Image Image Image Image Image Image Image Image Image

הערכה עצמית

26 יולי

By

No Comments

אנרגיה מדברת חזק יותר ממילים

26 ביולי 2017 | By | No Comments

 

אנרגיה

אנרגיה מדברת חזק יותר ממילים.

הרבה פעמים אנחנו אומרים מילים שאנחנו לא מתכוונים אליהן, בזמן שהלב משדר משהו אחר. אנחנו יכולים לחשוב על טקסטים שלמים שאנחנו רוצים לומר, דברים שאנחנו רוצים לעשות, משימות שאנחנו צריכים לסיים.

אבל מה שיקבע את הערך של מה שנעשה, הוא איך נעשה אותו בזמן שנעשה אותו. לכאן בדיוק נכנסת האנרגיה שלנו.

בהוויה האמתית שלנו אנחנו אנרגיה טהורה. אל האנרגיה הזו יש לנו חיבור תמידי. היא כמו נהר של אור שזורם ללא הפסקה, הווה בכל מקום, נוכחת ללא סוף וללא התחלה. לכל אחד יש את החיבור התמידי הזה, ולא רק ליחידי סגולה. כולם יחידי סגולה. ההיזכרות בחיבור, וההתכווננות אליו, היא כל הסיפור.

אז ככל שנהיה נכונים יותר להתחבר לאנרגיה הזו, ונבין שמדובר באנרגיה ששייכת לכולם, היא לא יכולה להיות מניפולטיבית, או שולטת, היא יכולה להיות רק אוהבת, נוכל לפתוח את אותו אזור בלב ובראש שמתחבר לאנרגיה הזו, ולתת לדברים להיות הם עצמם.

עצם ההתנתקות שלנו מהתוצאה שלהם, והאפשור לתת לדברים להיות, תוך כדי התעמקות בעולם הפנימי שלנו, עוזרת לנו ממש לפרום את כל החוטים שחוסמים אותנו. ממש כמו שרשראות שנמצאות הרבה זמן בקופסת תכשיטים, ומרוב שהן התערבבו אחת עם השנייה, הן יצרו קשרים, חסמים, ובכדי להסיר את החסמים האלה, אנחנו צריכים לעשות עבודה מאוד מאוד עדינה.

להתבונן, מאיפה הקשר הראשון התחיל? לנסות לפרק עוד קצת מפה, עוד קצת משם, ללכת לקשרים שנמצאים באמצע, לראות את התסכולים שלנו, לראות איפה אנחנו כבר מאבדים סבלנות, לנשום, לחזור לקשר הראשון, וככה אנחנו ממש מפרקים חסימות אנרגטיות שאנחנו יצרנו ממש ממש בתוכנו. האנרגיה שלנו, ככל שהיא חלקה יותר, דברים נפתחים הרבה יותר.

כשאנחנו באים ממקום של כאב ומחסור, אנחנו רואים את זה בחוץ. ולא משנה כמה נעבוד על המילים שלנו, וכמה ניראה יפים ומתוקתקים, זה פשוט לא יעבוד. כי האנרגיה חסומה. כשאנחנו באים ממקום פתוח שמבין שיש בתוכנו את הקשרים, אבל אנחנו מוכנים לעבוד עליהם ולקחת עליהם אחריות, כבר האנרגיה מתחילה להשתחרר, ואנחנו מרגישים הקלה.

זה ממש כמו תהליך של חיים שלמים. גדילה, צמיחה, התבוננות, חקירה. מי אני? מה באתי לעשות כאן? לפרום את הקשרים כדי לאפשר לאנרגיה לזרום בחופשיות ולהיזכר בחיבור האמתי שלי. מילים שנאמרות ממקום אמיתי, גם אם הוא כואב, ולא מנסות לייפות את עצמן, אלא נאמרות ישר מתוך הלב, מתוך המקום הכואב, יכולות לרפא כל כך הרבה חסימות, קשרים.

לכן, לא צריך לנסות לדבר בכוח, אלא רק לתת לאנרגיה הזו שזורמת מתוכינו מקום. זה ללכת צעד צעד לתוך מקום אישי, פנימי, שקשור בעוד ועוד קשרים, בעוד ועוד אנשים, בעוד ועוד מפגשים שהיו לנו כאן ועכשיו, וגם פעם מזמן. כשאנחנו נותנים לאנרגיה הזו מקום תוך כדי התבוננות על החסימות שלנו, אנחנו נותנים לה לדבר. כי הכיוון הוא כבר כיוון אחר. אנחנו לא הולכים להסתבך עוד ועוד, אנחנו הולכים למקום של פרימה ושחרור, ואז האנרגיה הדחוסה משתחררת. וכך אפשר פשוט לתת לה את המקום שלה בתוכנו ולהכיר בה. לדעת שהיא שלנו.

אז איך אנחנו יכולים לעשות את זה בפועל?

1.     הנכונות שלנו להתחבר למקום הזה, מאפשרת לנו להתבונן על עוד ועוד אזורים ודפוסים שבהם אנחנו מרגישים חסומים מבפנים. הנכונות שלנו להתחבר לאנרגיה הזאת גדלה על ידי תפילה, על ידי שקט, התכווננות.

 

2.     בזמן שאנחנו בעשייה של משהו, ננסה להתבונן על האנרגיה באותו הרגע. האם היא נמוכה? מה היא משדרת החוצה? איזה מילים היא אומרת מתחת למילים שאנחנו אומרים?

 

3.     לנשום עמוק. בכל פעם שאנחנו נזכרים באנרגיה שלנו, נוכל לנשום עמוק, ואז לתת לה לנבוע מתוכינו.

באיזה מקומות אתם מרגישים שאתם חסומים מבפנים? באילו אזורים פנימיים אתם מרגישים שהדברים לא עובדים יותר כפי שרציתם וציפיתם?

אשמח שתכתבו לי כאן, ואכתוב לכם חזרה.

תקשור     מחשבות אוהבות

04 יוני

By

2 Comments

שפע – מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו

4 ביוני 2017 | By | 2 Comments

מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו לשבוע החדש 4.6.17

 

13 דצמבר

By

5 Comments

מערכות יחסים – איך להתמודד כשלא רואים אותך?

13 בדצמבר 2016 | By | 5 Comments

היי,

האם הרגשת פעם שחסרה לך אהבה? שלא רואים אותך? שלא מתייחסים אלייך מספיק יפה או בכבוד?

אז היום, יש לי משהו קצת אחר, שיעזור לך לשפוך אור על ההרגשה הזאת.

אני יודעת שלפעמים המחשבות שאני מעלה בפוסטים, יכולות לעורר הרבה התנגדויות. אבל מספיק שניקח אחוז קטן ממה שאנחנו מתחברים אליו, כדי לאפשר לשינוי של ממש להתרחש בחיים.

