Image Image Image Image Image Image Image Image Image

הדרכה פנימית

11 נובמבר

By

No Comments

לחלום, להעז ולהתרגש

11 בנובמבר 2017 | By | No Comments

לעולם אני לא אשכח את היום של האודישן שלי לזמן מיסטיקה. האמת שאף פעם לא ממש דיברתי על זה בפוסטים כאן, אבל הרגשתי שזה חשוב. לא בגללי. זה חשוב כי אני יודעת שהרבה מהקוראים של הבלוג מרגישים שיש להם קול שהם רוצים להשמיע בעולם. יש להם מסר לעביר, והריפוי שהם חוו, זה משהו שפשוט חייב לצאת החוצה מעצמו. אני יודעת בדיוק מה זה ובגלל זה אני כותבת על זה היום.

המיקום: תל אביב. יום כאילו שגרתי ורגיל מבחוץ, אנשים ברחוב הולכים וחוזרים, אבל בתוכי הבטן שלי מתהפכת, הלב דופק חזק, ואני מתפללת, הלוואי וזה יצליח.

הרגשתי שאם אני אצליח להתקבל לתכנית הזאת, אז אין שום דבר אחר שלא אצליח לעשות. מבחינתי זה היה או להתקבל, או להתקבל. לא ראיתי בעיניים וידעתי שאני אתן את הכי טוב שלי כדי שזה יצליח.
המורה שלי לתקשור, תמיד לימדה אותי להוריד דרמה כדי לאפשר לדברים לקרות כפי שהם צריכים לקרות. ועד היום אני מודה לה על כל רגע ורגע שבו למדתי ולומדת אצלה. זה היה הרבה מעבר לתקשור, זה היה קורס בחיבור לחיים, או יותר נכון לכוח החיים, כוח האהבה.

הגעתי לאודישן. אמא שלי חיכתה לי באוטו, ואגב תודה אימא שלי יקרה שאת תמיד אכפתית ודואגת להכל. שאלו אותי המון שאלות, עשו לי ממש מבחן על אמת, בלייב ובאותו הרגע. ופשוט הקשבתי לקול הפנימי השקט, ומשם עניתי.

הכל פתאום כאילו זז לצד, כל ההתרגשות, כל הרצון שזה יקרה כדי שזה יקרה. נשאר רק שקט, והקשבה אמיתית.
כמה ימים אחרי, מתקשרים אליי ואומרים לי, "נילי, אנחנו רוצים שתגיעי ליום הצילומים הבא לזמן מיסטיקה" בתאריך כזה וכזה. ואני? זהו, חשבתי שאני מתעלפת לגמרי! אני? אני בערוץ 10? אני הצלחתי? אני התקבלתי? זהו, מבחינתי זה היה כאילו סיימתי את הכל!  😂

מתכוננים לאיפור :)

מתכוננים לאיפור :)

הפסקונת קטנה

הפסקונת קטנה

Behaind The Scenes

Behaind The Scenes

אחרי יום עבודה קשה

אחרי יום עבודה קשה

יום הצילומים הגיע, וההתרגשות שהייתה באודישן המשיכה ללוות אותי גם שם. אבל ברגע שהצילומים התחילו, שוב, הזזתי הכל לצד והרגשתי שהשירות הכי חשוב עכשיו הוא להניח להתרגשות והמחשבות שלי על הצלחה, ולהתמקד רק באדם שעולה לשידור. הוא הכי חשוב. היא הכי חשובה. ואז זה פשוט התחיל להתגלגל, עוד יום צילומים, ועוד ועוד, וההתרגשות עלתה בכל פעם מחדש. אבל לא מההישג, או מה"הצלחה", אלא מכך שיש אנשים שיכולים להיעזר בכלים שיאפשרו להם לראות כל מצב בדרך אחרת.

ואז, משהו בתוכי אמר לי, אולי תפתחי ערוץ יוטיוב משלך? אולי תעלי סרטונים שמדברים על רוחניות וצמיחה ממשברים? אולי אפשר להעביר את המסר הזה לעשרות, מאות, אלפי אנשים?

ואז צילמתי את הסרטון הראשון… והרגשתי זוועה. לא הפסקתי לרדת על עצמי ולבקר את עצמי. אני זוכרת שחברה אמרה לי שאני נראית לחוצה והיא שיקפה לי בדיוק את האנרגיה שהבאתי לסרטון עצמו.
אבל משהו בתוכי לא נתן לי לוותר, הרגשתי שזה משהו שיכול לעבוד ממש טוב. ניסיתי לצלם עוד כמה סרטונים, וזה היה נראה לי מבחוץ כאילו הפנים שלי קפאו. כל האנרגיה הטובה שהייתה לי לפני שהפעלתי את המצלמה קפאה, ועכשיו זה רובוט מדבר ולא אני.

אבל שוב, משהו בתוכי לא נתן לי לוותר. באותה תקופה התחלתי גם ללמוד את הקורס בניסים, והרצון להפיץ את המסר של הקורס יחד עם התובנות ומה שלמדתי לפני, המשיכו לבעור בי. וגם המורה הנפלאה שלי של הקורס בניסים, תמיד עודדה אותנו להבחין מתי בזמן טיפול או הקשבה אנחנו מתמקדים בנו, ומתי אנחנו מזמינים את השכינה, ומוסרים לה את כל המחשבות שלנו, כדי לאפשר לניסים להתרחש.

ואז, נתקלתי באישה המופלאה הזאת, לירון מור. בסרטונים שהיא העלתה ליוטיוב שמדברים על איך להפיץ את המסר שלך לעולם בעזרת וידאו?
התחלתי לעקוב אחרי כל תוכן שהיא העלתה, ומסרטון לסרטון, התחלתי להבין איך לעשות את זה בלי לבקר את עצמי ולהרגיש שמדובר רק בי. רוצים לדעת מה גיליתי? רק לצלם, בלי שואו, בלי לנסות לייפות את הדברים, הכי אמיתי, כמו שאתה. נרשמתי לקורס שלה, והכרתי עוד המון אנשים שהרגישו בדיוק כמוני.

