Image Image Image Image Image Image Image Image Image

מערכות יחסים

04 אוקטובר

By

No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

4 באוקטובר 2020 | By | No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

אתמול, העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק של מחשבות אוהבות ובאינסטגרם,  ושאלתי:

"קרה לכם פעם שפגשתם מישהו והרגשתם שכבר נפגשתם בעבר"?

באופן שממש לא הפתיע אותי, כל התשובות היו: "כן", יותר מפעם אחת", "קורה לי המון", "איך אפשר להסביר את זה"? וכו… אז התשובה בעצם פשוטה מאוד, יש לנו את המערכת הפנימית האינטואיטיבית שיודעת, שכל החברים לדרך (ילדים, הורים, בני זוג וכו'…) באו להיות אתנו כאן במסע החיים הזה. אך גם פגישה קצרת מועד, או פגישה חד פעמית, יכולה להוביל אותנו לזכור מי אנחנו באמת.

בספר של ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות", שזה הספר הראשון שקראתי על כל הנושא של רוחניות בשנת 2008, מסופר על המרחב שאליו הולכות הנשמות על מנת להטביע בתודעה שלהם סימנים לזיהוי הנשמות, והמרחב הזה נקרא בספר, "מקום הזיהוי" או "כיתת ההיכרות".

בפוסט הזה אני ארחיב על הפיכת המפגש עם כל נשמה בחיינו למפגש קדוש. מדובר כאן לאו דווקא על קשר רומנטי, אלא על קשר משמעותי במיוחד שההשפעה שלו על חיינו היא גדולה מאוד. כמו בני לוויה שתומכים בנו ואנחנו תומכים בהם, גם אם זה נראה שכאן, "בכדור הארץ", אנחנו שונאים אחד את השני. התמיכה מתבטאת ברמת ההשפעה שיש להם על ההתפתחות האישית שלנו.

איך נזהה את הנשמות האלה שבאו לעזור לנו להגיע לרבדים העמוקים ביותר שלנו?

כל המפגשים הם מפגשים קדושים

קורס בניסים אומר לנו ש:

אין מפגשים מקריים.

כל מפגש הוא מפגש קדוש.

את כל המפגשים מביאה לחיינו השכינה, שהיא על פי הקורס המדריכה הפנימית שלנו אל השלום והשלווה, כיוון שעם אותם פרטנרים לדרך שאנחנו פוגשים, נקבל את מירב ההזדמנויות ללמידה.

מה זאת הלמידה הזאת?

למידת מה שכבר ידענו מאז ומתמיד

שאנחנו בניו ובנותיו הקדושים של אלוהים.

כולם, ללא יוצא מן הכלל.

ונחזור לעניין הנשמות התאומות. נניח אנחנו פוגשים מישהו, ואנחנו אומרים לעצמינו: "וואווו, הבן אדם הזה ממש מכיר אותי, אנחנו כל כך דומים, הוא ממש משלים אותי"! כאן, יש אפשרות שיש לנו זיכרון של מישהו מאוד ספציפי, שעבר דברים מאוד דומים למה שאנחנו עברנו, ויש סבירות שכבר נפגשנו בעבר, ונפגשנו על מנת לעזור אחד לשני לראות את מסע החיים שלנו בדרך אחרת, אולי לעזור אחד לשני לשחרר טינות, כעסים… כיוון שאנחנו מרגישים שהוא יכול באמת להבין אותנו ואת מה שאנחנו מרגישים.

אותו דבר שתי אנשים שהם ההיפך הגמור אחד מהשני, והחוויה היא חוויה של – "מה הוא רוצה ממני? מי הוא חושב שהוא? אני לא אוהבת את הבן אדם הזה"!

מעבר לאישיות

אז המפגשים האלה, נראים בעינינו הרבה פעמים מאוד מיוחדים ויחודיים רק לנו. לסיפורים האישיים שלנו, אך שמתבוננים על כך מקרוב, הם מבורכים, אך יש בהם סוג של הגבלה. להישאר בקונכייה שלנו, בעבר שלנו, בסיפור האישי שלנו, כלומר ברמת האישיות, תכונות האופי, מה טוב, מה רע, מה קרה וכו…

עכשיו אני שוב חוזרת למפגשים הקדושים שהשכינה שולחת אלינו, גם אותן נשמות תאומות, הן חלק מהמפגש הזה, אך זוהי רק נקודת הפתיחה להתרחבות שמזדמנת בדרכינו, ולכן דרך ההסתכלות שלנו כאן היא הגורם המכריע.

המקום והזמן שבו אנחנו נפגשים עם אלוהים

כי אם אני יודעת, שהמפגש עם האדם שמולי, אמור להוביל אותי לתפישה רחבה יותר, שתגרום לי להרחיב את הראייה שלי מעבר לרמת ההתנסות שלנו כאן בעולם הזה, מעבר לעבר, גבוה, למעלה, לראייה הרחבה שבה הכל אחד, המפגש הופך ממפגש מיוחד שמתמקד ברמת האישיות לבד, למקום שבו הכל אחד. ושם מתרחשים ניסים. כי בהווה, אין עבר, והמקום שבו אנחנו פוגשים את אלוהים, הוא כאן ועכשיו – ברגע הזה.

מערכות היחסים נרפאות,

אנחנו משחררים את הדברים שחשבנו שרצינו,

את הדברים שחשבנו שהערכנו,

ומתמקדים רק בנוכחות כל היש.

כולנו שחקנים ראשיים ויחד עם זאת שחקנים משותפים בדרמה המשותפת שבה כולם זוכים, כולם גיבורים, כי כולם זוכים במגרש של אלוהים.

אז איך זה מתבטא בחיי היום יום שלנו? איך נשתמש באישיות שלנו כדי להיכנס לתודעה הרחבה יותר?

לדוג': אם נניח האישיות של הנשמה הדומיננטית בחיים שלנו (אמא, אבא, בן הזוג, אחים, חברים וכו') היא להיות דמות מלחיצה, אז אחת מהדרכים שאנחנו יכולים לבחור, היא להיות מושפעים מלחץ, דרוכים, מתגוננים, מתקיפים, עד שזה יפריע לנו ברמה כזאת, שנרצה להשתחרר מזה ולהתרחב לרובד אחר בתוך עצמינו שלא מושפע מלחץ ובוחר עבור עצמו. בחרנו עכשיו בתפקיד לכאורה חדש, לעצמינו, והם בחרו לעזור לנו להגיע לשחרור הזה. המפגש הפך למפגש קדוש.

