Image Image Image Image Image Image Image Image Image

הדרכה פנימית

04 יוני

By

2 Comments

שפע – מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו

4 ביוני 2017 | By | 2 Comments

מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו לשבוע החדש 4.6.17

 

30 אפריל

By

6 Comments

להתיידד עם האבדן

30 באפריל 2017 | By | 6 Comments

כשחווים תהליך של אבדן, הרבה פעמים קל מאוד לנסות להכחיש רגשות שאנחנו לא מסוגלים עדיין להתמודד איתם. התמודדות עם אובדן, זה תהליך של גילוי עצמי. יש הרבה דברים שלא ידענו על עצמנו לפני האבדן והאבדן בעצם עזר לנו לגלות אותם.

להאיר עם פנס ולזהות

הדברים האלה יכולים להיות אמונות על עצמינו, אמונות על חוסר ערך וקבלה עצמית, שהיו קיימות בתוכנו, אבל לא באמת הסכמנו לראות אותם.  והאבדן בלית ברירה גרם לנו להתעסק בהם. האם זה טוב? בטוח שכן, כיון שרק שאנחנו מזהים את האמונות האלה, הרבה יותר קל לנו לשחרר אותם. דברים צריכים תמיד לצוף למעלה, כדי שנוכל לזהות אותם ולדעת שהם קוראים מתוכנו להתבוננות עמוקה שתוביל לריפוי.

אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר לעשות כדי לעזור לעצמינו, הוא לא להכחיש את זה שכואב לנו, להיפך. לאשר את זה בפני עצמנו, להודות בכך שאנחנו חווים אובדן. לאשר את זה מבלי לפחד שזה יגרום לנו לכאוב יותר. האגו הרבה פעמים לא רוצה שנאשר את התחושה הזאת כדי שלא נביא את עצמנו לידי מצב של הכרה במה שקורה בתוכנו כאן ועכשיו, אלא רק נכאב על העבר ונחשוש מהעתיד. הרעיון הוא לא להתבוסס ברגשות של הכאב אלא לזהות ולהסכים לאשר שהם קיימים בתוכנו כדי לעזור לאפשר לעצמנו לשנות תפישה.

התמודדות עם אבדן

להושיט יד לכוח גדול מאתנו 

הקורס בניסים אומר שהשכינה, ההדרכה, האהבה קיימים כאן ועכשיו, כאן ועכשיו אפשר להושיט יד לעזרה להדרכה הפנימית שלנו, והיא תמצא את הדרך להגיע אלינו בשפה שאנחנו מבינים. גם האנשים היקרים לנו שחלפו מן העולם, יודעים בדיוק מה עובר עלינו, והם מסמנים לנו שהכל בסדר איתם, ושהם תמיד תמיד איתנו. ההדרכה הפנימית יודעת את השפה שבה אנחנו מדברים ביום יום, איזה ספר יכול ליפול עלינו מהמדף או איזה שיר יכול לעורר בנו רגש עמוק. היא מתאימה את עצמה לעולם הסמלים שלנו ותמיד לוחשת לנו בעדינות, "אני כאן איתך תמיד"…

איך בעצם מתחברים להדרכה הפנימית שלנו?

בבלוג שלי, מחשבות אוהבות, יש ספר הדרכה במתנה, שעוזר לנו להתחבר להדרכה הפנימית ולתקשר אתה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לכוונן את הרגישות הפנימית שלנו באופן מדויק כדי לקבל ממנה הדרכה. להיות נכונים, להתכוונן ולהיכנע לאמונה שהיא יודעת בדיוק מה אנחנו חווים והיא תמיד שם. אנחנו אלה שצריכים להיפתח אליה.

ההדרכה תמיד נמצאת  שם,  אבל כשאנחנו תקועים בביצה של מחשבות שליליות,  אמונות מגבילות וכעסים, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לראות, להאזין, לפתוח את עצמינו לנקודת מבט אחרת.  אצלי למשל בתחילת הדרך, רק  הבחירה המודעת שלי להבין שחייבת להיות דרך ממלאה יותר לחיות את החיים גרמה לי להיפתח קצת יותר, לבקש עזרה מההדרכה ולהתחיל להקשיב, לכתוב ולקבל את המסרים והתובנות. וזה היה תוך כדי התמודדות מאוד קשה עם האובדן של אבא שלי, מה שטלטל את המשפחה שלנו וגרם לשינויים רבים והתמודדויות בחיים לא חשבתי שאצטרך או אוכל לעבור.

כשאנחנו מגיעים למצבים שבדרך כלל קשה לנו מאוד להתמודד בהם ושאנחנו מרגישים שחייבת להיות דרך אחרת, אנחנו מאפשרים בעצם להדרכה "להפיל" עלינו את הספרים הנכונים לנו, להפגיש אותנו עם אנשים שאתם אנחנו לומדים ומלמדים אהבה,  אנחנו מאפשרים לקול הפנימי האוהב פתאום לצאת החוצה, לחייך יותר, להסתכל על השמיים מתוך ידיעה שהיקום תומך בדרך שלנו ושאנחנו לא לבד.

דו שיח בין הכאב וההדרכה הפנימית 

יום הזיכרון

היום אני כותבת כאן דו שיח בין העולם שרוצה ומעודד אותנו להמשיך הלאה, לבין הכאב שלא רוצה לקום:

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לך.

אני לא רוצה

אין לי סיבה לקום

אין לי סיבה אחת טובה להמשיך הלאה

כואב לי

אני עצובה

איך זה קרה ככה פתאום

איך כל החיים שלי השתנו

למה דווקא אני?

מה כבר עשיתי בחיים שלי שזה הגיע לי?

קומי, תתעוררי, לא עשית כלום, יש חיים שלמים, חיים רק פעם אחת, לא נורא, הוא רואה אותך מלמעלה.

