Image Image Image Image Image Image Image Image Image

זוגיות

04 אוקטובר

By

No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

4 באוקטובר 2020 | By | No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

אתמול, העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק של מחשבות אוהבות ובאינסטגרם,  ושאלתי:

"קרה לכם פעם שפגשתם מישהו והרגשתם שכבר נפגשתם בעבר"?

באופן שממש לא הפתיע אותי, כל התשובות היו: "כן", יותר מפעם אחת", "קורה לי המון", "איך אפשר להסביר את זה"? וכו… אז התשובה בעצם פשוטה מאוד, יש לנו את המערכת הפנימית האינטואיטיבית שיודעת, שכל החברים לדרך (ילדים, הורים, בני זוג וכו'…) באו להיות אתנו כאן במסע החיים הזה. אך גם פגישה קצרת מועד, או פגישה חד פעמית, יכולה להוביל אותנו לזכור מי אנחנו באמת.

בספר של ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות", שזה הספר הראשון שקראתי על כל הנושא של רוחניות בשנת 2008, מסופר על המרחב שאליו הולכות הנשמות על מנת להטביע בתודעה שלהם סימנים לזיהוי הנשמות, והמרחב הזה נקרא בספר, "מקום הזיהוי" או "כיתת ההיכרות".

בפוסט הזה אני ארחיב על הפיכת המפגש עם כל נשמה בחיינו למפגש קדוש. מדובר כאן לאו דווקא על קשר רומנטי, אלא על קשר משמעותי במיוחד שההשפעה שלו על חיינו היא גדולה מאוד. כמו בני לוויה שתומכים בנו ואנחנו תומכים בהם, גם אם זה נראה שכאן, "בכדור הארץ", אנחנו שונאים אחד את השני. התמיכה מתבטאת ברמת ההשפעה שיש להם על ההתפתחות האישית שלנו.

איך נזהה את הנשמות האלה שבאו לעזור לנו להגיע לרבדים העמוקים ביותר שלנו?

כל המפגשים הם מפגשים קדושים

קורס בניסים אומר לנו ש:

אין מפגשים מקריים.

כל מפגש הוא מפגש קדוש.

את כל המפגשים מביאה לחיינו השכינה, שהיא על פי הקורס המדריכה הפנימית שלנו אל השלום והשלווה, כיוון שעם אותם פרטנרים לדרך שאנחנו פוגשים, נקבל את מירב ההזדמנויות ללמידה.

מה זאת הלמידה הזאת?

למידת מה שכבר ידענו מאז ומתמיד

שאנחנו בניו ובנותיו הקדושים של אלוהים.

כולם, ללא יוצא מן הכלל.

ונחזור לעניין הנשמות התאומות. נניח אנחנו פוגשים מישהו, ואנחנו אומרים לעצמינו: "וואווו, הבן אדם הזה ממש מכיר אותי, אנחנו כל כך דומים, הוא ממש משלים אותי"! כאן, יש אפשרות שיש לנו זיכרון של מישהו מאוד ספציפי, שעבר דברים מאוד דומים למה שאנחנו עברנו, ויש סבירות שכבר נפגשנו בעבר, ונפגשנו על מנת לעזור אחד לשני לראות את מסע החיים שלנו בדרך אחרת, אולי לעזור אחד לשני לשחרר טינות, כעסים… כיוון שאנחנו מרגישים שהוא יכול באמת להבין אותנו ואת מה שאנחנו מרגישים.

אותו דבר שתי אנשים שהם ההיפך הגמור אחד מהשני, והחוויה היא חוויה של – "מה הוא רוצה ממני? מי הוא חושב שהוא? אני לא אוהבת את הבן אדם הזה"!

מעבר לאישיות

אז המפגשים האלה, נראים בעינינו הרבה פעמים מאוד מיוחדים ויחודיים רק לנו. לסיפורים האישיים שלנו, אך שמתבוננים על כך מקרוב, הם מבורכים, אך יש בהם סוג של הגבלה. להישאר בקונכייה שלנו, בעבר שלנו, בסיפור האישי שלנו, כלומר ברמת האישיות, תכונות האופי, מה טוב, מה רע, מה קרה וכו…

עכשיו אני שוב חוזרת למפגשים הקדושים שהשכינה שולחת אלינו, גם אותן נשמות תאומות, הן חלק מהמפגש הזה, אך זוהי רק נקודת הפתיחה להתרחבות שמזדמנת בדרכינו, ולכן דרך ההסתכלות שלנו כאן היא הגורם המכריע.

המקום והזמן שבו אנחנו נפגשים עם אלוהים

כי אם אני יודעת, שהמפגש עם האדם שמולי, אמור להוביל אותי לתפישה רחבה יותר, שתגרום לי להרחיב את הראייה שלי מעבר לרמת ההתנסות שלנו כאן בעולם הזה, מעבר לעבר, גבוה, למעלה, לראייה הרחבה שבה הכל אחד, המפגש הופך ממפגש מיוחד שמתמקד ברמת האישיות לבד, למקום שבו הכל אחד. ושם מתרחשים ניסים. כי בהווה, אין עבר, והמקום שבו אנחנו פוגשים את אלוהים, הוא כאן ועכשיו – ברגע הזה.

מערכות היחסים נרפאות,

אנחנו משחררים את הדברים שחשבנו שרצינו,

את הדברים שחשבנו שהערכנו,

ומתמקדים רק בנוכחות כל היש.

כולנו שחקנים ראשיים ויחד עם זאת שחקנים משותפים בדרמה המשותפת שבה כולם זוכים, כולם גיבורים, כי כולם זוכים במגרש של אלוהים.

אז איך זה מתבטא בחיי היום יום שלנו? איך נשתמש באישיות שלנו כדי להיכנס לתודעה הרחבה יותר?

לדוג': אם נניח האישיות של הנשמה הדומיננטית בחיים שלנו (אמא, אבא, בן הזוג, אחים, חברים וכו') היא להיות דמות מלחיצה, אז אחת מהדרכים שאנחנו יכולים לבחור, היא להיות מושפעים מלחץ, דרוכים, מתגוננים, מתקיפים, עד שזה יפריע לנו ברמה כזאת, שנרצה להשתחרר מזה ולהתרחב לרובד אחר בתוך עצמינו שלא מושפע מלחץ ובוחר עבור עצמו. בחרנו עכשיו בתפקיד לכאורה חדש, לעצמינו, והם בחרו לעזור לנו להגיע לשחרור הזה. המפגש הפך למפגש קדוש.

ובגלל שבכל רגע יש לנו אפשרות בחירה שאומרת שאנחנו בוחרים איך לראות כל מצב ובהתאם גם איך נגיב, התפקידים הם דינמיים והם משתנים. ככל שאנחנו מתמקדים פנימה לתוך עצמינו, הנסיבות משתנות בהתאם.