אז הרעיון שאני רוצה לדבר עליו היום הוא כזה:

מערכות יחסים, יכולות להיראות לנו מאוד מורכבות, במיוחד כשאנחנו מרגישים שהאדם השני חייב לעשות משהו כדי לספק את הצרכים שלנו.

מה שאני חושבת שחסר לי, מה שאני מאמינה שאדם מסוים מונע ממני, אני מונעת אותו גם, באופן כל שהוא. זה לא חייב להיות בדיוק באותו אופן, אבל משהו בתוכי לא שלם, מעורער, לא בטוח, והתחושות האלה מלוות את התגובות שלי, כי הן מתחילות במחשבות שלי על עצמי.

הקורס בניסים אומר, שרק מה שאנחנו לא נותנים בכל מצב, יכול להיות חסר.

קורס בניסים מערכות יחסים

כל מה שאני מאמינה שחסר לי, זה משהו שאני מחסירה ממישהו. ממי? את זה אני מגלה רק שאני מוכנה להתבונן על הרעיון הזה ולהתחיל לשחק איתו.

זה ממש כמו ריקוד, או השתקפות. זה כאילו שיש לי משהו לתת, אני בוחרת לא לתת אותו, ואז אני רואה כלפי חוץ, שהדבר הזה חסר לי.

למה אני מרגישה בכלל שמשהו חסר לי?

כי למדתי לתפוס את עצמי כחסרת ערך, לא חשובה, לא ראויה שיראו אותה, ואז הדברים שאני פוגשת בחוץ, משקפים לי את מה שאני חושבת על עצמי. התפיסה השגויה שלי על עצמי, מחבלת לי בכל מקום אפשרי שאני מנסה ליצור בו משהו טוב. זאת אמונה שמקרקרת תמיד מסביב, ונמצאת בשטח האפור הזה שגורם לי לא להיות מרוצה משום מצב. כי אם אני מאמינה שאני חסרת ערך, אז מה בכלל יהיה לי לתת לעולם? כתוצאה מהאמונה הזאת, אני לא מעניקה משהו מעצמי באמת, ואז אני מאמינה, שלא מעניקים לי.

לדוגמא אם אני מרגישה שחסרה לי הערכה, מילה טובה, זה משהו שאני מחסירה מהעולם. זה משהו שאני לא נותנת.

אם אני מרגישה שחסרה לי אהבה, יש אנשים שאני מונעת מהם אהבה. (ולאו דווקא מדובר על אנשים שאנחנו רואים בפיזי, אלא מונעים מהם אהבה במחשבות שלנו).

אם אני מרגישה שלא רואים אותי, זה אומר שאני לא רואה מישהו, משהו. את מי אני לא רואה? אני לא רואה את עצמי באופן עמוק, ואז אני לא רואה את האנשים בחיים שלי באופן עמוק וברור. מה התוצאה? לא רואים אותי. נכון שזה כבר לא כל כך מפתיע? :)

ויותר מהכל, אני מרגישה שאלוהים לא רואה אותי, שהכל לא הוגן…ואולי אני לא מוכנה לראות את מה שהייקום / אלוהים שולח לי? את ההזדמנויות לסליחה? את המקומות שאני אמורה לצמוח מהם?

מה אני לא מוכנה לראות?

רק אני אדע.

אני יכולה להאמין כל כך בכך שמשהו  חסר לי, שאני באמת חווה את החוסר הזה, והאמונה הזאת מונעת ממני להתבונן, איפה אני מחסירה?

האשליה הזאת, שמשהו חסר לי בחיים נראית כל כך אמתית, שאני לא מאפשרת לשום דבר להיכנס באמת ולעזור לי לראות את האמת.

והפעם בפינת התרגול:

איך מתחילים לשנות בצעדים קטנים את המחשבות האלה על מה שאני מאמינה שחסר לי?

זה  ממש כמו שרשרת של אירועים שאנחנו יכולים להתבונן עליה מקרוב קרוב.

מה אני מאמינה שחסר בי?

איך האמונה הזאת משתקפת במערכות היחסים שלי?

איך אני מונעת את מה שאני מאמינה שחסר בי מאנשים אחרים?

איך אני רואה שהדבר הזה נמנע ממני?

ועכשיו, לפינת השיתופים:

מה הדבר שראית שחסר לך, ואיך מנעת אותו מאנשים אחרים?

כתבו לי  בתגובות, האם התרגול הזה עזר לך לשפוך אור על היחסים שלך?

 

27 אוקטובר

By

No Comments

איך לקבל יותר ממה שאנחנו רוצים? + תובנות מהגשם הראשון

27 באוקטובר 2016 | By | No Comments

הגשם הראשון, מפנה מקום לניסים. אבל אני חייבת להיות כנה, ציפיתי שהתחושה תהיה אחרת.

ציפיתי לשמוח, אבל משהו בשמיים האפורים עשה לי מצב רוח "בלוזי" כזה. פתאום חשבתי, שאולי בגלל שסיימנו עם החגים וחזרנו לשגרה, הגשם הזה הגיע כדי לתת את החותמת האחרונה שמשהו משתנה.

הלב שלי מצד אחד רוצה את הקיץ בחזרה, למרות שאני לא כל כך מתחברת לקיץ, אבל הוא גם נפתח ומקבל את השינוי שהיום הזה מביא איתו. אחרי שסיימתי את המשימות של העבודה, שאלתי את ההדרכה הפנימית שלי, איך אני יכולה להמשיך את היום הזה אחרת? בטוח יש דרך לחוות את זה יותר קליל.

ואז נזכרתי, שחמותי הביאה לי לפני יומיים מתכון למרק עגבניות עם סלרי. חיפשתי את הנייר שרשמתי עליו את המתכון. היו לי את כל המצרכים…ישר התחלתי לחתוך את הבצל והשום, להוסיף עגבניות מרוסקות, מלח, פלפל, קצת אורז וסלרי…והבית התחיל להעלות ריח של בישול. האוויר שנכנס מבחוץ, היה קריר, למרות שבחוץ היה חם. נשמתי את האוויר הזה לתוכי, ונזכרתי בעקרון מהקורס בניסים שאומר, שניסים הם טבעיים, ושהם אינם מתרחשים זה אומר שמשהו השתבש.

מרק עגבניות

מה השתבש? זה שאני מחזיקה באנרגיה שאני לא באמת רוצה להחזיק בה. ממש כמו איזה סלע, שמתוכו מבצבץ עלה, שרוצה לצאת החוצה ולקבל את הטיפות של הגשם. מה זה הסלע הזה? הסלע הזה יושב לנו על הלב, והוא בעצם כל הרעיונות הכוזבים שיש לנו על עצמינו. רעיון כוזב, הוא כל דבר שהאמנו בו מספיק זמן כדי לעשות אותו אמתי בשבילנו.