לא רוצה לקום,

אין לי הוכחות שאף אחד רואה אותי מלמעלה, הכל שטויות

נכון שחלמתי עליו, אבל עדיין זה לא כמו בעולם האמיתי, זה לא שהוא בא וחיבק אותי באמת.

אני לא אקום מכאן עד שלא יהיה צדק וסדר בעולם.

אני אעשה כאן את הסדר

אבל אני לא יכולה, אין לי את הכוח לעשות את זה.

אני מרגישה חסרת כוח לגמרי, ורק עכשיו אני מבינה שתמיד הרגשתי כך, אבל אף פעם לא שמתי לב באמת.

מה שאני יודעת זה שעכשיו כואב לי, ולא קיים שום דבר שיכול לעזור לי. אני רוצה להיות שם בכאב הזה, זה עוזר לי לא לשחרר ולהיזכר בו, זה כאילו ככה לפחות הוא עדיין קיים באיזה שהוא מובן.

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לאור שלך.

אני צריכה זמן לרפא את הרגשות האלה, אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה עזרה.

להיפתח אל ההדרכה זה לבקש עזרה.

איך לפנות להדרכה הפנימית ולהיעזר בה לתקשורת עם אהובים שנפטרו? 

כתבו מכתב להדרכה הפנימית שלכם. כתבו לה את כל מה שאתם חווים, על כל הרגשות שעולים לכם באותו רגע. על הכעס, על האכזבה, על הצער והכאב. הודו ברגשות האלה ואז בקשו מההדרכה לעזור לכם לרפא את הרגשות האלה בדרך הנכונה לכם. אתם יכולים לבקש תקווה, אתם יכולים לבקש ממנה לגלות את החוזקות שלכם, או כל מה שמרגיש לכם נכון. לאחר מכן שבו במשך 15 דקות (אפשר לכוון בטלפון אבל בלי להתעסק עם הטלפון תוך כדי כי זה מפריע להיכנס לשקט ולהיות קשובים ), מבלי לענות לטלפונים או ווטס אפ, ממש בשקט שלכם, בקשו מההדרכה שלכם שתראה לכם את היקרים לכם, באור מרפא, ושתזין אתכם באנרגיה של אהבה.

הנה הקישור למדריך המתנה – לראות אהבה במקום פחד. 

27 דצמבר

By

No Comments

לאישה – כתבה על מחשבות אוהבות – נילי ווצ'ינה

27 בדצמבר 2016 | By | No Comments

מחשבות אוהבות - בכיוון הרוח - לאישה

 

הנה הראיון והכתבה שמופיעים בלאישה על מחשבות אוהבות.

אני כל כך שמחה שהכתבה הזאת יצאה. איך זה קרה ומה למדתי מזה? על זה אני הולכת לשתף בקרוב, וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב. שהכלים האלה יפיצו את עצמם.

 

 

27 אוקטובר

By

No Comments

איך לקבל יותר ממה שאנחנו רוצים? + תובנות מהגשם הראשון

27 באוקטובר 2016 | By | No Comments

הגשם הראשון, מפנה מקום לניסים. אבל אני חייבת להיות כנה, ציפיתי שהתחושה תהיה אחרת.

ציפיתי לשמוח, אבל משהו בשמיים האפורים עשה לי מצב רוח "בלוזי" כזה. פתאום חשבתי, שאולי בגלל שסיימנו עם החגים וחזרנו לשגרה, הגשם הזה הגיע כדי לתת את החותמת האחרונה שמשהו משתנה.

הלב שלי מצד אחד רוצה את הקיץ בחזרה, למרות שאני לא כל כך מתחברת לקיץ, אבל הוא גם נפתח ומקבל את השינוי שהיום הזה מביא איתו. אחרי שסיימתי את המשימות של העבודה, שאלתי את ההדרכה הפנימית שלי, איך אני יכולה להמשיך את היום הזה אחרת? בטוח יש דרך לחוות את זה יותר קליל.

ואז נזכרתי, שחמותי הביאה לי לפני יומיים מתכון למרק עגבניות עם סלרי. חיפשתי את הנייר שרשמתי עליו את המתכון. היו לי את כל המצרכים…ישר התחלתי לחתוך את הבצל והשום, להוסיף עגבניות מרוסקות, מלח, פלפל, קצת אורז וסלרי…והבית התחיל להעלות ריח של בישול. האוויר שנכנס מבחוץ, היה קריר, למרות שבחוץ היה חם. נשמתי את האוויר הזה לתוכי, ונזכרתי בעקרון מהקורס בניסים שאומר, שניסים הם טבעיים, ושהם אינם מתרחשים זה אומר שמשהו השתבש.

מרק עגבניות

מה השתבש? זה שאני מחזיקה באנרגיה שאני לא באמת רוצה להחזיק בה. ממש כמו איזה סלע, שמתוכו מבצבץ עלה, שרוצה לצאת החוצה ולקבל את הטיפות של הגשם. מה זה הסלע הזה? הסלע הזה יושב לנו על הלב, והוא בעצם כל הרעיונות הכוזבים שיש לנו על עצמינו. רעיון כוזב, הוא כל דבר שהאמנו בו מספיק זמן כדי לעשות אותו אמתי בשבילנו.

רעיון כוזב לדוגמא, יכול להיות, שאנחנו רוצים משהו גדול בחיים שלנו, ואנחנו עוצמים את העיניים כלפי הדברים הקטנים, הפשוטים. שאם נקבל אותם, יהיה לנו הרבה הרבה יותר קל, לפתוח את עצמינו לדברים הגדולים. קטן וגדול, הם רעיונות של האגו שרוצה תמיד שנמשיך לחפש מבלי למצוא.