לדעתי אלה חדשות מאוד טובות, כי אז זה בעצם אומר, שרק אנחנו אחראיים על החיים שלנו. ומצד שני, עדיין כשדברים קורים קשה לנו לזכור את התפישה הזאת ולהביא אותה לידי ביטוי בבחירות שלנו.

המפגש עם הנשמות האלה הרבה פעמים ממש מתסכל אותנו, כי הן מביאות אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים לברוח מלפגוש את המקומות שאנחנו רוצים להאיר בתוכנו.

IMG_1867

הכל מדויק בתכנית של אלוהים

אני מאמינה שבכל פעם שאנחנו בוחרים לראות מפגש כמפגש קדוש, אנחנו מרפאים עוד ועוד חלקים בתוכנו שמבקשים ריפוי. למה הכוונה? יכול להיות שמפגש עם אדם מסוים היה נראה לנו ממש משמעותי, אך המפגש הזה לא הוביל לכלום. זה רק נראה לנו כך, המפגש הזה הוביל לתובנות והסקת מסקנות למפגש הבא שהחלק הגבוה שלנו הוביל אותנו אליו. כך שיש מסלול ראשי שמוביל אותנו, וכל הסטיות בדרך מובילות אותנו חזרה למסלול הראשי הזה, אנחנו צריכים רק להסכים להיות קשובים. אין טעויות בתכנית האלוהים.

וגם עכשיו, אפשר לבקש מהשכינה לראות בבהירות את סימני הדרך שנשלחים אליכם. השכינה יודעת בדיוק כמה ומה אנחנו יכולים להכיל, והיא תמיד מאותת לנו בעדינות ובאהבה. בקצב שלנו, ולפי ההסכמה של כמה אנחנו מוכנים להיפתח.

אז ספרו לי, האם המפגשים שלכם היו מכוונים לדעתכם? ואם כן, מה היו סימני הדרך שזיהיתם?

ושרק נזכור תמיד, מי אנחנו באמת.

באהבה ענקית,

נילי

 

14 ספטמבר

By

No Comments

האמונה הזו שהם אלה שצריכים להשתנות

14 בספטמבר 2020 | By | No Comments

יש מי שטועה לחשוב שלשנות נקודת מבט
על אנשים, זה אומר "לקבל את זה", שהם
יתייחסו אלינו בצורה לא מכבדת ובכך בעצם
מוותרים מראש על שינוי נקודת המבט עליהם.

וזאת טעות מהותית, כי היא משאירה אותנו במצב
של ציפייה שהאחר ישתנה ויעשה את הצעד הראשון.

בנוסף, היא משאירה אותנו עם תחושה של
אי שקט פנימי ומתח, ועם אצבע מאשימה
כלפי חוץ. וגם משילה מעלינו את האחריות
לאושר שלנו.

דרך הפניית אצבע מאשימה החוצה, אנחנו לא
מאפשרים לעצמינו לעצור ולהבין, או לזהות איך
אנחנו מתנהגים פנימה כלפי עצמינו. וגם, באיזה
דיאלוג פנימי אנחנו משתמשים כלפי עצמינו.

דברים שאמרו לנו, דברים שנעשו לנו, עולים
שוב ושוב במחשבות ומשפיעים על הדרך שבה
אנחנו בוחרים להתנהג בחזרה כלפי אותם אנשים.
ואז אנחנו נכנסים ללופ של:
ציפייה, מתח, ובחירה לסגור את הלב.

אז מה כן לעשות?
לקחת את הצעד הראשון פנימה לתוכנו.
להשתמש במידע של מה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו,
או נאמר לנו, כמפתח לזיהוי התפיסות האישיות שלנו כלפי עצמינו.

זה להתבונן על :
איך הוא / היא התייחסו אליי?
מה הם אמרו לי שעורר בי כעס, אכזבה, התקוממות?
ודרך זה, להבין איך אנחנו רואים את עצמינו.

כך יש לנו את היכולת להפוך מערכות
יחסים ממשהו שהוא על פני השטח
להזדמנות לפגוש את עצמינו שוב ושוב ושוב,
ללא מסיכות וללא מגננות,
וכן בהמשך גם לראות את האחר.
מה שמוביל להקלה רגשית משמעותית בכל מערכות היחסים שלנו.

אז אני מזמינה אותך לקחת את הצעד הראשון פנימה,
ושרק תמיד נזכור מי אנחנו באמת!
נילי ווצ'ינה

נ.ב – במדריך שכתבתי, אני מפרטת
מהם 4 החסמים שמונעים מאיתנו
להיות מחוברים לשמחה ולשלווה שכבר
קיימים בתוכנו.

כאן ניתן להוריד את המדריך בחינם:
https://www.subscribepage.com/4-barriers

100_15992.jpg

להורדת המדריך בחינם לוחצים כאן

12 אוגוסט

By

No Comments

כל מתנה מתקבלת בזמן שלה

12 באוגוסט 2020 | By | No Comments

 

IMG_1567

 

"שלום, אני רוצה לתת לך מתנה"

"וואו, תודה".

"מתי תפתח אותה"?

"אני לא יודע".

"אבל הבאתי לך מתנה".

"כן, אני יודע, אבל אני קצת עמוס היום, אני אפתח אותה בהזדמנות הראשונה שתהיה לי".

"אבל התאמצתי המון בשביל לקנות לך את המתנה הזאת, חסכתי כסף המון זמן, הלכתי קילומטרים עד שמצאתי את הדבר הכי טוב, והאמת, זה די מעליב אותי שזאת התשובה שלך".

אני מבין, ואני מעריך את זה שרצית את הטוב ביותר בשבילי, אבל עדיין אני לא בטוח מתי אני אפתח אותה".

לא הייתם רוצים שיתייחסו כך למתנה שלכם, לא?

ברור שלא.

אז למה, כאנשים מודעים, פעמים רבות

אנחנו רוצים לתת מהתובנות ומהעצות שלנו

לאנשים הכי יקרים לנו, ומתבאסים כשהם לא פועלים איך שאנחנו היינו פועלים?

ובואו נודה, אפילו קצת נעלבים כשהם לא מסכימים איתנו?

 

האנשים היקרים בחיינו, רוצים שנבין אותם.

מבקשים שנקשיב להם, שנכיל אותם.

הם לא מחפשים ישר פתרונות או עצות.

כשהם עוברים משהו עם עצמם, הם רוצים הבנה וקבלה, ואז הם הרבה יותר מוכנים להקשיב לנו.

 

אז נכון, שהרצון שלנו הוא תמיד מהמקום הכי טוב,

כי ככה בעצם אנחנו מוודאים שהם יהיו מאושרים,

רק שכשהעצות מגיעות לפני ההקשבה, זה יותר סוגר אותם וגורם להם להיות בעמדת התגוננות.

 

בדיוק כמו שאנחנו היינו זקוקים לזמן שלנו ולמוכנות שלנו להבין דברים, גם הם זקוקים לזמן שלהם. 