רעיון כוזב לדוגמא, יכול להיות, שאנחנו רוצים משהו גדול בחיים שלנו, ואנחנו עוצמים את העיניים כלפי הדברים הקטנים, הפשוטים. שאם נקבל אותם, יהיה לנו הרבה הרבה יותר קל, לפתוח את עצמינו לדברים הגדולים. קטן וגדול, הם רעיונות של האגו שרוצה תמיד שנמשיך לחפש מבלי למצוא.

דרך הראייה הזאת בעצם, של גדול וקטן, היא משהו מאוד מקובע. כי גם כשיהיו הדברים הגדולים, עדיין נרצה דברים גדולים יותר.  לדוגמא, השוואות לאנשים אחרים, או יותר אנשים שיאהבו אותנו.

ואנחנו יכולים לראות את כל האנשים שאוהבים אותנו עכשיו. וגם את האנשים שאנחנו אוהבים, ולהוקיר תודה. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מרחיבים את הלב שלנו, ומפנים מקום לעוד ועוד ניסים. לעוד מפגשים שבהם אנחנו מרגישים איך אנחנו מברכים אנשים, ואיך אנחנו מבורכים. בין אם זה בעבודה שלנו, בין אם זה בזוגיות שלנו, אנחנו מפנים מקום מרעיון שיושב לנו כמו סלע על הלב, וממלא את הראש שלנו במחשבות שהן כל כך מגבילות אותנו, ומשאירות אותנו במשבצת קטנה (ומעצבנת) בלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, שאנחנו שמנו את עצמינו במשבצת הזאת.

רעיונות כוזבים, משבשים את הראייה שלנו. הם משבשים את היכולת שלנו לחשוב בבהירות, ולראות שהכל מדויק. כשאנחנו משחררים את הרעיונות הכוזבים בקשר לעצמינו, אנחנו מפנים מקום לניסים. הרבה הרבה מקום. מקום לנשום, ומקום לדעת שהכל טוב כפי שהוא.

אפשר ממש לנשום לתוכנו את המנטרה הזאת, יחד עם האוויר החדש הזה והריח של הגשם.

אז זה להיום….

ומה המתכון למרק עגבניות? 

פשוט לוקחים את כל המרכיבים שרשמתי למעלה, ומטגנים קודם כל את הבצל עם מעט שום, מוסיפים עגבניות מרוסקות, מים, מלח ופלפל, סלרי ואורז, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים ומבשלים בערך חצי שעה.

פגישת ייעוץ רוחני לשנה החדשה

אתם רוצים להתחיל את השנה הזאת באנרגיות חיוביות? אני מזמינה אתכם לקבוע פגישת ייעוץ איתי, כדי להיכנס למקומות שבהם נוצרים מכשולים שמונעים מכם להכניס שמחה, משמעות ואהבה לחיים שלכם. להתמודד עם שינויים בלתי צפויים, ולרפא כל מה שקשור לדימוי גוף. כל הפרטים על פגישת ייעוץ כאן

קורס בניסים

 

 

 

 

 

 

 

28 ספטמבר

By

No Comments

השאלות החשובות ביותר השנה…

28 בספטמבר 2016 | By | No Comments

תמיד אהבתי לשאול שאלות. למעשה, תמיד שאלתי שאלות,
אבל אף פעם לא הבנתי מה אני באמת שואלת, ויותר מכך,
לא ממש חשבתי את מי אני שואלת.

היו לי שאלות סודיות…ביני לבין עצמי, ביני לבין אלוהים.
מתי יהיה לי? איך זה יקרה? מתי זה יקרה?
מתי הוא ישתנה? מתי היא תפסיק להתנהג ככה?

שאלות שתמיד קשורות לנסיבות חיצוניות, שמשהו מבחוץ
ישתנה, ואז כתוצאה מהשינוי הזה, אני אהיה בטוחה ומאושרת.
חוסר הוודאות הזה עשה לי ממש ממש רע. הוא עיכב אותי בהרבה
תהליכים בחיים. חיכיתי לתוצאה מסוימת, חשבתי שזה מה שאני רוצה,
אבל בתוך תוכי חיכיתי לשלווה, והיא תמיד הצליחה להתחמק ממני.

ואני, נשארתי עם לב שבור, אבל היום אני מבינה,
שהוא תמיד היה פתוח לקבל משהו אחר.

בשנת 2005, כתוצאה ממשבר אישי מאוד גדול ואובדן,
התחלתי לשים לב לשאלות שאני שואלת, וככל ששמתי לב אליהן יותר,
השאלות השתנו, השאלות התייפו. השאלות התבגרו.

במקום לשאול, מתי זה יקרה? התחלתי לשאול,
מה נכון לי? מה נכון לדרך שלי? איך האדם הזה,
משקף לי את המקומות בתוכי שאני נמנעת מלראות?
השאלות הזדקקו. הן הפכו לשיח. שיח עם משהו שנמצא
הרבה מעבר לנסיבות חיצוניות.

משנה לשנה, עם המון עבודה פנימית יומיומית,
והתמדה, הבנתי, שכשאני שואלת את השאלות
הנכונות, מגיעות התשובות הבאמת טובות.

אלה שלא מוותרות לי, אלה שיראו לי תמיד את
האמת אודותיי. אלה שישנו לי את הפילטר שדרכו
אני מסתכלת על החיים. אלה שיחזירו אותי למודעות
של מי שאני באמת במרכז שלי, בהוויה שלי.

לדוגמא, במקום לשאול את הפחד, למה זה קרה לי?
אני פונה לאהבה ושואלת אותה, מה את רוצה שאלמד
מהמצב הזה? למי אני לא סולחת? איפה אני מאמינה
שחסר בי משהו?

באילו דרכים אני בוחרת לשים חומה ביני ובין האהבה?

איפה אני מתעקשת לאחוז בדפוס הזה ולמה אני לא
רוצה לשחרר אותו? מה אני מאמינה שהוא נותן לי?
איזה מתנה אני לא מסכימה לקבל במצב הזה?
איפה נמצא מפתח הזהב שלי?
איך אני מגיעה מהמצב הזה למודעות שלמה?
איך אני מוותרת על מלחמה?

היא תמיד עונה, היא תמיד עונה מעבר,
היא לוקחת אותנו למקומות, שאפילו לא דמיינו
שקיימים בתוכינו, והיא תמיד נותנת מענה של
ריפוי ושלווה שנשארת, שלווה שהיא תמיד
הייתה קיימת בתוכינו ותמיד תהיה.

אני מאמינה גדולה בתשובות ושכל התשובות
נמצאות בתוכינו, אנחנו רק צריכים להתחיל לקלף,
לחדד, ולהסכים להיכנס פנימה. להסכים להיכנס
פנימה כדי לקחת אחריות על המסע שלנו,

על החיים שלנו, על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמינו,
וכדי לרפא את כל המקומות שבהם אנחנו מתקיפים
במחשבות שלנו את עצמינו ואת האנשים בחיים שלנו,
ומרגישים אשמה, חוסר מימוש, אפילו הענשה עצמית.

