Image Image Image Image Image Image Image Image Image

משברים

15 נובמבר

By

No Comments

איך להפוך קנאה להצלחה?

15 בנובמבר 2015 | By | No Comments

קנאה

קנאה

הרגש הזה שאנחנו מזהים שלמישהו אחר יש משהו שלנו אין.

ויותר מכך, זאת האמונה שלאנשים רוחניים לא מתאים לקנא.

זה לא נראה טוב מבפנים…

אבל כן, מה לעשות שבן אדם הוא דבר מופלא בעל קשת של רגשות. וקנאה היא רגש שמנדנד לנו ולוקח אותנו למוטיבציה שמגיעה ממקום שמנסה להוכיח לאחרים, להשוות את עצמנו לאחרים ולהרגיש רע עם עצמנו.

גם לאנשים שמרגישים שיפור ענקי בחיים ובתחום הרוחני בכלל, קנאה היא עדיין חלק בלתי נפרד מהחיים. זה הרגל בסיסי שמגיע ממקום שמרגיש שאף פעם הוא לא מספיק טוב. לא משנה כמה התפתחנו או כמה אנחנו מצליחים, שלווים, מדהימים…

כשאנחנו מרגישים שלמים ואהובים מבפנים, כמו שאנחנו, האפקט הדרמטי של הקנאה יורד. אנחנו יכולים להתנהל עם הקנאה בדרך אחרת לגמרי.

אה, ושכחתי לציין את הדבר החשוב ביותר שקשור לקנאה ולמערכת היחסים שלנו איתה. אנחנו מתביישים בכך שאנחנו מקנאים. אבל מה הקנאה גורמת לנו לעשות? להיות בכעס פנימי. הקנאה בעצם משקפת לנו את הפוטנציאל שלנו שאנחנו רוצים לממש אבל משהו עוצר אותנו. משהו גורם לנו להמשיך לחשוב שאנחנו לא מספיק. אצלנו זה לא אפשרי, לא באנו עם הקבלות המתאימות.

בתקופה של המשבר הגדול ביותר שלי, הקנאה שלי הייתה כלפי חיים רגילים. כל מה שרציתי היה להנות מהדברים הקטנים מבלי להתעסק ולטבוע בדרמות הגדולות. קנאה תמיד מתמקדת בעתיד הלא ממומש או בעבר הכואב.

אבל למעשה, הקנאה, אם מסתכלים עליה בדרך קצת אחרת, יכולה לתת לנו דלק להגשים את הפוטנציאל שלנו. האגו רוצה הכל ורוצה עכשיו. כשאנחנו יודעים שצריך לחכות וצריך להיות מרווח זמן בין המקום שאנחנו נמצאים בו למקום שאנחנו רוצים להיות בו, זה מטריף אותו.

לפי הקורס בניסים, כשאנחנו מחוברים למערכת חשיבה של פירוד, תמיד למישהו אחר יהיה משהו שאנחנו מרגישים שחסר לנו. חשיבה של מחסור יוצרת פירוד, לו יש – לי אין. אני צריכה את מה שיש לו כדי להרגיש שלמה.

פעם, היינו מקנאים בדברים הרגילים, בדברים חומריים. בגדי מעצבים, נעליים, כלים, רהיטים, משקל,  הרגש המורכב יותר של הקנאה היה כמובן במערכות יחסים… היום, בעידן של המדיה החברתית, הקנאה מראה לנו חיים שמבוססים על מספרים. לייקים, עוקבים, מספר מנויים. פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב…וככל שאנחנו מתנגדים יותר לרגש הזה בתוכנו, ככה הוא גדל, וככל שהוא גדל, אנחנו מרגישים את הצורך התמידי להשוות את עצמנו לאחרים ולהרגיש רע עם עצמנו.

כשאנחנו רואים שפע אצל מישהו אחר, אנחנו מרגישים אוטומטית שאין מספיק בשבילנו, וגם אם יש, יקח לזה הרבה זמן להגיע אלינו. אבל אפשר לפרש את הקנאה מחדש כך: כשאנחנו מזהים שפע שיש מסביבנו, זה מראה לנו שאנחנו מזהים שפע בתוכנו.

התפקיד שלנו במצב הזה, הוא להיות סופר כנים עם עצמנו, מבלי להרגיש שזה לא בסדר או אשמה על כך.

acim-day69

  • מה גורם לי לקנא?
  • במי אני מקנא?
  • מה אני מרגישה שיש לו / לה שלי אין?
  • איך אני מתמודדת עם הקנאה הזאת?
  • האם אני מכירה ברגש הזה בתוכי?
  • האם אני מדחיקה אותו? האם אני מתעסקת בו יותר מידי?
  • איך מנתבים את הקנאה למקום אחר שיועיל לנו?

להסכים לקבל.

כדי להסכים לקבל את מה שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים דבר ראשון להכיר בכך שיש להם את מה שהם רוצים, ובכך לעורר את המוטיבציה בתוכנו לקבל את עצמנו, ולפעול מתוך השראה.

מחשבות גבוהות לגבי עצמנו יוצרות רמת אנרגיה גבוהה, ורמת אנרגיה גבוהה יוצרת פעולה מתוך השראה.

לתת לרגשות שלנו להתקיים בתוכנו, ולתת להם לחלוף, מבלי לנסות להאיץ בדברים ולפעול ממקום שרוצה אישור, או להוכיח למישהו משהו. לתת להדרכה הפנימית להוביל אותנו פנימה. לאפשר לדברים להירפא בתוכנו מבלי לנסות להשיג, להתאמץ וכו'…

בפעם הבאה שתרגישו קנאה, תזכרו שאין לכם צורך במה שיש לאדם השני, כי כל מה שאתם רוצים כבר קיים בתוככם. האור שקיים בך, הוא ההשתקפות של האור שקיים בי. ההצלחה שאני מזהה בך, היא ההצלחה שקיימת בי. השלווה שבך, היא השתקפות של השלווה שבי.

23 ספטמבר

By

No Comments

למה חוסר וודאות דווקא כן טוב לחייך?

23 בספטמבר 2015 | By | No Comments

Uncertainty_gift

מי קיבל פעם קריאת התעוררות ולא נענה לה?

ולמה אני מתכוונת? זוכרים את כל הפעמים שקרה משבר בחיים שלנו? איך הגבנו? נכון שברגע הראשון אחרי ההלם הראשוני חשבנו שזה סוף העולם? אני יודעת שאני כן.

אבל…

במסר של היום, אני רוצה להזכיר לך דבר אחד. בחשיכה הגדולה ביותר שלך, נמצא האור החזק והמבורך ביותר. אחת הברכות שיש לנו באופן מולד, היא לזכור מי אנחנו באמת. הדבר הכי חשוב בחיים שלנו הוא שהכול יהיה בסדר, ושיהיה בסדר עכשיו. ולפעמים, הרבה פעמים כדי שהכול באמת יהיה בסדר ולא כמו שאנחנו חושבים שצריך להיות בסדר כלומר שדברים יקרו בדרך שלנו, היקום מראה לנו דרכים חדשות לגדול ולצמוח.

מה זה למשל עבורי שהכול יהיה בסדר?

זה להיות בשלום עם חוסר וודאות, זה לדעת שלעיתים, לא משנה מה תהיה התוצאה, יש משהו שבטוח יוביל אותי לתוצאה הגבוהה ביותר עבורי, זה לדעת שכל הדפוסים שאני רוצה לשנות ועדיין לא שיניתי, ניתנים לשינוי ולדעת שיש סיבה מאחורי כל דפוס שמגביל אותי. אחרי שאנחנו מפנימים את השיעור, אנחנו מרגישים התרחבות מסוימת, שלווה, ידיעה פנימית של כוח גדול מאתנו שקיים בתוכנו שמסדר את כל העניינים החשובים בחיים שלנו, וזה מבחינת הנשמה, מה שנקרא בסדר. למרות שבאותם רגעים של קושי, המצב הקשה לא מותיר לנו ברירה אלא להיכנס פנימה לעולם הפנימי שלנו ולגלות מה באמת קורה שם…

הכל לטובה

ואז כשהימים חולפים, אנחנו לא חושבים על כך בדרך כלל, יום עובר ועוד יום, אנחנו סוחבים אתנו מטען רציני של כעס ואכזבה מאנשים בחיינו, קשה לנו באמת לרצות לסלוח, הרבה פעמים אנחנו חושבים שסלחנו, אבל האגו שלנו דואג להזכיר לנו בכל פעם מחדש את הפגיעות והרגשות השליליים מהעבר, והעבר מושלך שוב ושוב על עתיד שממחזר את עצמו – ואז אנחנו מרגישים תקועים.

wake up call עבורך

ואז, יכול להיות שאנחנו מקבלים עוד wake up call מהיקום, ושוב, אנחנו מפרשים את זה כמשהו רע. אבל יכול להיות, שגם מדובר בעוד משהו, שרוצה שנתעורר למי שאנחנו באמת. אז האם באמת יכול להיות מצב של תקיעות? אם כל הזמן היקום פועל לטובתינו הגבוהה ביותר, והוא נותן לנו פתרונות אז האם יש באמת קושי? רק אם אני רואה אותו ככזה.