 

דווקא העובדה שעברנו דרך, נפלנו, קמנו, התעקשנו על הטוב שלנו, דווקא זה מה שיכול לעזור לנו לתת עצות ממקום של השראה והדגמה.

גם אם זה קשה בהתחלה, גם אם בוער בנו איזה ספר הכי נכון להם לקרוא, ואיך אנחנו היינו מגיבים, וגם אם נראה לנו שייקח המון זמן עד שהם יבינו דברים כמו שאנחנו הבנו, עצם זה שאנחנו באים ממקום של הקשבה, יגדיל משמעותית את הסיכוי שהם יגיעו לתובנות שיעזרו להם לצמוח ולהתפתח.

אז גם אם אנחנו היום בנקודה הרבה יותר טובה ממה שהיינו פעם,

אנחנו נראה שהעצות שלנו מתקבלות יותר, כשנאפשר לאנשים להיות בנקודה שהם נמצאים בה עכשיו, בלי השיפוטיות שלנו.

אנחנו נהיה במקום של הקשבה פנימה, לאיך שאנחנו היינו רוצים שיקשיבו לנו באמת, מאותו מקום שאנחנו היינו רוצים שיתנו לנו עצות.

ואכן, יש סיכון מסוים שלא ישר יקשיבו לנו, ושזה יהיה תהליך,

בדיוק כמו שיש סיכוי שנהיה בהקשבה ואז גם יקשיבו לנו, וכשנקשיב בחוסר שיפוטיות, ניתן את המתנה שהם הכי זקוקים לה, והם יפתחו אותה בזמן הכי מדויק להם.

אז שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

נילי ווצ'ינה

08 דצמבר

By

No Comments

מגנוט על ידי הודיה

8 בדצמבר 2019 | By | No Comments

אחד הכלים המשמעותיים ביותר בעיני בעבודה פנימית, היא כתיבה אינטואיטיבית. במשך שנים אני משתמשת בכלי הזה דרך תרגולים שונים, או בפעמים שאני רוצה לשפוך דברים על הדף, לבדוק מה קורה איתי, לרפא מהשורש מחשבות ועניינים, או לעשות עבודת עומק של סליחה.

היום, אני דווקא רוצה לדבר על כתיבה אינטואיטיבית, כשאנחנו רוצים למגנט משהו לחיים שלנו. הכלי הזה יכול לחולל פלאים בחיינו, והוא פשוט מאוד וקל ליישום.

עצם זה שאנחנו לוקחים עט ודף והתיישבנו לכתוב, זה כבר מראה לייקום שהבענו כוונה לשנות משהו בחיינו. משהו כבר מתרחש בתוכנו שאנחנו בוחרים לעשות זאת.

עוד דבר מאוד חשוב שקשור לכתיבה, כשאנחנו כותבים, אנחנו מפעילים הרבה אזורים במוח שאנחנו לא מפעילים בדרך כלל, וכך מגיעים לאזורים נוספים שמשחררים מחסומים שמונעים מאיתנו להיות ביותר שלווה ונינוחות בתוכינו. ההכרה במקומות האלה, מאפשרת לנו להבין עוד ועוד דברים על עצמינו ולהאיר עוד ועוד מקומות שלא ראינו במשך שונים, או בכלל.

עבודה בכתיבה, תוביל אותך לחזק את הקשר עם ההדרכה הפנימית שלך, תעזור  לך להתחבר לשדה של רעיונות והשראה שקיימים בתוכך, תחזק את האינטואיציה שלך ואת כוח המגנוט הרוחני שלך.

מדיטציה

לפני הכתיבה, חשוב מאוד לשבת למספר דקות של מדיטציה  ולהזמין את ההדרכה הפנימית שלך. אפשר גם לצפות בסרטון שצילמתי יחסית מזמן, על מדיטציה בסיסית.

 

הקשר בין הודיה למגנוט מתחבר, כשאנחנו מתחברים להדרכה האוהבת שבתוכנו. החיבור להדרכה הפנימית שלנו, מאפשר לנו כניסה למרחב בתוכנו שבו דברים זורמים ואנחנו מאפשרים לרעיונות גבוהים יותר מהחשיבה הרגילה שלנו להיכנס לתודעה שלנו.

לאחר המדיטציה, אפשר לקחת פשוט מחברת שאנחנו אוהבים ומרגישים מחוברים אליה, ולכתוב את המסרים הגבוהים שעלו לנו תוך כדי המדיטציה. אפשר גם לכוון טיימר ולכתוב לפחות 15 דקות בצורה חופשית, ללא ציפיות, פשוט להתחבר ולתת למילים להיכתב מעצמן.

הודיה

אחד מהכלים הכי הכי חזקים לשינוי כל מצב קיים הוא להודות על מה שיש עכשיו.

3 דברים סופר חשובים שהודיה נותנת לנו:

1. התודה מחזירה אותנו למרכז של עצמנו (לאני האמתי והאוהב שלנו) כשאנחנו מרגישים שאנחנו הולכים לאיבוד. היא מחברת אותנו לכוח גדול שקיים בנו ודואג להוביל אותנו לקבל את התוצאה הטובה ביותר עבורנו בכל מצב.

2. כשאני מודה על מה שיש לי עכשיו, אני יוצרת עוד אנרגיה גבוהה שמשפיע על הצעדים הבאים שלי. כלומר, החיים שלי נוצרים בכל רגע ורגע מחדש בהתאם למה שאני מודה עליו עכשיו.

3. כשאנחנו מודים על מה שיש לנו עכשיו, אנחנו מתחילים לזהות את ההתנגדות של האגו לכל העניין הזה של תודה. האגו לא מוכן להודות על משהו מבלי להרגיש שעדיין חסר לו עוד משהו. הוא חייב לחפש בעיה חדשה להיאחז בה.

והכי חשוב, הודיה עוזרת לנו להבין את האחדות שלנו, בתוך ההודיה, אנחנו רואים את עצמינו כאחד. אין אינטרסים נפרדים, ומה שאנחנו מבקשים, הוא לטובת כולם.

IMAG1079_1

כשאנחנו מזהים בפעם הבאה שמשהו עדיין חסר לנו, אנחנו בעצם מקבלים אפשרות לבחור מחדש במחשבה חדשה.

אז התרגיל הבא הוא בעצם תרגיל הודיה בכתיבה.

נכתוב על:

3 דברים מהותיים שאנחנו מודים עליהם בחיים שלנו.

3 דברים שקיימים בחיים שלנו ועוזרים לנו להיות אנשים טובים יותר בכל יום.

3 דברים שקרו לנו במהלך החיים שלנו ועזרו לנו לקלף שכבות ולמצוא את העצמה הפנימית שלנו.

בכל פעם שאנחנו מסירים מחסומים למודעות לאהבה שבתוכינו, אנחנו מאפשרים לעוד ניסים להתרחש בחיים שלנו. 

