Image Image Image Image Image Image Image Image Image

סליחה

22 דצמבר

By

No Comments

מחשבות של אהבה בוראות רק אהבה

22 בדצמבר 2018 | By | No Comments

יש לנו שני סוגי מחשבות

מחשבות ממשיות

ומחשבות לא ממשיות

המחשבות הממשיות מגיעות משכל האלוהים

והמחשבות הלא ממשיות מגיעות מהשכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים

המחשבות הממשיות הן המחשבות הטבעיות שלנו

המחשבות הלא ממשיות הן המחשבות הלא טבעיות שלנו

החלק של השכל שחושב שהוא נפרד מאלוהים, נקרא, האגו

האגו דבק בדרך החשיבה שלו והוא מנסה לעשות הכל על מנת להסתיר מאיתנו את המחשבות הממשיות שלנו.

מחשבות לעולם אינן יכולות לעזוב את מקורן, ואנחנו מחשבות בשכל האלוהים

אלוהים ברא מחשבה אחת, שהיא מחשבה של אהבה.

מחשבה של אהבה בוראת רק אהבה

מחשבות אוהבות

לכן, כולנו אחד במחשבה של אהבה, ואף אחד לא באמת יכול לעזוב את מצב האהבה הזה, כיוון שרעיון לא עוזב את מקורו. כמו קרן שמש שלא יכולה להיפרד מהמקור שלה. קרן השמש תמיד מחוברת לשמש. אף אחד לא יכול לנתק מעצמו את המקור שלו באמת, גם אם הוא מאוד מאוד רוצה. הוא יכול לחשוב שהוא מנותק, אבל בפועל, זה לא באמת קורה.

השכל שלנו הוא מאוד עוצמתי, כיוון שכך נבראנו. אנחנו יכולים להשתמש בשכל כדי להמשיך את האהבה שבאה ממנו הלאה והלאה, ולהיות הוויות אוהבות בכל רגע ורגע, אנחנו יכולים גם לא להסכים להיות במצב ההוויה הטבעי הזה, ולהמשיך לחשוב מחשבות נפרדות. הבחירה במחשבות הנפרדות עדיין לא מבטלת את הכוח של השכל שלנו. זה אומר שפשוט בחרנו לחשוב בחשיבה מעוותת, ובמקום להמשיך את האהבה הלאה, אנחנו נחפש אהבה מבחוץ, נהיה במצב של רצון לקבל אישור, אהבה או הצדקה לקיום שלנו. כי נחשוב שיש משהו אי שם בחוץ.

מה שטבעי נראה לא טבעי, ומה שלא טבעי נראה טבעי

ולכן, המחשבות הטבעיות נראות לנו לא טבעיות, ואפילו נראות לנו מפחידות. איך יכול להיות שאני אהבה? איך יכול להיות שאני ראויה לאהבה? משהו בתוכינו מתנגד להסכים לקבל את זה ומנסה לחפש צידוקים ועדויות למה זה לא נכון. משהו בתוכנו אוהב להתווכח עם אלוהים. אותו הדבר לגבי המחשבות הלא טבעיות. הן, דווקא נראות לנו טבעיות מאוד. בגלל זה הרבה פעמים אנחנו אומרים שהמציאות "מכה לנו בפנים", ואנחנו אומרים, "אבל זה קרה, איך אפשר להגיד שזה לא קרה"?

אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו

האימון שלנו הוא אימון בחזרה למחשבות הטבעיות שלנו. ממש כמו שמתאמנים בחדר כושר, או בפילאטיס או ביוגה. אנחנו מתאמנים שוב ושוב דרך התבוננות על המחשבות שלנו, על ביטול דרך החשיבה של האגו ופתיחות שכל לקבל את המצב הטבעי שלנו. מתאמנים ממש בלייב דרך מערכות היחסים שלנו, דרך התמודדות עם מה שקורה בחיים, ולא דרך בריחה מהחיים.

דרך מציאת נקודות של זמן שקט, בכל יום. דרך הדברים שקורים וההבנה של ההקשר, מה החלק שלי במה שאני רואה שקורה עכשיו? איך אני רואה את הכאבים שלי מופיעים כאן ממש עכשיו במצב הזה? מתבוננים על מצבים בחיים שלנו, על רגשות, גישות, אמונות, דרך עבודה של סליחה עמוקה, שיחות, דרך עבודה של מודעות עצמית, קריאה, עבודה אנרגטית עמוקה. וכשדברים צפים זולגות גם הרבה פעמים דמעות, דמעות של כאב, או של תחושת החמצה ופספוס, במיוחד כשמדובר בריפוי יחסים עם אדם שכבר אינו בחיים, או נמצא רחוק מאיתנו.

אנחנו מתרגלים בחירה באהבה, בחירה בעד עצמינו. ואני חושבת שאין דבר יפה יותר מללכת בדרך הזאת. כי אנחנו לעולם לא חוזרים להיות אותם אנשים שהיינו לפני כן, ויחד עם זאת, אנחנו תמיד נהיה האנשים האלה. כי משהו בתוכינו נבנה בכל יום, ואנחנו ממש יכולים לראות, איך כל מצב בחיים שלנו הוביל אותנו להיות מי שאנחנו. האנשים שנועדנו להיות.

מפגשים אישיים

האושר הגדול ביותר שלי הוא לעבוד עם אנשים שרוצים לעבור תהליך של התבוננות פנימית ועבודת עומק. אני כל כך אוהבת את המפגשים האלו.
הדבר האהוב עלי ביותר הוא הקשבה לסיפור, ההתעמקות וההתבוננות שמגיעים אליהן בנוגע לאנשים בחיינו, מערכות יחסים, אמא, אבא, בני הזוג שלנו וכו'.

אני מזהה משהו שמשותף להמון אנשים שמגיעים לטיפולים והדבר הזה הוא פתיחות להקשיב לעצמם. להקשיב לקולות שעולים מהם, למחשבות, לגישות, לאמונות. ויותר מכל הרצון לשחרר את הדברים שלא משרתים אותם יותר, או לקבל את הגדולה שבהם. הרבה פעמים בטיפולים אנחנו בוכים. כי עולים דברים. בוכים על עצמינו, בוכים על אנשים בחיים שלנו. בוכים על המסלול שבחרנו, בוכים כי רוצים לשחרר, לנוח רגע מהמאמץ ומהחתירה כלפי מטרות שהרבה פעמים מתגלות כחסרות משמעות.

אני רוצה להזמין אותך השבוע למפגשים האישיים בקליניקה בתל אביב (חניה חינם לשעתיים בחניון הצמוד). לתאם לעצמך זמן שהוא אך ורק עבורך, הקשבה למילים שלך, ולריפוי שנמצא מתחת ובין המילים.

