Image Image Image Image Image Image Image Image Image

קורס בניסים

23 ספטמבר

By

2 Comments

סליחה במערכות יחסים

23 בספטמבר 2018 | By | 2 Comments

מערכות יחסים, הן הדרך הטובה ביותר ללמוד להתעורר למהות האמתית שלנו. יחד עם האדם שאיתו אנחנו נמצאים במערכת יחסים אנחנו לומדים מה מכעיס אותנו, מה גורם לפצעים הלא מרופאים שלנו לכאוב שוב ושוב, מה המילים שהכי מכאיבות לנו וכו'…

תכנית הלימודים של השכינה

בכל חוויה אנושית יש תכנית שמותאמת אישית. התכנית הזאת מוכנה כל הזמן, היא הייתה מוכנה מהרגע שבחרנו לשכוח מי אנחנו באמת. היא נמצאת עמוק בזיכרון שלנו. התכנית האישית שלנו תוכננה בעדינות רבה על ידי אחת שיודעת בדיוק את מה שאנחנו חווים, את מה שחווינו, ואת המקום שאליו אנחנו אמורים להגיע. היא יודעת בדיוק את מי עלינו לפגוש כדי להגיע לריפוי של אמונות ודפוסים שמכאיבים לנו פעם אחר פעם. היא יודעת שהדברים בתוכנו שקוראים לאהבה, מתאימים את עצמם לדברים שקוראים לאהבה אצל האדם שפגשנו. ממש מערכת מתואמת שיודעת שדרך המפגש הזה, כל אחד מאיתנו יוכל לרפא את הפצעים שלנו בדרך המקסימלית ביותר.

ברגע שבחרנו את הבחירה העדינה ביותר, לזכור מי אנחנו באמת, התכנית נכנסת לפעולה, ואז יתחילו לעלות דברים במערכות יחסים. כעסים, טינות, דברים שייראו לנו גרועים מאוד. אנחנו נחשוב שפגעו בנו, בגדו בנו, העליבו אותנו, אכזבו אותנו, ואז נראה שיש לנו שתי אפשרויות. א. להעמיק את האמון בפירוד ובשיפוטיות. ב. הזדמנות למפגש קדוש של סליחה עמוקה.

איך לסלוח

 

הדרך שבה גדלנו, גרמה לנו ללמוד על ידי המשפחה מה זו אהבה. אז אם גדלנו באמונה שאהבה היא שליטה, או אהבה ותשומת לב מגיעות על ידי מניפולציות, אמונה שאנחנו קורבן, או שקרים, אלו הנסיבות שנמשוך אלינו אחר כך כשנגדל, כדי לרפא את האמונות שלנו בנוגע לאהבה.

מהי סליחה?

סליחה היא שחרור מוחלט של שיפוטיות. אחת הסיבות שאנחנו מתקשים כל כך לסלוח לאנשים, היא ההיאחזות האינסופית שלנו בשיפוטיות. מה היה צריך לקרות, מה לא היה צריך לקרות, מה הייתי צריך לעשות ומה לא לעשות, מה הוא אמר ומה הוא לא אמר. אמונות וסטנדרטים שיש לנו כלפי העולם שלא מתממשות ומעוררות בנו אכזבה, כאב, חרטה איומה. כל אלו הן מחשבות השיפוט שלנו, והן הדבר העיקרי שמונע מאיתנו לסלוח לאנשים בחיים שלנו ויותר מכל לעצמינו.

לפעמים אנחנו באמת מאמינים שסלחנו למישהו, אבל כשאנחנו נזכרים במה שהוא עשה, עולה בנו שוב כעס. במצב כזה אנחנו יכולים להיות בטוחים שלא סלחנו ממקום שלם. לא וויתרנו עד הסוף על הכעס והשיפוטיות שלנו. מה בעצם גורם לנו לתדלק שוב ושוב את הכעס, השיפוטיות והמחשבות ההרסניות שלנו? חוסר הרצון שלנו לשחרר את השיפוט, והרצון שלנו להיאחז בו. מי נהיה בלי מחשבות השיפוט שלנו? אנחנו לא יודעים. לא מכירים את עצמינו במובן הזה של להיות אוהבים, כי באנו לכאן כדי לשרוד ושכחנו מי אנחנו באמת.

כל מה שמכעיס אותנו לא קרה באמת. זה קרה במקום בשכל שממנו אנחנו נאבקים להשתחרר ובו זמנית נאבקים להגן כי זה מה שאנחנו מכירים, ומה שאנחנו מכירים מרגיש לנו הרבה יותר בטוח. גם אם זה מעורר בנו כאב. השחרור מהכאב הרבה יותר מפחיד אותנו כי אם נשתחרר מהכאב נדע מי אנחנו באמת. כל מה שמכעיס אותנו לא יכול להיות אמיתי, כי האמת נועדה לשחרר אותנו ולא להכעיס אותנו

ניסים במערכות יחסים

כל נסיבות החיים שלנו, תוכננו בעדינות על ידי אחת שהמטרה שלה היא הטובה ביותר עבורנו. היא יודעת שדרך החוויה הזו יכול להיות שנבחר בצעד קטן לזכור שחייבת להיות דרך אחרת, ואז נבחר שוב, ונבחר שוב, גם תוך כדי מאבק, וגם תוך כדי כך שקורים דברים, אבל לבסוף נגיע לנקודה שבה נתבונן ונראה איך בכל פעם שבחרנו לעצור את התגובות האוטומטיות שלנו ובחרנו באהבה, התחרש נס. משהו אחר לגמרי ממה שלמדנו שיכול לקרות.

איך לשחרר את השיפוט?

איך אנחנו משחררים את השיפוטיות שלנו? אנחנו מתחייבים להפסיק להשקיע בה. מתחייבים לוותר עליה. ויודעים שכל מה שאנחנו רואים, מרגישים וחווים כרגע מגיע מתוך מחשבות השיפוט שלנו. כל אשמה, חרטה, כעס, אכזבה קשה ככל שתהיה, מגיעות מתוך מה שאנחנו מאמינים בו לגבי עצמינו וקשה לנו מאד לשחרר אותו. איך משחררים? מפסיקים להשקיע בשיפוט. מפסיקים להשקיע את האנרגיה, המחשבות וההתמקדות שלנו במה היה צריך לקרות, ובמה לא היה צריך לקרות. משהים את כל מה שקרה, פונים אל השכינה ומבקשים נס. מבקשים לפתוח פתח קטן שבו היא תיתן לנו את התפיסה המתוקנת, ואז נראה איך דברים משתנים לנו מול העיניים.

לכן ככל שנתחייב לעצמינו להאציל אהבה ולא להמשיך להפריד על ידי האגו, נראה איך נס אחרי נס מתרחשים בחיים שלנו. נתחבר יותר ויותר לתכנית האישית שלנו ובמקום כעס יתפנה מקום לשלווה שתופסת את המקום הטבעי שלה מבפנים.

שאלה:

באילו שיפוטים, דעות וטינות אנחנו אוחזים ולמה?

חדש – מפגשים אישיים בקליניקה בתל אביב:

בפגישה אישית איתי, תקבלו מרחב בטוח לשיחה רגשית עמוקה. במקום שקט ונעים בתל אביב, עם חניה (לשעתיים חינם), במרחק 2 דקות הליכה. הפגישה היא בת שעה. בפגישה נגיע יחד לבהירות במחשבות. השיחה עוזרת לנו להגיע לשינוי תפיסה על כל מצב קיים. על ידי התבוננות פנימה וזיהוי הדרך בה למדנו שצריך לקבל אהבה מהעולם, זיהוי הדפוסים שלנו, זיהוי כל המקומות בהם אנחנו בוחרים נגד עצמינו, אנחנו לוקחים אחריות על החלק שלנו בכל מצב.