אז אם אתם רוצים לשאול איתי ביחד את השאלות,
שיתנו לכם מענה של שינוי עמוק מבפנים.
אני כאן כדי לתת לכם מענה, בפגישת ייעוץ,
שבה נשאל את השאלות, שמובילות לצמיחה, לריפוי,
לשלווה ואהבה. בכל התחומים שבהם אתם מרגישים
שאתם צריכים את השינוי הזה.

לתיאום ושאלות, ניתן להשאיר פרטים כאן, בעמוד יצירת הקשר

 

acim-day115

21 יוני

By

No Comments

למצוא אהבה במקומות הלא נכונים

21 ביוני 2016 | By | No Comments

למצוא אהבה במקומות הלא נכונים
**********************************

האגו, שהוא המחשבה שאנחנו נפרדים מאלוהים ומהאהבה,
תמיד מנסה לחפש את האהבה מחוץ לעצמו,
הוא תמיד לא מרוצה ממשהו חיצוני וגם כשדברים
טובים קורים ,הוא נמצא בפחד וספקנות שהטוב
הזה לא אמתי ולכן הוא יעלם בקרוב,
ותמיד מצליח ליצור את העדויות למה שהוא
רוצה לראות כדי להגיד, "הנה ידעתי שזה יקרה".

הוא תמיד מנסה לתלות את האושר
שלו במה שהאדם השני יעשה או לא יעשה,
"אם הוא היה מתנהג ככה הייתי היום
במקום אחר, הייתי מאושרת, הייתי שלמה".

הוא תמיד מנסה למצוא את האושר שלו,
בדברים מתכלים, בדברים שצריך "להשיג" מבחוץ.
(סטטוס מסוים, נעליים חדשות, לבקר ולשנות אנשים בחיים שלנו וכו'…)

הדבקות של האגו באשליה הזאת מאפשרת
לו להמשיך לחפש ולא למצוא.
זאת הדרך היחידה שלו לשרוד.
לחפש אהבה במקומות הלא נכונים.
וכל זאת כדי להיתלות בעתיד או להיאחז בעבר,
אבל לעולם לא להיות בנוכחות
מלאה במה שקורה כאן ועכשיו.

האהבה קוראת לי להסתכל על השמש,
להרגיש על הלחיים את הקרירות של הרוח,
להקשיב בשקט למה שהיא מנסה להגיד לי,
לראות את התום שבכל אדם,
לראות אותו מעבר לטעויות שהוא עשה.

ההדרכה הפנימית שלי מחכה ממני
להסכמה להיזכר באהבה והיא
תמיד נמצאת שם, אבל ללא ההסכמה
שלי היא לא תפר את חוק הסיבה והתוצאה.

הדרך היחידה לרפא את העבר היא לסלוח לו.

כשאני מוכנה אפילו ממש ממש קצת,
לראות את התום של האדם שעומד מולי,
אני מוכנה לראות גם את התום שבי,
התום הזה מאחד את השכלים שלנו,
ומזכיר לנו ששנינו מגיעים מאותו המקום,
שנינו קרניים שמגיעות מאותה השמש.
ואם השמש היא המקור של שנינו,
אז במהות שלנו אנחנו אותו הדבר עצמו.

הקורס בניסים אומר שאין הוא מתכוון
ללמד את משמעות האהבה, כיוון
שדבר זה הוא מעבר למה שאפשר ללמד.
"ועם זאת מטרתו היא לסלק את המכשולים
למודעות של נוכחות האהבה, שהיא מורשתך הטבעית".

המצב הטבעי שלנו זה להיות בקבלה שלמה
של מי שאנחנו מתחת לכל מה שהעיניים
הפיזיות שלנו רואות, לזהות מתי האגו
נכנס לפעולה, ולבחור מחדש.
לבחור לחפש אותה במקום שבו היא נמצאת,
כדי לדעת שלא היה מה לחפש מלכתחילה.
זוגיות ואהבה
אני מזמינה אותך, לסדנת ליווי אישי איתי,
להתחיל את הקיץ, באנרגיה אחרת. 

קיץ של אהבה וניסים – הסדנה האישית שתעזור לך להתחיל את הקיץ סוף סוף, באנרגיה אחרת.

 כל הפרטים על הסדנה כאן,

ואפשר גם למלא את הפרטים בטופס ואצור עמך קשר בהקדם

22 מאי

By

4 Comments

איך להיות עקביים כשרוצים לעשות שינוי?

22 במאי 2016 | By | 4 Comments

איך חוסר עקביות, מונע מאיתנו להיות בהגשמה ממקום גבוה ומעצים?

בשבוע שעבר, שלחתי לרשימת המנויים שלי שאלה, "אילו אתגרים ומכשולים אתם מרגישים בתהליך הצמיחה הרוחנית שלכם"?

אני רוצה להגיד שהתשובות שהתקבלו, היו תשובות שמתאימות בדיוק לרשימת המנויים שלי.

תשובות של אנשים שמחוברים ללב שלהם ורוצים להשפיע על העולם בדרך הכי מעצימה וחיובית שאפשר.

היו כל כך הרבה תשובות, ושאלה אחת חזרה על עצמה שוב ושוב.

איך להיות עקביים?

איך להיות עקבי בתפילה?

איך להיות עקבי בכושר?

איך להיות עקבי בתרגול מדיטציה, יוגה, פילאטיס או שינוי הרגלי תזונה?

איך להיות עקביים כשאנחנו מחליטים לטפל ברגשות כמו קנאה? כעס? אכזבה?

והתשובה שלי היא, הקושי בלהיות עקביים, מגיע תמיד ממקום שבו אנחנו לא יודעים, מי אנחנו באמת. כל מטרה נחלשת, כשאנחנו הולכים לעברה בעיניים שמתמקדות בספק וחוסר אמון. אבל כשאנחנו מציבים לנו למטרה, לזכור מי אנחנו באמת, זה משנה את כל התמונה.

כשאנחנו מציבים את המטרה אחרת, אנחנו מתחילים להיות עקביים יותר.

כמה פעמים קרה לנו שהתחלנו להיות עקביים במשהו וראינו באמת שינוי חיובי, אבל אז, פתאום משהו גרם לנו להשתתק ולהפסיק?

זה אחד מהטריקים שלה האגו. כשהוא רואה שינוי חיובי, שהאגו רואה שאנחנו מתחילים בפעולות מאסיביות לשינוי, הוא מנסה להפסיק. למה? האגו לא יכול לשרוד באור. הוא חייב את הייאוש והחשיכה שלנו כדי להרגיש שהוא קיים.

לכן היום, אני משתפת איתך את 4 הדרכים שבהם אני משתמשת כדי לשמור על עקביות.

