Image Image Image Image Image Image Image Image Image

קורס בניסים

04 אוקטובר

By

No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

4 באוקטובר 2020 | By | No Comments

מנשמות תאומות לאחים לדרך

אתמול, העליתי פוסט בעמוד הפייסבוק של מחשבות אוהבות ובאינסטגרם,  ושאלתי:

"קרה לכם פעם שפגשתם מישהו והרגשתם שכבר נפגשתם בעבר"?

באופן שממש לא הפתיע אותי, כל התשובות היו: "כן", יותר מפעם אחת", "קורה לי המון", "איך אפשר להסביר את זה"? וכו… אז התשובה בעצם פשוטה מאוד, יש לנו את המערכת הפנימית האינטואיטיבית שיודעת, שכל החברים לדרך (ילדים, הורים, בני זוג וכו'…) באו להיות אתנו כאן במסע החיים הזה. אך גם פגישה קצרת מועד, או פגישה חד פעמית, יכולה להוביל אותנו לזכור מי אנחנו באמת.

בספר של ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות", שזה הספר הראשון שקראתי על כל הנושא של רוחניות בשנת 2008, מסופר על המרחב שאליו הולכות הנשמות על מנת להטביע בתודעה שלהם סימנים לזיהוי הנשמות, והמרחב הזה נקרא בספר, "מקום הזיהוי" או "כיתת ההיכרות".

בפוסט הזה אני ארחיב על הפיכת המפגש עם כל נשמה בחיינו למפגש קדוש. מדובר כאן לאו דווקא על קשר רומנטי, אלא על קשר משמעותי במיוחד שההשפעה שלו על חיינו היא גדולה מאוד. כמו בני לוויה שתומכים בנו ואנחנו תומכים בהם, גם אם זה נראה שכאן, "בכדור הארץ", אנחנו שונאים אחד את השני. התמיכה מתבטאת ברמת ההשפעה שיש להם על ההתפתחות האישית שלנו.

איך נזהה את הנשמות האלה שבאו לעזור לנו להגיע לרבדים העמוקים ביותר שלנו?

כל המפגשים הם מפגשים קדושים

קורס בניסים אומר לנו ש:

אין מפגשים מקריים.

כל מפגש הוא מפגש קדוש.

את כל המפגשים מביאה לחיינו השכינה, שהיא על פי הקורס המדריכה הפנימית שלנו אל השלום והשלווה, כיוון שעם אותם פרטנרים לדרך שאנחנו פוגשים, נקבל את מירב ההזדמנויות ללמידה.

מה זאת הלמידה הזאת?

למידת מה שכבר ידענו מאז ומתמיד

שאנחנו בניו ובנותיו הקדושים של אלוהים.

כולם, ללא יוצא מן הכלל.

ונחזור לעניין הנשמות התאומות. נניח אנחנו פוגשים מישהו, ואנחנו אומרים לעצמינו: "וואווו, הבן אדם הזה ממש מכיר אותי, אנחנו כל כך דומים, הוא ממש משלים אותי"! כאן, יש אפשרות שיש לנו זיכרון של מישהו מאוד ספציפי, שעבר דברים מאוד דומים למה שאנחנו עברנו, ויש סבירות שכבר נפגשנו בעבר, ונפגשנו על מנת לעזור אחד לשני לראות את מסע החיים שלנו בדרך אחרת, אולי לעזור אחד לשני לשחרר טינות, כעסים… כיוון שאנחנו מרגישים שהוא יכול באמת להבין אותנו ואת מה שאנחנו מרגישים.

אותו דבר שתי אנשים שהם ההיפך הגמור אחד מהשני, והחוויה היא חוויה של – "מה הוא רוצה ממני? מי הוא חושב שהוא? אני לא אוהבת את הבן אדם הזה"!

מעבר לאישיות

אז המפגשים האלה, נראים בעינינו הרבה פעמים מאוד מיוחדים ויחודיים רק לנו. לסיפורים האישיים שלנו, אך שמתבוננים על כך מקרוב, הם מבורכים, אך יש בהם סוג של הגבלה. להישאר בקונכייה שלנו, בעבר שלנו, בסיפור האישי שלנו, כלומר ברמת האישיות, תכונות האופי, מה טוב, מה רע, מה קרה וכו…

עכשיו אני שוב חוזרת למפגשים הקדושים שהשכינה שולחת אלינו, גם אותן נשמות תאומות, הן חלק מהמפגש הזה, אך זוהי רק נקודת הפתיחה להתרחבות שמזדמנת בדרכינו, ולכן דרך ההסתכלות שלנו כאן היא הגורם המכריע.

המקום והזמן שבו אנחנו נפגשים עם אלוהים

כי אם אני יודעת, שהמפגש עם האדם שמולי, אמור להוביל אותי לתפישה רחבה יותר, שתגרום לי להרחיב את הראייה שלי מעבר לרמת ההתנסות שלנו כאן בעולם הזה, מעבר לעבר, גבוה, למעלה, לראייה הרחבה שבה הכל אחד, המפגש הופך ממפגש מיוחד שמתמקד ברמת האישיות לבד, למקום שבו הכל אחד. ושם מתרחשים ניסים. כי בהווה, אין עבר, והמקום שבו אנחנו פוגשים את אלוהים, הוא כאן ועכשיו – ברגע הזה.

מערכות היחסים נרפאות,

אנחנו משחררים את הדברים שחשבנו שרצינו,

את הדברים שחשבנו שהערכנו,

ומתמקדים רק בנוכחות כל היש.

כולנו שחקנים ראשיים ויחד עם זאת שחקנים משותפים בדרמה המשותפת שבה כולם זוכים, כולם גיבורים, כי כולם זוכים במגרש של אלוהים.

אז איך זה מתבטא בחיי היום יום שלנו? איך נשתמש באישיות שלנו כדי להיכנס לתודעה הרחבה יותר?