דרך הראייה הזאת בעצם, של גדול וקטן, היא משהו מאוד מקובע. כי גם כשיהיו הדברים הגדולים, עדיין נרצה דברים גדולים יותר.  לדוגמא, השוואות לאנשים אחרים, או יותר אנשים שיאהבו אותנו.

ואנחנו יכולים לראות את כל האנשים שאוהבים אותנו עכשיו. וגם את האנשים שאנחנו אוהבים, ולהוקיר תודה. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מרחיבים את הלב שלנו, ומפנים מקום לעוד ועוד ניסים. לעוד מפגשים שבהם אנחנו מרגישים איך אנחנו מברכים אנשים, ואיך אנחנו מבורכים. בין אם זה בעבודה שלנו, בין אם זה בזוגיות שלנו, אנחנו מפנים מקום מרעיון שיושב לנו כמו סלע על הלב, וממלא את הראש שלנו במחשבות שהן כל כך מגבילות אותנו, ומשאירות אותנו במשבצת קטנה (ומעצבנת) בלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, שאנחנו שמנו את עצמינו במשבצת הזאת.

רעיונות כוזבים, משבשים את הראייה שלנו. הם משבשים את היכולת שלנו לחשוב בבהירות, ולראות שהכל מדויק. כשאנחנו משחררים את הרעיונות הכוזבים בקשר לעצמינו, אנחנו מפנים מקום לניסים. הרבה הרבה מקום. מקום לנשום, ומקום לדעת שהכל טוב כפי שהוא.

אפשר ממש לנשום לתוכנו את המנטרה הזאת, יחד עם האוויר החדש הזה והריח של הגשם.

אז זה להיום….

ומה המתכון למרק עגבניות? 

פשוט לוקחים את כל המרכיבים שרשמתי למעלה, ומטגנים קודם כל את הבצל עם מעט שום, מוסיפים עגבניות מרוסקות, מים, מלח ופלפל, סלרי ואורז, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים ומבשלים בערך חצי שעה.

פגישת ייעוץ רוחני לשנה החדשה

אתם רוצים להתחיל את השנה הזאת באנרגיות חיוביות? אני מזמינה אתכם לקבוע פגישת ייעוץ איתי, כדי להיכנס למקומות שבהם נוצרים מכשולים שמונעים מכם להכניס שמחה, משמעות ואהבה לחיים שלכם. להתמודד עם שינויים בלתי צפויים, ולרפא כל מה שקשור לדימוי גוף. כל הפרטים על פגישת ייעוץ כאן

קורס בניסים

 

 

 

 

 

 

 

28 ספטמבר

By

No Comments

השאלות החשובות ביותר השנה…

28 בספטמבר 2016 | By | No Comments

תמיד אהבתי לשאול שאלות. למעשה, תמיד שאלתי שאלות,
אבל אף פעם לא הבנתי מה אני באמת שואלת, ויותר מכך,
לא ממש חשבתי את מי אני שואלת.

היו לי שאלות סודיות…ביני לבין עצמי, ביני לבין אלוהים.
מתי יהיה לי? איך זה יקרה? מתי זה יקרה?
מתי הוא ישתנה? מתי היא תפסיק להתנהג ככה?

שאלות שתמיד קשורות לנסיבות חיצוניות, שמשהו מבחוץ
ישתנה, ואז כתוצאה מהשינוי הזה, אני אהיה בטוחה ומאושרת.
חוסר הוודאות הזה עשה לי ממש ממש רע. הוא עיכב אותי בהרבה
תהליכים בחיים. חיכיתי לתוצאה מסוימת, חשבתי שזה מה שאני רוצה,
אבל בתוך תוכי חיכיתי לשלווה, והיא תמיד הצליחה להתחמק ממני.

ואני, נשארתי עם לב שבור, אבל היום אני מבינה,
שהוא תמיד היה פתוח לקבל משהו אחר.

בשנת 2005, כתוצאה ממשבר אישי מאוד גדול ואובדן,
התחלתי לשים לב לשאלות שאני שואלת, וככל ששמתי לב אליהן יותר,
השאלות השתנו, השאלות התייפו. השאלות התבגרו.

במקום לשאול, מתי זה יקרה? התחלתי לשאול,
מה נכון לי? מה נכון לדרך שלי? איך האדם הזה,
משקף לי את המקומות בתוכי שאני נמנעת מלראות?
השאלות הזדקקו. הן הפכו לשיח. שיח עם משהו שנמצא
הרבה מעבר לנסיבות חיצוניות.

משנה לשנה, עם המון עבודה פנימית יומיומית,
והתמדה, הבנתי, שכשאני שואלת את השאלות
הנכונות, מגיעות התשובות הבאמת טובות.

אלה שלא מוותרות לי, אלה שיראו לי תמיד את
האמת אודותיי. אלה שישנו לי את הפילטר שדרכו
אני מסתכלת על החיים. אלה שיחזירו אותי למודעות
של מי שאני באמת במרכז שלי, בהוויה שלי.

לדוגמא, במקום לשאול את הפחד, למה זה קרה לי?
אני פונה לאהבה ושואלת אותה, מה את רוצה שאלמד
מהמצב הזה? למי אני לא סולחת? איפה אני מאמינה
שחסר בי משהו?

באילו דרכים אני בוחרת לשים חומה ביני ובין האהבה?

איפה אני מתעקשת לאחוז בדפוס הזה ולמה אני לא
רוצה לשחרר אותו? מה אני מאמינה שהוא נותן לי?
איזה מתנה אני לא מסכימה לקבל במצב הזה?
איפה נמצא מפתח הזהב שלי?
איך אני מגיעה מהמצב הזה למודעות שלמה?
איך אני מוותרת על מלחמה?

היא תמיד עונה, היא תמיד עונה מעבר,
היא לוקחת אותנו למקומות, שאפילו לא דמיינו
שקיימים בתוכינו, והיא תמיד נותנת מענה של
ריפוי ושלווה שנשארת, שלווה שהיא תמיד
הייתה קיימת בתוכינו ותמיד תהיה.

