

השעון מתקתק, אבל עבורכם הזמן קפא מאותו יום שהתחיל התהליך המשפטי, זמן הדיון החל והנה אתם נכנסים לחדר הדיונים בחוסר וודאות…ומתפללים שתצאו משם בחיים.

אני יודעת מה זה.

אני הייתי שם אחרי שאבא שלי נפטר.

איך מתמודדים עם זה, מה עושים כדי לשפר את זה?

כל כאוס בחיים שלנו נועד כדי להכין אותנו למי שאנחנו באמת. האם זה משהו שפשוט קורה לנו? לא. אבל בגלל שאנחנו מחוברים למערכת חשיבה של פחד, מגיל מאוד צעיר, אנחנו מפרשים כל מצב שגורם לנו לרגשות שליליים, כמשהו רע.

2 בחירות

אבל בכל מצב כזה, יש 2 בחירות אפשריות. הבחירה הראשונה היא להמשיך להתמקד במשפט ובכמה קשה לנו להתמודד בו. בכל מה שאנחנו מאמינים שחסר לנו כדי להצליח לעבור את התקופה. והאפשרות השנייה היא לקחת את מה שקרה למקום של נקודת מבט אחרת. למקום שבו אנחנו זוכים לפנות את כל השיפוטים שלנו ואת כל הטינות שלנו, למשהו אחר שקורא לנו מתוכנו. לשנות את מחשבות הפחד והתקיפה לאהבה. כלומר, בתוך כל מצב שאנחנו מגדירים כקשה ובלתי נסבל, יש משהו נוצץ שמסתתר בתוך הבוץ ומחכה שנגלה אותו, ניצוץ, לא חייב להיות משהו חומרי, ניצוץ יכול להיות הרגע המקודש ביותר שאנחנו חווים בחיים שלנו. הרגע שבו אנחנו מבינים, שחייבת להיות דרך אחרת לחוות את הקושי הזה.

כשאנחנו מתחילים להיות מודעים לרגשות שלנו, למחשבות שמורידות אותנו למטה, כשאנחנו מרגישים חסרי אונים או חוזרים בכל פעם לשיפוטים על הצד השני כמו: "איך הוא העז לעשות כך וכך? היא לא הייתה צריכה להגיד לי כך וכך.. הם לא היו צריכים להתנהג ככה, ועוד אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, אנחנו עוד נראה מי ינצח בסוף". במחשבות האלה יש תמיד פירוד. יש הם, ויש אנחנו.

כל המחשבות האלה מגיעות ממערכת חשיבה שגדלנו עליה, שיש בה המון פחד, תחרותיות, נפרדות ואשמה.  זאת בעצם מערכת חשיבה שלא רואה את התמונה השלמה. חשיבה של נפרדות שרואה שני מצבים שהם: ניצחון והפסד, טוב ורע, שחור ולבן.

בדרך כלל, אנחנו פועלים וחושבים מתוך שדה הקרב, ואז אנחנו מתמקדים בתוצאות שאנחנו רוצים להגיע אליהן. זה מניע אותנו, אבל גם מאוד שוחק אותנו, גורם לנו להתמקד רק בנסיבות החיצוניות ולהעצים את הפירוד. אבל יש לנו עוד אפשרות, והיא לבחור לראות את הסיפור בדרך אחרת, להתחיל לשאול את עצמנו בכנות, בלי לפחד ממה שנראה וממה שנגלה על עצמינו. כיוון שהפחד מהאור שלנו, הרבה יותר גדול מהפחד שלנו מהחושך.

אנחנו פשוט כל כך רגילים אליו, שאנחנו פוחדים לראות שהאור תמיד דולק. ממה באמת אנחנו מפחדים, הרי מתחת למבטים הקפואים של שני הצדדים, מסתתר מבט של ילד מפוחד שרוצה לאהוב ולהרגיש אהוב. זה אכן המצב האמיתי שלנו, אהבה שהיא שלמה ולא מוגבלת, אך ברגע אחד מסוים בחרנו לשנות את החשיבה הזו, ועברנו מחשיבה של אהבה, לחשיבה של פחד.