לדוג': אם נניח האישיות של הנשמה הדומיננטית בחיים שלנו (אמא, אבא, בן הזוג, אחים, חברים וכו') היא להיות דמות מלחיצה, אז אחת מהדרכים שאנחנו יכולים לבחור, היא להיות מושפעים מלחץ, דרוכים, מתגוננים, מתקיפים, עד שזה יפריע לנו ברמה כזאת, שנרצה להשתחרר מזה ולהתרחב לרובד אחר בתוך עצמינו שלא מושפע מלחץ ובוחר עבור עצמו. בחרנו עכשיו בתפקיד לכאורה חדש, לעצמינו, והם בחרו לעזור לנו להגיע לשחרור הזה. המפגש הפך למפגש קדוש.

ובגלל שבכל רגע יש לנו אפשרות בחירה שאומרת שאנחנו בוחרים איך לראות כל מצב ובהתאם גם איך נגיב, התפקידים הם דינמיים והם משתנים. ככל שאנחנו מתמקדים פנימה לתוך עצמינו, הנסיבות משתנות בהתאם.

לדעתי אלה חדשות מאוד טובות, כי אז זה בעצם אומר, שרק אנחנו אחראיים על החיים שלנו. ומצד שני, עדיין כשדברים קורים קשה לנו לזכור את התפישה הזאת ולהביא אותה לידי ביטוי בבחירות שלנו.

המפגש עם הנשמות האלה הרבה פעמים ממש מתסכל אותנו, כי הן מביאות אותנו למצב שבו אנחנו כבר לא יכולים לברוח מלפגוש את המקומות שאנחנו רוצים להאיר בתוכנו.

IMG_1867

הכל מדויק בתכנית של אלוהים

אני מאמינה שבכל פעם שאנחנו בוחרים לראות מפגש כמפגש קדוש, אנחנו מרפאים עוד ועוד חלקים בתוכנו שמבקשים ריפוי. למה הכוונה? יכול להיות שמפגש עם אדם מסוים היה נראה לנו ממש משמעותי, אך המפגש הזה לא הוביל לכלום. זה רק נראה לנו כך, המפגש הזה הוביל לתובנות והסקת מסקנות למפגש הבא שהחלק הגבוה שלנו הוביל אותנו אליו. כך שיש מסלול ראשי שמוביל אותנו, וכל הסטיות בדרך מובילות אותנו חזרה למסלול הראשי הזה, אנחנו צריכים רק להסכים להיות קשובים. אין טעויות בתכנית האלוהים.

וגם עכשיו, אפשר לבקש מהשכינה לראות בבהירות את סימני הדרך שנשלחים אליכם. השכינה יודעת בדיוק כמה ומה אנחנו יכולים להכיל, והיא תמיד מאותת לנו בעדינות ובאהבה. בקצב שלנו, ולפי ההסכמה של כמה אנחנו מוכנים להיפתח.

אז ספרו לי, האם המפגשים שלכם היו מכוונים לדעתכם? ואם כן, מה היו סימני הדרך שזיהיתם?

ושרק נזכור תמיד, מי אנחנו באמת.

באהבה ענקית,

נילי

 

26 מאי

By

No Comments

האם אפשר לסלוח על הכל?

26 במאי 2020 | By | No Comments

לפני כמה ימים נשאלתי שאלה על הסליחה:
האם אפשר לסלוח על כל דבר?
האם צריך לסלוח על כל מה שעשו לנו?

כשאנחנו חושבים על סליחה,
הדבר הראשון שבדרך כלל עולה,
הוא המעשים שאותו אדם עשה לנו.
ואז, הסליחה נראית כמו מצב בלתי אפשרי.
איך אפשר לסלוח על המעשים האלה?

וזה העניין,
כל עוד אנחנו מתמקדים במעשים שהאדם עשה,
הם נראים גדולים ובלתי ניתנים לסליחה.
סליחה היא לא על מעשים, סליחה היא לא ממקום שבו אני הטובה והרוחנית יותר מבין שנינו.

סליחה היא כמו כלי מהותי ועיקרי שעוזר לנו
להשתחרר מההשפעה שהיו למעשים האלה עלינו.
ואז, המעשים, קטנים וגדולים, הם לא האישו.

המחסום היחידי שלא מאפשר לנו לסלוח
הוא השיפוטיות שלנו על המעשים.
מה היה צריך להיות ומה לא היה צריך להיות.

ונכון, זה קשה
וזה כואב
זה כאילו לוותר להם
על מה שהם עשו.

ואולי הם יחשבו בגלל זה שמותר
להם לעשות את זה שוב?

האגו תמיד ינסה להתגנב שוב ולגרום
לנו להתמקד במעשים.

הסליחה היא אישית
והיא תהליך אינטימי מאוד
שאנחנו עושים בינינו לבין עצמינו.

תהליך של התבוננות עמוקה על
תפישות שגויות שיש לנו לגבי עצמינו,
תפישות על ערך עצמי, על מחשבות
שבדרך כלל אנחנו לא מכירים בהן,
על רגשות שאנחנו אוחזים בהם.

עבודת העומק הזאת, לוקחת אותנו צעד
אחורה ממה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו
ומחזירה אותנו פנימה לתוכינו.

והפנייה פנימה, יחד עם התמיכה
האינסופית של השכינה, עוזרת לנו
להשתחרר ולהרגיש הקלה עצומה.

מאחלת לנו שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

נילי ווצ'ינה

 

נילי ווצ'ינה

23 מאי

By

No Comments

מה לעשות כשמרגישים מוצפים במשימות ודברים לעשות?

23 במאי 2020 | By | No Comments

יש רגעים שמרגישים שחייבים לעצור עכשיו את הכל.
במיוחד עכשיו, שהתחלנו לחזור לשגרה.
יש מצד אחד רצון גדול לעשייה,
ומצד שני, חשש שאולי שוב נהיה במירוץ נגד הזמן.

אני מאמינה מאוד שמה שיכול לעזור, זה לעצור באופן יזום,
השכל מאותת לנו על ידי התחושות של הגוף.

אנחנו מרגישים עצבנות,
עייפות, צורך לעשות משהו כדי להוכיח למישהו,
אולי אפילו צורך לרצות מישהו מתוך אשמה?

האני המאמין שלי אומר שלבחור
להאט את הקצב באופן יזום,
גורם לנו לאפשר לדברים לקרות באופן טבעי.

להרגיש שיש משמעות למה שאנחנו עושים,
להרגיש מחוברים לכוח גדול מאיתנו שקיים בנו,
הכוח שמניע את העולם. ממש בכל יום. בלי לוותר לעצמינו.