כל הפרטים על המפגשים נמצאים בקישור הזה + טלפון

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

 

23 ספטמבר

By

2 Comments

סליחה במערכות יחסים

23 בספטמבר 2018 | By | 2 Comments

מערכות יחסים, הן הדרך הטובה ביותר ללמוד להתעורר למהות האמתית שלנו. יחד עם האדם שאיתו אנחנו נמצאים במערכת יחסים אנחנו לומדים מה מכעיס אותנו, מה גורם לפצעים הלא מרופאים שלנו לכאוב שוב ושוב, מה המילים שהכי מכאיבות לנו וכו'…

תכנית הלימודים של השכינה

בכל חוויה אנושית יש תכנית שמותאמת אישית. התכנית הזאת מוכנה כל הזמן, היא הייתה מוכנה מהרגע שבחרנו לשכוח מי אנחנו באמת. היא נמצאת עמוק בזיכרון שלנו. התכנית האישית שלנו תוכננה בעדינות רבה על ידי אחת שיודעת בדיוק את מה שאנחנו חווים, את מה שחווינו, ואת המקום שאליו אנחנו אמורים להגיע. היא יודעת בדיוק את מי עלינו לפגוש כדי להגיע לריפוי של אמונות ודפוסים שמכאיבים לנו פעם אחר פעם. היא יודעת שהדברים בתוכנו שקוראים לאהבה, מתאימים את עצמם לדברים שקוראים לאהבה אצל האדם שפגשנו. ממש מערכת מתואמת שיודעת שדרך המפגש הזה, כל אחד מאיתנו יוכל לרפא את הפצעים שלנו בדרך המקסימלית ביותר.

ברגע שבחרנו את הבחירה העדינה ביותר, לזכור מי אנחנו באמת, התכנית נכנסת לפעולה, ואז יתחילו לעלות דברים במערכות יחסים. כעסים, טינות, דברים שייראו לנו גרועים מאוד. אנחנו נחשוב שפגעו בנו, בגדו בנו, העליבו אותנו, אכזבו אותנו, ואז נראה שיש לנו שתי אפשרויות. א. להעמיק את האמון בפירוד ובשיפוטיות. ב. הזדמנות למפגש קדוש של סליחה עמוקה.

איך לסלוח

 

הדרך שבה גדלנו, גרמה לנו ללמוד על ידי המשפחה מה זו אהבה. אז אם גדלנו באמונה שאהבה היא שליטה, או אהבה ותשומת לב מגיעות על ידי מניפולציות, אמונה שאנחנו קורבן, או שקרים, אלו הנסיבות שנמשוך אלינו אחר כך כשנגדל, כדי לרפא את האמונות שלנו בנוגע לאהבה.

מהי סליחה?

סליחה היא שחרור מוחלט של שיפוטיות. אחת הסיבות שאנחנו מתקשים כל כך לסלוח לאנשים, היא ההיאחזות האינסופית שלנו בשיפוטיות. מה היה צריך לקרות, מה לא היה צריך לקרות, מה הייתי צריך לעשות ומה לא לעשות, מה הוא אמר ומה הוא לא אמר. אמונות וסטנדרטים שיש לנו כלפי העולם שלא מתממשות ומעוררות בנו אכזבה, כאב, חרטה איומה. כל אלו הן מחשבות השיפוט שלנו, והן הדבר העיקרי שמונע מאיתנו לסלוח לאנשים בחיים שלנו ויותר מכל לעצמינו.

לפעמים אנחנו באמת מאמינים שסלחנו למישהו, אבל כשאנחנו נזכרים במה שהוא עשה, עולה בנו שוב כעס. במצב כזה אנחנו יכולים להיות בטוחים שלא סלחנו ממקום שלם. לא וויתרנו עד הסוף על הכעס והשיפוטיות שלנו. מה בעצם גורם לנו לתדלק שוב ושוב את הכעס, השיפוטיות והמחשבות ההרסניות שלנו? חוסר הרצון שלנו לשחרר את השיפוט, והרצון שלנו להיאחז בו. מי נהיה בלי מחשבות השיפוט שלנו? אנחנו לא יודעים. לא מכירים את עצמינו במובן הזה של להיות אוהבים, כי באנו לכאן כדי לשרוד ושכחנו מי אנחנו באמת.

כל מה שמכעיס אותנו לא קרה באמת. זה קרה במקום בשכל שממנו אנחנו נאבקים להשתחרר ובו זמנית נאבקים להגן כי זה מה שאנחנו מכירים, ומה שאנחנו מכירים מרגיש לנו הרבה יותר בטוח. גם אם זה מעורר בנו כאב. השחרור מהכאב הרבה יותר מפחיד אותנו כי אם נשתחרר מהכאב נדע מי אנחנו באמת. כל מה שמכעיס אותנו לא יכול להיות אמיתי, כי האמת נועדה לשחרר אותנו ולא להכעיס אותנו

ניסים במערכות יחסים

כל נסיבות החיים שלנו, תוכננו בעדינות על ידי אחת שהמטרה שלה היא הטובה ביותר עבורנו. היא יודעת שדרך החוויה הזו יכול להיות שנבחר בצעד קטן לזכור שחייבת להיות דרך אחרת, ואז נבחר שוב, ונבחר שוב, גם תוך כדי מאבק, וגם תוך כדי כך שקורים דברים, אבל לבסוף נגיע לנקודה שבה נתבונן ונראה איך בכל פעם שבחרנו לעצור את התגובות האוטומטיות שלנו ובחרנו באהבה, התחרש נס. משהו אחר לגמרי ממה שלמדנו שיכול לקרות.

איך לשחרר את השיפוט?

איך אנחנו משחררים את השיפוטיות שלנו? אנחנו מתחייבים להפסיק להשקיע בה. מתחייבים לוותר עליה. ויודעים שכל מה שאנחנו רואים, מרגישים וחווים כרגע מגיע מתוך מחשבות השיפוט שלנו. כל אשמה, חרטה, כעס, אכזבה קשה ככל שתהיה, מגיעות מתוך מה שאנחנו מאמינים בו לגבי עצמינו וקשה לנו מאד לשחרר אותו. איך משחררים? מפסיקים להשקיע בשיפוט. מפסיקים להשקיע את האנרגיה, המחשבות וההתמקדות שלנו במה היה צריך לקרות, ובמה לא היה צריך לקרות. משהים את כל מה שקרה, פונים אל השכינה ומבקשים נס. מבקשים לפתוח פתח קטן שבו היא תיתן לנו את התפיסה המתוקנת, ואז נראה איך דברים משתנים לנו מול העיניים.

לכן ככל שנתחייב לעצמינו להאציל אהבה ולא להמשיך להפריד על ידי האגו, נראה איך נס אחרי נס מתרחשים בחיים שלנו. נתחבר יותר ויותר לתכנית האישית שלנו ובמקום כעס יתפנה מקום לשלווה שתופסת את המקום הטבעי שלה מבפנים.

שאלה:

באילו שיפוטים, דעות וטינות אנחנו אוחזים ולמה?

סדנת סליחה בחול המועד סוכות

 

מפחד לאהבה - סדנת סליחה

26 אוגוסט

By

2 Comments

להשתחרר מהאשמה ואשמה

26 באוגוסט 2018 | By | 2 Comments

הכל מתחיל בהחלטה של רגע. ברגע אחד שאנחנו בוחרים לתקוף מישהו במחשבה שלנו, ולהוציא את הכעס שלנו בלי לעצור. לפני ההחלטה הזאת היו הרבה מחשבות, הרבה כעסים, הרבה שיחות בדמיון של איך זה ייראה, איך זה יהיה…אבל בתוך תוכנו אנחנו יודעים שמי שמנהל באותם רגעים את ההצגה, זה הכעס והרצון שלנו להוכיח שהכעס שלנו מוצדק. ובגלל שהכעס שלנו מוצדק, אנחנו מרגישים מחויבים לו, ומחויבים להוציא אותו.

