Image Image Image Image Image Image Image Image Image

בטחון עצמי

11 נובמבר

By

No Comments

לחלום, להעז ולהתרגש

11 בנובמבר 2017 | By | No Comments

לעולם אני לא אשכח את היום של האודישן שלי לזמן מיסטיקה. האמת שאף פעם לא ממש דיברתי על זה בפוסטים כאן, אבל הרגשתי שזה חשוב. לא בגללי. זה חשוב כי אני יודעת שהרבה מהקוראים של הבלוג מרגישים שיש להם קול שהם רוצים להשמיע בעולם. יש להם מסר לעביר, והריפוי שהם חוו, זה משהו שפשוט חייב לצאת החוצה מעצמו. אני יודעת בדיוק מה זה ובגלל זה אני כותבת על זה היום.

המיקום: תל אביב. יום כאילו שגרתי ורגיל מבחוץ, אנשים ברחוב הולכים וחוזרים, אבל בתוכי הבטן שלי מתהפכת, הלב דופק חזק, ואני מתפללת, הלוואי וזה יצליח.

הרגשתי שאם אני אצליח להתקבל לתכנית הזאת, אז אין שום דבר אחר שלא אצליח לעשות. מבחינתי זה היה או להתקבל, או להתקבל. לא ראיתי בעיניים וידעתי שאני אתן את הכי טוב שלי כדי שזה יצליח.
המורה שלי לתקשור, תמיד לימדה אותי להוריד דרמה כדי לאפשר לדברים לקרות כפי שהם צריכים לקרות. ועד היום אני מודה לה על כל רגע ורגע שבו למדתי ולומדת אצלה. זה היה הרבה מעבר לתקשור, זה היה קורס בחיבור לחיים, או יותר נכון לכוח החיים, כוח האהבה.

הגעתי לאודישן. אמא שלי חיכתה לי באוטו, ואגב תודה אימא שלי יקרה שאת תמיד אכפתית ודואגת להכל. שאלו אותי המון שאלות, עשו לי ממש מבחן על אמת, בלייב ובאותו הרגע. ופשוט הקשבתי לקול הפנימי השקט, ומשם עניתי.

הכל פתאום כאילו זז לצד, כל ההתרגשות, כל הרצון שזה יקרה כדי שזה יקרה. נשאר רק שקט, והקשבה אמיתית.
כמה ימים אחרי, מתקשרים אליי ואומרים לי, "נילי, אנחנו רוצים שתגיעי ליום הצילומים הבא לזמן מיסטיקה" בתאריך כזה וכזה. ואני? זהו, חשבתי שאני מתעלפת לגמרי! אני? אני בערוץ 10? אני הצלחתי? אני התקבלתי? זהו, מבחינתי זה היה כאילו סיימתי את הכל!  😂

מתכוננים לאיפור :)

מתכוננים לאיפור :)

הפסקונת קטנה

הפסקונת קטנה

Behaind The Scenes

Behaind The Scenes

אחרי יום עבודה קשה

אחרי יום עבודה קשה

יום הצילומים הגיע, וההתרגשות שהייתה באודישן המשיכה ללוות אותי גם שם. אבל ברגע שהצילומים התחילו, שוב, הזזתי הכל לצד והרגשתי שהשירות הכי חשוב עכשיו הוא להניח להתרגשות והמחשבות שלי על הצלחה, ולהתמקד רק באדם שעולה לשידור. הוא הכי חשוב. היא הכי חשובה. ואז זה פשוט התחיל להתגלגל, עוד יום צילומים, ועוד ועוד, וההתרגשות עלתה בכל פעם מחדש. אבל לא מההישג, או מה"הצלחה", אלא מכך שיש אנשים שיכולים להיעזר בכלים שיאפשרו להם לראות כל מצב בדרך אחרת.

ואז, משהו בתוכי אמר לי, אולי תפתחי ערוץ יוטיוב משלך? אולי תעלי סרטונים שמדברים על רוחניות וצמיחה ממשברים? אולי אפשר להעביר את המסר הזה לעשרות, מאות, אלפי אנשים?