אני מאמינה גדולה בתשובות ושכל התשובות
נמצאות בתוכינו, אנחנו רק צריכים להתחיל לקלף,
לחדד, ולהסכים להיכנס פנימה. להסכים להיכנס
פנימה כדי לקחת אחריות על המסע שלנו,

על החיים שלנו, על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמינו,
וכדי לרפא את כל המקומות שבהם אנחנו מתקיפים
במחשבות שלנו את עצמינו ואת האנשים בחיים שלנו,
ומרגישים אשמה, חוסר מימוש, אפילו הענשה עצמית.

אז אם אתם רוצים לשאול איתי ביחד את השאלות,
שיתנו לכם מענה של שינוי עמוק מבפנים.
אני כאן כדי לתת לכם מענה, בפגישת ייעוץ,
שבה נשאל את השאלות, שמובילות לצמיחה, לריפוי,
לשלווה ואהבה. בכל התחומים שבהם אתם מרגישים
שאתם צריכים את השינוי הזה.

לתיאום ושאלות, ניתן להשאיר פרטים כאן, בעמוד יצירת הקשר

 

acim-day115

21 אוגוסט

By

No Comments

10 שנים בלעדייך

21 באוגוסט 2015 | By | No Comments

לפני המון המון זמן, לא זוכרת בדיוק מתי, חשבתי איך זה יהיה 10 שנים בלעדייך?
10 שנים שבהם עברנו כל כך הרבה, כל כך הרבה בלעדייך,

10 שנים של יום אזכרה שמיד יום לאחריו יש יום לי יום הולדת…
כאילו הייתה לי הרגשה ש 10 שנים בלי אבא זה כל כך הרבה זמן, שעד אז הכל יחלוף.

אז זה לא בדיוק ככה, זה הרבה הרבה מעבר לזה.
ב 10 שנים האלה, למדתי בזכותך…

מה זה לאהוב כשהלב שלך נסדק
מה זה להרגיש געגוע ששום דבר שקיים בעולם לא יכול למלא
מה זה למצוא תקווה במקומות שבהן כל דלת נטרקת
מה זה לדבר איתך כשאתה לא פה, אבל לדעת שאתה פה יותר מכל מקום אחר
מה זה לרצות חיים פשוטים, בזמן שהכל מבחוץ נראה לוחם וסוער

מה זה לרצות כל כך לזהות אויב כאח
מה זה להישבר וליפול ולקום שוב בכל פעם מחדש
מה זה לבכות בכי טוב ומשחרר, כזה שמגיע מהבטן ושהדמעות לא מפסיקות לרדת.

מה זה לשמוח, לשמוח באמת מהלב, בלי לתלות אושר או שמחה בשום דבר חיצוני.
מה זה להסתכל על השמיים סתם, בלי סיבה מיוחדת ולהתפעל מהיופי שלהם או לשבת על הדשא , להתבונן ולהרגיש את הטבע כפי שהוא באמת.

מה זה להתחייב למצוא את האמת ורק את האמת, מבלי להתפשר.
מה זה להוציא את כל המגננות, הרגשות הרעילים והשריון מבלי לפחד
מה זה לתת לאלוהים להוביל את החיים מבלי לחשוש יותר, ולדעת שזה הדבר הכי אחראי שיש.

מה זה לבטוח שבכל הדברים הקשים ביותר יש את המתנות הגדולות ביותר.
מה זה להסתכל לילדים שלי בעיניים ולדעת שלכל דבר יש המשך
מה זה להקשיב לדברים שנאמרים מתחת למילים ולמצוא שם את האמת.

אוהבת אותך לנצח אבא!

11872208_1028157697236452_8470124896007475215_o

נילי ווצ'ינה

 

כתבו גם מכתב משלכם:

אתם יכולים לכתוב גם מסרים לאנשים שאתם מתגעגעים אליהם, פשוט, מהלב, בלי לערוך יותר מידי, בלי להתאמץ יותר מידי, פשוט להוציא את הכל על הדף.

אם אתם מרגישים את הצורך גם לשתף אותי במה שכתבתם, אשמח לראות מאוד, כאן בתיבת התגובות, וכך נוכל ליצור שרשרת מכתבים לאנשים היקרים לנו ולסגור מעגלים.

28 יולי

By

No Comments

לשבור את הקרח (פוסט אישי)

28 ביולי 2015 | By | No Comments

את הפוסט של היום, החלטתי לכתוב ממקום קצת יותר אישי.

כבר 6 שנים, שאני כותבת ומצלמת את הבלוג שלי. וכל שנה, עוזרת לי לעשות קצת יותר עבודה פנימית וחידודים על לתת את התוכן הכי מדויק ומתאים לקוראים של הבלוג שלי, וחשבתי על זה שלא רק הנושאים של הבלוג חשובים, אלא שיכירו גם את מי שעומדת מאחורי הבלוג.

שנוכל לשבור את הקרח קצת יותר וגם שאתם תדעו קצת יותר עליי :)

מתחילים?

1.      מי אני?

היי , שמי הוא נילי, אמא לרוי וליאן ונשואה לגיא. מכורה לשייקים בריאים, וכתיבה שמגיעה מהשראה. בזמני החופשי, אני אוהבת לעשות הליכות מהירות תוך כדי האזנה להרצאות של רוחניות והתפתחות אישית וללמוד דברים חדשים מעולם המדיה החברתית. הרשת החברתית שאני הכי אוהבת היא אינסטגרם , ואני גם מרבה לעשות שידורי LIVE בעמוד הפייסבוק שלי.  אני מהעיר חולון, ולא הייתי מתנגדת לגור לתקופה ארוכה גם בניו יורק או באיזו מדינה כמו מונטנה, בבית קטן וחמים ליד אגם שבו אפשר לכתוב ללא הסחות דעת. אם יש דבר אחד שלמדתי על עצמי בחיים, זה שאני לעולם לא מוותרת לעצמי על החלומות שלי ועל הדרך שלי למצוא תשובות. גם כשאני שוכחת את זה, בסופו של דבר, אני תמיד מוצאת שיש כוח שמוביל אותנו חזרה, לקבל את התשובות מבפנים, ושם, באמת כל התשובות נמצאות.

