Image Image Image Image Image Image Image Image Image

מערכות יחסים

12 אפריל

By

No Comments

הסוד לתפילה אמיתית

12 באפריל 2019 | By | No Comments

תפילה מחשבות אוהבות

השבוע קראתי ציטוט מהקורס בניסים שאני כל כך אוהבת, ויחד עם זאת הוא כל כך מאתגר. מאתגר מאוד להפוך את החשיבה שלנו ב – 180. מחשיבה של חושך לחשיבה של אור. מחשיבה של מחסור לחשיבה של יש לי כבר בתוכי הכל.

הציטוט לקוח משירת התפילה שבסיום הספר של הקורס בניסים:

"הסוד שבתפילה אמיתית הוא שיכחת הדברים שלדעתך אתה זקוק להם".

בואו ניתן רגע מקום למשפט הזה, תפילה אמיתית היא לשכוח את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו זקוקים לו. פשוט לשכוח. השיכחה הזאת מפנה מקום ומאפשרת לתקשורת ישירה עם כוח שהוא גדול מאיתנו וקיים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

נכון, אנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים להמון דברים. האגו אומר לנו שאנחנו חסרים, והרצון שלנו הוא למלא את החסרים האלה.

איננו זקוקים לכלום.

כל מה שאנחנו זקוקים לו כבר קיים בתוכינו.

אנחנו רק צריכים להיזכר בזה, ולהזכיר את זה אחד לשני.

בתהליך של התפתחות רוחנית אנחנו מרגישים הרבה פעמים בקונפליקט עם הנושא הזה. יש לכל אחד ואחד מאיתנו צרכים ארציים. כסף לאוכל, כסף לתשלומים, בגדים, תרופות וכו'…מה שהקורס אומר לנו בציטוט הזה הוא, אני יודע יש לך את הצרכים שלך, ותן לי לדאוג להם. רק תשנה את דעתך על הצרכים שלדעתך יש לך, ותאפשר לי להעניק לך אותם בדרך שבה לא תיצמד לתוצאות.

אז העניין כאן הוא לא להגיד, "אני לא צריך כסף, אלא אני רוצה לשנות את דעתי לגבי כסף". לשכוח את כל מה שלמדתי עליו, לשכוח את כל השיפוטים והדעות האישיות שלי, ולאפשר לאמת לתפוס את מקומה הראוי בשכלי.

המקום הזה של, "אני בטוחה שזה מה שאני זקוקה לו, אני בטוחה שהדבר הספציפי הזה צריך לקרות כדי שאוכל להיות בשלום", מאוד מאוד מוכר לי. במשך שנים הייתי במקום הזה, וכן, עדיין אני לעיתים במאבקים פנימיים עם עצמי על זה. אבל ההתמודדות היא שונה. כשזה קורה, אני פונה לעזרה. הפנייה לעזרה היא לא על מנת להכריח את הדברים לקרות, אלא על מנת לראות מה השיעור שם, וללמוד אותו.

יש שוני בהתמודדות עם להיות נעולים על משהו ולסבול, לבין לחשוב על מה שאנחנו זקוקים לו, ולנסות לרפא את כל הדרך של החשיבה שלנו בדרך לשם. לראות את השיעורים, לראות את האנשים שאיתם אנחנו במערכות היחסים שלנו, ולהסכים ללמוד. להסכים ללמוד את זה בלי להתנגד למה שעולה.

לכולנו מוכר המקום הזה של לחזור על דפוסים שוב ושוב. אנחנו לא צריכים להיאבק על מנת לצאת מהם ולהפסיק אותם, אנחנו רק צריכים לרצות לרפא אותם, לפתח את שריר הנכונות בתוכינו, ואז השכינה מראה לנו את הדרך החוצה. הרצון לשנות את המחשבה נותן מקום לאפשור ולסליחה, והכל נעשה בעדינות אין קץ. כשזה נעשה כך, כשאנחנו בוחרים כך, הדרך סלולה ובטוחה.

כי כשאנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים למשהו, אנחנו מתמקדים על הדבר הזה, על הפיזיות שלו, ושוכחים את הרוח. כשאנחנו מאפשרים לרוח לרפא את השורש של מחשבות החוסר שלנו, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח וכך גם מה שאנחנו רואים בחוץ משתנה.

אז כשאנחנו מתפללים, נבוא ממקום של רצון לרפא את מחשבות החוסר, ולהתחבר למה שבאמת קיים תמיד ולנצח. להתחבר לשפע הפנימי שלנו, לזה שקיים תמיד וללא התניות. נתפלל להשתחרר ממחשבות של כאב ואשמה, ונתפלל לראות את האור שבנו ובכל אחד ואחד בחיים שלנו.

נזכור שלא משנה מה קורה בחיים שלנו, אנחנו לא לבד. יש כוח אינסופי שמלווה אותנו ורוצה בטובתנו. אפשר לקרוא למלאכים, להדרכות שלנו, לשכינה, לאהבה ולאלוהים, לבקש מהם שנרגיש בנוכחות של מה שקיים בכל רגע ורגע ואין בו שום התניות. נבקש מהם הדרכה ישירה, על איך לרפא את מחשבות החוסר והכאב, והדרכה ישירה על איך לשחרר אשמה והיצמדויות. ממש לפרום את המחשבות שלנו כדי לשחרר את עצמינו מכבלים.

זה עובד. וזה עובד בענק. מנסיון.

acim-day182

ב 21.4 קהילת הקורס בניסים עורכת תפילה גדולה לשלום.

קהילת קורס בניסים מזמינה את כל מי שרוצה להתחבר פנימה, לתפילה של היזכרות בתבונה הפנימית והעמוקה שלנו, לחבור יחד לעוד חברי קהילה שמגיעים מרחבי תבל, להתחיל את האביב עם אנרגיה של התחדשות, שמחה וידיעה.

כל הפרטים על המיקום ולוח הזמנים בתוך האירוע בפייסבוק.

 

21 פברואר

By

No Comments

מי אני ומה אני עושה כאן?

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

 

מגיע שלב בחיים שבו אנו שואלים את עצמינו:
1. מי אני?
2. מה אני עושה כאן?

אלו השאלות הכי חשובות שכל אדם יכול לשאול את עצמו.
השאלות האלה מעידות על מצב שבו אנחנו מתוסכלים ואנחנו מרגישים ויודעים שחייב להיות משהו אחר. משהו אחר בחוויה שלנו של החיים.

כשאנחנו חווים את אותם מצבים שוב ושוב, אנחנו מקבלים סימן שיש משהו שאנחנו צריכים לשנות.

לשנות בתוכינו. אנחנו מבינים שיש לנו שיעור, משהו שאנחנו אמורים ללמוד מהמצב הזה. ללמוד כדי להגיע להשלמה וקבלת מי שאנחנו באמת. משהו שישחרר אותנו מהכבלים הפנימיים שלנו, שמתבטאים במערכות היחסים שלנו ככעס, תלות, סבל, אובדן, תחושה של קורבן ותסכול.

מי אנחנו?