1.      כל מערכות היחסים שלנו הן משימות באהבה עצמית

כל אדם שאנחנו לא מסוגלים להכיל, כל אדם שאנחנו מגדירים כאדם רע, >@#$#@,  חוצפן, שקרן, זייפן, שחקן, בעצם משקף לנו משהו שנוגע לנו בנקודה רגישה בתוכנו. משהו שיש לנו עניין איתו, בעולם הפנימי שלנו. ממש כמו מראה שאנחנו פוחדים להסתכל עליה, ואנחנו ממשיכים לברוח מעצמנו. ממה? ממה שנגלה אם נביט הישר לתוך המראה, הרי במראה מסתתר אותו הצל, שאנחנו לא מוכנים לראות בתוכנו. והצל הזה, הוא פשוט מן בועה לא ממשית שאנחנו מפחדים שקיימת בנו. התפקיד שלנו הוא להסתכל במראה באמת, כי כל מערכות היחסים שלנו הן כמו מראות שמשקפות לנו מה בתוכנו קורא לאהבה. אז אנחנו יכולים לזהות מה הצד השני מעורר בנו? איזה רגשות? מה ההתנהגות שלו גורמת לנו להרגיש לגבי עצמינו? איפה יש לנו סכסוך פנימי עם מה שאנחנו רואים שהוא או היא עושים?

שאלה: איך אתם מגדירים את האדם שנמצא אתכם במערכת היחסים של התהליך המשפטי?

כתבו את הכל, הוציאו את הכל על הדף מבלי לערוך אף מילה.

את כל השאלות על מערכות יחסים, כסף, דימוי גוף ומחשבות אוהבות אפשר גם לקבל בספר המתנה שכתבתי – לראות אהבה במקום פחד. 

(אפשר להוריד את הספר כאן או בסיום הפוסט).

התבוננו במה שכתבתם,

האנרגיה של האהבה, השמחה, ההשראה והמוטיבציה רוצה להיות תמיד באיזון בתוכנו, אבל כשאנחנו אוחזים בכל הכוח, בהתנגדות כלפי משהו, היא לא מצליחה לעבור דרכנו בצורה חלקה כיוון שהיא נתקלת במחסומים. חישבו על האדם שאתם עומדים מולו בהליך המשפטי, אותו אדם מהצד השני, אם מדובר בקבוצה של אנשים חישבו על האדם שמוביל את המושכות, אותה דמות שנוגעת לכם בנקודות הכי רגישות, עצמו עיניים, הביטו באדם הזה. שבו עם עצמכם במקום שקט, ראו אותו ופשוט אמרו לו כל מה שאתם מרגישים, אתם יכולים למצוא את עצמכם מטיחים עליו את כל הכעס שלכם, לאחר שסיימתם לשפוך את כל הרגשות שלכם, הביטו בו ושאלו אותו, מה הוא רוצה לאמר לכם, מדוע הוא נמצא במשחק החיים שלכם.

2.      אינני קורבן של העולם שאני רואה

מכירים את זה שאתם מתעוררים בבוקר, הכל טוב ויפה עד לרגע שבו אתם נזכרים בהליך המשפטי שלכם? או בסידורים שיש לכם לעשות בעקבות אותו הליך, הפסד ימי עבודה, הכנה ומציאת מסמכים, שיחות עם עורך הדין וכו'…בכל פעם שאנחנו עושים פעולה שקשורה להליך המשפטי שלנו, ואנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו רק לצורך המשפט, אנחנו מרגישים ירידת אנרגיה, ואז עולה תחושת הקורבן. בקורס בניסים יש תרגיל שאומר:

"אינני קורבן של העולם שאני רואה"

מחשבה שלילית על כמה אנחנו מסכנים ואין לנו חיים בעקבות המשפט, גוררת אחריה עוד מחשבה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים את היום בידיעה, שהולך להיות לנו יום מתיש, שבו נמצא את עצמנו מתנגדים באופן לא מוסבר, לכל דבר טוב שיכול להגיע אלינו. לכל הזמנה לקפה, חיוך, או משהו שיקל עלינו.

