Image Image Image Image Image Image Image Image Image

ייעוד

09 יוני

By

4 Comments

האם השאלה הזאת עוצרת את החיים שלך?

9 ביוני 2015 | By | 4 Comments

זה כל כך מפחיד לקחת אחריות.

לקחת אחריות על איך אנחנו מרגישים, על איך אנחנו רואים את הקשיים בחיים שלנו.

לפעמים זה פשוט נראה לנו לא הגיוני. לא הגיוני שדברים פשוט קורים לנו ואנחנו צריכים להיות אחראיים לאיך אנחנו רואים את זה…

מה שאני רוצה להגיד לך היום, יישמע לך אולי באמת לא הגיוני.

כל מה שנראה לי שקורה לי מבחוץ, יש לו את הכוח להחליט על מצב הרוח שלי. אבל רק לי יש את הכוח להחליט על מצב הרוח שלי. אני נתתי לכל הדברים את הכוח הזה.

אם נראה לי שזה קורה לי, אז אני נותנת לזה כוח.

הקורס בניסים אומר שאנחנו נתנו את המשמעות לכל הדברים בחיים שלנו. אנחנו נותנים את המשמעות לקושי, אנחנו נותנים את המשמעות אפילו לספל שאנחנו רואים על השולחן שלנו. זה ממש כאילו אנחנו מוזגים לתוך הספל את המשמעות שיש לנו על ספלים. אם זה מזכיר לנו משהו רע, אנחנו רואים את זה כרע, אם זה מזכיר לנו משהו טוב, אז אנחנו רואים את זה כטוב. כלומר, השכל שלנו מלא בכוח, והבחירה שלנו היא אם לנתב אותו על פי המחשבות של האגו, או על פי המחשבות של אלוהים. לכל מקום שבו אנחנו מביאים את המחשבות של האגו, אנחנו בעצם נותנים אישור לחשיכה להיכנס, ועומדים מבחוץ כמו שומרי ראש, כדי לא לאפשר לפנס להאיר, או לאור לזרוח על הדברים.

acim-day115

כשאני מנותקת מאלוהים, אני רואה דברים שמשתנים. פעם זה טוב, פעם זה רע, אבל זה אף פעם לא שלם.

ולמה זה מפחיד?

כי כשאנחנו נמצאים בתהליך של התעוררות, הרבה פעמים אנחנו מלחיצים את עצמנו לראות את כל הדברים כטובים. זה מפחיד אותנו שאולי אם לא נאהב ישר את כל העולם לא נהיה מספיק רוחניים. קשה לנו לחשוב חיובי, כשאנחנו מאזינים לשני מורים. לשני מערכות חשיבה שונות. כשאני נאבקת עם האגו, אני בעצם משתמשת עם האגו, נגד עצמי. המטרה שלי בפוסט של היום, היא להפסיק את הצורך במאבק. אין מאבק, רק בראש שלי. שם נמצא הכל, ושם, אני יכולה לבחור להניח למאבקים בחיי. כשאני מניחה למאבקים בתוכי. האגו אוהב לסבך דברים ולהראות שהכל מורכב, אך האהבה היא הדבר הפשוט ביותר שיש, ועם זאת, גם הכי עצמתי. שום כוח לא יכול לסדר את כל תחומי החיים, כפי שהאהבה עושה זאת. איך? היא פשוט יודעת.

האגו מעוניין להשאיר אותנו תקועים בעבר או בעתיד הלא ממומש. בשביל האגו כל הדברים שמפריעים לנו נראים כמו סוף העולם ובשביל האהבה זה פשוט תהליך של למידה. תהליך של התעוררות למי שאנחנו באמת בלי טיפה אחת של ייאוש, כל פעם עוד צעד קטן ועוד צעד קטן.

אולי את מורה ליוגה, אולי את בלוגרית שרוצה להפיץ את המסרים שלה לעולם, אולי את עובדת עם ילדים, אולי את נמצאת במשרד מהבוקר עד אחה"צ ועדיין את מרגישה שיש בך קריאה פנימית, ליצור, לעשות, להפיץ אהבה. לא משנה במה אנחנו עוסקים, עדיין יש לכולנו תפקיד אחד שמאחד את כולנו והוא לדעת מי אנחנו באמת.