אנחנו בריאה מקודשת של אלוהים. שלמים ומרופאים. בתוכינו אהבה מושלמת והפחד אינו אפשרי. חפים מכל אשמה ומלאים באור וביופי אינסופי.

מה אנחנו עושים פה?

באנו לכאן לרפא ולהירפא. עד שכל אחד ואחד מאיתנו ישנה את התפישות השגויות שלו על עצמו ואז כולנו כאחד נרפא את הלב שמאחד את כולם. כל אדם שמשנה את התפישה שלו על עצמו, תורם לכולם יחד. כיוון שכל השכלים שלנו אחד, אנחנו משפיעים אחד על השני, גם אם אנחנו לא יודעים ולא מודעים לכך. לכן, במקום רק אני, נתחיל לחשוב באנחנו.

אין יותר אני נפרד מהעולם, או אני שאף אחד לא אוהב אותו, יש אנחנו. יש את האנשים בחיי שעוזרים לי, גם אם זה נראה שלא. הם עוזרים לי להתבונן פנימה ולראות את האני הזה, באמת.

תפישות שגויות שלנו יכולות להיות:

אני לא אהוב
אני לא אהובה

אני לא מספיק טוב
אני לא מספיק טובה

אף אחד לא מעריך אותי

אף אחד לא רואה אותי

לא שומעים אותי

לא מקשיבים לי

אין לי למה להתאמץ כי גם ככה אכשל

אין לי שליטה

אני חסר אונים

אני חסרת אונים

אני דחוי
אני דחויה

אף אחד לא ירצה להיות איתי
וכו…

אבל האמת לגבינו בלתי ניתנת לתיאור במילים. התפקיד שלנו יתממש ברגע שנסכים אפילו לשניה, לשחרר את התפישות האלה ולתת מקום לעכשיו. לוותר לוותר לוותר. לוותר על הצורך בתפישות האלה. ככה אנחנו משתחררים ומשחררים.

את התפישות השגויות שלנו, אנחנו מגלים דרך מערכות היחסים שלנו. כי שם, אנחנו מתחילים לראות ולהבין, איפה המחשבות שלי בקשר לאדם הזה פוגשות את המחשבות שלי על עצמי? אם אני חושב שאני דחוי, אני אראה אנשים שדוחים בחוץ.

לכן, כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו למעלה, לגלות ולשחרר, או למטה, להמשיך לאחוז בסיפור. אבל תוך כדי התבוננות, אנחנו עולים למעלה, ויורדים למטה, ומידי פעם נופלים, והנפילות יכולות גם להיראות לנו מאוד ארוכות, וזה בסדר. אנחנו יכולים לזכור את האמת על עצמינו, את האמת על המהות האמיתית שלנו, ולתת לה לקחת את הפיקוד, לבקש לוותר על הצורך בשיעור הזה וללמוד דרך אהבה יותר מאשר ללמוד דרך כאב.

לבקש להגדיל את הנוכחות שלה בחיים שלנו. ואז, ההתנגדויות מתמוססות לאט לאט. כל יום בחיים מקבל ככה משמעות חדשה.
כל זה קורה בשבילי, ולא קורה לי.

אז למה אני כאן?
ומי אני?

נ.ב –

אם אתם מטפלים, מאמנים אישיים, הילרים, מורים ליוגה, פילאטיס וכו'.. ואתם יודעים שיש לכם מסר לעולם, אבל אתם נתקלים במחסומים להביא אותו אל האור, ואם, אתם רוצים להגיע לתובנות ולצעדים פרקטיים על ידי מפגשים אישיים איתי, כתבו לי הודעה בדף יצירת הקשר כאן.

לכל הפרטים על מפגשים אישיים בקליניקה – לוחצים כאן

 

21 פברואר

By

No Comments

כשמערכת יחסים חשובה מתפרקת – נסה זאת

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

כשהכל מתפורר

אם נבין שכל מה שאנחנו רואים בחוץ

שייך קודם כל אלינו

נוכל להיחלץ מכל הסבל שאנחנו חווים.

במיוחד במערכות יחסים.

כל הריפוי נמצא בתוכינו.

כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו או לגן עדן

או לגיהנום, הפנימיים שלנו.

האגו אומר שאם מישהו יעשה משהו אחרת, ינהג אחרת, יגיב אחרת, נהיה מאושרים.

אבל נהיה מאושרים רק כשנסכים לתקשורת ישירה עם הרגשות שלנו, עם המחשבות שלנו,

רגשות ומחשבות שסחבנו מזמנים עתיקים.

מהינקות, הילדות, מתקופת ההתבגרות ומכל רגע שבו אנחנו חיים ומשחזרים עכשיו כאבים מהעבר.

כופים את העבר על הרגע הזה. "מכריחים" אותו להיווצר שוב ושוב.

זה רק נראה לנו שכל העולם נמצא בחוץ,

אבל ככה אנחנו מפספסים משהו חשוב.

אנחנו מפספסים את ההזדמנות להכיר את עצמינו באמת

ולראות את עצמינו בלי הסיפור האישי שלנו.

ובלי הסיפור על איך אנחנו בנויים

ואיך אנחנו מגיבים

ואיך החיים הכריחו אותנו להיות…

ואיך כשלא נחמדים אלינו אנחנו יותר לא נחמדים

רק ממקום של הגנה ורצון לשמור על הסיפור שלנו.

הסיפור שלנו תמיד נראה הכי מיוחד, והכי קשה, לעומת הסיפור של האנשים האחרים.

האגו אוהב סיפורים, והוא אוהב שהכל נפתר בקלות, בלי להתמודד עם רגשות, בלי להכיר במחשבות.

בלי להשקיע בעצמינו באמת, בלי להעשיר את העולם הפנימי שלנו.

מבחינתו להאשים ולראות את מה שאין, זה כל העניין.

השלכה, זה משהו שנמצא בתוכי, סיפור פנימי שאני לא אוהבת ולא מרוצה ממנו. והסיפור הזה מכסה על כאב. ואת הכאב הזה אנחנו זורקים החוצה ואומרים, "זה לא שייך אליי", "זה לא אצלי", "זה שם בחוץ"…

יש לי איזה סיפור, עניין עם הדבר הזה שאני רואה בחוץ. איך אני יכולה לדעת מה העניין המדויק?

נסתכל על האנשים שמרגיזים אותנו ונוכל לראות בבירור. כמו ענן שכיסה את המחשבות שלנו ומתפוגג לאט לאט.  מה העניין שלנו סביב האדם הזה? ואיפה הסיפור סביב העניין הזה נמצא בתוכי? מה קורה שם שמבקש ריפוי?  שינוי? מה נדרש ממני בתוכי כדי לשחרר את עצמי ואת אותו האדם מההשלכה? איזה שינוי תפישה?

באהבה ענקית

נילי

נ.ב –

אם יש מערכת יחסים בחיים שלכם שאותה אתם רוצים לפתור על ידי התבוננות מעמיקה פנימה יחד איתי במפגשים אישיים בקליניקה, ולעשות שינוי מבפנים כלפי חוץ, כתבו לי בדף יצירת הקשר כאן. 