אני זוכרת שבאחד התכניות של זמן מיסטיקה שהשתתפתי בהן, עלה לשידור מאזין שהיה בתקופה כלכלית מאוד קשה כתוצאה משותפות לא טובה. השאלה שלו הייתה עם חזון קדימה, "מה הייעוד שלי"? ואני חשבתי לעצמי, כמה טוב שהוא חווה את מה שהוא חווה, כדי להתעורר למי שהוא באמת ולהתחיל לשאול את השאלות האלה.

איזה דבר שנראה לי עכשיו קשה בחיים שלי קשור לדפוס שאני אוחזת בו ומגביל אותי? לדוגמא, אם יש לי מחשבות תמידיות של חוסר כסף, אני חווה בעיה כספית, איזה דפוס אני יכולה לשנות ובאמת לעבוד עליו? לא על מנת לשפר את עצמי, אלא על מנת לשפר את הדרך שבה אני חווה את החיים שלי. אולי אני צריכה לראות מאיפה "אספתי" את הדפוס הזה? אולי אני צריכה לראות אם יש מישהו שקשור לאמונה הזאת ואני צריכה לסלוח לו? אולי זה על סמך טעויות שעשיתי אני בעבר ואני פוחדת שוב לטעות?

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו השאלה, איזה דפוס אני מרגישה שהכי מגביל אותי עכשיו בקושי שאני חווה? יכולה לעזור.

ועכשיו אלייך:

אם עלית על משהו או משהו עלה לך לגבי דפוס שגילית שמגביל אותך בקושי שאת חווה עכשיו עליו כאן בתיבת התגובות.

יכול להיות מאוד שיש מישהי או מישהו שיכולים להיעזר בתובנות שהגעת אליהן.

ככל שאנחנו משתפים יותר את הייקום ברעיונות שלנו, אנחנו נותנים שירות טוב יותר אחד לשני ואף פעם אי אפשר לדעת איך זה יכול לעזור לעוד מישהו שנמצא בדרך. כל שיתוף עוזר ומועיל למישהו אחר וגם לך וחוץ מזה, זה תמיד מעשיר לראות עוד נקודות מבט, רגשות והשתקפויות אחד של השני.

 

16 אוגוסט

By

4 Comments

רוחניות – מה לעשות כשמאבדים אמון?

16 באוגוסט 2015 | By | 4 Comments

כמה פעמים חווינו נפילה בדרך הרוחנית שלנו?

יכול להיות שאנחנו מחפשים את הדרך שלנו, יכול להיות שכבר מצאנו, אבל בשני המקרים יש משהו אחד שהוא בלתי נמנע, ואלו הרגעים שאנחנו מאבדים את האמון.

אין דרך נכונה או לא נכונה, אבל בכל דרך שהיא אנחנו חווים עליות וירידות.

אחרי כל נפילה אנחנו יודעים שאנחנו גם קמים.

היו לנו רגעים של אמון מלא, ופתאום משהו קרה, בהתחלה לא ממש נכנענו לחוסר האמון, אבל הקול הפנימי הזה שמנסה להראות לנו שהמציאות היא דראק אמר לנו, "אמרתי לך".

יכול להיות שמישהו אמר לנו משהו שפגע בנו, או שאנחנו תוך כדי שיחה עם מישהו מרגישים, שלא משנה כמה עבודה עשינו, אנחנו לא מרגישים את החוזק  הפנימי הזה שהרגשנו לפני הנפילה. אנחנו מרגישים שאין ערך למה שכבר עברנו, והמשהו הזה הזכיר לנו פתאום שיש עוד כל כך הרבה עבודה, ושאם יש כל כך הרבה עבודה, אין בכלל עוד למה להתאמץ, ושאם אין עוד בכלל למה להתאמץ אין תקווה, ושאם אין תקווה אין משמעות לכלום, ואם אין משמעות לכלום, ומשם, הדרך לשום מקום מובטחת.

#אז מה עושים?

זה חלק מהדרך שלנו, זה חלק מהתהליך שלנו, זה מה שעוזר לנו להמשיך ולגדול בדרך. אם הכל היה מושלם, תכלס, מה היה לנו לעשות פה? המצב כפי שאנחנו רואים אותו עכשיו, בעיניים הפיזיות שלנו, הוא לא ככה, הוא לא מושלם. אבל מנקודת המבט של האני השלם שלנו, הכל באמת מושלם, המשימה שלנו היא לגלות את המושלמות שלנו ואת האחדות שלנו עם השלם הזה.

#מה דורש ריפוי מבפנים?

את זה אנחנו נדע ברגע הבא כשנרגיש – עצב, כעס, חוסר אונים, רצון לבכות, רצון להטיח האשמות במישהו, רצון לשלוט על איזה שהיא תוצאה או מצב, שנאה עצמית.

בכל פעם שאנחנו מרגישים את זה, זה לא אומר שאנחנו צריכים לתת לרגשות האלה להוביל אותנו, אלא להיפך, אנחנו אמורים לעבוד עם המקומות האלה כדי לרפא אותם.

ריפוי הוא הדרך שאנחנו עושים בשביל מפחד לאהבה.

איזה מחשבות רצות לנו בראש כשאנחנו חווים את הרגשות האלה?

לפעמים, אנחנו מפחדים לראות.

גדלנו על תפיסה שלהיות רוחני זה להיות אדם רגוע. כל עוד אנחנו נמצאים בכדור הארץ ומקומות של דואליות, טוב ורע, צדק ואי צדק, אנחנו מתמודדים עם דברים שקורים לנו מבפנים ואנחנו לא תמיד מוכנים לראות אותם. לראות אותם זה לקחת עליהם אחריות ולשנות אותם.

#ולמה זה הדבר הכי הכי מדהים וטוב ומעולה שיכול לקרות לך?

כי אז, אנחנו יכולים לשים לב, שמבלי שראינו בכלל, אנחנו מתנהלים מהמקומות הכואבים האלה.  אנחנו מתנהלים מהמקומות שאנחנו לא אוהבים בעצמינו. ממקומות של נזקקות, של רצון לאישורים, של חוסר בטחון, של רצון לשלוט, מפחד להישאר לבד. אז מה עדיף לנו בעצם? להתנהל מהמקומות האלה ולא לדעת מזה, או לראות את זה ולהבין איך שרשרת האירועים מתרחשת בחיים שלנו מהרגע של המחשבה עד לרגע של התוצאה שאנחנו רואים?

 

#אז מה לעשות בפעם הבאה כשמישהו לוחץ לנו על הכפתורים שמפעילים אותנו?

1. לשנות את הדרך שבה אני רואה אותו. ממישהו שאני רוצה להתקיף חזרה בין אם במחשבה או בין אם במילים, לשאול את עצמי, מה האדם הזה מראה לי כרגע על עצמי?

2. לבקש מההדרכה הפנימית שלנו להוביל אותנו למחשבה הזאת שתראה לנו מאיזה מקום אנחנו מתנהלים בהקשר למערכת היחסים הזאת?

אהבתם את הפוסט הזה?

שתפו אותו עם מישהו שיכול להיעזר בו. (חברים, קרוב משפחה, מישהו שחווה עכשיו תקופה של שינוי והוא רוצה לקבל הכוונה מנקודת מבט גבוהה על המצב).

 

 

 

 

12 מאי

By

2 Comments

אהבה עצמית – למה משבר זה הדבר הכי טוב שקרה לך?

12 במאי 2015 | By | 2 Comments

לעתים, המתנות הכי יפות מהיקום מגיעות בתחפושת של משבר.
אולי אני אפילו אגזים ואומר שזו אחת המתנות המבורכות ביותר שמגלים את הטוב שבהם תוך כדי תהליך צמיחה, תוך כדי תנועה…

איזה דברים מדהימים קיבלת בעצם מאותו רגע שהתרחש משבר בחייך?
למה בעצם המשבר הזה הוא טוב עבורך? (עם כמה שזה נשמע ווירדי)
איך אהבה עצמית יכולה לרפא את הכל ולחולל ניסים בחיים היומיומיים?