ובחלק גדול מהחיים אנחנו שואלות את עצמנו – למה זה קרה לי?

השאלה הזאת מובילה אותנו לשאול את השאלות האמתיות והמהותיות בקשר למסע החיים שלנו, או שהיא גם עוצרת אותנו. תלוי כמה זמן אנחנו בוחרים להישאר אתה. וכשאנחנו מרגישות בשלות לקחת את האחריות על הראייה שלנו, זאת הנקודה שממנה אין דרך חזרה.

הנקודה שלפעמים אנחנו חווים אותה כהכי כואבת אבל שממנה החיים באמת מתחילים.

כשאנחנו מגיעות לשלב הזה, זאת המתנה הגדולה ביותר עבורנו. אבל אנחנו עדיין לא רואים אותה. צריך עין מיומנת מאוד שיודעת לסנן את התפל ולראות רק את מה שאמתי. הקורס בניסים אומר שהכול מתחיל בשכל שלנו, העין תראה רק מה שהשכל ינחה אותה לראות.

יכול להיות שחווינו אובדן של מערכת יחסים, מקום עבודה או אפילו מתכון שתכננו ועבדנו עליו קשה התפקשש לנו וזה הרס לנו את כל הכיף בארוחה. העין הזאת, הראייה הפנימית שלנו עוזרת לנו בתהליך שאנחנו עוברים, לראות את מה שאמתי ולוותר על האשליה.

למה זה קורה לי?

השאלה הזאת העסיקה אותי ימים ולילות, בכל שיעור עם המורה שלי הייתי מתעמקת בשאלה הזאת עד שבשלב מסוים פשוט הרגשתי שאני מוכנה לוותר על הקורבנות שלי קצת ולהבין באמת מה השאלה הזאת אומרת.

ואז הבנתי שהשאלה הזאת לא מדויקת ולא רק שהיא לא מדויקת, היא גם לא רלוונטית עבורי. כי לפי נקודת המבט הרוחנית, שום דבר באמת לא קרה לך. השאלה שבאמת הייתי צריכה לשאול את עצמי מלכתחילה  במקום, "למה זה קרה לי"?

היא:

האם זה באמת קרה לי?

ולאחר מכן את השאלות, "האם באמת יש כוח שיכול להחליט אם אהיה מאושרת או לא"?

"בידי מי אני מפקידה את האושר לי"?

"עד כמה אני משקיעה אנרגיה ומאמץ במה שנתפס בעיני כשלילי"?

"האם זה באמת סוף העולם"?

"האם לא עברתי דברים כאלה בעבר והצלחתי להתמודד איתם"?

והשאלה הכי חשובה:

"מה האהבה רוצה שאלמד מהמצב הזה"?

אולי היא רוצה שאלמד לקבל את עצמי ללא תנאי?

אולי היא מנסה לעורר אותי לכוח של הסליחה?

אולי היא מנסה לגרום לי לזכור מי אני באמת?

ועכשיו אלייך:

מה האהבה רוצה שתלמדי מהמצב שנראה לך הכי הכי קשה כרגע בחיים שלך?

אני רוצה לשמוע ממך.

כאן למטה בתיבת התגובות.

באהבה ענקית,

נילי

05 מאי

By

2 Comments

כלי לשחרור ביקורת

5 במאי 2015 | By | 2 Comments

release critisicsm

לפני קצת יותר משבוע נכנסתי למקום הזה, נכנסתי למקום שלעיתים נדירות אני נכנסת אליו כבר, אך כשאני נכנסת אליו זה מלא בדברים ממש לא נעימים. ביקורת, כעס וספק הורידו לי ממש את האנרגיה גם הרגשית וגם הפיזית. מילה אחת קטנה של ביקורת התחילה את כל העניין, וגרמה לי בעצם להיות בכל החצי הראשון של היום בהתעסקות בנושא הזה.

מה ששמתי לב אליו היה שבאותם רגעים לא הסכמתי להיגרר לשם יותר כמו בעבר, והמלחמה הפנימית כבר לא הייתה כל כך גדולה ומתישה. נכון, הרגשות היו עדיין אינטנסיביים, אך הייתה בי את הנכונות הקטנה לראות מה השיעור הרוחני שמסתתר כאן ומה עליי לעשות כדי לצמוח מזה, לשחרר את זה ולהיכנע לאהבה.