אנשים שיש להם מסר להעביר, אבל נתקלים בקשיים כאלה או אחרים. לירון הצליחה לעבור איתנו דבר דבר, לראות מה בדיוק הקושי, איך אפשר לעבור אותו, גם ברמה הנפשית, וגם ברמה הטכנית. הכל היה מתוכנן כל כך טוב, כאילו שמישהו ישב וחשב, איך להעביר את הקורס הכי טוב שאפשר כדי שהוא באמת יעזור למי שצריך וזקוק לעזרה הזאת?

אז זאת הזדמנות להודות לאישה המדהימה הזאת, לירון מור גיל, שעזרה לי כל כך בדרך! ועכשיו היא פתחה קורס מבוא חדש לשיווק בוידאו (ללא עלות ורק לימים הקרובים), ואפשר להירשם לקבל את סדרת הסרטונים שלה בקישור הזה

שורה תחתונה, היום אני יודעת שלא רק שאנחנו צריכים לחלום ולהגשים, אנחנו חייבים לחלום ולהגשים, רק מהסיבה שלכל אחד ואחד יש את הקול הייחודי שלו, את המסר שלו להעביר לעולם.

למה? כי כשאנחנו עוברים תהליך של ריפוי, משהו בתוכינו תמיד רוצה להעביר את זה הלאה, איכשהו, בדרך מאוד אישית ואינטימית לכל אחד ואחד.

להרשמה בחינם לקורס מבוא לשיווק בוידאו של לירון מור לוחצים כאן

להרשמה לסדרת הסרטונים במתנה לוחצים כאן

להרשמה לסדרת הסרטונים במתנה לוחצים כאן

14 אוקטובר

By

No Comments

איך לעשות מדיטציה? | מדיטציה למתחילים

14 באוקטובר 2017 | By | No Comments

מדיטציה.

לשבת.

להזיז את הכל לצד.

לפנות את כל המחשבות שלך ואת כל הזמן שלך, ופשוט לשבת.

אני יודעת שזה יכול להיות הדבר הכי מאתגר בעולם. במיוחד שאנחנו חיים במירוץ ועוברים תקופה קשה בחיים. למה בכלל שנשב חמש דקות, עשר דקות או רבע שעה? למה שנזיז את הכל לצד אם צריך לעשות כל כך הרבה דברים?

אני רוצה להגיד לכם היום, שהדבר הכי קשה בכל העניין הזה, הוא רק להביא את עצמינו לשבת לעשות מדיטציה. מאותו רגע שאנחנו יושבים, הכל מסתדר. ההתנגדות הגדולה ביותר למדיטציה מגיעה מהמחשבה שזה משהו שבאמת יכול לשנות דברים בחיים שלנו, ויש בתוך כל אחד ואחד חלק שלא רוצה  שדברים ישתנו. לכן, הוא מונע מאיתנו לעשות מדיטציה, ומשאיר את כל הדברים שמפריעים לנו ברקע, רק כדי שלא ניזכר שיש לנו את האפשרות לשבת רגע בשקט עם עצמינו, ולהתחבר למקור של אהבה, שמחה וידע עתיק שקיים בתוכינו.

מדיטציה למתחילים – איך לעשות מדיטציה?

איך לעשות מדיטציה?

אז ברגע שהחלטנו, רק לשבת ולעשות את המדיטציה, החלק הקשה ביותר מאחורינו. כל מה שהיה עד היום ומהיום, ישתנה בהדרגה, בחלקים קטנים, אבל כשנסתכל אחורה בעוד שנה מהיום, נראה את השינוי פנימי שלנו. מדיטציה למתחילים לא קשורה לרמת ידע. בתוך כל אחד יש ידע עתיק, שמחכה שניזכר בו. מדיטציה למתחילים היא פשוט מדיטציה שבה אנחנו מתרגלים נשימות נכונות, ומתבוננים על משהו שאנחנו מתמקדים בו. ההתמקדות כאן מלמדת אותנו לפתח את החושים שלנו. הראייה המטאפיזית, החיבור שלנו לחלק הגבוה ביותר שלנו, הפתיחה של הלב, ההתבוננות על המחשבות שלנו וניקוי רגשות אשמה.

לא רק למתחילים

מדיטציה למתחילים היא לא רק למתחילים. האגו רוצה שנחשוב שמתחילים ומתקדמים הם שני דברים שונים. נכון, שיש רגעים בחיים שבהם אנחנו מרגישים שצברנו נסיון ושאם מישהו שואל אותנו משהו אז אנחנו יכולים לעזור לו? אז במדיטציה למתחילים, אנחנו עוזרים לאנשים יקרים בחיים שלנו, שאנחנו בכלל לא יודעים שאנחנו עוזרים להם. עצם זה שבחרנו להתחיל לתרגל מדיטציה, אנחנו באופן לא מודע עוזרים לעצמינו ולהם. ככל שאנחנו מתרגלים יותר מדיטציה, אנחנו מורידים את הסיכוי להגיב ממקומות אוטומטיים. ממקומות של הילד הפנימי הפצוע, ממקומות של כאב, תלות, פחד, אובדן ותחרותיות. מדיטציה עוזרת לנו לשנות את נקודת המבט שלנו על כל דבר שאנחנו חווים כקשה או מאתגר. תרגול של מדיטציה באופן יומיומי גורם לנו להתבונן על המערכת של האגו שלנו. מאיפה אנחנו מגיבים? איזה דברים חיצוניים אנחנו מאמינים שיעשו אותנו מאושרים? מה הילדות שלי מלמדת אותי על עצמי? מה למדתי על אהבה מהילדות שלי? מההתבוננות על הדמויות הגבריות והנשיות בחיים שלי?