ואז צילמתי את הסרטון הראשון… והרגשתי זוועה. לא הפסקתי לרדת על עצמי ולבקר את עצמי. אני זוכרת שחברה אמרה לי שאני נראית לחוצה והיא שיקפה לי בדיוק את האנרגיה שהבאתי לסרטון עצמו.
אבל משהו בתוכי לא נתן לי לוותר, הרגשתי שזה משהו שיכול לעבוד ממש טוב. ניסיתי לצלם עוד כמה סרטונים, וזה היה נראה לי מבחוץ כאילו הפנים שלי קפאו. כל האנרגיה הטובה שהייתה לי לפני שהפעלתי את המצלמה קפאה, ועכשיו זה רובוט מדבר ולא אני.

אבל שוב, משהו בתוכי לא נתן לי לוותר. באותה תקופה התחלתי גם ללמוד את הקורס בניסים, והרצון להפיץ את המסר של הקורס יחד עם התובנות ומה שלמדתי לפני, המשיכו לבעור בי. וגם המורה הנפלאה שלי של הקורס בניסים, תמיד עודדה אותנו להבחין מתי בזמן טיפול או הקשבה אנחנו מתמקדים בנו, ומתי אנחנו מזמינים את השכינה, ומוסרים לה את כל המחשבות שלנו, כדי לאפשר לניסים להתרחש.

ואז, נתקלתי באישה המופלאה הזאת, לירון מור. בסרטונים שהיא העלתה ליוטיוב שמדברים על איך להפיץ את המסר שלך לעולם בעזרת וידאו?
התחלתי לעקוב אחרי כל תוכן שהיא העלתה, ומסרטון לסרטון, התחלתי להבין איך לעשות את זה בלי לבקר את עצמי ולהרגיש שמדובר רק בי. רוצים לדעת מה גיליתי? רק לצלם, בלי שואו, בלי לנסות לייפות את הדברים, הכי אמיתי, כמו שאתה. נרשמתי לקורס שלה, והכרתי עוד המון אנשים שהרגישו בדיוק כמוני.

אנשים שיש להם מסר להעביר, אבל נתקלים בקשיים כאלה או אחרים. לירון הצליחה לעבור איתנו דבר דבר, לראות מה בדיוק הקושי, איך אפשר לעבור אותו, גם ברמה הנפשית, וגם ברמה הטכנית. הכל היה מתוכנן כל כך טוב, כאילו שמישהו ישב וחשב, איך להעביר את הקורס הכי טוב שאפשר כדי שהוא באמת יעזור למי שצריך וזקוק לעזרה הזאת?

אז זאת הזדמנות להודות לאישה המדהימה הזאת, לירון מור גיל, שעזרה לי כל כך בדרך! ועכשיו היא פתחה קורס מבוא חדש לשיווק בוידאו (ללא עלות ורק לימים הקרובים), ואפשר להירשם לקבל את סדרת הסרטונים שלה בקישור הזה

שורה תחתונה, היום אני יודעת שלא רק שאנחנו צריכים לחלום ולהגשים, אנחנו חייבים לחלום ולהגשים, רק מהסיבה שלכל אחד ואחד יש את הקול הייחודי שלו, את המסר שלו להעביר לעולם.

למה? כי כשאנחנו עוברים תהליך של ריפוי, משהו בתוכינו תמיד רוצה להעביר את זה הלאה, איכשהו, בדרך מאוד אישית ואינטימית לכל אחד ואחד.

להרשמה בחינם לקורס מבוא לשיווק בוידאו של לירון מור לוחצים כאן

להרשמה לסדרת הסרטונים במתנה לוחצים כאן

להרשמה לסדרת הסרטונים במתנה לוחצים כאן

27 דצמבר

By

No Comments

לאישה – כתבה על מחשבות אוהבות – נילי ווצ'ינה

27 בדצמבר 2016 | By | No Comments

מחשבות אוהבות - בכיוון הרוח - לאישה

 

הנה הראיון והכתבה שמופיעים בלאישה על מחשבות אוהבות.