  1. מה חוסר העקביות מנסה למנוע ממך? מה המחיר שהוא גובה?
  2. עקביות זאת החלטה לזכור, מה המהות האמתית שלך. איזה דבר אתם כבר יכולים לעשות באופן עקבי מהיום? רשמו לי כאן בתגובות.
  3. אנחנו אף פעם לא לבד. לזכור שיש לך את ההדרכה הפנימית שלך ואפשר לקבל ממנה תובנות ומסרים מאילו פחדים מגיע חוסר העקביות שלך? לא משנה מה המקצוע שלכם. מטפלים, יועצים רוחניים, מדריכי כושר, מדריכי יוגה, יועצי נדל"ן, אנשי מכירות, בנקאים. כל אחד שנשלח אליכם, לא נשלח אליכם סתם. כל המטופלים שלי, לומדים תמיד איתי, איך לתקשר עם ההדרכה הפנימית שלהם.
  4. באיזה תפילה אני משתמשת בכל יום מהקורס בניסים כדי לשמור על עקביות? רק התכנית של אלוהים / האהבה, מובילה אותנו למקום שאנחנו רוצים להיות בו. התכנית שלנו – לא. התכנית של אלוהים – כן. :)

אז מה המחיר שאנחנו משלמים על חוסר עקביות?

ארבעת הכלים האלה, יעזרו לך להגדיל באופן משמעותי את רמת השמחה והאמונה בחיים שלך. מבטיחה לך!

מה עושים עכשיו?

  1. כותבים לי כאן בתיבת התגובות:

איזה הרגל אתם הולכים לאמץ לעצמכם כבר היום כדי לשמור על עקביות? בואו נעודד אחד את השני ונראה עד כמה זה אפשרי להיות עקביים.

  1. מקבלים פרטים על פגישה אישית איתי:

שבה נרד לשורש העניין, מה חוסר העקביות מונע ממך להכניס לחיים שלך ואיזה מחיר הוא גובה ? נותר מס' מועט של מפגשים החודש, לכן, כדאי למהר ולשריין מקום. כל הפרטים כאן

 

 

29 דצמבר

By

No Comments

איך לגרום לאנשים להקשיב לך?

29 בדצמבר 2015 | By | No Comments

כמה פעמים ניהלת שיחה בינך לבין עוד מישהו ופשוט הרגשת שלא מקשיבים לך? שלא רואים אותך? שהחשיבות שלך בעיני האדם השני היא מזערית? שהוא או היא נכנסים למגננה רק בגלל מילה אחת שאמרת?

היום בסרטון, נלמד למה זה קורה ומה השורש של העניין הזה, ונקבל את 2 הדרכים לכך שיקשיבו באמת למה שיש לנו להגיד.

♥ לרכישת הטיפול הדיגיטלי לריפוי הילד הפנימי (במחיר מיוחד לתחילת השנה) שדיברתי עליו בסרטון, לוחצים כאן. המבצע מסתיים ממש בעוד מס' ימים. 

innerchildtherapyheader

תסריט:

היי לכולם, כאן נילי ממחשבות אוהבות. והיום אני רוצה בסרטון הזה לדבר על איך אנחנו יכולים להתמודד, כשאני מרגישים שלא מקשיבים לנו?

זאת יכולה להיות תחושה מאוד מורידה ומתסכלת שאנחנו מרגישים שיש לנו מה להגיד, מה להוציא החוצה, ואין באמת בעולם החיצוני, בסביבה הקרובה שלנו או היותר רחוקה שלנו, מישהו שיקשיב לנו ובאמת יבין אותנו.

בעצם זה יכול להיות במקום עבודה שלנו, שיש לנו מה להגיד, ואנחנו מרגישים שישמעו אותנו ולא יקשיבו לנו, שיתנו לנו ישר פתרון, במקום להכיל באיזה שהוא מרחב את מה שאנחנו באמת מרגישים.

ויש פה בעצם שתי נקודות חשובות שאנחנו יכולים לשים אליהם לב ופשוט לשנות את הגישה לבעיה הזאת. וככה בעצם לראות איך העולם החיצוני כן מקשיב לנו.

אז הדבר הראשון הוא, לפי הקורס בניסים, כל מה שאנחנו לא אוהבים, לא מרוצים ואנחנו לא מקבלים, אנחנו משליכים אותו החוצה, אנחנו יוצרים השלכה, ואת ההשלכה הזאת בעצם כדי לא לראות בתוכנו, אנחנו מעדיפים לראות בעולם החיצוני שלנו. אז שאנחנו בעצם אומרים, "הוא לא מקשיב לי", "היא לא מקשיבה לי", בעצם מה אנחנו אומרים במשפט הזה אם אנחנו עושים השלכה? אנחנו אומרים בעצם, "אני לא מקשיבה לי".

הנקודה הזאת היא יותר מקריטית אפילו כדי לגרום לאנשים להקשיב לנו, כי כל עוד אנחנו לא עושים את זה באמת, אנחנו נמשיך לראות את זה בחוץ. וזה הרבה יותר עמוק ממה שאנחנו חושבים. כי אם אנחנו בעצם לא באמת יושבים עם עצמנו ברמת היום יום אפילו, ופשוט מתבוננים על החיים שלנו ועל עצמנו מבפנים. בין אם זה אפילו 5 דקות לפני שאנחנו הולכים לישון. אנחנו לא מאפשרים לעולם החיצוני להכיל את מי שאנחנו באמת.

ומה זה אומר?

אם אני רוצה שהעולם החיצוני באמת יקשיב לי, ואני יושבת עם עצמי ומקשיבה באמת לעצמי, למה שאני מרגישה, למה שאני חושבת על עצמי, איך אני שופטת את עצמי, איך אני רואה את עצמי. למשל, אם אני רואה שמשהו חסר לי, נגיד וחסרה לי סבלנות ואני מתנהלת מהמקום הזה ביום יום, ואני רואה בעצם איך חוסר הסבלנות הזה גורם לי לחוסר שלווה, ואני לא יושבת עם עצמי ואני שואלת א עצמי למה אני מרגישה שאין לי סבלנות. מאיפה זה באמת מגיע ומה חוסר הסבלנות הזה בעצם מסתיר.

כי משהו כמו חוסר סבלנות, יכול להיות מילה מאוד מקושטת שבתוכה יש משהו שאני מונעת מעצמי לראות. יכול להיות שחוסר סבלנות יכול להסתיר בתוכו כעס על מישהו, שאני לא באמת מקשיבה לו. (לכעס). ואני בעצם מנסה למנוע מעצמי את התחושה של הכעס כי יכול להיות שאני מפחדת לכעוס, ביני לבין עצמי על אותו אדם, ואז בעצם ההימנעות הזאת, אני קוראת לה, "חוסר סבלנות" ואז חוסר הסבלנות הזאת יוצאת החוצה.