03 ינואר

By

No Comments

מי אנחנו בלי הסיפור?

3 בינואר 2019 | By | No Comments

בתוך כל אחד ואחד מאיתנו יש קדושה נצחית. קדושה אינסופית. זה הגרעין שלנו. זאת האמת אודותינו. אנחנו קדושים. מושלמים. ילדים מושלמים של אלוהים. בתוך כל אחד מאיתנו יש מקום שבו שוכן הקול הפנימי של אלוהים. הקול הפנימי שיודע מי אנחנו באמת. הקול של אלוהים האוהב, קול האהבה עצמה.

אבל…

משהו בתוכינו מסוגל לחשוב שזאת לא האמת עלינו. אמנם המחשבה הזאת עלינו נראית לנו מאוד אמיתית, אבל האמת היא שהיא לא אמיתית והיא לעולם לא תהיה אמיתית. כיוון שאת מה שברא אלוהים, לעולם לא ניתן לשנות. וכולנו רעיונות אינסופיים של אהבה אינסופית בשכל האלוהים. מחשבות לעולם לא עוזבות את מקורן. ועדיין, בכל זאת, בחיי היום יום, המשהו הזה נראה כל כך מציאותי, וכל כך נכון, שאנחנו מאמינים לו. מאמינים לסיפורים שלו עלינו.

לא מספיק טובים…

אנחנו מאמינים שאנחנו לא מספיק טובים, מאמינים שמעולם לא היינו מספיק טובים, ושבחיים לא נהיה. משהו בתוכינו רודף אחרי אשליה של שלמות, בזמן שהשלמות עצמה נמצאת בתוך כל אחד מאיתנו. משהו בתוכינו רוצה שנחשוב שאנחנו בחיים לא נצליח להגיע לנקודה שבה נרגיש שלמים. שתמיד יהיה חייב לקרות עוד משהו. שמשהו יהיה חייב להשתנות. ולרוב, הוא יהיה חייב להשתנות בחוץ, ולא בתוכינו. והמשהו הזה, הוא בעצם הבסיס להתנגדות לאלוהים.

התנגדות לקבל את עצמינו באמת…

התנגדות להאמין שאנחנו באים ממנו ממקום שבו אין שום התניה. חלק מאיתנו מאמין שבאנו ממנו עם התניה מסוימת. עסקת חבילה של נתינה וקבלה, שנהיה חייבים להרוויח את האהבה שלו. אנחנו מאוד מפחדים להאמין לקדושה שקיימת בתוכינו, כיוון שלהאמין שיש קדושה אינסופית בתוכינו זה בעצם כמו להביא חידלון לסיפורי האגו. סיפורי המסכנות. סיפורי הקיפוח, סיפורי הקורבן. איפה יהיו כל הסיפורים האלו אם נספר לעצמינו את האמת על אודותינו? לאן הם ילכו? הם ייכחדו ולנו לא תהיה ברירה אלא לקבל את זה שאנחנו מושלמים. עם מה יהיה לנו להתעסק? אולי אנחנו מפחדים סוף סוף לנוח? אולי אנחנו מפחדים לוותר על הסיפורים?

מי אנחנו בלי הסיפור?

כי בלי סיפורים אין עם מה להתעסק, כי הסיפורים מתמקדים בעבר, בעולם הזמן. כי הסיפורים מלאים בדאגות לגבי העתיד. כי הסיפורים מלאים בתפקידים. באמונות שלנו לגבי עצמינו. ובלי סיפור, אין תפקיד, ובלי תפקיד מה יש לנו לעשות כאן? ובלי סיפורים אין זמן. יש מודעות אחד לנקודה אחת בזמן והיא כאן ועכשיו. אז אולי נספר לעצמינו סיפור אחר? אולי דרך הסיפור שסיפרנו לעצמינו נסכים לפוגג את האשליות? אולי לא נכחיש את הסיפור שסיפרנו אבל נאפשר לעצמינו לא להאמין לו? לא להאמין לכוח שהסיפור מטיל עלינו? אולי נתנתק מהמחשבה שאנחנו הסיפור עצמו? ונתבונן על עצמינו כמי שמספרים את הסיפור?

אלוהים

בואו לעשות עבודה פנימית במפגשים האישיים – בתל אביב

  • האם אתם מרגישים שהאנרגיה שלכם מתבזבזת?
  • האם האשמות וחרטות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלכם?
  • האם אתם מרגישים שדפוסים מהעבר מנהלים אתכם?
  • אנשים מסוימים לוחצים לכם על הכפתורים בכל פעם שאתם מדברים איתם או חושבים עליהם?
  • האם אתם מוצאים את עצמכם כועסים או מאוכזבים מההתנהלות של אנשים בחיים שלכם?

אם כן, אני ממש מזמינה אותך בשמחה למפגשים האישיים שאני עורכת בקליניקה בתל אביב.

ליד הקליניקה יש חניון שניתן לחנות בו עד שעתיים חינם. במפגשים אנחנו עורכים שיחות עומק שנוגעות בדיוק בנושאים שאליהם אנחנו רוצים להביא ריפוי ומשמעות חדשה.

לכל הפרטים על המפגשים האישיים ולשאלות נוספות לוחצים כאן

מחשבות אוהבות קליניקה

22 דצמבר

By

No Comments

מחשבות של אהבה בוראות רק אהבה

22 בדצמבר 2018 | By | No Comments

יש לנו שני סוגי מחשבות

מחשבות ממשיות

ומחשבות לא ממשיות

המחשבות הממשיות מגיעות משכל האלוהים

והמחשבות הלא ממשיות מגיעות מהשכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים

המחשבות הממשיות הן המחשבות הטבעיות שלנו

המחשבות הלא ממשיות הן המחשבות הלא טבעיות שלנו

החלק של השכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים, נקרא, האגו

האגו דבק בדרך החשיבה שלו והוא מנסה לעשות הכל על מנת להסתיר מאיתנו את המחשבות הממשיות שלנו.

מחשבות לעולם אינן יכולות לעזוב את מקורן, ואנחנו מחשבות בשכל האלוהים

אלוהים ברא מחשבה אחת, שהיא מחשבה של אהבה.

מחשבה של אהבה בוראת רק אהבה

מחשבות אוהבות

לכן, כולנו אחד במחשבה של אהבה, ואף אחד לא באמת יכול לעזוב את מצב האהבה הזה, כיוון שרעיון לא עוזב את מקורו. כמו קרן שמש שלא יכולה להיפרד מהמקור שלה. קרן השמש תמיד מחוברת לשמש. אף אחד לא יכול לנתק מעצמו את המקור שלו באמת, גם אם הוא מאוד מאוד רוצה. הוא יכול לחשוב שהוא מנותק, אבל בפועל, זה לא באמת קורה.