ובגלל שבכל רגע יש לנו אפשרות בחירה שאומרת שאנחנו בוחרים איך לראות כל מצב ובהתאם גם איך נגיב, התפקידים הם דינמיים והם משתנים. ככל שאנחנו מתמקדים פנימה לתוך עצמינו, הנסיבות משתנות בהתאם.

לדעתי אלה חדשות מאוד טובות, כי אז זה בעצם אומר, שרק אנחנו אחראיים על החיים שלנו. ומצד שני, עדיין כשדברים קורים קשה לנו לזכור את התפישה הזאת ולהביא אותה לידי ביטוי בבחירות שלנו.

המפגש עם הנשמות האלה הרבה פעמים ממש מתסכל אותנו, כי הן מביאות אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים לברוח מלפגוש את המקומות שאנחנו רוצים להאיר בתוכנו.

IMG_1867

הכל מדויק בתכנית של אלוהים

אני מאמינה שבכל פעם שאנחנו בוחרים לראות מפגש כמפגש קדוש, אנחנו מרפאים עוד ועוד חלקים בתוכנו שמבקשים ריפוי. למה הכוונה? יכול להיות שמפגש עם אדם מסוים היה נראה לנו ממש משמעותי, אך המפגש הזה לא הוביל לכלום. זה רק נראה לנו כך, המפגש הזה הוביל לתובנות והסקת מסקנות למפגש הבא שהחלק הגבוה שלנו הוביל אותנו אליו. כך שיש מסלול ראשי שמוביל אותנו, וכל הסטיות בדרך מובילות אותנו חזרה למסלול הראשי הזה, אנחנו צריכים רק להסכים להיות קשובים. אין טעויות בתכנית האלוהים.

וגם עכשיו, אפשר לבקש מהשכינה לראות בבהירות את סימני הדרך שנשלחים אליכם. השכינה יודעת בדיוק כמה ומה אנחנו יכולים להכיל, והיא תמיד מאותת לנו בעדינות ובאהבה. בקצב שלנו, ולפי ההסכמה של כמה אנחנו מוכנים להיפתח.

אז ספרו לי, האם המפגשים שלכם היו מכוונים לדעתכם? ואם כן, מה היו סימני הדרך שזיהיתם?

ושרק נזכור תמיד, מי אנחנו באמת.

באהבה ענקית,

נילי

 

14 ספטמבר

By

No Comments

האמונה הזו שהם אלה שצריכים להשתנות

14 בספטמבר 2020 | By | No Comments

יש מי שטועה לחשוב שלשנות נקודת מבט
על אנשים, זה אומר "לקבל את זה", שהם
יתייחסו אלינו בצורה לא מכבדת ובכך בעצם
מוותרים מראש על שינוי נקודת המבט עליהם.

וזאת טעות מהותית, כי היא משאירה אותנו במצב
של ציפייה שהאחר ישתנה ויעשה את הצעד הראשון.

בנוסף, היא משאירה אותנו עם תחושה של
אי שקט פנימי ומתח, ועם אצבע מאשימה
כלפי חוץ. וגם משילה מעלינו את האחריות
לאושר שלנו.

דרך הפניית אצבע מאשימה החוצה, אנחנו לא
מאפשרים לעצמינו לעצור ולהבין, או לזהות איך
אנחנו מתנהגים פנימה כלפי עצמינו. וגם, באיזה
דיאלוג פנימי אנחנו משתמשים כלפי עצמינו.

דברים שאמרו לנו, דברים שנעשו לנו, עולים
שוב ושוב במחשבות ומשפיעים על הדרך שבה
אנחנו בוחרים להתנהג בחזרה כלפי אותם אנשים.
ואז אנחנו נכנסים ללופ של:
ציפייה, מתח, ובחירה לסגור את הלב.

אז מה כן לעשות?
לקחת את הצעד הראשון פנימה לתוכנו.
להשתמש במידע של מה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו,
או נאמר לנו, כמפתח לזיהוי התפיסות האישיות שלנו כלפי עצמינו.

זה להתבונן על :
איך הוא / היא התייחסו אליי?
מה הם אמרו לי שעורר בי כעס, אכזבה, התקוממות?
ודרך זה, להבין איך אנחנו רואים את עצמינו.

כך יש לנו את היכולת להפוך מערכות
יחסים ממשהו שהוא על פני השטח
להזדמנות לפגוש את עצמינו שוב ושוב ושוב,
ללא מסיכות וללא מגננות,
וכן בהמשך גם לראות את האחר.
מה שמוביל להקלה רגשית משמעותית בכל מערכות היחסים שלנו.

אז אני מזמינה אותך לקחת את הצעד הראשון פנימה,
ושרק תמיד נזכור מי אנחנו באמת!
נילי ווצ'ינה

נ.ב – במדריך שכתבתי, אני מפרטת
מהם 4 החסמים שמונעים מאיתנו
להיות מחוברים לשמחה ולשלווה שכבר
קיימים בתוכנו.

כאן ניתן להוריד את המדריך בחינם:
https://www.subscribepage.com/4-barriers

100_15992.jpg

להורדת המדריך בחינם לוחצים כאן

26 מאי

By

No Comments

האם אפשר לסלוח על הכל?

26 במאי 2020 | By | No Comments

לפני כמה ימים נשאלתי שאלה על הסליחה:
האם אפשר לסלוח על כל דבר?
האם צריך לסלוח על כל מה שעשו לנו?

כשאנחנו חושבים על סליחה,
הדבר הראשון שבדרך כלל עולה,
הוא המעשים שאותו אדם עשה לנו.
ואז, הסליחה נראית כמו מצב בלתי אפשרי.
איך אפשר לסלוח על המעשים האלה?

וזה העניין,
כל עוד אנחנו מתמקדים במעשים שהאדם עשה,
הם נראים גדולים ובלתי ניתנים לסליחה.
סליחה היא לא על מעשים, סליחה היא לא ממקום שבו אני הטובה והרוחנית יותר מבין שנינו.