זה ממש כמו מן רכבת הרים, שאנחנו חייבים לחזור אחורה לראות, מה הייתה נקודת הפתיחה שלנו. מה הייתה נקודת הפתיחה, מה המקור לחוסר הסבלנות שלי, מה המקור לזה שאני מרגישה שלא מקשיבים לי, מה המקור לזה שאני מרגישה שאני כועסת, ולא לפחד להודות ביני לבין עצמי, על זה שיכול להיות שיש בי כעס. זה לא אומר שעכשיו אני צריכה ללכת ולהוציא את כל הכעס על הבן אדם הזה, התהליך הוא ביני לבין עצמי, אני צריכה להודות ביני לבין עצמי על מה שאני מרגישה מבפנים, וזאת מה שנקרא, "אומנות ההקשבה".

אומנות ההקשבה לעצמי, למה שאני באמת מרגישה מבפנים, בלי לשפוט את עצמי, בלי לעשות לעצמי גם יותר מידי הנחות, אלא פשוט לשבת, ולהיות כנה עם עצמי, כי כשאני כנה עם עצמי, אני בעצם גם את זה, רואה אחר כך כלפי חוץ. כשאני מקבלת את מה שאני מבפנים, גם אם זה לפעמים לא מתיישב טוב עם מה שהייתי רוצה עכשיו, וגם אם עכשיו אני מרגישה שתקופה מסוימת אני נמצאת בכעס. אז ביני לבין עצמי אני יכולה לשבת ולפתור את זה.

אני יכולה לשבת עם ההדרכה הפנימית שלי, ולקבל ממנה את המענה, לקבל ממנה את הפתרון, כי הפתרון שלה הוא תמיד אוהב. הפתרון שלה מכיל בתוכו גם סבלנות, גם הקשבה, גם בעצם התבוננות על הכעס ממקום אחר, והיכולת באמת לרפא אותו, בכדי לא להעצים אותו ולהשליך אותו החוצה.

אז יש לנו את המקום הזה שאנחנו הרבה פעמים נוטים לשכוח, שאנחנו לא לבד, ויש לנו הדרכה שעובדת אתנו על כל השיעורים הרוחניים שלנו בחיים. אז כשאנחנו בעצם מתחילים להקשיב לה, להקשיב לרגשות שלנו, למה באמת קורה בתוכנו, אנחנו עוזרים לתהליך של הריפוי להתרחש בתוכנו, ואז שאנחנו יוצאים שוב לשיעורים החוצה, אנחנו מרגישים את השינוי גם מבחוץ, כי אנחנו עשינו את העבודה מבפנים.

אז כשאני מרגישה שלא מקשיבים לי בעולם החיצוני אני נכנסת פנימה ואני שואלת את עצמי, "איפה אני לא מקשיבה לעצמי"? באיזה מקומות, לאיזה רגשות אני לא רוצה להקשיב, לאיזה תפיסות עולם אני לא רוצה להקשיב. מה אני נמנעת מלראות בתוכי שאולי אני אפילו קצת חוששת לראות?

הנקודה השנייה, שתעזור לנו להתמודד כשאנחנו רוצים שאנשים יקשיבו לנו, היא הילד הפנימי שלנו.

הילד הפנימי שלנו הוא הילד היצירתי שבתוכנו, זה שבעצם חי את החיים, שיש לו את כוח החיים בתוכו. יש לו את כל מערך הכלים שהוא צריך בשביל להצליח במהלך החיים שלו. והילד הפנימי שלנו הרבה פעמים חווה בתור ילד, כשאנחנו היינו ילדים, חוסר הקשבה. גם המבוגרים בחיים שלו, יכול להיות לא הקשיבו לו. יכול להיות שזה היה בגן, בבית ספר, עם ההורים, עם אחים ואחיות, עם חברים, זאת אומרת, חווינו חוסר הקשבה, וחוסר הכלה, והקשבה היא מילה שבצעם אם מסתכלים עליה לעומק, היא לא רק כשמקשיבים לי, הקשבה היא גם היכולת של מישהו לקבל אותנו.

שאני מקשיב לך, אני מקבל את זה שיש לך מה להגיד. אני לא חייב להסכים איתך, אבל אני מקבל את זה שאתה הוויה בפני עצמה, כמו שאני הוויה בפני עצמי, ושאנחנו יכולים להכיל אחד את השני, ולקבל אחד את השני, גם אם אנחנו לא מסכימים.

אז בעצם כשהילד שבנו שהוא לא חווה את המקום הזה של הקבלה וההקשבה, נוצר בתוכו בעצם איזה שהוא מקום שהיום אנחנו יכלים לקרוא לו, כעס, או אפילו מקום שהוא מרגיש, שהוא רוצה לרקוע ברגליים ולהגיד, "עד שאני לא מקבל את מה שאני רוצה, אני ממש לא מתכוון לוותר". וזה הילד שבנו שרוצה לקבל את מה שהוא רוצה. והדבר היחיד שהוא במאת באמת רוצה, גם אם היום זה נראה לנו כמו להצליח להתקבל למקום עבודה, או להצליח להתקדם בעסק, או להצליח לתקן את מערכת היחסים עם x, y  או z.

הילד בעצם רוצה רק שיקשיבו לו. ומי שבאמת יכול להקשיב לילד זה אנחנו. כשאנחנו מקשיבים לילד הפנימי שלנו, אנחנו בעצם עוזרים לנו בתהליך של לרפא את המקום הזה שהוא חווה אז. לרפא את המקום הזה שהוא הרגיש שלא הכילו אותו. לרפא את המקום הזה שהוא הרגיש שלא מקבלים אותו באמת, כמו שהוא.

ושהילד מרגיש שלא מקבלים אותו כמו שהוא, גם היום אנחנו יכולים לראות אנחנו יכלים לראות את זה על הילדים שלנו, מה שזה יוצר אצלם זו איזה שהיא התנגדות למה שיש לנו להגיד, ואפילו הייתי אומרת שזה סוגר את הלב, וכשהלב נסגר, לאט לאט אנחנו מתחילים לשפוט את העולם, לשפוט את האנשים בעולם שלנו, והרבה פעמים גם לשפוט אותם על דברים שהם לא באמת התכוונו לעשות או לפגוע או להגיד.

אז הילד הפנימי שלנו, זה עולם עשיר, שיש בו כל כך הרבה מתנות ואוצרות, שרק מחכים, שאנחנו נקרא להם. וזה בעצם איזה שהוא תהליך, שאנחנו מקשיבים לילד בתוכנו, אנחנו מתחילים לגלות את המתנות האלה.

מתנות של ילד פנימי יכולות להיות כמו רגישות נפלאה, והיכולת לראות מצבים מנקודת מבט אחרת, יכולת אומנותית, כישרונות שיש בנו ואפילו לא ידענו שהם קיימים או כישרונות שאנחנו רוצים לפתח ואנחנו מרגישים עצורים מבפנים, או היכולת לבטא את עצמנו באמת ולהוציא החוצה את מה  שאנחנו מרגישים, בדרך אותנטית שהיא באמת מחוברת למי שאנחנו מבלי לנסות להיות מישהו אחר או להרגיש אשמה על זה שאנחנו אומרים את האמת שלנו, ובאמת לראות בעולם החיצוני, איך האמת שלנו שהיא באה ממקום של חיבור אמיתי לעולם האינסופי שקיים בתוכנו, אז אנחנו גם רואים את זה בחוץ.