כל מה שמכעיס אותנו נותן לנו הזדמנות לריפוי

הרבה פעמים אנחנו מתחרטים אחר כך, אבל דווקא באותם רגעים שאנחנו כועסים על מישהו, אנחנו מקבלים מאותו אדם הזדמנות לתרגל את כל מה שלמדנו עד היום על סליחה, חמלה, התבוננות פנימה וזיהוי ההשלכות שלנו. לוותר על הכעס ולתקשר אותו ברמה אחרת, ברמת שיח שמפגיש אותנו כזהות אלוהית לזהות אלוהית. אז זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להקשיב לכעס. אבל יש לנו בעצם הזדמנות גם להקשיב לו, ולנתב אותו למקום של ריפוי.

בכל פעם שאנחנו תוקפים מישהו בחיים שלנו, (כועסים, מפנים אצבע מאשימה, חושבים על שיחות שננהל איתם ועל כמה הכעס שלנו מוצדק), זה בא ממקום שאנחנו רוצים להיפטר מאשמה. אנחנו מרגישים אשמה, בתוכינו, לגבי משהו שקשור אלינו, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות איתה, זה כואב מידי להתעסק עם אשמה, לכן, אנחנו מעבירים אותה הלאה, משליכים אותה, לא מוכנים לקבל שזה משהו ששייך לנו. הטלת האשמה נותנת לנו בדיעבד, אם אנחנו מסכימים, הזדמנות להתבונן על מושג הזמן המוזר של האגו.

אז אם קרה שהאשמתם מישהו לאחרונה
התבוננות מעמיקה על דרך הראייה של האגו יכולה לעזור לכם לשחרר קצת מטענים. לי באופן אישי, זה עוזר להרגיש המון המון הקלה.

האגו רואה את הזמן באופן מוזר. הוא משקיע הרבה בעבר. מבחינת האגו, העבר הוא הדבר המשמעותי ביותר בזמן, כי כך הוא יכול להתמקד בכאב ולהמשיך ולהביא אותו לעתיד. לנו זה נראה מאוד טבעי, כיוון שהתרגלנו לכך מאוד. אבל ההתמקדות של האגו בעבר, גורמת לו ליצור רצף של עבר עתיד, ללא מרווח נשימה של רגע ההווה. כן, הוא יודע שיש הווה, אבל בהווה הוא ממשיך לשחזר את העבר, הוא מגיב לאנשים רק מנקודת מבט של עבר, של צודק לא צודק, צריך לא צריך, וכל זאת על מנת שהעבר יקבע את העתיד.

הקשיבו לרצף של המנגינה הזו כדי להשתחרר ממטענים של רגשות שליליים. 

לכן, כשאנחנו מגיבים ממקום של כעס על מישהו שאנחנו פוגשים בהווה, (זה יכול להיות בן משפחה, חבר, מישהו שעובד איתנו וכו'), זה ממקום שהאגו הכתיב לנו איך להגיב. הוא אמר לנו להגיב מתוך תפיסה וראייה של עבר. אז אנחנו רואים את האדם שאתנו במפגש באופן מטושטש, לא רואים אותו כפי שהוא באמת, ואנחנו מגיבים לו כאילו הוא מישהו אחר ולא הוא בכלל. ממש כאילו שמנו צעיף על העיניים וביקשנו לא לראות אותו כמו שהוא עכשיו. ולמה זה מוזר? כיוון שהפגישה מתרחשת בהווה, ממש ממש עכשיו, אבל התגובה שלנו מגיעה מהעבר.

התפקיד שלך בשמיים הוא לברוא, והתפקיד שלך באדמה הוא לרפא

הקורס בניסים אומר, שהתפקיד שלנו בשמיים הוא לברוא, והתפקיד שלנו בעולם הוא לרפא. האגו אומר, שאין לנו שום תפקיד, אבל הציות לחוקים המוזרים שלנו עולה לנו במחיר של כאב. ולכן הרבה פעמים אנחנו מרגישים שאין משמעות לדברים שאנחנו עושים, או שמערכות היחסים שלנו הן חסרות תכלית ושאנחנו חייבים ללמוד דרך כאב, לקבל את הכאב כעובדה, ושרק דרך כאב אפשר לצמוח.

כל מערכת יחסים שנמסרת לשכינה, חווה ריפוי. ריפוי תפיסות, ריפוי של אשמה, ריפוי של דרך הראייה שלנו.

השכינה תשתמש בכל מערכת יחסים שנמסור לה, למטרות שלה, וגם כאן, אם האשמנו מישהו, אנחנו יכולים למסור את כל ההאשמות שלנו אליה, כדי שהיא תיקח אותם בעדינות, ותחזיר אותם אלינו כך שנראה את אותו אדם בדרך אחרת, אנחנו נראה את ההאשמות שלנו בדרך אחרת. אמנם זה לא יהיה קל, אבל זה יוביל לפתרון שביקשנו הרבה הרבה זמן בתוכינו.

וזה לא משנה באיזו מערכת יחסים מדובר, לשכינה אין מגבלות, היא יודעת בדיוק איך לפנות אלינו, איך לדבר איתנו, איך לתפוס את תשומת הלב שלנו באופן המדויק ביותר, אנחנו יכולים לסמוך עליה שהיא תדע איך ומתי להעניק לנו תפיסה חדשה. אנחנו רק צריכים להסכים ולא לראות מערכת יחסים אחת כחשובה או משמעותית יותר מאחרת. אפשר להתחיל עם מערכת יחסים שבה אנחנו ממש מרגישים שמישהו לוחץ לנו על הכפתורים הכי חמים, שם גם נמצאת המתנה שלנו שהיא שחרור ושמחה.

לכן, כל פעם שמישהו מעצבן אותנו, הוא מציע לנו הזדמנות לפגוש את התפיסות שלנו, את האשמות שלנו, הוא מציע לנו שחרור מכבלים. ככל שנתרגל להתבונן על כך ועל התפיסות שלנו, התגובות האוטומטיות שלנו יגיעו פחות ופחות. נכון, זה לוקח זמן, אבל עם עקשנות טובה ועם רצון ונכונות לא לוותר לעצמינו ולא להרגיש אשמה על הפעמים שכן הגבנו כך, נצליח ונגיע למטרה שהיא לאהוב את עצמינו ואת האנשים בחיים שלנו ולהשתחרר מאשמה.

#מחשבותאוהבות

acim-day173

 

 

10 יוני

By

No Comments

תתארו לכם איך היו נראים השמיים יום לפני שנולדתם

10 ביוני 2018 | By | No Comments

תתארו לכם איך השמיים נראו יום אחד לפני הלידה שלכם. איזו התרגשות גדולה הייתה שם, כל הפמליה של הנשמות שאתכם ידעה שאתם יוצאים למסע שכבר הייתם בו, אבל הפעם בחרתם לחדד ולפתח עוד כישורים לחיים בתוככם. הם התרגשו גם בשבילכם וגם בשביל עצמם. כי ידעתם שאתם יחד כקבוצה, הולכים להגיע יחד לגבהים חדשים, למקומות חדשים שלא הכרתם, לעזור אחד לשני לשייף את היהלום הפנימי שלכם. אולי קבעתם שתהיו משפחה? אולי קבעתם שתהיו אמא של, אבא של, בן של, בת של… מה שלא קבעתם, ידעתם שההתרגשות שאתם מרגישים עכשיו, תהיה העוגן שלכם כשתהיו כבר בחוויה של החיים בכדור הארץ.