 

2.      למה התחלתי לכתוב בלוג?

התחלתי לכתוב מסרים קצרים למוטיבציה בשנת 2010 לאחר השינוי שעברנו אני ומשפחתי בעקבות טרגדיה מאוד קשה לאחר שאבי נפטר, ומאז בעצם, המסרים התרחבו למאמרים שלמים ולסרטונים. קיבלתי את רעיון כתיבת הבלוגים מאחת המורות הכי מדהימות ומעוררות השראה בעיני, מריאן ויליאמסון. אני זוכרת שכשהתחלתי לעקוב אחריה, חיכיתי כל הזמן לקבל עדכונים חדשים מהבלוג שלה, וכשהיה עולה פוסט חדש, הייתי מרותקת למסך. חשבתי שזה יהיה רעיון מצוין להתחיל גם לכתוב בלוג, כיוון שראיתי שהמעקב אחרי בלוג קבוע, עזר לי מאוד בדרך שלי. רציתי לשתף את האנשים שיוכלו להיעזר בדרך שאני חוויתי, מפחד לאהבה. בכל מה שעזר לי להתחזק, לצמוח ממשברים, ולשנות את כל נקודת המבט שלי על החיים. ואז אמרתי לעצמי, "אם לי זה עזר, אין שום סיבה שזה לא יעזור גם לאחרים שצריכים חיזוק ומוטיבציה". הדבר שהכי מרגש אותי בכתיבה, הוא, שהמילים, אין להן באמת משמעות, אך האנרגיה שמתחת למילים, תמיד עוזרת למישהו להגיע לתובנות, לשחרר דברים ולרפא דברים מהשורש. אני תמיד תמיד, כותבת מאהבה ומרצון לתת את השירות הגבוה ביותר, ואני מקווה שהבלוג הזה יהיה לך באמת לעזר.

 

3.      עבור מי הבלוג נועד?

אני כותבת עבור אנשים שהחיים שלהם נחלקו ל 2. מכירים את זה, שאתם יודעים שעברתם את הדבר הזה שגרם לכם להרגיש שהחיים לפני והחיים אחרי בחיים לא יחזרו להיות אותו דבר? האנשים שהבלוג נועד עבורם, רוצים להצליח בדברים מסוימים בחיים, אבל דווקא בדברים האלה, משהו תמיד מתפקשש, או לא קורה, או שפשוט נמאס להם מהדרך שהדברים עבדו עד היום. ואז מגיע רגע, שהם יודעים שחייבת להיות דרך אחרת. אנשים שאני רוצה לעניין בבלוג שלי, הם אנשים רגישים, אנשים שיש בהם נכונות לעשות עבודה פנימית, לקבל השראה וליישם כלים, שיעזרו להם להגשים את החלומות שלהם. האנשים שאני עובדת איתם, חוו דברים שמשליכים עד היום על מערכות היחסים שלהם, והם רוצים להבין למה, ואיזה שינוי תפיסה לעשות, איזה דפוסים לשחרר, מה נשאר תקוע מפעם, ופשוט לא עובד יותר. הם חוו תקופות של חוסר אהבה עצמית והרגשה של חוסר ערך במקום העבודה שלהם או בעסק שלהם, והיום, הם רוצים להביא את עצמם, כפי שהם, הכי אמתי, הכי פשוט ולעשות שינוי גם בחייהם של אנשים אחרים. שום דבר לא יעצור אותם. גם אם הדרך שלהם מלאה בעליות וירידות. אני רוצה הבלוג שלי יהיה מקור למשהו שיעודד אותם למצוא את הדבר שהם ידעו שתמיד קיים שם, והוא קיים בתוכם.

4.      על איזה דבר עבדתי לאחרונה שאני מאוד גאה בו?

בשנה האחרונה שדרגתי את האתר החדש של, מחשבות אוהבות. חיפשתי דרך רעננה להעביר את התכנים של הבלוג שארגיש בה הכי אני, הכי בנוח והכי חופשיה להביע את מה שאני מרגישה ודרך שבה הקוראים של הבלוג יקבלו הרגשה של שלווה. נרשמתי לסדנת פייסבוק לייב של אורי ישראל, והתחלתי להעביר שידורי facebook live ושם בעצם, מצאתי דבר סופר טובה לשתף בתובנות ולדבר אתכם בלייב. אני כותבת ספר על שימוש בכוחה של הסליחה ועל הכוח האנרגיה שיש בסליחה, שעוזרת לנו לשחרר מטענים עצומים מעצמינו.  אני עובדת עם אנשים ועוברת איתם תהליכים להתפתחות אישית ורוחנית, ואני יודעת ומאמינה בלב שלם, שאם אתם רוצים למצוא בתוככם את נקודת האור, אתם תמצאו אותה, ואתם תראו, שהאור הזה כבר דולק. יחד אנחנו נסיר את כל המכשולים שמפריעים לכם לראות את זה. כל שאלה על מפגשים, תוכלו לשלוח לי  לכאן contact@nilly.co.il)

 

5.      מהו המסר האחד שאני מקווה שאנשים יקבלו מהבלוג שלי?

