Image Image Image Image Image Image Image Image Image

הערכה עצמית

15 אפריל

By

No Comments

מחשבות אוהבות – לחפור או לחקור?

15 באפריל 2018 | By | No Comments

האם זה נכון לחפור בילדות שלנו או בפצעי עבר כדי לרפא פצע? ברוב המקרים אנחנו חוששים להיכנס למקומות האלה כי לא ידענו אף פעם איך להתמודד איתם.

הרי אם היינו יודעים, אולי לא היינו חווים את הפצע עד היום. והדרך שאני הכי מאמינה בה, היא לשנות תפיסה לגבי המילה לחפור, ובמקום זה לאמץ את המילה לחקור. לחקור את עצמינו, להתבונן פנימה, לראות את עצמינו כפי שלא ראינו מעולם, לגלות עולמות שלמים של עושר, שמחה, שפע, עצב, שנאה, כל הדברים שבעצם קיימים בנו.

כל ההיבטים שהם המכלול שלנו, אלו שנראים טובים ויפים ומוארים, ואלו שנראים לנו אפלים ומכוסים בצל. וכך, לרפא את הפצעים. במקום לחפור, לחקור, ועל ידי החקירה, לקבל פרספקטיבה שונה על כל מה שחווינו. על כל מה שיצרנו מתוך העולם הפנימי שלנו והשלכנו החוצה.

 

05 מרץ

By

No Comments

מה למדנו שצריך לעשות על מנת לקבל אהבה?

5 במרץ 2018 | By | No Comments

בימים האחרונים חשבתי הרבה על נושא שבכל פעם שהוא עולה בחיים שלי, אני רוצה לבחון אותו מכמה זוויות שונות, ואז טיפה לנוח ממנו, ואז לחזור שוב. היום חשבתי לשתף אתכם בתובנות שעלו לי מהנושא הזה ואני מאמינה שהנושא עצמו והמחשבות עליו מאוד יכולים לעזור.

והנושא הוא, הדרך שבה למדנו לקבל אהבה. הכוונה כאן בעצם היא מה למדנו כילדים שאנחנו צריכים לעשות על מנת לקבל אהבה? מה החוויות שהיו לנו כילדים שדרכם למדנו גם אם זה נראה לנו הכי הזוי ולא קשור שאנחנו צריכים לעשות כדי לקבל אהבה מאחד ההורים, מבני זוג, מחברים, חברים לעבודה?

אני זוכרת למשל שכילדה, מאוד אהבתי לשחק תופסת עם בני דודים שלי, ויש לי חוויה שממש קשורה לנושא הזה, שעד היום אני יודעת שהיא השפיע עליי בהרבה אזורים שונים בחיים. אני ובן דוד שלי שיחקנו תופסת, הוא רדף אחריי וברחתי ממש ככל שיכולתי, ואז פתאום נפלתי על הברך הימנית, וממש נפצעתי. באותם רגעים אפילו לא התרגשתי מזה האמת, אפילו לא זכור לי שממש כאב לי, אבל אני זוכרת איך כולם כעסו על בן דוד שלי, שאפילו שזה היה רק משחק, האשימו אותו שנפצעתי, והוא היה צריך לדאוג לי ולטפל בי.

התשומת לב הזאת, ממש הייתה לי לא מוכרת, פתאום הכרתי משהו חדש, כואב לי, אז רואים אותי, פתאום יש אני, פתאום מישהו שאשם בבעיות שלי. רציתי להגיד להם שמבחינתי הוא בכלל לא אשם, אבל אף פעם לא הצלחתי כילדה להגיד את הדברים הבאמת חשובים, כי תמיד הרגשתי שאני צריכה להיות החמודה, לספק את הסחורה למה שציפו ממני. אם חושבים שאני חמודה, אני חייבת להיות חמודה, וילדות חמודות לא משמיעות את הקול שלהן בכל מה שקשור לדברים החשובים באמת.

ואז, למדתי בעצם, שתשומת לב מגברים, יכולה לבוא הרבה פעמים על ידי זה שהם יגרמו לך כאב. כאב רגשי, כאב שפתאום יגרום לו לטפל בך, לראות אותך, וככה זה יפתח צוהר לדבר, לתקשר אחד עם השני על דברים אחרים, דברים מהותיים, דברים של החיים. אז התובנה הזאת, גורמת לך למצוא את האנשים שירצו להכאיב לך, לפצוע לך את הלב, כדי שתוכלי להגיד להם, הנה, אתה פגעת בי, "עכשיו תיקח אחריות ותתקן את מה שעשית".

או שלחילופין, למצוא מישהו שיכאיב לך, כדי שהסביבה תראה אותך ותטפל בך, ואז גם לקחת בחשבון, שזה יכול לא לקרות, ולהמשיך לנסות להכאיב לעצמך עוד ועוד, כדי שאותו אדם או אדם אחר כן יבחינו בך ויקבלו אותך. ואני חושבת, כמה אשמה יש במחשבה הזו, כמה אפשר לסחוב אותה שנים על גבי שנים, ולא לדעת בכלל, וואו, ככה אני? זה מה שאני עושה לעצמי?

לכן, עצם הזיהוי של המחשבות האלה הוא כל כך חשוב בתהליך של צמיחה אישית, ממש ממש קריטי, כי אחרת איך נדע שככה אנחנו מתנהלים ומתהלכים בעולם? לזהות מה למדנו שאנחנו צריכים לעשות או להיות כדי לקבל אהבה, זה אחד מהדברים העצמתיים ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור עצמינו כדי לרפא את הלב, לרפא את הצורך בלקבל כאב כדי לקבל אהבה, לרפא את הצורך בלקבל כאפות גדולות מהחיים, כדי שיראו אותנו, שישימו לב כמה אנחנו נפלאים ואהובים גם ככה. אז אם אנחנו כל כך נפלאים ואהובים, אין שום צורך הגיוני בלהחזיק את הצורך בכאב.