לכל הפרטים על המפגשים לוחצים כאן 

מחשבות אוהבות קליניקה

30 אוגוסט

By

No Comments

מכעס לשלווה במערכות יחסים

30 באוגוסט 2018 | By | No Comments

d

בכל פעם שאנחנו מרגישים כעס על מישהו במערכות יחסים, אנחנו יכולים לדעת שיש לנו אמונה שמשהו בעולם החיצוני יכול לפגוע בנו, ואת האמונה הזאת אנחנו רואים בהתנהגות של אותו אדם ספציפי כלפינו. התנהגות שמקשה עלינו וגורמת לנו להרגיש את הרגשות שמתעוררים בנו.  האמונה הזאת נמצאת בכלל בעולם הפנימי שלנו. אנחנו פשוט מאמינים שיש כוח שיכול לפגוע בנו, ואת הכוח הזה אנחנו מזהים בהתנהגות של אנשים אחרים כלפינו. זה יכול להתבטא בחוסר אמון כלפי אנשים מסוימים, בשקרים שהם סיפרו לנו, בהתפרצויות זעם, בזלזול של אנשים כלפינו, ובתחושה כללית שהם פשוט לא רואים אותנו ואת הצרכים שלנו. לא מבינים אותנו לעומק.

מה הקשר אלינו ואל המחשבות שלנו?

תכלס, מצד אחד, אני בעד להאשים. להפנות ישר את האצבע המאשימה החוצה. הרי הם התנהגו ככה, מה זה בכלל קשור אליי? אין לי שום קשר ואחריות להתנהגות של אנשים אחרים. אבל, מצד שני, עדיין זה לא משנה את התחושה הרעה, זה רק מחמיר אותה. ומרגע שאנחנו יודעים שיש לנו חלק נכבד מאוד במציאות שאנחנו חווים, אנחנו ממש מתקשים לחזור אחורה.

זה כאילו שגילו לנו את הסוד הכי גדול, שהחיים שלנו בידינו, ועכשיו אנחנו מנסים להסתיר את הסוד הזה מעצמינו בחזרה וזה ממש בלתי אפשרי, כי אנחנו יודעים שאנחנו מרמים את עצמינו ככה. בדרך כלל אחרי שאני מסיימת להאשים, אני מתחילה להתבונן פנימה ולראות איפה החלק שלי במה שאני חווה?

acim-day174

יש אנשים שנוגעים לנו בכפתורים הכי רגישים, מעוררים בנו רגשות ממש לא פשוטים. רגשות שאנחנו יודעים שברגע שאנחנו נמצאים ליד אותו בן אדם, בין אם פיזית ובין אם לא, אנחנו מבינים אנחנו לא אוהבים אותו ולא עושה לנו טוב לחשוב או להיות ליד האדם הזה, יש אנשים שבאמת ממש קשה לנו איתם. במילה אחת סלידה. אבל מתחת לסלידה, יכולה להסתתר אכזבה, ומתחת לאכזבה, מסתתר כאב מאוד גדול.

קשה לנו שהם לידינו, קשה לנו שהם מעוררים בנו כעס, קנאה, ממש לא נעים לנו שהם לידנו ואנחנו מעדיפים שהם יתרחקו מהחיים שלנו או שאם הם חשובים לנו, חשוב לנו שהם יבינו מה אנחנו רוצים, יראו אותנו, יראו את הצרכים שלנו, יראו מה חשוב לנו, יכבדו אותנו.

מדובר בנו. במערכת היחסים שלנו ועם עצמינו. החדשות הטובות הן שכל מערכות היחסים שלנו מדויקות בדיוק למה שאנחנו צריכים ללמוד באותו זמן נתון שאנחנו נמצאים עם האדם הזה. כל מערכות היחסים מדויקות לנו כי שם יש הזדמנות מקסימליות ללמוד על עצמינו. כל מי שנכנס לחיים שלנו צריך להיות שם. יש מטרה למערכות היחסים שלנו, גם אם הן מקשות עלינו, אף אחד לא נכנס לחיים שלנו בטעות.

גם אם זה כשאנחנו נמצאים ליד האנשים האלה או חושבים עליהם קשה לנו איתם, אין טעויות בתכנית של הנשמה שלנו להשתחרר מהתפיסות השגויות שלנו על עצמינו. יש תכנית מסוימת שבה אנחנו נפגשים עם אנשים מסוימים שהמטרה שלה היא להגיע לריפוי מקסימלי של שני הצדדים. אדם א' פוגש את אדם ב', כל אחד מביא למערכת היחסים את החבילה שלו, ושני הצדדים מחליטים באופן לא מודע להגיע יחד לריפוי מקסימלי. ריפוי של התפיסות שיש לנו לגבי עצמינו.

לקחת את מערכת היחסים ולהפקיד אותה בידי האהבה

אנחנו יכולים לקחת את מערכת היחסים הזאת, לפתוח אותה, להתחיל לפרום את הקשרים שבה, ולנסות לראות איך לעורר בנו את הזיכרון האלוהי שהיא מביאה בתוכה, זיכרון של בית קדום. איך אנחנו יכולים לקחת את המחשבות שלנו על מערכות היחסים האלה בייחוד אם אנחנו מרגישים קורבן? אנחנו יכולים להתבונן על הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמינו כקורבן, ולראות איך אנחנו מזינים בכפית את המחשבות האלה. יש משהו שקורה לנו, שמחכה לנו שנסתכל עליו ונלמד אותו. בסופו של דבר, ברגע שנכנע ונפקיד את מערכת היחסים בידי השכינה, נתחיל לנתב את המחשבות שלנו בחזרה אל אלוהים, ונחווה שלווה.

אנחנו לא תמיד יודעים שיש כאן הזדמנות ללמידה, אנחנו יכולים ממש להרגיש עוינות כלפי אותם אנשים, להרגיש שאנחנו חסרי אונים, תקועים. יכול להיות שהכעס הקטן הזה שלנו, מסתיר הר געש גדול וענקי שרוצה להתפרץ החוצה. ברגע שאנו יודעים על מה הכעס, הרבה יותר קל לנו להסתכל על הדברים בבהירות ולבקש לראות מה השיעור שלנו כאן.

חלק מאוד גדול מכל תהליך סליחה, הוא לדעת בבהירות על מה אני כועס? וזאת כדי לדעת על מה עליי לסלוח כדי להשתחרר. סליחה על פי הקורס בניסים היא לזכור רק את המחשבות האוהבות שנתת וקיבלת בעבר, על מנת להיזכר בהן עכשיו, ולאפשר לנס להתרחש באופן טבעי. הנס לא יתרחש ללא הבקשה שלנו, כי השכינה לא תפר את הבחירה החופשית שלנו. כשאנחנו בוחרים בנס, משהו אחר קורה. גם אם זה לוקח זמן. המטרה היא לראות את עצמינו בדרך רכה יותר ולזכור שמתחת לכל הר געש מסתתרת קריאה לאהבה שלנו כלפי עצמינו, ואת הקריאה הזאת אנחנו רואים בהתנהגות של אנשים אחרים. כשאנחנו מסכימים לראות אותם כמו שהם באמת, אנחנו מסכימים לראות את עצמינו כמו שאנחנו באמת.