אור גדול

כשאנחנו לא מתבוננים על המקומות האלה, אנחנו כאילו הולכים בחשיכה, אבל יש אור גדול שמלווה אותנו בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, תרגול מדיטציה עוזר לנו להקשיב, ולהאזין לקול הפנימי האוהב שלנו. אז בין אם אנחנו בשלב של מדיטציה למתחילים או מדיטציה למתקדמים, זה לא ממש משנה, השלבים האלה נמצאים רק בראש שלנו. ההחלטה החשובה ביותר זה אם לשבת לעשות מדיטציה, או לא לשבת לעשות מדיטציה. בכל יום ויום.

אז בואו נתרגל מדיטציה ביחד

אז בואו נתרגל מדיטציה ביחד. הצטרפו אליי לוידאו, ובו אדריך אתכם, צעד אחר צעד, איך לעשות מדיטציה באופן רגוע, ללא מאמץ וללא מלחמה?

שאלות על הוידאו?

כתבו לי כאן בתיבת התגובות. שתפו את הוידאו אצלכם בפייסבוק, כדי שכמה שיותר אנשים יתחילו לתרגל מדיטציה ויבינו עד כמה זה פשוט :)

04 יוני

By

2 Comments

שפע – מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו

4 ביוני 2017 | By | 2 Comments

מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו לשבוע החדש 4.6.17

 

30 אפריל

By

6 Comments

להתיידד עם האבדן

30 באפריל 2017 | By | 6 Comments

כשחווים תהליך של אבדן, הרבה פעמים קל מאוד לנסות להכחיש רגשות שאנחנו לא מסוגלים עדיין להתמודד איתם. התמודדות עם אובדן, זה תהליך של גילוי עצמי. יש הרבה דברים שלא ידענו על עצמנו לפני האבדן והאבדן בעצם עזר לנו לגלות אותם.

להאיר עם פנס ולזהות

הדברים האלה יכולים להיות אמונות על עצמינו, אמונות על חוסר ערך וקבלה עצמית, שהיו קיימות בתוכנו, אבל לא באמת הסכמנו לראות אותם.  והאבדן בלית ברירה גרם לנו להתעסק בהם. האם זה טוב? בטוח שכן, כיון שרק שאנחנו מזהים את האמונות האלה, הרבה יותר קל לנו לשחרר אותם. דברים צריכים תמיד לצוף למעלה, כדי שנוכל לזהות אותם ולדעת שהם קוראים מתוכנו להתבוננות עמוקה שתוביל לריפוי.

אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר לעשות כדי לעזור לעצמינו, הוא לא להכחיש את זה שכואב לנו, להיפך. לאשר את זה בפני עצמנו, להודות בכך שאנחנו חווים אובדן. לאשר את זה מבלי לפחד שזה יגרום לנו לכאוב יותר. האגו הרבה פעמים לא רוצה שנאשר את התחושה הזאת כדי שלא נביא את עצמנו לידי מצב של הכרה במה שקורה בתוכנו כאן ועכשיו, אלא רק נכאב על העבר ונחשוש מהעתיד. הרעיון הוא לא להתבוסס ברגשות של הכאב אלא לזהות ולהסכים לאשר שהם קיימים בתוכנו כדי לעזור לאפשר לעצמנו לשנות תפישה.

התמודדות עם אבדן

להושיט יד לכוח גדול מאתנו 

הקורס בניסים אומר שהשכינה, ההדרכה, האהבה קיימים כאן ועכשיו, כאן ועכשיו אפשר להושיט יד לעזרה להדרכה הפנימית שלנו, והיא תמצא את הדרך להגיע אלינו בשפה שאנחנו מבינים. גם האנשים היקרים לנו שחלפו מן העולם, יודעים בדיוק מה עובר עלינו, והם מסמנים לנו שהכל בסדר איתם, ושהם תמיד תמיד איתנו. ההדרכה הפנימית יודעת את השפה שבה אנחנו מדברים ביום יום, איזה ספר יכול ליפול עלינו מהמדף או איזה שיר יכול לעורר בנו רגש עמוק. היא מתאימה את עצמה לעולם הסמלים שלנו ותמיד לוחשת לנו בעדינות, "אני כאן איתך תמיד"…

איך בעצם מתחברים להדרכה הפנימית שלנו?

בבלוג שלי, מחשבות אוהבות, יש ספר הדרכה במתנה, שעוזר לנו להתחבר להדרכה הפנימית ולתקשר אתה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לכוונן את הרגישות הפנימית שלנו באופן מדויק כדי לקבל ממנה הדרכה. להיות נכונים, להתכוונן ולהיכנע לאמונה שהיא יודעת בדיוק מה אנחנו חווים והיא תמיד שם. אנחנו אלה שצריכים להיפתח אליה.

ההדרכה תמיד נמצאת  שם,  אבל כשאנחנו תקועים בביצה של מחשבות שליליות,  אמונות מגבילות וכעסים, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לראות, להאזין, לפתוח את עצמינו לנקודת מבט אחרת.  אצלי למשל בתחילת הדרך, רק  הבחירה המודעת שלי להבין שחייבת להיות דרך ממלאה יותר לחיות את החיים גרמה לי להיפתח קצת יותר, לבקש עזרה מההדרכה ולהתחיל להקשיב, לכתוב ולקבל את המסרים והתובנות. וזה היה תוך כדי התמודדות מאוד קשה עם האובדן של אבא שלי, מה שטלטל את המשפחה שלנו וגרם לשינויים רבים והתמודדויות בחיים לא חשבתי שאצטרך או אוכל לעבור.