ההתנגדות הזו, מגיעה מתחושת הקורבן והמחשבה שאנחנו נפרדים מאלוהים. הקורס בניסים אומר, שאנחנו רעיון בשכל האלוהים, ושרעיון לעולם לא יכול לעזוב את מקורו. כמו קרן שמש שיכולה לחשוב שהיא נפרדת מאלוהים, אבל היא לא מזהה שהיא תמיד מחוברת אל השמש. גם אנחנו חושבים שנפרדנו מאלוהים, למרות שמעולם זה לא קרה, והמחשבה הזאת, יוצרת בתוכנו אשמה בלתי מוסברת.

את האשמה הזאת, אנחנו תמיד  משליכים על אנשים בחיים שלנו שאותם אנחנו לא אוהבים, או יש לנו עניין איתם, ואז, כל דבר שאנחנו לא רוצים לראות בתוכינו, אנחנו רואים בהם. אנחנו מרגישים אשמה בלתי מוסברת, כשאנחנו לא מביאים לעולם את החיבור המלא ליופי והשמחה של האני השלם שלנו ואז אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים משפטים כמו– "לא מגיע לי כי אני מסכן עכשיו, עד שההליך לא ייגמר, לא יהיו לי חיים, אני לא יכולה להתקדם לשום מקום עד שהמשבר הזה לא ייגמר" וכו…

נכון שצריך להיות מחושבים, אך יש לשים לב שאנחנו לא עוצרים את כל החיים שלנו בגלל אותו משפט, ולזהות את הגבול שעובר בין חישוב הגיוני כמו לא להוציא הוצאות מיותרות כי צריך לחסוך למשפט, לבין להעניש את עצמנו על כך שאנחנו נמצאים בכלל בהליך המשפטי.

3.      לשנות תפישה מפחד לאהבה

אנחנו נמצאים במימד שמורכב מזמן ומרחב. אבל יש לנו אפשרות לראות דברים גם קצת מלמעלה כמו חתיכות של פאזל, שמלמטה הן נראות כמו רסיסים של חיים ונסיבות שמלאות בפחד ממה שיהיה, כאב על מה שהיה וכו… מלמעלה, הדברים נראים אחרת. אפילו אם לא הספקנו עדיין להרכיב את כל החלקים.

מספיק שתהיה בנו הנכונות הקטנה לפחות להתחיל למצוא את החלקים שמרכיבים את המסגרת, ואז את החלקים של השמיים, החיות והמגדלים, כל קבוצה של חלקים שחיברנו אחד לשני, עוזרות לנו לשנות תפיסה מהחשיבה של הנפרדות והפחד, לחשיבה של אהבה. האהבה היא הכוח הגדול ביותר שקיים בנו.

זה לא אומר שאנחנו הולכים להיות החברים הכי טובים של מי שאנחנו נמצאים איתו בתהליך משפטי או משבר, זה כן אומר, שאנחנו מוכנים לראות מה הם מייצגים בתוכנו, בחיים שלנו, בעולם הפנימי שלנו, ואז, למסור את כל הנסיבות והרצונות שלנו, לאהבה. רק הרצון שלנו, הנחישות וההתמדה עוזרים לנו לשנות תפיסה מפחד לאהבה.

בכל רגע שאנחנו בוחרים לראות את השיעור שלנו, ואת האנשים שבחיינו בדרך של אהבה, ולא בדרך של התניה שאומרת – "אני הטוב והם הרעים", אנחנו בוחרים לראות את התמונה השלמה.