אפשר לוותר עליו בשמחה ולמסור אותו לאלוהים או לאמא אדמה או לכל מושג שאנחנו מתחברים אליו ואז לאט לאט לתקשר עם האנשים בחיים שלנו מהמקום הזה, המרופא.

ועוד דבר כל כך חשוב, זה להדגיש ולהראות לילדים שלנו כמה הם נפלאים בדיוק כפי שהם, כמה הם לא צריכים להיות חמודים, מדויקים, או ווטאבר כדי שנאהב אותם. וכן להתבונן ולראות עם עצמינו, כמה הם מתנהגים בדיוק כפי שמצופה מהם, כי הם יודעים ברמה לא מודעת, שזה בדיוק מה שחושבים עליהם ולכן הם חייבים לספק את הסחורה. והכאב הזה, והמחשבות האלה עוברות מדור לדור, ממשפחה למשפחה, מאב לבן, מאמא לבת, מסבים וסבתות לנכדים וכן הלאה והלאה. בדיוק כמו שאנחנו היינו ולא ידענו למה אנחנו כאלה.

לזהות את המחשבות האלה, זה ממש כמו לשחרר גם את עצמינו וגם אנשים בחיים שלנו מכבלים שמגבילים אותנו ואת היכולת שלנו לתת להם אהבה.

08 ינואר

By

2 Comments

שבריריות היא כוח

8 בינואר 2018 | By | 2 Comments

לפעמים ברגעים של שקט, שאנחנו עם עצמינו ועם המחשבות שלנו, אנחנו מרגישים כמה הכוח שלנו מוגבל. לא בגלל שאנחנו לא טובים. לא בגלל שמשהו חסר לנו. לא בגלל משהו שעשינו מתי שהוא בחיים שלנו. לא בגלל שמישהו אחר הוא עם כוח גדול משלנו. אלא רק בגלל שאנחנו מחוברים למערכת חשיבה שלא טבעית לנו. היא נראית טבעית, היא נראית כברירה היחידה "לשרוד" בעולם הזה, והיא נראית מאוד "מוצדקת" בגלל כל הקשיים שאנחנו עוברים בכל ויום ויום, אבל היא לא.

לא טבעי שנראה טבעי

לא טבעי לנו להיות בתחרות, אבל זה מה שלמדנו. לא טבעי לנו לתלות אושר במשהו חיצוני לנו, כי עמוק בתוכינו אנחנו יודעים שהכוח הזה של האושר נמצא בתוכינו. אנחנו יודעים עמוק בתוכנו, שאין שום תועלת בלנסות להיתלות ולהיאחז באנשים שיתנו לנו את מה שאנחנו מחפשים בהם. ביטחון שייתן לנו שלווה ואושר מבחוץ. לא טבעי לנו להיות רחוקים ואטומים אחד לשני, אבל זה מה שלמדנו שמגן עלינו.

לא טבעי לנו לסגור את הלב, אבל זה מה שלמדנו שעדיף מלהיות פגיעים. לא טבעי לנו לשנוא את עצמינו, לא טבעי לנו לשפוט אנשים אחרים ולהחליט מתי הם היו בסדר ומתי לא, אבל אנחנו שופטים בכל רגע ורגע כי אנחנו מאמינים שאנחנו יודעים ומכירים את כל התמונה, את כל החתיכות של הפאזל. עצם זה שאנחנו  מתעכבים כל כך הרבה זמן על ההחלטות הלא טבעיות האלה, שנים, עידנים, אנחנו הולכים במעגלים. זה היה ככה מאז ומתמיד. מהזכרונות הכי ראשונים בילדות. דברים שראיתי מסביבי, כבר בגן. מי ישחק איתי? למי יש את הברביות הכי טובות? ואם אהיה לבד ואף אחד לא יציע לי? מי יתן לי את מה שאני מבקשת? ואז בבית ספר, למה המורה כועסת עכשיו? ובחטיבה, למה הילדה הזאת צוחקת עליי עכשיו, ומה אני עושה עם כל השנאה הזאת? אני באמת לא יודעת, ומרגישה שלא עשיתי כלום לאף אחד, אבל אני מקבלת רק רע. בכל מעגל חיים אנחנו פוגשים את עצמינו הרבה פעמים, עם הידיים בצדדים. חסרי אונים.

הפירוד הדמיוני

ואז, זיכרון אחר זיכרון, מקרה אחר מקרה, אנחנו יוצרים לנו כוח אחר, כוח שהוא לא אמתי, אבל בגלל שכל כך התרגלנו להאמין בכוח הזה, שכחנו מה הכוח האמתי שלנו. ההתחלה הייתה בבחירה הראשונית להיות נפרדים במחשבה מאלוהים. דבר שלא באמת התרחש מעולם ולא יוכל להתרחש לעולם. הניתוק הזה במחשבה, יצר פירוד. פירוד דמיוני בינינו לבין אלוהים, פירוד דמיוני בינינו לבין עצמינו.