אל דאגה, כיסיתי את כל הנושאים האלה בשיעור שהקלטתי :)

אני מזמינה אותך לצפות, לתרגל את התרגיל שאני נותנת בסוף השיעור וליהנות מזמן נעים עם עצמך …

ועכשיו קריאה ממני אלייך: בסוף השיעור יש תרגיל חשוב ועצמתי להיכרות עצמית בעקבות משבר או קושי. אני מזמינה אותך לכתוב לי בתבית התגובות בבלוג (מתחת לשיעור) מה הן התכונות שגילית בעצמך כתוצאה מהמשבר שחווית?

08 אפריל

By

2 Comments

איך להתמודד רגשית עם תהליכים משפטיים ארוכים?

8 באפריל 2015 | By | 2 Comments

התמודדות עם הליכים משפטיים

3 טיפים רוחניים ומעשיים שיעזרו לכם לעבור את התהליך המשפטי בשלום, להיכנס ולצאת מכל דיון בהרגשה של הקלה ולהתמודד עם הרגשות הקשים לגבי הצד השני.

מכירים את זה שאתם יושבים במסדרון בית המשפט לפני שמתחיל הדיון? כפות הידיים מזיעות, תחושה של פחד שנראית כמו גוש ענן אפור וסמיך יושבת לך בבטן, עולה לגרון ומייבשת את הלשון, הלב דופק, והראש לא מפסיק להיות מוטרד ממחשבות לא מודעות של פחד מהעתיד לבוא, העו"ד שלך מנסה להרגיע אותך, הרי הוא כבר רגיל להרגיע בכל יום עוד עשרות לקוחות כמוך, אבל עדיין מרגיש לך שהתיק שלך קשה יותר, שה-יהיה בסדר שלך חסר סיכוי,  שהרגשות הקשים שלך הם ייחודיים.

ואז הם מגיעים מסוף המסדרון, אותם אלה שאתם מכנים כבר חודשים או שנים – "הצד השני", מה שבטוח הייתם מעדיפים שהם ישוגרו לצד השני של כדור הארץ, (באופן טבעי כמובן). ככל שהם מתקרבים יותר, הלב שלכם דופק חזק יותר. יכול להיות שאלו קרובי משפחה, יכול להיות שאלו בני זוג לשעבר, יכול להיות שכתוצאה מאובדן של אדם קרוב שנפטר, אתם מנהלים תיקי ירושה ארוכים ומתישים. עורכי הדין שלכם ושלהם מחליפים ביניהם בוקר טוב יבש, בזמן שאתם מקפיאים מבטים. הרי הבטחתם לעצמכם, שבפעם הזאת תראו להם שהתגברתם ושאתם חזקים.

השעון מתקתק, אבל עבורכם הזמן קפא מאותו יום שהתחיל התהליך המשפטי, זמן הדיון החל והנה אתם נכנסים לחדר הדיונים בחוסר וודאות…ומתפללים שתצאו משם בחיים.

אני יודעת מה זה.

אני הייתי שם אחרי שאבא שלי נפטר.

איך מתמודדים עם זה, מה עושים כדי לשפר את זה?

כל כאוס בחיים שלנו נועד כדי להכין אותנו למי שאנחנו באמת. האם זה משהו שפשוט קורה לנו? לא. אבל בגלל שאנחנו מחוברים למערכת חשיבה של פחד, מגיל מאוד צעיר, אנחנו מפרשים כל מצב שגורם לנו לרגשות שליליים, כמשהו רע.

2 בחירות

אבל בכל מצב כזה, יש 2 בחירות אפשריות. הבחירה הראשונה היא להמשיך להתמקד במשפט ובכמה קשה לנו להתמודד בו. בכל מה שאנחנו מאמינים שחסר לנו כדי להצליח לעבור את התקופה. והאפשרות השנייה היא לקחת את מה שקרה למקום של נקודת מבט אחרת. למקום שבו אנחנו זוכים לפנות את כל השיפוטים שלנו ואת כל הטינות שלנו, למשהו אחר שקורא לנו מתוכנו. לשנות את מחשבות הפחד והתקיפה לאהבה. כלומר, בתוך כל מצב שאנחנו מגדירים כקשה ובלתי נסבל, יש משהו נוצץ שמסתתר בתוך הבוץ ומחכה שנגלה אותו, ניצוץ, לא חייב להיות משהו חומרי, ניצוץ יכול להיות הרגע המקודש ביותר שאנחנו חווים בחיים שלנו. הרגע שבו אנחנו מבינים, שחייבת להיות דרך אחרת לחוות את הקושי הזה.

כשאנחנו מתחילים להיות מודעים לרגשות שלנו, למחשבות שמורידות אותנו למטה, כשאנחנו מרגישים חסרי אונים או חוזרים בכל פעם לשיפוטים על הצד השני כמו: "איך הוא העז לעשות כך וכך? היא לא הייתה צריכה להגיד לי כך וכך.. הם לא היו צריכים להתנהג ככה, ועוד אחרי כל מה שעשיתי בשבילם, אנחנו עוד נראה מי ינצח בסוף". במחשבות האלה יש תמיד פירוד. יש הם, ויש אנחנו.

כל המחשבות האלה מגיעות ממערכת חשיבה שגדלנו עליה, שיש בה המון פחד, תחרותיות, נפרדות ואשמה.  זאת בעצם מערכת חשיבה שלא רואה את התמונה השלמה. חשיבה של נפרדות שרואה שני מצבים שהם: ניצחון והפסד, טוב ורע, שחור ולבן.

בדרך כלל, אנחנו פועלים וחושבים מתוך שדה הקרב, ואז אנחנו מתמקדים בתוצאות שאנחנו רוצים להגיע אליהן. זה מניע אותנו, אבל גם מאוד שוחק אותנו, גורם לנו להתמקד רק בנסיבות החיצוניות ולהעצים את הפירוד. אבל יש לנו עוד אפשרות, והיא לבחור לראות את הסיפור בדרך אחרת, להתחיל לשאול את עצמנו בכנות, בלי לפחד ממה שנראה וממה שנגלה על עצמינו. כיוון שהפחד מהאור שלנו, הרבה יותר גדול מהפחד שלנו מהחושך.

אנחנו פשוט כל כך רגילים אליו, שאנחנו פוחדים לראות שהאור תמיד דולק. ממה באמת אנחנו מפחדים, הרי מתחת למבטים הקפואים של שני הצדדים, מסתתר מבט של ילד מפוחד שרוצה לאהוב ולהרגיש אהוב. זה אכן המצב האמיתי שלנו, אהבה שהיא שלמה ולא מוגבלת, אך ברגע אחד מסוים בחרנו לשנות את החשיבה הזו, ועברנו מחשיבה של אהבה, לחשיבה של פחד.

1.      כל מערכות היחסים שלנו הן משימות באהבה עצמית

כל אדם שאנחנו לא מסוגלים להכיל, כל אדם שאנחנו מגדירים כאדם רע, >@#$#@,  חוצפן, שקרן, זייפן, שחקן, בעצם משקף לנו משהו שנוגע לנו בנקודה רגישה בתוכנו. משהו שיש לנו עניין איתו, בעולם הפנימי שלנו. ממש כמו מראה שאנחנו פוחדים להסתכל עליה, ואנחנו ממשיכים לברוח מעצמנו. ממה? ממה שנגלה אם נביט הישר לתוך המראה, הרי במראה מסתתר אותו הצל, שאנחנו לא מוכנים לראות בתוכנו. והצל הזה, הוא פשוט מן בועה לא ממשית שאנחנו מפחדים שקיימת בנו. התפקיד שלנו הוא להסתכל במראה באמת, כי כל מערכות היחסים שלנו הן כמו מראות שמשקפות לנו מה בתוכנו קורא לאהבה. אז אנחנו יכולים לזהות מה הצד השני מעורר בנו? איזה רגשות? מה ההתנהגות שלו גורמת לנו להרגיש לגבי עצמינו? איפה יש לנו סכסוך פנימי עם מה שאנחנו רואים שהוא או היא עושים?

שאלה: איך אתם מגדירים את האדם שנמצא אתכם במערכת היחסים של התהליך המשפטי?

כתבו את הכל, הוציאו את הכל על הדף מבלי לערוך אף מילה.

את כל השאלות על מערכות יחסים, כסף, דימוי גוף ומחשבות אוהבות אפשר גם לקבל בספר המתנה שכתבתי – לראות אהבה במקום פחד. 

(אפשר להוריד את הספר כאן או בסיום הפוסט).