לדוג', אני יכולה לכתוב על כך שאני מעריכה מפגש עם אדם מסוים בחיי שהוביל אותי לשינוי משמעותי מפחד לאהבה.

אני יכולה לכתוב על כך שאני מעריכה את זה שאני בוחרת באוכל בריא ודואגת לבריאות של הגוף שלי…

הזרם הטבעי של היקום, מזהה שאני מתחברת לתדר של מה שאני רוצה, ותוך כדי החיבור הזה, עולים לי רעיונות שמאפשרים לי להיפתח למה שאני רוצה להיכנס לחיי. ההשראה שאני מקבלת, עוזרת לי לפעול אחרת ולהיפתח לאפשרות שאותו הדבר ייכנס לחיי.

בין אם מדובר בעבודה שאני רוצה, בזוגיות, בתהליך שבו אני רוצה להתחבר לכוח של הסליחה, בריפוי מערכת יחסים עם בני זוג, הורים, ילדים וכו'…

לסיכום, כתיבה אינטואיטיבית יכולה להיות דבר מאוד מהנה ומשחרר. הדבר החשוב ביותר הוא, לא לצפות שזה יהיה מושלם, זה לא נועד להיות מושלם, להיפך. זה נועד לשחרר אותנו מהמחשבה שאנחנו "צריכים" להיות מושלמים.

אם אהבתם את הפוסט, שתפו אותו עם כל מי שיכול להיעזר בו, ואם יש לכם שאלות, כתבו לי בתגובות ואענה לכל אחד ואחד מכם:

 

 

04 דצמבר

By

No Comments

אז למה בכלל לסלוח באמת?

4 בדצמבר 2019 | By | No Comments

acim-day197בהמשך לפוסט הקודם, הרבה אנשים שואלים אותי למה בעצם לסלוח באמת? למה הסליחה הזו נועדה? למה בעצם לוותר לאנשים על דברים שהם עשו לנו ולשחרר אותם לחופשי?

בפוסט הקודם כתבתי על כך שהסליחה היא לא על המעשים או על ההתנהגות של מישהו, כיוון שזאת המלכודת של האגו שגוררת אותנו שוב ושוב להתמקד באשליה של הנפרדות ושל האמונה שאנו קורבן.

זוהי בעצם הסליחה בשימושו של האגו שנועדה להמשיך ולהרוס את מערכות היחסים ולהצדיק טעויות, כי ההתמקדות היא בטעויות.

הקורס בניסים אומר שהאמת מגיעה לכל מקום שיש בו סליחה אמתית. כשהאמת היא המטרה העיקרית, אז כל הדברים מתרחשים מעצמם.

משנת 2008 התחלתי ללמוד על כוחה של הסליחה, וחלק מהדברים העיקריים שהבנתי במהלך השנים (וזה לקח כמובן המון המון זמן ושנים של התנגדויות אינסופיות לסליחה) הם:

– שהסליחה נועדה לשחרר אותנו מהאמונה שנולדנו לסבול בעולם הזה.

-שהסליחה נועדה להיכנס לשורש מחשבות הפחד שלנו על: אובדן, כסף, מחלות, מערכות יחסים, כוח, הערכה עצמית, ולשחרר אותנו מהאמונות שיצרנו בנוגע לנושאים האלה.

אמונה שבה אני מאמינה שאני זקוקה לכוח חיצוני כמו כסף, כדי להגיע למקום של נחת ושלווה בחיים שלי. המעגל הזה בעצם לא מוביל לשלווה אמתית כיוון שהאמונה שלו בבסיס הוא שאני חלשה, ומהאמונה הזאת אני מבצעת את כל הפעולות שלי.

לדוג': אם אני מאמינה שכסף שווה כוח, ושהכוח הזה יכול לשחרר אותי מסבל, אז הסליחה נועדה לעזור לי להבין שאיני חלשה כפי שהאמנתי שאני. כיוון שזאת אמונת השורש.

אני חלשה = אני מאמינה שאני זקוקה לכוח = אני מאמינה שכסף הוא הכוח שלי.

וכך מתרחש מעגל של אמונת שווא. הסליחה משחררת אותי לחלוטין ולתמיד מהמחשבה שלא נולדתי מספיק טובה, שלא נולדתי מספיק חזקה, ושעליי להיות מישהי "נחשבת" יותר וכל אחד בעצם יכול למלא כאן את היותר שלו.

-הסליחה משחררת אותי לחלוטין ולתמיד מהמחשבות שלא הייתי אהובה, שלא באמת ראו אותי, שלא הקשיבו לרצונות הכי עמוקים שלי באהבה והגנה. כיוון שהסליחה מעוררת בי את הזיכרון של מוגנות וביטחון אמתיים שקיימים בתוכי. שום דבר חיצוני לא יוכל לספק לי את מילוי החלל הזה כי הסליחה עוזרת לי לראות שלא קיים שום חלל. אין מה למלא כי אין באמת שום דבר ריק.

-הסליחה עוזרת לי להודות לכל מי שהשתתף בכל הדרמות שהאמנתי שיש בחיי. תודה מהנשמה שלי לנשמה שלהם. המחשבות האלה על כל האנשים שהאמנתי שפגעו בי היו כמו משקל ענק על הנשמה שלי, על החיים שלי, על הסיפור שסיפרתי לעצמי. הסליחה עזרה לי להבין שהסיפור הזה חסר משמעות, אני מספרת סיפור, ויש לי כוח ויכולת לספר סיפור אחר. סיפור שבו אחווה אושר מוחלט.

אלו המון יתרונות על הסליחה שמעולם לא חשבתי עליהם לפני שהכרתי את הכוח האמתי שלה. יש עוד כל כך הרבה, אז מבטיחה לשתף עוד ועוד על המתנות של סליחה אמתית, ואם הצלחתי ולו לגרום למישהו אחד לשקול להתחבר לכוח האמתי של הסליחה, מבחינתי הצלחתי בענק.

אם הרגשת שהפוסט הזה על הסליחה עזר לכם בדרך כלשהי, האם תוכלו לשתף אותו בפייסבוק? כיוון שהשיתוף עוזר לעוד ועוד אנשים בפייסבוק לראות את הפוסט ולקבל השראה.

המשך שבוע מקסים!!

נילי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

12 נובמבר

By

No Comments

טינות

12 בנובמבר 2019 | By | No Comments

10550901_723611657676244_1244854497984009169_n

החיים מלאים בעליות וירידות, ברגעים לא צפויים, כעסים שמלווים אותנו יום יום, כעסים עתיקים וישנים, וגם בהמון מתח. אחד הגורמים הגדולים ביותר שיוצרים מתח בחיים שלנו הוא – טינות.

תחשבו על הרגע הכי לא צפוי שהיה לכם בחיים, הרגע שבו נוצר שינוי שהכי לא ציפיתם לא וטלטל את הכל, מה היה שם? ואיך זה ניתב את החיים שלכם מאותו רגע? אילו טינות התעוררו בכם לאור מה שקרה?