הקורס בניסים אומר, "אם אתה בוטח בכוחך שלך, יש לך כל הסיבות להיות חושש לבאות, חרד ונפחד. למה אתה יכול לצפות מראש ובמה אתה יכול לשלוט? מה יכול לתת לך את היכולת להיות מודע לכל ההיבטים של בעיה כלשהי ולפתור אותם בדרך שרק טוב יצמח מן העניין? מה יש בך שיתן את יכולת ההבחנה בפתרון הנכון, ואת הערובה שהוא יוגשם? כשלעצמך אינך יכול לעשות אף לא אחד מן הדברים האלה. להאמין שאתה יכול משמעו לתת אמון בדבר בלתי אמין, ולהצדיק פחד, חרדה, דכאון, כעס וצער. מיהו אשר יתן את אמונו בחולשה ויחוש בטחון? ולעומת זאת, מיהו אשר ייתן את אמונו בכוח ויחוש חולשה"? "אלוהים הוא הכוח שבו אני בוטח". אבל אלוהים לא נמצא בחוץ, הוא נמצא בתוך כל אחד ואחד ואין שום דרך שבה ניתן להיפרד ממנו.

הכרה בחוסר השליטה שלנו בכל מצב, יכולה לגרום לנו לחשוש שנאבד את הכוח שיצרנו. אנחנו מאמינים שזה באמת הכוח האמתי שלנו, וקשה לנו מאוד לוותר על מה שהוא נותן לנו. אבל ההכרה בחוסר השליטה שלנו, יכולה לפתוח פתח להכיר בכך שאנחנו שבריריים, וזאת הברכה הגדולה ביותר.

הכרה בשבריריות היא כוח 

הכרה בשבריריות שלנו, היא הכי הכרחית. אחרת אין הזדמנות לכוח האמתי להתגלות בתוכינו. אבל זה לא נגמר שם. המטרה של ההכרה בשבריריות, היא בשביל להיחלץ ממנה ולא בשביל לטבוע בה. אין לנו יכולת לשלוט באף אחד ובמה הוא יעשה. להכיר בזה זה קשה, אבל גם משחרר. כי יש לנו יכולת להגיע לשביל שמוביל אותנו לכוח האמתי שלנו. למסור את כל הבעיות שלנו לאלוהים, זה להתחבר לכוח שלו, שהוא הכוח האמיתי שלנו. מתי זה קורה? ברגע של בחירה. איך זה מתהווה? על ידי עבודה. אימון, חזרה למערכת החשיבה הטבעית שלנו, צעד אחר צעד.

קורס בניסים

איך אפשר לשנות?

כששואלים אותי איך אפשר לשנות משהו? איך אפשר להגיע למקום שאני כבר רוצה להיות בו? הדרך להיחלץ מהחשיכה הזאת היא רק להכיר בה, ולראות שהיא לא ממשית. להכיר בחשיכה הפנימית שלנו, זה להכיר במחשבות שלנו. כל מחשבה שמגיעה ממערכת החשיבה של האגו, היא מחשבת תקיפה או שפיטה. אני תוקפת ושופטת את עצמי, אני תוקפת ושוטפת אחרים.

אני סולחת ומשחררת את עצמי מהתוצאות של המחשבות האלה. אין להן כבר השפעה עליי. חשוב כל כך להכיר במחשבות האלה, ולראות את הכעסים שלנו. עצם ההכרה שלנו במה שאנחנו חושבים בלי להרגיש רע עם זה, בלי אשמה, נותן לנו אפשרות להגיע מעבר למחשבות האלה, ולהתחבר למחשבות שיש לנו ביחד עם אלוהים. אלו המחשבות הממשיות. המחשבות האלה, נותנות לנו את השלווה שתמיד חיפשנו בחוץ ולא מצאנו.

על מי אנחנו כועסים מהילדות? לאיזה מההורים שלנו יש לנו עדיין טינות? מה אמרו לנו שגרם לנו להרגיש שאנחנו לא כשירים? לא מספיקים להיות כאן בדיוק כפי שאנחנו ? האגו אוהב לנתח מצבים, לטבוע לתוכם, לטבוע בשביל להישאר ולבכות. להיחלץ מהמערבולת שיצרנו בתוכינו, זה אפשרי, על ידי הכוח שנמצא וקיים בנו. אי אפשר לעשות עם הכוח הזה מניפולציות. אפשר רק להכיר בו, לרפא איתו, להכיר בגדולה שלו, ולבכות מעצם הנוכחות שלו וכמה שהיא נפלאה. לפעמים בשקט שלנו, שאנחנו רק עם עצמינו, אנחנו מרגישים במן הבזק. זיכרון מהעבר, משהו שליווה אותנו תמיד, אבל בגלל כל הרעשים, לא נתנו לו מקום להישמע. הוא רוצה להישמע, הוא חיכה בסבלנות ואהבה כל כך הרבה זמן. הוא מעל הזמן, אבל נמצא בתוך הזמן.

האהבה שבתוכך קוראת לך להכיר בה כדי לקבל אותה. וזה הדבר היחיד שהיא מבקשת. אין שום דבר שהיא מבקשת בתמורה. כי היא רק נותנת.

 

26 יולי

By

No Comments

אנרגיה מדברת חזק יותר ממילים

26 ביולי 2017 | By | No Comments

 

אנרגיה

אנרגיה מדברת חזק יותר ממילים.

הרבה פעמים אנחנו אומרים מילים שאנחנו לא מתכוונים אליהן, בזמן שהלב משדר משהו אחר. אנחנו יכולים לחשוב על טקסטים שלמים שאנחנו רוצים לומר, דברים שאנחנו רוצים לעשות, משימות שאנחנו צריכים לסיים.

אבל מה שיקבע את הערך של מה שנעשה, הוא איך נעשה אותו בזמן שנעשה אותו. לכאן בדיוק נכנסת האנרגיה שלנו.

בהוויה האמתית שלנו אנחנו אנרגיה טהורה. אל האנרגיה הזו יש לנו חיבור תמידי. היא כמו נהר של אור שזורם ללא הפסקה, הווה בכל מקום, נוכחת ללא סוף וללא התחלה. לכל אחד יש את החיבור התמידי הזה, ולא רק ליחידי סגולה. כולם יחידי סגולה. ההיזכרות בחיבור, וההתכווננות אליו, היא כל הסיפור.