כשאנחנו מגיעים למצבים שבדרך כלל קשה לנו מאוד להתמודד בהם ושאנחנו מרגישים שחייבת להיות דרך אחרת, אנחנו מאפשרים בעצם להדרכה "להפיל" עלינו את הספרים הנכונים לנו, להפגיש אותנו עם אנשים שאתם אנחנו לומדים ומלמדים אהבה,  אנחנו מאפשרים לקול הפנימי האוהב פתאום לצאת החוצה, לחייך יותר, להסתכל על השמיים מתוך ידיעה שהיקום תומך בדרך שלנו ושאנחנו לא לבד.

דו שיח בין הכאב וההדרכה הפנימית 

יום הזיכרון

היום אני כותבת כאן דו שיח בין העולם שרוצה ומעודד אותנו להמשיך הלאה, לבין הכאב שלא רוצה לקום:

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לך.

אני לא רוצה

אין לי סיבה לקום

אין לי סיבה אחת טובה להמשיך הלאה

כואב לי

אני עצובה

איך זה קרה ככה פתאום

איך כל החיים שלי השתנו

למה דווקא אני?

מה כבר עשיתי בחיים שלי שזה הגיע לי?

קומי, תתעוררי, לא עשית כלום, יש חיים שלמים, חיים רק פעם אחת, לא נורא, הוא רואה אותך מלמעלה.

לא רוצה לקום,

אין לי הוכחות שאף אחד רואה אותי מלמעלה, הכל שטויות

נכון שחלמתי עליו, אבל עדיין זה לא כמו בעולם האמיתי, זה לא שהוא בא וחיבק אותי באמת.

אני לא אקום מכאן עד שלא יהיה צדק וסדר בעולם.

אני אעשה כאן את הסדר

אבל אני לא יכולה, אין לי את הכוח לעשות את זה.

אני מרגישה חסרת כוח לגמרי, ורק עכשיו אני מבינה שתמיד הרגשתי כך, אבל אף פעם לא שמתי לב באמת.

מה שאני יודעת זה שעכשיו כואב לי, ולא קיים שום דבר שיכול לעזור לי. אני רוצה להיות שם בכאב הזה, זה עוזר לי לא לשחרר ולהיזכר בו, זה כאילו ככה לפחות הוא עדיין קיים באיזה שהוא מובן.

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לאור שלך.

אני צריכה זמן לרפא את הרגשות האלה, אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה עזרה.

להיפתח אל ההדרכה זה לבקש עזרה.

איך לפנות להדרכה הפנימית ולהיעזר בה לתקשורת עם אהובים שנפטרו? 

כתבו מכתב להדרכה הפנימית שלכם. כתבו לה את כל מה שאתם חווים, על כל הרגשות שעולים לכם באותו רגע. על הכעס, על האכזבה, על הצער והכאב. הודו ברגשות האלה ואז בקשו מההדרכה לעזור לכם לרפא את הרגשות האלה בדרך הנכונה לכם. אתם יכולים לבקש תקווה, אתם יכולים לבקש ממנה לגלות את החוזקות שלכם, או כל מה שמרגיש לכם נכון. לאחר מכן שבו במשך 15 דקות (אפשר לכוון בטלפון אבל בלי להתעסק עם הטלפון תוך כדי כי זה מפריע להיכנס לשקט ולהיות קשובים ), מבלי לענות לטלפונים או ווטס אפ, ממש בשקט שלכם, בקשו מההדרכה שלכם שתראה לכם את היקרים לכם, באור מרפא, ושתזין אתכם באנרגיה של אהבה.

הנה הקישור למדריך המתנה – לראות אהבה במקום פחד. 

27 דצמבר

By

No Comments

לאישה – כתבה על מחשבות אוהבות – נילי ווצ'ינה

27 בדצמבר 2016 | By | No Comments

מחשבות אוהבות - בכיוון הרוח - לאישה

 

הנה הראיון והכתבה שמופיעים בלאישה על מחשבות אוהבות.

אני כל כך שמחה שהכתבה הזאת יצאה. איך זה קרה ומה למדתי מזה? על זה אני הולכת לשתף בקרוב, וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב. שהכלים האלה יפיצו את עצמם.

 

 

27 אוקטובר

By

No Comments

איך לקבל יותר ממה שאנחנו רוצים? + תובנות מהגשם הראשון

27 באוקטובר 2016 | By | No Comments

הגשם הראשון, מפנה מקום לניסים. אבל אני חייבת להיות כנה, ציפיתי שהתחושה תהיה אחרת.

ציפיתי לשמוח, אבל משהו בשמיים האפורים עשה לי מצב רוח "בלוזי" כזה. פתאום חשבתי, שאולי בגלל שסיימנו עם החגים וחזרנו לשגרה, הגשם הזה הגיע כדי לתת את החותמת האחרונה שמשהו משתנה.

הלב שלי מצד אחד רוצה את הקיץ בחזרה, למרות שאני לא כל כך מתחברת לקיץ, אבל הוא גם נפתח ומקבל את השינוי שהיום הזה מביא איתו. אחרי שסיימתי את המשימות של העבודה, שאלתי את ההדרכה הפנימית שלי, איך אני יכולה להמשיך את היום הזה אחרת? בטוח יש דרך לחוות את זה יותר קליל.

ואז נזכרתי, שחמותי הביאה לי לפני יומיים מתכון למרק עגבניות עם סלרי. חיפשתי את הנייר שרשמתי עליו את המתכון. היו לי את כל המצרכים…ישר התחלתי לחתוך את הבצל והשום, להוסיף עגבניות מרוסקות, מלח, פלפל, קצת אורז וסלרי…והבית התחיל להעלות ריח של בישול. האוויר שנכנס מבחוץ, היה קריר, למרות שבחוץ היה חם. נשמתי את האוויר הזה לתוכי, ונזכרתי בעקרון מהקורס בניסים שאומר, שניסים הם טבעיים, ושהם אינם מתרחשים זה אומר שמשהו השתבש.