התבוננו במה שכתבתם,

האנרגיה של האהבה, השמחה, ההשראה והמוטיבציה רוצה להיות תמיד באיזון בתוכנו, אבל כשאנחנו אוחזים בכל הכוח, בהתנגדות כלפי משהו, היא לא מצליחה לעבור דרכנו בצורה חלקה כיוון שהיא נתקלת במחסומים. חישבו על האדם שאתם עומדים מולו בהליך המשפטי, אותו אדם מהצד השני, אם מדובר בקבוצה של אנשים חישבו על האדם שמוביל את המושכות, אותה דמות שנוגעת לכם בנקודות הכי רגישות, עצמו עיניים, הביטו באדם הזה. שבו עם עצמכם במקום שקט, ראו אותו ופשוט אמרו לו כל מה שאתם מרגישים, אתם יכולים למצוא את עצמכם מטיחים עליו את כל הכעס שלכם, לאחר שסיימתם לשפוך את כל הרגשות שלכם, הביטו בו ושאלו אותו, מה הוא רוצה לאמר לכם, מדוע הוא נמצא במשחק החיים שלכם.

2.      אינני קורבן של העולם שאני רואה

מכירים את זה שאתם מתעוררים בבוקר, הכל טוב ויפה עד לרגע שבו אתם נזכרים בהליך המשפטי שלכם? או בסידורים שיש לכם לעשות בעקבות אותו הליך, הפסד ימי עבודה, הכנה ומציאת מסמכים, שיחות עם עורך הדין וכו'…בכל פעם שאנחנו עושים פעולה שקשורה להליך המשפטי שלנו, ואנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו רק לצורך המשפט, אנחנו מרגישים ירידת אנרגיה, ואז עולה תחושת הקורבן. בקורס בניסים יש תרגיל שאומר:

"אינני קורבן של העולם שאני רואה"

מחשבה שלילית על כמה אנחנו מסכנים ואין לנו חיים בעקבות המשפט, גוררת אחריה עוד מחשבה ואז אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים את היום בידיעה, שהולך להיות לנו יום מתיש, שבו נמצא את עצמנו מתנגדים באופן לא מוסבר, לכל דבר טוב שיכול להגיע אלינו. לכל הזמנה לקפה, חיוך, או משהו שיקל עלינו.

ההתנגדות הזו, מגיעה מתחושת הקורבן והמחשבה שאנחנו נפרדים מאלוהים. הקורס בניסים אומר, שאנחנו רעיון בשכל האלוהים, ושרעיון לעולם לא יכול לעזוב את מקורו. כמו קרן שמש שיכולה לחשוב שהיא נפרדת מאלוהים, אבל היא לא מזהה שהיא תמיד מחוברת אל השמש. גם אנחנו חושבים שנפרדנו מאלוהים, למרות שמעולם זה לא קרה, והמחשבה הזאת, יוצרת בתוכנו אשמה בלתי מוסברת.

את האשמה הזאת, אנחנו תמיד  משליכים על אנשים בחיים שלנו שאותם אנחנו לא אוהבים, או יש לנו עניין איתם, ואז, כל דבר שאנחנו לא רוצים לראות בתוכינו, אנחנו רואים בהם. אנחנו מרגישים אשמה בלתי מוסברת, כשאנחנו לא מביאים לעולם את החיבור המלא ליופי והשמחה של האני השלם שלנו ואז אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים משפטים כמו– "לא מגיע לי כי אני מסכן עכשיו, עד שההליך לא ייגמר, לא יהיו לי חיים, אני לא יכולה להתקדם לשום מקום עד שהמשבר הזה לא ייגמר" וכו…

נכון שצריך להיות מחושבים, אך יש לשים לב שאנחנו לא עוצרים את כל החיים שלנו בגלל אותו משפט, ולזהות את הגבול שעובר בין חישוב הגיוני כמו לא להוציא הוצאות מיותרות כי צריך לחסוך למשפט, לבין להעניש את עצמנו על כך שאנחנו נמצאים בכלל בהליך המשפטי.

3.      לשנות תפישה מפחד לאהבה

אנחנו נמצאים במימד שמורכב מזמן ומרחב. אבל יש לנו אפשרות לראות דברים גם קצת מלמעלה כמו חתיכות של פאזל, שמלמטה הן נראות כמו רסיסים של חיים ונסיבות שמלאות בפחד ממה שיהיה, כאב על מה שהיה וכו… מלמעלה, הדברים נראים אחרת. אפילו אם לא הספקנו עדיין להרכיב את כל החלקים.

מספיק שתהיה בנו הנכונות הקטנה לפחות להתחיל למצוא את החלקים שמרכיבים את המסגרת, ואז את החלקים של השמיים, החיות והמגדלים, כל קבוצה של חלקים שחיברנו אחד לשני, עוזרות לנו לשנות תפיסה מהחשיבה של הנפרדות והפחד, לחשיבה של אהבה. האהבה היא הכוח הגדול ביותר שקיים בנו.

זה לא אומר שאנחנו הולכים להיות החברים הכי טובים של מי שאנחנו נמצאים איתו בתהליך משפטי או משבר, זה כן אומר, שאנחנו מוכנים לראות מה הם מייצגים בתוכנו, בחיים שלנו, בעולם הפנימי שלנו, ואז, למסור את כל הנסיבות והרצונות שלנו, לאהבה. רק הרצון שלנו, הנחישות וההתמדה עוזרים לנו לשנות תפיסה מפחד לאהבה.

בכל רגע שאנחנו בוחרים לראות את השיעור שלנו, ואת האנשים שבחיינו בדרך של אהבה, ולא בדרך של התניה שאומרת – "אני הטוב והם הרעים", אנחנו בוחרים לראות את התמונה השלמה.

אפילו כשאנחנו יודעים שהאדם הזה מהצד השני בתהליך המשפטי, עשה ועושה המון דברים שממש מרגיזים אותנו, אנחנו יודעים שגם אנחנו פועלים ממקומות כואבים, ממקומות שבהם אנחנו רוצים להוכיח לעצמינו שאנחנו ראויים לאהבה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, זה לקחת אחריות על הצד שלנו בדרמה ולראות, מה היו הדפוסים שלנו לפני המשפט הזה, ואיך בעצם, התפיסות שלנו הגבילו אותנו אז, ומגבילות אותנו עכשיו. אנחנו מביאים איתנו את החבילות הרגשיות מהבר שלנו לכל מקום שאליו אנחנו הולכים, ואז בעצם, אנחנו חווים את המציאות אותו הדבר, שוב ושוב.

התפקיד שלנו הוא לשחרר את מה שהיה, לשחרר את הדרך שבה אנחנו חושבים על מה שהיה. לרפא את זה מהשורש, כדי לחוות את ההקלה שאנחנו כל כך רוצים.  עצם זה שאנחנו רואים את עצמינו כפגיעים או שבריריים, אנחנו יוצרים נסיבות וקשרים, שגורמים לנו לראות את זה בנו שוב ושוב.

אז זה אומר שאנחנו צריכים לקשט את המשבר הזה בסרטים ורודים ולחשוב שהכל בסדר? ממש לא. אף אחד לא מבקש מאיתנו לקחת מכחול ולצבוע את המצב בורוד, או להדביק מדבקות יפות ומקושטות על אנשים שיש לנו טינות כל כך עמוקות אליהם. הערך האמתי שלך לעולם לא נמדד כתוצאה מדברים חומריים, הערך שלך לא יכול להיות אפילו מדיד, כי מה שהוא שלם, אי אפשר למדוד.

אבל הזהות העצמית שלנו, הרבה פעמים מפריעה לנו להתמקד בערך האמתי שלנו. אנחנו יכולים לקלף את כל הקישוטים ששמנו על עצמנו ואימצנו לנו כזהות מהפחד להיפגע ולעבור דרך הכעס עד שמגיעים לידיעה של האני השלם שלנו- שם נמצאת האהבה. ואז, הטינות נעלמות מעצמן. ואז, גם הצד השני, נראה כמונו בדיוק. שווה בין שווים. אנחנו יכולים לבקש לראות את האמת אודות הצד השני, לראות מה משותף לנו, במקום לראות מה מפריד בינינו.