אז ככל שנהיה נכונים יותר להתחבר לאנרגיה הזו, ונבין שמדובר באנרגיה ששייכת לכולם, היא לא יכולה להיות מניפולטיבית, או שולטת, היא יכולה להיות רק אוהבת, נוכל לפתוח את אותו אזור בלב ובראש שמתחבר לאנרגיה הזו, ולתת לדברים להיות הם עצמם.

עצם ההתנתקות שלנו מהתוצאה שלהם, והאפשור לתת לדברים להיות, תוך כדי התעמקות בעולם הפנימי שלנו, עוזרת לנו ממש לפרום את כל החוטים שחוסמים אותנו. ממש כמו שרשראות שנמצאות הרבה זמן בקופסת תכשיטים, ומרוב שהן התערבבו אחת עם השנייה, הן יצרו קשרים, חסמים, ובכדי להסיר את החסמים האלה, אנחנו צריכים לעשות עבודה מאוד מאוד עדינה.

להתבונן, מאיפה הקשר הראשון התחיל? לנסות לפרק עוד קצת מפה, עוד קצת משם, ללכת לקשרים שנמצאים באמצע, לראות את התסכולים שלנו, לראות איפה אנחנו כבר מאבדים סבלנות, לנשום, לחזור לקשר הראשון, וככה אנחנו ממש מפרקים חסימות אנרגטיות שאנחנו יצרנו ממש ממש בתוכנו. האנרגיה שלנו, ככל שהיא חלקה יותר, דברים נפתחים הרבה יותר.

כשאנחנו באים ממקום של כאב ומחסור, אנחנו רואים את זה בחוץ. ולא משנה כמה נעבוד על המילים שלנו, וכמה ניראה יפים ומתוקתקים, זה פשוט לא יעבוד. כי האנרגיה חסומה. כשאנחנו באים ממקום פתוח שמבין שיש בתוכנו את הקשרים, אבל אנחנו מוכנים לעבוד עליהם ולקחת עליהם אחריות, כבר האנרגיה מתחילה להשתחרר, ואנחנו מרגישים הקלה.

זה ממש כמו תהליך של חיים שלמים. גדילה, צמיחה, התבוננות, חקירה. מי אני? מה באתי לעשות כאן? לפרום את הקשרים כדי לאפשר לאנרגיה לזרום בחופשיות ולהיזכר בחיבור האמתי שלי. מילים שנאמרות ממקום אמיתי, גם אם הוא כואב, ולא מנסות לייפות את עצמן, אלא נאמרות ישר מתוך הלב, מתוך המקום הכואב, יכולות לרפא כל כך הרבה חסימות, קשרים.

לכן, לא צריך לנסות לדבר בכוח, אלא רק לתת לאנרגיה הזו שזורמת מתוכינו מקום. זה ללכת צעד צעד לתוך מקום אישי, פנימי, שקשור בעוד ועוד קשרים, בעוד ועוד אנשים, בעוד ועוד מפגשים שהיו לנו כאן ועכשיו, וגם פעם מזמן. כשאנחנו נותנים לאנרגיה הזו מקום תוך כדי התבוננות על החסימות שלנו, אנחנו נותנים לה לדבר. כי הכיוון הוא כבר כיוון אחר. אנחנו לא הולכים להסתבך עוד ועוד, אנחנו הולכים למקום של פרימה ושחרור, ואז האנרגיה הדחוסה משתחררת. וכך אפשר פשוט לתת לה את המקום שלה בתוכנו ולהכיר בה. לדעת שהיא שלנו.

אז איך אנחנו יכולים לעשות את זה בפועל?

1.     הנכונות שלנו להתחבר למקום הזה, מאפשרת לנו להתבונן על עוד ועוד אזורים ודפוסים שבהם אנחנו מרגישים חסומים מבפנים. הנכונות שלנו להתחבר לאנרגיה הזאת גדלה על ידי תפילה, על ידי שקט, התכווננות.

 

2.     בזמן שאנחנו בעשייה של משהו, ננסה להתבונן על האנרגיה באותו הרגע. האם היא נמוכה? מה היא משדרת החוצה? איזה מילים היא אומרת מתחת למילים שאנחנו אומרים?

 

3.     לנשום עמוק. בכל פעם שאנחנו נזכרים באנרגיה שלנו, נוכל לנשום עמוק, ואז לתת לה לנבוע מתוכינו.

באיזה מקומות אתם מרגישים שאתם חסומים מבפנים? באילו אזורים פנימיים אתם מרגישים שהדברים לא עובדים יותר כפי שרציתם וציפיתם?

אשמח שתכתבו לי כאן, ואכתוב לכם חזרה.

תקשור     מחשבות אוהבות

04 יוני

By

2 Comments

שפע – מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו

4 ביוני 2017 | By | 2 Comments

מסר על שפע מחפיסת קלפי אושו לשבוע החדש 4.6.17

 

13 דצמבר

By

5 Comments

מערכות יחסים – איך להתמודד כשלא רואים אותך?

13 בדצמבר 2016 | By | 5 Comments

היי,

האם הרגשת פעם שחסרה לך אהבה? שלא רואים אותך? שלא מתייחסים אלייך מספיק יפה או בכבוד?

אז היום, יש לי משהו קצת אחר, שיעזור לך לשפוך אור על ההרגשה הזאת.

אני יודעת שלפעמים המחשבות שאני מעלה בפוסטים, יכולות לעורר הרבה התנגדויות. אבל מספיק שניקח אחוז קטן ממה שאנחנו מתחברים אליו, כדי לאפשר לשינוי של ממש להתרחש בחיים.