אני כל כך שמחה שהכתבה הזאת יצאה. איך זה קרה ומה למדתי מזה? על זה אני הולכת לשתף בקרוב, וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב. שהכלים האלה יפיצו את עצמם.

 

 

24 יולי

By

No Comments

קנאה – איך להתמודד איתה?

24 ביולי 2016 | By | No Comments

קנאה - איך להתמודד?

קנאה

הרגש הזה שעולה לנו כשאנחנו מאמינים שלמישהו אחר יש מה שחסר לנו.

והאשמה שמלווה לקנאה שאומרת, שלאנשים רוחניים לא מתאים לקנא. זה ממש כאילו אנחנו קצת מתביישים בכך שאנחנו מקנאים. מתביישים בקנאה הזאת, כי אז בעצם אנחנו אומרים לעצמנו שלא מספיק שאנחנו חושבים שמשהו חסר לנו, אנחנו גם אוחזים ברגש הזה שאנחנו יודעים שיש מסביבו כל כך הרבה אשמה. כמה פעמים אמרו לנו בילדות, אל תקנא, אבל אף פעם לא באמת לימדו אותנו להתמודד עם קנאה?

מה הקנאה גורמת לנו לעשות?

לאיזה מקומות היא מובילה אותנו? או יותר נכון, לאיזה מקומות אנחנו נותנים לה להוביל אותנו? לכעס פנימי. למה? כי הקנאה בעצם משקפת לנו את הפוטנציאל שאנחנו לא מממשים, כיוון שמשהו עוצר אותנו. משהו גורם לנו להמשיך לחשוב שאנחנו לא מספיק. אצלנו זה לא אפשרי, לא באנו עם הקבלות המתאימות, והכעס הזה כשהוא מושלך החוצה, נקרא בסופו של דבר, "קנאה".

אנחנו בני אדם ואנחנו מופלאים כפי שאנחנו. עם כל קשת הרגשות שלנו. וקנאה היא רגש שמנדנד לנו הרבה פעמים ואפילו גורם לנו לעשות פעולות ממקום שמנסה להוכיח לאחרים שאנחנו יכולים.

גם כשאנחנו מרגישים הקלה ושיפור משמעותי בחיים ובתחום הרוחני בכלל, קנאה היא עדיין חלק מהשיעורים שאנחנו למדים בדרך שלנו. זה הרגל. זאת אמונה שמגיעה ממקום שמרגיש שאף פעם הוא לא מספיק טוב. לא משנה כמה אנחנו כבר במקום אחר, או כמה אנחנו מודעים, שלווים, אוהבים…

רק לזהות את הקנאה

כשאנחנו מזהים את הקנאה, ומתבוננים עליה בעיניים פשוטות, כפי שהיא, הרבה יותר קל לנו להרגיש שלמים ואהובים מבפנים, כמו שאנחנו. ואז בעצם, האפקט הדרמטי של הקנאה יורד. אנחנו יכולים להתנהל עם הקנאה בדרך אחרת לגמרי. אנחנו יכולים אפילו לקחת אותה יד ביד, להשתעשע איתה, לחבק אותה, ואז לראות איך היא לא מורידה אותנו למטה בדרמטיות.