זה עולם של אהבה, זה עולם של קבלה עצמית, וקבלה של האנשים בחיים שלנו. עוד פעם, לא חייבים להסכים איתם, אבל לקבל את זה שהם הם, ואנחנו אנחנו. ואנחנו מגיעים מאותו מקום וגם בסופן של דבר חוזרים לאותו מקום, אז לקבל את זה שאנחנו זהים במהות שלנו, אנחנו לגמרי זהים אחד לשני, בכל מי שאנחנו מבפנים, רק שאנחנו הרמנו על הזהות הזאת, המון המון שיפוטים. המון כאבים, שוב, מהילד הפנימי שלנו. ובעצם זה כמו ערימה שיצרנו, שאנחנו חושבים יכול להיות היום שהיא גדולה וענקית, ויהיה לנו מאוד קשה, אבל לא. זה לא קשה, אבל זה תהליך שאנחנו לא מוותרים לעצמנו ואנחנו מקשיבים באמת למה שקורא בתוכנו, ומסכימים לקבל את מי שאנחנו באמת.

שאנחנו מסכימים באמת, אנחנו משדרים גם לצד השני בחיים שלנו, גם לאנשים שאנחנו איתם, לסביבה שלנו, שאנחנו גם מאפשרים להם לקבל את עצמם. וזה המקום בעצם שהזהות שלנו היא זהה לכל אדם אחר בחיים שלנו.

אז כשאנחנו רוצים באמת שיקשיבו לנו, אנחנו חייבים חייבים לקחת את עצמנו לעצמנו מה שנקרא, ולהקשיב למה שקורה בתוכנו באמת, ולכתוב את זה, לדבר על זה עם ההדרכה שלנו, עם חבר קרוב שלנו שאנחנו סומכים עליו, או עם מטפל שאנחנו סומכים עליו, ופשוט לקבל את עצמנו כפי שאנחנו באמת.


 

♥ לרכישת הטיפול הדיגיטלי לריפוי הילד הפנימי (במחיר מיוחד לתחילת השנה) שדיברתי עליו בסרטון, לוחצים כאן. המבצע מסתיים ממש בעוד מס' ימים. 

24 יולי

By

3 Comments

איך לזהות כל חסימה?

24 ביולי 2015 | By | 3 Comments

ח

השבוע לא יצא לי לכתוב בבלוג , בגלל ההכנות להרצאה, אבל לא שכחתי אותך.

בכל התקופה האחרונה, חשבתי הרבה על ההתנהלות שלנו עם חסימות. הרבה מאתנו יודעים שהן קיימות, הרבה מאתנו רוצים להפסיק לסחוב אותן, אבל הרבה פעמים גם אם אנחנו יודעים מהי החסימה, אין לנו את הכוח להתחיל בתהליך.

עם השנים למדתי, שיש דברים שאנחנו מוכנים למסור לריפוי מהרב יותר, כי קל לנו לזרום איתם, ואנחנו פחות מפחדים מהתוצאה.

ויש דברים שממש קשו לנו להניח להם להיות כפי שהם, כי אנחנו מפחדים מהתוצאה.

#אז איך בעצם אנחנו יכולים להזות את החסימה וגם להתחיל לפעול על מנת לשחרר אותה?

התשובה היא לשאול את עצמי – עם מי אני ברוגז? (במחשבה).

עם מי אני עדיין ברוגז? (סורי על הפשטות, אבל היא תמיד הכי משחררת).

-האם אני ברוגז עם הילדים מהבית ספר?

-האם אני ברוגז עם אחד ההורים שלי? (גם אם היום אנחנו מדברים והכל בסדר).

-האם אני ברוגז עם האקס שלי?

רק לזהות את האדם שאתו אנחנו ברוגז.

ולמה?

כי אנחנו לא באמת ברוגז עם אותו אדם.

אנחנו ברוגז עם ההרגשה שהאדם הזה עורר בנו.

ואני אחזור על זה שוב.

אני לא באמת ברוגז עם האדם הזה, אלא רק עם ההרגשה שהאדם הזה עורר בי.

אם הילדים מבית הספר גרמו לי להרגיש דחויה, אני ברגוז עם הרגשת הדחייה שבתוכי.

אם אחד ההורים גרם לי להרגיש לא מספיק טובה, אני ברגוז עם ההרגשה של לא מספיק טובה בתוכי.

ובגלל הסיבה הזאת, ה"שולם" כבר לא קשור בכלל אל אותו אדם שעורר בי את הרגש.

השולם קשור אך ורק אליי ואל ההרגשה שבתוכי.

התפקיד שלנו בתור אנשים שכן, לרוב רגישים, יהיה להשלים. לא להתנגד להרגשה הזאת, היא בסך הכל רוצה שנשים לב אליה, נזין אותה בקצת אהבה.

אז אם מי אתם הולכים להשלים? עם איזה רגש? אני רוצה לשמוע מכם (כאן בתחתית הפוסט)

**שתפו את הפוסט עם אדם שאתם מרגישים שיכול להיעזר בו.

באהבה ענקית,

נילי

30 יוני

By

4 Comments

אהבה עצמית – למה לא לשפר את עצמך?

30 ביוני 2015 | By | 4 Comments

self_improvment+why_not

שיעור 2 באהבה עצמית – למה לא לשפר את עצמך?

האם נתקלת פעם בהרגשה שלא משנה כמה את עובדת על עצמך, זה אף פעם לא מספיק?

את מרגישה שההערכה העצמית שלך עולה לכמה ימים אבל אז משהו קורה, מישהו אומר משהו שנוגע לך בנקודות הכי רגישות, או שניסית לעשות דברים ממקום לא אמיתי שמנסה לרצות אנשים אחרים במקום להקשיב לקול הפנימי שלך ואת מרגישה שבעצם לא השגת כלום?

אם כן, יש לי חדשות טובות בשבילך.

כדאי לך לעצור עכשיו.

למה?

כי זה אף פעם לא יספיק. 

זה פשוט לא עובד יותר. לא משנה כמה ננסה לשפר את עצמנו, עצם זה שאנחנו חושבים שיש מה לשפר, זאת הנקודה החשובה ביותר שצריך לעבוד עליה כדי לאהוב את עצמנו כפי שאנחנו באמת. הערכה עצמית אותנטית, היא לא להתמקד יותר בעצמי ממקום של נסיון לשפר, אלא להתמקד בעצמי ממקום של לקבל ולאהוב את כל ההוויה האמתית שלי.