אז הרעיון שאני רוצה לדבר עליו היום הוא כזה:

מערכות יחסים, יכולות להיראות לנו מאוד מורכבות, במיוחד כשאנחנו מרגישים שהאדם השני חייב לעשות משהו כדי לספק את הצרכים שלנו.

מה שאני חושבת שחסר לי, מה שאני מאמינה שאדם מסוים מונע ממני, אני מונעת אותו גם, באופן כל שהוא. זה לא חייב להיות בדיוק באותו אופן, אבל משהו בתוכי לא שלם, מעורער, לא בטוח, והתחושות האלה מלוות את התגובות שלי, כי הן מתחילות במחשבות שלי על עצמי.

הקורס בניסים אומר, שרק מה שאנחנו לא נותנים בכל מצב, יכול להיות חסר.

קורס בניסים מערכות יחסים

כל מה שאני מאמינה שחסר לי, זה משהו שאני מחסירה ממישהו. ממי? את זה אני מגלה רק שאני מוכנה להתבונן על הרעיון הזה ולהתחיל לשחק איתו.

זה ממש כמו ריקוד, או השתקפות. זה כאילו שיש לי משהו לתת, אני בוחרת לא לתת אותו, ואז אני רואה כלפי חוץ, שהדבר הזה חסר לי.

למה אני מרגישה בכלל שמשהו חסר לי?

כי למדתי לתפוס את עצמי כחסרת ערך, לא חשובה, לא ראויה שיראו אותה, ואז הדברים שאני פוגשת בחוץ, משקפים לי את מה שאני חושבת על עצמי. התפיסה השגויה שלי על עצמי, מחבלת לי בכל מקום אפשרי שאני מנסה ליצור בו משהו טוב. זאת אמונה שמקרקרת תמיד מסביב, ונמצאת בשטח האפור הזה שגורם לי לא להיות מרוצה משום מצב. כי אם אני מאמינה שאני חסרת ערך, אז מה בכלל יהיה לי לתת לעולם? כתוצאה מהאמונה הזאת, אני לא מעניקה משהו מעצמי באמת, ואז אני מאמינה, שלא מעניקים לי.

לדוגמא אם אני מרגישה שחסרה לי הערכה, מילה טובה, זה משהו שאני מחסירה מהעולם. זה משהו שאני לא נותנת.

אם אני מרגישה שחסרה לי אהבה, יש אנשים שאני מונעת מהם אהבה. (ולאו דווקא מדובר על אנשים שאנחנו רואים בפיזי, אלא מונעים מהם אהבה במחשבות שלנו).

אם אני מרגישה שלא רואים אותי, זה אומר שאני לא רואה מישהו, משהו. את מי אני לא רואה? אני לא רואה את עצמי באופן עמוק, ואז אני לא רואה את האנשים בחיים שלי באופן עמוק וברור. מה התוצאה? לא רואים אותי. נכון שזה כבר לא כל כך מפתיע? :)

ויותר מהכל, אני מרגישה שאלוהים לא רואה אותי, שהכל לא הוגן…ואולי אני לא מוכנה לראות את מה שהייקום / אלוהים שולח לי? את ההזדמנויות לסליחה? את המקומות שאני אמורה לצמוח מהם?

מה אני לא מוכנה לראות?

רק אני אדע.

אני יכולה להאמין כל כך בכך שמשהו  חסר לי, שאני באמת חווה את החוסר הזה, והאמונה הזאת מונעת ממני להתבונן, איפה אני מחסירה?

האשליה הזאת, שמשהו חסר לי בחיים נראית כל כך אמתית, שאני לא מאפשרת לשום דבר להיכנס באמת ולעזור לי לראות את האמת.

והפעם בפינת התרגול:

איך מתחילים לשנות בצעדים קטנים את המחשבות האלה על מה שאני מאמינה שחסר לי?

זה  ממש כמו שרשרת של אירועים שאנחנו יכולים להתבונן עליה מקרוב קרוב.

מה אני מאמינה שחסר בי?

איך האמונה הזאת משתקפת במערכות היחסים שלי?

איך אני מונעת את מה שאני מאמינה שחסר בי מאנשים אחרים?

איך אני רואה שהדבר הזה נמנע ממני?

ועכשיו, לפינת השיתופים:

מה הדבר שראית שחסר לך, ואיך מנעת אותו מאנשים אחרים?

כתבו לי  בתגובות, האם התרגול הזה עזר לך לשפוך אור על היחסים שלך?

 

27 אוקטובר

By

No Comments

איך לקבל יותר ממה שאנחנו רוצים? + תובנות מהגשם הראשון

27 באוקטובר 2016 | By | No Comments

הגשם הראשון, מפנה מקום לניסים. אבל אני חייבת להיות כנה, ציפיתי שהתחושה תהיה אחרת.

ציפיתי לשמוח, אבל משהו בשמיים האפורים עשה לי מצב רוח "בלוזי" כזה. פתאום חשבתי, שאולי בגלל שסיימנו עם החגים וחזרנו לשגרה, הגשם הזה הגיע כדי לתת את החותמת האחרונה שמשהו משתנה.

הלב שלי מצד אחד רוצה את הקיץ בחזרה, למרות שאני לא כל כך מתחברת לקיץ, אבל הוא גם נפתח ומקבל את השינוי שהיום הזה מביא איתו. אחרי שסיימתי את המשימות של העבודה, שאלתי את ההדרכה הפנימית שלי, איך אני יכולה להמשיך את היום הזה אחרת? בטוח יש דרך לחוות את זה יותר קליל.