ועדיין, כל מה שקרה יכול לעזור לנו לראות בבירור, ממש כמו במראה, את הטינות שלנו. הטינות האלה היו קיימות עוד הרבה לפני כן, טינות שקודם כל היו מופנות אלינו.

כל הטינות מייצגות את כל הדברים שלא הסכמנו לשחרר עד היום, וכל מה שאנחנו מחזיקים בתוכינו, אנחנו מעריכים ורוצים אותו עדיין קרוב אלינו. אנחנו מאמינים, שקודם קרה כל מה שקרה, ורק אז התעוררו הטינות שלנו, אבל כשאנחנו באמת מסתכלים על מה שקרה, ועל האמונות שהיו לנו לפני כן, אנחנו יכולים לראות שהטינה המרכזית, הייתה כלפינו או כלפי הייקום שאנחנו מרגישים שהרבה פעמים פועל נגדנו.

אם אנחנו מעריכים דפוס קורבן, נחזיק ונחזק אותו בתוכינו.

אם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי ערך, זאת האמונה שאנחנו מעריכים, ואותה אנחנו שומרים קרוב אלינו, ואותה אנחנו חווים.

אם אנחנו מעריכים אשמה, זה מה שנחזיק בפנים, ונראה אותה בחוץ.

אם אנחנו מעריכים תחושת חוסר, נראה אותה ונחווה אותה בדרך הכי מציאותית שיש.

אם אנחנו מעריכים טינות, אנחנו משקיעים את הזמן שלנו, בלתחזק אותם, כמו שמתחזקים רכב, דואגים לדלק, דואגים לניקוי שמשות, ניפוח אוויר בגלגלים, אנחנו מזינים את הטינות באנרגיה שלנו, בדלק שלנו, במחשבות שלנו, וככה בעצם הן מופיעות שוב ושוב בחיים שלנו.

לדוגמא, אם אני מאמינה בחוסר ערך, אני אוכל לראות אילו מחשבות של חוסר ערך קיימות בי, ומתי התחלתי להאמין שאני חסרת ערך. מה הרגע הראשון שבו התחלתי להרגיש ככה? כמה שנים החזקתי באמונה הזאת שאני חסרת ערך? ודרך האמונה הזאת האשמתי את כל מי שהרגשתי שלא מעריך אותי?

נכון, שאף אחד מאיתנו לא עבר חיים פשוטים, והחיים לא פשוטים בכלל ובכל שלב ושלב בחיים שלנו יש כאב שמלווה אותנו, אבל, עמוק בתוכינו אנחנו יודעים שיש אמת עתיקה שאומרת, היי, יש דרך אחרת לראות את העולם.

המחסום הגדול ביותר לאושר בחיים שלנו, הוא – טינות.

הקורס בניסים אומר, שכשאנחנו שומרים טינות, אנחנו לא יודעים מי אנחנו באמת, אנחנו הולכים לאיבוד בתוך המערבולת של הרגשות שלנו ואז מרגישים מוצפים רגשית במערכות יחסים, מבולבלים ואין לנו כיוון בטוח, לאן ללכת? מה להגיד? מה לעשות?

לשמור טינה פירושו לשכוח מי אנחנו. כשאנחנו שוכחים מי אנחנו, אנחנו רואים את עצמינו כגוף בלבד, וכשאנחנו רואים את עצמנו כגוף בלבד, אנחנו מרגישים פגיעים. מרגישים שכל דבר מעליב ופוגע בנו, או מרגישים רע עם עצמינו כי פגענו במילים, במעשים…

החדשות הטובות הן, שאפשר לשחרר את הטינות שלנו, ולשחרר את עצמינו מהתוצאות שהשכל שלנו יוצר. הכוונה במילה תוצאות, היא התוצאה שראינו בעולם החיצוני שלנו, אחרי שזיהינו מה הייתה המחשבה שיצרה את מה שראינו, כי הכל מתחיל במחשבות שלנו, וכדי לעשות שינוי בעולם החיצוני, אנחנו צריכים להגיע למחשבות שלנו ולשנות משם.

"ברגע שמוסר צעיף הטינות שלך, אתה משוחרר יחד איתו", (קורס בניסים – שיעור מס' 69).

הכוח לשנות ולשחרר את הטינות שלנו קיים בנו. רגע אחד של נכונות, יכול לשחרר טינות עתיקות של שנים.

רגע אחד של נכונות, יוצר הזמנה לייקום שאומרת, "עזור לי לשחרר את עצמי, מכל מה שחשבתי על עצמי עד היום, מכל הכעסים, מכל הטינות, מכל ההאשמות העצמיות ממני ומכל אדם ואדם".

מי ייתן ונסכים לשחרר את כל הטינות שלנו ממש עכשיו. שנהיה מלאים בנכונות לשחרר ולהשתחרר. אמן!

הצטרפו אליי לתפילה לשחרור כל הטינות שלנו

  • הורידו בחינם את התפילה שכתבתי לריפוי מערכות יחסים – להורדת התפילה ליחצו על הקישור. התפילה נכתבה בהשראה, והיא עוזרת לנו לשחרר אשמה, כעס ובושה במערכות יחסים, לשחרר את עצמינו מרגשות שמגבילים אותנו ומשאירים אותנו תקועים במקום, וגם את מערכות היחסים שלנו.
  • להורדת התפילה לריפוי מערכות יחסים במתנה – לוחצים כאן

 

21 פברואר

By

No Comments

כשמערכת יחסים חשובה מתפרקת – נסה זאת

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

כשהכל מתפורר

אם נבין שכל מה שאנחנו רואים בחוץ

שייך קודם כל אלינו

נוכל להיחלץ מכל הסבל שאנחנו חווים.

במיוחד במערכות יחסים.

כל הריפוי נמצא בתוכינו.

כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו או לגן עדן

או לגיהנום, הפנימיים שלנו.

האגו אומר שאם מישהו יעשה משהו אחרת, ינהג אחרת, יגיב אחרת, נהיה מאושרים.

אבל נהיה מאושרים רק כשנסכים לתקשורת ישירה עם הרגשות שלנו, עם המחשבות שלנו,

רגשות ומחשבות שסחבנו מזמנים עתיקים.

מהינקות, הילדות, מתקופת ההתבגרות ומכל רגע שבו אנחנו חיים ומשחזרים עכשיו כאבים מהעבר.

כופים את העבר על הרגע הזה. "מכריחים" אותו להיווצר שוב ושוב.

זה רק נראה לנו שכל העולם נמצא בחוץ,

אבל ככה אנחנו מפספסים משהו חשוב.

אנחנו מפספסים את ההזדמנות להכיר את עצמינו באמת

ולראות את עצמינו בלי הסיפור האישי שלנו.

ובלי הסיפור על איך אנחנו בנויים

ואיך אנחנו מגיבים

ואיך החיים הכריחו אותנו להיות…

ואיך כשלא נחמדים אלינו אנחנו יותר לא נחמדים

רק ממקום של הגנה ורצון לשמור על הסיפור שלנו.