מה שידעתם יום לפני שהגעתם לכאן, זה שתשכחו את כל מה שידעתם בשמיים. ידעתם שתשכחו את האהבה האינסופית וחסרת התנאים שיש לכם אחד כלפי השני בשמיים. ידעתם, שתהיו גם אולי אויבים. ידעתם שהיחסים ביניכם יהיו מורכבים. ידעתם שתרצו כל כך לבקר אותם, כי הם יראו לכם כל כך לא הוגנים, לא מבינים, משוגעים וחסרי היגיון, קשים. אנשים קשים. אנשים שלא אכפת להם מכם ומהרצונות שלכם. ידעתם שיהיה לכם קשה להיזכר. אבל ידעתם שזה אפשרי, והבטחתם, שלא משנה כמה קשה יהיה כאן, אתם תזכירו אחד לשני את הבית האמיתי שלכם. ידעתם שלבית שיש בתוככם, אתם חוזרים יחד.

לכולנו יש שיעורים שבאנו ללמוד כאן. לכולנו יש הסכמים שסוכמו מראש על ידי הדרכה גבוה יותר שקיימת בתוכינו ושייכת לתכנית שמובילה אותנו בחזרה לאהבה. כיוון שאם בשכל שלנו החלטנו לפני שנים ועידנים, שאנחנו לא המהות האלוהית שלנו, זה מה שהבאנו לחוויה שלנו, ואז יצרנו בתוכינו את הפירוד. פירוד מאלוהים, ופירוד אחד מהשני. וכדי להגיע לתודעה של האחדות, שבה כל השכלים שלנו מחוברים, אנחנו עובדים, מחדדים, משייפים, נזכרים ושוכחים. שוכחים ונזכרים. באנו לכאן להפוך לאומנים בהיזכרות, וכדי להפוך לאומני היזכרות, אנחנו צריכים לשכוח, אחרת לא נדע שנזכרנו. אנחנו לומדים וגדלים דרך השיעורים שלנו. לכן, כשיש לנו נושא מרכזי בחיים, כמו נניח הערכה עצמית, משהו שאני עובדת עליו כמשימת חיים, אנחנו נפגוש את כל המקומות שבהם אנחנו לא מעריכים את עצמינו, וכל הנושא הזה יעלה מול ההורים, בני זוג, אחים, חברים, ותמיד נרגיש שיש איזה דמות מרכזית שנוגעת לנו בפצעים, דווקא במקום הזה. אנחנו נרגיש שזה פוגש אותנו כבר מהילדות. בואו ניזכר ברגע הראשון שבו הרגשנו שלא מעריכים אותנו. שלא רואים אותנו, שלא רואים אותנו כמו שאנחנו רוצים שיראו אותנו. זה לא שהם לא מעריכים אותנו, זה נראה לנו כאילו הם בכלל לא אוהבים אותנו, לא מאשרים את הקיום שלנו.

הרגע הראשון הזה, יכול להיראות כמו נקודת משבר, אבל הוא נקודת החזרה הביתה, כיוון שמשם, מהסדק הזה שנוצר, אנחנו מבינים שיש משהו אנחנו אמורים להתייחס אליו. זה בלתי נמנע שלא נרגיש שם משהו, אכזבה, פגיעה, כאב, משהו שיוביל אותנו וינחה אותנו לבקש דרך אחרת לחוות את הדברים. זה יכול לקחת שנים, עד שנחליט שאנחנו רוצים לרפא את הפצעים האלה, אבל הקריאה לריפוי קיימת עוד הרבה לפני שהשמענו אותה בינינו לבין עצמינו, בינינו לבין אלוהים. אחרת לא היינו כאן בכלל.

כל השרשרת של האירועים בחיים שלנו, משתחררת על ידי הסליחה. סליחה למחשבות שלנו על עצמינו, על הדרכים שבהן שפטנו את עצמינו. סליחה על דברים נוראיים שאמרנו לעצמינו וסליחה לכל אדם ואדם שאיתו אנחנו נמצאים במערכת יחסים. ראינו את עצמינו כחלשים, חסרי אונים, כקורבן. ראינו את עצמינו כנפרדים. והפירוד במחשבה, יוצר פירוד בחוויה. מה יכול לרפא פירוד חוץ מאשר מחשבות על אהבה? על האהבה שאנחנו? ואני לא מדברת על חשיבה חיובית, אני מדברת על חשיבה שאם אני, פוגשת פצע בתוכי, והאדם שאיתו אני מתמודדת עכשיו פוגש פצע בתוכו, הוא נמצא ממש לידי, כמו קצה של קרן שמש. בקצה התחתון אנחנו נראים כנפרדים, אבל כשאנחנו מביטים למעלה, אנחנו רואים שבאנו בדיוק מאותו מקום. המקור שלנו הוא אותו המקור. ובמקור הזה אנחנו אחד, גם אם כאן למטה בקצה זה רק נראה כאילו אנחנו נפרדים ויש מרחב בינינו.

אז באנו לסלוח, ובאנו לשכוח, ובאנו לזכור ובאנו לאהוב, ובאנו לעשות את כל אלה על ידי כך שלא נאהב, ולא נסלח, ונרצה רק להאשים ולהעביר ביקורת, ולא נרצה לראות את המקומות בתוכינו שרוצים ריפוי, שזה בכלל קשור למחשבות שלנו, ולא נרצה בכלל לראות את עצמינו כאחד, וכל ההתנגדויות האלה ייראו לנו יום אחד אולי כבר חסרי טעם, מה הטעם בלא לסלוח? וכמה סבל אני מוכן לשלם בשביל זה? ואיזה מחיר באמת שילמתי כל השנים האלה? בבריאות שלי? בסבל שלי? באובדן שלי? והאם זה באמת שווה את זה? והאם האדם הזה שאני לא רוצה לשחרר אותו מהכעס שלי באמת עד כדי כך נורא? ואולי אתמקד בדברים הנפלאים והטובים שהוא מביא לחיים שלי? אולי אתמקד במהות האמיתית שלו? באנו לראות שהמעמסה הזאת בשלב מסוים כבר לא תואמת את מי שהפכנו להיות. ככל שאנחנו נזכרים יותר, אנחנו משילים יותר, ואז עדיין דברים עולים, אבל הפעם זה הופך להיות משחק זיהוי. משחק היזכרות, והכל מקבל כבר משמעות אחרת.

אז תתארו לכם עכשיו, איך היו נראים השמיים, בדיוק ביום המדויק שנולדתם.

IMG_5074

טיפול להקשבה וריפוי הילד הפנימי 

innerchildtherapyheader

23 דצמבר

By

No Comments

רוצה לסלוח בלי לסלוח

23 בדצמבר 2017 | By | No Comments

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהיא ניסתה לשכנע אותי לסלוח להם.
"את יודעת איך את תרגישי שחרור אחרי שתסלחי? אין אין, אני כבר לא כועסת, זה כאילו שאת עושה את זה בשבילך, את משוחררת".

לא רוצה לסלוח

אבל אני לא רוצה לסלוח. אני יודעת שזה נכון. אבל אני באמת מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות את זה. זה מפחיד מידי, לא ברור ויש לי הרגשה שלסלוח זה אומר לקבל אותם. להשלים. וזה נראה לי צבוע ולא אמתי עבורי עכשיו. אם אני באמת אקח את ההחלטה הזאת ואסלח, זה כאילו פטרתי אותם מהמעשים שהם עשו לנו. אני לא רוצה. אני לא מוכנה לזה עדיין. ודווקא חוסר המוכנות הזה, וההודאה בחוסר המוכנות הזאת, זה מה שבאמת עזר לי לסלוח. או יותר נכון כמעט לסלוח, כי מן הסתם יש לי עוד עבודה לעשות בנושא הזה.