ואז נזכרתי, שחמותי הביאה לי לפני יומיים מתכון למרק עגבניות עם סלרי. חיפשתי את הנייר שרשמתי עליו את המתכון. היו לי את כל המצרכים…ישר התחלתי לחתוך את הבצל והשום, להוסיף עגבניות מרוסקות, מלח, פלפל, קצת אורז וסלרי…והבית התחיל להעלות ריח של בישול. האוויר שנכנס מבחוץ, היה קריר, למרות שבחוץ היה חם. נשמתי את האוויר הזה לתוכי, ונזכרתי בעקרון מהקורס בניסים שאומר, שניסים הם טבעיים, ושהם אינם מתרחשים זה אומר שמשהו השתבש.

מרק עגבניות

מה השתבש? זה שאני מחזיקה באנרגיה שאני לא באמת רוצה להחזיק בה. ממש כמו איזה סלע, שמתוכו מבצבץ עלה, שרוצה לצאת החוצה ולקבל את הטיפות של הגשם. מה זה הסלע הזה? הסלע הזה יושב לנו על הלב, והוא בעצם כל הרעיונות הכוזבים שיש לנו על עצמינו. רעיון כוזב, הוא כל דבר שהאמנו בו מספיק זמן כדי לעשות אותו אמתי בשבילנו.

רעיון כוזב לדוגמא, יכול להיות, שאנחנו רוצים משהו גדול בחיים שלנו, ואנחנו עוצמים את העיניים כלפי הדברים הקטנים, הפשוטים. שאם נקבל אותם, יהיה לנו הרבה הרבה יותר קל, לפתוח את עצמינו לדברים הגדולים. קטן וגדול, הם רעיונות של האגו שרוצה תמיד שנמשיך לחפש מבלי למצוא.

דרך הראייה הזאת בעצם, של גדול וקטן, היא משהו מאוד מקובע. כי גם כשיהיו הדברים הגדולים, עדיין נרצה דברים גדולים יותר.  לדוגמא, השוואות לאנשים אחרים, או יותר אנשים שיאהבו אותנו.

ואנחנו יכולים לראות את כל האנשים שאוהבים אותנו עכשיו. וגם את האנשים שאנחנו אוהבים, ולהוקיר תודה. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מרחיבים את הלב שלנו, ומפנים מקום לעוד ועוד ניסים. לעוד מפגשים שבהם אנחנו מרגישים איך אנחנו מברכים אנשים, ואיך אנחנו מבורכים. בין אם זה בעבודה שלנו, בין אם זה בזוגיות שלנו, אנחנו מפנים מקום מרעיון שיושב לנו כמו סלע על הלב, וממלא את הראש שלנו במחשבות שהן כל כך מגבילות אותנו, ומשאירות אותנו במשבצת קטנה (ומעצבנת) בלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, שאנחנו שמנו את עצמינו במשבצת הזאת.

רעיונות כוזבים, משבשים את הראייה שלנו. הם משבשים את היכולת שלנו לחשוב בבהירות, ולראות שהכל מדויק. כשאנחנו משחררים את הרעיונות הכוזבים בקשר לעצמינו, אנחנו מפנים מקום לניסים. הרבה הרבה מקום. מקום לנשום, ומקום לדעת שהכל טוב כפי שהוא.

אפשר ממש לנשום לתוכנו את המנטרה הזאת, יחד עם האוויר החדש הזה והריח של הגשם.

אז זה להיום….

ומה המתכון למרק עגבניות? 

פשוט לוקחים את כל המרכיבים שרשמתי למעלה, ומטגנים קודם כל את הבצל עם מעט שום, מוסיפים עגבניות מרוסקות, מים, מלח ופלפל, סלרי ואורז, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים ומבשלים בערך חצי שעה.

פגישת ייעוץ רוחני לשנה החדשה

אתם רוצים להתחיל את השנה הזאת באנרגיות חיוביות? אני מזמינה אתכם לקבוע פגישת ייעוץ איתי, כדי להיכנס למקומות שבהם נוצרים מכשולים שמונעים מכם להכניס שמחה, משמעות ואהבה לחיים שלכם. להתמודד עם שינויים בלתי צפויים, ולרפא כל מה שקשור לדימוי גוף. כל הפרטים על פגישת ייעוץ כאן

קורס בניסים

 

 

 

 

 

 

 

28 ספטמבר

By

No Comments

השאלות החשובות ביותר השנה…

28 בספטמבר 2016 | By | No Comments

תמיד אהבתי לשאול שאלות. למעשה, תמיד שאלתי שאלות,
אבל אף פעם לא הבנתי מה אני באמת שואלת, ויותר מכך,
לא ממש חשבתי את מי אני שואלת.

היו לי שאלות סודיות…ביני לבין עצמי, ביני לבין אלוהים.
מתי יהיה לי? איך זה יקרה? מתי זה יקרה?
מתי הוא ישתנה? מתי היא תפסיק להתנהג ככה?

שאלות שתמיד קשורות לנסיבות חיצוניות, שמשהו מבחוץ
ישתנה, ואז כתוצאה מהשינוי הזה, אני אהיה בטוחה ומאושרת.
חוסר הוודאות הזה עשה לי ממש ממש רע. הוא עיכב אותי בהרבה
תהליכים בחיים. חיכיתי לתוצאה מסוימת, חשבתי שזה מה שאני רוצה,
אבל בתוך תוכי חיכיתי לשלווה, והיא תמיד הצליחה להתחמק ממני.

ואני, נשארתי עם לב שבור, אבל היום אני מבינה,
שהוא תמיד היה פתוח לקבל משהו אחר.

בשנת 2005, כתוצאה ממשבר אישי מאוד גדול ואובדן,
התחלתי לשים לב לשאלות שאני שואלת, וככל ששמתי לב אליהן יותר,
השאלות השתנו, השאלות התייפו. השאלות התבגרו.