הדבר היחיד שאני רוצה שאנשים יזכרו מהבלוג שלי, הוא שיש להם מקום לבוא ולשתף בו את מה שהם באמת מרגישים ולקבל תקווה והשראה, שהם לא חווים את הדרך הזו ככה סתם, שבכל קושי או גבול מסתתרת מתנה מכוח גדול יותר, שבכל משבר מסתתר שיעור שנועד לצמיחה האישית שלהם, ושאם אני הצלחתי לא לוותר לעצמי ולהתעקש על מה כל שיעור בא ללמד אותי, אז גם הם יכולים למצוא את העצמה הפנימית הזו ולהתחבר להדרכה הפנימית שלהם, שתעזור להם לחוות את הרגשות והשיעורים שלהם ממקום אחר. אני רוצה שהבלוג שלי ייתן לאנשים האלה שיש בהם נכונות לוותר על דפוסים רעילים, שלא משרתים אותם יותר, את הכלים שאכן יעזרו להם לעשות את זה ואת ההרגשה שהם לא לבד יותר.

הצטרפו אליי לאינסטגרם של #מחשבותאוהבות (זה התיוג של כל הפוסטים שלי)

כשאתם מצטרפים לפרופיל שלי, רשמו לי מתחת לתמונה האחרונה שהגעתם מהבלוג. אני רוצה לעקוב אחריכם בחזרה.

instagram

 

Instagram

14 יולי

By

One Comment

איך אדע אם העין השלישית שלי פתוחה?

14 ביולי 2015 | By | One Comment

מהם 3 הסימנים שיעזרו לך לזהות אם העין השלישית שלך פתוחה?

3 signs your third eye is open

הרבה מכם שאלתם אותי בתקופה האחרונה במיילים ובהודעות דרך עמוד הפייסבוק:

איך אני יכולה לדעת אם העין השלישית שלי כבר פתוחה?

ואני תמיד אומרת, המטרה שלנו היא לא לפתוח את צ'אקרת עין השלישית מתוך סקרנות או בשביל האקט עצמו, אלא המטרה היא לפתוח אותה על מנת לאזן אותה.

כל צ'אקרה היא חלק ממכלול שלם של מערכת משומנת שהתפקיד שלה היא לשמור עלינו שמחים ושנגשים את הייעוד שלנו בעולם. לכן, לתקופות מסוימות צ'אקרה אחת יכולה להיות פתוחה יותר מאחרת ולהיפך.

אם לדוגמא, אני בתקופה שאני עובדת על תקשורת מול קהל, אז סביר להניח שצ'אקרת הגרון שלי שהייתה מאוד מצומצמת, תתחיל להיפתח תוך כדי עבודה פנימית שאני עושה (מודעות עצמית, מדיטציות, כתיבה וכו') ואז צ'אקרת הגרון תהיה פעילה יותר מהשאר, וכשאסיים את השיעור הזה, היא תהיה הרבה יותר מאוזנת.

אותו דבר בדיוק עם צ'אקרת העין השלישית. הרבה פעמים אנחנו עושים את הצ'אקרה הזאת יותר מיוחדת מהשאר, אבל המטרה היא לאזן אותה כדי לחיות מתוך הייעוד שלנו ולראות מצבים מנקודת מבט גבוהה יותר.

אז המטרה שלנו היא – איזון.

והנה הסרטון :)

 

1. אנחנו מתחילים להרגיש אנשים אחרים, חברים קרובים או רחוקים ואפילו אנשים שלא נמצאים לידנו בכלל. מרגישים אם יש בחייהם משהו חדש, איך הם מרגישים, מה הם חושבים? אנחנו לא מנסים או מתאמצים להבין אלא פשוט רגישות הקליטה שלנו נהייתה מאוד מפותחת.

2. אנחנו מתחילים לקבל רעיונות יצירתיים.
כשיש לנו פרויקטים חשובים, משימות בעבודה ובכלל, בכל מה שקשור לייעוד שלנו, עולים לנו רעיונות שלא היינו חושבים עליהם בדרך כלל ברמה ההגיונית.
איך אני יודעת שהרעיון הזה בא ממקום מואר?
הוא תמיד בא לתת משהו טוב לעולם.

3. אנחנו רואים דברים יותר לעומק, גם מצבים קשים נראים בעינינו כהזדמנות לצמוח ולהיות האנשים שאנחנו אמורים להיות, שמחים ושלמים.

קריאה לפעולה

שתפו את הסרטון הזה עם כל מי שלדעתם יכול להיעזר במידע הזה או להפיל לו אסימונים.

09 יוני

By

2 Comments

איך לשחרר ציפיות?

9 ביוני 2015 | By | 2 Comments

איך לנקות ציפיות שלא מתממשות?

ציפיות הן דרך מתוחכמת לשלוט על העתיד או הדרך של האגו להסוות את הבהירות והצלילות של הרגע הזה.

כשהן לא מתממשות, די קשה לנו להרפות ולתת לדברים להסתדר, כי אנחנו נאחזים בציפורניים בתוצאה הרצויה, וכשהן כן מתממשות, יש מן אי שקט פנימי שחושש שאולי הפעם זה לא ממש יצליח או לא יסתדר כמו בפעם האחרונה.

כל עוד אנחנו מצפים ממישהו למשהו, סביר להניח שנמצא את עצמינו באי שקט. תמיד נהיה בתחושה שאנחנו כבר רוצים שזה יקרה, רוצים שזה יגיע. נגיד כל הפעמים האלה שאנחנו רוצים שמישהו ישלח מייל שאנחנו ממש מחכים לו, ושכלום לא מגיע ואנחנו עושים ריפרש על האינבוקס, זה גם לא ממש עוזר.

אז איך אני יכולה לשחרר ציפיות ממשהו שאני כל כך רוצה שיקרה? אם האגו שלי תמיד מנסה לאחוז בדברים בכוח, והוא חייב לגרום לדברים לקרות כמו שהוא חושב שהכי טוב שהם יקרו, איך אני משחררת את המקום הזה?