מה שאני יודעת בוודאות, זה שבעקבות השיחה הזאת, החלטתי לסלוח לאנשים אחרים במצבים אחרים. גם אם הם היו נראים גרועים יותר. וגם אם זה קרה שנים אחרי. השיחה הזאת עזרה לי להכיר את המהות האמתית של הסליחה ואת הנכונות שלי וגם את חוסר הנכונות שלי לסלוח. יש מילים שאנחנו אף פעם לא שוכחים. כמו בטלנובלה, שפתאום אנחנו חוזרים אחורה, ונזכרים בקול ובתמונה ובאותם רגעים שחווינו שם. וזה עוזר לנו לבחור מחדש בין שפיות, לאי שפיות.

העננה שנעלמה כתוצאה מהסליחה

הרגשתי בסופו של דבר, אחרי המטען שהורדתי מעצמי, אחרי כל ההתבוננות והנכונות והתרגול, והכי חשוב, ההסכמה, שלא היה בכלל על מה לסלוח. זה כאילו שעננה שחורה שליוותה אותי במשך שנים, נעלמה, אבל בעצם היא גם מעולם לא הייתה מלכתחילה. בגלל זה, הקורס בניסים קורא למחשבות התקיפה שלנו, מחשבות אשליה.

הן לא ממשיות. הן נראות ממשיות כי אנחנו מעניקים להן את הכוח הזה של הממשות. אבל בפועל, בשורה התחתונה הן לא. הן כמו צל שמלווה אותנו ואנחנו כורעים תחת העומס. אני מאמינה שהסליחה היא תהליך. ורק הנכונות הקטנה ביותר, אחוז אחד שמוכן לסלוח, יביא איתו את השאר מצד השכינה, שלפי הקורס בניסים, היא גם ההדרכה הפנימית שלנו לריפוי. אנחנו רק צריכים להסכים.

וזה התהליך. הסכמה אחת בכל פעם.

סליחה

הסכמה.

בשקט עם עצמי, אני אומרת לשכינה שאני מסכימה לסלוח, ואני רוצה שהיא תראה לי, איך? איך עושים את זה? איך סולחים? אי אפשר להאיץ בתהליך הזה, כיוון שהאגו תמיד יתנגד וינסה למנוע מאיתנו לסלוח. אבל אפשר לתת לו להתהוות בכך שנהיה נכונים לסלוח בכל פעם קצת ועוד קצת, ואז זה כמו למצוא צדפה על החוף, בזמן שהגלים מסתירים עוד אלפי צדפות, ואז הגל שוטף אותנו, וכל הצדפות כבר נמצאות איתנו ביחד.

וזה מה שנקרא, לקצר את הזמן. עד שנבין שלסלוח זה לא אומר לוותר על משהו או להפסיד משהו. אלא זה אומר כן לוותר על מחשבה מוטעית. שמישהו או משהו מחוץ לעצמנו יכול באמת לפגוע בנו.
לוותר על מחשבה אחת שלילית ומרעילה בכל פעם.

מחשבה אחת פחות

סליחה אחת יותר.

והכל בזכות המלאכית שדיברתי איתה באותו היום ובדיוק באותו הרגע הקדוש.

15 נובמבר

By

No Comments

איך להפוך קנאה להצלחה?

15 בנובמבר 2015 | By | No Comments

קנאה

קנאה

הרגש הזה שאנחנו מזהים שלמישהו אחר יש משהו שלנו אין.

ויותר מכך, זאת האמונה שלאנשים רוחניים לא מתאים לקנא.

זה לא נראה טוב מבפנים…

אבל כן, מה לעשות שבן אדם הוא דבר מופלא בעל קשת של רגשות. וקנאה היא רגש שמנדנד לנו ולוקח אותנו למוטיבציה שמגיעה ממקום שמנסה להוכיח לאחרים, להשוות את עצמנו לאחרים ולהרגיש רע עם עצמנו.

גם לאנשים שמרגישים שיפור ענקי בחיים ובתחום הרוחני בכלל, קנאה היא עדיין חלק בלתי נפרד מהחיים. זה הרגל בסיסי שמגיע ממקום שמרגיש שאף פעם הוא לא מספיק טוב. לא משנה כמה התפתחנו או כמה אנחנו מצליחים, שלווים, מדהימים…

כשאנחנו מרגישים שלמים ואהובים מבפנים, כמו שאנחנו, האפקט הדרמטי של הקנאה יורד. אנחנו יכולים להתנהל עם הקנאה בדרך אחרת לגמרי.

אה, ושכחתי לציין את הדבר החשוב ביותר שקשור לקנאה ולמערכת היחסים שלנו איתה. אנחנו מתביישים בכך שאנחנו מקנאים. אבל מה הקנאה גורמת לנו לעשות? להיות בכעס פנימי. הקנאה בעצם משקפת לנו את הפוטנציאל שלנו שאנחנו רוצים לממש אבל משהו עוצר אותנו. משהו גורם לנו להמשיך לחשוב שאנחנו לא מספיק. אצלנו זה לא אפשרי, לא באנו עם הקבלות המתאימות.

בתקופה של המשבר הגדול ביותר שלי, הקנאה שלי הייתה כלפי חיים רגילים. כל מה שרציתי היה להנות מהדברים הקטנים מבלי להתעסק ולטבוע בדרמות הגדולות. קנאה תמיד מתמקדת בעתיד הלא ממומש או בעבר הכואב.

אבל למעשה, הקנאה, אם מסתכלים עליה בדרך קצת אחרת, יכולה לתת לנו דלק להגשים את הפוטנציאל שלנו. האגו רוצה הכל ורוצה עכשיו. כשאנחנו יודעים שצריך לחכות וצריך להיות מרווח זמן בין המקום שאנחנו נמצאים בו למקום שאנחנו רוצים להיות בו, זה מטריף אותו.

לפי הקורס בניסים, כשאנחנו מחוברים למערכת חשיבה של פירוד, תמיד למישהו אחר יהיה משהו שאנחנו מרגישים שחסר לנו. חשיבה של מחסור יוצרת פירוד, לו יש – לי אין. אני צריכה את מה שיש לו כדי להרגיש שלמה.

פעם, היינו מקנאים בדברים הרגילים, בדברים חומריים. בגדי מעצבים, נעליים, כלים, רהיטים, משקל,  הרגש המורכב יותר של הקנאה היה כמובן במערכות יחסים… היום, בעידן של המדיה החברתית, הקנאה מראה לנו חיים שמבוססים על מספרים. לייקים, עוקבים, מספר מנויים. פייסבוק, אינסטגרם, יוטיוב…וככל שאנחנו מתנגדים יותר לרגש הזה בתוכנו, ככה הוא גדל, וככל שהוא גדל, אנחנו מרגישים את הצורך התמידי להשוות את עצמנו לאחרים ולהרגיש רע עם עצמנו.

כשאנחנו רואים שפע אצל מישהו אחר, אנחנו מרגישים אוטומטית שאין מספיק בשבילנו, וגם אם יש, יקח לזה הרבה זמן להגיע אלינו. אבל אפשר לפרש את הקנאה מחדש כך: כשאנחנו מזהים שפע שיש מסביבנו, זה מראה לנו שאנחנו מזהים שפע בתוכנו.