השכל שלנו הוא מאוד עוצמתי, כיוון שכך נבראנו. אנחנו יכולים להשתמש בשכל כדי להמשיך את האהבה שבאה ממנו הלאה והלאה, ולהיות הוויות אוהבות בכל רגע ורגע, אנחנו יכולים גם לא להסכים להיות במצב ההוויה הטבעי הזה, ולהמשיך לחשוב מחשבות נפרדות. הבחירה במחשבות הנפרדות עדיין לא מבטלת את הכוח של השכל שלנו. זה אומר שפשוט בחרנו לחשוב בחשיבה מעוותת, ובמקום להמשיך את האהבה הלאה, אנחנו נחפש אהבה מבחוץ, נהיה במצב של רצון לקבל אישור, אהבה או הצדקה לקיום שלנו. כי נחשוב שיש משהו אי שם בחוץ.

מה שטבעי נראה לא טבעי, ומה שלא טבעי נראה טבעי

ולכן, המחשבות הטבעיות נראות לנו לא טבעיות, ואפילו נראות לנו מפחידות. איך יכול להיות שאני אהבה? איך יכול להיות שאני ראויה לאהבה? משהו בתוכינו מתנגד להסכים לקבל את זה ומנסה לחפש צידוקים ועדויות למה זה לא נכון. משהו בתוכנו אוהב להתווכח עם אלוהים. אותו הדבר לגבי המחשבות הלא טבעיות. הן, דווקא נראות לנו טבעיות מאוד. בגלל זה הרבה פעמים אנחנו אומרים שהמציאות "מכה לנו בפנים", ואנחנו אומרים, "אבל זה קרה, איך אפשר להגיד שזה לא קרה"?

אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו

האימון שלנו הוא אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו. ממש כמו שמתאמנים בחדר כושר, או בפילאטיס או ביוגה. אנחנו מתאמנים שוב ושוב דרך התבוננות על המחשבות שלנו, על ביטול דרך החשיבה של האגו ופתיחות שכל לקבל את המצב הטבעי שלנו. מתאמנים ממש בלייב דרך מערכות היחסים שלנו, דרך התמודדות עם מה שקורה בחיים, ולא דרך בריחה מהחיים.

דרך מציאת נקודות של זמן שקט, בכל יום. דרך הדברים שקורים וההבנה של ההקשר, מה החלק שלי במה שאני רואה שקורה עכשיו? איך אני רואה את הכאבים שלי מופיעים כאן ממש עכשיו במצב הזה? מתבוננים על מצבים בחיים שלנו, על רגשות, גישות, אמונות, דרך עבודה של סליחה עמוקה, שיחות, דרך עבודה של מודעות עצמית, קריאה, עבודה אנרגטית עמוקה. וכשדברים צפים זולגות גם הרבה פעמים דמעות, דמעות של כאב, או של תחושת החמצה ופספוס, במיוחד כשמדובר בריפוי יחסים עם אדם שכבר אינו בחיים, או נמצא רחוק מאיתנו.

אנחנו מתרגלים בחירה באהבה, בחירה בעד עצמינו. ואני חושבת שאין דבר יפה יותר מללכת בדרך הזאת. כי אנחנו לעולם לא חוזרים להיות אותם אנשים שהיינו לפני כן, ויחד עם זאת, אנחנו תמיד נהיה האנשים האלה. כי משהו בתוכינו נבנה בכל יום, ואנחנו ממש יכולים לראות, איך כל מצב בחיים שלנו הוביל אותנו להיות מי שאנחנו. האנשים שנועדנו להיות.

מפגשים אישיים

האושר הגדול ביותר שלי הוא לעבוד עם אנשים שרוצים לעבור תהליך של התבוננות פנימית ועבודת עומק. אני כל כך אוהבת את המפגשים האלו.
הדבר האהוב עלי ביותר הוא הקשבה לסיפור, ההתעמקות וההתבוננות שמגיעים אליהן בנוגע לאנשים בחיינו, מערכות יחסים, אמא, אבא, בני הזוג שלנו וכו'.

אני מזהה משהו שמשותף להמון אנשים שמגיעים לטיפולים והדבר הזה הוא פתיחות להקשיב לעצמם. להקשיב לקולות שעולים מהם, למחשבות, לגישות, לאמונות. ויותר מכל הרצון לשחרר את הדברים שלא משרתים אותם יותר, או לקבל את הגדולה שבהם. הרבה פעמים בטיפולים אנחנו בוכים. כי עולים דברים. בוכים על עצמינו, בוכים על אנשים בחיים שלנו. בוכים על המסלול שבחרנו, בוכים כי רוצים לשחרר, לנוח רגע מהמאמץ ומהחתירה כלפי מטרות שהרבה פעמים מתגלות כחסרות משמעות.

אני רוצה להזמין אותך השבוע למפגשים האישיים בקליניקה בתל אביב (חניה חינם לשעתיים בחניון הצמוד). לתאם לעצמך זמן שהוא אך ורק עבורך, הקשבה למילים שלך, ולריפוי שנמצא מתחת ובין המילים.

כל הפרטים על המפגשים נמצאים בקישור הזה + טלפון

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

 

23 ספטמבר

By

2 Comments

סליחה במערכות יחסים

23 בספטמבר 2018 | By | 2 Comments

מערכות יחסים, הן הדרך הטובה ביותר ללמוד להתעורר למהות האמתית שלנו. יחד עם האדם שאיתו אנחנו נמצאים במערכת יחסים אנחנו לומדים מה מכעיס אותנו, מה גורם לפצעים הלא מרופאים שלנו לכאוב שוב ושוב, מה המילים שהכי מכאיבות לנו וכו'…

תכנית הלימודים של השכינה

בכל חוויה אנושית יש תכנית שמותאמת אישית. התכנית הזאת מוכנה כל הזמן, היא הייתה מוכנה מהרגע שבחרנו לשכוח מי אנחנו באמת. היא נמצאת עמוק בזיכרון שלנו. התכנית האישית שלנו תוכננה בעדינות רבה על ידי אחת שיודעת בדיוק את מה שאנחנו חווים, את מה שחווינו, ואת המקום שאליו אנחנו אמורים להגיע. היא יודעת בדיוק את מי עלינו לפגוש כדי להגיע לריפוי של אמונות ודפוסים שמכאיבים לנו פעם אחר פעם. היא יודעת שהדברים בתוכנו שקוראים לאהבה, מתאימים את עצמם לדברים שקוראים לאהבה אצל האדם שפגשנו. ממש מערכת מתואמת שיודעת שדרך המפגש הזה, כל אחד מאיתנו יוכל לרפא את הפצעים שלנו בדרך המקסימלית ביותר.

ברגע שבחרנו את הבחירה העדינה ביותר, לזכור מי אנחנו באמת, התכנית נכנסת לפעולה, ואז יתחילו לעלות דברים במערכות יחסים. כעסים, טינות, דברים שייראו לנו גרועים מאוד. אנחנו נחשוב שפגעו בנו, בגדו בנו, העליבו אותנו, אכזבו אותנו, ואז נראה שיש לנו שתי אפשרויות. א. להעמיק את האמון בפירוד ובשיפוטיות. ב. הזדמנות למפגש קדוש של סליחה עמוקה.

איך לסלוח

 

הדרך שבה גדלנו, גרמה לנו ללמוד על ידי המשפחה מה זו אהבה. אז אם גדלנו באמונה שאהבה היא שליטה, או אהבה ותשומת לב מגיעות על ידי מניפולציות, אמונה שאנחנו קורבן, או שקרים, אלו הנסיבות שנמשוך אלינו אחר כך כשנגדל, כדי לרפא את האמונות שלנו בנוגע לאהבה.