#לזהות את הציפייה
הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא פשוט להתחיל לזהות מתי אני מצפה למשהו שיכול לעזור רק לי, ומתי אני מצפה למשהו שיכול לעזור גם לזולת.

כשאני מצפה למשהו שקשור לא רק אליי ויש לו מטרה גבוהה, הרבה יותר קל לי לזכור שמתחת למטרה יש לי זהות הרבה יותר עמוקה ממה שהתרגלתי לחשוב במשך כל השנים, וזה מה שעוזר לי להתחיל לצפות מתוך פתיחות וגמישות.

נגיד אם יש לי יצירת אומנות שאני רוצה למכור, ואני מצפה שהרבה אנשים ירכשו אותה, אני יכולה לצפות ממקום שאני רוצה שירכשו אותה כי השקעתי בה המון זמן ומחשבה, ואני רוצה תגמול על זה, או שאני יכולה לצפות ממקום של אני השקעתי משהו שקיבלתי מתוך השראה ואני מעבירה אותו הלאה, והאנשים שיקבלו את היצירה הזו יקבלו את מה שהאהבה העבירה דרכי. במצב הזה, הגמול שהוא כסף, מנוטרל מהמשמעות שנתתי לו, הציפייה היא כבר לא אם כן יהיה לי או לא יהיה לי, אלא שהאנשים שירכשו את היצירה ייהנו מההרגשה שהעברתי ביצירה וגם אני אהנה מהידיעה שעשיתי משהו שנתן למישהו משהו בעל ערך, ואז הגמול נכנס הרבה יותר בקלות כי אני מאפשרת לו להיכנס עם פחות אשמה.

איך לשחרר ציפיות?

כשאני מצפה למשהו ממישהו, אני מצפה לאותו דבר מעצמי, וכשזה לא קורה, אני בעצם מאשימה אותו, בזמן שבכלל אני מאשימה את עצמי. אני יוצרת השלכה של הדבר שאני מצפה ממנו מעצמי על מישהו אחר.

אם לדוגמא אני מצפה ממישהו שיהיה יותר מסודר, אני בעצם מצפה מעצמי לאותו הדבר. גם אם אני האדם המסודר ביותר בעולם, עדיין יש לי אשמה מסוימת בכל מה שקשור לסדר ונקיון, ואת האשמה הזאת אני משליכה על האדם הזה כדי להימנע מלראות את זה בתוכי.

ההתבוננות על ציפייה עוזרת לי להבין בעצם מה אני מצפה מהעולם ולמה אני מצפה מעצמי. איפה אני מאשימה את עצמי ואני לא רואה.

#לבקש להרגיש שמחה
הדבר השני שעוזר לשחרר ציפיות זה פשוט לבקש מההדרכה הפנימית שלי לחוות קודם כל שמחה. להרגיש את מה שאני רוצה להרגיש לפני שהדברים מתבטאים בעולם הפיזי.

אני מצפה לאהבה? אני מבקשת מההדרכה שלי להרגיש אהבה, לחוות אהבה בתוכי, אהבה אותנטית שלי לעצמי, אהבה שלא קשורה כלל לאהבה רומנטית, אלא לאהבה של האני הבלתי מותנה שלי.

כשאני מזמנת שמחה, אהבה, שלווה, ובוחרת להרגיש אותן כאן ועכשיו, אני מתחילה להסיר את המכשולים שמונעים ממני להרגיש. וכאן נמצאות כל המתנות הטובות ביותר עבורי. התהליך שאני חווה עם עצמי עוזר לי לראות את כל התפישות שהיו לי עד היום, את כל הדפוסים שכבר כל כך לא מתאימים לי.

כל ההתבוננות הזאת עוזרת לי לראות מה אני רוצה להשאיר, מה אני רוצה לשחרר באמת באמת. ואז בעצם דברים מתחילים לקרות. הציפיות לבד ומבלי שננסה בכוח מתמוססות, והדברים מסתדרים מעצמם..

ויש לי גם שאלה אליכם: מה הקושי הכי גדול שלכם בלצפות למשהו שלא מתממש? ממש אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולענות חזרה :)

 

19 מאי

By

4 Comments

איפה הנס שלי? הדבר שמשכיח ממך מי את באמת

19 במאי 2015 | By | 4 Comments

היום מוקדם יותר בבוקר כשעשיתי מדיטציה, נזכרתי.

נזכרתי שלפעמים מרוב עומס אני שוכחת את המטרה האמיתית שלי בחיים ובכלל בעסק.

לעבוד עם נשים על להיזכר מי הן באמת ולתת להם כלים רוחניים שעוזרים להן להתחבר להדרכה הפנימית שלהן, שמדריכה אותן לאפשר לניסים להתרחש בחיים שלהן. להדריך נשים לחזור למערכת החשיבה הטבעית שלהן שנקראת גם מערכת החשיבה של האהבה והניסים, שמובילה אותן לפעול בחיים שלהן ממקום של בטחון, וודאות במי שהן ושלווה פנימית.

אז איך אני יכולה לשכוח? תאמינו לי שאפשר.

לפעמים מרוב עשייה, כתיבה, עמידה בזמנים וביעדים המהות האמיתית מתפספת. והכי מלחיץ זה שהספר שהתחלתי לכתוב לפני שלוש שנים על צמיחה ממשברים במרווחים יחסית ארוכים, יושב מתחת לערמה ואומר לי "תחזרי לכתוב כבר, למה את בדיוק מחכה"? ושהבן שלי חוגג ב"ה בחודש הבא בר מצווה, כל הדברים האלה משמחים מאוד, ועם זאת צריך להקדיש להם מה שנקרא המון המון זמן.