תהליכים משפטיים וערך עצמי

זה בסדר לחוות קושי, זה בסדר להודות שיש בנו כעסים על הצד השני, על עצמנו ועל כל אדם שקשור למצב הזה, יש משהו מאוד משחרר ומרגש בלהודות ברגשות ולחלוק אותם עם אנשים שאתם סומכים עליהם או עם ההדרכה הפנימית שלכם, ולא לנסות לייפות את הרגשות השליליים שלנו ולהגיד לעצמנו שבגלל שלכעוס זה לא רוחני, אנחנו לא כועסים בכלל. זה אחד הטריקים של האגו שלנו, שמנסה להגיד לנו שזה לא בסדר לכעוס, אבל עדיין להשאיר בתוכנו כעס ולהפנות אותו יותר ויותר כלפי עצמינו. הכעס הסמוי הזה גם גורם לנו לעשות לצד השני את פרצוף ה "אני התגברתי על זה", ואז, להרגיש מבפנים, כמה אנחנו מספרים לעצמינו סיפור.

מה לעשות אחרי הדיון?

אז הדיון נגמר. הרגשות עדיין סוערים, אבל לאט לאט, עולה עייפות. עייפות במקרה הזה, היא סימן טוב. זה סימן שמראה לנו, שיכולה להיות דרך אחרת לראות את הדברים. אנחנו יכולים להגיע הביתה, להיזכר בדברים שאמרנו, בדברים שאמר העורך הדין, השופט. איפה הרגשנו הכי טוב? איפה הרגשנו הכי רע? מה היו המילים שהפעילו אותנו? אנחנו צריכים ממש לבחון את עצמינו טוב טוב, כדי לדעת איזה דפוסים ואמונות מגבילים אותנו בהקשר להליך הזה.  וכשאנחנו הולכים לישון בלילה, אנחנו יכולים להתפלל בשקט, שהתקופה הקשה תחלוף ושנוכל להמשיך לחיות חיים פשוטים. כי מתחת לכל התשוקה והרצון לנצח, מסתתר הרצון לחיות חיים פשוטים ושקטים.

לסיכום, עשו לכם הרגל להכניס לחיי היום יום שלכם דבר אחד שאתם מגדירים כפשוט, משהו שאתם מאוד אוהבים לעשות. מדיטציה ותפילה, הן ממש הבסיס. תפילה היא הדרך שלנו לבקש, ומדיטציה היא הדרך שלנו להאזין. הרבה פעמים אנחנו אומרים שאין לנו זמן לעשות מדיטציה, אבל זה אחד מהטריקים של האגו שלנו (הקול הפנימי של הפחד) שנשקיע את הזמן של המדיטציה שיכולנו לעשות, בלהרגיש רע ולהקטין כל סיכוי לתחושה של הקלה. אפשר גם (חוץ ממדיטציה אבל לא במקום) לעשות כל מה שגורם לכם להרגיש טוב עם עצמכם, לשמוע מוסיקה, לעשות ספורט, לכתוב, לשיר, להירשם לחוג שתמיד רציתם, עשו את הצעד הזה שאומר – אני מוכן להגדיל את הנוכחת של הדברים שאני אוהב בחיים שלי.

התקופה הקשה תחלוף ויגיע יום בו תביטו על עצמכם במראה ותראו את כל המתנות והאיכויות שגיליתם בתוככם מאותו מצב: חמלה, שמחה, אושר שלא תלוי בתנאים חיצוניים, הנאה מהדברים היפים שבחיים.

בהצלחה :)

מתנה ממני ♥

קבלו במתנה את המדריך לשינוי עמוק של דפוסי חשיבה ואמונות מגבילות, המדריך שייתן לך את המוטיבציה וההתמדה לראות כל קושי ומשבר כמתנה – להורדה לוחצים כאן

 

 

24 מרץ

By

2 Comments

איך להפסיק לשפוט אנשים ומצבים?

24 במרץ 2015 | By | 2 Comments

איך להפסיק לשפוט אנשים ומצבים

האגו רוצה לשפוט

הוא רוצה לשפוט מצבים

הוא רוצה לשפוט אנשים

הוא הקול שהולך ברחוב ואומר: "היא לא משהו", "הם ביחד כי היא כנראה חמודה", "הוא בטח לא אוהב אותה בכלל"…

או במצבים מורכבים יותר הוא אומר, "בחיים לא אסלח לך שעשית לי את זה", "בחיים לא תהיה לי זוגיות אמתית שבה יאהבו אותי כמו שאני", "זאת את הצודקת", "היא לא הייתה צריכה לעשות את זה ככה", "תמיד הוא שוכח להתקשר בזמן", "את תמיד מאחרת", "תמיד אני שוכח משהו".

או שהשפיטה יוצאת החוצה בפרצוף לא מרוצה כלפי אנשים בחיים שלנו, או שאנחנו מזהים את הפרצוף הלא מרוצה מאנשים / בוסים / קולגות בעבודה שלנו, מההורים בתקופת הילדות שלנו וכו'…

#איך אפשר להתמודד עם השפיטה הזו?

איך אני יכולה לדעת שמה שאני אומרת באותו רגע של שפיטה באמת נכון?

אי אפשר לדעת את זה.

לכן, אי אפשר לשפוט.

הקורס בניסים אומר שאי אפשר לשפוט, לא כי אני לא אמורה לשפוט, לא כי זה לא מוסרי לשפוט, אלא כי אני לא יכולה לשפוט.

ומה זה אומר?

לעולם לא תהיה לי את האפשרות לדעת את כל הנתונים הרלוונטיים למה שאני רוצה לשפוט. אני לא יכולה לדעת על אף אדם את העבר המלא שלו, את העתיד המלא שלו, ואת ההווה שלו. אני לא יכולה לקחת רסיסי מידע ולנסות להרכיב מהם תמונה שלמה. אני לא יכולה לקחת את השפיטה שלי ולדעת מה יהיו ההשלכות שלה על האדם הזה וגם לא עליי, או על כל האנשים שקשורים במצב מסוים. אני לא יכולה לדעת למה זה יוביל ואם זה באמת יוציא את הצדק לאור. לעולם לא אוכל להיות בטוחה ב 100 אחוז שהשפיטה שלי מדויקת.

האגו גורם לנו לחשוב שאנחנו אמורים לשפוט, כי האדם השני לא צודק ואנחנו צודקים. כי האדם השני לא מבין ואנחנו מבינים, תמיד יש השוואות, תמיד האדם השני יותר טוב או פחות טוב ממני.

לדעתי יש בזה משהו מאוד מציק שאני לא יכולה לשפוט כי זה אומר לי בעצם שאני חסרת אונים, לא תהיה לי שליטה על מצבים, דברים לא יקרו כמו שאני רוצה, אני מנטרלת את הסיכוי לצדק כמו שהוא נראה לי, אבל חוסר האונים הזה הוא הדבר המשחרר ביותר בעולם. הוא פשוט נותן לי מרחב נשימה סוף סוף.

כל כך הרבה רגעים היו לי בחיים שרציתי לשפוט, ששפטתי כי חשבתי שאני ממש יודעת את הכל על המצב ושרק אני צודקת, בסופו של דבר זה לא הניב לי שום תוצאות טובות. זה הוריד את כל האנרגיות שלי, גרם לי להתמקד תמיד במה שלא עובד, במה שאין, בכעס, באכזבה, בפחד מהעתיד הלא וודאי.

שורה תחתונה, זה לא עובד.

ואיך אני יודעת שזה לא עובד? זה לא מביא לי שלווה. זה גורם לראש לעבוד ללא סוף, ללא מנוחה, להמציא מניפולציות, לנסות עוד דרכים ועוד דרכים, למצוא את הפתרונות במקומות הלא נכונים.

#אז מה עושים עם זה?

פשוט מוותרים על הצורך והדחף לשפוט ומוסרים אותו לשכינה / להדרכה הפנימית שלנו. היא החלק שמקשר בין כל התמונה הגדולה לחלק שבנו שרואה את חתיכות הפאזל הלא פתור.

לפי הקורס בניסים כל אחד ואחד מאיתנו יכול להגיד לשכינה ממש ברגע האמת שאנחנו הכי רוצים לשפוט וזה בוער בתוכנו בגלל הרגל של שנים, "קחי את זה ותשפטי את זה בשבילי".

השפיטה שלה היא תמיד אוהבת.

השפיטה שלה מגיעה ממקום שהיא יודעת שאנחנו הולכים המון המון שנים בעיניים עצומות, ומהשפיטה שלה כולם זוכים. השפיטה שלה רואה את כולם כשווים.

כאן האגו נכנס לעבודה נוספת והיא ממש משימת חייו שאומרת? אין מצב בעולם שמישהו ידע טוב יותר ממני מה נכון כאן, אין מצב שכולם יוצאים זוכים, זה לא הגיוני. לא הגיוני עבורו כי זכייה עבורו היא בדברים שקשורים לכבוד עצמי או דברים פיזיים, בזמן שהזכייה האמתית היא בשלווה הפנימית.