בעבודה עם הקורס בניסים, יש את התרגול
היומי שבו ממש יושבים בכל יום עם השכינה
ומתרגלים יחד איתה.

אני בטוחה שאתם יודעים מתי מגיע הרגע
הזה שאתם רוצים לעצור.
אני מאמינה שלהילחם ברגע הזה זה
ללכת נגד עצמינו.

אז איך אפשר לעצור?
אנחנו כבר בטח באמצע עשייה
של משהו והקול הפנימי של האשמה ממש מתנגד לזה.
פשוט עוצרים, אפילו לדקה.

אם מתאפשר לכם להיות במקום שבו
אתם רואים את השמיים זה ממש טוב.
ובכל מקרה כל מקום שבו אתם מרגישים נוח ובטחון הוא טוב.

אפשר להקשיב לציוץ הציפורים,
להסתכל על השמיים,
להתבונן על הטבע ועל חוסר המאמץ שלו,
על דברים שמפריעים, על דברים שאנחנו
רוצים לשחרר מאיתנו.
על כאבים שעולים, על רגעים שמחים,
ממש ממש על הכל.

יש הרבה פעמים בכי,
והרבה פעמים פשוט שקט שאי אפשר להסביר במילים.
הריפוי מתחיל מבפנים.

שתמיד נזכור מי אנחנו באמת!

איך להתמודד עם משבר

19 מאי

By

No Comments

פוסט היכרות

19 במאי 2020 | By | No Comments

 

היי,
אם הגעת לכאן, רוב הסיכויים
שהחיים שלך נחלקים ל 2.
החיים שלפני, והחיים שאחרי.
כל אחד מאיתנו עבר את הרגע הזה,
שהכל נראה אבוד.

אדם יקר לנו נפטר, פוטרנו ממקום העבודה,
מערכת יחסים נגמרה באופן פתאומי,
עברנו תהליך משפטי ארוך.
הבנו, שיש אנשים שתמיד יהיו בשבילנו,
ויש כאלה שתמיד נהיה איתם ביחסים מאתגרים,
חיפשנו משמעות אמתית לחיים,
ושאלנו את עצמינו, האם יכול להיות שזה הכל?

זה לא הכל. ויש הרבה מעבר.
המסר שלי אלייך הוא שהחיים לא נועדו
לגרום לנו לסבול. הם נועדו לגרום לנו לחזור לאהוב.
גם אצלי זה היה המסע שהחל בדיוק ככה – לפני 15 שנה.

אז לכל מי שלא מכיר אותי,
אני נילי ווצ'ינה
ואני מטפלת ומלווה להתפתחות אישית ורוחנית
לנשים וגברים שרוצים לחיות חיים שמחים בעלי משמעות.

משנת 2008, התחלתי את לימודיי בעולם הרוח:
למדתי קורס תקשור מקיף,
קורס ריפוי אנרגטי
קורס הכשרה והכוונה לעידן החדש.
ובנוסף למדתי את הוראת הקורס בניסים
ואני מורה ומטפלת מוסמכת של הקורס.

את הלימודים סיימתי בשנת 2018 כשבמהלך
השנים האלו כבר התחלתי לעבוד עם מטופלים.
את הקורס בניסים אני מתרגלת בכל שנה
מחדש ולא מתכננת להפסיק 😊
אני מאמינה שהמשימה שלנו כאן בכדור הארץ,
היא לזכור מי אנחנו באמת.

מעבר לגוף, מעבר למחשבות על העבר והחששות מהעתיד.
אני אוהבת לראות את השמחה בעיני המטופלים
כשהם מגיעים לתובנות, כשהם מחזירים
לעצמם את האושר שהיה שלהם תמיד,

וזאת הסיבה שאני אוהבת,
לעבוד עם אנשים, שחשוב להם להתבונן פנימה,
שיודעים שכשדרך הראייה שלהם משתנה,
גם החיים שלהם משתנים.
ומוכנים לקחת אחריות על החיים שלהם.

כשאני בתהליך של מפגשים עם מטופלים,
אני נפעמת בכל פעם מחדש לראות
את השינוי שהם חווים.
את ההסתכלות שלהם שהשתנתה על החיים,
על אנשים, ועל מצבים.
את המקום הפנימי השלם והשלו שהם מגלים,
כשהם מתחברים לנכונות הקטנה
לשנות תפישה.

אשמח להיות עדה גם לתהליך שלך. 💜
נילי

 

 

IMG_7565

10 מאי

By

No Comments

למה נקמות לא עובדות?

10 במאי 2020 | By | No Comments

למה נקמות לא עובדות

 

למה נקמות לא עובדות?

כשמישהו פגע בנו, לקח לנו משהו שהיה שלנו,
פגע בנו במילים, במעשים, ופשוט לא הבין את
המשמעות של מה שהוא עשה,
עד כמה הוא פגע לנו בנקודות הכי רגישות,
אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו בלגרום לו להבין. לגרום לו לראות.

רצון חזק שיש לנו בלב הוא שהוא יחווה
את אותו הדבר רק כדי להבין,
כדי שלא יעשה את זה יותר.
אבל כשאנחנו כל כולנו מתמסרים למטרה הזו,
אנחנו מחיים את המצב של הפגיעה, בכל רגע מחדש.

והפגיעה משפיעה עלינו, אנחנו כלואים בתוכה.
ובגלל זה, אנחנו לא מרגישים את השחרור שאנחנו
מחפשים מתחת לנקמה.

השחרור שלנו הוא סליחה מוחלטת.
השחרור שלנו הוא המתנה הגדולה ביותר לעצמינו.
ובגלל זה, כשאנחנו רוצים לנקום, אנחנו מחפשים
לתקן משהו חיצוני לנו, שלא תמיד יש לנו אפשרות לתקן.

אבל שהשינוי מתחיל בנו, אנחנו מפסיקים
להשקיע את האנרגיה במה שקרה,
ומכוונים את הנקמה למגמה אחרת – לריפוי.
ואז ההתמקדות בפגיעה מובילה אותנו לרפא
אותה מבפנים, ולא מבחוץ.

אנחנו מפסיקים להחיות את הרגע, ומשקיעים בנו.
ברווחה שלנו, בנשימה שלנו, בטוב שלנו,
באנרגיית החיים שלנו. כי מגיע לנו להשתחרר.

כי מגיע לנו לזכור מי אנחנו באמת.
Nilly Voochina

30 דצמבר

By

No Comments

לוותר על האשליות כדי לבחור באמת

30 בדצמבר 2019 | By | No Comments

lake-4720672_1920

לכולנו יש חששות ופחדים.

בכל חוויה של פחד מהלא נודע, אנחנו נמצאים ממש בחוסר שקט ומחשבות לא מפסיקות להציף אותנו. מצד אחד, יש לנו רצון שדברים יסתדרו כמו שאנחנו רוצים, מצד שני, יש לנו פחד שדברים לא יסתדרו כך ושנצטרך להתמודד עם מצב שאנחנו מאמינים שלא נוכל להכיל. איך נתמודד אם מה שאנחנו לא רוצים שיקרה באמת יקרה?

במצבים כאלה, אנחנו מאמינים שאנחנו מנותקים מהמקור הנצחי והאוהב שלנו. מה שמשותף לכל המצבים האלה, הוא האמונה שאין בנו מספיק כוחות. כלומר – חסר לנו ביטחון. אנחנו מרגישים חשופים ופגיעים ויותר מכל, שמשהו חיצוני לנו, מחליט על הגורל שלנו.

הקורס בניסים אומר, שהניתוק הזה הוא רק במחשבה שלנו. הניתוק מעולם לא התרחש באמת. בכל פעם שאנחנו חווים את הניתוק, מדובר באשליה שהיא לא ממשית.

בשיעור מס' 48, הקורס אומר:

"קיומו של פחד הוא סימן בטוח לכך שאתה נותן אמון בכוחך שלך".

ומיד לאחר השיעור הזה, בשיעור מס' 49, כתוב:

"החלק בשכלך שבו שוכנת האמת נמצא בקשר מתמיד עם אלוהים, בין אם אתה מודע לכך ובין אם לא".

כלומר, יש בעצם שני מצבי אמונה:

1.     אני מנותק מהמקור שלי – מצב שבו אנחנו פועלים ממקומות לא מודעים.

2.     אני מחובר למקור שלי והניתוק מעולם לא התרחש  -מצב שבו אנחנו פועלים ממקום מודע, אבל מודעים לכך שיש עוד מקומות שאנחנו לא מודעים אליהם ואנחנו בתהליך למידה מתמדת וצמיחה.

המצב השלישי, הוא מצב של הוויה מושלמת. אני מחובר תמיד. קצת קשה לתאר את המצב הזה, כיוון שאין שם את המושג, אני. יש רק את תודעת ההוויה השלמה שקיימת בכל ורק היא קיימת. אין לה הפכים, ואין לה ניגודים. המטרה שלנו היא להיות כל הזמן בלמידה, עד שלא נצטרך עוד.

הכוונה בלמידה, היא ללמוד איך מנגנון האגו שלנו עובד, כדי שנוכל לוותר על מחשבות הכאב והתקיפה שהוא מעודד בנו.

הסליחה, מובילה אותנו לחוויה של אחדות, והבנה, שהאחדות הזו מעולם לא באמת התנתקה.

תקשורת עם האמת הנצחית שבנו

כשאנחנו מאמינים בניתוק, הפחד בעצם לוקח מקום ומראה לנו שהוא מוצדק, שיש ממה לפחוד, והמציאות נראית לנו ככאוס שאין לנו שליטה עליו, או לחילופין, יש לנו שליטה אבל בתוך תוכינו, אנחנו תמיד בפחד שמגדל הקלפים שבנינו יתפרק.

כשאנחנו בידיעה שאנחנו מחוברים למקור שלנו, והניתוק מעולם לא התרחש, אז חווינו כבר תקופה של ניתוק, אבל משהו בזיכרון שלנו לא הרפה, והוביל אותנו להיזכר, לקרוא, להכיר את עצמינו, לחזור למקום של שלווה, והאמונה שיש משהו מעבר לעולם הפיזי שאנחנו רואים הובילה אותנו.

בכל רגע שבו תחוו פחד בכל צורה שהיא. פחד מהלא נודע, פחד בעבודה, פחד לגבי עניין רפואי, פחד משיחה במערכות יחסים, פחד מפרויקט, פחד מאימון, וכו'…. פנו לחלק הנצחי שבכם. פנו אליו, ואל תחששו להביא לשם את כל מה שאתם חושבים ומרגישים.

הקורס אומר, שהשכינה היא המתווכת בין המחשבות הלא ממשיות שלנו, למחשבות של אלוהים, אלוהים שקיים בכל אחד ואחד מאיתנו.

תפילה

בכל פעם שאתם חווים קושי, פנו אל השכינה. התפללו בנוכחותה.

התפללו לריפוי, ריפוי מעמיק של כל שורש המחשבות שיצר את האמונות השגויות, ריפוי של כל האמונות השגויות על עצמכם, על האנשים בחייכם, על חוסר ערך, על חוסר אמונה, על חוסר אהבה לעצמכם, על האמונה שבכלל יכולתם אי פעם להיות לבד…

וכן, אפשר להוציא את הכל, בלי להתבייש, אין מישהו ששופט אותנו על הכאב שלנו. להוציא את הכאב בשיחה עם החלק הנצחי שבנו, זה מאוד מאוד מרפא.

ככל שאנחנו בנכונות לוותר על מחשבות התקיפה שלנו, השכינה יכולה לקחת את כל מחשבות התקיפה ולרפא אותן, וכך אנחנו יכולים להתחיל להבחין במחשבות הממשיות שלנו. פינינו מקום אליהן, ברגע שהיינו בנכונות מלאה לשחרר מחשבות תקיפה.

כל אחד ואיך שהוא מפרש את אלוהים עבורו. כל אחד ואיך שהוא מבין את אלוהים שלו. בשבילי אלוהים הוא הכוח האינסופי של האהבה שקיימת בכל.

בכל רגע שבו אנחנו מוותרים על מחשבות תקיפה, בחרנו באהבה.

בכל רגע שבו בחרנו באהבה, בחרנו לסלוח.

בכל רגע שבו בחרנו לסלוח, פינינו מקום לאמת.

והאמת, נוכחת מעצמה.

היא לעולם לא מתאמצת לתפוס את המקום שלה,

כי המקום שלה כבר קיים.

כל מה שעשינו, היה פשוט לבחור בה.

לבחור לשחרר את כל מה שמסתיר לנו אותה.

14 דצמבר

By

No Comments

אהבה עצמית

14 בדצמבר 2019 | By | No Comments

אהבה עצמית

צמד המילים הזה קיבל הרבה ביקורת בשנים האחרונות.

אהוב את עצמך

אהבי את עצמך

להרבה מאתנו זה נשמע כמו צמד מילים לא באמת אפשרי, ולפעמים אפילו נרקיסיסטי. ההתמקדות על העצמי, מתפרשת הרבה פעמים כהתמקדות על הגוף, טיפול בגוף, הזנת הגוף, דאגה לעצמי וכו…

וכאן נכנס האגו לתמונה (האגו לפי הקורס בניסים, הוא המחשבה שנפרדנו מאלוהים, מה שמעולם לא התרחש באמת). ברגע שעולה בנו הרצון באהבה עצמית, האגו מציג בפנינו לראווה את כל הסיבות למה לא לאהוב את עצמינו.

ואז הרבה פעמים מתחיל הדיבור הפנימי ששולל את האפשרות של אהבה:

איך אני יכולה לאהוב את עצמי אם בכל פעם שאני מסתכלת במראה אני רק שופטת את עצמי או משווה את עצמי לאחרים?

איך אני יכולה לאהוב את עצמי אם בכל פעם שאני חושבת על החיים שלי אני מרגישה אכזבה, אי מימוש וכישלון?

מערכת היחסים עם עצמינו, היא מערכת היחסים החשובה ביותר שיש לנו. מערכת יחסים שבה הדיבור הפנימי שלנו הופך להיות לצורך בהכרה, הבנה ועדינות.  מערכת יחסים של אהבה עצמית, היא מערכת יחסים שבה אנחנו מתחילים להיות מודעים לפטפוט הפנימי השלילי, ובוחרים להתבונן בו ללא צורך יותר בשפיטה, כדי לשנות אותו.

אנחנו אלה שבוחרים באיזה קול להתמקד, אנחנו יכולים להשקיט גם את הקולות של האגו שרוצים לדבר הכי מהר, הכי חזק, להיות תמיד צודקים וכו'…

מצד שני, הרבה מאתנו חושבים על אהבה עצמית, ושום דבר לא באמת כבר קורה בתוכנו, המילים האלה פשוט עוברות לידנו ומעוררות בנו אדישות. האדישות מכסה את הכעס או מחשבות האשמה שיש לנו על עצמינו.

מי זה העצמי הזה?

כשאני כותבת על אהבה עצמית, אני כותבת על הכוח של האהבה האינסופית שקיים בתוכנו. מקום פנימי שאין בו כלום חוץ מאהבה.

מקום שאין בו מחשבות שפיטה, רק אהבה.

מקום שאין בו אשמה, רק אהבה.

מקום שאין בו בושה, רק אהבה.

מקום שבו אין משמעות לעצמי

כי העצמי הזה הוא איחוד עם כל היש…

הקורס בניסים אומר שהתפקיד שלנו הוא לא לחפש אהבה בחוץ, אלא להסיר את כל המכשולים שהצבנו בפני האהבה – בתוכנו. הסרת המכשולים מחברת אותנו לאהבה שאנחנו כבר מחוברים אליה, זה פשוט נעשה באופן מודע, זה פשוט נעשה מתוך בחירה.

להדליק את האור

זה כמו לנסות להדליק אור שכבר דלוק. הפוקוס היה על החשיכה, וברגע שהפוקוס השתנה על הצורך להיפרד מהחשיכה ולהדליק את האור, הפעולות שלנו השתנו, עד ההבנה שהאור היה כבר דלוק מלכתחילה.

הבחירה הזאת להסיר את המכשולים היא בחירה שמתרחשת יום יום, ובכל פעם שאנחנו בוחרים את הבחירה הזאת, אנחנו בוחרים באהבה עצמית.

בחירה להסיר את המכשולים שהצבתי בתוכי ביני לבין האהבה.

ביני לבין אלוהים.

מכשולים שאנחנו מסירים כדי לגלות מי אנחנו באמת.

מכשולים שאנחנו מסירים בכדי לראות את האמת אודותינו.

כשאנחנו מסירים לחלוטין את מחשבות האגו שלנו על מי שאנחנו, על מי שאנחנו חושבים שהיינו צריכים להיות, על האכזבות שלנו מעצמינו, אנחנו פשוט מתחברים לאמת שלנו, למקום הפנימי הזה שבו אין שום ציפיות, כי אין אכזבות. למקום של להיות.

התחברו לקול האינטואיטיבי שלכם

האהבה שאנחנו היא מקום שבו אנחנו מחוברים לקול האינטואיטיבי שמרים אותנו, שמעודד אותנו, לדיאלוג הפנימי שבו אנחנו מבינים, עדינים ובחמלה כלפי עצמינו. לקול שלא שופט אותנו אלא למקום הרך והמחבק שלנו. הקול הזה תפקידו לעזור לנו לוותר על קול האגו שמלא בהתנגדויות לאהבה.

אנחנו הרבה יותר רגילים לשמוע את קול האגו מאשר את קול האהבה. האהבה היא נוכחות אינסופית, משהו שלא יכול לשפוט לא לטובה ולא לרעה, היא פשוט התרחבות של המחשבות שלנו, מחשבה שבה כל אדם נראה לנו בדרך אחרת.

בכל פעם שאנחנו בוחרים במחשבות של סליחה עצמית, הסליחה מובילה אותנו למחשבה של האהבה הזאת שכבר קיימת בנו. זה כמו לפנות המון המון דברים ישנים שאנחנו לא צריכים יותר, ולגלות שמתחת לכל מה שפינינו, היה כל הזמן הדבר שתמיד רצינו ושלעולם לא אבד לנו.

אהבה עצמית - מחשבות אוהבות

מה זאת אהבה עצמית בשבילך? ואיזה מכשול היית רוצה להסיר בדרך?

אני בוחרת להזיז מהדרך שלי את כל מחשבות השפיטה שיש לי על עצמי בכל מה שקשור לכל מה שציפיתי מעצמי להגיע אליו בשנת 2019 ולא הגעתי אליו. כל כעס, כל טינה, כל מחשבה לא אוהבת שלי עליי, ואת כל ההשפעות שהיו למחשבות האלה על חיי, על מערכות היחסים שלי, על מערכת היחסים שלי עם הגוף שלי, אני בוחרת לשחרר ולהשאיר מאחור.

אשמח שתכתבו לי בתגובות, מה זאת אהבה עצמית בשבילכם ואיזה מכשול הייתם אתם מרגישים שהייתם רוצים להזיז? 😊

 

30 נובמבר

By

No Comments

סליחה שלא מהעולם הזה

30 בנובמבר 2019 | By | No Comments

landscape-4656998_1920

 

קרה לכם פעם שמישהו אמר לכם לסלוח כי האדם השני לא שווה שתתעצבנו בגללו?

קרה לכם שכשאמרו לכם את זה התעצבנתם יותר כי הרגשתם שזה אומר בעצם לוותר לאותו אדם שפגע בכם על כל מה שהוא עשה לכם?

לשחרר אותו מהחטא או מהמעשה הנורא שהוא או היא עשו?

זאת בדיוק המלכודת הגדולה ביותר שהאגו מנסה להוביל אותנו לחשוב על הסליחה.

האגו אומר, שהסליחה היא על מה שנעשה לנו.

אך הסליחה, לא באמת קשורה למה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו.

כשאנחנו סולחים על מעשים, אנחנו מרגישים טובים יותר ממי שאנחנו סולחים לו. כשאנחנו סולחים על מעשים, למעשה אנחנו לא באמת סולחים, כיוון שהתמקדנו בכמה האחר היה לא בסדר, כמה הוא או היא טעו כשהם עשו מה שהם עשו כדי לפגוע בנו, וההתמקדות בטעות, גורמת לנו להיזכר בה שוב ושוב ולהחיות את העבר, להביא אותו שוב ושוב לכאן ועכשיו.

התמקדות בטעות של הזולת = התמקדות בעבר = התמקדות באשמה = חוסר שחרור רגשי שלנו.

כשאנחנו נזכרים במעשים של מישהו, אנחנו מתחברים למחשבה שנפגענו, והמחשבה הזאת מעוררת בנו את הרגש של הפגיעה, האכזבה, הכאב, העצב, האשמה או החרטה שוב ושוב…

הסליחה כפי שלמדנו אותה, מקורה במערכת החשיבה של האגו שמבוססת על פירוד.

אני סולחת לך, משמע אני נפרדת ממך, אני אשקול אולי אם לסלוח לך, אולי כן ואולי לא…וכך האשליה של הנפרדות נמשכת עוד ועוד ועוד.

הקורס בניסים אומר:

"כאשר מחשבה של סליחה אמיתית תתפוס את מקום מחשבת הפירוד, העולם ייראה באור אחר לגמרי; אור המוביל אל האמת שבה חייב כל העולם להיעלם, הוא וכל טעויותיו. עתה נעלם מקורה וגם תוצאותיו גזו ואינן". (קורס בניסים – ספר העבודה לתלמידים – העולם מהו?)

העולם כפי שאנחנו תופשים אותו, הוא מקום שבו אנחנו נפרדים אחד מהשני, אנחנו מתמקדים בהישרדות, בגוף שלנו, בצרכים היומיומיים שלנו, בכאב, באובדן, בטינות ובהשוואות, והקורס בעצם אומר לנו ההיפך, אנחנו אחד, כשאנחנו מתמקדים בטעות, התוצאה שאנחנו רואים היא את אותה טעות שוב ושוב. כל הסליחה היא לעצמינו בלבד. הסליחה היא הפעולה שמובילה אותנו להבין שאין צורך ולא היה צורך בסליחה מלכתחילה כי הבנו וקיבלנו את המהות האמתית שלנו.

"אני צודק, אתה טועה, אני בסדר, אתה לא בסדר, אתה טוב יותר ממני, אני חלשה לעומתך שאת חזקה" וכו…כל המחשבות מתבססות על אשליה של פירוד.

הסליחה האמתית מתרחשת כאשר השכל מוכן להטיל ספק במחשבת הפירוד, ולקבל מחשבה אחרת, להיזכר במחשבה של האחדות שכבר טבועה בו כיוון שכך הוא נברא באלוהים.

אלוהים = אחד.

אז איך באמת אפשר להתכוונן לסליחה מבלי להתמקד על מה שנעשה לנו?

סליחה מתרחשת באמת כשאנחנו מוכנים לוותר על השיפוט לגמרי, ומוכנים לשחרר את עצמינו ממה שאנחנו מאמינים שנעשה לנו. מהכובד, מהאנרגיה של האשמה שהדבקנו לסיטואציה. סליחה מתרגשת כשאנחנו מסכימים לוותר על המחשבה שמישהו אחר היה צריך לעשות משהו אחר ממה שהוא עשה, אנחנו מאפשרים למסך האשליה לעלות, ולהראות לנו משהו אחר. מהות אחרת, אדם אחר, אדם שנמצא מתחת לטעויות.

הצטרפו אליי לתפילה של היום – תפילה לסליחה.

בכל פעם שאנחנו מתפללים מהלב, אנחנו מאפשרים לשערים הפנימיים שלנו להיפתח, ולדברים להסתדר בדרך הטובה והגבוהה ביותר לכל הנוגעים בדבר.

10 נובמבר

By

No Comments

צודק או מאושר?

10 בנובמבר 2019 | By | No Comments

קרה לכם פעם שידעתם שאתם צודקים?
אבל לא סתם צודקים…
צודקים ב-100%.
אבל מישהו או מישהי, גם חשבו שהם צודקים
ולא סתם צודקים
צודקים ב – 100%.

לי למשל, זה קרה המון פעמים.
ידעתי בוודאות שאני הצודקת,
ידעתי שכל מה שאני רוצה לעשות זה להוכיח שאני צודקת
וידעתי שהתכנית שלי תהיה להוציא לפועל את הצדק שלי!

האם זה עשה אותי מאושרת?
אפילו לא לרגע אחד.

האם הייתי חדורת מטרה?
ממש ממש כן.

האנרגיות שבזבזתי באותם שנים על להוכיח את הצדק שלי,
גרמו לי לא לחיות את החיים שרציתי באותו רגע,
אלא לחיות בראש את העתיד שאני רוצה להגיע אליו, מה שתמיד ברח ממני שוב ושוב ושוב…מלא בפחדים, של מה יקרה אם מה שאני רוצה לא יקרה?

תמיד הרגשתי שכשאני אגיע לתוצאה, זה יקרה, ולא אצטרך להוכיח יותר כלום.
שיחקתי במשחק מאוד לא כיפי. משחק שבו הרגשתי תמיד חסרת שקט, וקול פנימי אמר לי – "לוזרית, את בטוח תפסידי. תפסיקי לנסות"…

אז מצד אחד יש את הרצון להצליח להוציא את הצדק אל האור, ומצד שני, יש קול פנימי שמגיע מאותו רצון להשאיר אותי במצב של לרצות כל הזמן…ולא להגשים…

ואז הבנתי את זה, לעולם זה לא יקרה.
לא ככה, לא בדרך הזאת…
לא כשאני פועלת מתוך רצון להוכיח משהו למישהו…

וזה יצר משבר מאוד גדול
כי הרגשתי שאיבדתי משהו,
הרגשתי שנכנעתי לרוע, לשקרים, והכי הכי, פחדתי שמה שקראתי לו בלב כניעה, יתפרש בעיני הצד השני ככישלון.

אבל אז, קראתי את הציטוט שאני כל כך אוהבת מהקורס בניסים שאומר: "האם אתה מעדיף להיות צודק או מאושר"?
"שמח שנאמר לך היכן שוכן האושר, והפסק לחפש במקומות אחרים".

והשאלה הזאת מהדהדת בתוכי עד היום….
היכן שוכן האושר?
היכן שוכן האושר?

זאת שאלה שממש שווה לנו לשאול את עצמינו בכל יום ויום…
וזה בדיוק הקול ההפוך מהקול שאל האגו, זה הקול הנצחי שתמיד ינסה לעודד אותנו ויוביל אותנו למקום של שלווה פנימית מוחלטת!

רק בתוכי, רק מההבנה שהוא לא יכול להגיע בשום דרך אחרת.
איזה כיף, סוף סוף אני יכולה לקחת אחריות על העולם הפנימי שלי ולהפסיק לנסות שדברים ישתנו בשבילי מבחוץ.

בכל פעם שננסה לגרום למישהו או משהו להשתנות בשביל שנרגיש טוב יותר, נמשיך לרדוף אחרי ענן האושר הרחוק הזה, שתמיד ייראה לנו קשה להשגה.

בכל פעם שנפעיל מניפולציה או ניתן משהו ממקום של רצון לקבל בחזרה, נרגיש במקום פנימי מאוד, שעשינו משהו כדי לקבל בחזרה, וזה יכווץ את הלב שלנו במקום להרחיב אותו…

אז בואו ננסה…

בואו ננסה, רק להיום, לאפשר לביטוי של אהבה לעבור דרכינו, למישהו או מישהי שזקוקים לו. לילדים שלנו, לבני הזוג, לחברים בעבודה, לחברים הטובים שלנו, (חיוך, מילה טובה, הקשבה, משהו טעים לאכול, מסר מעודד – ובלי לצפות לכלום בחזרה)….

ספרו לי איך היה… :)

באהבה ענקית!

acim-day195

22 אוקטובר

By

2 Comments

שינויים קטנים מובילים לשינוי גדול

22 באוקטובר 2019 | By | 2 Comments

היום הראשון של החזרה לשגרה הגיע, ואני מקווה שהחגים עברו בטוב.

השבוע עבדתי על על תכנים חדשים לכל המנויים של מחשבות אוהבות. התכנים נוגעים לאמון שיש לנו בעצמינו, אחד בשני ובעולם, כיוון שעל האמון שלנו מתבססים כל החיים שלנו. מה שאנחנו מאמינים בו, מציג את עצמו בפנינו וכך אנחנו רואים וחווים את מה שאנחנו מגדירים כמציאות.

עלתה לי גם מחשבה שכל אחד מאתנו נמצא בדרך שהוא הכי מחובר אליה, ויש מגוון דרכים רוחניות, אבל כל הדרכים מובילות אותנו לדעת מי אנחנו באמת.

כל אחד מוצא בסופו של דבר את המסלול האישי שלו. בדרך הרוחנית שלנו, לעולם לא נוכל לדעת איפה נהיה בעוד חודש או שנה מהיום, אבל המורה הפנימית שלנו, עוזרת לנו לבטוח בכך שתמיד נהיה בזמן הנכון ובמקום הנכון לנו.

מה שמשך את תשומת לבי, הייתה התובנה שמשותף לכל הדרכים האלה הוא שבסופו של דבר כולנו רוצים להגיע לאותו מקום. המקום הזה נקרא – שלווה פנימית. מה שעוד משותף לכולנו הוא, שלאף אחד מאתנו זה לא קל.

בקורס בניסים, יש תרגיל שאומר "שלוות האלוהים היא רצוני". ובהמשך כתוב, "אמירת המילים האלה אינה ולא כלום. אבל התכוונות אליהן היא הכל".

כמה פעמים קרה לנו שחשבנו שרצינו משהו, שהבטחנו לעצמנו שנתאמץ ונעשה הכל כדי להשיג אותו, אבל אחרי יומיים נשברנו וחזרנו אחורה? מה הרגשנו?

אשמה נוראית!

מהמקום האישי שלי, אני יכולה להגיד שרק באותה נקודת זמן בחיי שהרגשתי שהדיאלוג הפנימי שלי מגיע ממקום אמיתי שבאמת מתכוון לזה, יודע שיעלו קשיים, ומוכן להתמודד עמם כשיעלו בדרך, הצלחתי לעשות את פריצות הדרך המשמעותיות ולעשות פעולות עקביות שגרמו לי להגיע לתוצאות.

לפתח את השריר הרוחני שלנו ולעשות זאת בלי שום אתגרים, זה משהו שהוא בלתי אפשרי. יכול להיות שהאתגרים בחיים שלך מרובים, יכול להיות שיש משהו שהיית רוצה שיקרה כבר כדי להרגיש בטחון גדול יותר בייקום, יכול להיות שהשאלה – מה הייעוד שלי? מעסיקה אותך הרבה וגורמת לך לצרוך הרבה מידע שלעיתים גם מבלבל אותך.

אבל היום אני רוצה להתייחס למורה הפנימי שאיתו אנחנו עושים את הדרך. וכן, גם אם אנחנו נמצאים כבר הרבה זמן בהתפתחות אישית ורוחנית.

באיזה מורה אנחנו בוחרים להיעזר ברוב הזמן?

בזה שאומר לנו שאנחנו לא שווים כלום, שלא יצא מאיתנו שום דבר טוב, זה שמבקר אותנו, שמסתכל עלינו בזלזול וגורם לנו להרגיש קטנים ממישהו אחד או גדולים ממישהו אחר?

מנסיון אישי, בפעמים שאני בוחרת במורה הזה, למרות שאני יודעת שלא יצא לי מזה משהו טוב, אני מתבאסת מעצמי מאוד. אבל בשלב מסויים אני מתעוררת, סולחת לעצמי ובוחרת מחדש. עם השנים הבנתי שאם כמה שזה מפתה לבחור במורה הזה, המורה הזה כובל אותנו פעם אחר פעם.

או שנבחר במורה האהבה? זה שמסתכל עלייך בעיניים אוהבות, זה שמוביל אותך להיות אמיתי ולהפסיק לשקר לעצמך, זה שמעצים אותך, לעולם לא גורם לך להרגיש אשמה על המחשבות והרגשות שלך ומנסה להראות לך תמיד את התמונה הגדולה, גורם לך להגיע לשיעורים שלו בציפייה, זה שלא גורם לך לחשוב שהכל קל ונפלא, אלא דווקא גורם לך לעבוד קשה ולעבור את הדרך צעד אחר צעד? המורה הזה משחרר אותך.

#רק שינויים עדינים ועקביים, יובילו אותי לשינוי משמעותי

אני מאמינה שהשינויים הכי משמעותיים בחיים נוצרים מצעדים קטנים ועקביים, ויותר מכך, שכל דרך רוחנית שבאמת מעצימה אותך, גורמת לך להרגיש שחרור ולא אשמה, שיפוטיות, פירוד ותחרותיות.

אבל לבחור פתאום במורה המעצים אחרי שהתרגלנו שנים למורה של הפחד – זה לא תמיד קל. האמת, שזה לא קל בכלל. אף אחד לא מבטיח לנו שכל יום יהיה מלווה בציוצי ציפורים, שמחה ואהבה ללא תנאים. קשה לנו בגלל שהיינו רגילים מאוד לאנרגיה מסוימת שמלווה בפחד. פחד להיות מי שאנחנו, פחד שלא יאהבו אותנו ונסיון ליצור לעצמנו תדמית שתגרום לאנשים לשים לב לקיום שלנו.

אך האם זה אומר שאי אפשר לעשות שינויים? ממש לא. הנכונות שלנו היא הדבר החשוב ביותר. בעולם של סיבה ותוצאה, כדי לא לשחזר את אותה מציאות שוב ושוב, יש לנו בחירה חופשית להפסיק את הלופ וזאת על ידי כך שנהיה נכונים ללמוד מה המצבים האלו באו להראות לנו על עצמנו.

acim-day194

אז איך להתחיל לעשות שינויים עדינים ועקביים?

קודם כל כדאי מאוד להבהיר את התמונה:

1.     לכתוב לעצמי מה הדבר שאותו אני רוצה לעבוד עליו בתוכי כדי ליצור שינוי

2.     להבין מאיפה הדבר שאותו אני רוצה לשנות מגיע – אם נגיד אני רוצה לעשות יותר כושר ואני לא מצליחה להתמיד בכך, אז להבין מאיפה מגיע חוסר ההתמדה. אולי זה משהו שאמרו לי שהייתי קטנה? אולי מורה מסוים לא האמין בי? אולי האווירה בבית הייתה לא כל כך תומכת? המטרה היא להבין – מאיפה מגיע הפחד להתמיד בעשיית כושר.

3. לשאול את עצמי מה אני מרוויחה מזה שהמצב נשאר אותו דבר? אם לדוגמא אני מאוד רוצה לסלוח למישהו שפגע בי ואני מרגישה שקשה לי מאוד לעשות את זה, אז אוכל לשאול את עצמי – מה אני מרוויחה כשכשאני בוחרת להמשיך לשאת בתוכי את הרגשות השליליים כלפי X?

אולי זה הפחד מכך שאני חוששת שאצטרך להתעמת עם מישהו ואני לא טובה בעימותים? אולי זה מהמחשבה שאם אסלח לו אז הוא יצחק עליי ויראה אותי כחלשה?

כמובן שהסליחה היא תהליך והיא לא מתרחשת בין רגע, אבל היא כן מתרחשת בתוכנו. אנחנו לא נצטרך להגיד דווקא באופן פיזי לאותו אדם שסלחנו לו. אבל לצורך העניין המקום הזה בתוכנו שרוצה להמשיך להחזיק את הרגשות ואת האצבע המאשימה משאיר אותנו הרבה פעמים במקום ולא מאפשר לנו להתקדם. כשאנחנו רוצים לשחרר אותם באמת כדי לשחרר את עצמנו, אנחנו מוכנים לסליחה.

4. כל יום מתקופת הזמן שבחרנו 30 או 40 ימים, להבטיח לעצמנו שאנחנו מקדישים עשר דקות, חמש דקות או אפילו דקה, לתהליך. לקרוא ספרים על הנושא, להשתתף בדיונים באינטרנט, לדבר על הדברים עם חבר קרוב שאנחנו סומכים עליו, לכתוב ביומן, לזמן חלומות בלילה לפני השינה.

אז בכל יום לעשות משהו אחד קטן, שיוביל אותנו להיות עקביים וליצור שינוי גדול.

אם החלטתם איזה שינוי או התחייבות אתם עושים החודש, שתפו אותי בתגובות כאן למטה בבלוג, אשמח מאוד לשמוע מכם.