#הדרך לשום מקום מובילה לשום מקום

איך אני יודעת שזה קורה לי? איך אני יודעת שאני מובילה את עצמי לדרך שאני לא אהיה מרוצה ממנה? אני מתחילה להרגיש שאני טכנית. עושה את הדברים ומרגישה עייפות. מתי אני הכי מרגישה שזה קורה לי? כשאני אוכלת מהר מידי או אוכלת אוכל מעובד בסוכר. (למשל גרנולה עם סוכר) במקום לשים בבלנדר מרכיבים לשייק ירוק או לחתוך לי סלט עם מלא ירקות וקטניות בכיף ולאט.

IMG_9771

קייל, אפרסק, משקה סויה, מעט מים, גרעיני צ'יה ומפזרים מלמעלה גוג'י ברי…

למזלי, למדתי לזהות את הפעולות האלה, וכשאני מזהה שזה קורה לי אני מתבאסת מאוד (על עצמי בעיקר), אבל אז אני מפקידה את המצב בידי אלוהים. אני מחכה שהנכונות שלי תהיה מבושלת כדי שאוכל למסור את זה לאלוהים בלי לחפור אחר כך.

#התשובה היחידה

מתי אני יודעת שסיימתי עם הטירוף הזה? כשאני נושפת את הנשיפה הארוכה הזאת אחרי המדיטציה שאומרת, זהו, סיימתי לנסות לגרום לדברים לקרות בדרך שלי, אני מוכנה לאפשר לנס להתרחש.

נס נתפס בעינינו כפעילות חיצונית, כמשהו גדול שקשה מאוד להגיע אליו ושישות חיצונית וגדולה מאיתנו מחליטה אם נקבל אותו או לא. למדנו שאנחנו צריכים להשקיע המון מאמץ ולרוץ ממקום למקום, לצעוק ולדחוף את העניינים קדימה כדי שדברים יקרו.

לפי הקורס בניסים, הנס הוא שינוי בתפיסה מפחד לאהבה. לי יש את היכולת לתפוס את העולם כמשהו חיצוני ואת עצמי כנפרדת מאלוהים. מהתפיסה הזאת אני יוצרת פחד. פחד לאבד דברים, הישרדות, עולם שמשדר לי רוע, חוסר הגינות, מחלה וחוסר וודאות לגבי מצבים ואנשים.

קורס בניסים

אבל יש לי גם יכולת לתפוס עולם אחר. היכולת הזאת הייתה קיימת מאז ומתמיד, רק שאני, שכחתי אותה. שכחתי מי אני. שכחתי שיש לי את האפשרות לתפוס את העולם כהשלכה פנימית שלי ואת עצמי כמאוחדת עם אלוהים.

כל הדרך שבה אחווה את החיים שלי, קשורה לשני מערכות החשיבה האלה, פחד ואהבה. כל מערכות היחסים שאחווה בחיים שלי, קשורות לפחד או אהבה. ואיפה האגו הכי פוגש אותנו? במערכות היחסים שלנו ובמיוחד במערכות היחסים הרומנטיות שלנו. שם הוא משחק הכי הכי חזק וגם נשמע הכי חזק. כשאני חווה מערכת יחסים ממקום של פחד, אני תמיד אחווה תלות, נזקקות, שהצד השני יתן לי מה שאין לי, מה שאני הכי הכי רוצה.

#ניסים ומערכות יחסים

כשאני לוקחת את מערכת היחסים הזאת ואומרת לאהבה, הנה, קחי, בואי תכנסי את לכאן, תעזרי לי לבוא ממקום שלם ולא ממקום של נזקקות. משהו אחר קורה, אני מתחברת למקדש הפנימי שלי. משהו מקודש ונצחי נכנס למערכת היחסים הזאת ואני לא התאמצתי "להשיג" את זה.

שיניתי תפיסה, הבנתי שאני חייבת לשנות את מה שקורה בתוכי עם המחשבות של החוסר שלי, עם המחשבות של הפחד שלי, עם הצורך שלי באישורים. ככה לעולם לא אקבל מערכת יחסים כמו שאני רוצה. אבל הנכונות שלי לתת לאהבה לקחת פיקוד, לתת לה להיכנס ולשכון בתוך מערכת היחסים, אפשרה לנס להתרחש.

איך בעצם הנס נראה במצב הזה? יכול להיות שאני מרגישה הרבה יותר משוחררת במערכת היחסים, אני מרגישה שאני מוכנה לשחרר לחץ, שאני נותנת לצד השני להיות מי שהוא במקום לנסות לשנות אותו. כל הדברים האלה הם שיקופים נטו של מה שקורה בתוכי. שחררתי את עצמי, שחררתי גם אותו להיות מי שהוא.

הנס הוא בעצם הדרך של האהבה להראות לי שאני יכולה, שאני בכיוון הנכון, שאני בכיוון פנימה ולא החוצה, שאני בכיוון של שחרור ולא של לחץ…אני לא יכולה לשלוט עליו כי שליטה ונס לא הולכים ביחד, אני יכולה רק לאפשר לו להתרחש. בלי להתערב. ושם במוכנות שלי לוותר על ההתערבות, נמצא השיעור האמיתי.

מה קשה יותר?

ואני שואלת, מה קשה יותר? לנסות להשיג דברים בכוח? להתאמץ מאוד חזק? או לוותר על הצורך שלי בהתערבות בתכנית הגבוה שנועדה עבורי ולאפשר לדברים להתרחש? מה את חושבת? באילו משני האפשרויות את מרגישה שקשה לך יותר? כתבי לי כאן למטה בתיבת התגובות.

נ.ב – לקראת סוף יוני, אני הולכת להעביר סדנא לנשים שרוצות לאפשר לניסים להתרחש בתחום מסויים בחייהן. אם את מעוניינת לקבל פרטים נוספים, את יכולה להכניס את השם והאימייל שלך לטופס יצירת הקשר בעמוד הזה ואשלח לך את הפרטים ברגע שיהיו.