מהי סליחה?

סליחה היא שחרור מוחלט של שיפוטיות. אחת הסיבות שאנחנו מתקשים כל כך לסלוח לאנשים, היא ההיאחזות האינסופית שלנו בשיפוטיות. מה היה צריך לקרות, מה לא היה צריך לקרות, מה הייתי צריך לעשות ומה לא לעשות, מה הוא אמר ומה הוא לא אמר. אמונות וסטנדרטים שיש לנו כלפי העולם שלא מתממשות ומעוררות בנו אכזבה, כאב, חרטה איומה. כל אלו הן מחשבות השיפוט שלנו, והן הדבר העיקרי שמונע מאיתנו לסלוח לאנשים בחיים שלנו ויותר מכל לעצמינו.

לפעמים אנחנו באמת מאמינים שסלחנו למישהו, אבל כשאנחנו נזכרים במה שהוא עשה, עולה בנו שוב כעס. במצב כזה אנחנו יכולים להיות בטוחים שלא סלחנו ממקום שלם. לא וויתרנו עד הסוף על הכעס והשיפוטיות שלנו. מה בעצם גורם לנו לתדלק שוב ושוב את הכעס, השיפוטיות והמחשבות ההרסניות שלנו? חוסר הרצון שלנו לשחרר את השיפוט, והרצון שלנו להיאחז בו. מי נהיה בלי מחשבות השיפוט שלנו? אנחנו לא יודעים. לא מכירים את עצמינו במובן הזה של להיות אוהבים, כי באנו לכאן כדי לשרוד ושכחנו מי אנחנו באמת.

כל מה שמכעיס אותנו לא קרה באמת. זה קרה במקום בשכל שממנו אנחנו נאבקים להשתחרר ובו זמנית נאבקים להגן כי זה מה שאנחנו מכירים, ומה שאנחנו מכירים מרגיש לנו הרבה יותר בטוח. גם אם זה מעורר בנו כאב. השחרור מהכאב הרבה יותר מפחיד אותנו כי אם נשתחרר מהכאב נדע מי אנחנו באמת. כל מה שמכעיס אותנו לא יכול להיות אמיתי, כי האמת נועדה לשחרר אותנו ולא להכעיס אותנו

ניסים במערכות יחסים

כל נסיבות החיים שלנו, תוכננו בעדינות על ידי אחת שהמטרה שלה היא הטובה ביותר עבורנו. היא יודעת שדרך החוויה הזו יכול להיות שנבחר בצעד קטן לזכור שחייבת להיות דרך אחרת, ואז נבחר שוב, ונבחר שוב, גם תוך כדי מאבק, וגם תוך כדי כך שקורים דברים, אבל לבסוף נגיע לנקודה שבה נתבונן ונראה איך בכל פעם שבחרנו לעצור את התגובות האוטומטיות שלנו ובחרנו באהבה, התחרש נס. משהו אחר לגמרי ממה שלמדנו שיכול לקרות.

איך לשחרר את השיפוט?

איך אנחנו משחררים את השיפוטיות שלנו? אנחנו מתחייבים להפסיק להשקיע בה. מתחייבים לוותר עליה. ויודעים שכל מה שאנחנו רואים, מרגישים וחווים כרגע מגיע מתוך מחשבות השיפוט שלנו. כל אשמה, חרטה, כעס, אכזבה קשה ככל שתהיה, מגיעות מתוך מה שאנחנו מאמינים בו לגבי עצמינו וקשה לנו מאד לשחרר אותו. איך משחררים? מפסיקים להשקיע בשיפוט. מפסיקים להשקיע את האנרגיה, המחשבות וההתמקדות שלנו במה היה צריך לקרות, ובמה לא היה צריך לקרות. משהים את כל מה שקרה, פונים אל השכינה ומבקשים נס. מבקשים לפתוח פתח קטן שבו היא תיתן לנו את התפיסה המתוקנת, ואז נראה איך דברים משתנים לנו מול העיניים.

לכן ככל שנתחייב לעצמינו להאציל אהבה ולא להמשיך להפריד על ידי האגו, נראה איך נס אחרי נס מתרחשים בחיים שלנו. נתחבר יותר ויותר לתכנית האישית שלנו ובמקום כעס יתפנה מקום לשלווה שתופסת את המקום הטבעי שלה מבפנים.

שאלה:

באילו שיפוטים, דעות וטינות אנחנו אוחזים ולמה?

חדש – מפגשים אישיים בקליניקה בתל אביב:

בפגישה אישית איתי, תקבלו מרחב בטוח לשיחה רגשית עמוקה. במקום שקט ונעים בתל אביב, עם חניה (לשעתיים חינם), במרחק 2 דקות הליכה. הפגישה היא בת שעה. בפגישה נגיע יחד לבהירות במחשבות. השיחה עוזרת לנו להגיע לשינוי תפיסה על כל מצב קיים. על ידי התבוננות פנימה וזיהוי הדרך בה למדנו שצריך לקבל אהבה מהעולם, זיהוי הדפוסים שלנו, זיהוי כל המקומות בהם אנחנו בוחרים נגד עצמינו, אנחנו לוקחים אחריות על החלק שלנו בכל מצב.

לכל הפרטים על המפגשים לוחצים כאן 

מחשבות אוהבות קליניקה

30 אוגוסט

By

No Comments

מכעס לשלווה במערכות יחסים

30 באוגוסט 2018 | By | No Comments

d

בכל פעם שאנחנו מרגישים כעס על מישהו במערכות יחסים, אנחנו יכולים לדעת שיש לנו אמונה שמשהו בעולם החיצוני יכול לפגוע בנו, ואת האמונה הזאת אנחנו רואים בהתנהגות של אותו אדם ספציפי כלפינו. התנהגות שמקשה עלינו וגורמת לנו להרגיש את הרגשות שמתעוררים בנו.  האמונה הזאת נמצאת בכלל בעולם הפנימי שלנו. אנחנו פשוט מאמינים שיש כוח שיכול לפגוע בנו, ואת הכוח הזה אנחנו מזהים בהתנהגות של אנשים אחרים כלפינו. זה יכול להתבטא בחוסר אמון כלפי אנשים מסוימים, בשקרים שהם סיפרו לנו, בהתפרצויות זעם, בזלזול של אנשים כלפינו, ובתחושה כללית שהם פשוט לא רואים אותנו ואת הצרכים שלנו. לא מבינים אותנו לעומק.

מה הקשר אלינו ואל המחשבות שלנו?

תכלס, מצד אחד, אני בעד להאשים. להפנות ישר את האצבע המאשימה החוצה. הרי הם התנהגו ככה, מה זה בכלל קשור אליי? אין לי שום קשר ואחריות להתנהגות של אנשים אחרים. אבל, מצד שני, עדיין זה לא משנה את התחושה הרעה, זה רק מחמיר אותה. ומרגע שאנחנו יודעים שיש לנו חלק נכבד מאוד במציאות שאנחנו חווים, אנחנו ממש מתקשים לחזור אחורה.