התפקיד שלנו במצב הזה, הוא להיות סופר כנים עם עצמנו, מבלי להרגיש שזה לא בסדר או אשמה על כך.

acim-day69

  • מה גורם לי לקנא?
  • במי אני מקנא?
  • מה אני מרגישה שיש לו / לה שלי אין?
  • איך אני מתמודדת עם הקנאה הזאת?
  • האם אני מכירה ברגש הזה בתוכי?
  • האם אני מדחיקה אותו? האם אני מתעסקת בו יותר מידי?
  • איך מנתבים את הקנאה למקום אחר שיועיל לנו?

להסכים לקבל.

כדי להסכים לקבל את מה שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים דבר ראשון להכיר בכך שיש להם את מה שהם רוצים, ובכך לעורר את המוטיבציה בתוכנו לקבל את עצמנו, ולפעול מתוך השראה.

מחשבות גבוהות לגבי עצמנו יוצרות רמת אנרגיה גבוהה, ורמת אנרגיה גבוהה יוצרת פעולה מתוך השראה.

לתת לרגשות שלנו להתקיים בתוכנו, ולתת להם לחלוף, מבלי לנסות להאיץ בדברים ולפעול ממקום שרוצה אישור, או להוכיח למישהו משהו. לתת להדרכה הפנימית להוביל אותנו פנימה. לאפשר לדברים להירפא בתוכנו מבלי לנסות להשיג, להתאמץ וכו'…

בפעם הבאה שתרגישו קנאה, תזכרו שאין לכם צורך במה שיש לאדם השני, כי כל מה שאתם רוצים כבר קיים בתוככם. האור שקיים בך, הוא ההשתקפות של האור שקיים בי. ההצלחה שאני מזהה בך, היא ההצלחה שקיימת בי. השלווה שבך, היא השתקפות של השלווה שבי.

21 אוקטובר

By

4 Comments

5 דרכים שישפרו את כל מערכות היחסים שלך

21 באוקטובר 2015 | By | 4 Comments

5 דרכים שישפרו את כל מערכות היחסים שלך

הערה חשובה:

(הפוסט פורסם לראשונה באוקטובר 2015. ערכתי בו מספר שינויים ופרסמתי אותו מחדש).

מה הדבר הנחוץ ביותר בחיים שלנו? אהבה. אפשר לקרוא לאהבה גם האני הגבוה, הקול הפנימי או אלוהים. כשאנחנו מאוחדים עם הדבר הנחוץ הזה, אנחנו מחוברים לכוח האמתי שלנו. דברים זזים לנו הרבה יותר בקלות, הזדמנויות חדשות שלא חשבנו עליהן נפתחות, אנחנו מרגישים שקל לנו יותר לדבר ולבטא את מה שאנחנו מרגישים.

אבל בגלל שלימדנו את עצמנו הרבה זמן להגן על עצמנו מהפחד להיפגע, אנחנו מחפשים אהבה במקומות הלא נכונים, דרך מצבים לא נכונים, דרך ציפיות לא נכונות. ולמרות זאת, יש דרך שאפשר לזהות אהבה בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון.

והיא:

לזהות את עצמך באדם שמולך.

שם, כל החומות נשברות כל ההגנות מתמוססות, כאילו שום דבר לא היה שם פעם. איפה היה השיפוט? רק בראש.

ומשם מתחילה המחשבה. מי אני? מי אני באמת? מי זה אתה שעומד מולי? מי אתה באמת?

השבוע בפוסט, אני משתפת בכמה תובנות שעלו לי בשבוע האחרון לגבי מערכות יחסים.

טיפים עוצמתיים שיעזרו לנו להסיר את המכשולים שמונעים מאיתנו לזהות את עצמנו באנשים שאנחנו נמצאים איתם במערכות יחסים.

1.     אנשים רוצים רק שיקשיבו להם

לפעמים, עצות זה הדבר האחרון שמישהו רוצה. אנשים רוצים שיקשיבו להם, שיתנו להם מרחב לדבר בו, להיות בו בטוחים ולפרוק את הרגשות שלהם והמחשבות שלהם כדי להגיע לתובנות בעצמם. העצה הטובה ביותר שאפשר לתת למישהו היא לא דווקא העצה הרוחנית, אלא פשוט להיות שם בשבילו באופן מלא, להזיז את עצמנו הצידה ולשים את השיפוטיות שלנו ואיך אנחנו רואים את המצב בצד ולהיות ממש מרחב מקודש להקשבה וקבלה.

 

2.     אי אפשר לרצות את כולם

אחד הציטוטים הכי אהובים עליי הם של ביל קוסבי:

"איני יודע מהו המפתח להצלחה, אך המפתח לכישלון הוא לנסות לרצות את כולם."

האם להקשיב לראש שאומר לנו שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי לרצות מישהו או להקשיב ללב? לעולם לא נוכל לגרום לכולם להיות מרוצים. האגו תמיד פוחד שמישהו לא יאהב אותו, ולכן הרבה פעמים הוא עושה דברים מתוך ריצוי, מה שגורם לנו לבזבז המון אנרגיה. כמה פעמים אנחנו מרגישים לא מרוצים? התפקיד שלנו הוא לא לבטל את החלומות שלנו כדי להגשים חלומות של מישהו אחר. התפקיד שלנו זה להקשיב למה שהנשמה רוצה להגיד לנו. מה היא לוחשת לנו? כל השיעורים של הנשמה תמיד יהיו קשורים לאהבה עצמית ולריפוי מערכות היחסים שלנו, אבל לפעמים הריפוי הוא דווקא להקשיב לעצמנו וללב שלנו לפעמים השיעור הרוחני שלנו, הוא פשוט ללמוד להגיד לא.

 

3.     לסלוח זה הדבר המשחרר ביותר

כן כן, אני מדברת על הסליחה. הסליחה נתפסת בעינינו מגיל מאוד צעיר, למערכת של סחר חליפין. הסליחה היא תהליך. היא התהליך היפה ביותר שכל אדם עובר בחייו

הסליחה מצמיחה אותנו, ודרכה, אנחנו מגלים מי אנחנו באמת.

מה שלמדנו על הסליחה לעומת מה שהסליחה היא באמת, אלו דברים שונים לגמרי.

הסליחה היא לא משא ומתן, הסליחה היא לא 5 דרכים ל… או 10 דרכים להשיג …(כמו הפוסט הזה :)) הסליחה היא התהליך האינטימי ביותר שאנחנו עוברים עם עצמנו….ומשם, כן מגיעים לשלווה.

הכוונה שעומדת מאחורי הסליחה הרבה פעמים היא: "אני אסלח לך, כי אני טובה יותר / רוחנית יותר, ולכן, אתה בתמורה, תרד לי מהוריד".

יש במילה סליחה, כל כך הרבה אשמה, עד שעיוותנו את כל הכוונה האמתית שלה. הסליחה היא לא מילה. הסליחה היא לא מעשה שצריך לעשות כי אנחנו מוצלחים יותר או טובים יותר ממישהו. הסליחה היא בעצם תהליך שבו אנחנו ממשיכים לקלף את כל הצלקות והדברים שחווינו בחיים, ומוכנים לשחרר אותם באמת ולהביא אותם אל האור, כדי לרפא, לשחרר להבין. לשחרר אותם זה לוותר עליהם. אנחנו מוותרים על הצורך להחזיק בהם כמגננות ששומרות עלינו. הן לא שומרות עלינו, הן פשוט חוסמות אותנו מלהרגיש שוב את הלב שלנו פתוח.