סליחה היא כמו כלי מהותי ועיקרי שעוזר לנו
להשתחרר מההשפעה שהיו למעשים האלה עלינו.
ואז, המעשים, קטנים וגדולים, הם לא האישו.

המחסום היחידי שלא מאפשר לנו לסלוח
הוא השיפוטיות שלנו על המעשים.
מה היה צריך להיות ומה לא היה צריך להיות.

ונכון, זה קשה
וזה כואב
זה כאילו לוותר להם
על מה שהם עשו.

ואולי הם יחשבו בגלל זה שמותר
להם לעשות את זה שוב?

האגו תמיד ינסה להתגנב שוב ולגרום
לנו להתמקד במעשים.

הסליחה היא אישית
והיא תהליך אינטימי מאוד
שאנחנו עושים בינינו לבין עצמינו.

תהליך של התבוננות עמוקה על
תפישות שגויות שיש לנו לגבי עצמינו,
תפישות על ערך עצמי, על מחשבות
שבדרך כלל אנחנו לא מכירים בהן,
על רגשות שאנחנו אוחזים בהם.

עבודת העומק הזאת, לוקחת אותנו צעד
אחורה ממה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו
ומחזירה אותנו פנימה לתוכינו.

והפנייה פנימה, יחד עם התמיכה
האינסופית של השכינה, עוזרת לנו
להשתחרר ולהרגיש הקלה עצומה.

מאחלת לנו שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

נילי ווצ'ינה

 

נילי ווצ'ינה

19 מאי

By

No Comments

פוסט היכרות

19 במאי 2020 | By | No Comments

 

היי,
אם הגעת לכאן, רוב הסיכויים
שהחיים שלך נחלקים ל 2.
החיים שלפני, והחיים שאחרי.
כל אחד מאיתנו עבר את הרגע הזה,
שהכל נראה אבוד.

אדם יקר לנו נפטר, פוטרנו ממקום העבודה,
מערכת יחסים נגמרה באופן פתאומי,
עברנו תהליך משפטי ארוך.
הבנו, שיש אנשים שתמיד יהיו בשבילנו,
ויש כאלה שתמיד נהיה איתם ביחסים מאתגרים,
חיפשנו משמעות אמתית לחיים,
ושאלנו את עצמינו, האם יכול להיות שזה הכל?

זה לא הכל. ויש הרבה מעבר.
המסר שלי אלייך הוא שהחיים לא נועדו
לגרום לנו לסבול. הם נועדו לגרום לנו לחזור לאהוב.
גם אצלי זה היה המסע שהחל בדיוק ככה – לפני 15 שנה.

אז לכל מי שלא מכיר אותי,
אני נילי ווצ'ינה
ואני מטפלת ומלווה להתפתחות אישית ורוחנית
לנשים וגברים שרוצים לחיות חיים שמחים בעלי משמעות.

משנת 2008, התחלתי את לימודיי בעולם הרוח:
למדתי קורס תקשור מקיף,
קורס ריפוי אנרגטי
קורס הכשרה והכוונה לעידן החדש.
ובנוסף למדתי את הוראת הקורס בניסים
ואני מורה ומטפלת מוסמכת של הקורס.

את הלימודים סיימתי בשנת 2018 כשבמהלך
השנים האלו כבר התחלתי לעבוד עם מטופלים.
את הקורס בניסים אני מתרגלת בכל שנה
מחדש ולא מתכננת להפסיק 😊
אני מאמינה שהמשימה שלנו כאן בכדור הארץ,
היא לזכור מי אנחנו באמת.

מעבר לגוף, מעבר למחשבות על העבר והחששות מהעתיד.
אני אוהבת לראות את השמחה בעיני המטופלים
כשהם מגיעים לתובנות, כשהם מחזירים
לעצמם את האושר שהיה שלהם תמיד,

וזאת הסיבה שאני אוהבת,
לעבוד עם אנשים, שחשוב להם להתבונן פנימה,
שיודעים שכשדרך הראייה שלהם משתנה,
גם החיים שלהם משתנים.
ומוכנים לקחת אחריות על החיים שלהם.

כשאני בתהליך של מפגשים עם מטופלים,
אני נפעמת בכל פעם מחדש לראות
את השינוי שהם חווים.
את ההסתכלות שלהם שהשתנתה על החיים,
על אנשים, ועל מצבים.
את המקום הפנימי השלם והשלו שהם מגלים,
כשהם מתחברים לנכונות הקטנה
לשנות תפישה.

אשמח להיות עדה גם לתהליך שלך. 💜
נילי

 

 

IMG_7565

08 דצמבר

By

No Comments

מגנוט על ידי הודיה

8 בדצמבר 2019 | By | No Comments

אחד הכלים המשמעותיים ביותר בעיני בעבודה פנימית, היא כתיבה אינטואיטיבית. במשך שנים אני משתמשת בכלי הזה דרך תרגולים שונים, או בפעמים שאני רוצה לשפוך דברים על הדף, לבדוק מה קורה איתי, לרפא מהשורש מחשבות ועניינים, או לעשות עבודת עומק של סליחה.

היום, אני דווקא רוצה לדבר על כתיבה אינטואיטיבית, כשאנחנו רוצים למגנט משהו לחיים שלנו. הכלי הזה יכול לחולל פלאים בחיינו, והוא פשוט מאוד וקל ליישום.

עצם זה שאנחנו לוקחים עט ודף והתיישבנו לכתוב, זה כבר מראה לייקום שהבענו כוונה לשנות משהו בחיינו. משהו כבר מתרחש בתוכנו שאנחנו בוחרים לעשות זאת.

עוד דבר מאוד חשוב שקשור לכתיבה, כשאנחנו כותבים, אנחנו מפעילים הרבה אזורים במוח שאנחנו לא מפעילים בדרך כלל, וכך מגיעים לאזורים נוספים שמשחררים מחסומים שמונעים מאיתנו להיות ביותר שלווה ונינוחות בתוכינו. ההכרה במקומות האלה, מאפשרת לנו להבין עוד ועוד דברים על עצמינו ולהאיר עוד ועוד מקומות שלא ראינו במשך שונים, או בכלל.