מרק עגבניות

מה השתבש? זה שאני מחזיקה באנרגיה שאני לא באמת רוצה להחזיק בה. ממש כמו איזה סלע, שמתוכו מבצבץ עלה, שרוצה לצאת החוצה ולקבל את הטיפות של הגשם. מה זה הסלע הזה? הסלע הזה יושב לנו על הלב, והוא בעצם כל הרעיונות הכוזבים שיש לנו על עצמינו. רעיון כוזב, הוא כל דבר שהאמנו בו מספיק זמן כדי לעשות אותו אמתי בשבילנו.

רעיון כוזב לדוגמא, יכול להיות, שאנחנו רוצים משהו גדול בחיים שלנו, ואנחנו עוצמים את העיניים כלפי הדברים הקטנים, הפשוטים. שאם נקבל אותם, יהיה לנו הרבה הרבה יותר קל, לפתוח את עצמינו לדברים הגדולים. קטן וגדול, הם רעיונות של האגו שרוצה תמיד שנמשיך לחפש מבלי למצוא.

דרך הראייה הזאת בעצם, של גדול וקטן, היא משהו מאוד מקובע. כי גם כשיהיו הדברים הגדולים, עדיין נרצה דברים גדולים יותר.  לדוגמא, השוואות לאנשים אחרים, או יותר אנשים שיאהבו אותנו.

ואנחנו יכולים לראות את כל האנשים שאוהבים אותנו עכשיו. וגם את האנשים שאנחנו אוהבים, ולהוקיר תודה. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מרחיבים את הלב שלנו, ומפנים מקום לעוד ועוד ניסים. לעוד מפגשים שבהם אנחנו מרגישים איך אנחנו מברכים אנשים, ואיך אנחנו מבורכים. בין אם זה בעבודה שלנו, בין אם זה בזוגיות שלנו, אנחנו מפנים מקום מרעיון שיושב לנו כמו סלע על הלב, וממלא את הראש שלנו במחשבות שהן כל כך מגבילות אותנו, ומשאירות אותנו במשבצת קטנה (ומעצבנת) בלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, שאנחנו שמנו את עצמינו במשבצת הזאת.

רעיונות כוזבים, משבשים את הראייה שלנו. הם משבשים את היכולת שלנו לחשוב בבהירות, ולראות שהכל מדויק. כשאנחנו משחררים את הרעיונות הכוזבים בקשר לעצמינו, אנחנו מפנים מקום לניסים. הרבה הרבה מקום. מקום לנשום, ומקום לדעת שהכל טוב כפי שהוא.

אפשר ממש לנשום לתוכנו את המנטרה הזאת, יחד עם האוויר החדש הזה והריח של הגשם.

אז זה להיום….

ומה המתכון למרק עגבניות? 

פשוט לוקחים את כל המרכיבים שרשמתי למעלה, ומטגנים קודם כל את הבצל עם מעט שום, מוסיפים עגבניות מרוסקות, מים, מלח ופלפל, סלרי ואורז, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים ומבשלים בערך חצי שעה.

פגישת ייעוץ רוחני לשנה החדשה

אתם רוצים להתחיל את השנה הזאת באנרגיות חיוביות? אני מזמינה אתכם לקבוע פגישת ייעוץ איתי, כדי להיכנס למקומות שבהם נוצרים מכשולים שמונעים מכם להכניס שמחה, משמעות ואהבה לחיים שלכם. להתמודד עם שינויים בלתי צפויים, ולרפא כל מה שקשור לדימוי גוף. כל הפרטים על פגישת ייעוץ כאן

קורס בניסים

 

 

 

 

 

 

 

28 ספטמבר

By

No Comments

השאלות החשובות ביותר השנה…

28 בספטמבר 2016 | By | No Comments

תמיד אהבתי לשאול שאלות. למעשה, תמיד שאלתי שאלות,
אבל אף פעם לא הבנתי מה אני באמת שואלת, ויותר מכך,
לא ממש חשבתי את מי אני שואלת.

היו לי שאלות סודיות…ביני לבין עצמי, ביני לבין אלוהים.
מתי יהיה לי? איך זה יקרה? מתי זה יקרה?
מתי הוא ישתנה? מתי היא תפסיק להתנהג ככה?

שאלות שתמיד קשורות לנסיבות חיצוניות, שמשהו מבחוץ
ישתנה, ואז כתוצאה מהשינוי הזה, אני אהיה בטוחה ומאושרת.
חוסר הוודאות הזה עשה לי ממש ממש רע. הוא עיכב אותי בהרבה
תהליכים בחיים. חיכיתי לתוצאה מסוימת, חשבתי שזה מה שאני רוצה,
אבל בתוך תוכי חיכיתי לשלווה, והיא תמיד הצליחה להתחמק ממני.

ואני, נשארתי עם לב שבור, אבל היום אני מבינה,
שהוא תמיד היה פתוח לקבל משהו אחר.

בשנת 2005, כתוצאה ממשבר אישי מאוד גדול ואובדן,
התחלתי לשים לב לשאלות שאני שואלת, וככל ששמתי לב אליהן יותר,
השאלות השתנו, השאלות התייפו. השאלות התבגרו.

במקום לשאול, מתי זה יקרה? התחלתי לשאול,
מה נכון לי? מה נכון לדרך שלי? איך האדם הזה,
משקף לי את המקומות בתוכי שאני נמנעת מלראות?
השאלות הזדקקו. הן הפכו לשיח. שיח עם משהו שנמצא
הרבה מעבר לנסיבות חיצוניות.