#יש לי משימה סופר טובה לשחרור השפיטה בשבוע הקרוב:

לבחון את עצמינו בסיום כל יום. לשאול ולכתוב:

את מי שפטתי היום?

איך הרגשתי בזמן ששפטתי?

האשליה של השפיטה תתברר מהר מאוד כמשהו שאנחנו פשוט סוחבים איתנו שנים על גבי שנים. מחכה מאוד לשמוע שיתופים שלכם בנושא :)

 

 

 

03 מרץ

By

No Comments

פירוש חלומות – אני והבן זוג שלי על ספינה שיש בה תקלה

3 במרץ 2015 | By | No Comments

משתפת אתכם בחלום מקסים ומעניין שחלמה אישה מדהימה שעברה איתי תהליך ליווי רוחני ושיחד פירשנו אותו עם ההדרכה הפנימית:

"חלמתי שאני והבן זוג שלי נמצאים על ספינה שהייתה בה בעיה טכנית. לא ידענו מה הבעיה אבל ידענו שמשהו לא בסדר".

החלום בעצם משקף משהו שקורה במערכת היחסים הספציפית הזו. הספינה בעצם היא כלי תחבורה שמוביל אותם באיזה שהוא תהליך רגשי. הים הוא הרגש והספינה היא כלי התחבורה שהם נמצאים עליו. הקומה שהם היו בה היא הקומה הכי עליונה בספינה ומשם הם בעצם יכלו לראות את הנוף שמסביב או מה שנקרא, את העולם הפיזי ולאו דווקא את מה שקורה בפנים בתחתית הספינה.

"הרגשנו ממש בלחץ שמשהו רע עומד לקרות, למרות שידענו שיש מי שמטפל בעניינים בתחתית הספינה אבל משום מה רק הוא ואני היינו שם. לא ראינו אף אחד מסביב , ידענו שמי שמטפל בתקלה נמצא בתחתית".

ממה בעצם נובעת תחושת המתח והלחץ?

ההימצאות אך ורק ברמת הבעיה (בקומה הכי עליונה של הספינה) גורמת לזוג להרגיש את המתח והלחץ והייתי אומרת אפילו חוסר אונים שמגדילה את הפחד שחלילה משהו רע יקרה.

פירוש חלומות - החופש להתבוננות פנימית

למרות שהם יודעים בחלום שיש מישהו שמטפל בבעיה הזו, הטיפול יכול להיעשות אך ורק בתחתית (ברמת הסיבה). כלומר צריך להגיע לשורש של הבעיה כדי להרים את היחסים האלה בחזרה למעלה.

צריכה להיעשות עבודה פנימית רצינית ומצד שני גם לדעת לשחרר ולסמוך על מה שקורה, כלומר לאפשר למי שמטפל בבעיה לטפל בה ואולי אפילו להיעזר בגורם חיצוני שיעזור להם להגיע לתחתית ולפתור את הבעיות מהשורש.

"בסוף של החלום הכל הסתדר, הבעיה סודרה והספינה המשיכה במסלול הרגיל שלה, אני זוכרת שאני והוא הסתכלנו על השמיים והספינה פשוט לקחה אותנו מבלי שידענו לאן, אני רק זוכרת שהאווירה ממש השתנתה והכל היה רגוע ושליו".

החלום מראה שאכן נעשתה עבודה פנימית ושהספינה המשיכה במסלול הרגיל שלה, כלומר לא היה שינוי במערכת היחסים.

*אבל במה כן היה שינוי? היה שינוי בגישה שלהם במערכת היחסים.

להסתכל על השמיים זה כמו להיכנע ולדעת כמו שהקורס בניסים אומר, שלבד אנחנו לא יכולים לדעת למה נועד כל דבר.

למה דברים קורים כפי שהם קורים ומה הצעד הבא שצריך לקחת.

אבל יש כוח שקיים בנו שמתי שאנחנו פונים אליו, הוא עוזר לנו לחוות את כל מערכות היחסים שלנו בדרך אחרת. (הספינה פשוט לקחה אותנו מבלי שידענו לאן, אך האווירה הייתה רגוע ושליווה)…

כשנקודת המבט שלנו משתנה גם האווירה מבחוץ משתנה.

ממש התרגשתי מהחלום הזה ותודה כמובן לנשמה המדהימה ששיתפה את החלום שלה :)

מזמינה אתכן לסדנא חדשה ב 10.3 לפירוש חלומות בחולון:

אם התעוררת בבוקר מחלום משמעותי והפירוש מהאינטרנט לא ישב לך נכון על "הלב", אני מזמינה אותך לגלות בסדנא את התשובות שנמצאות בתוכך. 

לקבלת כל הפרטים – לוחצים כאןסדנא לפירוש חלומות

24 פברואר

By

4 Comments

איך לשחרר טינה כלפי אנשים שלוחצים לנו על הכפתורים הרגישים?

24 בפברואר 2015 | By | 4 Comments

"אני שונאת אותו! מי הוא חושב שהוא בכלל? הוא לא עבר חצי מהדרך הרוחנית שאני עברתי"…נשמע מוכר?

"נעים מאוד, זאת אני, הטינה שלך שאומרת את הדברים האלה על הרבה אנשים בחיים שלך שאת לא הכי אוהבת (ואפילו אנשים שאת כן). למרות שאת עובדת כל כך קשה על לעשות מדיטציה, להתפלל, לאכול בריא ולחשוב חיובי"…

"אז בקיצור, שמי טינה ואני מסתתרת טוב טוב מתחת לדברים שנראים לכאורה הכי קטנים. חתכו אותי בכביש, עקפו אותי בתור בסופר, אמא שלי התקשרה…למרות שאת חושבת שאת כבר עובדת על עצמך המון זמן ואין לך שום שאריות ממני".

הרבה פעמים מתחת לאי שביעות רצון ממשהו קטן, מסתתר זעם ענקי על נושא מסוים או אדם מסוים.

מתחת לזעם הזה מסתתרות טינות ישנות ועתיקות שאנחנו עדיין אוחזים בהן מהפחד שאם נוותר עליהם נצא לוזרים…

העניין הוא שכל טינה כזאת מסתירה את האור שמאחד אותנו עם ההוויה השלמה שלנו.

acim-day58

האגו מנסה הרבה פעמים להראות לנו שהוא האהבה העצמית שלנו, בזמן שהוא ההיפך הגמור. האגו גורם לנו לחשוב שדווקא עכשיו אנחנו חייבים להגיד את מה שיש לנו כדי להיות צודקים. קרה לך לאחרונה שהרגשת שהאגו אומר לך, "תגידי לו את זה עכשיו", "תשלחי לו את ההודעה עכשיו"…אני יכולה להגיד ששני הדברים האלה קרו לי ממש לא מזמן.

#המכשול שהטינה מציבה בדרך לאהבה עצמית

אך כל טינה כזאת מסתירה את האני האמתי שלנו. בגלל זה הקורס בניסים אומר שהתפקיד שלנו הוא לא לחפש את האהבה אלא לחפש את המכשולים שהצבנו בתוכנו כדי להסתיר אותה. טינה היא מכשול…אבל לא מכשול שצריך להתנגד לו, לא לשפוט אותו, פשוט להתבונן עליו מבחוץ. אני אולי מרגישה טינה, אבל אני לא הטינה שלי.

טינה היא הדרך של האגו להשאיר את העבר חי ובועט ואת העתיד בחוסר וודאות. הכול כדי לא להיות מחוברים באופן מלא למה שקורה כאן ועכשיו…

התפקיד שלנו הוא פשוט לוותר על הטינה. צעד צעד כמובן ולא הכל ביחד (לא להיבהל :) )

#על מה בעצם אני אמורה לוותר?

על הצורך להחזיק בטינה מהפחד שרק הטינה תעזור לי להישאר בעמדה צודקת.

מתחת לטינה יש משהו שקורא לנו. קול פנימי שיודע מה זה צדק אמתי. ידיעה עתיקה שמכוונת רק פנימה.

יש לנו יכולת להשפיע אחד על השני בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. וכשאנחנו חושבים שאנחנו מצליחים לפגוע במישהו אחר, אנחנו מצליחים לפגוע אפילו יותר – בעצמינו.

כשמישהו פוגע בנו או כשאנחנו פוגעים במישהו בין אם במילים או במעשים זה תמיד מגיע מהחלק בתוכנו ש"חושב" שהוא ער, החלק שחושב שהוא צודק. אבל זה החלק שבנו שישן שינה עמוקה, הנשמה נמצאת כאן כדי להעיר את אותו חלק ולהיזכר מי אנחנו באמת.