סליחה

4.     כשאני מתמקדת בטעויות של העבר, אני לא יכולה לראות את האדם שמולי כפי שהוא באמת.

הדרך של האגו למנוע מאיתנו לרפא את מערכות היחסים שלנו ולשנות אותן, היא להתמקד רק בטעויות של האדם השני. כשאני מתרכזת בעבר, אני לא יכולה לקבל בשלמות את הרגע הזה, כשאני לא מקבלת בשלמות את הרגע הזה, אני גם חוששת מהעתיד, ואז קשה לי לראות את האדם שמולי כמו שהוא. אני מביאה את השיפוטים שלי מהעבר, ורואה רק אותם באדם הזה, אני יכולה לשחרר את הנקודה הזאת, לראות אותו מתחת לשיפוטים שלי, ולראות את התמימות שלו מתחת לדברים שהוא עשה או אמר. כך אני מאפשרת למערכת היחסים להשתנות. אנחנו לא מתעלמים מדברים שקרו, אנחנו מבקשים לראות אותם בדרך אחרת. הדבר החשוב ביותר שאני מזכירה לעצמי תמיד בזמן אמת, כשקורה משהו, הוא שנסיבות יש תמיד. השאלה היא איך אחווה את הנסיבות הפעם. האם אני אאפשר לנסיבות להשפיע עליי? לגרום לי לעצור? בכל פעם שאני מזהה שזה קורה, אני מתפללת לראות את המצב ואת המעורבים במצב בדרך אחרת, ולשחרר את ההשפעה של הנסיבות ממני. זה עוזר מאוד מאוד.

5.     המתנות שנתת, יתקבלו ברגע הנכון.

יש לנו תובנה, שיעור שלמדנו וישר אנחנו רוצים לתת אותו למישהו. הרבה פעמים הוא פשוט עדיין לא רוצה. ואנחנו, מרוב התלהבות רוצים לנער אותו ולהגיד לו, תתעורר! אנחנו זורעים את הזרע, משתפים מהמקום אישי שלנו, ואז אנחנו צריכים לשחרר. אנחנו לא יכולים לשלוט על מתי האדם שהענקנו לו את המתנה יפתח אותה. הוא יפתח אותה ברגע הנכון שלו. ככל שננסה לשלוט על זה, כך נרחיק אותו מהאפקט של המתנה להתקבל בשלמותה. התפקיד שלנו הוא לתת למי שאנחנו מרגישים מכוונים לתת, ואז להניח לזה להתקבל כמו שזה צריך להתקבל, בלי לשלוט, בלי לדאוג, בלי לחפור. גם אם זה ייקח מס' שבועות או אפילו שנים. לפעמים זה קשה, כי ההתלהבות שלנו ממה שגילינו וחווינו על עצמינו כל כך מורגשת, אבל לקבל את האנשים בחיים שלנו בדיוק במקום שהם נמצאים בו, יעזור לנו לקבל את עצמינו בדיוק במקום שאנחנו עכשיו ולנשום לתוכו בהקלה. כל דבר מגיע בדיוק ברגע הנכון.

כל מערכות היחסים שלנו, סופם להירפא ולהפוך ליחסים קדושים, אנחנו מכירים את עצמנו באמת, אך ורק דרך מערכות היחסים שלנו. אנחנו נזכרים במהות האמתית שלנו, דרך מערכות היחסים שלנו וכך אנחנו מזכירים לעצמנו מי אנחנו באמת.

לא לשכוח לכתוב:

אילו תובנות עלו לך ממערכות היחסים שחווית עד היום?
שתפו אותן כאן למטה בתגובות.

מזמינה אתכם לסדנת הסליחה העצמיתית שאני מעבירה בחול המועד סוכות. 

מפחד לאהבה על ידי הסליחה 

לכל הפרטים:

מפחד לאהבה - סדנת סליחה

06 אוקטובר

By

No Comments

איך לשחרר ולסלוח? התכנית המלאה להאזנה.

6 באוקטובר 2015 | By | No Comments

בתכנית הנוכחית של מה הייעוד שלי, דיברתי על הנושא הכל כך חשוב של הסליחה.

לכולנו יש כל כך הרבה תהיות עמוקות בנושא הזה.

-איך אני יכולה לסלוח למישהו שפגע בי כל כך?

-מה מונע ממני לסלוח גם אם אני יודעת שאני ממש רוצה?

-מה זאת סליחה אותנטית שבאמת משחררת אותנו מכל הכבלים הפנימיים?

-איך באמת משחררים את הפחד לסלוח בתהליך בטוח שנפתח אליו בקצב שלנו?

-איך אנחנו יכולים לסלוח כשאנחנו חיים בעולם הדואלי של טוב ורע?

אנחנו לא יכולים לסלוח ממקום אמתי, כל עוד אנחנו לא יודעים מי אנחנו.

אנחנו מלכתחילה שכחנו מי אנחנו באמת ושקענו לעולם שבו יש נפרדות. יש אותנו, ויש את האדם השני. יכול להיות שאנחנו אוהבים אותו ויכול להיות שלא. יכול להיות שיש לנו המון מחשבות שליליות או כאב מהקשר שלנו איתו, אבל מה שמפעיל את הכאב הזה בתוכי, יכול לעבור תהליך של ריפוי, כשאנחנו מבקשים את העזרה מאלוהים / מהאהבה / מההדרכה שלנו.

הסליחה נראית לנו הרבה פעמים כסחר חליפין. אני רואה אותך כאידיוט, ובגלל שאני כבר מתקדמת רוחנית, אני אסלח לך. כל עולם ההשוואות, מי יותר טוב ומי פחות טוב, מגיע מהאגו. ומתוך האגו, אין סליחה. מתוך האגו, יש רק התקפה. האגו רוצה שאמשיך להרגיש נפרדות, כעס, ותמיד להשאיר את חומת ההגנה הדמיונית שהצבנו בפני אנשים.

הקורס בניסים אומר, שהסליחה מציעה לנו כל מה שאנחנו רוצים. אנחנו חושבים שיש לנו הרבה בעיות או נושאים לסלוח עליהם, אך הבעיה היחידה שלנו היא ששכחנו שאנחנו מחוברים בכל רגע ורגע למקור שלנו.

התכנית מלאה בתובנות, כלים, דוגמאות ושאלות שלכם בנושא של הסליחה.

שמחתי כל כך להקליט את התכנית הזאת, עד עכשיו יש לי הרגשה שמשהו אחר היה בהקלטה של התכנית, חששתי בהתחלה שאולי החומר לא יעבור כמו שאני רוצה, אבל שחררתי את הפחד ופשוט נתתי לדברים לזרום חופשי, וזה מה שעשה את כל ההרגשה המבורכת בתכנית.

אז כדאי לקחת מאוד מחברת, כי יש המון תובנות שיעלו לכם במהלך התכנית לכתוב.

ומה עושים אחרי התכנית?

כותבים לי כאן, מה חשבתם? איזה דברים אתם מרגישים שקשה לכם לשחרר כדי לסלוח?

איזה דבר נראה לכם דווקא קל לשחרר על מנת לסלוח?

אשמח מאוד לשמוע ממך ואת מה שהרגשת בעקבות התכנית, כאן בתיבת הטקסט של התגובות למטה.

