Image Image Image Image Image Image Image Image Image

ייעוד

11 נובמבר

By

No Comments

לחלום, להעז ולהתרגש

11 בנובמבר 2017 | By | No Comments

לעולם אני לא אשכח את היום של האודישן שלי לזמן מיסטיקה. האמת שאף פעם לא ממש דיברתי על זה בפוסטים כאן, אבל הרגשתי שזה חשוב. לא בגללי. זה חשוב כי אני יודעת שהרבה מהקוראים של הבלוג מרגישים שיש להם קול שהם רוצים להשמיע בעולם. יש להם מסר לעביר, והריפוי שהם חוו, זה משהו שפשוט חייב לצאת החוצה מעצמו. אני יודעת בדיוק מה זה ובגלל זה אני כותבת על זה היום.

המיקום: תל אביב. יום כאילו שגרתי ורגיל מבחוץ, אנשים ברחוב הולכים וחוזרים, אבל בתוכי הבטן שלי מתהפכת, הלב דופק חזק, ואני מתפללת, הלוואי וזה יצליח.

הרגשתי שאם אני אצליח להתקבל לתכנית הזאת, אז אין שום דבר אחר שלא אצליח לעשות. מבחינתי זה היה או להתקבל, או להתקבל. לא ראיתי בעיניים וידעתי שאני אתן את הכי טוב שלי כדי שזה יצליח.
המורה שלי לתקשור, תמיד לימדה אותי להוריד דרמה כדי לאפשר לדברים לקרות כפי שהם צריכים לקרות. ועד היום אני מודה לה על כל רגע ורגע שבו למדתי ולומדת אצלה. זה היה הרבה מעבר לתקשור, זה היה קורס בחיבור לחיים, או יותר נכון לכוח החיים, כוח האהבה.

הגעתי לאודישן. אמא שלי חיכתה לי באוטו, ואגב תודה אימא שלי יקרה שאת תמיד אכפתית ודואגת להכל. שאלו אותי המון שאלות, עשו לי ממש מבחן על אמת, בלייב ובאותו הרגע. ופשוט הקשבתי לקול הפנימי השקט, ומשם עניתי.

הכל פתאום כאילו זז לצד, כל ההתרגשות, כל הרצון שזה יקרה כדי שזה יקרה. נשאר רק שקט, והקשבה אמיתית.
כמה ימים אחרי, מתקשרים אליי ואומרים לי, "נילי, אנחנו רוצים שתגיעי ליום הצילומים הבא לזמן מיסטיקה" בתאריך כזה וכזה. ואני? זהו, חשבתי שאני מתעלפת לגמרי! אני? אני בערוץ 10? אני הצלחתי? אני התקבלתי? זהו, מבחינתי זה היה כאילו סיימתי את הכל!  😂

מתכוננים לאיפור :)

מתכוננים לאיפור :)

הפסקונת קטנה

הפסקונת קטנה

Behaind The Scenes

Behaind The Scenes

אחרי יום עבודה קשה

אחרי יום עבודה קשה

יום הצילומים הגיע, וההתרגשות שהייתה באודישן המשיכה ללוות אותי גם שם. אבל ברגע שהצילומים התחילו, שוב, הזזתי הכל לצד והרגשתי שהשירות הכי חשוב עכשיו הוא להניח להתרגשות והמחשבות שלי על הצלחה, ולהתמקד רק באדם שעולה לשידור. הוא הכי חשוב. היא הכי חשובה. ואז זה פשוט התחיל להתגלגל, עוד יום צילומים, ועוד ועוד, וההתרגשות עלתה בכל פעם מחדש. אבל לא מההישג, או מה"הצלחה", אלא מכך שיש אנשים שיכולים להיעזר בכלים שיאפשרו להם לראות כל מצב בדרך אחרת.

ואז, משהו בתוכי אמר לי, אולי תפתחי ערוץ יוטיוב משלך? אולי תעלי סרטונים שמדברים על רוחניות וצמיחה ממשברים? אולי אפשר להעביר את המסר הזה לעשרות, מאות, אלפי אנשים?

ואז צילמתי את הסרטון הראשון… והרגשתי זוועה. לא הפסקתי לרדת על עצמי ולבקר את עצמי. אני זוכרת שחברה אמרה לי שאני נראית לחוצה והיא שיקפה לי בדיוק את האנרגיה שהבאתי לסרטון עצמו.
אבל משהו בתוכי לא נתן לי לוותר, הרגשתי שזה משהו שיכול לעבוד ממש טוב. ניסיתי לצלם עוד כמה סרטונים, וזה היה נראה לי מבחוץ כאילו הפנים שלי קפאו. כל האנרגיה הטובה שהייתה לי לפני שהפעלתי את המצלמה קפאה, ועכשיו זה רובוט מדבר ולא אני.

אבל שוב, משהו בתוכי לא נתן לי לוותר. באותה תקופה התחלתי גם ללמוד את הקורס בניסים, והרצון להפיץ את המסר של הקורס יחד עם התובנות ומה שלמדתי לפני, המשיכו לבעור בי. וגם המורה הנפלאה שלי של הקורס בניסים, תמיד עודדה אותנו להבחין מתי בזמן טיפול או הקשבה אנחנו מתמקדים בנו, ומתי אנחנו מזמינים את השכינה, ומוסרים לה את כל המחשבות שלנו, כדי לאפשר לניסים להתרחש.

ואז, נתקלתי באישה המופלאה הזאת, לירון מור. בסרטונים שהיא העלתה ליוטיוב שמדברים על איך להפיץ את המסר שלך לעולם בעזרת וידאו?
התחלתי לעקוב אחרי כל תוכן שהיא העלתה, ומסרטון לסרטון, התחלתי להבין איך לעשות את זה בלי לבקר את עצמי ולהרגיש שמדובר רק בי. רוצים לדעת מה גיליתי? רק לצלם, בלי שואו, בלי לנסות לייפות את הדברים, הכי אמיתי, כמו שאתה. נרשמתי לקורס שלה, והכרתי עוד המון אנשים שהרגישו בדיוק כמוני.

אנשים שיש להם מסר להעביר, אבל נתקלים בקשיים כאלה או אחרים. לירון הצליחה לעבור איתנו דבר דבר, לראות מה בדיוק הקושי, איך אפשר לעבור אותו, גם ברמה הנפשית, וגם ברמה הטכנית. הכל היה מתוכנן כל כך טוב, כאילו שמישהו ישב וחשב, איך להעביר את הקורס הכי טוב שאפשר כדי שהוא באמת יעזור למי שצריך וזקוק לעזרה הזאת?

אז זאת הזדמנות להודות לאישה המדהימה הזאת, לירון מור גיל, שעזרה לי כל כך בדרך! ועכשיו היא פתחה קורס מבוא חדש לשיווק בוידאו (ללא עלות ורק לימים הקרובים), ואפשר להירשם לקבל את סדרת הסרטונים שלה בקישור הזה

שורה תחתונה, היום אני יודעת שלא רק שאנחנו צריכים לחלום ולהגשים, אנחנו חייבים לחלום ולהגשים, רק מהסיבה שלכל אחד ואחד יש את הקול הייחודי שלו, את המסר שלו להעביר לעולם.

למה? כי כשאנחנו עוברים תהליך של ריפוי, משהו בתוכינו תמיד רוצה להעביר את זה הלאה, איכשהו, בדרך מאוד אישית ואינטימית לכל אחד ואחד.

להרשמה בחינם לקורס מבוא לשיווק בוידאו של לירון מור לוחצים כאן

להרשמה לסדרת הסרטונים במתנה לוחצים כאן

להרשמה לסדרת הסרטונים במתנה לוחצים כאן

27 אוקטובר

By

No Comments

איך לקבל יותר ממה שאנחנו רוצים? + תובנות מהגשם הראשון

27 באוקטובר 2016 | By | No Comments

הגשם הראשון, מפנה מקום לניסים. אבל אני חייבת להיות כנה, ציפיתי שהתחושה תהיה אחרת.

ציפיתי לשמוח, אבל משהו בשמיים האפורים עשה לי מצב רוח "בלוזי" כזה. פתאום חשבתי, שאולי בגלל שסיימנו עם החגים וחזרנו לשגרה, הגשם הזה הגיע כדי לתת את החותמת האחרונה שמשהו משתנה.

הלב שלי מצד אחד רוצה את הקיץ בחזרה, למרות שאני לא כל כך מתחברת לקיץ, אבל הוא גם נפתח ומקבל את השינוי שהיום הזה מביא איתו. אחרי שסיימתי את המשימות של העבודה, שאלתי את ההדרכה הפנימית שלי, איך אני יכולה להמשיך את היום הזה אחרת? בטוח יש דרך לחוות את זה יותר קליל.

ואז נזכרתי, שחמותי הביאה לי לפני יומיים מתכון למרק עגבניות עם סלרי. חיפשתי את הנייר שרשמתי עליו את המתכון. היו לי את כל המצרכים…ישר התחלתי לחתוך את הבצל והשום, להוסיף עגבניות מרוסקות, מלח, פלפל, קצת אורז וסלרי…והבית התחיל להעלות ריח של בישול. האוויר שנכנס מבחוץ, היה קריר, למרות שבחוץ היה חם. נשמתי את האוויר הזה לתוכי, ונזכרתי בעקרון מהקורס בניסים שאומר, שניסים הם טבעיים, ושהם אינם מתרחשים זה אומר שמשהו השתבש.

מרק עגבניות

מה השתבש? זה שאני מחזיקה באנרגיה שאני לא באמת רוצה להחזיק בה. ממש כמו איזה סלע, שמתוכו מבצבץ עלה, שרוצה לצאת החוצה ולקבל את הטיפות של הגשם. מה זה הסלע הזה? הסלע הזה יושב לנו על הלב, והוא בעצם כל הרעיונות הכוזבים שיש לנו על עצמינו. רעיון כוזב, הוא כל דבר שהאמנו בו מספיק זמן כדי לעשות אותו אמתי בשבילנו.

רעיון כוזב לדוגמא, יכול להיות, שאנחנו רוצים משהו גדול בחיים שלנו, ואנחנו עוצמים את העיניים כלפי הדברים הקטנים, הפשוטים. שאם נקבל אותם, יהיה לנו הרבה הרבה יותר קל, לפתוח את עצמינו לדברים הגדולים. קטן וגדול, הם רעיונות של האגו שרוצה תמיד שנמשיך לחפש מבלי למצוא.

דרך הראייה הזאת בעצם, של גדול וקטן, היא משהו מאוד מקובע. כי גם כשיהיו הדברים הגדולים, עדיין נרצה דברים גדולים יותר.  לדוגמא, השוואות לאנשים אחרים, או יותר אנשים שיאהבו אותנו.

ואנחנו יכולים לראות את כל האנשים שאוהבים אותנו עכשיו. וגם את האנשים שאנחנו אוהבים, ולהוקיר תודה. כשאנחנו עושים את זה, אנחנו מרחיבים את הלב שלנו, ומפנים מקום לעוד ועוד ניסים. לעוד מפגשים שבהם אנחנו מרגישים איך אנחנו מברכים אנשים, ואיך אנחנו מבורכים. בין אם זה בעבודה שלנו, בין אם זה בזוגיות שלנו, אנחנו מפנים מקום מרעיון שיושב לנו כמו סלע על הלב, וממלא את הראש שלנו במחשבות שהן כל כך מגבילות אותנו, ומשאירות אותנו במשבצת קטנה (ומעצבנת) בלי שאנחנו אפילו מודעים לכך, שאנחנו שמנו את עצמינו במשבצת הזאת.

רעיונות כוזבים, משבשים את הראייה שלנו. הם משבשים את היכולת שלנו לחשוב בבהירות, ולראות שהכל מדויק. כשאנחנו משחררים את הרעיונות הכוזבים בקשר לעצמינו, אנחנו מפנים מקום לניסים. הרבה הרבה מקום. מקום לנשום, ומקום לדעת שהכל טוב כפי שהוא.

אפשר ממש לנשום לתוכנו את המנטרה הזאת, יחד עם האוויר החדש הזה והריח של הגשם.

אז זה להיום….

ומה המתכון למרק עגבניות? 

פשוט לוקחים את כל המרכיבים שרשמתי למעלה, ומטגנים קודם כל את הבצל עם מעט שום, מוסיפים עגבניות מרוסקות, מים, מלח ופלפל, סלרי ואורז, מביאים לרתיחה, ואז מנמיכים ומבשלים בערך חצי שעה.

פגישת ייעוץ רוחני לשנה החדשה

אתם רוצים להתחיל את השנה הזאת באנרגיות חיוביות? אני מזמינה אתכם לקבוע פגישת ייעוץ איתי, כדי להיכנס למקומות שבהם נוצרים מכשולים שמונעים מכם להכניס שמחה, משמעות ואהבה לחיים שלכם. להתמודד עם שינויים בלתי צפויים, ולרפא כל מה שקשור לדימוי גוף. כל הפרטים על פגישת ייעוץ כאן

קורס בניסים

 

 

 

 

 

 

 

28 ספטמבר

By

No Comments

השאלות החשובות ביותר השנה…

28 בספטמבר 2016 | By | No Comments

תמיד אהבתי לשאול שאלות. למעשה, תמיד שאלתי שאלות,
אבל אף פעם לא הבנתי מה אני באמת שואלת, ויותר מכך,
לא ממש חשבתי את מי אני שואלת.

היו לי שאלות סודיות…ביני לבין עצמי, ביני לבין אלוהים.
מתי יהיה לי? איך זה יקרה? מתי זה יקרה?
מתי הוא ישתנה? מתי היא תפסיק להתנהג ככה?

שאלות שתמיד קשורות לנסיבות חיצוניות, שמשהו מבחוץ
ישתנה, ואז כתוצאה מהשינוי הזה, אני אהיה בטוחה ומאושרת.
חוסר הוודאות הזה עשה לי ממש ממש רע. הוא עיכב אותי בהרבה
תהליכים בחיים. חיכיתי לתוצאה מסוימת, חשבתי שזה מה שאני רוצה,
אבל בתוך תוכי חיכיתי לשלווה, והיא תמיד הצליחה להתחמק ממני.

ואני, נשארתי עם לב שבור, אבל היום אני מבינה,
שהוא תמיד היה פתוח לקבל משהו אחר.

בשנת 2005, כתוצאה ממשבר אישי מאוד גדול ואובדן,
התחלתי לשים לב לשאלות שאני שואלת, וככל ששמתי לב אליהן יותר,
השאלות השתנו, השאלות התייפו. השאלות התבגרו.

במקום לשאול, מתי זה יקרה? התחלתי לשאול,
מה נכון לי? מה נכון לדרך שלי? איך האדם הזה,
משקף לי את המקומות בתוכי שאני נמנעת מלראות?
השאלות הזדקקו. הן הפכו לשיח. שיח עם משהו שנמצא
הרבה מעבר לנסיבות חיצוניות.

משנה לשנה, עם המון עבודה פנימית יומיומית,
והתמדה, הבנתי, שכשאני שואלת את השאלות
הנכונות, מגיעות התשובות הבאמת טובות.

אלה שלא מוותרות לי, אלה שיראו לי תמיד את
האמת אודותיי. אלה שישנו לי את הפילטר שדרכו
אני מסתכלת על החיים. אלה שיחזירו אותי למודעות
של מי שאני באמת במרכז שלי, בהוויה שלי.

לדוגמא, במקום לשאול את הפחד, למה זה קרה לי?
אני פונה לאהבה ושואלת אותה, מה את רוצה שאלמד
מהמצב הזה? למי אני לא סולחת? איפה אני מאמינה
שחסר בי משהו?

באילו דרכים אני בוחרת לשים חומה ביני ובין האהבה?

איפה אני מתעקשת לאחוז בדפוס הזה ולמה אני לא
רוצה לשחרר אותו? מה אני מאמינה שהוא נותן לי?
איזה מתנה אני לא מסכימה לקבל במצב הזה?
איפה נמצא מפתח הזהב שלי?
איך אני מגיעה מהמצב הזה למודעות שלמה?
איך אני מוותרת על מלחמה?

היא תמיד עונה, היא תמיד עונה מעבר,
היא לוקחת אותנו למקומות, שאפילו לא דמיינו
שקיימים בתוכינו, והיא תמיד נותנת מענה של
ריפוי ושלווה שנשארת, שלווה שהיא תמיד
הייתה קיימת בתוכינו ותמיד תהיה.

אני מאמינה גדולה בתשובות ושכל התשובות
נמצאות בתוכינו, אנחנו רק צריכים להתחיל לקלף,
לחדד, ולהסכים להיכנס פנימה. להסכים להיכנס
פנימה כדי לקחת אחריות על המסע שלנו,

על החיים שלנו, על הדרך שבה אנחנו רואים את עצמינו,
וכדי לרפא את כל המקומות שבהם אנחנו מתקיפים
במחשבות שלנו את עצמינו ואת האנשים בחיים שלנו,
ומרגישים אשמה, חוסר מימוש, אפילו הענשה עצמית.

אז אם אתם רוצים לשאול איתי ביחד את השאלות,
שיתנו לכם מענה של שינוי עמוק מבפנים.
אני כאן כדי לתת לכם מענה, בפגישת ייעוץ,
שבה נשאל את השאלות, שמובילות לצמיחה, לריפוי,
לשלווה ואהבה. בכל התחומים שבהם אתם מרגישים
שאתם צריכים את השינוי הזה.

לתיאום ושאלות, ניתן להשאיר פרטים כאן, בעמוד יצירת הקשר

 

acim-day115

08 יוני

By

2 Comments

אימון רוחני – מה המטרה האמתית שלך?

8 ביוני 2016 | By | 2 Comments

מה המטרה האמתית שלנו כשאנחנו בדרך הרוחנית שלנו?
לכל אחד יש את הדרך שהוא הכי מתחבר אליה.
חלק מאיתנו, עושים מדיטציה בכל יום,
חלק מאיתנו, מתרגלים את הקורס בניסים
חלק מאיתנו, קוראים את תפילות השחר
חלק מאיתנו, אוכלים אוכל בריא
חלק מאיתנו עושים עבודת מודעות

חלק מאיתנו עושים יוגה

חלק מאיתנו פשוט אוהב לשבת ולהקשיב לקול הפנימי

חלק מאיתנו אוהב לעשות קצת מכל דבר או הרבה מכאן וקצת משם

חלק מאיתנו פשוט רוצה מאוד לעשות משהו, אבל לא יודע מה לעשות.
אין דרך אחת טובה יותר או פחות טובה
כל הדרכים מובילות לאלוהים
ואלוהים, הוא אהבה.
לכן, כל הדרכים מובילות לאהבה.

מה שמסתיר מאיתנו את הנוכחות של האהבה
הן השפיטות שלנו
הביקורת שלנו
הקול הפנימי השלילי שלנו
המחשבות שלנו
וכל מחשבה שהמקור שלה הוא לא מאהבה.

האימון הוא הדרך שלנו, המטרה היא להגיע לשלווה ולדעת מי אנחנו באמת.

האימון שלנו, הוא ממש אימון כמו בחדר כושר. רק שכאן מדובר באימון רוחני.

המטרה שלנו, היא לרפא את מערכות היחסים שלנו, כי רק דרך מערכות היחסים, אנחנו מזהים את האני האמתי שלנו, ושל מי שנמצא איתנו. גם מערכות היחסים שאנחנו מגדירים כנעימות וטובות, וגם אלו שאנחנו מגדירים כקשות ומורכבות. כל מערכת יחסים, מובילה אותנו לעוד ועוד רבדים בתוכנו.
המטרה שלנו, היא לרפא את המחשבות שלנו
המטרה שלנו, היא לשחרר דפוסים בתוכנו שמגבילים אותנו
המטרה שלנו, היא לקום מחדש בכל פעם
המטרה שלנו, היא לעשות צעד אחד קטן בכל יום ויום.

אבל המטרה האמתית שלנו, מתחת לכל המטרות האלה
היא לזכור את הזהות האמתית שלנו
מתחת לכל השיפוטים
מתחת לכל העניינים
מתחת לכל הדברים
לכולנו יש זהות אחת
והיא האהבה שבאלוהים

שתפו את התמונה בפייסבוק או באינסטגרם

ותתייגו אותי, nillyvoochina@ או #מחשבותאוהבות

כדי שאוכל לראות אתכם, אני ממש שמחה ואוהבת להמשיך ולהכיר אתכם. ובכלל, את כל האנשים שמתחברים לפוסטים של מחשבות אוהבות.
(אפשר להוריד את התמונה ולהעלות אותה דרך הסמרטפון)
אימון רוחני

#ככל שאני שופטת את עצמי פחות, אני מקבלת את עצמי יותר.

ועכשיו נקודה למחשבה:

-באיזה מקומות בתוכך שפטת את עצמך היום?

-מה לקחת מהסרטון היום לצעד הבא שלך?

כתבו לי כאן בתיבת התגובות ואשיב לכם.

נילי

 

 

30 מאי

By

2 Comments

איך לשחרר את מה שחוסם אותך?

30 במאי 2016 | By | 2 Comments

 

איך לשחרר חסימות

בשבוע שעבר, הייתי בערב קבוצתי שהנחתה אפרת שר שלום, שהיא המורה שאצלה אני לומדת את הכשרת המורים של הקורס בניסים.

ישבתי והקשבתי לכל מילה, כיוון שסיכמתי את השיעור. זה משהו שאני תמיד אוהבת לעשות כדי לא לפספס אף פרט חשוב ולהתחבר באופן מלא לאנרגיה של השיעור, ופתאום שמעתי משפט שממש עצר את הזמן מבחינתי, כי הוא היה כל כך משמעותי בשבילי וכל כך הרגיש לי נכון.

אפרת אמרה, שהמטרה שלנו להתבונן על העבר, היא לא בכדי להיזכר בו בערגה, וגם לא כדי להיזכר כמה סבלנו בו, המטרה שלנו היא לזכור את אלו שהלכו לפנינו, המורים שלנו שהשאירו אחריהם צעדים של אהבה.

זה הזכיר לי איך אנחנו שוכחים את העצמה הפנימית שלנו, ומורידים את עצמינו למטה. זה הזכיר לי איך כולנו מלמדים, לא משנה מה המקצוע שלנו, ואנחנו תמיד מלמדים או פחד או אהבה. מה נבחר ללמד?

הכל תלוי בנו. המילים שלה ממש הזכירו לי כמה בפשטות, אנחנו יכולים להרים את התפיסות שלנו גבוה ולהתחבר להדרכה הפנימית שלנו.

צפו בסרטון כדי לקבל הדרכה על איך לשחרר את מה שחוסם אותנו על ידי הדרך שבה אנחנו בוחרים ללמד, וכתבו לי בתגובות, מה העיסוק שלכם ואיך אתם יכולים ללמד אהבה במקום שבו אתם עובדים?

נשיקות,

נילי

 

 

 

23 ספטמבר

By

No Comments

למה חוסר וודאות דווקא כן טוב לחייך?

23 בספטמבר 2015 | By | No Comments

Uncertainty_gift

מי קיבל פעם קריאת התעוררות ולא נענה לה?

ולמה אני מתכוונת? זוכרים את כל הפעמים שקרה משבר בחיים שלנו? איך הגבנו? נכון שברגע הראשון אחרי ההלם הראשוני חשבנו שזה סוף העולם? אני יודעת שאני כן.

אבל…

במסר של היום, אני רוצה להזכיר לך דבר אחד. בחשיכה הגדולה ביותר שלך, נמצא האור החזק והמבורך ביותר. אחת הברכות שיש לנו באופן מולד, היא לזכור מי אנחנו באמת. הדבר הכי חשוב בחיים שלנו הוא שהכול יהיה בסדר, ושיהיה בסדר עכשיו. ולפעמים, הרבה פעמים כדי שהכול באמת יהיה בסדר ולא כמו שאנחנו חושבים שצריך להיות בסדר כלומר שדברים יקרו בדרך שלנו, היקום מראה לנו דרכים חדשות לגדול ולצמוח.

מה זה למשל עבורי שהכול יהיה בסדר?

זה להיות בשלום עם חוסר וודאות, זה לדעת שלעיתים, לא משנה מה תהיה התוצאה, יש משהו שבטוח יוביל אותי לתוצאה הגבוהה ביותר עבורי, זה לדעת שכל הדפוסים שאני רוצה לשנות ועדיין לא שיניתי, ניתנים לשינוי ולדעת שיש סיבה מאחורי כל דפוס שמגביל אותי. אחרי שאנחנו מפנימים את השיעור, אנחנו מרגישים התרחבות מסוימת, שלווה, ידיעה פנימית של כוח גדול מאתנו שקיים בתוכנו שמסדר את כל העניינים החשובים בחיים שלנו, וזה מבחינת הנשמה, מה שנקרא בסדר. למרות שבאותם רגעים של קושי, המצב הקשה לא מותיר לנו ברירה אלא להיכנס פנימה לעולם הפנימי שלנו ולגלות מה באמת קורה שם…

הכל לטובה

ואז כשהימים חולפים, אנחנו לא חושבים על כך בדרך כלל, יום עובר ועוד יום, אנחנו סוחבים אתנו מטען רציני של כעס ואכזבה מאנשים בחיינו, קשה לנו באמת לרצות לסלוח, הרבה פעמים אנחנו חושבים שסלחנו, אבל האגו שלנו דואג להזכיר לנו בכל פעם מחדש את הפגיעות והרגשות השליליים מהעבר, והעבר מושלך שוב ושוב על עתיד שממחזר את עצמו – ואז אנחנו מרגישים תקועים.

wake up call עבורך

ואז, יכול להיות שאנחנו מקבלים עוד wake up call מהיקום, ושוב, אנחנו מפרשים את זה כמשהו רע. אבל יכול להיות, שגם מדובר בעוד משהו, שרוצה שנתעורר למי שאנחנו באמת. אז האם באמת יכול להיות מצב של תקיעות? אם כל הזמן היקום פועל לטובתינו הגבוהה ביותר, והוא נותן לנו פתרונות אז האם יש באמת קושי? רק אם אני רואה אותו ככזה.

אני זוכרת שבאחד התכניות של זמן מיסטיקה שהשתתפתי בהן, עלה לשידור מאזין שהיה בתקופה כלכלית מאוד קשה כתוצאה משותפות לא טובה. השאלה שלו הייתה עם חזון קדימה, "מה הייעוד שלי"? ואני חשבתי לעצמי, כמה טוב שהוא חווה את מה שהוא חווה, כדי להתעורר למי שהוא באמת ולהתחיל לשאול את השאלות האלה.

איזה דבר שנראה לי עכשיו קשה בחיים שלי קשור לדפוס שאני אוחזת בו ומגביל אותי? לדוגמא, אם יש לי מחשבות תמידיות של חוסר כסף, אני חווה בעיה כספית, איזה דפוס אני יכולה לשנות ובאמת לעבוד עליו? לא על מנת לשפר את עצמי, אלא על מנת לשפר את הדרך שבה אני חווה את החיים שלי. אולי אני צריכה לראות מאיפה "אספתי" את הדפוס הזה? אולי אני צריכה לראות אם יש מישהו שקשור לאמונה הזאת ואני צריכה לסלוח לו? אולי זה על סמך טעויות שעשיתי אני בעבר ואני פוחדת שוב לטעות?

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו השאלה, איזה דפוס אני מרגישה שהכי מגביל אותי עכשיו בקושי שאני חווה? יכולה לעזור.

ועכשיו אלייך:

אם עלית על משהו או משהו עלה לך לגבי דפוס שגילית שמגביל אותך בקושי שאת חווה עכשיו עליו כאן בתיבת התגובות.

יכול להיות מאוד שיש מישהי או מישהו שיכולים להיעזר בתובנות שהגעת אליהן.

ככל שאנחנו משתפים יותר את הייקום ברעיונות שלנו, אנחנו נותנים שירות טוב יותר אחד לשני ואף פעם אי אפשר לדעת איך זה יכול לעזור לעוד מישהו שנמצא בדרך. כל שיתוף עוזר ומועיל למישהו אחר וגם לך וחוץ מזה, זה תמיד מעשיר לראות עוד נקודות מבט, רגשות והשתקפויות אחד של השני.

 

04 אוגוסט

By

2 Comments

לצחוק על הרעיונות המטורפים של האגו

4 באוגוסט 2015 | By | 2 Comments

קורס בניסים

לאהבה העצמית שלך, יש השפעה עצומה על כל תחומי החיים שלך. האהבה העצמית שלך מגיעה איתך בבוקר לעבודה, לכל שיחת טלפון, לכל אינטראקציה במערכת יחסים, לכל מבט שאת שולחת במעלית או ברחוב באופן אקראי או מכוון,  לאוכל שלך וגם לאנרגיה שמוקרנת מהגוף הפיזי שלך.

כדי להיות במקום שאת רוצה להיות, את תצטרכי לאהוב ולחבק את עצמך ולחשוב רק  מחשבות עדינות על עצמך. כן, אני יודעת שעכשיו את חושבת שזה נשמע ניו אייג'י מידי, אבל עדיין בתוך תוכנו, אנחנו יודעות שקיים צליל הרחוק הזה, של הנשמה שלנו, שמנסה להזכיר לנו מי אנחנו באמת בכל רגע ורגע.

אני חושבת שאפשר להתבונן על כל יום שאנחנו חיות בו, בשני אופנים. בראשון, כשאנחנו זוכרות מי אנחנו, ובשני שאנחנו בשיכחה. הדבר היפה ביותר הוא לחבר בין השניים ולראות כמה כיף להיזכר בשקט הפנימי שלנו, בזמן שבחוץ אנחנו רואות כאוס ובלגאן. הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולות לעשות עצמנו זה לצחוק. על מי לצחוק? על הרעיונות המטורפים שהאגו מנסה למכור לנו בקשר לעצמנו.

הנה 2 דברים סופר חשובים שעזרו לי ועדיין עוזרים להיות במקום של יותר אהבה עצמית ואני רוצה לשתף אותך בהם:

#לזהות את האגו ו"להיקרע עליו מצחוק"

לפי הקורס בניסים, הדרך לראות את עצמנו כפי שאנחנו באמת, היא דרך התבוננות על העולם החשוך של האגו שלנו ועל הרעיונות המטורפים שלו. ולא רק לראות אותם אלא גם לצחוק עליהם. פירוד, אשמה, שיפוטיות, מחשבות תקיפה, שנאה עצמית וכו'…אם הכל בסופו של דבר הכל מתקשר אלינו, וכל אדם או מצב מראה לנו מה שקורה בעולם הפנימי שלנו, אנחנו יכולות או לצחוק, או לבכות. גם שניהם זה ממש משחרר. אנחנו לא יכולים יותר להכחיש את החשיכה שבנו, עלינו להגיע עם החשיכה הזו, בדרך של התבוננות נטולת שיפוט עצמי, עד שנמצא את הכפתור שמדליק את האור. עד שנמצא את הכפתור שנוגע בנו בנקודות הכי עמוקות, וכן, גם בנקודות הכי כואבות, שנוכל לזהות איפה אנחנו בדיוק פועלות ממקומות של נזקקות, של פחד, של אשמה ואז פשוט לרפא ולוותר על המקומות האלה. וזהו תהליך הריפוי. מהמקום הזה, יש לנו תקווה ליצור עתיד שונה ממה שחווינו עד עכשיו.

#להסכים לקבל את הגדולה שלך

כמה פעמים קרה שרצית ממש ממש להצליח במשהו והרגשת שאת באה מנקודת פתיחה נמוכה מידי? או מנקודת פתיחה גבוהה מידי?

דוגמא לנקודת פתיחה נמוכה:  שחשבת, "הנה, אני יכולה לעשות את זה אבל עשו את זה כבר לפני? מישהו אחר יקבל את מה שאני רוצה כי אין מספיק לכולם, כי היא / הוא עושים את זה טוב יותר? אין לי מספיק משאבים כדי להצליח במה שאני רוצה"…וכאילו כל החלומות שלנו מקבלים את הלא! לא! לא! את לא יכולה לעשות את זה, שחררי, עזבי, ותרי.

דוגמא לנקודת פתיחה גבוהה: אני נכנסת לחדר ואני יודעת שאני יודעת יותר. "אני יותר טובה, אני הספקתי לעשות את זה ואת זה ואת זה, מה אתם מבינים בכלל? אחחח, בא לי כבר לחזור הביתה, מעצבן לי להיות פה עם אנשים שנמצאים היום איפה שאני הייתי פעם". עד שהמטרה האמיתית שלשמה התחלת לחשוב על החלומות שלך התפוגגה בתפיסות השגויות של האגו.

ולמה הכוונה בדיוק? כשאני ממש רוצה שמשהו יתקדם בחיים שלי, אני כל כך בלחץ שאני שוכחת לכוון את הרדיו הפנימי שלי למרכז. אני מתייחסת למצב ולאנשים המעורבים בו כאילו הם גדולים ממני כי הם הספיקו יותר, כי להם יש יותר "קרדיט בחיים הארציים" כמו ספרים, המון מוצרים דיגיטליים, הרצאות לקהלים רחבים, בזמן שאני עדיין חושבת על המבנה של הספר שלי וכותבת לאט לאט. או שאני רואה את עצמי גדולה מהם כי אני הספקתי יותר מהם, אני מבינה הרבה יותר מהם וכו'…האגו תמיד ינסה להראות לי שאני גדולה או קטנה אבל לעולם לא שווה. שוויון עבורו זה הסוף. זה למשל רעיון אגו שאפשר לצחוק עליו מאוד: " אני גדולה ממך או שאני קטנה ממך". אבל עד שצוחקים עליו, אנחנו בוכים הרבה. בוכים על הזדמנויות שאנחנו מפספסים, על בזבוז של אנרגיה שגורמת לנו להרגיש מותשים, גם אם הדמעות לא יוצאות החוצה.

אני רוצה להרגיש את הגדולה שבי אבל לא נוח לי כי האגו משבש את המהות של גדולה אמיתית. הוא גורם לנו לחשוב שלהיות בגדולה שלך זה להתנשא. הורגלנו לחשוב שזה כל כך מתנשא, כל כך למעלה, כל כך גבוה שבסוף נישאר לבד וכולם יישארו שם למטה ב"חיים הרגילים והמשעממים"… אז זה מה שהאגו מנסה שנחשוב על עצמנו. כל כך מיותר, כל כך לא נכון, אנחנו כל כך מרגישים מזאת מהות של אהבה אמיתית כשאנחנו מביטים על האדם שעומד מולנו ורואים בו את עצמנו! לגמרי את עצמנו, שווה בשווה. לא גדול מידי, לא קטן מידי, אלא בדיוק באותו גובה, שנינו יחד הגענו מאותו מקום ואנחנו שבים לאותו מקום.

ואם נתבונן על זה ממש ממש מקרוב, נראה שזה קורה לנו בייחוד כשאנחנו מנסים לעבוד על אהבה עצמית, או להציב מטרות, או להתמיד במשהו שממש חשוב לנו.

איך הרעיונות האלה מגבילים אותנו? איך את מרגישה שהרעיונות האלה מגבילים אותך? תרשמי לי כאן בתגובות למטה, ואני אגיב לך בחזרה.

14 יולי

By

One Comment

איך אדע אם העין השלישית שלי פתוחה?

14 ביולי 2015 | By | One Comment

מהם 3 הסימנים שיעזרו לך לזהות אם העין השלישית שלך פתוחה?

3 signs your third eye is open

הרבה מכם שאלתם אותי בתקופה האחרונה במיילים ובהודעות דרך עמוד הפייסבוק:

איך אני יכולה לדעת אם העין השלישית שלי כבר פתוחה?

ואני תמיד אומרת, המטרה שלנו היא לא לפתוח את צ'אקרת עין השלישית מתוך סקרנות או בשביל האקט עצמו, אלא המטרה היא לפתוח אותה על מנת לאזן אותה.

כל צ'אקרה היא חלק ממכלול שלם של מערכת משומנת שהתפקיד שלה היא לשמור עלינו שמחים ושנגשים את הייעוד שלנו בעולם. לכן, לתקופות מסוימות צ'אקרה אחת יכולה להיות פתוחה יותר מאחרת ולהיפך.

אם לדוגמא, אני בתקופה שאני עובדת על תקשורת מול קהל, אז סביר להניח שצ'אקרת הגרון שלי שהייתה מאוד מצומצמת, תתחיל להיפתח תוך כדי עבודה פנימית שאני עושה (מודעות עצמית, מדיטציות, כתיבה וכו') ואז צ'אקרת הגרון תהיה פעילה יותר מהשאר, וכשאסיים את השיעור הזה, היא תהיה הרבה יותר מאוזנת.

אותו דבר בדיוק עם צ'אקרת העין השלישית. הרבה פעמים אנחנו עושים את הצ'אקרה הזאת יותר מיוחדת מהשאר, אבל המטרה היא לאזן אותה כדי לחיות מתוך הייעוד שלנו ולראות מצבים מנקודת מבט גבוהה יותר.

אז המטרה שלנו היא – איזון.

והנה הסרטון :)

 

1. אנחנו מתחילים להרגיש אנשים אחרים, חברים קרובים או רחוקים ואפילו אנשים שלא נמצאים לידנו בכלל. מרגישים אם יש בחייהם משהו חדש, איך הם מרגישים, מה הם חושבים? אנחנו לא מנסים או מתאמצים להבין אלא פשוט רגישות הקליטה שלנו נהייתה מאוד מפותחת.

2. אנחנו מתחילים לקבל רעיונות יצירתיים.
כשיש לנו פרויקטים חשובים, משימות בעבודה ובכלל, בכל מה שקשור לייעוד שלנו, עולים לנו רעיונות שלא היינו חושבים עליהם בדרך כלל ברמה ההגיונית.
איך אני יודעת שהרעיון הזה בא ממקום מואר?
הוא תמיד בא לתת משהו טוב לעולם.

3. אנחנו רואים דברים יותר לעומק, גם מצבים קשים נראים בעינינו כהזדמנות לצמוח ולהיות האנשים שאנחנו אמורים להיות, שמחים ושלמים.

קריאה לפעולה

שתפו את הסרטון הזה עם כל מי שלדעתם יכול להיעזר במידע הזה או להפיל לו אסימונים.

09 יוני

By

4 Comments

האם השאלה הזאת עוצרת את החיים שלך?

9 ביוני 2015 | By | 4 Comments

זה כל כך מפחיד לקחת אחריות.

לקחת אחריות על איך אנחנו מרגישים, על איך אנחנו רואים את הקשיים בחיים שלנו.

לפעמים זה פשוט נראה לנו לא הגיוני. לא הגיוני שדברים פשוט קורים לנו ואנחנו צריכים להיות אחראיים לאיך אנחנו רואים את זה…

מה שאני רוצה להגיד לך היום, יישמע לך אולי באמת לא הגיוני.

כל מה שנראה לי שקורה לי מבחוץ, יש לו את הכוח להחליט על מצב הרוח שלי. אבל רק לי יש את הכוח להחליט על מצב הרוח שלי. אני נתתי לכל הדברים את הכוח הזה.

אם נראה לי שזה קורה לי, אז אני נותנת לזה כוח.

הקורס בניסים אומר שאנחנו נתנו את המשמעות לכל הדברים בחיים שלנו. אנחנו נותנים את המשמעות לקושי, אנחנו נותנים את המשמעות אפילו לספל שאנחנו רואים על השולחן שלנו. זה ממש כאילו אנחנו מוזגים לתוך הספל את המשמעות שיש לנו על ספלים. אם זה מזכיר לנו משהו רע, אנחנו רואים את זה כרע, אם זה מזכיר לנו משהו טוב, אז אנחנו רואים את זה כטוב. כלומר, השכל שלנו מלא בכוח, והבחירה שלנו היא אם לנתב אותו על פי המחשבות של האגו, או על פי המחשבות של אלוהים. לכל מקום שבו אנחנו מביאים את המחשבות של האגו, אנחנו בעצם נותנים אישור לחשיכה להיכנס, ועומדים מבחוץ כמו שומרי ראש, כדי לא לאפשר לפנס להאיר, או לאור לזרוח על הדברים.

acim-day115

כשאני מנותקת מאלוהים, אני רואה דברים שמשתנים. פעם זה טוב, פעם זה רע, אבל זה אף פעם לא שלם.

ולמה זה מפחיד?

כי כשאנחנו נמצאים בתהליך של התעוררות, הרבה פעמים אנחנו מלחיצים את עצמנו לראות את כל הדברים כטובים. זה מפחיד אותנו שאולי אם לא נאהב ישר את כל העולם לא נהיה מספיק רוחניים. קשה לנו לחשוב חיובי, כשאנחנו מאזינים לשני מורים. לשני מערכות חשיבה שונות. כשאני נאבקת עם האגו, אני בעצם משתמשת עם האגו, נגד עצמי. המטרה שלי בפוסט של היום, היא להפסיק את הצורך במאבק. אין מאבק, רק בראש שלי. שם נמצא הכל, ושם, אני יכולה לבחור להניח למאבקים בחיי. כשאני מניחה למאבקים בתוכי. האגו אוהב לסבך דברים ולהראות שהכל מורכב, אך האהבה היא הדבר הפשוט ביותר שיש, ועם זאת, גם הכי עצמתי. שום כוח לא יכול לסדר את כל תחומי החיים, כפי שהאהבה עושה זאת. איך? היא פשוט יודעת.

האגו מעוניין להשאיר אותנו תקועים בעבר או בעתיד הלא ממומש. בשביל האגו כל הדברים שמפריעים לנו נראים כמו סוף העולם ובשביל האהבה זה פשוט תהליך של למידה. תהליך של התעוררות למי שאנחנו באמת בלי טיפה אחת של ייאוש, כל פעם עוד צעד קטן ועוד צעד קטן.

אולי את מורה ליוגה, אולי את בלוגרית שרוצה להפיץ את המסרים שלה לעולם, אולי את עובדת עם ילדים, אולי את נמצאת במשרד מהבוקר עד אחה"צ ועדיין את מרגישה שיש בך קריאה פנימית, ליצור, לעשות, להפיץ אהבה. לא משנה במה אנחנו עוסקים, עדיין יש לכולנו תפקיד אחד שמאחד את כולנו והוא לדעת מי אנחנו באמת.

ובחלק גדול מהחיים אנחנו שואלות את עצמנו – למה זה קרה לי?

השאלה הזאת מובילה אותנו לשאול את השאלות האמתיות והמהותיות בקשר למסע החיים שלנו, או שהיא גם עוצרת אותנו. תלוי כמה זמן אנחנו בוחרים להישאר אתה. וכשאנחנו מרגישות בשלות לקחת את האחריות על הראייה שלנו, זאת הנקודה שממנה אין דרך חזרה.

הנקודה שלפעמים אנחנו חווים אותה כהכי כואבת אבל שממנה החיים באמת מתחילים.

כשאנחנו מגיעות לשלב הזה, זאת המתנה הגדולה ביותר עבורנו. אבל אנחנו עדיין לא רואים אותה. צריך עין מיומנת מאוד שיודעת לסנן את התפל ולראות רק את מה שאמתי. הקורס בניסים אומר שהכול מתחיל בשכל שלנו, העין תראה רק מה שהשכל ינחה אותה לראות.

יכול להיות שחווינו אובדן של מערכת יחסים, מקום עבודה או אפילו מתכון שתכננו ועבדנו עליו קשה התפקשש לנו וזה הרס לנו את כל הכיף בארוחה. העין הזאת, הראייה הפנימית שלנו עוזרת לנו בתהליך שאנחנו עוברים, לראות את מה שאמתי ולוותר על האשליה.

למה זה קורה לי?

השאלה הזאת העסיקה אותי ימים ולילות, בכל שיעור עם המורה שלי הייתי מתעמקת בשאלה הזאת עד שבשלב מסוים פשוט הרגשתי שאני מוכנה לוותר על הקורבנות שלי קצת ולהבין באמת מה השאלה הזאת אומרת.

ואז הבנתי שהשאלה הזאת לא מדויקת ולא רק שהיא לא מדויקת, היא גם לא רלוונטית עבורי. כי לפי נקודת המבט הרוחנית, שום דבר באמת לא קרה לך. השאלה שבאמת הייתי צריכה לשאול את עצמי מלכתחילה  במקום, "למה זה קרה לי"?

היא:

האם זה באמת קרה לי?

ולאחר מכן את השאלות, "האם באמת יש כוח שיכול להחליט אם אהיה מאושרת או לא"?

"בידי מי אני מפקידה את האושר לי"?

"עד כמה אני משקיעה אנרגיה ומאמץ במה שנתפס בעיני כשלילי"?

"האם זה באמת סוף העולם"?

"האם לא עברתי דברים כאלה בעבר והצלחתי להתמודד איתם"?

והשאלה הכי חשובה:

"מה האהבה רוצה שאלמד מהמצב הזה"?

אולי היא רוצה שאלמד לקבל את עצמי ללא תנאי?

אולי היא מנסה לעורר אותי לכוח של הסליחה?

אולי היא מנסה לגרום לי לזכור מי אני באמת?

ועכשיו אלייך:

מה האהבה רוצה שתלמדי מהמצב שנראה לך הכי הכי קשה כרגע בחיים שלך?

אני רוצה לשמוע ממך.

כאן למטה בתיבת התגובות.

באהבה ענקית,

נילי

05 מאי

By

2 Comments

כלי לשחרור ביקורת

5 במאי 2015 | By | 2 Comments

release critisicsm

לפני קצת יותר משבוע נכנסתי למקום הזה, נכנסתי למקום שלעיתים נדירות אני נכנסת אליו כבר, אך כשאני נכנסת אליו זה מלא בדברים ממש לא נעימים. ביקורת, כעס וספק הורידו לי ממש את האנרגיה גם הרגשית וגם הפיזית. מילה אחת קטנה של ביקורת התחילה את כל העניין, וגרמה לי בעצם להיות בכל החצי הראשון של היום בהתעסקות בנושא הזה.

מה ששמתי לב אליו היה שבאותם רגעים לא הסכמתי להיגרר לשם יותר כמו בעבר, והמלחמה הפנימית כבר לא הייתה כל כך גדולה ומתישה. נכון, הרגשות היו עדיין אינטנסיביים, אך הייתה בי את הנכונות הקטנה לראות מה השיעור הרוחני שמסתתר כאן ומה עליי לעשות כדי לצמוח מזה, לשחרר את זה ולהיכנע לאהבה.

ואז נזכרתי בשיעור מהקורס בניסים שאומר, "שום אדם המבקש להשיג את האמת אינו יכול להיכשל". במילים אחרות, גם אם את חושבת שעכשיו זאת המציאות, ואת מבואסת, עדיין הדבר הזה בא להראות לך מה בתוכך קורא לריפוי וקבלה עצמית כדי להסיר את המכשולים שמונעים ממך לראות את האמת הפנימית שלך.

"אתה תמצא את השמיים, כל דבר אחר שתחפש ייעלם. אבל לא משום שהוא נגזל ממך. הוא יאבד משום שאינך רוצה בו. תגיע למטרה שאותה אתה רוצה באמת באותה ודאות שאלוהים ברא אותך בחפות מחטא".

השיעור הזה בעצם בא לשאול אותי מה אני באמת רוצה, במה אני רוצה להשקיע את עצמי? להעסיק את עצמי במה שקורה כרגע כאילו שזה הדבר היחיד שקיים או להעסיק את עצמי בלמצוא את המתנות שהמצב הזה מציע לי? אני רוצה להתעסק במחשבות שמנותקות מההוויה השלמה שלי או במחשבות של אלוהים? כי כל מחשבה שלא נחשבת ביחד עם אלוהים היא לא מחשבה ממשית כלל.

acim-day 63

ובכלל ככל שאנחנו עושים עבודה פנימית ומשחררים קליפות, אנחנו שמים לב שאנשים מסוימים מבקרים אותנו. יכול להיות שמדובר בבני משפחה, חברים או אנשים שאנחנו כלל לא מכירים. יכול להיות שאיחרנו לפגישה, יכול להיות שאנחנו עובדים על פרויקט מסוים שחשוב לנו מאוד לשמוע חוות דעת אמתית ולקבל עידוד מהסביבה, ואנחנו נתקלים בביקורת שממש מורידה לנו את המצב רוח והמוטיבציה.

#איך בעצם אפשר להתמודד עם ביקורת?

הדבר הראשון שחשבתי עליו היה שהביקורת שאנחנו מקבלים היא לא תמיד הדבר הנכון באמת. לכולנו יש מגוון דעות, ואנחנו שופטים בערך בכל שנייה במשך היום. זה כן טוב, זה לא טוב, זה היא יפה, היא לא יפה. מאיפה מגיעות השפיטות האלה? הן בטוח לא מגיעות מהאני האמתי שלנו, אלא רק מהאני שרואה את עצמו כנפרד וגם הרבה פעמים מפוחד.

כשאנחנו משתנים, הסביבה לא תמיד תקבל את השינוי שלנו ישר וזה בסדר. לא כולם אמורים לאהוב אותנו ולקבל אותנו תמיד. הסביבה גם הרבה פעמים לא רגילה לשינוי הזה ולעיתים משפטים או מילים שהם אומרים לא באים כדי לפגוע בנו אלא כדי לשמור עלינו. האגו יגיד לנו באותם רגעים ש"לא עשינו מספיק עבודה ושהיום כבר היינו אמורים להיות במקום אחר בחיים שלנו"… אין מקום או זמן שבהם האגו לא ינסה להגיד את הדברים האלה, רק כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להגיע למקום פנימי שבו אין מקום וזמן יותר, שם האגו נמס כאילו שמעולם לא היה קיים.

יש ציטוט של ביל קוסבי שתמיד כל כך מתחבר לי לכל מה שקשור לביקורת: "אני לא יודע מה המפתח להצלחה, אבל המפתח לכישלון הוא לנסות לרצות את כולם". לא יהיה מצב שכולם ירצו תמיד להגיד לנו רק דברים טובים, וזה ממש ממש לגיטימי ובסדר.

אנחנו פשוט צריכים באמת לשבת עם עצמנו קצת, ולבדוק האם יש משהו נכון במה שאמרו לנו, או שזה משהו שקשור אך ורק למחשבות ולתפיסת המציאות של הצד שביקר אותנו? האם המחשבות האלה הן האמת? או שאנחנו נותנים להן לקחת אותנו למקומות מוגזמים מעבר למה ששמענו?

הדבר השני שחשבתי עליו הוא, שגם אם הביקורת הזו לא נכונה, היא עדיין מפריעה לי, אז היא בטח נוגעת לי באיזה נקודה רגישה. מה הנקודה הזאת שכואבת שם בפנים? מה עדיין זקוק לריפוי ואהבה?

לכן, כדי למצוא את הנקודה הזאת שעדיין זקוקה לריפוי, אני מציעה לך לעשות 3 דברים.

1. ללחוץ play ולהאזין לשיר הזה: https://youtu.be/XV59KZAZQUQ

2. לחזור על השיעור הזה מהקורס בניסים בקול רם: "שום אדם המבקש את האמת אינו יכול להיכשל" לחזור על זה      לעצמך 3 פעמים

3. במשך 10 דקות לעקוב אחר המחשבות שלנו בעיניים עצומות ולשאול האם הביקורת ששמענו מעידה על משהו אמיתי וגם אם לא, באיזה נקודה רגישה היא נוגעת בנו? וכשעולות תחושות או תמונות מהעבר שלנו, לשים לב אליהם, שם בעצם נמצאת החסימה שממנה אנחנו מרגישים רגישים לביקורת.

במשך השבוע, כשיעלו עוד תמונות וזכרונות מהעבר, אפשר להמשיך לעבוד עם המנטרה הזאת ולבקש מההדרכה הפנימית שלנו לשחרר את הרגשות האלו ולשנות תפיסה.

ועכשיו אלייך: אני ממש ממש אשמח לשמוע ממך, איך עבר עלייך התרגיל הזה? רשמו לי כאן בתיבת התגובות.

באהבה ענקית,

נילי