משנה לשנה, עם המון עבודה פנימית יומיומית,
והתמדה, הבנתי, שכשאני שואלת את השאלות
הנכונות, מגיעות התשובות הבאמת טובות.

אלה שלא מוותרות לי, אלה שיראו לי תמיד את
האמת אודותיי. אלה שישנו לי את הפילטר שדרכו
אני מסתכלת על החיים. אלה שיחזירו אותי למודעות
של מי שאני באמת במרכז שלי, בהוויה שלי.

לדוגמא, במקום לשאול את הפחד, למה זה קרה לי?
אני פונה לאהבה ושואלת אותה, מה את רוצה שאלמד
מהמצב הזה? למי אני לא סולחת? איפה אני מאמינה
שחסר בי משהו?

באילו דרכים אני בוחרת לשים חומה ביני ובין האהבה?

איפה אני מתעקשת לאחוז בדפוס הזה ולמה אני לא
רוצה לשחרר אותו? מה אני מאמינה שהוא נותן לי?
איזה מתנה אני לא מסכימה לקבל במצב הזה?
איפה נמצא מפתח הזהב שלי?
איך אני מגיעה מהמצב הזה למודעות שלמה?
איך אני מוותרת על מלחמה?

היא תמיד עונה, היא תמיד עונה מעבר,
היא לוקחת אותנו למקומות, שאפילו לא דמיינו
שקיימים בתוכינו, והיא תמיד נותנת מענה של
ריפוי ושלווה שנשארת, שלווה שהיא תמיד
הייתה קיימת בתוכינו ותמיד תהיה.

אני מאמינה גדולה בתשובות ושכל התשובות
נמצאות בתוכינו, אנחנו רק צריכים להתחיל לקלף,
לחדד, ולהסכים להיכנס פנימה. להסכים להיכנס
פנימה כדי לקחת אחריות על המסע שלנו,

על החיים שלנו, על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמינו,
וכדי לרפא את כל המקומות שבהם אנחנו מתקיפים
במחשבות שלנו את עצמינו ואת האנשים בחיים שלנו,
ומרגישים אשמה, חוסר מימוש, אפילו הענשה עצמית.

אז אם אתם רוצים לשאול איתי ביחד את השאלות,
שיתנו לכם מענה של שינוי עמוק מבפנים.
אני כאן כדי לתת לכם מענה, בפגישת ייעוץ,
שבה נשאל את השאלות, שמובילות לצמיחה, לריפוי,
לשלווה ואהבה. בכל התחומים שבהם אתם מרגישים
שאתם צריכים את השינוי הזה.

לתיאום ושאלות, ניתן להשאיר פרטים כאן, בעמוד יצירת הקשר

 

acim-day115

21 אוגוסט

By

No Comments

10 שנים בלעדייך

21 באוגוסט 2015 | By | No Comments

לפני המון המון זמן, לא זוכרת בדיוק מתי, חשבתי איך זה יהיה 10 שנים בלעדייך?
10 שנים שבהם עברנו כל כך הרבה, כל כך הרבה בלעדייך,

10 שנים של יום אזכרה שמיד יום לאחריו יש יום לי יום הולדת…
כאילו הייתה לי הרגשה ש 10 שנים בלי אבא זה כל כך הרבה זמן, שעד אז הכל יחלוף.

אז זה לא בדיוק ככה, זה הרבה הרבה מעבר לזה.
ב 10 שנים האלה, למדתי בזכותך…

מה זה לאהוב כשהלב שלך נסדק
מה זה להרגיש געגוע ששום דבר שקיים בעולם לא יכול למלא
מה זה למצוא תקווה במקומות שבהן כל דלת נטרקת
מה זה לדבר איתך כשאתה לא פה, אבל לדעת שאתה פה יותר מכל מקום אחר
מה זה לרצות חיים פשוטים, בזמן שהכל מבחוץ נראה לוחם וסוער

מה זה לרצות כל כך לזהות אויב כאח
מה זה להישבר וליפול ולקום שוב בכל פעם מחדש
מה זה לבכות בכי טוב ומשחרר, כזה שמגיע מהבטן ושהדמעות לא מפסיקות לרדת.

מה זה לשמוח, לשמוח באמת מהלב, בלי לתלות אושר או שמחה בשום דבר חיצוני.
מה זה להסתכל על השמיים סתם, בלי סיבה מיוחדת ולהתפעל מהיופי שלהם או לשבת על הדשא , להתבונן ולהרגיש את הטבע כפי שהוא באמת.

מה זה להתחייב למצוא את האמת ורק את האמת, מבלי להתפשר.
מה זה להוציא את כל המגננות, הרגשות הרעילים והשריון מבלי לפחד
מה זה לתת לאלוהים להוביל את החיים מבלי לחשוש יותר, ולדעת שזה הדבר הכי אחראי שיש.

מה זה לבטוח שבכל הדברים הקשים ביותר יש את המתנות הגדולות ביותר.
מה זה להסתכל לילדים שלי בעיניים ולדעת שלכל דבר יש המשך
מה זה להקשיב לדברים שנאמרים מתחת למילים ולמצוא שם את האמת.

אוהבת אותך לנצח אבא!

11872208_1028157697236452_8470124896007475215_o

נילי ווצ'ינה

 

כתבו גם מכתב משלכם:

אתם יכולים לכתוב גם מסרים לאנשים שאתם מתגעגעים אליהם, פשוט, מהלב, בלי לערוך יותר מידי, בלי להתאמץ יותר מידי, פשוט להוציא את הכל על הדף.

אם אתם מרגישים את הצורך גם לשתף אותי במה שכתבתם, אשמח לראות מאוד, כאן בתיבת התגובות, וכך נוכל ליצור שרשרת מכתבים לאנשים היקרים לנו ולסגור מעגלים.