הסיפור שלנו תמיד נראה הכי מיוחד, והכי קשה, לעומת הסיפור של האנשים האחרים.

האגו אוהב סיפורים, והוא אוהב שהכל נפתר בקלות, בלי להתמודד עם רגשות, בלי להכיר במחשבות.

בלי להשקיע בעצמינו באמת, בלי להעשיר את העולם הפנימי שלנו.

מבחינתו להאשים ולראות את מה שאין, זה כל העניין.

השלכה, זה משהו שנמצא בתוכי, סיפור פנימי שאני לא אוהבת ולא מרוצה ממנו. והסיפור הזה מכסה על כאב. ואת הכאב הזה אנחנו זורקים החוצה ואומרים, "זה לא שייך אליי", "זה לא אצלי", "זה שם בחוץ"…

יש לי איזה סיפור, עניין עם הדבר הזה שאני רואה בחוץ. איך אני יכולה לדעת מה העניין המדויק?

נסתכל על האנשים שמרגיזים אותנו ונוכל לראות בבירור. כמו ענן שכיסה את המחשבות שלנו ומתפוגג לאט לאט.  מה העניין שלנו סביב האדם הזה? ואיפה הסיפור סביב העניין הזה נמצא בתוכי? מה קורה שם שמבקש ריפוי?  שינוי? מה נדרש ממני בתוכי כדי לשחרר את עצמי ואת אותו האדם מההשלכה? איזה שינוי תפישה?

באהבה ענקית

נילי

נ.ב –

אם יש מערכת יחסים בחיים שלכם שאותה אתם רוצים לפתור על ידי התבוננות מעמיקה פנימה יחד איתי במפגשים אישיים בקליניקה, ולעשות שינוי מבפנים כלפי חוץ, כתבו לי בדף יצירת הקשר כאן. 

29 דצמבר

By

No Comments

למסור את החיים לאלוהים

29 בדצמבר 2018 | By | No Comments

בואו נדמיין לרגע שאנחנו כאן כשלוחות של אלוהים
הולכים ממקום למקום כדי לתת משהו.
כי אלוהים רק נותן
מה הוא היה רוצה שנביא?
מה הוא היה רוצה שכל אחד יביא מעצמו?

אם הוא שם כל אחד במקום שבו הוא שם אותו?
אם הוא שם אותך במשפחה שלך, הוא שם אותך כדי לבטא את עצמו דרכך במשפחה שלך.
אם הוא שם אותך במקום העבודה שלך, הוא שם אותך שם כדי לבטא את ההוויה שלו דרכך, במקום העבודה שלך. מה שהופך את מקום העבודה שלך למקום עבודה משותף שלך עם אלוהים. אתה לא לבד.
אם הוא שם אותך במערכות היחסים שלך, הוא שם אותך בהן כדי לבטא את הנשגב ביותר שבך.

אלוהים מעביר רק אהבה
וכל השאר, פשוט לא מאלוהים.

כל השאר הן אמונות שיוצאות נגד האהבה הזאת, כדי לא לקבל אותה, וכדי לא לתת אותה. כי הנתינה חוזרת אלינו, וכשאנחנו מתנגדים לקבל, אנחנו מתנגדים לתת.

אנחנו הכלים שמעבירים את האהבה שלו דרכינו.
כשאנחנו מסכימים לקבל את האהבה כדי לתת אותה,
אנחנו מקבלים עוד אהבה.
אנחנו הופכים את כל החיים שלנו
אנחנו מגלים שאנחנו בוראים
וכשאלוהים אוהב, הוא בורא.

מחשבות אוהבות

אלוהים רק אוהב, ולכן אלוהים רק בורא.
הבריאה של אלוהים, היא ביטוי אינסופי של אהבה.

וזה קורה לנו הרבה, כשאנחנו רואים משהו נפלא שקורה.
וכשהזמן עוצר מלכת, כשאנחנו מביטים על היופי של הבריאה,
ומבינים שזה לא מה שאנחנו רואים, אלא איך שאנחנו רואים.

כשאנחנו משתיקים את כל הקולות החיצוניים ורק מתבוננים.
כשאנחנו רואים חסד, ניצוץ בעיניים של אדם שעומד מולנו
פרח שפורח, צחוק של ילד שלא תלוי בכלום.

כשאנחנו יודעים שיש כל כך הרבה שאנחנו לא יודעים ומוכנים לבוא בידיים ריקות כדי לקבל.
בלי דעות, בלי שפיטות.

אנחנו מסכימים להביא את המתנות שאלוהים נתן לנו להביא.
השירות הגבוה ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור העולם, הוא להסכים לקבל=לתת את האהבה שאלוהים רוצה להעביר דרכינו.

בואו לעשות עבודה פנימית במפגשים האישיים – בתל אביב

  • האם אתם מרגישים שהאנרגיה שלכם מתבזבזת?
  • האם האשמות וחרטות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם?
  • האם אתם מרגישים שדפוסים מהעבר מנהלים אתכם?
  • אנשים מסוימים לוחצים לכם על הכפתורים בכל פעם שאתם מדברים איתם או חושבים עליהם?
  • האם אתם מוצאים את עצמכם כועסים או מאוכזבים מההתנהלות של אנשים בחיים שלכם?

אם כן, אני ממש מזמינה אותך בשמחה למפגשים האישיים שאני עורכת בקליניקה בתל אביב.

ליד הקליניקה יש חניון שניתן לחנות בו עד שעתיים חינם. במפגשים אנחנו עורכים שיחות עומק שנוגעות בדיוק בנושאים שאליהם אנחנו רוצים להביא ריפוי ומשמעות חדשה.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים ולשאלות נוספות לוחצים כאן

מפגשים אישיים

30 אוגוסט

By

One Comment

איך לעבד את הכעס ולעבור לשלווה בכל מערכת יחסים?

30 באוגוסט 2018 | By | One Comment

d

בכל פעם שאנחנו מרגישים כעס על מישהו במערכות יחסים, אנחנו יכולים לדעת שיש לנו אמונה שמשהו בעולם החיצוני יכול לפגוע בנו, ואת האמונה הזאת אנחנו רואים בהתנהגות של אותו אדם ספציפי כלפינו. התנהגות שמקשה עלינו וגורמת לנו להרגיש את הרגשות שמתעוררים בנו.  האמונה הזאת נמצאת בכלל בעולם הפנימי שלנו. אנחנו פשוט מאמינים שיש כוח שיכול לפגוע בנו, ואת הכוח הזה אנחנו מזהים בהתנהגות של אנשים אחרים כלפינו. זה יכול להתבטא בחוסר אמון כלפי אנשים מסוימים, בשקרים שהם סיפרו לנו, בהתפרצויות זעם, בזלזול של אנשים כלפינו, ובתחושה כללית שהם פשוט לא רואים אותנו ואת הצרכים שלנו. לא מבינים אותנו לעומק.