#בחירה חופשית

וזה מזכיר לי את הבחירה החופשית מהפוסט האחרון. מה הבחירה שלי כאן? הבחירה החופשית שלי היא להסכים לראות את הנס שמסתתר בכל מצב כזה, לראות את הנס זה בעצם לאפשר לעצמי לשחרר את הטינות מהעבר אל תוך ההווה וליצור עתיד אחר.

הבחירה החופשית שלי היא האם אני בוחרת לחשוב מחשבות שמתואמות לאני הגבוה שלי או לחשוב מחשבות שמתואמות לאגו שלי. "זה לא פייר לעומת יש בטוח משהו שאני מפספסת כאן ולא ראיתי",  "אני חייבת להשיג את זה לעומת יש משהו טוב שנועד עבורי ואני מוותרת על המחסומים שאני מציבה בפניו"…

הנשמה תמיד מובילה אותי להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כפי שהיא רואה את הדברים. היא תוביל אותי למקום שבו יש לי הכי הרבה הזדמנויות למידה. היא תפגיש אותי עם האנשים שעמם אוכל להגיע למקסימום של הפוטנציאל שלי לגדילה, צמיחה קבלה וסליחה. וכן, היא תפגיש אותי עם אנשים שיש לי טינות כלפיהם. כי התפקיד של האהבה היא להראות לי כל מה שנמצא בתוכי ודורש ניקוי יסודי.

#הרבה מעבר לגבולות הגוף

אם אני מזדהה עם הגוף שלי באופן כזה שאני מאמינה שאני רק הגוף שלי, אז אני תמיד אחשוב שאני נפרדת ממך. הנפרדות הזאת גורמת לי לחשוב שמשהו מחוץ לעצמי מעורר בי כעס ולהימנע  מלהסתכל על הכעס שלי על עצמי.

אבל אם אני רואה את הרוח הפנימית שלי, אז אני מתחילה להתעורר לכך שגם בך יש רוח פנימית. ואם אני מסכימה לראות את הניצוץ של הרוח הפנימית שלך, כאילו הסכמתי לראות את כל העולם.

השבוע אפשר לקחת את הטינות הקטנות שיש לנו, את אותם דברים קטנים שמעצבנים אותנו ולהתחיל להתבונן דרכם, מבלי לנסות לייפות אותם או להרדים אותם. איזה טינות מסתתרות מתחת לאותם דברים? והאם אני מוכנה להתחיל לרפא אותם?

ספרי לי כאן בתגובות מה הדבר העיקרי שאת מרגישה שמונע ממך לוותר על טינה כלפי מישהו או משהו? אשמח מאוד לקרוא ולהגיב לך חזרה.

 

10 פברואר

By

No Comments

איפה את בחירה חופשית שלי?

10 בפברואר 2015 | By | No Comments

מאז שהתחלתי את הדרך הרוחנית שלי התחבטתי בשאלה הזאת. איך יכולה להיות בחירה חופשית אם הכול פשוט קורה כמו שהוא קורה? איך יכולה להיות בחירה חופשי אם הכל נראה גורלי? ואיפה כל הבולשיט הזה של בחירה חופשית נפגש עם יצירת מציאות?

כולנו כבר יודעים שיצירת מציאות הרבה יותר מורכבת מלדמיין שהכסף, התפקיד או הסטטוס שרצינו מגיע. זה לא רק מורכב ממה שאני רוצה. יש פה מרכיב שהוא הרבה יותר חשוב וזה מה שהנשמה שלי יודעת שאני צריכה.

וכאן נמצא הקונפליקט התמידי בין גורל (מה שכביכול נקבע מראש) ויצירת מציאות (הבחירה החופשית שלי).

לדוגמא, אני יכולה לרצות לעבוד בתפקיד מסוים בחברת ענק בזמן שהנשמה שלי יודעת שההזדמנות הטובה ביותר ללמידה ושמחה תהיה בחברה קטנה.

שנים הייתי עסוקה בלהאשים את העולם על השליליות שחוויתי, עד שברגעים מסוימים של התבוננות על מצבים בחיי הבנתי שאני זאת שמציבה את החומות. אני זאת שעושה את עצמי מבואסת, אני זאת שמורידה את עצמי למטה ורק נקודת הבהירות הזאת גרמה לי לרצות להפסיק לעשות את זה לעצמי.

אז היה פה משחק משותף של גורל עם  נסיבות חיצוניות שנראות קבועות ולא משתנות אבל רק הרצון שלי להפסיק את דרך החשיבה הזאת עזר לי בסופו של דבר.

#רחוקה מעצמי

הבעיה שבה הכל מתחיל והכל נגמר היא רק הריחוק שלנו מעצמינו. אנחנו רחוקים כל כך מהעולם הפנימי שלנו שכל מה שנותר הוא להאשים את העולם החיצוני שלנו. להאשים את הנסיבות שלנו בחוסר המלאות שלנו. הפחד מלקחת אחריות על מה שבאמת קורה בתוכנו מושך תמיד את האצבע המאשימה כלפי חוץ. אין אשמה. לא חיצונית ולא פנימית.

#המפה הפנימית שלי

אני מאמינה שלכל אחד מאתנו יש מפה פנימית שנולדנו אתה, ואת המפה הזאת בחרנו לפני שנולדנו, המפה הזאת היא תכנית של משימות באהבה עצמית ואת מה שאנחנו אמורים לחוות כדי לגדול ולחזור למצב הטבעי שלנו שהוא לחיות חיים של אהבה שלמה וטהורה.

ולמה? לפי הקורס בניסים כל העולם הוא אשליה שיצרנו מאותו רגע שנוצר הפירוד מהאני השלם שלנו. ומאותו רגע של פירוד, יש חלל שלם וגדול שאותו אנחנו מזינים באשמה. האשליה הזו נקראת גם הפחד, וכל המחשבות הלא אוהבות שלנו כלפי עצמינו וכלפי העולם מגיעות ממערכת החשיבה הזאת של הפירוד. המצב של האני השלם שלנו נקרא אהבה, ומאותו רגע של פירוד, האהבה שלא יודעת מה זה פירוד נמצאת אוטומטית עדיין בתוכנו ולפי הקורס, הפירוד הזה בעצם מעולם לא קרה.

#לפוגג את האשליה

התפקיד שלנו הוא פשוט לפוגג את האשליה הזו ולהיזכר מי אנחנו באמת.  יש דברים שאפשר ללמוד מהם רק כשחווים אותם והנשמה רוצה ללמוד כדי להרחיב את עצמה וכדי להיזכר במה שנצחי בעולם של זמן.

הקול הפנימי העדין של ההדרכה תמיד מזכיר לנו שיש את הדרך הזו חזרה לאהבה, הוא ממש כמו הפנס שמראה לנו את הדרך במפה, אבל האגו שהוא הקול הפנימי של הפחד תמיד מנסה להישמע חזק יותר גורם לנו לחשוב, "זה לא אמתי"… התורה הבסיסית של האגו היא, "יגעת ולא מצאת"…

מה שאנחנו בוחרים לעשות עם המפה הזאת זה רק שלנו. יכול להיות שיש תקופות שממש מרגיש לנו ללכת לפי המפה הפנימית ויש תקופות שלא, ואולי זה גם בכלל חלק מהמפה? יש דברים שתמיד יישארו מסתוריים בעיני ואולי זה כל היופי אבל כשאנחנו בוחרים ללכת בעקבות המפה אנחנו מחפשים את האהבה במקום שבה היא נמצאת ובמצב כזה אי אפשר להיכשל.

acim-day55

כל אדם שיש לנו אתו מערכת יחסים, גם המפגש הכי קצר, הכול נעשה על ידי תכנית האהבה שיודעת ששני אנשים ייפגשו בנקודת זמן בחייהם ושמהמפגש הזה תיווצר עבור שניהם הזדמנות טובה ללמידה.

מה שאותם אנשים ייבחרו לעשות עם זה, זה רק שלהם. ולא מדובר כאן דווקא על מערכות יחסים רומנטיות, מדובר על כל מערכת יחסים ללא יוצא מן הכלל. הורים, ילדים, אחים, חברים, אנשים שאנחנו עולים איתם במעלית וכו'….איזה כיף זה לדעת שכל מערכת יחסים כזאת הופכת ממשהו שקורה למשהו שיש בו באמת משמעות.