קנאה בתקופה של משבר

בתקופה של המשבר הגדול ביותר שחוויתי אחרי שאבא שלי נפטר, הקנאה שלי הייתה כלפי חיים רגילים. "חיים פשוטים", ממש כמו בשיר של עידן רייכל. כל מה שרציתי היה ליהנות מהדברים הקטנים מבלי להתעסק ולטבוע בדרמות הגדולות שהתלוו לפטירה שלו. רציתי מאוד לנסות מתכונים חדשים, ליהנות מהטבע, לדבר על דברים מעבר למה שחוויתי באותה תקופה. הקנאה הייתה הרצון הלא ממומש לעתיד שקט, או יותר נכון להווה שקט. אבל הקנאה, תמיד מתמקדת בעתיד הלא ממומש או בעבר הכואב. אני זוכרת שכשחברות שלי היו מדברות על בעיות של התמודדות בעבודה, הרגשתי איך הלב שלי רוצה גם את הבעיות האלה, שהיו נראות לי מאוד קלות להתמודדות. אבל כגודל ההתמודדות הנוכחית שלנו, כך גודל המתנות שאנחנו מקבלים מהן. הייתי פונה לאלוהים, ומתפללת ממקום מאוד כואב, לחיות חיים פשוטים ושלווים.

אם מסתכלים על קנאה בדרך קצת אחרת, היא יכולה לתת לנו דלק להגשים את הפוטנציאל שלנו. האגו רוצה הכל ורוצה עכשיו. כשאנחנו יודעים שצריך לחכות וצריך להיות מרווח זמן בין המקום שאנחנו נמצאים בו למקום שאנחנו רוצים להיות בו, זה מטריף אותו.

לפי הקורס בניסים, כשאנחנו מאמינים בנפרדות מאלוהים, תמיד למישהו אחר יהיה משהו שאנחנו מרגישים שחסר לנו. כיוון שברגע שיש לנו מחשבה של פירוד, אנחנו חווים את הפירוד הזה מול כל אדם, מול כל דבר. חשיבה של פירוד, יוצרת מראית עין של מחסור. לו יש – לי אין. אני צריכה את מה שיש לו כדי להרגיש שלמה, וזה מה שהקורס קורא לו, היחסים המיוחדים. לאדם השני יש את מה שאני מאמינה שחסר בי.

יש מספיק לכולם

כשאנחנו רואים שפע אצל מישהו אחר, אנחנו מרגישים אוטומטית שאין מספיק בשבילנו, וגם אם יש, יקח לזה הרבה זמן להגיע אלינו. אבל אפשר לפרש את הקנאה מחדש כך: כשאנחנו מזהים שפע שיש מסביבנו, זה מראה לנו שאנחנו מזהים שפע בתוכנו.

התפקיד שלנו במצב הזה, הוא להיות סופר כנים עם עצמנו, מבלי להרגיש שזה לא בסדר או אשמה על כך ולשאול את עצמנו:

במי אני מקנא?

מה אני מרגישה שיש לו / לה שלי אין?

מה אני מרגיש שחסר בי?

איך התחושה של החוסר שלי מושלכת עליה / עליו?

האם אני מוכן / מוכנה להכיר ברגש הזה בתוכי?

 

כיתבו לי בתגובות: 

מה התסכול הגדול ביותר שחווית בנוגע לקנאה?

מה מרגיש לך הכי קשה בעבודה של ריפוי הרגש הזה?

אני מחכה לראות את התגובה שלך ועונה לך כאן.

נילי

בואו לעשות מדיטציה למחשבות אוהבות

meditation banner for home page

10 יולי

By

No Comments

איך להיפתח לזוגיות ובתוך מערכות יחסים?

10 ביולי 2016 | By | No Comments

"איך אני יכולה להיות אני לגמרי במערכת יחסים או בדייט? איך אני יכולה להגיע פתוח? אני כבר כל כך מיואשת מכל החיפושים האלה, הנישואים הקודמים שלי לא נגמרו יפה, ואני יודעת עד היום, שאני חייבת להוכיח לסביבה שלי שאני יכולה למצוא בן זוג שבאמת יעריך אותי, אבל זה מלחיץ אותי לחפש ככה, כי אני לא מוצאת כלום.

כי כשהוא כן מגיע, אני מרגישה, שאני חייבת לשים על עצמי מסיכה שתסתיר את הכאבים שלי מהעבר, ועד כמה אני זקוקה לזוגיות הזאת".

אלה משפטים שאני שומעת כל כך הרבה ביום יום. אלה המשפטים של כולם, בדרך כזו או אחרת.