בנוסף, זה הקישור להרשמה לסדנת הסליחה. ההרשמה לסדנה כבר הסתיימה, אך ניתן להירשם לתהליך דומה באופן פרטני, לכל הפרטים יוצרים קשר כאן, או מתקשרים למס' 054-3435504

סדנת סליחה

 

 

01 אוקטובר

By

2 Comments

אתם שואלים – אני עונה

1 באוקטובר 2015 | By | 2 Comments

ביום רביעי הבא 7.10 אני מעלה פרק בתכנית האודיו האינטרנטית שלי, "מה הייעוד שלי"?
ועונה על שאלות שלכם בנושא של – סליחה במערכות יחסים.

הפעם לא יהיה אורח בתכנית, אבל אני הולכת לענות על שאלות שאתם תשלחו אליי על התמודדויות במערכות יחסים וכל מה שאתם רוצים לדעת על – איך לסלוח ממקום אמתי?

איזה נושאים הולכים להיות בתכנית ואיך הם יעזרו לך להתמיר את מערכות היחסים שלך?

-איך אנחנו יכולים לסלוח ממקום אמתי ולא מתאמץ?
-מה הכוח האמתי של הסליחה?
-למה אנחנו תופסים את הסליחה כמשהו שמוריד מהכבוד שלנו?
-מה זאת סליחה אותנטית ואיך היא קשורה אליי?

נצלול לעומק בנושא הזה של הסליחה יחד עם העקרונות של הקורס בניסים.

איך שולחים אליי את השאלות?

התכנית כמובן עוסקת בהתפתחות אישית ורוחנית ובה אני תמיד אוהבת לתת המון טיפים על מערכות יחסים, בחירה בייעוד שלנו, בטחון להיות מי שאנחנו באמת ועוד המון דברים טובים.

**אז כדי לשלוח אליי את השאלות שלכם, פשוט צריך להיכנס לעמוד הזה, ולשלוח אליי את השאלה בטופס.

ברגע שאעלה את התכנית, אשלח לך את הקישור להאזנה.

המשך חג שמח ממני, ומחכה לשאלות לך כאן בטופס.

באהבה ענקית!!

נילי

נילי ווצ'ינה

23 ספטמבר

By

No Comments

למה חוסר וודאות דווקא כן טוב לחייך?

23 בספטמבר 2015 | By | No Comments

Uncertainty_gift

מי קיבל פעם קריאת התעוררות ולא נענה לה?

ולמה אני מתכוונת? זוכרים את כל הפעמים שקרה משבר בחיים שלנו? איך הגבנו? נכון שברגע הראשון אחרי ההלם הראשוני חשבנו שזה סוף העולם? אני יודעת שאני כן.

אבל…

במסר של היום, אני רוצה להזכיר לך דבר אחד. בחשיכה הגדולה ביותר שלך, נמצא האור החזק והמבורך ביותר. אחת הברכות שיש לנו באופן מולד, היא לזכור מי אנחנו באמת. הדבר הכי חשוב בחיים שלנו הוא שהכול יהיה בסדר, ושיהיה בסדר עכשיו. ולפעמים, הרבה פעמים כדי שהכול באמת יהיה בסדר ולא כמו שאנחנו חושבים שצריך להיות בסדר כלומר שדברים יקרו בדרך שלנו, היקום מראה לנו דרכים חדשות לגדול ולצמוח.

מה זה למשל עבורי שהכול יהיה בסדר?

זה להיות בשלום עם חוסר וודאות, זה לדעת שלעיתים, לא משנה מה תהיה התוצאה, יש משהו שבטוח יוביל אותי לתוצאה הגבוהה ביותר עבורי, זה לדעת שכל הדפוסים שאני רוצה לשנות ועדיין לא שיניתי, ניתנים לשינוי ולדעת שיש סיבה מאחורי כל דפוס שמגביל אותי. אחרי שאנחנו מפנימים את השיעור, אנחנו מרגישים התרחבות מסוימת, שלווה, ידיעה פנימית של כוח גדול מאתנו שקיים בתוכנו שמסדר את כל העניינים החשובים בחיים שלנו, וזה מבחינת הנשמה, מה שנקרא בסדר. למרות שבאותם רגעים של קושי, המצב הקשה לא מותיר לנו ברירה אלא להיכנס פנימה לעולם הפנימי שלנו ולגלות מה באמת קורה שם…

הכל לטובה

ואז כשהימים חולפים, אנחנו לא חושבים על כך בדרך כלל, יום עובר ועוד יום, אנחנו סוחבים אתנו מטען רציני של כעס ואכזבה מאנשים בחיינו, קשה לנו באמת לרצות לסלוח, הרבה פעמים אנחנו חושבים שסלחנו, אבל האגו שלנו דואג להזכיר לנו בכל פעם מחדש את הפגיעות והרגשות השליליים מהעבר, והעבר מושלך שוב ושוב על עתיד שממחזר את עצמו – ואז אנחנו מרגישים תקועים.

wake up call עבורך

ואז, יכול להיות שאנחנו מקבלים עוד wake up call מהיקום, ושוב, אנחנו מפרשים את זה כמשהו רע. אבל יכול להיות, שגם מדובר בעוד משהו, שרוצה שנתעורר למי שאנחנו באמת. אז האם באמת יכול להיות מצב של תקיעות? אם כל הזמן היקום פועל לטובתינו הגבוהה ביותר, והוא נותן לנו פתרונות אז האם יש באמת קושי? רק אם אני רואה אותו ככזה.

אני זוכרת שבאחד התכניות של זמן מיסטיקה שהשתתפתי בהן, עלה לשידור מאזין שהיה בתקופה כלכלית מאוד קשה כתוצאה משותפות לא טובה. השאלה שלו הייתה עם חזון קדימה, "מה הייעוד שלי"? ואני חשבתי לעצמי, כמה טוב שהוא חווה את מה שהוא חווה, כדי להתעורר למי שהוא באמת ולהתחיל לשאול את השאלות האלה.

איזה דבר שנראה לי עכשיו קשה בחיים שלי קשור לדפוס שאני אוחזת בו ומגביל אותי? לדוגמא, אם יש לי מחשבות תמידיות של חוסר כסף, אני חווה בעיה כספית, איזה דפוס אני יכולה לשנות ובאמת לעבוד עליו? לא על מנת לשפר את עצמי, אלא על מנת לשפר את הדרך שבה אני חווה את החיים שלי. אולי אני צריכה לראות מאיפה "אספתי" את הדפוס הזה? אולי אני צריכה לראות אם יש מישהו שקשור לאמונה הזאת ואני צריכה לסלוח לו? אולי זה על סמך טעויות שעשיתי אני בעבר ואני פוחדת שוב לטעות?

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו השאלה, איזה דפוס אני מרגישה שהכי מגביל אותי עכשיו בקושי שאני חווה? יכולה לעזור.

ועכשיו אלייך:

אם עלית על משהו או משהו עלה לך לגבי דפוס שגילית שמגביל אותך בקושי שאת חווה עכשיו עליו כאן בתיבת התגובות.

יכול להיות מאוד שיש מישהי או מישהו שיכולים להיעזר בתובנות שהגעת אליהן.

ככל שאנחנו משתפים יותר את הייקום ברעיונות שלנו, אנחנו נותנים שירות טוב יותר אחד לשני ואף פעם אי אפשר לדעת איך זה יכול לעזור לעוד מישהו שנמצא בדרך. כל שיתוף עוזר ומועיל למישהו אחר וגם לך וחוץ מזה, זה תמיד מעשיר לראות עוד נקודות מבט, רגשות והשתקפויות אחד של השני.