#אל תנסי לשנות אף אחד

השיעור הכי גדול פה הוא פשוט להפסיק לחכות שמישהו או משהו ישתנה ולהתחיל לשנות את נקודת המבט שלי. זה מאוד קשה. אבל זה מצליח. זה אפשרי. זה לא אומר שאני לא רוצה עד היום שעוד אנשים ישתנו, אני מאוד רוצה, אבל אני לומדת בכל יום עוד קצת ועוד קצת. לא מדובר על לנסות לייפות את הטעויות שהאדם השני עשה, זה להבין שיש בתוכי עולם שלם, בעולם הזה יש מקומות שעדיין פצועים והם קוראים לאהבה.

אני יכולה לבחור אם לרפא אותם או להשאיר אותם ככה, זאת הבחירה החופשית לפי איך שאני רואה אותה.

בשלב מסוים בדרך כל נשמה רגישה שלוקחת על עצמה משימה באהבה עצמית יודעת שמה שצריך באמת להיעשות הוא שינוי נקודת מבט על הנסיבות החיצוניות ופניה פנימה לעבודה פנימית.

אז השאלות שלדעתי אפשר לשאול את עצמינו ממש בכל יום השבוע הן:

באיזה חלק בחיי אני מרגישה שהדברים פשוט קורים לי?

באיזה חלק בחיים שלי אני מרגישה יש קונפליקט בין מה שנראה לי גורל ומה שאני מרגישה שאני רוצה?

ועכשיו אלייך: ספרי לי אילו איכויות או תכונות את מרגישה שהנשמה שלך גילתה בתוכה בעקבות אתגרים שחווית בחייך? אשמח מאוד לקרוא את השיתופים שלך.

 

27 ינואר

By

9 Comments

איך להתמודד במצבים שאין לך שליטה עליהם?

27 בינואר 2015 | By | 9 Comments

מה לעשות כשאני מרגישה שניסיתי כול מה שיכולתי אבל שום דבר לא עובד?

מי מאיתנו לא חווה בעבר או חווה עכשיו תקופות בחיים שהכל פשוט היה מסתורי, חסר בהירות, מבלבל, והיה נראה כאילו אנחנו עומדים לאבד משהו יקר? אחד הדברים שאני רוצה להעביר לך היום הוא שגם אם לעולם לא תדעי מה צופן לך העתיד,  את יכולה להיות בטוחה שהוא הולך להיות סופר מבורך. איך אני יודעת את זה ולמה אני אומרת את זה בכזה בטחון? כי אם את קוראת עכשיו את הבלוג הזה, סימן שאת דואגת להזין את הקשר שלך עם הנצחיות שבך.

acim-day54

לפעמים זה מרגיש כאילו החיים נושאים אותנו ממקום למקום. כאילו אין שום מקום בטוח שבו אפשר להירגע לרגע, לעצור את הכל ופשוט לנשום. אבל כל המחשבה הזאת על הגבלה, על חוסר שקט, על חוסר רוגע, נמצאת רק בראש שלנו. כאילו משהו בתוכנו מרחיק אותנו מלעשות פעילויות קטנות ויומיומיות שיכולות לתרום בצורה משמעותית לרוגע להתהוות בחיים שלנו.

כאילו יש בתוכנו את הרצון להתבוסס עוד קצת בבוץ, עוד קצת בקושי. אבל זה לא בדיוק כך. זה יותר עניין של בחירה ופחות של עובדה. כשאני חושבת על זה לעומק, זה כאילו השקעתי במשך 26 שנים מהחיים שלי בהיבט מסוים בתוכי וחשבתי שרק הוא נכון ורק הוא קיים.

היבט כזה יכול להיות לדוג' תחושה של קורבן. וברגע שהבנתי שזה לא טוב לי שאני תופסת את עצמי כקורבן, הורדתי קצת מההשקעה שלי בהיבט הזה. אחר כך שמתי לב ששוב משהו קרה שעורר בי את הקורבנות, אז חזרתי להשקיע בו והשקעתי  אפילו יותר כי רציתי להתבוסס עוד קצת ועוד קצת למרות שבתוך תוכי הנשמה שלי לחשה לי, "היי נהדרת שלי, את יודעת שאת לא באמת קורבן"…

אבל פחדתי שאני מפספסת פה הזדמנות טובה להתבוסס עוד קצת, למרות שיכול להיות מאוד שאאבד שוב חלק נכבד משלוות הנפש שלי. ואז אחרי עוד 4 שנים שהרגשתי כבר שהכל התרסק, נכנעתי ואמרתי, איך לא ראיתי את זה קורה? איך השקעתי 30 שנים מהחיים שלי באשליה הזאת?

הרגע הזה שאני מרגישה שאיבדתי משהו, אבל אני מוכנה להבין שלא יכולתי לאבד משהו שמעולם לא היה שלי באמת, הוא הרגע שהאני הגבוה שלי, ניסה להוביל אותי אליו במשך כל השנים האלו.

אז מה עושים כשאין לנו שליטה על מה שקורה? כשאנחנו רוצים שמשהו יקרה, כשאנחנו רוצים כבר להיות במקום מסוים, בין אם זה מקום פיזי כמו עבודה חדשה או דירה חדשה, או מצב רגשי או בתחושה של בטחון וידיעה?

#מוותרים על מחשבות הקורבן.

אין צורך לעשות דרמה ממחשבות הקורבן. האגו אוהב להאדיר דברים ולעשות אותם מיוחדים. הוא אוהב שאנחנו מגדילים את אפקט ה wow –  סביב מחשבות קורבניות. כאילו שאנחנו מזינים ומתדלקים אותן וההתמקדות בהן גורמת לנו להוריד תקוות ולהאמין שרק ההיבט הקורבני שלי הוא הנכון.

עלינו לוותר על המחשבה הזאת כדי לשחרר אותה ללא אשמה. לוותר על המחשבה הזאת זה לא להתכחש לה או להילחם איתה.

מנקודת מבט רוחנית, כל מה שאנחנו נלחמים נגדו לא נעלם אלא מתחזק. אבל מה שאנחנו מוותרים עליו לא מקבל את ההזנה הזו יותר ולכן הוא מתפוגג.

#במה אני רוצה להשקיע?

במה אני משקיעה? באיזה היבט של עצמי אני נתפסת? והאם ההיבט הזה הוא מי שאני?

בקורס בניסים יש תרגיל שאומר, מחשבות התקיפה שלי תוקפות את אי פגיעותי. כלומר המחשבות השליליות שרצות לי בראש יכולות להיות, "אני לא מספיק טובה, הדברים כפי שהם קורים עכשיו לא טובים, אני בודדה, לא אוהבים אותי"…והמחשבות האלה מנסות לתקוף את האני השלם שהוא אהבה עצמית טהורה ללא שום התניה. האני המופרד, זה שמרגיש אשמה, זה שחושב כל הזמן את מחשבות התקיפה מנסה לתקוף משהו שלא ניתן בכלל לתקוף אותו.  כיוון שבנצח אי אפשר לפגוע. אפשר לחשוב שכן, אבל התקיפה חוזרת בחזרה אל החלק המופרד.

אני יכולה לנסות להוכיח לעצמי שמה שאני חושבת על מה שלא קורה עכשיו בחיים שלי הוא הדבר היחיד שקיים, להתמקד בו ולהגדיל אותו וכך גם המציאות שאני אראה תתאים למה שאני בוחרת לראות. רק אני בוחרת אם להשקיע במה שלא קורה, או להכיר תודה על מה שכן קורה.

אז כדי לצאת מתקיעות כזאת, אפשר לשאול את האהבה, ההדרכה הפנימית שלנו:

מה את רוצה שאראה שאני לא רואה במצב הזה? על איזו אשליה אני מתעקשת לא לוותר?

ואז פשוט תבקשי להקשיב בשקט האישי שלך, מה הנשמה שלך מנסה ללחוש לך? אולי היא רוצה שתשחררי קצת בכי? אולי היא רוצה שתרקדי? אולי היא רוצה שתציירי את הרגשות שלך?

תרגיל: תשאלי את ההדרכה הפנימית שלך למה התחושות האלו כל כך חזקות, תבקשי ממנה הדרכה, תבקשי ממנה ריפוי. היא תמיד תיתן לך את הצעד הבא. היא תמיד תזין אותך בעוד אהבה. את רק צריכה להיכנס לשקט ולהיות בנכונות להקשיב. היא תמיד תמיד עוזרת לך להגיע לאני השלם שלך. גם בתקופות מבלבלות, גם כשהכול מסתורי וחסר בהירות.

ועכשיו אלייך: ספרי לי איזה תובנות קיבלת כתוצאה מהתרגיל הזה? אני ממש אשמח לשמוע ממך ועל החוויות שלך מהדרך.