אפילו כשאנחנו יודעים שהאדם הזה מהצד השני בתהליך המשפטי, עשה ועושה המון דברים שממש מרגיזים אותנו, אנחנו יודעים שגם אנחנו פועלים ממקומות כואבים, ממקומות שבהם אנחנו רוצים להוכיח לעצמינו שאנחנו ראויים לאהבה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה לקחת אחריות על הצד שלנו בדרמה ולראות, מה היו הדפוסים שלנו לפני המשפט הזה, ואיך בעצם, התפיסות שלנו הגבילו אותנו אז, ומגבילות אותנו עכשיו. אנחנו מביאים איתנו את החבילות הרגשיות מהבר שלנו לכל מקום שאליו אנחנו הולכים, ואז בעצם, אנחנו חווים את המציאות אותו הדבר, שוב ושוב.

התפקיד שלנו הוא לשחרר את מה שהיה, לשחרר את הדרך שבה אנחנו חושבים על מה שהיה. לרפא את זה מהשורש, כדי לחוות את ההקלה שאנחנו כל כך רוצים.  עצם זה שאנחנו רואים את עצמינו כפגיעים או שבריריים, אנחנו יוצרים נסיבות וקשרים, שגורמים לנו לראות את זה בנו שוב ושוב.

אז זה אומר שאנחנו צריכים לקשט את המשבר הזה בסרטים ורודים ולחשוב שהכל בסדר? ממש לא. אף אחד לא מבקש מאיתנו לקחת מכחול ולצבוע את המצב בורוד, או להדביק מדבקות יפות ומקושטות על אנשים שיש לנו טינות כל כך עמוקות אליהם. הערך האמתי שלך לעולם לא נמדד כתוצאה מדברים חומריים, הערך שלך לא יכול להיות אפילו מדיד, כי מה שהוא שלם, אי אפשר למדוד.

אבל הזהות העצמית שלנו, הרבה פעמים מפריעה לנו להתמקד בערך האמתי שלנו. אנחנו יכולים לקלף את כל הקישוטים ששמנו על עצמנו ואימצנו לנו כזהות מהפחד להיפגע ולעבור דרך הכעס עד שמגיעים לידיעה של האני השלם שלנו- שם נמצאת האהבה. ואז, הטינות נעלמות מעצמן. ואז, גם הצד השני, נראה כמונו בדיוק. שווה בין שווים. אנחנו יכולים לבקש לראות את האמת אודות הצד השני, לראות מה משותף לנו, במקום לראות מה מפריד בינינו.

תהליכים משפטיים וערך עצמי

זה בסדר לחוות קושי, זה בסדר להודות שיש בנו כעסים על הצד השני, על עצמנו ועל כל אדם שקשור למצב הזה, יש משהו מאוד משחרר ומרגש בלהודות ברגשות ולחלוק אותם עם אנשים שאתם סומכים עליהם או עם ההדרכה הפנימית שלכם, ולא לנסות לייפות את הרגשות השליליים שלנו ולהגיד לעצמנו שבגלל שלכעוס זה לא רוחני, אנחנו לא כועסים בכלל. זה אחד הטריקים של האגו שלנו, שמנסה להגיד לנו שזה לא בסדר לכעוס, אבל עדיין להשאיר בתוכנו כעס ולהפנות אותו יותר ויותר כלפי עצמינו. הכעס הסמוי הזה גם גורם לנו לעשות לצד השני את פרצוף ה "אני התגברתי על זה", ואז, להרגיש מבפנים, כמה אנחנו מספרים לעצמינו סיפור.

מה לעשות אחרי הדיון?

אז הדיון נגמר. הרגשות עדיין סוערים, אבל לאט לאט, עולה עייפות. עייפות במקרה הזה, היא סימן טוב. זה סימן שמראה לנו, שיכולה להיות דרך אחרת לראות את הדברים. אנחנו יכולים להגיע הביתה, להיזכר בדברים שאמרנו, בדברים שאמר העורך הדין, השופט. איפה הרגשנו הכי טוב? איפה הרגשנו הכי רע? מה היו המילים שהפעילו אותנו? אנחנו צריכים ממש לבחון את עצמינו טוב טוב, כדי לדעת איזה דפוסים ואמונות מגבילים אותנו בהקשר להליך הזה.  וכשאנחנו הולכים לישון בלילה, אנחנו יכולים להתפלל בשקט, שהתקופה הקשה תחלוף ושנוכל להמשיך לחיות חיים פשוטים. כי מתחת לכל התשוקה והרצון לנצח, מסתתר הרצון לחיות חיים פשוטים ושקטים.