עבודה בכתיבה, תוביל אותך לחזק את הקשר עם ההדרכה הפנימית שלך, תעזור  לך להתחבר לשדה של רעיונות והשראה שקיימים בתוכך, תחזק את האינטואיציה שלך ואת כוח המגנוט הרוחני שלך.

מדיטציה

לפני הכתיבה, חשוב מאוד לשבת למספר דקות של מדיטציה  ולהזמין את ההדרכה הפנימית שלך. אפשר גם לצפות בסרטון שצילמתי יחסית מזמן, על מדיטציה בסיסית.

 

הקשר בין הודיה למגנוט מתחבר, כשאנחנו מתחברים להדרכה האוהבת שבתוכנו. החיבור להדרכה הפנימית שלנו, מאפשר לנו כניסה למרחב בתוכנו שבו דברים זורמים ואנחנו מאפשרים לרעיונות גבוהים יותר מהחשיבה הרגילה שלנו להיכנס לתודעה שלנו.

לאחר המדיטציה, אפשר לקחת פשוט מחברת שאנחנו אוהבים ומרגישים מחוברים אליה, ולכתוב את המסרים הגבוהים שעלו לנו תוך כדי המדיטציה. אפשר גם לכוון טיימר ולכתוב לפחות 15 דקות בצורה חופשית, ללא ציפיות, פשוט להתחבר ולתת למילים להיכתב מעצמן.

הודיה

אחד מהכלים הכי הכי חזקים לשינוי כל מצב קיים הוא להודות על מה שיש עכשיו.

3 דברים סופר חשובים שהודיה נותנת לנו:

1. התודה מחזירה אותנו למרכז של עצמנו (לאני האמתי והאוהב שלנו) כשאנחנו מרגישים שאנחנו הולכים לאיבוד. היא מחברת אותנו לכוח גדול שקיים בנו ודואג להוביל אותנו לקבל את התוצאה הטובה ביותר עבורנו בכל מצב.

2. כשאני מודה על מה שיש לי עכשיו, אני יוצרת עוד אנרגיה גבוהה שמשפיע על הצעדים הבאים שלי. כלומר, החיים שלי נוצרים בכל רגע ורגע מחדש בהתאם למה שאני מודה עליו עכשיו.

3. כשאנחנו מודים על מה שיש לנו עכשיו, אנחנו מתחילים לזהות את ההתנגדות של האגו לכל העניין הזה של תודה. האגו לא מוכן להודות על משהו מבלי להרגיש שעדיין חסר לו עוד משהו. הוא חייב לחפש בעיה חדשה להיאחז בה.

והכי חשוב, הודיה עוזרת לנו להבין את האחדות שלנו, בתוך ההודיה, אנחנו רואים את עצמינו כאחד. אין אינטרסים נפרדים, ומה שאנחנו מבקשים, הוא לטובת כולם.

IMAG1079_1

כשאנחנו מזהים בפעם הבאה שמשהו עדיין חסר לנו, אנחנו בעצם מקבלים אפשרות לבחור מחדש במחשבה חדשה.

אז התרגיל הבא הוא בעצם תרגיל הודיה בכתיבה.

נכתוב על:

3 דברים מהותיים שאנחנו מודים עליהם בחיים שלנו.

3 דברים שקיימים בחיים שלנו ועוזרים לנו להיות אנשים טובים יותר בכל יום.

3 דברים שקרו לנו במהלך החיים שלנו ועזרו לנו לקלף שכבות ולמצוא את העצמה הפנימית שלנו.

בכל פעם שאנחנו מסירים מחסומים למודעות לאהבה שבתוכינו, אנחנו מאפשרים לעוד ניסים להתרחש בחיים שלנו. 

לדוג', אני יכולה לכתוב על כך שאני מעריכה מפגש עם אדם מסוים בחיי שהוביל אותי לשינוי משמעותי מפחד לאהבה.

אני יכולה לכתוב על כך שאני מעריכה את זה שאני בוחרת באוכל בריא ודואגת לבריאות של הגוף שלי…

הזרם הטבעי של היקום, מזהה שאני מתחברת לתדר של מה שאני רוצה, ותוך כדי החיבור הזה, עולים לי רעיונות שמאפשרים לי להיפתח למה שאני רוצה להיכנס לחיי. ההשראה שאני מקבלת, עוזרת לי לפעול אחרת ולהיפתח לאפשרות שאותו הדבר ייכנס לחיי.

בין אם מדובר בעבודה שאני רוצה, בזוגיות, בתהליך שבו אני רוצה להתחבר לכוח של הסליחה, בריפוי מערכת יחסים עם בני זוג, הורים, ילדים וכו'…

לסיכום, כתיבה אינטואיטיבית יכולה להיות דבר מאוד מהנה ומשחרר. הדבר החשוב ביותר הוא, לא לצפות שזה יהיה מושלם, זה לא נועד להיות מושלם, להיפך. זה נועד לשחרר אותנו מהמחשבה שאנחנו "צריכים" להיות מושלמים.

אם אהבתם את הפוסט, שתפו אותו עם כל מי שיכול להיעזר בו, ואם יש לכם שאלות, כתבו לי בתגובות ואענה לכל אחד ואחד מכם:

 

 

30 נובמבר

By

No Comments

סליחה שלא מהעולם הזה

30 בנובמבר 2019 | By | No Comments

landscape-4656998_1920

 

קרה לכם פעם שמישהו אמר לכם לסלוח כי האדם השני לא שווה שתתעצבנו בגללו?

קרה לכם שכשאמרו לכם את זה התעצבנתם יותר כי הרגשתם שזה אומר בעצם לוותר לאותו אדם שפגע בכם על כל מה שהוא עשה לכם?

לשחרר אותו מהחטא או מהמעשה הנורא שהוא או היא עשו?

זאת בדיוק המלכודת הגדולה ביותר שהאגו מנסה להוביל אותנו לחשוב על הסליחה.

האגו אומר, שהסליחה היא על מה שנעשה לנו.

אך הסליחה, לא באמת קשורה למה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו.