רק קבלה מוחלטת ואהבה מוחלטת ללא שום תנאים, תגרום לנו להיות האני שאנחנו רוצים ואמורים להיות.

אז אני מזמינה אותך ללחוץ play ולצפות בסרטון, ומחכה לתגובה שלך בתחתית הפוסט (בתיבת התגובות)

תסריט הסרטון:

היי לכולם, נילי מהחופש להתבוננות פנימית.

והיום אני רוצה לדבר אתכם על שיפור עצמי, ואיך לנסות להפסיק לשפר את עצמינו בכוח?

אז הרבה פעמים המטרות שלנו והמטרות המוגדרות שלנו לשיפור עצמי, מגיעות ממקום שאנחנו רוצים ליצור דימוי מסוים של עצמינו.

אנחנו רוצים להיראות בעיני הסביבה אנשים מצליחים יותר, אנחנו רוצים להצליח עבור מישהו אחר, ולאו דווקא עבור עצמינו, וזה כן מניע אותנו וגורם לנו לפעול, אבל אנחנו מוצאים שמאוד קשה לנו להתאים את עצמנו לציפיות של הסביבה.

אז החדשות הן, שאנחנו לא אמורים לנסות לשפר את עצמנו. ולמה?

כי אין שום כמות של שיפור עצמי מסוימת שאנחנו נוכל להגיע אליה ולהגיד שזה בעצם הצליח. בין אם מדובר במשקל של גוף, בין אם מדובר במערכת יחסים מסוימת שאנחנו רוצים להצליח להגשים את עצמינו בתוכה.

אנחנו לא באמת יכולים לשפר את עצמנו, כי אין שום עצמי שצריך שיפור. כמו שהאגו רואה את הדמות הזאת שיש לה אישיות, והיא צריכה לשפר את עצמה, תמיד יהיה שם מה לשפר, תמיד יהיה מה לעבוד, ובכל המקרים האגו לא יהיה מרוצה. כי תמיד יהיה מה לשפר, תמיד יהיה מה לעשות כדי לרצות או את הסביבה, או להרגיש מספיק טוב.

האני האמתי שלנו, מה שמסתתר מתחת לאישיות, מתחת לאופי, מתחת לקוי האישיות שלנו, לא דורש שום שיפור, הוא דורש פשוט קבלה. זאת אומרת, אנחנו יכולים לקבל את מי שאנחנו באמת ולהתחיל להוציא אותו החוצה, ובמקום לנסות לקבל מבחוץ איזה שהוא אישור, שיראה לנו שאנחנו מספיק מצליחים, שווים, או רצויים.

כל מה שאנחנו מנסים ליצור, לא באמת צריך שניצור אותו, כי הכל כבר קיים. אנחנו פשוט צריכים להיכנס למערכת החשיבה הזאת שמראה לנו שזה כבר קיים בתוכנו. ומערכת החשיבה הזאת היא בעצם הבחירה במחשבות שמראות לנו מי אנחנו באמת.

בכל בוקר, אפשר לבקש מההדרכה הפנימית שלנו, שתעזור לנו לראות מי אנחנו באמת. מי נמצא מתחת לדמות הזאת שנושאת את השם שלנו. אנחנו יכולים לקום, ולבקש היום לחוות את מי שאנחנו באמת ולא לנסות ליצור איזה שהיא דמות שתנסה לרצות את הסביבה, או תנסה לרצות את העולם, אלא פשוט להיכנס למקום הזה, שבו אנחנו מתחילים להרגיש ולגלות מה נמצא מתחת לדמות שלנו.

מה נמצא מתחת לבגד הזה שהוא הגוף שלנו. ופשוט משם, להתחיל לקבל את מי שאנחנו באמת. ברגע שאנחנו מחליטים לקבל את מי שאנחנו באמת, אנחנו צעד צעד עוברים עם ההדרכה שלנו, על כל נסיבות החיים שלנו. קורה לנו משהו במהלך היום? אנחנו יודעים שזה משהו שבא להראות לנו, מי אנחנו באמת. יש איזה משבר? איזה משהו לא צפוי? כל הדברים האלה נועדו להראות לנו מי אנחנו באמת.

אנחנו רוצים להשיג מטרה מסוימת?  אנחנו יכולים לחשוב מי זה שרוצה להשיג את המטרה הזאת. האגו שלי שמנסה ליצור דמות מסוימת כד להראות למישהו שהצלחתי? או האהבה שרוצה לעזור לי לקבל את מי שאני באמת.

בכל רגע נתון, יש לנו את הבחירה, בין אם לשפר את עצמנו עבור משהו חיצוני, או לקבל את עצמנו עבור מה שנמצא כאן ועכשיו. כי האושר נמצא כאן ועכשיו, והוא לא נמצא בנקודה מסוימת בעתיד, שמתי שנגיע אליה אז נהיה מאושרים.

התפקיד שלנו הוא לקבל את עצמנו עכשיו, ממש כמו שאנחנו באמת. זה יכול להיות מאוד מאוד מאתגר. זה נראה לאגו מאוד קשה, כי עדיין הדברים לא קרו כמו שרצינו שהם יקרו. אבל זה המקום היחיד שבו בעצם שינוי אמתי יכול להתרחש, רק כאן ועכשיו, ומהנקודה הזאת, להתחיל לבחור עם ההדרכה שלנו, לגלות ולקבל את מי שאנחנו באמת מתחת לכל הדמות שאנחנו רגילים לראות בבוקר מול המראה ולזהות אותה כאישיות שלנו.

#משימות לשיעור

1. אז השבוע הזה המשימה שלנו תהיה בכל פעם שאנחנו מביטים על עצמנו במראה, להתחיל לבקש מההדרכה שלנו לראות את עצמנו כמו שאנחנו באמת ופשוט להתחיל לקבל את עצמנו.

2. לכתוב לעצמנו מכתב שבו אנחנו באמת באמת מבטאים את כל הדברים שאנחנו כן אוהבים בעצמנו ולראות את כל הנקודות מהשבוע האחרון ומהתקופה האחרונה, שבאמת הצלחנו לעשות את זה, שבאמת הצלחנו להקשיב לאינטואיציה לשנו, למה שקורה בתוכנו, ולא לנסות להתאים את עצמנו למה שקורה בחוץ, אלא לקבל את עצמנו כמו שאנחנו עכשיו.

ועכשיו אלייך: אני רוצה לשמוע מכם, אם יש לכם איזה שהיא דרך שגיליתם שבה אתם מתחילים לקבל את עצמכם כמו שאתם באמת ולאהוב את עצמכם כמו שאתם באמת, אני רוצה לשמוע מכם, מה הדרך הזאת?

או שלחלופין, אם אתם מרגישים איזה שהוא קושי בלקבל את עצמכם כמו שאתם באמת, מה הקושי הזה? ספרו לי כאן בתיבת התגובות, ואענה לכם כאן.