מטרה אחת

לא מדובר דווקא על יחסים רומנטיים. מדובר על כל היחסים. במחשבה שלנו, זוגיות רומנטית, שונה לחלוטין מיחסים עם קולגה מהעבודה, אבל מנקודת מבט רוחנית, כל היחסים הם אותם יחסים. המטרה שלהם, היא להגיע ליחסים קדושים. מה זה אומר? שנראה כל אחד ואחד, כאילו הוא ממש אנחנו. ואהבת לרעך כמוך.

חסרה לי אהבה – האשליה הגדולה ביותר

בגלל שגדלנו על מערכת חשיבה שמבוססת על פחד, והתרחקנו ממערכת החשיבה הטבעית שלנו, שהיא אהבה, התחלנו לחשוב ממקומות של חוסר. חסרה לי אהבה, חסרה לי שלווה, חסרה לי מוטיבציה, חסרה לי ההרגשה שאני באמת בסדר מבפנים ואני מנסה להיאחז בעולם, מנסה להיאחז רק במשהו או מישהו שיגרום לי להרגיש שבאמת הכל בסדר איתי. ואז, כל מערכת יחסים הופכת למיוחדת. רק האדם המסוים הזה, יוכל להשלים את מה שחסר בי. אם רק הוא יתקשר אליי, אם רק אצליח להשיג את האדם הזה, אם רק….

וזאת האשליה הגדולה ביותר שהאגו מנסה להוביל אותנו אליה. האגו, הוא מערכת החשיבה של הנפרדות מאלוהים. אני חושב שאני נפרד מאלוהים, אני מרגיש אשמה על כך, ולכן, אני מחפש תשובה, אני מחפש מענה מבחוץ, כיון שהאגו רואה אך ורק מה שבחוץ, הוא מנסה להיאחז, להשלים את מה שהוא חושב שחסר לו, להביא שמחה מבחוץ, להביא גאולה מבחוץ. ואז, אנחנו מוצאים את עצמינו נזקקים לאהבה. הנזקקות הזאת, עוברת הלאה והאלה, מרגישים אותה. אבל האגו מנסה להסוות אותה על ידי מה שנקרא משחקי האגו. ועכשיו, המצב הוא כפול. מדובר גם על חיפוש אושר מבחוץ שמתבסס על האשליה שמשהו חסר בנו ויכול להשלים אותנו, והדבר השני, הוא לנסות להסוות את זה, שמי שאני מקווה שישלים אותי, לא ידע שאני רוצה שהוא ישלים אותי. זה המתכון הכי בטוח לאי שקט במערכות יחסים, זה המתכון הכי בטוח לכישלון שוב שוב, כשאנחנו נפתחים לזוגיות, או בתוך זוגיות.

לחפש ולא למצוא

המטרה של האגו, היא לחפש ולא למצוא. להשאיר אותנו תמיד באזור המחפש, אבל כשאנחנו מחפשים עם האגו, אנחנו לא מוצאים כלום. מערכת החשיבה הטבעית שלנו היא האהבה, לחשוב ביחד עם אלוהים, זה לחשוב ממקום של שלם. לחשוב יחד עם האגו, זה לחשוב ממקום של חוסר. בקורס בניסים, יש תרגיל שאומר, הנני עדיין כפי שברא אותי האלוהים. כלומר, אני עדיין בדיוק כפי שנבראתי, אני עדיין מחוברת למקור של כל האהבה, שום דבר שחשבתי שעשיתי לא באמת שינה את המהות האמתית שלי, אין צורך במסכה הזאת, היא רק מסתירה את מי שאני באמת. לחשוב ביחד עם אלוהים, זה להבין, שמעולם לא נפרדת ממנו באמת. ומהמקום הזה, אנחנו באים לזוגיות כשותפים ולא כנפרדים, אנחנו לא מנסים לגרום לבן או בת הזוג להשלים אותנו, אלא אנחנו מגיעים ממקום שאנחנו יודעים, לך יש את הכאבים שלך מהילדות, לי יש את שלי, יחד, אנחנו יכולים לרפא אותם, ולהביא ריפוי לעולם. כל מה שאני אנסה לקחת ממך עכשיו, זה מה שאני מאמינה שחסר בי, ואז, בעצם, כשאקבל את מה שאני רוצה, לא תהיה לי סיבה להישאר. אבל כשאנחנו מגיעים ממקום של אהבה, אנחנו יודעים שהכל מדויק. הכל מדויק באהבה. הכל מדויק באלוהים.