28 יולי

By

No Comments

לשבור את הקרח (פוסט אישי)

28 ביולי 2015 | By | No Comments

את הפוסט של היום, החלטתי לכתוב ממקום קצת יותר אישי.

כבר 6 שנים, שאני כותבת ומצלמת את הבלוג שלי. וכל שנה, עוזרת לי לעשות קצת יותר עבודה פנימית וחידודים על לתת את התוכן הכי מדויק ומתאים לקוראים של הבלוג שלי, וחשבתי על זה שלא רק הנושאים של הבלוג חשובים, אלא שיכירו גם את מי שעומדת מאחורי הבלוג.

שנוכל לשבור את הקרח קצת יותר וגם שאתם תדעו קצת יותר עליי :)

מתחילים?

1.      מי אני?

היי , שמי הוא נילי, אמא לרוי וליאן ונשואה לגיא. מכורה לשייקים בריאים, וכתיבה שמגיעה מהשראה. בזמני החופשי, אני אוהבת לעשות הליכות מהירות תוך כדי האזנה להרצאות של רוחניות והתפתחות אישית וללמוד דברים חדשים מעולם המדיה החברתית. הרשת החברתית שאני הכי אוהבת היא אינסטגרם , ואני גם מרבה לעשות שידורי LIVE בעמוד הפייסבוק שלי.  אני מהעיר חולון, ולא הייתי מתנגדת לגור לתקופה ארוכה גם בניו יורק או באיזו מדינה כמו מונטנה, בבית קטן וחמים ליד אגם שבו אפשר לכתוב ללא הסחות דעת. אם יש דבר אחד שלמדתי על עצמי בחיים, זה שאני לעולם לא מוותרת לעצמי על החלומות שלי ועל הדרך שלי למצוא תשובות. גם כשאני שוכחת את זה, בסופו של דבר, אני תמיד מוצאת שיש כוח שמוביל אותנו חזרה, לקבל את התשובות מבפנים, ושם, באמת כל התשובות נמצאות.

 

2.      למה התחלתי לכתוב בלוג?

התחלתי לכתוב מסרים קצרים למוטיבציה בשנת 2010 לאחר השינוי שעברנו אני ומשפחתי בעקבות טרגדיה מאוד קשה לאחר שאבי נפטר, ומאז בעצם, המסרים התרחבו למאמרים שלמים ולסרטונים. קיבלתי את רעיון כתיבת הבלוגים מאחת המורות הכי מדהימות ומעוררות השראה בעיני, מריאן ויליאמסון. אני זוכרת שכשהתחלתי לעקוב אחריה, חיכיתי כל הזמן לקבל עדכונים חדשים מהבלוג שלה, וכשהיה עולה פוסט חדש, הייתי מרותקת למסך. חשבתי שזה יהיה רעיון מצוין להתחיל גם לכתוב בלוג, כיוון שראיתי שהמעקב אחרי בלוג קבוע, עזר לי מאוד בדרך שלי. רציתי לשתף את האנשים שיוכלו להיעזר בדרך שאני חוויתי, מפחד לאהבה. בכל מה שעזר לי להתחזק, לצמוח ממשברים, ולשנות את כל נקודת המבט שלי על החיים. ואז אמרתי לעצמי, "אם לי זה עזר, אין שום סיבה שזה לא יעזור גם לאחרים שצריכים חיזוק ומוטיבציה". הדבר שהכי מרגש אותי בכתיבה, הוא, שהמילים, אין להן באמת משמעות, אך האנרגיה שמתחת למילים, תמיד עוזרת למישהו להגיע לתובנות, לשחרר דברים ולרפא דברים מהשורש. אני תמיד תמיד, כותבת מאהבה ומרצון לתת את השירות הגבוה ביותר, ואני מקווה שהבלוג הזה יהיה לך באמת לעזר.

 

3.      עבור מי הבלוג נועד?

אני כותבת עבור אנשים שהחיים שלהם נחלקו ל 2. מכירים את זה, שאתם יודעים שעברתם את הדבר הזה שגרם לכם להרגיש שהחיים לפני והחיים אחרי בחיים לא יחזרו להיות אותו דבר? האנשים שהבלוג נועד עבורם, רוצים להצליח בדברים מסוימים בחיים, אבל דווקא בדברים האלה, משהו תמיד מתפקשש, או לא קורה, או שפשוט נמאס להם מהדרך שהדברים עבדו עד היום. ואז מגיע רגע, שהם יודעים שחייבת להיות דרך אחרת. אנשים שאני רוצה לעניין בבלוג שלי, הם אנשים רגישים, אנשים שיש בהם נכונות לעשות עבודה פנימית, לקבל השראה וליישם כלים, שיעזרו להם להגשים את החלומות שלהם. האנשים שאני עובדת איתם, חוו דברים שמשליכים עד היום על מערכות היחסים שלהם, והם רוצים להבין למה, ואיזה שינוי תפיסה לעשות, איזה דפוסים לשחרר, מה נשאר תקוע מפעם, ופשוט לא עובד יותר. הם חוו תקופות של חוסר אהבה עצמית והרגשה של חוסר ערך במקום העבודה שלהם או בעסק שלהם, והיום, הם רוצים להביא את עצמם, כפי שהם, הכי אמתי, הכי פשוט ולעשות שינוי גם בחייהם של אנשים אחרים. שום דבר לא יעצור אותם. גם אם הדרך שלהם מלאה בעליות וירידות. אני רוצה הבלוג שלי יהיה מקור למשהו שיעודד אותם למצוא את הדבר שהם ידעו שתמיד קיים שם, והוא קיים בתוכם.

4.      על איזה דבר עבדתי לאחרונה שאני מאוד גאה בו?