במקום לשאול, מתי זה יקרה? התחלתי לשאול,
מה נכון לי? מה נכון לדרך שלי? איך האדם הזה,
משקף לי את המקומות בתוכי שאני נמנעת מלראות?
השאלות הזדקקו. הן הפכו לשיח. שיח עם משהו שנמצא
הרבה מעבר לנסיבות חיצוניות.

משנה לשנה, עם המון עבודה פנימית יומיומית,
והתמדה, הבנתי, שכשאני שואלת את השאלות
הנכונות, מגיעות התשובות הבאמת טובות.

אלה שלא מוותרות לי, אלה שיראו לי תמיד את
האמת אודותיי. אלה שישנו לי את הפילטר שדרכו
אני מסתכלת על החיים. אלה שיחזירו אותי למודעות
של מי שאני באמת במרכז שלי, בהוויה שלי.

לדוגמא, במקום לשאול את הפחד, למה זה קרה לי?
אני פונה לאהבה ושואלת אותה, מה את רוצה שאלמד
מהמצב הזה? למי אני לא סולחת? איפה אני מאמינה
שחסר בי משהו?

באילו דרכים אני בוחרת לשים חומה ביני ובין האהבה?

איפה אני מתעקשת לאחוז בדפוס הזה ולמה אני לא
רוצה לשחרר אותו? מה אני מאמינה שהוא נותן לי?
איזה מתנה אני לא מסכימה לקבל במצב הזה?
איפה נמצא מפתח הזהב שלי?
איך אני מגיעה מהמצב הזה למודעות שלמה?
איך אני מוותרת על מלחמה?

היא תמיד עונה, היא תמיד עונה מעבר,
היא לוקחת אותנו למקומות, שאפילו לא דמיינו
שקיימים בתוכינו, והיא תמיד נותנת מענה של
ריפוי ושלווה שנשארת, שלווה שהיא תמיד
הייתה קיימת בתוכינו ותמיד תהיה.

אני מאמינה גדולה בתשובות ושכל התשובות
נמצאות בתוכינו, אנחנו רק צריכים להתחיל לקלף,
לחדד, ולהסכים להיכנס פנימה. להסכים להיכנס
פנימה כדי לקחת אחריות על המסע שלנו,

על החיים שלנו, על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמינו,
וכדי לרפא את כל המקומות שבהם אנחנו מתקיפים
במחשבות שלנו את עצמינו ואת האנשים בחיים שלנו,
ומרגישים אשמה, חוסר מימוש, אפילו הענשה עצמית.

אז אם אתם רוצים לשאול איתי ביחד את השאלות,
שיתנו לכם מענה של שינוי עמוק מבפנים.
אני כאן כדי לתת לכם מענה, בפגישת ייעוץ,
שבה נשאל את השאלות, שמובילות לצמיחה, לריפוי,
לשלווה ואהבה. בכל התחומים שבהם אתם מרגישים
שאתם צריכים את השינוי הזה.

לתיאום ושאלות, ניתן להשאיר פרטים כאן, בעמוד יצירת הקשר

 

acim-day115

21 יוני

By

No Comments

למצוא אהבה במקומות הלא נכונים

21 ביוני 2016 | By | No Comments

למצוא אהבה במקומות הלא נכונים
**********************************

האגו, שהוא המחשבה שאנחנו נפרדים מאלוהים ומהאהבה,
תמיד מנסה לחפש את האהבה מחוץ לעצמו,
הוא תמיד לא מרוצה ממשהו חיצוני וגם כשדברים
טובים קורים ,הוא נמצא בפחד וספקנות שהטוב
הזה לא אמתי ולכן הוא יעלם בקרוב,
ותמיד מצליח ליצור את העדויות למה שהוא
רוצה לראות כדי להגיד, "הנה ידעתי שזה יקרה".

הוא תמיד מנסה לתלות את האושר
שלו במה שהאדם השני יעשה או לא יעשה,
"אם הוא היה מתנהג ככה הייתי היום
במקום אחר, הייתי מאושרת, הייתי שלמה".

הוא תמיד מנסה למצוא את האושר שלו,
בדברים מתכלים, בדברים שצריך "להשיג" מבחוץ.
(סטטוס מסוים, נעליים חדשות, לבקר ולשנות אנשים בחיים שלנו וכו'…)

הדבקות של האגו באשליה הזאת מאפשרת
לו להמשיך לחפש ולא למצוא.
זאת הדרך היחידה שלו לשרוד.
לחפש אהבה במקומות הלא נכונים.
וכל זאת כדי להיתלות בעתיד או להיאחז בעבר,
אבל לעולם לא להיות בנוכחות
מלאה במה שקורה כאן ועכשיו.

האהבה קוראת לי להסתכל על השמש,
להרגיש על הלחיים את הקרירות של הרוח,
להקשיב בשקט למה שהיא מנסה להגיד לי,
לראות את התום שבכל אדם,
לראות אותו מעבר לטעויות שהוא עשה.

ההדרכה הפנימית שלי מחכה ממני
להסכמה להיזכר באהבה והיא
תמיד נמצאת שם, אבל ללא ההסכמה
שלי היא לא תפר את חוק הסיבה והתוצאה.

הדרך היחידה לרפא את העבר היא לסלוח לו.

כשאני מוכנה אפילו ממש ממש קצת,
לראות את התום של האדם שעומד מולי,
אני מוכנה לראות גם את התום שבי,
התום הזה מאחד את השכלים שלנו,
ומזכיר לנו ששנינו מגיעים מאותו המקום,
שנינו קרניים שמגיעות מאותה השמש.
ואם השמש היא המקור של שנינו,
אז במהות שלנו אנחנו אותו הדבר עצמו.