זה כאילו שגילו לנו את הסוד הכי גדול, שהחיים שלנו בידינו, ועכשיו אנחנו מנסים להסתיר את הסוד הזה מעצמינו בחזרה וזה ממש בלתי אפשרי, כי אנחנו יודעים שאנחנו מרמים את עצמינו ככה. בדרך כלל אחרי שאני מסיימת להאשים, אני מתחילה להתבונן פנימה ולראות איפה החלק שלי במה שאני חווה?

acim-day174

יש אנשים שנוגעים לנו בכפתורים הכי רגישים, מעוררים בנו רגשות ממש לא פשוטים. רגשות שאנחנו יודעים שברגע שאנחנו נמצאים ליד אותו בן אדם, בין אם פיזית ובין אם לא, אנחנו מבינים אנחנו לא אוהבים אותו ולא עושה לנו טוב לחשוב או להיות ליד האדם הזה, יש אנשים שבאמת ממש קשה לנו איתם. במילה אחת סלידה. אבל מתחת לסלידה, יכולה להסתתר אכזבה, ומתחת לאכזבה, מסתתר כאב מאוד גדול.

קשה לנו שהם לידינו, קשה לנו שהם מעוררים בנו כעס, קנאה, ממש לא נעים לנו שהם לידנו ואנחנו מעדיפים שהם יתרחקו מהחיים שלנו או שאם הם חשובים לנו, חשוב לנו שהם יבינו מה אנחנו רוצים, יראו אותנו, יראו את הצרכים שלנו, יראו מה חשוב לנו, יכבדו אותנו.

מדובר בנו. במערכת היחסים שלנו ועם עצמינו. החדשות הטובות הן שכל מערכות היחסים שלנו מדויקות בדיוק למה שאנחנו צריכים ללמוד באותו זמן נתון שאנחנו נמצאים עם האדם הזה. כל מערכות היחסים מדויקות לנו כי שם יש הזדמנות מקסימליות ללמוד על עצמינו. כל מי שנכנס לחיים שלנו צריך להיות שם. יש מטרה למערכות היחסים שלנו, גם אם הן מקשות עלינו, אף אחד לא נכנס לחיים שלנו בטעות.

גם אם זה כשאנחנו נמצאים ליד האנשים האלה או חושבים עליהם קשה לנו איתם, אין טעויות בתכנית של הנשמה שלנו להשתחרר מהתפיסות השגויות שלנו על עצמינו. יש תכנית מסוימת שבה אנחנו נפגשים עם אנשים מסוימים שהמטרה שלה היא להגיע לריפוי מקסימלי של שני הצדדים. אדם א' פוגש את אדם ב', כל אחד מביא למערכת היחסים את החבילה שלו, ושני הצדדים מחליטים באופן לא מודע להגיע יחד לריפוי מקסימלי. ריפוי של התפיסות שיש לנו לגבי עצמינו.

לקחת את מערכת היחסים ולהפקיד אותה בידי האהבה

אנחנו יכולים לקחת את מערכת היחסים הזאת, לפתוח אותה, להתחיל לפרום את הקשרים שבה, ולנסות לראות איך לעורר בנו את הזיכרון האלוהי שהיא מביאה בתוכה, זיכרון של בית קדום. איך אנחנו יכולים לקחת את המחשבות שלנו על מערכות היחסים האלה בייחוד אם אנחנו מרגישים קורבן? אנחנו יכולים להתבונן על הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמינו כקורבן, ולראות איך אנחנו מזינים בכפית את המחשבות האלה. יש משהו שקורה לנו, שמחכה לנו שנסתכל עליו ונלמד אותו. בסופו של דבר, ברגע שנכנע ונפקיד את מערכת היחסים בידי השכינה, נתחיל לנתב את המחשבות שלנו בחזרה אל אלוהים, ונחווה שלווה.

אנחנו לא תמיד יודעים שיש כאן הזדמנות ללמידה, אנחנו יכולים ממש להרגיש עוינות כלפי אותם אנשים, להרגיש שאנחנו חסרי אונים, תקועים. יכול להיות שהכעס הקטן הזה שלנו, מסתיר הר געש גדול וענקי שרוצה להתפרץ החוצה. ברגע שאנו יודעים על מה הכעס, הרבה יותר קל לנו להסתכל על הדברים בבהירות ולבקש לראות מה השיעור שלנו כאן.

חלק מאוד גדול מכל תהליך סליחה, הוא לדעת בבהירות על מה אני כועס? וזאת כדי לדעת על מה עליי לסלוח כדי להשתחרר. סליחה על פי הקורס בניסים היא לזכור רק את המחשבות האוהבות שנתת וקיבלת בעבר, על מנת להיזכר בהן עכשיו, ולאפשר לנס להתרחש באופן טבעי. הנס לא יתרחש ללא הבקשה שלנו, כי השכינה לא תפר את הבחירה החופשית שלנו. כשאנחנו בוחרים בנס, משהו אחר קורה. גם אם זה לוקח זמן. המטרה היא לראות את עצמינו בדרך רכה יותר ולזכור שמתחת לכל הר געש מסתתרת קריאה לאהבה שלנו כלפי עצמינו, ואת הקריאה הזאת אנחנו רואים בהתנהגות של אנשים אחרים. כשאנחנו מסכימים לראות אותם כמו שהם באמת, אנחנו מסכימים לראות את עצמינו כמו שאנחנו באמת.

בכל מחשבה של נפרדות מאח, יש רסיס של מחשבת איחוד שאלוהים עצמו הניח בה. אלוהים לא יכול בכלל לחשוב על נפרדות, ולכן גם כשאנחנו מאמינים בנפרדות, משהו בתוכנו יודע שזה לא נכון באמת. זה הכוח האלוהי, הזיכרון האלוהי שטבוע בנו לא משנה עד כמה נאמין שאנחנו נפרדים. שכל שחושב על נפרדות, מנסה להכחיש את עצמו, אבל הוא פשוט לא זוכר שהוא מאוחד עם אלוהים.

אז איך אנחנו לוקחים אחריות על המחשבות שלנו?

אז בואו ננסה לראות איזה תפיסות יש לנו לגבי אותו אדם שמרגיז אותנו? לגבי עצמינו? אם נניח אני מאמינה שהייתי ילדה / נערה שאכזבה את אחד ההורים, נניח שאחד ההורים רצה שאיוולד בן, אבל נולדתי בת? אילו מחשבות יובילו אותי במהלך החיים? איך אנסה להתנהג כדי לקבל את האישור והאהבה שכל כך רציתי? איזה תלמידה הייתי בבית הספר כתוצאה מהאמונה הזאת? האם ניסיתי להביא ציונים טובים כדי להוכיח שאני לא טעות? או שמרוב כעס הייתי תלמידה לא "טובה"? איך המבט של ההורים הקפיא אותנו כשאמרנו משהו לא במקום? זה מה שניקח אותנו ונביא אותו למערכות יחסים מרכזיות. עם בני זוג, עם ילדים, עם חברים לעבודה וכו'.