המשימה – לראות את האשליה אבל לא לטבוע לתוכה

המשימה שלנו השבוע, היא לראות, איך עשינו את הזוגיות למשהו מיוחד?

איך ניסיתי למצוא זוגיות רק כדי להשלים אותי?

האם זה חוסר שהרגשתי מנקודה מסויימת בחיים שלי?

והשבוע הזה, ננסה להביט על כל מי שאנחנו רואים, מנקודת מבט קצת אחרת. מנקודת מבט של אני שלם. אני שלמה, ואני רוצה לראות את ההשתקפות של השלם הזה גם בך.

באהבה,

נילי

 

 

15 מאי

By

2 Comments

איך להפסיק לשפוט?

15 במאי 2016 | By | 2 Comments

 

יש לי מסר סופר חשוב להעביר לך בוידאו היום.

בשבוע שעבר, לא שלחתי פוסט ולא העליתי שידור חי לפייסבוק.

אני עובדת על מספר שינויים ושדרוגים באתר ובתהליכים של הליווי והטיפול הרוחני והרגשי.

ותוך כדי עשייה, אני שמה לב
שלפעמים מרוב הרצון שזה
יהיה מושלם, אני מתחילה
לראות מקומות של שפיטה.

איך אני יודעת שאני שופטת?
אני מרגישה שאני רוצה להפסיק
את מה שאני עושה, כי אני כועסת.
וברגע שאני שמה לב לקצה של חוט
שיש בו כעס, אני מתחילה להאט את הקצב
ולהקשיב.

כל קצה כזה של חוט, מוביל אותי
לראות הר שלם של שפיטות
וכעסים שהיו שם תמיד.
כמו מן מחסום בדרך.

וההדרכה הפנימית, עוזרת לי
לראות, כמה שאני היא זו שאחזה
במקום הזה. ויותר מכך, היא עוזרת
לי לראות, כמה שאני לא רוצה הרבה
פעמים לתת לו ללכת.

לא סתם אומרים, שאנחנו השופטים
הכי גדולים של עצמינו, ואלוהים,
לפי הקורס בניסים, רואה אותנו כפי
שאנחנו באמת. ללא טיפה אחת
של שיפוט.

התפקיד שלנו, הוא להביא את עצמינו
לאותה ראייה. לראות את עצמינו,
ולראות את האנשים שנשלחים אלינו
כפי שאנחנו באמת.

לכן, בסרטון של היום, אני מספרת על
התהליך שבו אנחנו באים עם לב פתוח
ושכל פתוח, לכל מקום שאנחנו הולכים אליו,
(עם דוג' למקום שאני הלכתי אליו בסוף עם נכונות לשחרר שפיטה).
מה היה שם בסוף? את השיעור הזה, אני לוקחת איתי שוב ושוב לכל מקום שאני הולכת אליו.

אז איך להפסיק לשפוט?
כל הפרטים כאן בוידאו בלוג של השבוע.

איך אפשר להפסיק לשפוט את עצמינו?

זה בדיוק מה שאני מדריכה במפגשים האישיים לפתיחת הלב (אפשר להגיע למפגש 1 או לסדרה של מפגשים, לפי מה שמרגיש לך נכון עבורך). 

אז כמה פעמים שפטנו היום?

כתבו לי כאן בתגובות, ונתחיל השבוע לשים לב לכל השפיטות שלנו

וההרים שאנחנו אוחזים בהם, כדי למנוע מעצמינו את השקט הפנימי שאנחנו רוצים באמת.