הקורס בניסים אומר שאין הוא מתכוון
ללמד את משמעות האהבה, כיוון
שדבר זה הוא מעבר למה שאפשר ללמד.
"ועם זאת מטרתו היא לסלק את המכשולים
למודעות של נוכחות האהבה, שהיא מורשתך הטבעית".

המצב הטבעי שלנו זה להיות בקבלה שלמה
של מי שאנחנו מתחת לכל מה שהעיניים
הפיזיות שלנו רואות, לזהות מתי האגו
נכנס לפעולה, ולבחור מחדש.
לבחור לחפש אותה במקום שבו היא נמצאת,
כדי לדעת שלא היה מה לחפש מלכתחילה.
זוגיות ואהבה
אני מזמינה אותך, לסדנת ליווי אישי איתי,
להתחיל את הקיץ, באנרגיה אחרת. 

קיץ של אהבה וניסים – הסדנה האישית שתעזור לך להתחיל את הקיץ סוף סוף, באנרגיה אחרת.

 כל הפרטים על הסדנה כאן,

ואפשר גם למלא את הפרטים בטופס ואצור עמך קשר בהקדם

22 מאי

By

4 Comments

איך להיות עקביים כשרוצים לעשות שינוי?

22 במאי 2016 | By | 4 Comments

איך חוסר עקביות, מונע מאיתנו להיות בהגשמה ממקום גבוה ומעצים?

בשבוע שעבר, שלחתי לרשימת המנויים שלי שאלה, "אילו אתגרים ומכשולים אתם מרגישים בתהליך הצמיחה הרוחנית שלכם"?

אני רוצה להגיד שהתשובות שהתקבלו, היו תשובות שמתאימות בדיוק לרשימת המנויים שלי.

תשובות של אנשים שמחוברים ללב שלהם ורוצים להשפיע על העולם בדרך הכי מעצימה וחיובית שאפשר.

היו כל כך הרבה תשובות, ושאלה אחת חזרה על עצמה שוב ושוב.

איך להיות עקביים?

איך להיות עקבי בתפילה?

איך להיות עקבי בכושר?

איך להיות עקבי בתרגול מדיטציה, יוגה, פילאטיס או שינוי הרגלי תזונה?

איך להיות עקביים כשאנחנו מחליטים לטפל ברגשות כמו קנאה? כעס? אכזבה?

והתשובה שלי היא, הקושי בלהיות עקביים, מגיע תמיד ממקום שבו אנחנו לא יודעים, מי אנחנו באמת. כל מטרה נחלשת, כשאנחנו הולכים לעברה בעיניים שמתמקדות בספק וחוסר אמון. אבל כשאנחנו מציבים לנו למטרה, לזכור מי אנחנו באמת, זה משנה את כל התמונה.

כשאנחנו מציבים את המטרה אחרת, אנחנו מתחילים להיות עקביים יותר.

כמה פעמים קרה לנו שהתחלנו להיות עקביים במשהו וראינו באמת שינוי חיובי, אבל אז, פתאום משהו גרם לנו להשתתק ולהפסיק?

זה אחד מהטריקים שלה האגו. כשהוא רואה שינוי חיובי, שהאגו רואה שאנחנו מתחילים בפעולות מאסיביות לשינוי, הוא מנסה להפסיק. למה? האגו לא יכול לשרוד באור. הוא חייב את הייאוש והחשיכה שלנו כדי להרגיש שהוא קיים.

לכן היום, אני משתפת איתך את 4 הדרכים שבהם אני משתמשת כדי לשמור על עקביות.

  1. מה חוסר העקביות מנסה למנוע ממך? מה המחיר שהוא גובה?
  2. עקביות זאת החלטה לזכור, מה המהות האמתית שלך. איזה דבר אתם כבר יכולים לעשות באופן עקבי מהיום? רשמו לי כאן בתגובות.
  3. אנחנו אף פעם לא לבד. לזכור שיש לך את ההדרכה הפנימית שלך ואפשר לקבל ממנה תובנות ומסרים מאילו פחדים מגיע חוסר העקביות שלך? לא משנה מה המקצוע שלכם. מטפלים, יועצים רוחניים, מדריכי כושר, מדריכי יוגה, יועצי נדל"ן, אנשי מכירות, בנקאים. כל אחד שנשלח אליכם, לא נשלח אליכם סתם. כל המטופלים שלי, לומדים תמיד איתי, איך לתקשר עם ההדרכה הפנימית שלהם.
  4. באיזה תפילה אני משתמשת בכל יום מהקורס בניסים כדי לשמור על עקביות? רק התכנית של אלוהים / האהבה, מובילה אותנו למקום שאנחנו רוצים להיות בו. התכנית שלנו – לא. התכנית של אלוהים – כן. :)

אז מה המחיר שאנחנו משלמים על חוסר עקביות?

ארבעת הכלים האלה, יעזרו לך להגדיל באופן משמעותי את רמת השמחה והאמונה בחיים שלך. מבטיחה לך!

מה עושים עכשיו?

  1. כותבים לי כאן בתיבת התגובות:

איזה הרגל אתם הולכים לאמץ לעצמכם כבר היום כדי לשמור על עקביות? בואו נעודד אחד את השני ונראה עד כמה זה אפשרי להיות עקביים.

  1. מקבלים פרטים על פגישה אישית איתי:

שבה נרד לשורש העניין, מה חוסר העקביות מונע ממך להכניס לחיים שלך ואיזה מחיר הוא גובה ? נותר מס' מועט של מפגשים החודש, לכן, כדאי למהר ולשריין מקום. כל הפרטים כאן