בכל מחשבה של נפרדות מאח, יש רסיס של מחשבת איחוד שאלוהים עצמו הניח בה. אלוהים לא יכול בכלל לחשוב על נפרדות, ולכן גם כשאנחנו מאמינים בנפרדות, משהו בתוכנו יודע שזה לא נכון באמת. זה הכוח האלוהי, הזיכרון האלוהי שטבוע בנו לא משנה עד כמה נאמין שאנחנו נפרדים. שכל שחושב על נפרדות, מנסה להכחיש את עצמו, אבל הוא פשוט לא זוכר שהוא מאוחד עם אלוהים.

אז איך אנחנו לוקחים אחריות על המחשבות שלנו?

אז בואו ננסה לראות איזה תפיסות יש לנו לגבי אותו אדם שמרגיז אותנו? לגבי עצמינו? אם נניח אני מאמינה שהייתי ילדה / נערה שאכזבה את אחד ההורים, נניח שאחד ההורים רצה שאיוולד בן, אבל נולדתי בת? אילו מחשבות יובילו אותי במהלך החיים? איך אנסה להתנהג כדי לקבל את האישור והאהבה שכל כך רציתי? איזה תלמידה הייתי בבית הספר כתוצאה מהאמונה הזאת? האם ניסיתי להביא ציונים טובים כדי להוכיח שאני לא טעות? או שמרוב כעס הייתי תלמידה לא "טובה"? איך המבט של ההורים הקפיא אותנו כשאמרנו משהו לא במקום? זה מה שניקח אותנו ונביא אותו למערכות יחסים מרכזיות. עם בני זוג, עם ילדים, עם חברים לעבודה וכו'.

נפגשו את השיעור הזה שוב ושוב ולא נוכל לברוח ממנו. למה אנחנו חושבים שאנחנו לא מספיק טובים? לראות איך האמונה הזאת וכעס הזה יוצרים שילוב שמצית שוב ושוב את האש שבתוכינו עלינו ועל אנשים אחרים, להרגיש שאנחנו במבחן תמידי, אם אנחנו מספיק טובים, מספיק חכמים, בעלי ערך וכו. אז בואו ניקח את הצעד האמיץ הזה ונסתכל על האמונות שלנו ללא חשש.

ספרו לי מה עלה לכם כשקראתם את הפוסט?

אשמח לשמוע את התגובות שלכם כאן.

נשיקות!

נילי

 

26 אוגוסט

By

2 Comments

להשתחרר מהאשמה ואשמה

26 באוגוסט 2018 | By | 2 Comments

הכל מתחיל בהחלטה של רגע. ברגע אחד שאנחנו בוחרים לתקוף מישהו במחשבה שלנו, ולהוציא את הכעס שלנו בלי לעצור. לפני ההחלטה הזאת היו הרבה מחשבות, הרבה כעסים, הרבה שיחות בדמיון של איך זה ייראה, איך זה יהיה…אבל בתוך תוכנו אנחנו יודעים שמי שמנהל באותם רגעים את ההצגה, זה הכעס והרצון שלנו להוכיח שהכעס שלנו מוצדק. ובגלל שהכעס שלנו מוצדק, אנחנו מרגישים מחויבים לו, ומחויבים להוציא אותו.

כל מה שמכעיס אותנו נותן לנו הזדמנות לריפוי

הרבה פעמים אנחנו מתחרטים אחר כך, אבל דווקא באותם רגעים שאנחנו כועסים על מישהו, אנחנו מקבלים מאותו אדם הזדמנות לתרגל את כל מה שלמדנו עד היום על סליחה, חמלה, התבוננות פנימה וזיהוי ההשלכות שלנו. לוותר על הכעס ולתקשר אותו ברמה אחרת, ברמת שיח שמפגיש אותנו כזהות אלוהית לזהות אלוהית. אז זה לא אומר שאנחנו לא צריכים להקשיב לכעס. אבל יש לנו בעצם הזדמנות גם להקשיב לו, ולנתב אותו למקום של ריפוי.

בכל פעם שאנחנו תוקפים מישהו בחיים שלנו, (כועסים, מפנים אצבע מאשימה, חושבים על שיחות שננהל איתם ועל כמה הכעס שלנו מוצדק), זה בא ממקום שאנחנו רוצים להיפטר מאשמה. אנחנו מרגישים אשמה, בתוכינו, לגבי משהו שקשור אלינו, אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות איתה, זה כואב מידי להתעסק עם אשמה, לכן, אנחנו מעבירים אותה הלאה, משליכים אותה, לא מוכנים לקבל שזה משהו ששייך לנו. הטלת האשמה נותנת לנו בדיעבד, אם אנחנו מסכימים, הזדמנות להתבונן על מושג הזמן המוזר של האגו.

אז אם קרה שהאשמתם מישהו לאחרונה
התבוננות מעמיקה על דרך הראייה של האגו יכולה לעזור לכם לשחרר קצת מטענים. לי באופן אישי, זה עוזר להרגיש המון המון הקלה.

האגו רואה את הזמן באופן מוזר. הוא משקיע הרבה בעבר. מבחינת האגו, העבר הוא הדבר המשמעותי ביותר בזמן, כי כך הוא יכול להתמקד בכאב ולהמשיך ולהביא אותו לעתיד. לנו זה נראה מאוד טבעי, כיוון שהתרגלנו לכך מאוד. אבל ההתמקדות של האגו בעבר, גורמת לו ליצור רצף של עבר עתיד, ללא מרווח נשימה של רגע ההווה. כן, הוא יודע שיש הווה, אבל בהווה הוא ממשיך לשחזר את העבר, הוא מגיב לאנשים רק מנקודת מבט של עבר, של צודק לא צודק, צריך לא צריך, וכל זאת על מנת שהעבר יקבע את העתיד.

הקשיבו לרצף של המנגינה הזו כדי להשתחרר ממטענים של רגשות שליליים. 

לכן, כשאנחנו מגיבים ממקום של כעס על מישהו שאנחנו פוגשים בהווה, (זה יכול להיות בן משפחה, חבר, מישהו שעובד איתנו וכו'), זה ממקום שהאגו הכתיב לנו איך להגיב. הוא אמר לנו להגיב מתוך תפיסה וראייה של עבר. אז אנחנו רואים את האדם שאתנו במפגש באופן מטושטש, לא רואים אותו כפי שהוא באמת, ואנחנו מגיבים לו כאילו הוא מישהו אחר ולא הוא בכלל. ממש כאילו שמנו צעיף על העיניים וביקשנו לא לראות אותו כמו שהוא עכשיו. ולמה זה מוזר? כיוון שהפגישה מתרחשת בהווה, ממש ממש עכשיו, אבל התגובה שלנו מגיעה מהעבר.

התפקיד שלך בשמיים הוא לברוא, והתפקיד שלך באדמה הוא לרפא

הקורס בניסים אומר, שהתפקיד שלנו בשמיים הוא לברוא, והתפקיד שלנו בעולם הוא לרפא. האגו אומר, שאין לנו שום תפקיד, אבל הציות לחוקים המוזרים שלנו עולה לנו במחיר של כאב. ולכן הרבה פעמים אנחנו מרגישים שאין משמעות לדברים שאנחנו עושים, או שמערכות היחסים שלנו הן חסרות תכלית ושאנחנו חייבים ללמוד דרך כאב, לקבל את הכאב כעובדה, ושרק דרך כאב אפשר לצמוח.

כל מערכת יחסים שנמסרת לשכינה, חווה ריפוי. ריפוי תפיסות, ריפוי של אשמה, ריפוי של דרך הראייה שלנו.

השכינה תשתמש בכל מערכת יחסים שנמסור לה, למטרות שלה, וגם כאן, אם האשמנו מישהו, אנחנו יכולים למסור את כל ההאשמות שלנו אליה, כדי שהיא תיקח אותם בעדינות, ותחזיר אותם אלינו כך שנראה את אותו אדם בדרך אחרת, אנחנו נראה את ההאשמות שלנו בדרך אחרת. אמנם זה לא יהיה קל, אבל זה יוביל לפתרון שביקשנו הרבה הרבה זמן בתוכינו.

וזה לא משנה באיזו מערכת יחסים מדובר, לשכינה אין מגבלות, היא יודעת בדיוק איך לפנות אלינו, איך לדבר איתנו, איך לתפוס את תשומת הלב שלנו באופן המדויק ביותר, אנחנו יכולים לסמוך עליה שהיא תדע איך ומתי להעניק לנו תפיסה חדשה. אנחנו רק צריכים להסכים ולא לראות מערכת יחסים אחת כחשובה או משמעותית יותר מאחרת. אפשר להתחיל עם מערכת יחסים שבה אנחנו ממש מרגישים שמישהו לוחץ לנו על הכפתורים הכי חמים, שם גם נמצאת המתנה שלנו שהיא שחרור ושמחה.

לכן, כל פעם שמישהו מעצבן אותנו, הוא מציע לנו הזדמנות לפגוש את התפיסות שלנו, את האשמות שלנו, הוא מציע לנו שחרור מכבלים. ככל שנתרגל להתבונן על כך ועל התפיסות שלנו, התגובות האוטומטיות שלנו יגיעו פחות ופחות. נכון, זה לוקח זמן, אבל עם עקשנות טובה ועם רצון ונכונות לא לוותר לעצמינו ולא להרגיש אשמה על הפעמים שכן הגבנו כך, נצליח ונגיע למטרה שהיא לאהוב את עצמינו ואת האנשים בחיים שלנו ולהשתחרר מאשמה.

#מחשבותאוהבות

acim-day173

 

 

23 מאי

By

No Comments

לשאול מה שלומך? ולהתכוון לזה באמת

23 במאי 2018 | By | No Comments

פעם שהייתי בת 17, קראתי בספר שדיבר על דרכים להצליח בחיים, (לא זוכרת את שמו), שכדי להצליח בדברים שאנחנו רוצים להשיג, צריך להתעניין באנשים. לשאול אותם, מה שלומם? אני זוכרת שהיה כתוב משהו כמו: בפעם הבאה שתפגוש מישהו, תשאל אותו, "מה שלומך"?  "איך אתה מרגיש"? ובאמת תתעניין. ואז כנערה חשבתי, שכדי לשאול את השאלות האלה, צריך למצוא מישהו להתעניין בו.

החלטתי לנסות את זה ושאלתי איזו שהיא קרובת משפחה רחוקה, "מה שלומך"? והאמת, שאני אפילו לא זוכרת מה היא ענתה לי. למה אני לא זוכרת? רק בגלל שזה לא באמת עניין אותי. עניין אותי מה יחשבו עליי, איך אני נתפסת, איך אני נראית בעיני הסביבה, ולאו דווקא איך הם מרגישים. כמובן שחוץ מהאנשים הכי קרובים אליי שתמיד עניין אותי איך הם מרגישים. שאלתי את זה והרגשתי מזויפת. כאילו אני עושה משהו אסור, שכתוב בספר כדי "להשיג" משהו ממישהו. בתוך תוכי הרגשתי שאני עושה משהו לא בסדר. מה רציתי להשיג? שוב, תשומת לב, מחמאות, אישורים. אבל כל עוד זה הגיע ממקום של להסתכל רק החוצה, ולא לראות את המניע האמיתי מבפנים, זה הרגיש מאולץ, לא אמיתי וריק מתוכן. משהו היה כבוי בתוכי, ואפילו לא ידעתי.

רק שנים אחר כך ותוך כדי תהליך, הבנתי שכדי להתעניין במישהו באמת, קודם כל אני צריכה להתעניין בעצמי. רק כשאתעניין בעצמי, בעולמות האינסופיים והעשירים שנמצאים שם, אוכל להבין מה זה להתעניין במישהו אחר. והאמת, שבכלל לא היה שום מאמץ בלהתחיל להתעניין באנשים, כי ככל שהתעניינתי בעצמי, ולא ממקום של ריכוז עצמי, אלא ממקום של ריפוי וצמיחה והתבוננות פנימה בכל יום ויום, התחלתי להתעניין באנשים אחרים, ולהתעניין באמת. וזה מדהים. כי ככל שאנחנו מתעניינים בעצמינו, אנחנו רואים אנשים אחרים באמת.

ואז ההתעניינות, תשומת הלב, השמחה בלדעת מה באמת קורה איתם, ומה הם עוברים? ואיך הם רואים דברים שקורים בחיים שלהם? והתהליך של הריפוי והצמיחה שלהם, הופכים לנקודה הכי מבורכת. הם הופכים למפגשים שבהם שני אנשים רואים אחד את השני לא כנפרדים יותר. יש נקודה בחיים שדברים מתרככים, וגם כשיש משברים, וריבים, ורגעים ממש ממש קשים, ככל שמתרגלים אהבה, אז חוזרים הביתה הרבה יותר מהר.

קורס בניסים

הקורס בניסים אומר, "כשאתה פוגש מישהו זכור שזהו מפגש קדוש. כפי שתראה אותו כך תראה את עצמך. כפי שתתייחס אליו כך תתייחס לעצמך. כפי שתחשבו עליו כך תחשוב על עצמך. את הדבר הזה אל תשכח לעולם, כי בו תמצא את עצמך או תאבד את עצמך". ואני חוזרת בלב על המילים, אל תשכח לעולם, כי כשאתה פוגש מישהו, אתה פוגש את עצמך.

וככה ממש, כל התהליך הזה, של לנסות להצליח בדברים שאנחנו רוצים תוך כדי שאנחנו מסתכלים החוצה, ממש עוזר לנו לראות מה אנחנו מאמינים שחסר בתוכינו,  הזיהוי הזה כל כך מקסים ועצמתי בעיני. וכל ההגדרות האלה שאנחנו פוגשים בתוכינו על הצלחה, ומה זאת הצלחה, ומה זה כישלון, ומה זה מטרות, ומה זה בכלל אני? כי ברגע שאנחנו מבינים מה הרגשנו שחסר בתוכינו, אנחנו יכולים לרפא, ולתת מקום לשינוי תפיסה עמוק להתרחש, ואין דבר שיותר מרחיב את הלב, ממפגשים שבהם אנחנו מתעניינים באנשים בחיים שלנו. מתעניינים באמת, רואים אותם באמת, רואים אותנו באמת.

לתיאום מפגשים אישיים ולכל הפרטים לוחצים כאן 

 מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

12 מאי

By

No Comments

כשציפיות לא מתממשות אפשר לשאול…

12 במאי 2018 | By | No Comments

לכולנו יש ציפיות, זה משהו שמחזיק אותנו, זה משהו שמחייה אותנו, זה משהו שגורם לנו להתרגש לקראת הדברים שעומדים להגיע.
אבל מה קורה כשאנחנו מצפים שמשהו או מישהו ישתנה וזה לא קורה? הקורס בניסים אומר שכעס מתעורר מתי שאני מאמין שהותקפתי, שתקיפת הנגד שלי מוצדקת, ושבשום אופן אינני אחראי על כך. מסקנה לא שפויה שמגיעה מהנחה לא שפויה. מה המסקנה הלא שפויה? שמישהו ראוי לתקיפה יותר מאשר לאהבה. כשמישהו לא ממלא מה שציפינו ממנו, מתעורר בנו כעס, אכזבה, כאב…

ואז אנחנו מתחילים לתקוף אותו במחשבה, לשפוט אותו, לומר כמה הוא לא בסדר, כמה הוא לא היה צריך להתנהג ככה וכו'… אבל גם כאן, הציפייה הייתה ברוב המקרים לאכזבה, הייתה אנרגיה של זה לא יקרה, זה לא מגיע לי, שאפילו לאו דווקא קשורה לאותו אדם, אלא לעניין שיש לנו סביב הנושא שציפינו ממנו למשהו. כבר לפני כן היה שם כאב, הכאב הזה פשוט בא לידי ביטוי דרך אותו אדם שציפינו ממנו למה שציפינו.

אם נחשוב על זה לעומק, כל דבר הוא ציפייה. יש בתוכינו ציפיות חיוביות מאנשים, ויש בתוכינו ציפיות שליליות מאנשים. הכל תלוי מה החלטנו לקחת מכל התנסות שחווינו. אם פירשנו אותה כשלילית, בדרך כלל נצפה למשהו שלילי שיקרה שוב ושוב ושוב. עד שנחליט לשים לזה סוף, ולראות דברים מנקודת מבט אחרת.

איך אנחנו יכולים לדעת למה אנחנו מצפים? פשוט מתבוננים על זה. מה הציפיות שלנו מהחיים? ואני מדברת דווקא על הציפיות השליליות. איך יודעים מה הן? פשוט מסתכלים על השיפוטים שלנו, ולפי זה נדע ממש בקלות. ציפייה ושיפוט קשורות אחת לשניה מאוד.

אם אני שופטת אדם מסוים שאני מאמינה שפגע בי, נגיד הוא אמר שהוא יתקשר והוא לא התקשר, או הוא הבטיח משהו והוא לא קיים, כמו לקוח שקבע פגישה וביטל ברגע האחרון, או בני זוג שלא רואים את הצרכים האחד של השני, יש שם ציפייה שלא התממשה, אבל הציפייה הייתה שלילית מלכתחילה, כי מסביב לאותו נושא, מסביב לאותו סיפור, יש לנו כאב. כשציפייה לא מתממשת, זה מדויק מאוד ומכוון אותנו להתבונן על מערכת האמונות שלנו שקשורות לאותו הנושא.

מחשבות אוהבות

אנחנו יכולים לאפשר לכל אדם ומצב למלא את התפקיד שלו בחיים שלנו מבלי לנסות לשלוט על הדברים, את התפקיד שהוא מרגיש שהוא רוצה למלא בעצמו ומבלי שנכריח אותו לעשות זאת. גם אם אנחנו לא מכריחים אותו לעשות משהו במילים, באנרגיה מרגישים את זה. כשזה נפסק לגמרי, כשאני מוותרת על הצורך להחזיק בציפיות ובוטחת בתכנית הגדולה יותר, משהו אחר קורה ומבלי שאנחנו מנסים או דוחפים בכוח, דברים מתחילים לקרות ולהסתדר.

הצטרפו אליי למפגשים אישיים – להתחיל את הקיץ באנרגיות חיוביות

מחשבות אוהבות מפגשים אישיים

08 ינואר

By

2 Comments

שבריריות היא כוח

8 בינואר 2018 | By | 2 Comments

לפעמים ברגעים של שקט, שאנחנו עם עצמינו ועם המחשבות שלנו, אנחנו מרגישים כמה הכוח שלנו מוגבל. לא בגלל שאנחנו לא טובים. לא בגלל שמשהו חסר לנו. לא בגלל משהו שעשינו מתי שהוא בחיים שלנו. לא בגלל שמישהו אחר הוא עם כוח גדול משלנו. אלא רק בגלל שאנחנו מחוברים למערכת חשיבה שלא טבעית לנו. היא נראית טבעית, היא נראית כברירה היחידה "לשרוד" בעולם הזה, והיא נראית מאוד "מוצדקת" בגלל כל הקשיים שאנחנו עוברים בכל ויום ויום, אבל היא לא.

לא טבעי שנראה טבעי

לא טבעי לנו להיות בתחרות, אבל זה מה שלמדנו. לא טבעי לנו לתלות אושר במשהו חיצוני לנו, כי עמוק בתוכינו אנחנו יודעים שהכוח הזה של האושר נמצא בתוכינו. אנחנו יודעים עמוק בתוכנו, שאין שום תועלת בלנסות להיתלות ולהיאחז באנשים שיתנו לנו את מה שאנחנו מחפשים בהם. ביטחון שייתן לנו שלווה ואושר מבחוץ. לא טבעי לנו להיות רחוקים ואטומים אחד לשני, אבל זה מה שלמדנו שמגן עלינו.

לא טבעי לנו לסגור את הלב, אבל זה מה שלמדנו שעדיף מלהיות פגיעים. לא טבעי לנו לשנוא את עצמינו, לא טבעי לנו לשפוט אנשים אחרים ולהחליט מתי הם היו בסדר ומתי לא, אבל אנחנו שופטים בכל רגע ורגע כי אנחנו מאמינים שאנחנו יודעים ומכירים את כל התמונה, את כל החתיכות של הפאזל. עצם זה שאנחנו  מתעכבים כל כך הרבה זמן על ההחלטות הלא טבעיות האלה, שנים, עידנים, אנחנו הולכים במעגלים. זה היה ככה מאז ומתמיד. מהזכרונות הכי ראשונים בילדות. דברים שראיתי מסביבי, כבר בגן. מי ישחק איתי? למי יש את הברביות הכי טובות? ואם אהיה לבד ואף אחד לא יציע לי? מי יתן לי את מה שאני מבקשת? ואז בבית ספר, למה המורה כועסת עכשיו? ובחטיבה, למה הילדה הזאת צוחקת עליי עכשיו, ומה אני עושה עם כל השנאה הזאת? אני באמת לא יודעת, ומרגישה שלא עשיתי כלום לאף אחד, אבל אני מקבלת רק רע. בכל מעגל חיים אנחנו פוגשים את עצמינו הרבה פעמים, עם הידיים בצדדים. חסרי אונים.

הפירוד הדמיוני

ואז, זיכרון אחר זיכרון, מקרה אחר מקרה, אנחנו יוצרים לנו כוח אחר, כוח שהוא לא אמתי, אבל בגלל שכל כך התרגלנו להאמין בכוח הזה, שכחנו מה הכוח האמתי שלנו. ההתחלה הייתה בבחירה הראשונית להיות נפרדים במחשבה מאלוהים. דבר שלא באמת התרחש מעולם ולא יוכל להתרחש לעולם. הניתוק הזה במחשבה, יצר פירוד. פירוד דמיוני בינינו לבין אלוהים, פירוד דמיוני בינינו לבין עצמינו.

הקורס בניסים אומר, "אם אתה בוטח בכוחך שלך, יש לך כל הסיבות להיות חושש לבאות, חרד ונפחד. למה אתה יכול לצפות מראש ובמה אתה יכול לשלוט? מה יכול לתת לך את היכולת להיות מודע לכל ההיבטים של בעיה כלשהי ולפתור אותם בדרך שרק טוב יצמח מן העניין? מה יש בך שיתן את יכולת ההבחנה בפתרון הנכון, ואת הערובה שהוא יוגשם? כשלעצמך אינך יכול לעשות אף לא אחד מן הדברים האלה. להאמין שאתה יכול משמעו לתת אמון בדבר בלתי אמין, ולהצדיק פחד, חרדה, דכאון, כעס וצער. מיהו אשר יתן את אמונו בחולשה ויחוש בטחון? ולעומת זאת, מיהו אשר ייתן את אמונו בכוח ויחוש חולשה"? "אלוהים הוא הכוח שבו אני בוטח". אבל אלוהים לא נמצא בחוץ, הוא נמצא בתוך כל אחד ואחד ואין שום דרך שבה ניתן להיפרד ממנו.

הכרה בחוסר השליטה שלנו בכל מצב, יכולה לגרום לנו לחשוש שנאבד את הכוח שיצרנו. אנחנו מאמינים שזה באמת הכוח האמתי שלנו, וקשה לנו מאוד לוותר על מה שהוא נותן לנו. אבל ההכרה בחוסר השליטה שלנו, יכולה לפתוח פתח להכיר בכך שאנחנו שבריריים, וזאת הברכה הגדולה ביותר.

הכרה בשבריריות היא כוח 

הכרה בשבריריות שלנו, היא הכי הכרחית. אחרת אין הזדמנות לכוח האמתי להתגלות בתוכינו. אבל זה לא נגמר שם. המטרה של ההכרה בשבריריות, היא בשביל להיחלץ ממנה ולא בשביל לטבוע בה. אין לנו יכולת לשלוט באף אחד ובמה הוא יעשה. להכיר בזה זה קשה, אבל גם משחרר. כי יש לנו יכולת להגיע לשביל שמוביל אותנו לכוח האמתי שלנו. למסור את כל הבעיות שלנו לאלוהים, זה להתחבר לכוח שלו, שהוא הכוח האמיתי שלנו. מתי זה קורה? ברגע של בחירה. איך זה מתהווה? על ידי עבודה. אימון, חזרה למערכת החשיבה הטבעית שלנו, צעד אחר צעד.

קורס בניסים

איך אפשר לשנות?

כששואלים אותי איך אפשר לשנות משהו? איך אפשר להגיע למקום שאני כבר רוצה להיות בו? הדרך להיחלץ מהחשיכה הזאת היא רק להכיר בה, ולראות שהיא לא ממשית. להכיר בחשיכה הפנימית שלנו, זה להכיר במחשבות שלנו. כל מחשבה שמגיעה ממערכת החשיבה של האגו, היא מחשבת תקיפה או שפיטה. אני תוקפת ושופטת את עצמי, אני תוקפת ושוטפת אחרים.

אני סולחת ומשחררת את עצמי מהתוצאות של המחשבות האלה. אין להן כבר השפעה עליי. חשוב כל כך להכיר במחשבות האלה, ולראות את הכעסים שלנו. עצם ההכרה שלנו במה שאנחנו חושבים בלי להרגיש רע עם זה, בלי אשמה, נותן לנו אפשרות להגיע מעבר למחשבות האלה, ולהתחבר למחשבות שיש לנו ביחד עם אלוהים. אלו המחשבות הממשיות. המחשבות האלה, נותנות לנו את השלווה שתמיד חיפשנו בחוץ ולא מצאנו.

על מי אנחנו כועסים מהילדות? לאיזה מההורים שלנו יש לנו עדיין טינות? מה אמרו לנו שגרם לנו להרגיש שאנחנו לא כשירים? לא מספיקים להיות כאן בדיוק כפי שאנחנו ? האגו אוהב לנתח מצבים, לטבוע לתוכם, לטבוע בשביל להישאר ולבכות. להיחלץ מהמערבולת שיצרנו בתוכינו, זה אפשרי, על ידי הכוח שנמצא וקיים בנו. אי אפשר לעשות עם הכוח הזה מניפולציות. אפשר רק להכיר בו, לרפא איתו, להכיר בגדולה שלו, ולבכות מעצם הנוכחות שלו וכמה שהיא נפלאה. לפעמים בשקט שלנו, שאנחנו רק עם עצמינו, אנחנו מרגישים במן הבזק. זיכרון מהעבר, משהו שליווה אותנו תמיד, אבל בגלל כל הרעשים, לא נתנו לו מקום להישמע. הוא רוצה להישמע, הוא חיכה בסבלנות ואהבה כל כך הרבה זמן. הוא מעל הזמן, אבל נמצא בתוך הזמן.

האהבה שבתוכך קוראת לך להכיר בה כדי לקבל אותה. וזה הדבר היחיד שהיא מבקשת. אין שום דבר שהיא מבקשת בתמורה. כי היא רק נותנת.

 

23 דצמבר

By

No Comments

רוצה לסלוח בלי לסלוח

23 בדצמבר 2017 | By | No Comments

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהיא ניסתה לשכנע אותי לסלוח להם.
"את יודעת איך את תרגישי שחרור אחרי שתסלחי? אין אין, אני כבר לא כועסת, זה כאילו שאת עושה את זה בשבילך, את משוחררת".

לא רוצה לסלוח

אבל אני לא רוצה לסלוח. אני יודעת שזה נכון. אבל אני באמת מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות את זה. זה מפחיד מידי, לא ברור ויש לי הרגשה שלסלוח זה אומר לקבל אותם. להשלים. וזה נראה לי צבוע ולא אמתי עבורי עכשיו. אם אני באמת אקח את ההחלטה הזאת ואסלח, זה כאילו פטרתי אותם מהמעשים שהם עשו לנו. אני לא רוצה. אני לא מוכנה לזה עדיין. ודווקא חוסר המוכנות הזה, וההודאה בחוסר המוכנות הזאת, זה מה שבאמת עזר לי לסלוח. או יותר נכון כמעט לסלוח, כי מן הסתם יש לי עוד עבודה לעשות בנושא הזה.

מה שאני יודעת בוודאות, זה שבעקבות השיחה הזאת, החלטתי לסלוח לאנשים אחרים במצבים אחרים. גם אם הם היו נראים גרועים יותר. וגם אם זה קרה שנים אחרי. השיחה הזאת עזרה לי להכיר את המהות האמתית של הסליחה ואת הנכונות שלי וגם את חוסר הנכונות שלי לסלוח. יש מילים שאנחנו אף פעם לא שוכחים. כמו בטלנובלה, שפתאום אנחנו חוזרים אחורה, ונזכרים בקול ובתמונה ובאותם רגעים שחווינו שם. וזה עוזר לנו לבחור מחדש בין שפיות, לאי שפיות.

העננה שנעלמה כתוצאה מהסליחה

הרגשתי בסופו של דבר, אחרי המטען שהורדתי מעצמי, אחרי כל ההתבוננות והנכונות והתרגול, והכי חשוב, ההסכמה, שלא היה בכלל על מה לסלוח. זה כאילו שעננה שחורה שליוותה אותי במשך שנים, נעלמה, אבל בעצם היא גם מעולם לא הייתה מלכתחילה. בגלל זה, הקורס בניסים קורא למחשבות התקיפה שלנו, מחשבות אשליה.

הן לא ממשיות. הן נראות ממשיות כי אנחנו מעניקים להן את הכוח הזה של הממשות. אבל בפועל, בשורה התחתונה הן לא. הן כמו צל שמלווה אותנו ואנחנו כורעים תחת העומס. אני מאמינה שהסליחה היא תהליך. ורק הנכונות הקטנה ביותר, אחוז אחד שמוכן לסלוח, יביא איתו את השאר מצד השכינה, שלפי הקורס בניסים, היא גם ההדרכה הפנימית שלנו לריפוי. אנחנו רק צריכים להסכים.

וזה התהליך. הסכמה אחת בכל פעם.

סליחה

הסכמה.

בשקט עם עצמי, אני אומרת לשכינה שאני מסכימה לסלוח, ואני רוצה שהיא תראה לי, איך? איך עושים את זה? איך סולחים? אי אפשר להאיץ בתהליך הזה, כיוון שהאגו תמיד יתנגד וינסה למנוע מאיתנו לסלוח. אבל אפשר לתת לו להתהוות בכך שנהיה נכונים לסלוח בכל פעם קצת ועוד קצת, ואז זה כמו למצוא צדפה על החוף, בזמן שהגלים מסתירים עוד אלפי צדפות, ואז הגל שוטף אותנו, וכל הצדפות כבר נמצאות איתנו ביחד.

וזה מה שנקרא, לקצר את הזמן. עד שנבין שלסלוח זה לא אומר לוותר על משהו או להפסיד משהו. אלא זה אומר כן לוותר על מחשבה מוטעית. שמישהו או משהו מחוץ לעצמנו יכול באמת לפגוע בנו.
לוותר על מחשבה אחת שלילית ומרעילה בכל פעם.

מחשבה אחת פחות

סליחה אחת יותר.

והכל בזכות המלאכית שדיברתי איתה באותו היום ובדיוק באותו הרגע הקדוש.

30 יולי

By

No Comments

היצמדות – לראות דברים באופן שונה

30 ביולי 2017 | By | No Comments

מעל לכל אני רוצה לראות דברים באופן שונה (קורס בניסים – שיעור 28)

קורס בניסים

היצמדות.
מה אנחנו מדביקים לכל סיטואציה שאנחנו חווים?
העולם שאנחנו רואים משקף את התפישות הפנימיות שלנו.
אנחנו מסתכלים פנימה, מחליטים איזה עולם אנחנו רוצים לראות,
ואז אנחנו רואים עדויות חיצוניות למה שבחרנו מבפנים.

אנחנו נצמדים לעדויות האלה ומגנים עליהן
כדי שלא נאפשר לשום דבר אחר להתערב
או לערער את התוצאה שבחרנו לראות.

היצמדות, מגבילה את הראייה שלנו. יש לנו ראייה
פיזית, שאיתה אנחנו משתמשים כדי לראות את מה
שבחרנו. ויש לנו ראייה מעבר, מעל, ראייה שלא מתעלמת
ממה שבחרנו, אבל גם יודעת שיש דרך לראות מעבר למה שבחרנו.

העקשנות והדבקות שבה אנחנו בוחרים כדי לראות
דרך עקרון החסר, יכולה לשנות כיוון. אפשר להשתמש
באותה עקשנות ולמסור אותה להדרכה הפנימית שלנו.
ואז, גם ההיצמדות משתנה. זה כמו להתעורר מחלום
אחרי שנים של שינה, ולומר, תמיד ידעתי שזה היה רק חלום,
אבל הייתי צריך לעבור מסע ולהתעורר כדי להבחין בכך.

כשאנחנו אומרים, מעל לכל אני רוצה לראות דברים
באופן שונה, העדיפות היא תמיד להגיע כמה שיותר גבוה,
וכמה שיותר פנימה.

האם אני בוחר לראות את העולם על פי העקרונות
של חוסר ודחייה? האם אבחר אחרת? במה אבחר היום?

אולי אבחר בי ואשחרר אנשים אחרים מציפיות שהם לא יכולים לממש עבורי?

הכל פתוח.
אפשר לבחור ממש עכשיו.

באהבה ענקית,

נילי

18 יולי

By

No Comments

אין מה לתקן

18 ביולי 2017 | By | No Comments

אני מסתובבת בזמן האחרון עם תובנה שמביאה לי הקלה גדולה.
אנחנו לא צריכים לנסות לתקן את עצמנו.

כשאנחנו חושבים על לתקן משהו שקשור אלינו, אנחנו מתמקדים בתוצאה שאנחנו רואים מול העיניים. התוצאה הזאת לא מוצאת חן בעינינו, ולכן אנחנו רוצים לשנות ולתקן אותה. אם אנחנו מתמקדים בהתנהגות שגרמה לנו להגיע לתוצאה הזאת, אנחנו חושבים עליה כדבר גדול ונורא שעשינו, ממש כמו הרגשה של "חטא", וברגע שאנחנו רואים אותה כחטא, אנחנו מחזקים את רגשות האשמה שיש לנו.

אז איך משנים התנהגות בלי רגשות אשמה?

(לדוגמא, אימוץ הרגל חדש שבו אנחנו נשברים ואז מרגישים אשמה, או הרגשה של "לא אכפת לי")… רק מעצימות את המעגל הזה. התמקדות בטעות, העצמת האשמה, התמקדות בטעות, העצמת האשמה. ואנחנו ממש בתוך הלופ הזה.

התיקון היחיד שאפשר לעשות הוא לקחת צעד אחורה, ולהיכנס למרחב של המחשבות שלנו. כך אנחנו עולים קצת מעל המעגל הזה. וכך אנחנו יכולים לראות, איך המחשבות על מה שאנחנו רואים נוצרו מלכתחילה.

איך הם נוצרו?

הם הסיפורים שסיפרנו לעצמינו על עצמינו מגיל קטן. הדברים שלמדנו על אהבה, על החיים, תוך כדי התבוננות על האנשים שהקיפו אותנו. בנינו על הסיפור שלנו, דפוסים שגורמים לנו היום, להישאר במקום קטן ומצומצם. (אגב, גם דפוס של ביטחון עצמי מופרז או יהירות מגיע ממקום מצומצם). למה הסיפורים האלה נוצרו? כי מתחת לסיפורים שלנו, יש עדשות שרואות עולם של אשמה ופחד. מי אשם? אני, הוא, הם, אנחנו ? גם הסיפור של האשמה, הוא סיפור שסיפרנו לעצמינו. ולכן, אין מה לתקן, אלא את המחשבות של האשמה שאנחנו סוחבים אתנו.

קורס בניסים
התיקון מתרחש מעצמו, ככל שאנחנו בנכונות להתבונן על האשמה ועל הסיפור. יש בתוכנו כוח גדול שמתקן מעצמו, ממש מתקן ומשקם. ככל שאנחנו בנכונות לפנות לכוח הפנימי הזה, ולסלוח כדי לפנות את הדרך, הדברים מתחילים להשתנות בתוכנו. ואז, יש תחושה של הקלה. החוויה כאן היא החשובה. כיוון שאי אפשר לחוות תאוריה, צריך לתרגל ולהתמיד כדי לחוות אותה.

יש לנו שיעורים, ותהליכי למידה, וככל שיש בנו יותר נכונות ללמוד ולדעת את עצמינו, כך הדברים משתנים, בהתאם.

לא משנה מה הנסיבות, אנחנו יכולים לבחור לא להיות הקורבן שלהן.
אנחנו משחררים את עצמנו מהכוח שיש לנסיבות החיצוניות עלינו, עצם זה שאנחנו לא מאפשרים יותר לרעל שלהן להיכנס אלינו. זאת רק החלטה. אני לא רוצה יותר את הרעל הזה בחיים שלי.

החלק שלי הוא:

לעזור לך לפרק את החבילה הרגשית שלך,
ולהתבונן עליה מחדש, לארוז אותה בדרך שהכל יישב נכון מבפנים,
שתרגישי משוחררת, מודעת ואנרגטית.

אנחנו נתבונן, יד ביד, על המקומות החשוכים, כיוון שמשם,
אני אעזור לך לקום ולהאיר את העולם שלך.
אני יודעת איך לעשות את זה, כי גם אני הייתי שם.

בסדנת הליווי האישי, נעבוד יחד ב 3 מפגשים על: 
-דימוי גוף
-מערכות יחסים
-הערכה עצמית.

-איך להפסיק להיאבק בדימוי הגוף ולאהוב את עצמך ללא שום תנאי?
-איך לרפא מערכת יחסים שאת מרגישה בה במלחמה פנימית?
-את מרגישה שיש לך הרבה דברים בחיים, ולמרות זאת, את יודעת שחייב להיות משהו אחר, גדול יותר ומשמעותי יותר? את מרגישה ככה כי זה באמת נכון.

מה עושים עם זה?

כל הפרטים על סדנת הליווי האישי כאן.

קיץ של ניסים

 

באהבה ענקית,

נילי

08 יולי

By

2 Comments

לאהוב בלי סיבה…

8 ביולי 2017 | By | 2 Comments

"כל הדברים הם שיעורים שאלוהים רוצה שאלמד". (קורס בניסים שיעור 193)

תל אביב

כל מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני שלנו, הוא השתקפות של העולם הפנימי שלנו. הנסיבות שאנחנו רואים הן התוצאות. המקור של התוצאות האלה נמצא במישור של המחשבות. כלומר, אם אני לא מרוצה ממשהו, ואני אנסה לשנות אותו מתוך התוצאה, אני לא אצליח לשנות אותו, כיוון שלא משם תבוא הגאולה שלי. אני צריכה לקחת צעד אחורה, ולהיכנס למרחב אחר. המרחב של הסיבות, שמשפיע על התוצאות.

זה נראה לנו שהתוצאות הרבה פעמים מגיעות אחרי המחשבות. אבל זה רק בגלל שאנחנו חיים בעולם של זמן ומרחב, שנראה שיש השהייה בין המחשבה לבין התוצאה שלה. המחשבה הווה את עצמה תמיד, היא תמיד מתרחשת כאן ועכשיו, וזו הסיבה שאנחנו תמיד יכולים לחשוב מחדש, לבחור מחדש כיוון של מחשבות שמחוברות למקור שלנו, האהבה שבנו, לעומת המחשבות שמבוססות על פחד, ותפיסות שגויות של מי שאנחנו בעולם הזה.

השאלה החשובה ביותר:

הדבר הכי חשוב שנשאל את עצמינו תמיד, זה מי אני ומה אני עושה כאן?

מי אני? ילד מושלם של אלוהים.

מה אני עושה כאן? באתי לזכור מי אני ולהזכיר.

איך? על ידי כך שארפא את הלב שלי, והריפוי שאחווה אני יעזור גם לריפוי של אנשים אחרים. הם לא חייבים להיות אנשים שאני מכיר. הם לא חייבים לדעת שזה דווקא ממני או אני, כי אלו גם מחשבות שמגיעות מהאגו שרוצה תמיד שיכירו בו, יהללו אותו ויגידו לו כמה הוא מדהים ומיוחד.

על פי הקורס בניסים, אף אחד לא מיוחד וכולנו מיוחדים. לכל אחד יש את המתנות שהוא קיבל מאלוהים, וכל אחד יכול להשתמש עם המתנות שהוא קיבל כדי לבצע את המשימה שלו. המשימות שלנו הן משימות באהבה, אנחנו מתחברים למשימות שלנו כשאנחנו חווים קושי. קושי במערכות יחסים, בעבודה, בעסק, עם בני הזוג, עם העובדים שלנו או הילדים שלנו. זה לא משנה, בכל מערכת יחסים, יש לנו את האתגרים שלנו, והמשימה שלנו היא תמיד להתבונן על המחשבות של האגו שלנו.

איך האגו שלי מתנהל עכשיו? מה הוא רוצה להשיג? האם הוא רוצה תשומת לב? האם אני מגיבה עכשיו מהמקום הפצוע שלי מהילדות? האם אני באמת מאמינה שמגיע לי מה שאני מבקש? האם אני מנסה להשיג בכוח משהו? האם אני מנסה להעניש את עצמי? את האדם שאיתו קשה לי?

אלו שאלות של התבוננות. התבוננות עוזרת לנו לפזר עננים שמסתירים מאיתנו את הגדולה שלנו. התבוננות עוזרת לנו להגיע למישור של הסיבות, ולעשות שם עבודה פנימית. העבודה הפנימית הזאת משחררת את התוצאות שאנחנו רואים, ועוזרת לנו לשנות תפיסה.

התבוננות עוזרת לנו לפזר עננים שמסתירים מאיתנו את הגדולה שלנו.

ואז כל קושי הופך לשיעור באהבה. במרחב הזה אנחנו יכולים גם להתפלל, לשנות את התפיסה שלנו לגבי עצמינו ולגבי אותו אדם או קושי, והתפילה שלנו תמיד נענית והופכת להבנה, וככה אנחנו מאירים מקומות חשוכים בתוכנו. מקומות ששנים חיכו להכרה והבנה. הבנה והכלה. כשאנחנו מכילים ומכירים במה שאנחנו מרגישים וחושבים, אנחנו מאפשרים לדרמה לרדת קצת, ולאנרגיות להשתחרר, ולאפשר לתוצאה הטובה ביותר עבורנו ועבור אותו אדם להתהוות ולהופיע במסך שלנו.

כל ריפוי הופך לנס

כשאנחנו מרפאים את המקומות האלה בתוכנו, אנחנו מרפאים בלי שנדע אפילו, אנשים אחרים. אנחנו פשוט מאפשרים להם לרפא פצעים שלהם, וכך אנחנו משפיעים על כל כך הרבה אנשים בלי שאפילו נדע. אבל בתוך תוכנו אנחנו יודעים, שכולנו מגיעים מאותו מקום, כולנו יודעים שהמקור שלנו הוא מקור אחד. ואז ניסים מתרחשים בחיים שלנו ובחיים של אחרים. אנחנו אוהבים בלי סיבה, כי אנחנו הסיבה. אנחנו פשוט שכחנו את הכוח שיש לחשיבה שלנו, ואני לא מדברת על חשיבה ניו אייג'ית שהכל טוב וכו'. הכוונה שלי היא שיש בנו יכולת לחשוב יחד עם האהבה, יחד עם אלוהים, ואנחנו מנסים לעוות את החשיבה הזאת ואז אנחנו מונעים מניסים להתרחש באופן טבעי. כשאנחנו מכירים בכוח השכל שלנו, ומתאמנים על התבוננות, אנחנו מחזירים את השכל שלנו בחזרה למקור, ושם, במקום הזה, במישור של הסיבות, אנחנו מאפשרים לניסים להתרחש. בכל אזור שבו אנחנו מרגישים הגבלה, מחסור, כאב. בדיוק לשם, אנחנו צריכים להביא את המקור שלנו.

ועכשיו שאלה אליכם: 

ספרו לי, באיזה ,תחום אתם מרגישים שדרוש שינוי מחשבה? שינוי תפיסה? מה הקושי באזור הזה בחייכם?

(כיתבו לי כאן בתיבת התגובות)

באהבה ענקית,

נילי