כשאנחנו סולחים על מעשים, אנחנו מרגישים טובים יותר ממי שאנחנו סולחים לו. כשאנחנו סולחים על מעשים, למעשה אנחנו לא באמת סולחים, כיוון שהתמקדנו בכמה האחר היה לא בסדר, כמה הוא או היא טעו כשהם עשו מה שהם עשו כדי לפגוע בנו, וההתמקדות בטעות, גורמת לנו להיזכר בה שוב ושוב ולהחיות את העבר, להביא אותו שוב ושוב לכאן ועכשיו.

התמקדות בטעות של הזולת = התמקדות בעבר = התמקדות באשמה = חוסר שחרור רגשי שלנו.

כשאנחנו נזכרים במעשים של מישהו, אנחנו מתחברים למחשבה שנפגענו, והמחשבה הזאת מעוררת בנו את הרגש של הפגיעה, האכזבה, הכאב, העצב, האשמה או החרטה שוב ושוב…

הסליחה כפי שלמדנו אותה, מקורה במערכת החשיבה של האגו שמבוססת על פירוד.

אני סולחת לך, משמע אני נפרדת ממך, אני אשקול אולי אם לסלוח לך, אולי כן ואולי לא…וכך האשליה של הנפרדות נמשכת עוד ועוד ועוד.

הקורס בניסים אומר:

"כאשר מחשבה של סליחה אמיתית תתפוס את מקום מחשבת הפירוד, העולם ייראה באור אחר לגמרי; אור המוביל אל האמת שבה חייב כל העולם להיעלם, הוא וכל טעויותיו. עתה נעלם מקורה וגם תוצאותיו גזו ואינן". (קורס בניסים – ספר העבודה לתלמידים – העולם מהו?)

העולם כפי שאנחנו תופשים אותו, הוא מקום שבו אנחנו נפרדים אחד מהשני, אנחנו מתמקדים בהישרדות, בגוף שלנו, בצרכים היומיומיים שלנו, בכאב, באובדן, בטינות ובהשוואות, והקורס בעצם אומר לנו ההיפך, אנחנו אחד, כשאנחנו מתמקדים בטעות, התוצאה שאנחנו רואים היא את אותה טעות שוב ושוב. כל הסליחה היא לעצמינו בלבד. הסליחה היא הפעולה שמובילה אותנו להבין שאין צורך ולא היה צורך בסליחה מלכתחילה כי הבנו וקיבלנו את המהות האמתית שלנו.

"אני צודק, אתה טועה, אני בסדר, אתה לא בסדר, אתה טוב יותר ממני, אני חלשה לעומתך שאת חזקה" וכו…כל המחשבות מתבססות על אשליה של פירוד.

הסליחה האמתית מתרחשת כאשר השכל מוכן להטיל ספק במחשבת הפירוד, ולקבל מחשבה אחרת, להיזכר במחשבה של האחדות שכבר טבועה בו כיוון שכך הוא נברא באלוהים.

אלוהים = אחד.

אז איך באמת אפשר להתכוונן לסליחה מבלי להתמקד על מה שנעשה לנו?

סליחה מתרחשת באמת כשאנחנו מוכנים לוותר על השיפוט לגמרי, ומוכנים לשחרר את עצמינו ממה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו. מהכובד, מהאנרגיה של האשמה שהדבקנו לסיטואציה. סליחה מתרגשת כשאנחנו מסכימים לוותר על המחשבה שמישהו אחר היה צריך לעשות משהו אחר ממה שהוא עשה, אנחנו מאפשרים למסך האשליה לעלות, ולהראות לנו משהו אחר. מהות אחרת, אדם אחר, אדם שנמצא מתחת לטעויות.

הצטרפו אליי לתפילה של היום – תפילה לסליחה.

בכל פעם שאנחנו מתפללים מהלב, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח, ולדברים להסתדר בדרך הטובה והגבוהה ביותר לכל הנוגעים בדבר.

12 נובמבר

By

No Comments

טינות

12 בנובמבר 2019 | By | No Comments

10550901_723611657676244_1244854497984009169_n

החיים מלאים בעליות וירידות, ברגעים לא צפויים, כעסים שמלווים אותנו יום יום, כעסים עתיקים וישנים, וגם בהמון מתח. אחד הגורמים הגדולים ביותר שיוצרים מתח בחיים שלנו הוא – טינות.

תחשבו על הרגע הכי לא צפוי שהיה לכם בחיים, הרגע שבו נוצר שינוי שהכי לא ציפיתם לא וטלטל את הכל, מה היה שם? ואיך זה ניתב את החיים שלכם מאותו רגע? אילו טינות התעוררו בכם לאור מה שקרה?

ועדיין, כל מה שקרה יכול לעזור לנו לראות בבירור, ממש כמו במראה, את הטינות שלנו. הטינות האלה היו קיימות עוד הרבה לפני כן, טינות שקודם כל היו מופנות אלינו.

כל הטינות מייצגות את כל הדברים שלא הסכמנו לשחרר עד היום, וכל מה שאנחנו מחזיקים בתוכינו, אנחנו מעריכים ורוצים אותו עדיין קרוב אלינו. אנחנו מאמינים, שקודם קרה כל מה שקרה, ורק אז התעוררו הטינות שלנו, אבל כשאנחנו באמת מסתכלים על מה שקרה, ועל האמונות שהיו לנו לפני כן, אנחנו יכולים לראות שהטינה המרכזית, הייתה כלפינו או כלפי הייקום שאנחנו מרגישים שהרבה פעמים פועל נגדנו.

אם אנחנו מעריכים דפוס קורבן, נחזיק ונחזק אותו בתוכינו.

אם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי ערך, זאת האמונה שאנחנו מעריכים, ואותה אנחנו שומרים קרוב אלינו, ואותה אנחנו חווים.

אם אנחנו מעריכים אשמה, זה מה שנחזיק בפנים, ונראה אותה בחוץ.

אם אנחנו מעריכים תחושת חוסר, נראה אותה ונחווה אותה בדרך הכי מציאותית שיש.

אם אנחנו מעריכים טינות, אנחנו משקיעים את הזמן שלנו, בלתחזק אותם, כמו שמתחזקים רכב, דואגים לדלק, דואגים לניקוי שמשות, ניפוח אוויר בגלגלים, אנחנו מזינים את הטינות באנרגיה שלנו, בדלק שלנו, במחשבות שלנו, וככה בעצם הן מופיעות שוב ושוב בחיים שלנו.

לדוגמא, אם אני מאמינה בחוסר ערך, אני אוכל לראות אילו מחשבות של חוסר ערך קיימות בי, ומתי התחלתי להאמין שאני חסרת ערך. מה הרגע הראשון שבו התחלתי להרגיש ככה? כמה שנים החזקתי באמונה הזאת שאני חסרת ערך? ודרך האמונה הזאת האשמתי את כל מי שהרגשתי שלא מעריך אותי?

נכון, שאף אחד מאיתנו לא עבר חיים פשוטים, והחיים לא פשוטים בכלל ובכל שלב ושלב בחיים שלנו יש כאב שמלווה אותנו, אבל, עמוק בתוכינו אנחנו יודעים שיש אמת עתיקה שאומרת, היי, יש דרך אחרת לראות את העולם.

המחסום הגדול ביותר לאושר בחיים שלנו, הוא – טינות.

הקורס בניסים אומר, שכשאנחנו שומרים טינות, אנחנו לא יודעים מי אנחנו באמת, אנחנו הולכים לאיבוד בתוך המערבולת של הרגשות שלנו ואז מרגישים מוצפים רגשית במערכות יחסים, מבולבלים ואין לנו כיוון בטוח, לאן ללכת? מה להגיד? מה לעשות?

לשמור טינה פירושו לשכוח מי אנחנו. כשאנחנו שוכחים מי אנחנו, אנחנו רואים את עצמינו כגוף בלבד, וכשאנחנו רואים את עצמנו כגוף בלבד, אנחנו מרגישים פגיעים. מרגישים שכל דבר מעליב ופוגע בנו, או מרגישים רע עם עצמינו כי פגענו במילים, במעשים…

החדשות הטובות הן, שאפשר לשחרר את הטינות שלנו, ולשחרר את עצמינו מהתוצאות שהשכל שלנו יוצר. הכוונה במילה תוצאות, היא התוצאה שראינו בעולם החיצוני שלנו, אחרי שזיהינו מה הייתה המחשבה שיצרה את מה שראינו, כי הכל מתחיל במחשבות שלנו, וכדי לעשות שינוי בעולם החיצוני, אנחנו צריכים להגיע למחשבות שלנו ולשנות משם.

"ברגע שמוסר צעיף הטינות שלך, אתה משוחרר יחד איתו", (קורס בניסים – שיעור מס' 69).

הכוח לשנות ולשחרר את הטינות שלנו קיים בנו. רגע אחד של נכונות, יכול לשחרר טינות עתיקות של שנים.

רגע אחד של נכונות, יוצר הזמנה לייקום שאומרת, "עזור לי לשחרר את עצמי, מכל מה שחשבתי על עצמי עד היום, מכל הכעסים, מכל הטינות, מכל ההאשמות העצמיות ממני ומכל אדם ואדם".

מי ייתן ונסכים לשחרר את כל הטינות שלנו ממש עכשיו. שנהיה מלאים בנכונות לשחרר ולהשתחרר. אמן!

הצטרפו אליי לתפילה לשחרור כל הטינות שלנו

  • הורידו בחינם את התפילה שכתבתי לריפוי מערכות יחסים – להורדת התפילה ליחצו על הקישור. התפילה נכתבה בהשראה, והיא עוזרת לנו לשחרר אשמה, כעס ובושה במערכות יחסים, לשחרר את עצמינו מרגשות שמגבילים אותנו ומשאירים אותנו תקועים במקום, וגם את מערכות היחסים שלנו.
  • להורדת התפילה לריפוי מערכות יחסים במתנה – לוחצים כאן

 

10 נובמבר

By

No Comments

צודק או מאושר?

10 בנובמבר 2019 | By | No Comments

קרה לכם פעם שידעתם שאתם צודקים?
אבל לא סתם צודקים…
צודקים ב-100%.
אבל מישהו או מישהי, גם חשבו שהם צודקים
ולא סתם צודקים
צודקים ב – 100%.

לי למשל, זה קרה המון פעמים.
ידעתי בוודאות שאני הצודקת,
ידעתי שכל מה שאני רוצה לעשות זה להוכיח שאני צודקת
וידעתי שהתכנית שלי תהיה להוציא לפועל את הצדק שלי!

האם זה עשה אותי מאושרת?
אפילו לא לרגע אחד.

האם הייתי חדורת מטרה?
ממש ממש כן.

האנרגיות שבזבזתי באותם שנים על להוכיח את הצדק שלי,
גרמו לי לא לחיות את החיים שרציתי באותו רגע,
אלא לחיות בראש את העתיד שאני רוצה להגיע אליו, מה שתמיד ברח ממני שוב ושוב ושוב…מלא בפחדים, של מה יקרה אם מה שאני רוצה לא יקרה?

תמיד הרגשתי שכשאני אגיע לתוצאה, זה יקרה, ולא אצטרך להוכיח יותר כלום.
שיחקתי במשחק מאוד לא כיפי. משחק שבו הרגשתי תמיד חסרת שקט, וקול פנימי אמר לי – "לוזרית, את בטוח תפסידי. תפסיקי לנסות"…

אז מצד אחד יש את הרצון להצליח להוציא את הצדק אל האור, ומצד שני, יש קול פנימי שמגיע מאותו רצון להשאיר אותי במצב של לרצות כל הזמן…ולא להגשים…

ואז הבנתי את זה, לעולם זה לא יקרה.
לא ככה, לא בדרך הזאת…
לא כשאני פועלת מתוך רצון להוכיח משהו למישהו…

וזה יצר משבר מאוד גדול
כי הרגשתי שאיבדתי משהו,
הרגשתי שנכנעתי לרוע, לשקרים, והכי הכי, פחדתי שמה שקראתי לו בלב כניעה, יתפרש בעיני הצד השני ככישלון.

אבל אז, קראתי את הציטוט שאני כל כך אוהבת מהקורס בניסים שאומר: "האם אתה מעדיף להיות צודק או מאושר"?
"שמח שנאמר לך היכן שוכן האושר, והפסק לחפש במקומות אחרים".

והשאלה הזאת מהדהדת בתוכי עד היום….
היכן שוכן האושר?
היכן שוכן האושר?

זאת שאלה שממש שווה לנו לשאול את עצמינו בכל יום ויום…
וזה בדיוק הקול ההפוך מהקול שאל האגו, זה הקול הנצחי שתמיד ינסה לעודד אותנו ויוביל אותנו למקום של שלווה פנימית מוחלטת!

רק בתוכי, רק מההבנה שהוא לא יכול להגיע בשום דרך אחרת.
איזה כיף, סוף סוף אני יכולה לקחת אחריות על העולם הפנימי שלי ולהפסיק לנסות שדברים ישתנו בשבילי מבחוץ.

בכל פעם שננסה לגרום למישהו או משהו להשתנות בשביל שנרגיש טוב יותר, נמשיך לרדוף אחרי ענן האושר הרחוק הזה, שתמיד ייראה לנו קשה להשגה.

בכל פעם שנפעיל מניפולציה או ניתן משהו ממקום של רצון לקבל בחזרה, נרגיש במקום פנימי מאוד, שעשינו משהו כדי לקבל בחזרה, וזה יכווץ את הלב שלנו במקום להרחיב אותו…

אז בואו ננסה…

בואו ננסה, רק להיום, לאפשר לביטוי של אהבה לעבור דרכינו, למישהו או מישהי שזקוקים לו. לילדים שלנו, לבני הזוג, לחברים בעבודה, לחברים הטובים שלנו, (חיוך, מילה טובה, הקשבה, משהו טעים לאכול, מסר מעודד – ובלי לצפות לכלום בחזרה)….

ספרו לי איך היה… :)

באהבה ענקית!

acim-day195

12 אפריל

By

No Comments

הסוד לתפילה אמיתית

12 באפריל 2019 | By | No Comments

תפילה מחשבות אוהבות

השבוע קראתי ציטוט מהקורס בניסים שאני כל כך אוהבת, ויחד עם זאת הוא כל כך מאתגר. מאתגר מאוד להפוך את החשיבה שלנו ב – 180. מחשיבה של חושך לחשיבה של אור. מחשיבה של מחסור לחשיבה של יש לי כבר בתוכי הכל.

הציטוט לקוח משירת התפילה שבסיום הספר של הקורס בניסים:

"הסוד שבתפילה אמיתית הוא שיכחת הדברים שלדעתך אתה זקוק להם".

בואו ניתן רגע מקום למשפט הזה, תפילה אמיתית היא לשכוח את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו זקוקים לו. פשוט לשכוח. השיכחה הזאת מפנה מקום ומאפשרת לתקשורת ישירה עם כוח שהוא גדול מאיתנו וקיים בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

נכון, אנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים להמון דברים. האגו אומר לנו שאנחנו חסרים, והרצון שלנו הוא למלא את החסרים האלה.

איננו זקוקים לכלום.

כל מה שאנחנו זקוקים לו כבר קיים בתוכינו.

אנחנו רק צריכים להיזכר בזה, ולהזכיר את זה אחד לשני.

בתהליך של התפתחות רוחנית אנחנו מרגישים הרבה פעמים בקונפליקט עם הנושא הזה. יש לכל אחד ואחד מאיתנו צרכים ארציים. כסף לאוכל, כסף לתשלומים, בגדים, תרופות וכו'…מה שהקורס אומר לנו בציטוט הזה הוא, אני יודע יש לך את הצרכים שלך, ותן לי לדאוג להם. רק תשנה את דעתך על הצרכים שלדעתך יש לך, ותאפשר לי להעניק לך אותם בדרך שבה לא תיצמד לתוצאות.

אז העניין כאן הוא לא להגיד, "אני לא צריך כסף, אלא אני רוצה לשנות את דעתי לגבי כסף". לשכוח את כל מה שלמדתי עליו, לשכוח את כל השיפוטים והדעות האישיות שלי, ולאפשר לאמת לתפוס את מקומה הראוי בשכלי.

המקום הזה של, "אני בטוחה שזה מה שאני זקוקה לו, אני בטוחה שהדבר הספציפי הזה צריך לקרות כדי שאוכל להיות בשלום", מאוד מאוד מוכר לי. במשך שנים הייתי במקום הזה, וכן, עדיין אני לעיתים במאבקים פנימיים עם עצמי על זה. אבל ההתמודדות היא שונה. כשזה קורה, אני פונה לעזרה. הפנייה לעזרה היא לא על מנת להכריח את הדברים לקרות, אלא על מנת לראות מה השיעור שם, וללמוד אותו.

יש שוני בהתמודדות עם להיות נעולים על משהו ולסבול, לבין לחשוב על מה שאנחנו זקוקים לו, ולנסות לרפא את כל הדרך של החשיבה שלנו בדרך לשם. לראות את השיעורים, לראות את האנשים שאיתם אנחנו במערכות היחסים שלנו, ולהסכים ללמוד. להסכים ללמוד את זה בלי להתנגד למה שעולה.

לכולנו מוכר המקום הזה של לחזור על דפוסים שוב ושוב. אנחנו לא צריכים להיאבק על מנת לצאת מהם ולהפסיק אותם, אנחנו רק צריכים לרצות לרפא אותם, לפתח את שריר הנכונות בתוכינו, ואז השכינה מראה לנו את הדרך החוצה. הרצון לשנות את המחשבה נותן מקום לאפשור ולסליחה, והכל נעשה בעדינות אין קץ. כשזה נעשה כך, כשאנחנו בוחרים כך, הדרך סלולה ובטוחה.

כי כשאנחנו בטוחים שאנחנו זקוקים למשהו, אנחנו מתמקדים על הדבר הזה, על הפיזיות שלו, ושוכחים את הרוח. כשאנחנו מאפשרים לרוח לרפא את השורש של מחשבות החוסר שלנו, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח וכך גם מה שאנחנו רואים בחוץ משתנה.

אז כשאנחנו מתפללים, נבוא ממקום של רצון לרפא את מחשבות החוסר, ולהתחבר למה שבאמת קיים תמיד ולנצח. להתחבר לשפע הפנימי שלנו, לזה שקיים תמיד וללא התניות. נתפלל להשתחרר ממחשבות של כאב ואשמה, ונתפלל לראות את האור שבנו ובכל אחד ואחד בחיים שלנו.

נזכור שלא משנה מה קורה בחיים שלנו, אנחנו לא לבד. יש כוח אינסופי שמלווה אותנו ורוצה בטובתנו. אפשר לקרוא למלאכים, להדרכות שלנו, לשכינה, לאהבה ולאלוהים, לבקש מהם שנרגיש בנוכחות של מה שקיים בכל רגע ורגע ואין בו שום התניות. נבקש מהם הדרכה ישירה, על איך לרפא את מחשבות החוסר והכאב, והדרכה ישירה על איך לשחרר אשמה והיצמדויות. ממש לפרום את המחשבות שלנו כדי לשחרר את עצמינו מכבלים.

זה עובד. וזה עובד בענק. מנסיון.

acim-day182

ב 21.4 קהילת הקורס בניסים עורכת תפילה גדולה לשלום.

קהילת קורס בניסים מזמינה את כל מי שרוצה להתחבר פנימה, לתפילה של היזכרות בתבונה הפנימית והעמוקה שלנו, לחבור יחד לעוד חברי קהילה שמגיעים מרחבי תבל, להתחיל את האביב עם אנרגיה של התחדשות, שמחה וידיעה.

כל הפרטים על המיקום ולוח הזמנים בתוך האירוע בפייסבוק.

 

21 פברואר

By

No Comments

מי אני ומה אני עושה כאן?

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

 

מגיע שלב בחיים שבו אנו שואלים את עצמינו:
1. מי אני?
2. מה אני עושה כאן?

אלו השאלות הכי חשובות שכל אדם יכול לשאול את עצמו.
השאלות האלה מעידות על מצב שבו אנחנו מתוסכלים ואנחנו מרגישים ויודעים שחייב להיות משהו אחר. משהו אחר בחוויה שלנו של החיים.

כשאנחנו חווים את אותם מצבים שוב ושוב, אנחנו מקבלים סימן שיש משהו שאנחנו צריכים לשנות.

לשנות בתוכינו. אנחנו מבינים שיש לנו שיעור, משהו שאנחנו אמורים ללמוד מהמצב הזה. ללמוד כדי להגיע להשלמה וקבלת מי שאנחנו באמת. משהו שישחרר אותנו מהכבלים הפנימיים שלנו, שמתבטאים במערכות היחסים שלנו ככעס, תלות, סבל, אובדן, תחושה של קורבן ותסכול.

מי אנחנו?

אנחנו בריאה מקודשת של אלוהים. שלמים ומרופאים. בתוכינו אהבה מושלמת והפחד אינו אפשרי. חפים מכל אשמה ומלאים באור וביופי אינסופי.

מה אנחנו עושים פה?

באנו לכאן לרפא ולהירפא. עד שכל אחד ואחד מאיתנו ישנה את התפישות השגויות שלו על עצמו ואז כולנו כאחד נרפא את הלב שמאחד את כולם. כל אדם שמשנה את התפישה שלו על עצמו, תורם לכולם יחד. כיוון שכל השכלים שלנו אחד, אנחנו משפיעים אחד על השני, גם אם אנחנו לא יודעים ולא מודעים לכך. לכן, במקום רק אני, נתחיל לחשוב באנחנו.

אין יותר אני נפרד מהעולם, או אני שאף אחד לא אוהב אותו, יש אנחנו. יש את האנשים בחיי שעוזרים לי, גם אם זה נראה שלא. הם עוזרים לי להתבונן פנימה ולראות את האני הזה, באמת.

תפישות שגויות שלנו יכולות להיות:

אני לא אהוב
אני לא אהובה

אני לא מספיק טוב
אני לא מספיק טובה

אף אחד לא מעריך אותי

אף אחד לא רואה אותי

לא שומעים אותי

לא מקשיבים לי

אין לי למה להתאמץ כי גם ככה אכשל

אין לי שליטה

אני חסר אונים

אני חסרת אונים

אני דחוי
אני דחויה

אף אחד לא ירצה להיות איתי
וכו…

אבל האמת לגבינו בלתי ניתנת לתיאור במילים. התפקיד שלנו יתממש ברגע שנסכים אפילו לשניה, לשחרר את התפישות האלה ולתת מקום לעכשיו. לוותר לוותר לוותר. לוותר על הצורך בתפישות האלה. ככה אנחנו משתחררים ומשחררים.

את התפישות השגויות שלנו, אנחנו מגלים דרך מערכות היחסים שלנו. כי שם, אנחנו מתחילים לראות ולהבין, איפה המחשבות שלי בקשר לאדם הזה פוגשות את המחשבות שלי על עצמי? אם אני חושב שאני דחוי, אני אראה אנשים שדוחים בחוץ.

לכן, כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו למעלה, לגלות ולשחרר, או למטה, להמשיך לאחוז בסיפור. אבל תוך כדי התבוננות, אנחנו עולים למעלה, ויורדים למטה, ומידי פעם נופלים, והנפילות יכולות גם להיראות לנו מאוד ארוכות, וזה בסדר. אנחנו יכולים לזכור את האמת על עצמינו, את האמת על המהות האמיתית שלנו, ולתת לה לקחת את הפיקוד, לבקש לוותר על הצורך בשיעור הזה וללמוד דרך אהבה יותר מאשר ללמוד דרך כאב.

לבקש להגדיל את הנוכחות שלה בחיים שלנו. ואז, ההתנגדויות מתמוססות לאט לאט. כל יום בחיים מקבל ככה משמעות חדשה.
כל זה קורה בשבילי, ולא קורה לי.

אז למה אני כאן?
ומי אני?

נ.ב –

אם אתם מטפלים, מאמנים אישיים, הילרים, מורים ליוגה, פילאטיס וכו'.. ואתם יודעים שיש לכם מסר לעולם, אבל אתם נתקלים במחסומים להביא אותו אל האור, ואם, אתם רוצים להגיע לתובנות ולצעדים פרקטיים על ידי מפגשים אישיים איתי, כתבו לי הודעה בדף יצירת הקשר כאן.

לכל הפרטים על מפגשים אישיים בקליניקה – לוחצים כאן