נפגשו את השיעור הזה שוב ושוב ולא נוכל לברוח ממנו. למה אנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק טובים? לראות איך האמונה הזאת וכעס הזה יוצרים שילוב שמצית שוב ושוב את האש שבתוכינו עלינו ועל אנשים אחרים, להרגיש שאנחנו במבחן תמידי, אם אנחנו מספיק טובים, מספיק חכמים, בעלי ערך וכו. אז בואו ניקח את הצעד האמיץ הזה ונסתכל על האמונות שלנו ללא חשש.

ספרו לי מה עלה לכם כשקראתם את הפוסט?

אשמח לשמוע את התגובות שלכם כאן.

נשיקות!

נילי

 

09 יולי

By

No Comments

זה בסדר להיות מי שאת

9 ביולי 2018 | By | No Comments

יושבת וכותבת את התכנים לסדנא של ריפוי הילד הפנימי.

באחד התרגילים, המשתתפים צריכים לכתוב את רשימת הכעסים שלהם על ההורים.

להוציא את הכל, בלי להתבייש, כי הבושה הזאת נעולה בתוכינו וגורמת לנו להתהלך בעולם עם צללים פנימיים ואי יכולת להיות ממש אנחנו בחופשיות ובשחרור.

אחד מהדברים שכתבתי כשאני תרגלתי את התרגיל הזה בעצמי, היה כעס על אבא שלי ז"ל, שאני כל כך אוהבת, על הדרך שבא הוא היה מדבר אליי כשחזרתי מאסיפות הורים.

הייתי ילדה מאוד מאוד טובה. ילדה ממושמעת שלא מחפשת בעיות. העניין היה שלא הייתי טובה בלימודים בבית הספר היסודי. הייתי יושבת בשקט, לא מפריע בשיעורים, אבל לא הבנתי כמעט כלום ממה שהמורה דיברה עליו. היום כשאני חושבת על זה, הרגשתי שאני בתוך בועה אבל אף פעם לא יכולתי להבין שאני בבועה הזאת, כי לא ראיתי אותה. הרגשתי פשוט באופן תמידי שמשהו לא בסדר אצלי. הרגשתי את זה לפי התגובות של המורות שלי. הן היו כועסות, אבל אף פעם לא הבנתי למה. הן היו צועקות, אבל אף פעם לא הבנתי על מה ולמה. איך הן יכולות לכעוס אם אני לא עושה כלום? הרגשתי כמו טפט מהלך, שלא מזיק לסביבה, שפשוט יושב בשקט ולא מפריע, כדי לא לעורר יותר מידי תשומת לב. אבל כנראה שזה יצר את האפקט ההפוך, לפחות בכל מה שקשור לגיל הבית ספר היסודי. הייתי גם בשיעורים פרטיים, וזה די עזר לי, כי אז היה מישהו אחד שהקשיב לי וראה נקודתית איפה קשה לי וזה בדיוק מה שהייתי צריכה אז.

אז באסיפות ההורים, בדרך כלל אמא ואבא שלי היו מגיעים איתי ביחד, וכבר בדרך לשם, הרגשתי גוש ענקי בגרון, פחד אימים, באמת שהרגשתי כאילו הרגתי מישהו ומגיע לי להיענש. הייתי מזיעה, הייתי מרגישה ממש את הידיים שלי מזיעות, ואת הלב שלי דופק. כשהיינו חוזרים הביתה, אבא שלי היה שואל אותי, "למה הפרעת למורה"? וכבר אז, הרגשתי שמשהו בשאלה הזאת לא הוגן. מה עם הרגשות שלי? איך שמים את המורה לפני? לפני מה שאני מרגישה? לפני מה שאני חווה? הרגשתי מבוטלת. כאילו אני אוויר. איך דילגו עלי וישר עברו למורה?

דבר שני, עלה בי כעס שרציתי לצעוק החוצה. כעס על זה שאני חושבת שבכלל לא הפרעתי למורה, ולמען האמת, המורה היא זאת שהפריעה לי. היא הפריעה לי בזה שהיא לא ראתה אותי, בזה שהיא תמיד צעקה עליי, זה שהיא ראתה את הבעיות החברתיות שלי אבל לא ידעה לטפל בהם. וכן, אני יודעת שהיום הייתי לוקחת אחריות 100 אחוז על הרגשות שלי, אבל אז כילדה, באמת שלא ידעתי איך לעשות את זה וזה בסדר.

ואז, האמונה הזאת ששמים מישהי / מישהו אחר תמיד לפניי, לפני הצרכים שלי, לפני הרגשות שלי, יצרה אצלי חור מאוד עמוק בלב, ותמיד ניסיתי למלא אותו בזה שאעשה ההיפך. קודם אני אבין מה הצד השני מרגיש, כדי לא להרגיש בעצמי את הכאב הזה עוד פעם. עד שעם השנים, לאט לאט ותוך כדי תהליך, התחלתי לעצור ולשאול את עצמי ממש בכל שעה. מה את מרגישה עכשיו? למה את מרגישה ככה? וממש לשים לב כמו בלשית, למה שאני מרגישה כדי לאשר לעצמי את הרגשות שלי. מבפנים, שהאני הגדולה תאשר לאני הקטנה את הרגשות שלה, ותגיד לה שזה בסדר. זה בסדר להרגיש כעס, זה בסדר להרגיש פחד, זה בסדר להרגיש שמחה. זה בסדר להיות מי שאת.

acim-day69

הצטרפו לסדנא הקרובה לריפוי הילד הפנימי

סדנא לריפוי הילד הפנימי - אינסטגרם

04 יוני

By

No Comments

האור שמתחת לכעס

4 ביוני 2018 | By | No Comments

מעולם לא ידעתי שיש דבר כזה תקשור, עד שאבא שלי נפטר. זה היה ממש כמה חודשים אחרי שהוא עבר למצב אחר. החלטתי ללכת ולנסות לדבר איתו על המצב העגום הזה שחווינו במשפחה. הייתי עדיין במקום הזה של לא להבין עד הסוף שהוא כבר לא פה, מן מצב כזה שחווים באובדן שהכל עדיין רועד מתחת לרגליים. מקום שמצד אחד זורמים כי הכל נראה חסר משמעות, וצרות של אחרים נראות פתאום טיפשית וקטנות, ומצד שני, מקום שרוצה תשובות. מקום שמתעקש ויודע שחייבת להיות איזה שהיא דרך לפתור את הקשיים בחיים האלה. המפגש עם נאור המתקשר, היה אחד הרגעים הכי חשובים שלי בחיים האלה על כדור הארץ. מהמפגש הזה נולד כל מה שאני מביאה לחיים שלי היום בכל יום ויום. התבוננות, הסכמה לוותר על הקורבן שחשבתי שאני, הסכמה לפגוש את הפחדים שלי, והכל לאט לאט, צעד צעד ובקצב שאני מרגישה שהכי נכון לי.