לסיכום, עשו לכם הרגל להכניס לחיי היום יום שלכם דבר אחד שאתם מגדירים כפשוט, משהו שאתם מאוד אוהבים לעשות. מדיטציה ותפילה, הן ממש הבסיס. תפילה היא הדרך שלנו לבקש, ומדיטציה היא הדרך שלנו להאזין. הרבה פעמים אנחנו אומרים שאין לנו זמן לעשות מדיטציה, אבל זה אחד מהטריקים של האגו שלנו (הקול הפנימי של הפחד) שנשקיע את הזמן של המדיטציה שיכולנו לעשות, בלהרגיש רע ולהקטין כל סיכוי לתחושה של הקלה. אפשר גם (חוץ ממדיטציה אבל לא במקום) לעשות כל מה שגורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם, לשמוע מוסיקה, לעשות ספורט, לכתוב, לשיר, להירשם לחוג שתמיד רציתם, עשו את הצעד הזה שאומר – אני מוכן להגדיל את הנוכחת של הדברים שאני אוהב בחיים שלי.

התקופה הקשה תחלוף ויגיע יום בו תביטו על עצמכם במראה ותראו את כל המתנות והאיכויות שגיליתם בתוככם מאותו מצב: חמלה, שמחה, אושר שלא תלוי בתנאים חיצוניים, הנאה מהדברים היפים שבחיים.

בהצלחה :)

מתנה ממני ♥

קבלו במתנה את המדריך לשינוי עמוק של דפוסי חשיבה ואמונות מגבילות, המדריך שייתן לך את המוטיבציה וההתמדה לראות כל קושי ומשבר כמתנה – להורדה לוחצים כאן

 

 

31 מרץ

By

2 Comments

מה הייעוד שלי? החופש להתבוננות פנימית מארחת את מיכל פיירמן – פרק 02

31 במרץ 2015 | By | 2 Comments

מיכל פיירמן מתארחת היום בתכנית הראיונות של החופש להתבוננות פנימית וזה ממש ממש מרגש אותי.

מיכל היא אמנית רב תחומית, בלוגרית, מטפלת בשחרור אמונות מגבילות מהתת מודע, צלמת צילומי וינטאג', יוצרת סדנאות לנשים ויוצרת קלפי מודעות בהשראת נשים בהיסטוריה.

מיכ

כשאני חושבת על מיכל, בעקבות השיחה שלנו ובכלל מהיכרות שלי אתה, המסר שהיא מביאה אתה לכל מקום הוא, "תהיי את, תאהבי את עצמך ואל תוותרי לעצמך". היא פשוט מקסימה, ואני בטוחה שתקבלו המון כלים והשראה מהדרך והכנות שלה.

ובפרק של היום אנחנו מדברות על כל הנושא של אהבה עצמית, קבלה עצמית שלך כפי שאת באמת, הגשמת ייעוד, יציאה לדרך עצמאית, יצירתיות, חיבור לנשיות והקשבה לקול הפנימי.

אני מזמינה אתכם להאזין לתכנית ולקבל השראה ונקודת מבט עמוקה וגם משעשעת על יצירתיות ועצמאות.

הלינקים שדיברנו עליהם בתכנית:

האתר הרשמי של מיכל   –   facebook   –   instagram

טיפים מעולים מהפרק של היום:

#אנחנו יכולים לשלוט בקול הפנימי השלילי שלנו

#את נפלאה באי המושלמות שלך.

#אנשים חייבים להיות קשובים לסימנים

#יש איזה שהוא כוח עליון, היקום, הבריאה, כוח עליון חזק מאוד, שאולי אנחנו קטנים מידי בשביל להבין את העוצמה שלו, והוא זה שמכוון אותנו בדרך שלנו והוא זה ששולח סימנים כל הזמן. הוא זה ששולח אנשים שיעזבו לנו להגשים ייעוד מסוים.