מה הקשר אלינו ואל המחשבות שלנו?

תכלס, מצד אחד, אני בעד להאשים. להפנות ישר את האצבע המאשימה החוצה. הרי הם התנהגו ככה, מה זה בכלל קשור אליי? אין לי שום קשר ואחריות להתנהגות של אנשים אחרים. אבל, מצד שני, עדיין זה לא משנה את התחושה הרעה, זה רק מחמיר אותה. ומרגע שאנחנו יודעים שיש לנו חלק נכבד מאוד במציאות שאנחנו חווים, אנחנו ממש מתקשים לחזור אחורה.

זה כאילו שגילו לנו את הסוד הכי גדול, שהחיים שלנו בידינו, ועכשיו אנחנו מנסים להסתיר את הסוד הזה מעצמינו בחזרה וזה ממש בלתי אפשרי, כי אנחנו יודעים שאנחנו מרמים את עצמינו ככה. בדרך כלל אחרי שאני מסיימת להאשים, אני מתחילה להתבונן פנימה ולראות איפה החלק שלי במה שאני חווה?

acim-day174

יש אנשים שנוגעים לנו בכפתורים הכי רגישים, מעוררים בנו רגשות ממש לא פשוטים. רגשות שאנחנו יודעים שברגע שאנחנו נמצאים ליד אותו בן אדם, בין אם פיזית ובין אם לא, אנחנו מבינים אנחנו לא אוהבים אותו ולא עושה לנו טוב לחשוב או להיות ליד האדם הזה, יש אנשים שבאמת ממש קשה לנו איתם. במילה אחת סלידה. אבל מתחת לסלידה, יכולה להסתתר אכזבה, ומתחת לאכזבה, מסתתר כאב מאוד גדול.

קשה לנו שהם לידינו, קשה לנו שהם מעוררים בנו כעס, קנאה, ממש לא נעים לנו שהם לידנו ואנחנו מעדיפים שהם יתרחקו מהחיים שלנו או שאם הם חשובים לנו, חשוב לנו שהם יבינו מה אנחנו רוצים, יראו אותנו, יראו את הצרכים שלנו, יראו מה חשוב לנו, יכבדו אותנו.

מדובר בנו. במערכת היחסים שלנו ועם עצמינו. החדשות הטובות הן שכל מערכות היחסים שלנו מדויקות בדיוק למה שאנחנו צריכים ללמוד באותו זמן נתון שאנחנו נמצאים עם האדם הזה. כל מערכות היחסים מדויקות לנו כי שם יש הזדמנות מקסימליות ללמוד על עצמינו. כל מי שנכנס לחיים שלנו צריך להיות שם. יש מטרה למערכות היחסים שלנו, גם אם הן מקשות עלינו, אף אחד לא נכנס לחיים שלנו בטעות.

גם אם זה כשאנחנו נמצאים ליד האנשים האלה או חושבים עליהם קשה לנו איתם, אין טעויות בתכנית של הנשמה שלנו להשתחרר מהתפיסות השגויות שלנו על עצמינו. יש תכנית מסוימת שבה אנחנו נפגשים עם אנשים מסוימים שהמטרה שלה היא להגיע לריפוי מקסימלי של שני הצדדים. אדם א' פוגש את אדם ב', כל אחד מביא למערכת היחסים את החבילה שלו, ושני הצדדים מחליטים באופן לא מודע להגיע יחד לריפוי מקסימלי. ריפוי של התפיסות שיש לנו לגבי עצמינו.

לקחת את מערכת היחסים ולהפקיד אותה בידי האהבה

אנחנו יכולים לקחת את מערכת היחסים הזאת, לפתוח אותה, להתחיל לפרום את הקשרים שבה, ולנסות לראות איך לעורר בנו את הזיכרון האלוהי שהיא מביאה בתוכה, זיכרון של בית קדום. איך אנחנו יכולים לקחת את המחשבות שלנו על מערכות היחסים האלה בייחוד אם אנחנו מרגישים קורבן? אנחנו יכולים להתבונן על הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמינו כקורבן, ולראות איך אנחנו מזינים בכפית את המחשבות האלה. יש משהו שקורה לנו, שמחכה לנו שנסתכל עליו ונלמד אותו. בסופו של דבר, ברגע שנכנע ונפקיד את מערכת היחסים בידי השכינה, נתחיל לנתב את המחשבות שלנו בחזרה אל אלוהים, ונחווה שלווה.

אנחנו לא תמיד יודעים שיש כאן הזדמנות ללמידה, אנחנו יכולים ממש להרגיש עוינות כלפי אותם אנשים, להרגיש שאנחנו חסרי אונים, תקועים. יכול להיות שהכעס הקטן הזה שלנו, מסתיר הר געש גדול וענקי שרוצה להתפרץ החוצה. ברגע שאנו יודעים על מה הכעס, הרבה יותר קל לנו להסתכל על הדברים בבהירות ולבקש לראות מה השיעור שלנו כאן.

חלק מאוד גדול מכל תהליך סליחה, הוא לדעת בבהירות על מה אני כועס? וזאת כדי לדעת על מה עליי לסלוח כדי להשתחרר. סליחה על פי הקורס בניסים היא לזכור רק את המחשבות האוהבות שנתת וקיבלת בעבר, על מנת להיזכר בהן עכשיו, ולאפשר לנס להתרחש באופן טבעי. הנס לא יתרחש ללא הבקשה שלנו, כי השכינה לא תפר את הבחירה החופשית שלנו. כשאנחנו בוחרים בנס, משהו אחר קורה. גם אם זה לוקח זמן. המטרה היא לראות את עצמינו בדרך רכה יותר ולזכור שמתחת לכל הר געש מסתתרת קריאה לאהבה שלנו כלפי עצמינו, ואת הקריאה הזאת אנחנו רואים בהתנהגות של אנשים אחרים. כשאנחנו מסכימים לראות אותם כמו שהם באמת, אנחנו מסכימים לראות את עצמינו כמו שאנחנו באמת.

בכל מחשבה של נפרדות מאח, יש רסיס של מחשבת איחוד שאלוהים עצמו הניח בה. אלוהים לא יכול בכלל לחשוב על נפרדות, ולכן גם כשאנחנו מאמינים בנפרדות, משהו בתוכנו יודע שזה לא נכון באמת. זה הכוח האלוהי, הזיכרון האלוהי שטבוע בנו לא משנה עד כמה נאמין שאנחנו נפרדים. שכל שחושב על נפרדות, מנסה להכחיש את עצמו, אבל הוא פשוט לא זוכר שהוא מאוחד עם אלוהים.

אז איך אנחנו לוקחים אחריות על המחשבות שלנו? (תרגיל בכתיבה)

אז בואו ננסה לראות איזה תפישות יש לנו לגבי אותו אדם שמרגיז אותנו? לגבי עצמינו? אם נניח אני מאמינה שהייתי ילדה / נערה שאכזבה את אחד ההורים, נניח שאחד ההורים רצה שאיוולד בן, אבל נולדתי בת? אילו מחשבות יובילו אותי במהלך החיים? איך אנסה להתנהג כדי לקבל את האישור והאהבה שכל כך רציתי? איזה תלמידה הייתי בבית הספר כתוצאה מהאמונה הזאת? האם ניסיתי להביא ציונים טובים כדי להוכיח שאני לא טעות? או שמרוב כעס הייתי תלמידה לא "טובה"? איך המבט של ההורים הקפיא אותנו כשאמרנו משהו לא במקום? זה מה שניקח אותנו ונביא אותו למערכות יחסים מרכזיות. עם בני זוג, עם ילדים, עם חברים לעבודה וכו'.

נפגשו את השיעור הזה שוב ושוב ולא נוכל לברוח ממנו. למה אנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק טובים? לראות איך האמונה הזאת וכעס הזה יוצרים שילוב שמצית שוב ושוב את האש שבתוכינו עלינו ועל אנשים אחרים, להרגיש שאנחנו במבחן תמידי, אם אנחנו מספיק טובים, מספיק חכמים, בעלי ערך וכו. אז בואו ניקח את הצעד האמיץ הזה ונסתכל על האמונות שלנו ללא חשש.

ספרו לי מה עלה לכם כשקראתם את הפוסט?

אשמח לשמוע את התגובות שלכם כאן.

נשיקות!

נילי

 

18 יוני

By

No Comments

תקשורת עם הילד הפנימי

18 ביוני 2018 | By | No Comments

הילד הפנימי שלנו.

הרבה פעמים אנחנו מרגישים שפצעים מהילדות שלנו מונעים מאיתנו להיות איפה שחשבנו שמגיע לנו להיות היום. פצעים רגשיים שעד היום מונעים מאיתנו להיות במקום של שלווה והשלמה. אולי זאת נקודה ספציפית, משהו שקרה במשפחה, או משהו שנאמר לנו. משהו שרצינו לעשות ולא הצלחנו, מקומות שלא האמינו בנו בתור ילדים.

המצב הטבעי שכולנו נולדנו איתו, הוא מצב של אהבה. באנו ממקום של אהבה, ביטחון ושלמות. אהבה ללא שום תנאים או שיפוטים. אבל בגיל מסויים, משהו קרה. באיזה שהוא שלב, הבנו שלא הכל מושלם כמו שחשבנו. עד לאותה נקודה היה נראה שהכל מושלם כי לא חשבנו על חוסר שלמות. ומאותו רגע, כאילו משהו נשבר בנו, ונראה שהוא איים על השלווה שלנו. והשכל אומר לנו בעצם שהתעוררנו לעולם האמיתי.

 מחשבות אוהבות

ובגלל שאנחנו באים ממקום כל כך תמים ואוהב, הרבה פעמים זה נראה כאילו החיים שלנו נחלקים לשניים. מה שהיה עד אותו יום, ומה שקרה שגרם לנו להרגיש שזכוכית התנפצה ולא ידענו שאנחנו בתוך איזו שהיא אשליה או בחשיבה שהכל מושלם.

מה שאני רוצה להגיד היום, שזה ההיפך. דווקא עד לאותה נקודה היינו בהוויה האמיתית שלנו. עד לאותה נקודה, היינו במקום הרבה יותר ממשי, אמיתי, שלם, ומאותו רגע כאילו עברנו איזה שהוא פירוד מהמקום הזה. כשאנחנו עושים תהליכי מודעות וחיבור לילד הפנימי, או כשאנחנו מתרגלים מדיטציה, יוגה, תפילה או את הקורס בניסים, אנחנו בעצם מנסים להשיב לעצמינו את החשיבה המאוחדת הזאת. חשיבה של שמחה ואחדות. מדובר פה על רמת חשיבה. ומאותו יום, התחלנו להתחבר למערכת השיעורים שלנו, ולכישורים שבאנו לפתח כאן.

לאף אחד מאיתנו לא הייתה ילדות קלה

ובעצם מאותו רגע שקרה אותו מקרה, זה יכול להיות שההורים שלנו התגרשו, יכול להיות שאחד ההורים אמר לנו איזה שהוא משפט שעד היום אנחנו זוכרים כי הוא מהדהד לנו באוזניים. אנחנו רואים את זה שוב ממש כמו בטלנובלה שחוזרים בזמן אחורה ורואים את כל הדמויות והנפשות הפועלות.

והיום, אם נתבונן על החוויה הזאת שחווינו, נראה שמעורבים בה אשמה ובושה. בושה של הילד הפנימי שלנו שמרגיש שהוא לא בסדר, או שבגללו קרה מה שקרה. או אשמה על כך שאנחנו מאמינים שהיינו צריכים לנהוג אחרת, או שהטילו עלינו אחריות מאוד גדולה ולא הצלחנו לעמוד בה אז עד היום אנחנו מרגישים שנכשלנו.

בושה ואשמה

הבושה והאשמה של הילד הפנימי שלנו, מלווים אותנו היום, כשאנחנו רוצים ליזום משהו חדש, ליצור, למצוא זוגיות, לתקשר אחד עם השני, להתקבל למקום עבודה, להצליח בעסק או להגשים מטרה שחשובה לנו. כמו קול פנימי שמזכיר לנו את האשמה הזאת ואת הבושה.

ודווקא אם כן נתקשר עם הקול הפנימי הזה, וכן נקשיב לו, אנחנו נראה הרבה פעמים שזה מגיע מהפצע של הילד הפנימי. כמובן שלאף אחד לא הייתה ילדות מושלמת וזה משהו שלדעתי משותף לכלל בני האדם בעולם, לכולם היה משהו שמשפיע עליהם עד היום. החיסרון באבא, הרצון שאמא תאשר ותאהב, הרצון שיקבלו אותנו כמו שאנחנו…

התקשורת הזאת עם המקום הפצוע יכולה לשנות את ההתמקדות שלנו מרמת הפצע, למקום של פתרון וריפוי. לראות אותו, להתבונן עליו ללא חשש. זה ממש קול של קריאה פנימית לאהבה. מקום פנימי שרוצה שנתייחס אליו.

אז לכל אחד יש את הילד הפנימי שבו, ואנחנו יכולים בהחלט להתחיל לנהל דיאלוג פנימי איתו ולראות מה באמת קורה שם בתוכו. פשוט לפנות לילד הפנימי שלנו ולהתחיל לתת לו מקום, לתת לו לבטא את הרגשות שלו, את המילים שלו, את הרגשות והפחדים שלו. לקחת אותו או אותה יד ביד לטיול במחשבה, ופשוט להקשיב.

יצרתי גם טיפול להקשבה וריפוי לילד הפנימי שלנו, ואפשר לרכוש אותו כאן להורדה: 

טיפול לריפוי הילד הפנימי