לשחרר את הכעס ולראות מה יש מתחתיו

היו בפגישה הזאת עם המתקשר כל כך הרבה דברים, היו שם כל כך הרבה תובנות, היו שם כל כך הרבה דברים שאבא שלי אמר לי, אבל היום אני חושבת רק על דבר אחד שמלווה אותי כבר כמה ימים בהקשר לנושא אחר בכלל. זה פשוט עלה לי שוב, כי פגשתי את זה ממקום אחר. נאור אמר לי אז באותה פגישה לפני שנים, "שחררי את הכעס שיש לך, ואת תראי את האור". והמשפט הזה עורר בי המון תהיות.

איך אני יכולה לשחרר את הכעס? איך אני יכולה לשחרר כעס על עולם שמלא במרמה, פשע, ועוד לוותר על הכבוד האחרון של אבא שלי? אני לא יכולה לעשות את זה לא רק לי, אלא גם לא לאבא שלי, ולא למשפחה שלי.  אבל עברו הרבה ימים מאז, וביום שהסכמתי לשקול לוותר טיפ טיפה על הכעס, לא ראיתי אור. ראיתי וחוויתי רק עצב. העצב הסתתר מתחת לכעס שנים. הוא הסתתר שם הרבה הרבה לפני העזיבה של אבא שלי. העצב הזה בעצם שיקף ממש את מערכת היחסים שהרגשתי שכל כך רציתי שתהיה לי איתו. וכשנתתי לעצב הזה לעלות, הוא פשוט סחף אותי למקום שלא ידעתי איך להכיל אותו, אבל פשוט נתתי לו לעלות בלי לפחד יותר. אז עצב, אז אהיה עצובה, אז מה? אף אחד לא ימות מלהיות קצת עצוב. העצב הזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי אז. העצב הזה גרם לי להיזכר בכל נקודה ונקודה בקשר שלי עם אבא שלי, בכל נקודה ונקודה שהרגשתי שאני הבת שלו, ושהוא אבא שלי, ובכל נקודה שהרגשתי את החוסר שלו, וככל הנראה גם הוא את החוסר שלי. העצב הזה היה על דברים שאמרתי ועל דברים שלא אמרתי, וגם בשבילו, על דברים שהוא אמר, ודברים שאני מאמינה שהוא רצה לומר. עצב כזה שאפשר להיות איתו, כי אין כלפיו יותר התנגדות.

acim-day69

נקודת ההתחלה

אז נקודת ההתחלה של הכעס הייתה מקום שרצה לכסות את העצב, כדי לא להתמודד איתו. והגילוי הזה של העצב, עזר לי בהחלט לראות אור גדול. כי מערכות יחסים נמשכות גם אחרי שאנשים כבר לא נמצאים לידינו, והריפוי אפשרי תמיד, בכל רגע של בחירה. ושום דבר לא חייב להיות מושלם, לפחות לא באותו רגע שמתמודדים עם הרגשות האלה, ועם ההבנות שעולות. והיום אני מבינה שהמצב הזה שרציתי שהכל יהיה מושלם, זה בכדי להימנע מלהרגיש את העצב, ואיזה יופי שבסוף דווקא הכניסה אליו הביאה כל כך הרבה אור.

מפגשים אישיים על בסיס הקורס בניסים – לכל הפרטים

קורס בניסים

12 מאי

By

No Comments

כשציפיות לא מתממשות אפשר לשאול…

12 במאי 2018 | By | No Comments

לכולנו יש ציפיות, זה משהו שמחזיק אותנו, זה משהו שמחייה אותנו, זה משהו שגורם לנו להתרגש לקראת הדברים שעומדים להגיע.
אבל מה קורה כשאנחנו מצפים שמשהו או מישהו ישתנה וזה לא קורה? הקורס בניסים אומר שכעס מתעורר מתי שאני מאמין שהותקפתי, שתקיפת הנגד שלי מוצדקת, ושבשום אופן אינני אחראי על כך. מסקנה לא שפויה שמגיעה מהנחה לא שפויה. מה המסקנה הלא שפויה? שמישהו ראוי לתקיפה יותר מאשר לאהבה. כשמישהו לא ממלא מה שציפינו ממנו, מתעורר בנו כעס, אכזבה, כאב…

ואז אנחנו מתחילים לתקוף אותו במחשבה, לשפוט אותו, לומר כמה הוא לא בסדר, כמה הוא לא היה צריך להתנהג ככה וכו'… אבל גם כאן, הציפייה הייתה ברוב המקרים לאכזבה, הייתה אנרגיה של זה לא יקרה, זה לא מגיע לי, שאפילו לאו דווקא קשורה לאותו אדם, אלא לעניין שיש לנו סביב הנושא שציפינו ממנו למשהו. כבר לפני כן היה שם כאב, הכאב הזה פשוט בא לידי ביטוי דרך אותו אדם שציפינו ממנו למה שציפינו.

אם נחשוב על זה לעומק, כל דבר הוא ציפייה. יש בתוכינו ציפיות חיוביות מאנשים, ויש בתוכינו ציפיות שליליות מאנשים. הכל תלוי מה החלטנו לקחת מכל התנסות שחווינו. אם פירשנו אותה כשלילית, בדרך כלל נצפה למשהו שלילי שיקרה שוב ושוב ושוב. עד שנחליט לשים לזה סוף, ולראות דברים מנקודת מבט אחרת.

איך אנחנו יכולים לדעת למה אנחנו מצפים? פשוט מתבוננים על זה. מה הציפיות שלנו מהחיים? ואני מדברת דווקא על הציפיות השליליות. איך יודעים מה הן? פשוט מסתכלים על השיפוטים שלנו, ולפי זה נדע ממש בקלות. ציפייה ושיפוט קשורות אחת לשניה מאוד.

אם אני שופטת אדם מסוים שאני מאמינה שפגע בי, נגיד הוא אמר שהוא יתקשר והוא לא התקשר, או הוא הבטיח משהו והוא לא קיים, כמו לקוח שקבע פגישה וביטל ברגע האחרון, או בני זוג שלא רואים את הצרכים האחד של השני, יש שם ציפייה שלא התממשה, אבל הציפייה הייתה שלילית מלכתחילה, כי מסביב לאותו נושא, מסביב לאותו סיפור, יש לנו כאב. כשציפייה לא מתממשת, זה מדויק מאוד ומכוון אותנו להתבונן על מערכת האמונות שלנו שקשורות לאותו הנושא.

מחשבות אוהבות

אנחנו יכולים לאפשר לכל אדם ומצב למלא את התפקיד שלו בחיים שלנו מבלי לנסות לשלוט על הדברים, את התפקיד שהוא מרגיש שהוא רוצה למלא בעצמו ומבלי שנכריח אותו לעשות זאת. גם אם אנחנו לא מכריחים אותו לעשות משהו במילים, באנרגיה מרגישים את זה. כשזה נפסק לגמרי, כשאני מוותרת על הצורך להחזיק בציפיות ובוטחת בתכנית הגדולה יותר, משהו אחר קורה ומבלי שאנחנו מנסים או דוחפים בכוח, דברים מתחילים לקרות ולהסתדר.

הצטרפו אליי למפגשים אישיים – להתחיל את הקיץ באנרגיות חיוביות

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים