Image Image Image Image Image Image Image Image Image

משברים

12 אוגוסט

By

No Comments

כל מתנה מתקבלת בזמן שלה

12 באוגוסט 2020 | By | No Comments

 

IMG_1567

 

"שלום, אני רוצה לתת לך מתנה"

"וואו, תודה".

"מתי תפתח אותה"?

"אני לא יודע".

"אבל הבאתי לך מתנה".

"כן, אני יודע, אבל אני קצת עמוס היום, אני אפתח אותה בהזדמנות הראשונה שתהיה לי".

"אבל התאמצתי המון בשביל לקנות לך את המתנה הזאת, חסכתי כסף המון זמן, הלכתי קילומטרים עד שמצאתי את הדבר הכי טוב, והאמת, זה די מעליב אותי שזאת התשובה שלך".

אני מבין, ואני מעריך את זה שרצית את הטוב ביותר בשבילי, אבל עדיין אני לא בטוח מתי אני אפתח אותה".

לא הייתם רוצים שיתייחסו כך למתנה שלכם, לא?

ברור שלא.

אז למה, כאנשים מודעים, פעמים רבות

אנחנו רוצים לתת מהתובנות ומהעצות שלנו

לאנשים הכי יקרים לנו, ומתבאסים כשהם לא פועלים איך שאנחנו היינו פועלים?

ובואו נודה, אפילו קצת נעלבים כשהם לא מסכימים איתנו?

 

האנשים היקרים בחיינו, רוצים שנבין אותם.

מבקשים שנקשיב להם, שנכיל אותם.

הם לא מחפשים ישר פתרונות או עצות.

כשהם עוברים משהו עם עצמם, הם רוצים הבנה וקבלה, ואז הם הרבה יותר מוכנים להקשיב לנו.

 

אז נכון, שהרצון שלנו הוא תמיד מהמקום הכי טוב,

כי ככה בעצם אנחנו מוודאים שהם יהיו מאושרים,

רק שכשהעצות מגיעות לפני ההקשבה, זה יותר סוגר אותם וגורם להם להיות בעמדת התגוננות.

 

בדיוק כמו שאנחנו היינו זקוקים לזמן שלנו ולמוכנות שלנו להבין דברים, גם הם זקוקים לזמן שלהם. 

 

דווקא העובדה שעברנו דרך, נפלנו, קמנו, התעקשנו על הטוב שלנו, דווקא זה מה שיכול לעזור לנו לתת עצות ממקום של השראה והדגמה.

גם אם זה קשה בהתחלה, גם אם בוער בנו איזה ספר הכי נכון להם לקרוא, ואיך אנחנו היינו מגיבים, וגם אם נראה לנו שייקח המון זמן עד שהם יבינו דברים כמו שאנחנו הבנו, עצם זה שאנחנו באים ממקום של הקשבה, יגדיל משמעותית את הסיכוי שהם יגיעו לתובנות שיעזרו להם לצמוח ולהתפתח.

אז גם אם אנחנו היום בנקודה הרבה יותר טובה ממה שהיינו פעם,

אנחנו נראה שהעצות שלנו מתקבלות יותר, כשנאפשר לאנשים להיות בנקודה שהם נמצאים בה עכשיו, בלי השיפוטיות שלנו.

אנחנו נהיה במקום של הקשבה פנימה, לאיך שאנחנו היינו רוצים שיקשיבו לנו באמת, מאותו מקום שאנחנו היינו רוצים שיתנו לנו עצות.

ואכן, יש סיכון מסוים שלא ישר יקשיבו לנו, ושזה יהיה תהליך,

בדיוק כמו שיש סיכוי שנהיה בהקשבה ואז גם יקשיבו לנו, וכשנקשיב בחוסר שיפוטיות, ניתן את המתנה שהם הכי זקוקים לה, והם יפתחו אותה בזמן הכי מדויק להם.

אז שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

נילי ווצ'ינה

23 מאי

By

No Comments

מה לעשות כשמרגישים מוצפים במשימות ודברים לעשות?

23 במאי 2020 | By | No Comments

יש רגעים שמרגישים שחייבים לעצור עכשיו את הכל.
במיוחד עכשיו, שהתחלנו לחזור לשגרה.
יש מצד אחד רצון גדול לעשייה,
ומצד שני, חשש שאולי שוב נהיה במירוץ נגד הזמן.

אני מאמינה מאוד שמה שיכול לעזור, זה לעצור באופן יזום,
השכל מאותת לנו על ידי התחושות של הגוף.

אנחנו מרגישים עצבנות,
עייפות, צורך לעשות משהו כדי להוכיח למישהו,
אולי אפילו צורך לרצות מישהו מתוך אשמה?

האני המאמין שלי אומר שלבחור
להאט את הקצב באופן יזום,
גורם לנו לאפשר לדברים לקרות באופן טבעי.

להרגיש שיש משמעות למה שאנחנו עושים,
להרגיש מחוברים לכוח גדול מאיתנו שקיים בנו,
הכוח שמניע את העולם. ממש בכל יום. בלי לוותר לעצמינו.

בעבודה עם הקורס בניסים, יש את התרגול
היומי שבו ממש יושבים בכל יום עם השכינה
ומתרגלים יחד איתה.

אני בטוחה שאתם יודעים מתי מגיע הרגע
הזה שאתם רוצים לעצור.
אני מאמינה שלהילחם ברגע הזה זה
ללכת נגד עצמינו.

אז איך אפשר לעצור?
אנחנו כבר בטח באמצע עשייה
של משהו והקול הפנימי של האשמה ממש מתנגד לזה.
פשוט עוצרים, אפילו לדקה.

אם מתאפשר לכם להיות במקום שבו
אתם רואים את השמיים זה ממש טוב.
ובכל מקרה כל מקום שבו אתם מרגישים נוח ובטחון הוא טוב.

אפשר להקשיב לציוץ הציפורים,
להסתכל על השמיים,
להתבונן על הטבע ועל חוסר המאמץ שלו,
על דברים שמפריעים, על דברים שאנחנו
רוצים לשחרר מאיתנו.
על כאבים שעולים, על רגעים שמחים,
ממש ממש על הכל.

יש הרבה פעמים בכי,
והרבה פעמים פשוט שקט שאי אפשר להסביר במילים.
הריפוי מתחיל מבפנים.

שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

איך להתמודד עם משבר

10 מאי

By

No Comments

למה נקמות לא עובדות?

10 במאי 2020 | By | No Comments

למה נקמות לא עובדות

 

למה נקמות לא עובדות?

כשמישהו פגע בנו, לקח לנו משהו שהיה שלנו,
פגע בנו במילים, במעשים, ופשוט לא הבין את
המשמעות של מה שהוא עשה,
עד כמה הוא פגע לנו בנקודות הכי רגישות,
אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו בלגרום לו להבין. לגרום לו לראות.

רצון חזק שיש לנו בלב הוא שהוא יחווה
את אותו הדבר רק כדי להבין,
כדי שלא יעשה את זה יותר.
אבל כשאנחנו כל כולנו מתמסרים למטרה הזו,
אנחנו מחיים את המצב של הפגיעה, בכל רגע מחדש.

והפגיעה משפיעה עלינו, אנחנו כלואים בתוכה.
ובגלל זה, אנחנו לא מרגישים את השחרור שאנחנו
מחפשים מתחת לנקמה.

השחרור שלנו הוא סליחה מוחלטת.
השחרור שלנו הוא המתנה הגדולה ביותר לעצמינו.
ובגלל זה, כשאנחנו רוצים לנקום, אנחנו מחפשים
לתקן משהו חיצוני לנו, שלא תמיד יש לנו אפשרות לתקן.

אבל שהשינוי מתחיל בנו, אנחנו מפסיקים
להשקיע את האנרגיה במה שקרה,
ומכוונים את הנקמה למגמה אחרת – לריפוי.
ואז ההתמקדות בפגיעה מובילה אותנו לרפא
אותה מבפנים, ולא מבחוץ.

אנחנו מפסיקים להחיות את הרגע, ומשקיעים בנו.
ברווחה שלנו, בנשימה שלנו, בטוב שלנו,
באנרגיית החיים שלנו. כי מגיע לנו להשתחרר.

כי מגיע לנו לזכור מי אנחנו באמת.
Nilly Voochina

23 נובמבר

By

No Comments

שנאה עצמית

23 בנובמבר 2019 | By | No Comments

self love

כל שנאה שאנחנו מרגישים, היא שנאה עצמית.

נכון, בעולם שאנחנו רואים דרך העיניים הפיזיות שלנו, נראה לנו פעמים רבות שמדובר בשנאה חיצונית, זה נראה שאנחנו מפנים את האצבע המאשימה כלפי חוץ, אך בפועל, האצבע מופנית כלפינו.

המטרה שלי היא לרפא כל חלקיק של שנאה עצמית שיש לי עדיין כלפי עצמי. לרפא ולראות במקום השנאה רק אהבה. לקבל את כל המקומות שעד היום לא קיבלתי.

כשאנחנו חושבים על שנאה, היא תמיד תגיע מהעבר. משהו שעשו לנו, משהו שעשינו, משהו שאנחנו מאמינים שפגע בנו, והזיכרון של הסיטואציה מעורר בנו רגשות שוב ושוב, שנאה היא אחד מהרגשות האלה, והיא תמיד תהיה קשורה לאשמה. אם אין אשמה, אין שום שנאה ולכן, כדי לשחרר את השנאה מהחיים שלנו, אנחנו נצטרך לשחרר אשמה.

בנוסף, שנאה תמיד תהיה קשורה להזדהות עם הגוף, מה שאנחנו חושבים כלפי הגוף שלנו, מה שאנחנו מאמינים שהגוף שלנו עשה, מה שהיינו רוצים שהגוף שלנו יעשה והוא לא עושה, לדוג' יותר ספורט, לאכול בריא וכו…וכשזה לא קורה, השנאה מופנית כלפי הגוף שלנו.

אנחנו בהתקפה כלפי עצמינו, וההתקפה הזאת מתישה את הכוחות שלנו, וגורמת לנו לעשות דברים מתוך דריכות ורצון להגיע לתוצאות חיצוניות ומשכיחה מאיתנו הרבה פעמים את הרצון למצוא אושר פנימה בתוכינו, אושר שלא תלוי בדברים חיצוניים. אנחנו מזדהים עם האגו, שמזדהה עם הגוף, וההזדהות הזאת מתבטאת בכעס, דיכאון, התמכרויות, והכי הרבה פחד. לדוגמא, דיאטות שניסינו שוב ושוב, התמכרות לעישון, לספורט וכו'….כל המחשבות של השנאה מבוססות על מערכת החשיבה של הפחד, שעל פי הקורס בניסים היא לא ממשית, ומעולם לא באמת נוצרה, כלומר, אנחנו מאמינים במחשבות שנוצרו מאשליה שבה נפרדנו מהשלם שהיינו ועודנו.

"הזדהות עם האגו היא התקפה על עצמך והפיך עצמך לעני. לכן מי שמזדהה עם האגו מרגישי מקופח. מה שהוא חווה אז הוא דכאון או כעס, כי מה שעשה היה שהחליף את אהבת העצמי בשנאה עצמית, וכך הפיל על עצמו פחד מעצמו" (קורס בניסים, פרק 12, פרקון III, פיסקה 6).

יש לנו עם הגוף מערכת יחסים מורכבת מאוד, שמבוססת על עוינות או על אהבה בתנאים מאוד מסוימים. אנחנו מאמינים שאם הגוף שלנו יהיה בצורה מסוימת, נקבל יותר אהבה, אבל אנחנו אלה שלא אוהבים אותו כבר עכשיו, או מאמינים שחסר בו משהו, ואנחנו משתמשים עם הגוף ככלי לתקיפה, תחרותיות והשוואות. מצב נוסף יכול להיות דווקא שאנחנו מאדירים את הגוף וחושבים שהוא מיוחד יותר משל אחרים.

אז אם כל השנאה מגיעה מהעבר, מחשבות שהיו לנו שחוזרות על עצמן שוב ושוב עכשיו, ואם השנאה מבוססת על אשמה שיש לנו כלפי עצמינו, שאנחנו לא טובים מספיק כפי שאנחנו, ואם השנאה קשורה להזדהות של השכל עם הגוף שלנו, ולמה שאנחנו מאמינים שאנחנו, הבסיס של כל אלה הוא שהשנאה נמצאת בשכל שלנו, ולכן יש לנו את האפשרות לשנות את מחשבות השנאה האלה.

הצטרפו אליי לתפילה של היום – תפילה לשחרור שנאה עצמית.

כשאנחנו מתפללים עבורינו ועבור אחרים, אנחנו מתחברים לשדה אנרגטי שבו כל האפשרויות פתוחות לריפוי. אנחנו מחזקים את עצמינו בכך שאנו מחזקים אחרים. בואו נתפלל עבורינו ועבור כל אדם ואדם, שכל אדם ישתחרר משנאה עצמית, מתחת לכל מחשבות התקיפה, כולנו מגיעים משכל אחד, ואנחנו משפיעים ועוזרים אחד לשני.

שתפו את הפוסט עם כל מי שאתם מרגישים שיכול להיעזר בנושא של ריפוי שנאה עצמית. 

21 פברואר

By

No Comments

כשמערכת יחסים חשובה מתפרקת – נסה זאת

21 בפברואר 2019 | By | No Comments

כשהכל מתפורר

אם נבין שכל מה שאנחנו רואים בחוץ

שייך קודם כל אלינו

נוכל להיחלץ מכל הסבל שאנחנו חווים.

במיוחד במערכות יחסים.

כל הריפוי נמצא בתוכינו.

כל מערכת יחסים יכולה להוביל אותנו או לגן עדן

או לגיהנום, הפנימיים שלנו.

האגו אומר שאם מישהו יעשה משהו אחרת, ינהג אחרת, יגיב אחרת, נהיה מאושרים.

אבל נהיה מאושרים רק כשנסכים לתקשורת ישירה עם הרגשות שלנו, עם המחשבות שלנו,

רגשות ומחשבות שסחבנו מזמנים עתיקים.

מהינקות, הילדות, מתקופת ההתבגרות ומכל רגע שבו אנחנו חיים ומשחזרים עכשיו כאבים מהעבר.

כופים את העבר על הרגע הזה. "מכריחים" אותו להיווצר שוב ושוב.

זה רק נראה לנו שכל העולם נמצא בחוץ,

אבל ככה אנחנו מפספסים משהו חשוב.

אנחנו מפספסים את ההזדמנות להכיר את עצמינו באמת

ולראות את עצמינו בלי הסיפור האישי שלנו.

ובלי הסיפור על איך אנחנו בנויים

ואיך אנחנו מגיבים

ואיך החיים הכריחו אותנו להיות…

ואיך כשלא נחמדים אלינו אנחנו יותר לא נחמדים

רק ממקום של הגנה ורצון לשמור על הסיפור שלנו.

הסיפור שלנו תמיד נראה הכי מיוחד, והכי קשה, לעומת הסיפור של האנשים האחרים.

האגו אוהב סיפורים, והוא אוהב שהכל נפתר בקלות, בלי להתמודד עם רגשות, בלי להכיר במחשבות.

בלי להשקיע בעצמינו באמת, בלי להעשיר את העולם הפנימי שלנו.

מבחינתו להאשים ולראות את מה שאין, זה כל העניין.

השלכה, זה משהו שנמצא בתוכי, סיפור פנימי שאני לא אוהבת ולא מרוצה ממנו. והסיפור הזה מכסה על כאב. ואת הכאב הזה אנחנו זורקים החוצה ואומרים, "זה לא שייך אליי", "זה לא אצלי", "זה שם בחוץ"…

יש לי איזה סיפור, עניין עם הדבר הזה שאני רואה בחוץ. איך אני יכולה לדעת מה העניין המדויק?

נסתכל על האנשים שמרגיזים אותנו ונוכל לראות בבירור. כמו ענן שכיסה את המחשבות שלנו ומתפוגג לאט לאט.  מה העניין שלנו סביב האדם הזה? ואיפה הסיפור סביב העניין הזה נמצא בתוכי? מה קורה שם שמבקש ריפוי?  שינוי? מה נדרש ממני בתוכי כדי לשחרר את עצמי ואת אותו האדם מההשלכה? איזה שינוי תפישה?

באהבה ענקית

נילי

נ.ב –

אם יש מערכת יחסים בחיים שלכם שאותה אתם רוצים לפתור על ידי התבוננות מעמיקה פנימה יחד איתי במפגשים אישיים בקליניקה, ולעשות שינוי מבפנים כלפי חוץ, כתבו לי בדף יצירת הקשר כאן. 

23 דצמבר

By

No Comments

רוצה לסלוח בלי לסלוח

23 בדצמבר 2017 | By | No Comments

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהיא ניסתה לשכנע אותי לסלוח להם.
"את יודעת איך את תרגישי שחרור אחרי שתסלחי? אין אין, אני כבר לא כועסת, זה כאילו שאת עושה את זה בשבילך, את משוחררת".

לא רוצה לסלוח

אבל אני לא רוצה לסלוח. אני יודעת שזה נכון. אבל אני באמת מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות את זה. זה מפחיד מידי, לא ברור ויש לי הרגשה שלסלוח זה אומר לקבל אותם. להשלים. וזה נראה לי צבוע ולא אמתי עבורי עכשיו. אם אני באמת אקח את ההחלטה הזאת ואסלח, זה כאילו פטרתי אותם מהמעשים שהם עשו לנו. אני לא רוצה. אני לא מוכנה לזה עדיין. ודווקא חוסר המוכנות הזה, וההודאה בחוסר המוכנות הזאת, זה מה שבאמת עזר לי לסלוח. או יותר נכון כמעט לסלוח, כי מן הסתם יש לי עוד עבודה לעשות בנושא הזה.

מה שאני יודעת בוודאות, זה שבעקבות השיחה הזאת, החלטתי לסלוח לאנשים אחרים במצבים אחרים. גם אם הם היו נראים גרועים יותר. וגם אם זה קרה שנים אחרי. השיחה הזאת עזרה לי להכיר את המהות האמתית של הסליחה ואת הנכונות שלי וגם את חוסר הנכונות שלי לסלוח. יש מילים שאנחנו אף פעם לא שוכחים. כמו בטלנובלה, שפתאום אנחנו חוזרים אחורה, ונזכרים בקול ובתמונה ובאותם רגעים שחווינו שם. וזה עוזר לנו לבחור מחדש בין שפיות, לאי שפיות.

העננה שנעלמה כתוצאה מהסליחה

הרגשתי בסופו של דבר, אחרי המטען שהורדתי מעצמי, אחרי כל ההתבוננות והנכונות והתרגול, והכי חשוב, ההסכמה, שלא היה בכלל על מה לסלוח. זה כאילו שעננה שחורה שליוותה אותי במשך שנים, נעלמה, אבל בעצם היא גם מעולם לא הייתה מלכתחילה. בגלל זה, הקורס בניסים קורא למחשבות התקיפה שלנו, מחשבות אשליה.

הן לא ממשיות. הן נראות ממשיות כי אנחנו מעניקים להן את הכוח הזה של הממשות. אבל בפועל, בשורה התחתונה הן לא. הן כמו צל שמלווה אותנו ואנחנו כורעים תחת העומס. אני מאמינה שהסליחה היא תהליך. ורק הנכונות הקטנה ביותר, אחוז אחד שמוכן לסלוח, יביא איתו את השאר מצד השכינה, שלפי הקורס בניסים, היא גם ההדרכה הפנימית שלנו לריפוי. אנחנו רק צריכים להסכים.

וזה התהליך. הסכמה אחת בכל פעם.

סליחה

הסכמה.

בשקט עם עצמי, אני אומרת לשכינה שאני מסכימה לסלוח, ואני רוצה שהיא תראה לי, איך? איך עושים את זה? איך סולחים? אי אפשר להאיץ בתהליך הזה, כיוון שהאגו תמיד יתנגד וינסה למנוע מאיתנו לסלוח. אבל אפשר לתת לו להתהוות בכך שנהיה נכונים לסלוח בכל פעם קצת ועוד קצת, ואז זה כמו למצוא צדפה על החוף, בזמן שהגלים מסתירים עוד אלפי צדפות, ואז הגל שוטף אותנו, וכל הצדפות כבר נמצאות איתנו ביחד.

וזה מה שנקרא, לקצר את הזמן. עד שנבין שלסלוח זה לא אומר לוותר על משהו או להפסיד משהו. אלא זה אומר כן לוותר על מחשבה מוטעית. שמישהו או משהו מחוץ לעצמנו יכול באמת לפגוע בנו.
לוותר על מחשבה אחת שלילית ומרעילה בכל פעם.

מחשבה אחת פחות

סליחה אחת יותר.

והכל בזכות המלאכית שדיברתי איתה באותו היום ובדיוק באותו הרגע הקדוש.

08 יולי

By

2 Comments

לאהוב בלי סיבה…

8 ביולי 2017 | By | 2 Comments

"כל הדברים הם שיעורים שאלוהים רוצה שאלמד". (קורס בניסים שיעור 193)

תל אביב

כל מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני שלנו, הוא השתקפות של העולם הפנימי שלנו. הנסיבות שאנחנו רואים הן התוצאות. המקור של התוצאות האלה נמצא במישור של המחשבות. כלומר, אם אני לא מרוצה ממשהו, ואני אנסה לשנות אותו מתוך התוצאה, אני לא אצליח לשנות אותו, כיוון שלא משם תבוא הגאולה שלי. אני צריכה לקחת צעד אחורה, ולהיכנס למרחב אחר. המרחב של הסיבות, שמשפיע על התוצאות.

זה נראה לנו שהתוצאות הרבה פעמים מגיעות אחרי המחשבות. אבל זה רק בגלל שאנחנו חיים בעולם של זמן ומרחב, שנראה שיש השהייה בין המחשבה לבין התוצאה שלה. המחשבה הווה את עצמה תמיד, היא תמיד מתרחשת כאן ועכשיו, וזו הסיבה שאנחנו תמיד יכולים לחשוב מחדש, לבחור מחדש כיוון של מחשבות שמחוברות למקור שלנו, האהבה שבנו, לעומת המחשבות שמבוססות על פחד, ותפיסות שגויות של מי שאנחנו בעולם הזה.

השאלה החשובה ביותר:

הדבר הכי חשוב שנשאל את עצמינו תמיד, זה מי אני ומה אני עושה כאן?

מי אני? ילד מושלם של אלוהים.

מה אני עושה כאן? באתי לזכור מי אני ולהזכיר.

איך? על ידי כך שארפא את הלב שלי, והריפוי שאחווה אני יעזור גם לריפוי של אנשים אחרים. הם לא חייבים להיות אנשים שאני מכיר. הם לא חייבים לדעת שזה דווקא ממני או אני, כי אלו גם מחשבות שמגיעות מהאגו שרוצה תמיד שיכירו בו, יהללו אותו ויגידו לו כמה הוא מדהים ומיוחד.

על פי הקורס בניסים, אף אחד לא מיוחד וכולנו מיוחדים. לכל אחד יש את המתנות שהוא קיבל מאלוהים, וכל אחד יכול להשתמש עם המתנות שהוא קיבל כדי לבצע את המשימה שלו. המשימות שלנו הן משימות באהבה, אנחנו מתחברים למשימות שלנו כשאנחנו חווים קושי. קושי במערכות יחסים, בעבודה, בעסק, עם בני הזוג, עם העובדים שלנו או הילדים שלנו. זה לא משנה, בכל מערכת יחסים, יש לנו את האתגרים שלנו, והמשימה שלנו היא תמיד להתבונן על המחשבות של האגו שלנו.

איך האגו שלי מתנהל עכשיו? מה הוא רוצה להשיג? האם הוא רוצה תשומת לב? האם אני מגיבה עכשיו מהמקום הפצוע שלי מהילדות? האם אני באמת מאמינה שמגיע לי מה שאני מבקש? האם אני מנסה להשיג בכוח משהו? האם אני מנסה להעניש את עצמי? את האדם שאיתו קשה לי?

אלו שאלות של התבוננות. התבוננות עוזרת לנו לפזר עננים שמסתירים מאיתנו את הגדולה שלנו. התבוננות עוזרת לנו להגיע למישור של הסיבות, ולעשות שם עבודה פנימית. העבודה הפנימית הזאת משחררת את התוצאות שאנחנו רואים, ועוזרת לנו לשנות תפיסה.

התבוננות עוזרת לנו לפזר עננים שמסתירים מאיתנו את הגדולה שלנו.

ואז כל קושי הופך לשיעור באהבה. במרחב הזה אנחנו יכולים גם להתפלל, לשנות את התפיסה שלנו לגבי עצמינו ולגבי אותו אדם או קושי, והתפילה שלנו תמיד נענית והופכת להבנה, וככה אנחנו מאירים מקומות חשוכים בתוכנו. מקומות ששנים חיכו להכרה והבנה. הבנה והכלה. כשאנחנו מכילים ומכירים במה שאנחנו מרגישים וחושבים, אנחנו מאפשרים לדרמה לרדת קצת, ולאנרגיות להשתחרר, ולאפשר לתוצאה הטובה ביותר עבורנו ועבור אותו אדם להתהוות ולהופיע במסך שלנו.

כל ריפוי הופך לנס

כשאנחנו מרפאים את המקומות האלה בתוכנו, אנחנו מרפאים בלי שנדע אפילו, אנשים אחרים. אנחנו פשוט מאפשרים להם לרפא פצעים שלהם, וכך אנחנו משפיעים על כל כך הרבה אנשים בלי שאפילו נדע. אבל בתוך תוכנו אנחנו יודעים, שכולנו מגיעים מאותו מקום, כולנו יודעים שהמקור שלנו הוא מקור אחד. ואז ניסים מתרחשים בחיים שלנו ובחיים של אחרים. אנחנו אוהבים בלי סיבה, כי אנחנו הסיבה. אנחנו פשוט שכחנו את הכוח שיש לחשיבה שלנו, ואני לא מדברת על חשיבה ניו אייג'ית שהכל טוב וכו'. הכוונה שלי היא שיש בנו יכולת לחשוב יחד עם האהבה, יחד עם אלוהים, ואנחנו מנסים לעוות את החשיבה הזאת ואז אנחנו מונעים מניסים להתרחש באופן טבעי. כשאנחנו מכירים בכוח השכל שלנו, ומתאמנים על התבוננות, אנחנו מחזירים את השכל שלנו בחזרה למקור, ושם, במקום הזה, במישור של הסיבות, אנחנו מאפשרים לניסים להתרחש. בכל אזור שבו אנחנו מרגישים הגבלה, מחסור, כאב. בדיוק לשם, אנחנו צריכים להביא את המקור שלנו.

ועכשיו שאלה אליכם: 

ספרו לי, באיזה ,תחום אתם מרגישים שדרוש שינוי מחשבה? שינוי תפיסה? מה הקושי באזור הזה בחייכם?

(כיתבו לי כאן בתיבת התגובות)

באהבה ענקית,

נילי

18 יוני

By

14 Comments

התובנה הגדולה ל "למה זה קורה לי"?

18 ביוני 2017 | By | 14 Comments

התמודדות עם משברים

יש רגעים בחיים, שהכל פתאום מתפרק.

זה אף פעם לא נראה לנו הרגע המתאים.

זה אף פעם לא מסתדר עם מה שתכננו.

רגעים שבהם אולי שאלת את עצמך, "למה זה קורה לי"?

מערכות יחסים מסתיימות, מישהו אהוב נפטר והלב מתפרק, מישהו עוזב אותנו ונשאר חלל ענקי.

אני הייתי שם,

וזה לא מקום נעים להיות בו.

לכל אחד יש עניינים אישיים שנראים כאילו הם מפריעים לחיים להתנהל כמו ש"צריך".

זה ממש נראה כאילו היקום נגדנו, אבל בפועל, שום דבר שקורה לא קורה סתם. הכל מדויק עבור הדרך שלנו. היקום לא פועל נגדנו. היקום פועל אך ורק בעדינו.

היקום לא פועל נגדך, הוא פועל באופן מדויק בעדך.

הסערות האלה שמגיעות לחיים שלנו וסוחפות אותנו למקומות אחרים, הם סערות שנועדו להעיר אותנו ולגרום לנו להתעורר למהות האמתית שלנו.

המשבר שלך הוא לא עונש. המשבר שלך הוא הכנה. הכנה למי שנועדת להיות.

משבר עוזר לנו להתבונן על דברים מנקודת מבט הרבה יותר כנועה ופחות מתחכמת. הוא עוזר לנו לשים בצד את כל הדברים שגורמים לנו לאבד את הכוח שלנו, ופתאום, אנחנו מוצאים את עצמינו באופן טבעי מתעסקים במה שכן חשוב, ופחות במה שלא חשוב.

משבר עוזר לנו להגיע להרבה רגעים של וואו. להרבה אסימונים שנופלים. משבר עוזר לנו להתפרק ולבכות, לפתוח את הלב שלנו, להיות הרבה פחות ציניים ויותר רכים. רכים עם עצמינו. רכים בתגובות שלנו לאנשים בחיים שלנו. פתאום הגיע סערה ועזרה לנו להסתכל על האנשים שלנו בצורה אחרת. זאת התפתחות! זה המקום שלנו לראות את כל המחשבות שיש לנו על עצמינו ולשאול, מי אני? מה אני לומד מהמצב הזה? מה אני אמור לראות כאן? איפה אני רואה פחד במקום אהבה? איך אני שופט ואת מי? איך אני מתמקד בחשיכה ולא באור?

אני זוכרת קרוב שפעם עבר משבר נוראי לכל הדעות. המשבר הזה גרם לי לראות אותו בעיניים אחרות. הוא היה פגיע. הוא היה רך יותר. הוא התייחס הרבה יותר בעדינות לסובבים אותו. ופתאום, מאדם נוקשה, הוא נראה כל כך רך. וזה עזר לי לפתוח את הלב לדברים שבכלל לא היו קשורים רק אליו. הלב הפתוח שלו, פגש את הלב הפתוח של שאר בני המשפחה. הפתיחות שלו, עזרה לכולם להיפתח גם לעצמם.

משבר הוא הדרך לראות דברים אחרת.

משבר הוא לא עונש, משבר בא להראות לי דברים על עצמי.

משבר הוא לא מכה שנוחתת עליי, משבר הוא הזדמנות לגלות את המתנות שקיבלתי ולהסיט הצידה את כל מה שמונע ממני מלראות אותם והכי חשוב – לקבל אותם ולהכיר בהם.

משבר בא לשקף לי, מה אני חושבת על עצמי?

משבר בא להראות לי, איזה היבטים פנימיים יש לי שנמצאים בחוסר שלום אחד עם השני?

כי מצד אחד יש היבט בתוכי שרוצה לעשות הכל כמו שלמדתי שצריך, ומצד שני, יש היבט בתוכי שרוצה למרוד וללכת נגד המוסכמות. אז בחוץ, אני אראה סערה. הסערה הזאת עוזרת לי לעשות שלום פנימי, בין כל החלקים שלי, והסערה הזאת מכינה אותי לקבל דברים שאני רוצה בהם.

היקום בעדך. הוא לא נגדך. היקום לא שונא אותך. היקום אוהב אותך, הוא מרים אותך גבוה ולמעלה, ועוזר לך להתעמק עוד ועוד בתוכך. היקום עוזר לך לפגוש את האלוהי שבתוכך ובתוך כל אדם.

ועכשיו אלייך:

האם התחברת למה שכתוב בבלוג? אם כן, למה? וגם אם לא ומה שכתוב עורר בך התנגדות, אשמח לשמוע הכל. (בתיבת התגובות למטה כאן).

שיהיה שבוע מדהים!

נילי

30 אפריל

By

6 Comments

להתיידד עם האבדן

30 באפריל 2017 | By | 6 Comments

כשחווים תהליך של אבדן, הרבה פעמים קל מאוד לנסות להכחיש רגשות שאנחנו לא מסוגלים עדיין להתמודד איתם. התמודדות עם אובדן, זה תהליך של גילוי עצמי. יש הרבה דברים שלא ידענו על עצמנו לפני האבדן והאבדן בעצם עזר לנו לגלות אותם.

להאיר עם פנס ולזהות

הדברים האלה יכולים להיות אמונות על עצמינו, אמונות על חוסר ערך וקבלה עצמית, שהיו קיימות בתוכנו, אבל לא באמת הסכמנו לראות אותם.  והאבדן בלית ברירה גרם לנו להתעסק בהם. האם זה טוב? בטוח שכן, כיון שרק שאנחנו מזהים את האמונות האלה, הרבה יותר קל לנו לשחרר אותם. דברים צריכים תמיד לצוף למעלה, כדי שנוכל לזהות אותם ולדעת שהם קוראים מתוכנו להתבוננות עמוקה שתוביל לריפוי.

אחד הדברים החשובים ביותר שאפשר לעשות כדי לעזור לעצמינו, הוא לא להכחיש את זה שכואב לנו, להיפך. לאשר את זה בפני עצמנו, להודות בכך שאנחנו חווים אובדן. לאשר את זה מבלי לפחד שזה יגרום לנו לכאוב יותר. האגו הרבה פעמים לא רוצה שנאשר את התחושה הזאת כדי שלא נביא את עצמנו לידי מצב של הכרה במה שקורה בתוכנו כאן ועכשיו, אלא רק נכאב על העבר ונחשוש מהעתיד. הרעיון הוא לא להתבוסס ברגשות של הכאב אלא לזהות ולהסכים לאשר שהם קיימים בתוכנו כדי לעזור לאפשר לעצמנו לשנות תפישה.

התמודדות עם אבדן

להושיט יד לכוח גדול מאתנו 

הקורס בניסים אומר שהשכינה, ההדרכה, האהבה קיימים כאן ועכשיו, כאן ועכשיו אפשר להושיט יד לעזרה להדרכה הפנימית שלנו, והיא תמצא את הדרך להגיע אלינו בשפה שאנחנו מבינים. גם האנשים היקרים לנו שחלפו מן העולם, יודעים בדיוק מה עובר עלינו, והם מסמנים לנו שהכל בסדר איתם, ושהם תמיד תמיד איתנו. ההדרכה הפנימית יודעת את השפה שבה אנחנו מדברים ביום יום, איזה ספר יכול ליפול עלינו מהמדף או איזה שיר יכול לעורר בנו רגש עמוק. היא מתאימה את עצמה לעולם הסמלים שלנו ותמיד לוחשת לנו בעדינות, "אני כאן איתך תמיד"…

איך בעצם מתחברים להדרכה הפנימית שלנו?

בבלוג שלי, מחשבות אוהבות, יש ספר הדרכה במתנה, שעוזר לנו להתחבר להדרכה הפנימית ולתקשר אתה. אבל הדבר החשוב ביותר הוא לכוונן את הרגישות הפנימית שלנו באופן מדויק כדי לקבל ממנה הדרכה. להיות נכונים, להתכוונן ולהיכנע לאמונה שהיא יודעת בדיוק מה אנחנו חווים והיא תמיד שם. אנחנו אלה שצריכים להיפתח אליה.

ההדרכה תמיד נמצאת  שם,  אבל כשאנחנו תקועים בביצה של מחשבות שליליות,  אמונות מגבילות וכעסים, אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לראות, להאזין, לפתוח את עצמינו לנקודת מבט אחרת.  אצלי למשל בתחילת הדרך, רק  הבחירה המודעת שלי להבין שחייבת להיות דרך ממלאה יותר לחיות את החיים גרמה לי להיפתח קצת יותר, לבקש עזרה מההדרכה ולהתחיל להקשיב, לכתוב ולקבל את המסרים והתובנות. וזה היה תוך כדי התמודדות מאוד קשה עם האובדן של אבא שלי, מה שטלטל את המשפחה שלנו וגרם לשינויים רבים והתמודדויות בחיים לא חשבתי שאצטרך או אוכל לעבור.

כשאנחנו מגיעים למצבים שבדרך כלל קשה לנו מאוד להתמודד בהם ושאנחנו מרגישים שחייבת להיות דרך אחרת, אנחנו מאפשרים בעצם להדרכה "להפיל" עלינו את הספרים הנכונים לנו, להפגיש אותנו עם אנשים שאתם אנחנו לומדים ומלמדים אהבה,  אנחנו מאפשרים לקול הפנימי האוהב פתאום לצאת החוצה, לחייך יותר, להסתכל על השמיים מתוך ידיעה שהיקום תומך בדרך שלנו ושאנחנו לא לבד.

דו שיח בין הכאב וההדרכה הפנימית 

יום הזיכרון

היום אני כותבת כאן דו שיח בין העולם שרוצה ומעודד אותנו להמשיך הלאה, לבין הכאב שלא רוצה לקום:

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לך.

אני לא רוצה

אין לי סיבה לקום

אין לי סיבה אחת טובה להמשיך הלאה

כואב לי

אני עצובה

איך זה קרה ככה פתאום

איך כל החיים שלי השתנו

למה דווקא אני?

מה כבר עשיתי בחיים שלי שזה הגיע לי?

קומי, תתעוררי, לא עשית כלום, יש חיים שלמים, חיים רק פעם אחת, לא נורא, הוא רואה אותך מלמעלה.

לא רוצה לקום,

אין לי הוכחות שאף אחד רואה אותי מלמעלה, הכל שטויות

נכון שחלמתי עליו, אבל עדיין זה לא כמו בעולם האמיתי, זה לא שהוא בא וחיבק אותי באמת.

אני לא אקום מכאן עד שלא יהיה צדק וסדר בעולם.

אני אעשה כאן את הסדר

אבל אני לא יכולה, אין לי את הכוח לעשות את זה.

אני מרגישה חסרת כוח לגמרי, ורק עכשיו אני מבינה שתמיד הרגשתי כך, אבל אף פעם לא שמתי לב באמת.

מה שאני יודעת זה שעכשיו כואב לי, ולא קיים שום דבר שיכול לעזור לי. אני רוצה להיות שם בכאב הזה, זה עוזר לי לא לשחרר ולהיזכר בו, זה כאילו ככה לפחות הוא עדיין קיים באיזה שהוא מובן.

קומי, תתעוררי, יש עולם שלם בחוץ שמחכה לאור שלך.

אני צריכה זמן לרפא את הרגשות האלה, אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה עזרה.

להיפתח אל ההדרכה זה לבקש עזרה.

איך לפנות להדרכה הפנימית ולהיעזר בה לתקשורת עם אהובים שנפטרו? 

כתבו מכתב להדרכה הפנימית שלכם. כתבו לה את כל מה שאתם חווים, על כל הרגשות שעולים לכם באותו רגע. על הכעס, על האכזבה, על הצער והכאב. הודו ברגשות האלה ואז בקשו מההדרכה לעזור לכם לרפא את הרגשות האלה בדרך הנכונה לכם. אתם יכולים לבקש תקווה, אתם יכולים לבקש ממנה לגלות את החוזקות שלכם, או כל מה שמרגיש לכם נכון. לאחר מכן שבו במשך 15 דקות (אפשר לכוון בטלפון אבל בלי להתעסק עם הטלפון תוך כדי כי זה מפריע להיכנס לשקט ולהיות קשובים ), מבלי לענות לטלפונים או ווטס אפ, ממש בשקט שלכם, בקשו מההדרכה שלכם שתראה לכם את היקרים לכם, באור מרפא, ושתזין אתכם באנרגיה של אהבה.

הנה הקישור למדריך המתנה – לראות אהבה במקום פחד. 

29 ינואר

By

No Comments

איך להתמודד עם אנשים שקשה לנו איתם?

29 בינואר 2017 | By | No Comments

זהו שידור שערכתי עם שאלה ששלחה לי אישה מקסימה שיקרה ללבי, על מערכת יחסים.

איך, איך, איך להתמודד עם האנשים שהכי קשה לנו איתם?

בין אם הם לידנו, ובין אם אנחנו רק חושבים עליהם מרחוק?

על כל זה דיברתי בשידור הזה.

מקווה שתיהנו ושהשידור הזה יתן לכם את השירות הטוב ביותר במערכות היחסים שלכם.

מה בשידור?

  1. בכל פעם שאנחנו מרגישים תקועים, אנחנו יכולים להיות בטוחים, שאנחנו חושבים שיש משהו בעולם החיצוני שמקשה עלינו.
  2. חשוב לנו שיבינו מה אנחנו רוצים, שיבינו אותנו, את הצרכים שלנו, מה באמת חשוב לנו, שיראו אותנו.
  3. יש תכנית גבוהה שבה אנחנו נפגשים עם אנשים מסוימים והמטרה היא ריפוי מקסימלי משותף.
  4. מהם 3 הרמות של מערכות יחסים?
  5. למה חשוב שנדע על מה בדיוק אנחנו כועסים במערכות יחסים?
  6. מה עושים עם המחשבה שאנחנו לא מפסיק טובים?
  7. איך השיפוטיות גורמת לתקיעות?

באהבה ענקית,

נילי

נ.ב – כיתבו לי, מה מערכת היחסים המאתגרת שיש לכם?

מה הייתם רוצים שישתנה?