ואז נזכרתי בשיעור מהקורס בניסים שאומר, "שום אדם המבקש להשיג את האמת אינו יכול להיכשל". במילים אחרות, גם אם את חושבת שעכשיו זאת המציאות, ואת מבואסת, עדיין הדבר הזה בא להראות לך מה בתוכך קורא לריפוי וקבלה עצמית כדי להסיר את המכשולים שמונעים ממך לראות את האמת הפנימית שלך.

"אתה תמצא את השמיים, כל דבר אחר שתחפש ייעלם. אבל לא משום שהוא נגזל ממך. הוא יאבד משום שאינך רוצה בו. תגיע למטרה שאותה אתה רוצה באמת באותה ודאות שאלוהים ברא אותך בחפות מחטא".

השיעור הזה בעצם בא לשאול אותי מה אני באמת רוצה, במה אני רוצה להשקיע את עצמי? להעסיק את עצמי במה שקורה כרגע כאילו שזה הדבר היחיד שקיים או להעסיק את עצמי בלמצוא את המתנות שהמצב הזה מציע לי? אני רוצה להתעסק במחשבות שמנותקות מההוויה השלמה שלי או במחשבות של אלוהים? כי כל מחשבה שלא נחשבת ביחד עם אלוהים היא לא מחשבה ממשית כלל.

acim-day 63

ובכלל ככל שאנחנו עושים עבודה פנימית ומשחררים קליפות, אנחנו שמים לב שאנשים מסוימים מבקרים אותנו. יכול להיות שמדובר בבני משפחה, חברים או אנשים שאנחנו כלל לא מכירים. יכול להיות שאיחרנו לפגישה, יכול להיות שאנחנו עובדים על פרויקט מסוים שחשוב לנו מאוד לשמוע חוות דעת אמתית ולקבל עידוד מהסביבה, ואנחנו נתקלים בביקורת שממש מורידה לנו את המצב רוח והמוטיבציה.

#איך בעצם אפשר להתמודד עם ביקורת?

הדבר הראשון שחשבתי עליו היה שהביקורת שאנחנו מקבלים היא לא תמיד הדבר הנכון באמת. לכולנו יש מגוון דעות, ואנחנו שופטים בערך בכל שנייה במשך היום. זה כן טוב, זה לא טוב, זה היא יפה, היא לא יפה. מאיפה מגיעות השפיטות האלה? הן בטוח לא מגיעות מהאני האמתי שלנו, אלא רק מהאני שרואה את עצמו כנפרד וגם הרבה פעמים מפוחד.

כשאנחנו משתנים, הסביבה לא תמיד תקבל את השינוי שלנו ישר וזה בסדר. לא כולם אמורים לאהוב אותנו ולקבל אותנו תמיד. הסביבה גם הרבה פעמים לא רגילה לשינוי הזה ולעיתים משפטים או מילים שהם אומרים לא באים כדי לפגוע בנו אלא כדי לשמור עלינו. האגו יגיד לנו באותם רגעים ש"לא עשינו מספיק עבודה ושהיום כבר היינו אמורים להיות במקום אחר בחיים שלנו"… אין מקום או זמן שבהם האגו לא ינסה להגיד את הדברים האלה, רק כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להגיע למקום פנימי שבו אין מקום וזמן יותר, שם האגו נמס כאילו שמעולם לא היה קיים.

יש ציטוט של ביל קוסבי שתמיד כל כך מתחבר לי לכל מה שקשור לביקורת: "אני לא יודע מה המפתח להצלחה, אבל המפתח לכישלון הוא לנסות לרצות את כולם". לא יהיה מצב שכולם ירצו תמיד להגיד לנו רק דברים טובים, וזה ממש ממש לגיטימי ובסדר.

אנחנו פשוט צריכים באמת לשבת עם עצמנו קצת, ולבדוק האם יש משהו נכון במה שאמרו לנו, או שזה משהו שקשור אך ורק למחשבות ולתפיסת המציאות של הצד שביקר אותנו? האם המחשבות האלה הן האמת? או שאנחנו נותנים להן לקחת אותנו למקומות מוגזמים מעבר למה ששמענו?