בשנה האחרונה שדרגתי את האתר החדש של, מחשבות אוהבות. חיפשתי דרך רעננה להעביר את התכנים של הבלוג שארגיש בה הכי אני, הכי בנוח והכי חופשיה להביע את מה שאני מרגישה ודרך שבה הקוראים של הבלוג יקבלו הרגשה של שלווה. נרשמתי לסדנת פייסבוק לייב של אורי ישראל, והתחלתי להעביר שידורי facebook live ושם בעצם, מצאתי דבר סופר טובה לשתף בתובנות ולדבר אתכם בלייב. אני כותבת ספר על שימוש בכוחה של הסליחה ועל הכוח האנרגיה שיש בסליחה, שעוזרת לנו לשחרר מטענים עצומים מעצמינו.  אני עובדת עם אנשים ועוברת איתם תהליכים להתפתחות אישית ורוחנית, ואני יודעת ומאמינה בלב שלם, שאם אתם רוצים למצוא בתוככם את נקודת האור, אתם תמצאו אותה, ואתם תראו, שהאור הזה כבר דולק. יחד אנחנו נסיר את כל המכשולים שמפריעים לכם לראות את זה. כל שאלה על מפגשים, תוכלו לשלוח לי  לכאן contact@nilly.co.il)

 

5.      מהו המסר האחד שאני מקווה שאנשים יקבלו מהבלוג שלי?

הדבר היחיד שאני רוצה שאנשים יזכרו מהבלוג שלי, הוא שיש להם מקום לבוא ולשתף בו את מה שהם באמת מרגישים ולקבל תקווה והשראה, שהם לא חווים את הדרך הזו ככה סתם, שבכל קושי או גבול מסתתרת מתנה מכוח גדול יותר, שבכל משבר מסתתר שיעור שנועד לצמיחה האישית שלהם, ושאם אני הצלחתי לא לוותר לעצמי ולהתעקש על מה כל שיעור בא ללמד אותי, אז גם הם יכולים למצוא את העצמה הפנימית הזו ולהתחבר להדרכה הפנימית שלהם, שתעזור להם לחוות את הרגשות והשיעורים שלהם ממקום אחר. אני רוצה שהבלוג שלי ייתן לאנשים האלה שיש בהם נכונות לוותר על דפוסים רעילים, שלא משרתים אותם יותר, את הכלים שאכן יעזרו להם לעשות את זה ואת ההרגשה שהם לא לבד יותר.

הצטרפו אליי לאינסטגרם של #מחשבותאוהבות (זה התיוג של כל הפוסטים שלי)

כשאתם מצטרפים לפרופיל שלי, רשמו לי מתחת לתמונה האחרונה שהגעתם מהבלוג. אני רוצה לעקוב אחריכם בחזרה.

instagram

 

Instagram

14 יולי

By

One Comment

איך אדע אם העין השלישית שלי פתוחה?

14 ביולי 2015 | By | One Comment

מהם 3 הסימנים שיעזרו לך לזהות אם העין השלישית שלך פתוחה?

3 signs your third eye is open

הרבה מכם שאלתם אותי בתקופה האחרונה במיילים ובהודעות דרך עמוד הפייסבוק:

איך אני יכולה לדעת אם העין השלישית שלי כבר פתוחה?

ואני תמיד אומרת, המטרה שלנו היא לא לפתוח את צ'אקרת עין השלישית מתוך סקרנות או בשביל האקט עצמו, אלא המטרה היא לפתוח אותה על מנת לאזן אותה.

כל צ'אקרה היא חלק ממכלול שלם של מערכת משומנת שהתפקיד שלה היא לשמור עלינו שמחים ושנגשים את הייעוד שלנו בעולם. לכן, לתקופות מסוימות צ'אקרה אחת יכולה להיות פתוחה יותר מאחרת ולהיפך.

אם לדוגמא, אני בתקופה שאני עובדת על תקשורת מול קהל, אז סביר להניח שצ'אקרת הגרון שלי שהייתה מאוד מצומצמת, תתחיל להיפתח תוך כדי עבודה פנימית שאני עושה (מודעות עצמית, מדיטציות, כתיבה וכו') ואז צ'אקרת הגרון תהיה פעילה יותר מהשאר, וכשאסיים את השיעור הזה, היא תהיה הרבה יותר מאוזנת.

אותו דבר בדיוק עם צ'אקרת העין השלישית. הרבה פעמים אנחנו עושים את הצ'אקרה הזאת יותר מיוחדת מהשאר, אבל המטרה היא לאזן אותה כדי לחיות מתוך הייעוד שלנו ולראות מצבים מנקודת מבט גבוהה יותר.

אז המטרה שלנו היא – איזון.

והנה הסרטון :)

 

1. אנחנו מתחילים להרגיש אנשים אחרים, חברים קרובים או רחוקים ואפילו אנשים שלא נמצאים לידנו בכלל. מרגישים אם יש בחייהם משהו חדש, איך הם מרגישים, מה הם חושבים? אנחנו לא מנסים או מתאמצים להבין אלא פשוט רגישות הקליטה שלנו נהייתה מאוד מפותחת.

2. אנחנו מתחילים לקבל רעיונות יצירתיים.
כשיש לנו פרויקטים חשובים, משימות בעבודה ובכלל, בכל מה שקשור לייעוד שלנו, עולים לנו רעיונות שלא היינו חושבים עליהם בדרך כלל ברמה ההגיונית.
איך אני יודעת שהרעיון הזה בא ממקום מואר?
הוא תמיד בא לתת משהו טוב לעולם.

3. אנחנו רואים דברים יותר לעומק, גם מצבים קשים נראים בעינינו כהזדמנות לצמוח ולהיות האנשים שאנחנו אמורים להיות, שמחים ושלמים.

קריאה לפעולה

שתפו את הסרטון הזה עם כל מי שלדעתם יכול להיעזר במידע הזה או להפיל לו אסימונים.