הדבר השני שחשבתי עליו הוא, שגם אם הביקורת הזו לא נכונה, היא עדיין מפריעה לי, אז היא בטח נוגעת לי באיזה נקודה רגישה. מה הנקודה הזאת שכואבת שם בפנים? מה עדיין זקוק לריפוי ואהבה?

לכן, כדי למצוא את הנקודה הזאת שעדיין זקוקה לריפוי, אני מציעה לך לעשות 3 דברים.

1. ללחוץ play ולהאזין לשיר הזה: https://youtu.be/XV59KZAZQUQ

2. לחזור על השיעור הזה מהקורס בניסים בקול רם: "שום אדם המבקש את האמת אינו יכול להיכשל" לחזור על זה      לעצמך 3 פעמים

3. במשך 10 דקות לעקוב אחר המחשבות שלנו בעיניים עצומות ולשאול האם הביקורת ששמענו מעידה על משהו אמיתי וגם אם לא, באיזה נקודה רגישה היא נוגעת בנו? וכשעולות תחושות או תמונות מהעבר שלנו, לשים לב אליהם, שם בעצם נמצאת החסימה שממנה אנחנו מרגישים רגישים לביקורת.

במשך השבוע, כשיעלו עוד תמונות וזכרונות מהעבר, אפשר להמשיך לעבוד עם המנטרה הזאת ולבקש מההדרכה הפנימית שלנו לשחרר את הרגשות האלו ולשנות תפיסה.

ועכשיו אלייך: אני ממש ממש אשמח לשמוע ממך, איך עבר עלייך התרגיל הזה? רשמו לי כאן בתיבת התגובות.

באהבה ענקית,

נילי

 

24 אפריל

By

8 Comments

איך לקבל את העתיד מבלי לחשוש ממנו?

24 באפריל 2015 | By | 8 Comments

איך לחזות עתיד

תתארו לכם לרגע שכל העתיד היה פתוח בפנינו, כל תמונת החיים, כל התשובות, זה היה יכול להיות ממש מדהים או ממש מפחיד. כשאני חושבת על זה, יש קול בתוכי שאומר, וואלה, מתאים לי דווקא לדעת הכול ולהיות בוודאות, לחשוב שכל תכנית החיים שאני רוצה, תתרחש בדיוק לפי הסטנדרטים שלי, מבלי להתאמץ.

אבל אז אני מבינה מהר מאוד, שהמחשבה הזאת לא באמת מובילה אותי לשום מקום. כי אם אדע את הכל, למה בכלל לחקור, לשאול, לחפש תשובות? אם הכל היה קבוע מראש, לא היה לי שום דרייב לנסות לשנות.

לא מתאמצים, חיים מתוך הנעה

וכאן בדיוק טמונה הבעיה. הרבה פעמים כאנשים שמחפשים תשובות, אמצנו את הרעיון שכדי למצוא את התשובות, צריך להתאמץ. וכן, אני ממש לא שוללת את המאמץ, אבל המשמעות שהלבשנו על המילה הזו, מביאה אותנו לייאוש מהר מאוד. לחפש תשובות זה לא להתאמץ, זה פשוט לחיות את החיים מתוך הנעה. הרעיון הזה מגיע מהמחשבה, שבשביל לקבל משהו שאנחנו מגדירים אותו כ "טוב", צריך להתאמץ, אמונה שמסתירה מחשבה שאומרת שלא מגיע לנו להיות שלווים ולכן, המאמץ הוא סוג של אשמה שאנחנו סוחבים איתנו.

הורגלנו שנים על גבי שנים, למערכת חשיבה שהמקור שלה הוא ההיפך הגמור מהזהות האמתית שלנו, וכתוצאה מההרגל הזה, יש לנו את הנטייה לכסות את העיניים עם הידיים ולומר – "אני לא רוצה לראות". לא עכשיו, זה לא נוח או מסתדר לי אם איך שאני חושב/ת שהדברים צריכים לקרות.

יש לנו הכל, כל תמונת החיים מונחת בכף ידינו, האהבה של אלוהים מונחת בכף ידינו, ואנחנו מתעקשים לא לקבל אותה. האהבה הזאת מונחת ברגע אחד בלבד שנקרא עכשיו. ואם כל הרגעים הם עכשיו, אז מה זה אומר לגבי העתיד? ומה זה אומר לגבי העבר?

אנחנו לא יכולים לחזות את העתיד בדרך שבה נהיה בטוחים בוודאות מושלמת, אך אנחנו יכולים לחיות את החיים מתוך מסתורין שבו כבר קיימת וודאות מושלמת.

עתיד

המטרה של הזמן בעיני האהבה

כל עוד אנחנו מחוברים לעולם שבו יש זמן, אנחנו חווים עבר ועתיד. אם היינו יודעים את כל מה שניתן לדעת עכשיו,  ברמה הפיזית כמו – "האם אתקבל לעבודה הזאת"? "מה יהיה עם העסק שלי"? "האם נהיה ביחד"? לא הייתה התפתחות והנעה קדימה. הכול מתחבר להכל, הכול מתקשר להכל. התהליך של גילוי של ההקשרים הוא התהליך של הלמידה והצמיחה. אבל התמונה שמחברת את הכל יחד היא השיעור היחיד שבאמת קיים, אנחנו שלמים, התפקיד שלנו הוא לזכור את זה. לזכור ולהזכיר.

וכן, אני יודעת כמה זה יכול להיות מעצבן, שאנחנו רוצים לדעת עכשיו מה יקרה בנושא שהכי בוער לנו, או מה אנחנו צריכים לעשות על מנת לצאת מדפוס מסוים שלא משרת אותנו יותר.

כל התשובות שאנחנו מקבלים מתוכנו, הם התשובות ברמה שאנחנו יכולים להכיל עכשיו. וכדי להכיל יותר, הדבר שאנחנו יכולים לעשות, הוא לפנות מקום. להיכנע לתוך המסתורין כדי לאפשר לקרן אור להיכנס למה שאנחנו חווים בתוך השיעורים.

אינני יודע למה נועד כל דבר

הקורס בניסים אומר, "אינני יודע למה נועד כל דבר"…הקורס אומר, שכל מה שאנחנו רואים מהאגו שלנו, הוא לא ממשי. רק האהבה ממשית ולכן, כשאנחנו תופשים את העולם דרך האשליות של האגו, ורואים דרך האשליות שלו, אנחנו לא רואים כלל. אבל כשאנחנו מסכימים לראות דרך עיני האהבה, אנחנו יכולים לדעת בוודאות, שאנחנו רואים רק מה שממשי בלבד. לכן, אנחנו יכולים להסכים להתבונן על האשליות ולשנות את הראייה שלנו מפחד לאהבה, לא להתכחש להן, אלא פשוט להתבונן על האמונות שלנו, להתבונן על הרגשות שלנו, על מה שאנחנו לוקחים איתנו מכל מצב שחווינו בחיים שלנו, מכל מערכת יחסים שבה הרגשנו שפשוט אין לנו יכולת לשלוט על הדברים. אין לי אולי את האפשרות לדעת למה נועד מה שאני חווה עכשיו, אבל אני יכול להיות בטוח שיש משהו מאחורי הדבר הזה שמוביל אותי למקום הנכון לי. מוביל אותי מפחד לאהבה.

ועדיין יהיו ימים, שלא נלך לישון בהרגשה שהכול היה ברור, לפעמים הדברים לא ייראו לנו ברורים, ואולי דווקא השיעור שלנו באותו בזמן הוא להתחבר ליופי שבמסתורין וללמוד לבחור מתוך המסתורין. קרולין מיס, מורה רוחנית מדהימה שנחשפתי אליה, אומרת שהריפוי האמתי לא אמור לפתור לנו את המסתורין, הריפוי האמתי הוא ללמוד לחיות מתוך המסתורין.

וחשוב לי להבדיל בין מסתורין לכאוס. מסתורין מבחינתי, זה לא תמיד לדעת לאן כל בחירה תוביל אותי ומה מתקשר למה בתמונה הגדולה בכל רגע. כאוס, זה להיות עדיין לפני השלב של המסתורין, בתוך האי סדר שגורם לנו להאזין לקול הפנימי שמניע אותנו לרצות לעשות את הסדר.

ומה אם  לא תמיד נדע מה הצעד הנכון הבא, אבל שם בעצם מסתתר השיעור שאמור להוביל אותנו לצמיחה? מה אם השיעור שלנו הוא דווקא להביט אחורה ולראות אילו בחירות שרתו אותנו, ואילו בחירות לא משרתות אותנו יותר ומשם להחליט משהו חדש ואותנטי לנו?

הרבה דברים לחשוב עליהם עד לשבוע הבא עם הפוסט הבא:)

האם אהבת את הפוסט? שתף אותו עם מישהו שיכול להיעזר בו. 

באהבה גדולה,

נילי

31 מרץ

By

2 Comments

מה הייעוד שלי? החופש להתבוננות פנימית מארחת את מיכל פיירמן – פרק 02

31 במרץ 2015 | By | 2 Comments

מיכל פיירמן מתארחת היום בתכנית הראיונות של החופש להתבוננות פנימית וזה ממש ממש מרגש אותי.

מיכל היא אמנית רב תחומית, בלוגרית, מטפלת בשחרור אמונות מגבילות מהתת מודע, צלמת צילומי וינטאג', יוצרת סדנאות לנשים ויוצרת קלפי מודעות בהשראת נשים בהיסטוריה.

מיכ

כשאני חושבת על מיכל, בעקבות השיחה שלנו ובכלל מהיכרות שלי אתה, המסר שהיא מביאה אתה לכל מקום הוא, "תהיי את, תאהבי את עצמך ואל תוותרי לעצמך". היא פשוט מקסימה, ואני בטוחה שתקבלו המון כלים והשראה מהדרך והכנות שלה.

ובפרק של היום אנחנו מדברות על כל הנושא של אהבה עצמית, קבלה עצמית שלך כפי שאת באמת, הגשמת ייעוד, יציאה לדרך עצמאית, יצירתיות, חיבור לנשיות והקשבה לקול הפנימי.

אני מזמינה אתכם להאזין לתכנית ולקבל השראה ונקודת מבט עמוקה וגם משעשעת על יצירתיות ועצמאות.

הלינקים שדיברנו עליהם בתכנית:

האתר הרשמי של מיכל   –   facebook   –   instagram

טיפים מעולים מהפרק של היום:

#אנחנו יכולים לשלוט בקול הפנימי השלילי שלנו

#את נפלאה באי המושלמות שלך.

#אנשים חייבים להיות קשובים לסימנים

#יש איזה שהוא כוח עליון, היקום, הבריאה, כוח עליון חזק מאוד, שאולי אנחנו קטנים מידי בשביל להבין את העוצמה שלו, והוא זה שמכוון אותנו בדרך שלנו והוא זה ששולח סימנים כל הזמן. הוא זה ששולח אנשים שיעזבו לנו להגשים ייעוד מסוים.

 

 

03 דצמבר

By

No Comments

להיות הגורו של עצמך

3 בדצמבר 2014 | By | No Comments

אם את רוצה לגלות את המתנות שקיימות בתוכך, את לא יכולה להרשות לעצמך לחשוב שאת פחות מיצירה שלמה של אלוהים.

לכולם יש נפילות בדרך, אבל בלי הנפילות האלה, אנחנו לא מרגישות את המתיקות של לקום ולצמוח. אני מאמינה שעל פי דרך החשיבה של העולם שגדלנו עליו עד היום, אם היינו רואים את העולם הפנימי שלנו, את המחשבות, הרגשות והאמונות שלנו, היינו רואים המון סדקים. אך אם היינו מתבוננים טוב טוב, היינו רואים שיש מתחת לסדקים קוים קטנים של אור. ואם היינו מרגישים את הרגשות שלנו באופן מלא, ההתנגדות הפנימית שלנו לאושר שעוטפת את הלב, הייתה מתחילה להתפורר והדברים היו זורמים אלינו הרבה יותר בקלות.

#להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים

הרבה פעמים אנחנו מרגישים שרק מישהו אחד, רק אדם אחד, מורה אחד או מצב אחד יעשו אותנו רגועים יותר, או שרק אם נהיה כמו X יהיו לנו חיים טובים יותר. אחד מהדברים הכי אהובים על האגו הוא לומר, "אני רוצה להיות כזאת עכשיו, אין לי עצבים לעבוד על עצמי שנה שלמה כדי להגיע לשם"…

אני זוכרת את עצמי בתחילת הדרך שהקמתי את החופש להתבוננות פנימית וגם תוך כדי, רציתי כבר להיות כמו הנשים שעוררו בי השראה. להיות כמו אסתר היקס, מריאן ויליאמסון או איינלה ונזנט, להרגיש שאני כבר אחרי הדרך ושהספקתי לעשות הרבה…הבטחון שלהן  גרם לי להרגיש שאני רוצה להיות כבר "שם". וכששאלתי את ההדרכה הפנימית שלי למה אני מתעכבת על רגשות כאלה והשוואות, התשובה שקיבלתי הייתה, כדי שבסופו של דבר תרגישי חופש…"שתמצאי חופש בתוכך". האגו שלי ניסה לשכנע אותי שיש מה שנקרא, "אחרי הדרך", בזמן שההדרכה הנחתה אותי לראות שאין "לפני" הדרך ו"אחרי הדרך", יש רק למידה, התנסות וחוויה בבית הספר המדהים שנקרא החיים.

אבל המורים הכי טובים שהיו לי, תמיד היו שם בשבילי, בהקשבה מלאה, בחמלה ואמפתיה. אך הם תמיד הפנו אותי חזרה לתוכי.  תמיד היה תהליך של למידה וצמיחה, אבל המטרה של הלמידה הייתה לפרוש כנפיים ולעוף, ולא להיות כבולה בשרשרת, להיות הגורו של עצמך.

#העבודה היא יומיומית

בגלל זה, צמיחה אישית חייבת עבודה יומיומית. ממש כמו שהשמש זורחת בכל יום באופן טבעי, השמש הפנימית שלנו זורחת באופן טבעי, גם אם אנחנו רוצים וגם אם לא. הבחירה היחידה היא אם לראות את זה או אם לא לראות את זה בכלל. אבל מהניסיון שלי, הבחירה הכי הכי טובה היא לראות את זה בכמויות קטנות, בטיפות קטנות, בכל פעם להסכים לראות עוד קצת ועוד קצת, עד שאנחנו מרגישים מוכנים להיכנס באופן מלא ללהיות מי שאנחנו באמת.

אחד מהעקרונות של הקורס בניסים הוא שההוראה והלמידה הם אותו הדבר עצמו. כך שהמורה והתלמיד, הם שניהם מרווחים ותמיד כולנו נמצאים בתהליך של הוראה למידה. לכן בכל מקרה, אנחנו תמיד נמצאים גם בתהליך של ללמוד וגם בתהליך של להדגים.

#כשאת מאפשרת לעצמך למצוא את המתנות שבך, את מאפשרת לעולם לגלות את המתנות שבו

והמתנות שלנו נמצאות שם…כדי שנוכל ללמוד אותם וללמד אותם. המתנות יכולות להיות להסכים להיות פגיעים, להתאמן בלפתוח את הלב, להסכים להוריד את השריון, לבכות בכי משחרר, לשאול שאלות ולפתוח את עצמך לתשובות שיגיעו, שיגיעו מתי שיגיעו, לחייך למישהו שצריך עידוד מהלב… כל אחד מגלה את המתנות שנתנו לו באופן טבעי. ככל שנתאמן עליהם יותר, זה ישבור עוד מחסומים, זה יפורר עוד קליפות וייתן משמעות עמוקה לכל יום. ופתאום, אחרי תקופה מסוימת של עבודה יומיומית, אנחנו מרגישים שעשינו דרך, עשינו דרך שגרמה לנו להרגיש שאנחנו קמים בבוקר למטרה מסוימת ושאנחנו מוצאים חופש בתוכנו.

 

acim-day35

מסע אישי לאהבה עצמית:

אם את מרגישה מוכנה להתחיל לראות את המתנות שבתוכך ואת רוצה להתחבר להדרכה האישית שלך, אני מזמינה אותך לקרוא על הדברים שקורים במפגשים אישיים להתבוננות פנימית. לכל הפרטים על סדרת המפגשים נכנסים לכאן