Image Image Image Image Image Image Image Image Image

קורס בניסים

13 דצמבר

By

5 Comments

מערכות יחסים – איך להתמודד כשלא רואים אותך?

13 בדצמבר 2016 | By | 5 Comments

היי,

האם הרגשת פעם שחסרה לך אהבה? שלא רואים אותך? שלא מתייחסים אלייך מספיק יפה או בכבוד?

אז היום, יש לי משהו קצת אחר, שיעזור לך לשפוך אור על ההרגשה הזאת.

אני יודעת שלפעמים המחשבות שאני מעלה בפוסטים, יכולות לעורר הרבה התנגדויות. אבל מספיק שניקח אחוז קטן ממה שאנחנו מתחברים אליו, כדי לאפשר לשינוי של ממש להתרחש בחיים.

אז הרעיון שאני רוצה לדבר עליו היום הוא כזה:

מערכות יחסים, יכולות להיראות לנו מאוד מורכבות, במיוחד כשאנחנו מרגישים שהאדם השני חייב לעשות משהו כדי לספק את הצרכים שלנו.

מה שאני חושבת שחסר לי, מה שאני מאמינה שאדם מסוים מונע ממני, אני מונעת אותו גם, באופן כל שהוא. זה לא חייב להיות בדיוק באותו אופן, אבל משהו בתוכי לא שלם, מעורער, לא בטוח, והתחושות האלה מלוות את התגובות שלי, כי הן מתחילות במחשבות שלי על עצמי.

הקורס בניסים אומר, שרק מה שאנחנו לא נותנים בכל מצב, יכול להיות חסר.

קורס בניסים מערכות יחסים

כל מה שאני מאמינה שחסר לי, זה משהו שאני מחסירה ממישהו. ממי? את זה אני מגלה רק שאני מוכנה להתבונן על הרעיון הזה ולהתחיל לשחק איתו.

זה ממש כמו ריקוד, או השתקפות. זה כאילו שיש לי משהו לתת, אני בוחרת לא לתת אותו, ואז אני רואה כלפי חוץ, שהדבר הזה חסר לי.

למה אני מרגישה בכלל שמשהו חסר לי?

כי למדתי לתפוס את עצמי כחסרת ערך, לא חשובה, לא ראויה שיראו אותה, ואז הדברים שאני פוגשת בחוץ, משקפים לי את מה שאני חושבת על עצמי. התפיסה השגויה שלי על עצמי, מחבלת לי בכל מקום אפשרי שאני מנסה ליצור בו משהו טוב. זאת אמונה שמקרקרת תמיד מסביב, ונמצאת בשטח האפור הזה שגורם לי לא להיות מרוצה משום מצב. כי אם אני מאמינה שאני חסרת ערך, אז מה בכלל יהיה לי לתת לעולם? כתוצאה מהאמונה הזאת, אני לא מעניקה משהו מעצמי באמת, ואז אני מאמינה, שלא מעניקים לי.

לדוגמא אם אני מרגישה שחסרה לי הערכה, מילה טובה, זה משהו שאני מחסירה מהעולם. זה משהו שאני לא נותנת.

אם אני מרגישה שחסרה לי אהבה, יש אנשים שאני מונעת מהם אהבה. (ולאו דווקא מדובר על אנשים שאנחנו רואים בפיזי, אלא מונעים מהם אהבה במחשבות שלנו).

אם אני מרגישה שלא רואים אותי, זה אומר שאני לא רואה מישהו, משהו. את מי אני לא רואה? אני לא רואה את עצמי באופן עמוק, ואז אני לא רואה את האנשים בחיים שלי באופן עמוק וברור. מה התוצאה? לא רואים אותי. נכון שזה כבר לא כל כך מפתיע? :)

ויותר מהכל, אני מרגישה שאלוהים לא רואה אותי, שהכל לא הוגן…ואולי אני לא מוכנה לראות את מה שהייקום / אלוהים שולח לי? את ההזדמנויות לסליחה? את המקומות שאני אמורה לצמוח מהם?

מה אני לא מוכנה לראות?

רק אני אדע.

אני יכולה להאמין כל כך בכך שמשהו  חסר לי, שאני באמת חווה את החוסר הזה, והאמונה הזאת מונעת ממני להתבונן, איפה אני מחסירה?

האשליה הזאת, שמשהו חסר לי בחיים נראית כל כך אמתית, שאני לא מאפשרת לשום דבר להיכנס באמת ולעזור לי לראות את האמת.

והפעם בפינת התרגול:

איך מתחילים לשנות בצעדים קטנים את המחשבות האלה על מה שאני מאמינה שחסר לי?

זה  ממש כמו שרשרת של אירועים שאנחנו יכולים להתבונן עליה מקרוב קרוב.

מה אני מאמינה שחסר בי?

איך האמונה הזאת משתקפת במערכות היחסים שלי?

איך אני מונעת את מה שאני מאמינה שחסר בי מאנשים אחרים?

איך אני רואה שהדבר הזה נמנע ממני?

ועכשיו, לפינת השיתופים:

מה הדבר שראית שחסר לך, ואיך מנעת אותו מאנשים אחרים?

כתבו לי  בתגובות, האם התרגול הזה עזר לך לשפוך אור על היחסים שלך?

 

24 יולי

By

No Comments

קנאה – איך להתמודד איתה?

24 ביולי 2016 | By | No Comments

קנאה - איך להתמודד?

קנאה

הרגש הזה שעולה לנו כשאנחנו מאמינים שלמישהו אחר יש מה שחסר לנו.

והאשמה שמלווה לקנאה שאומרת, שלאנשים רוחניים לא מתאים לקנא. זה ממש כאילו אנחנו קצת מתביישים בכך שאנחנו מקנאים. מתביישים בקנאה הזאת, כי אז בעצם אנחנו אומרים לעצמנו שלא מספיק שאנחנו חושבים שמשהו חסר לנו, אנחנו גם אוחזים ברגש הזה שאנחנו יודעים שיש מסביבו כל כך הרבה אשמה. כמה פעמים אמרו לנו בילדות, אל תקנא, אבל אף פעם לא באמת לימדו אותנו להתמודד עם קנאה?

מה הקנאה גורמת לנו לעשות?

לאיזה מקומות היא מובילה אותנו? או יותר נכון, לאיזה מקומות אנחנו נותנים לה להוביל אותנו? לכעס פנימי. למה? כי הקנאה בעצם משקפת לנו את הפוטנציאל שאנחנו לא מממשים, כיוון שמשהו עוצר אותנו. משהו גורם לנו להמשיך לחשוב שאנחנו לא מספיק. אצלנו זה לא אפשרי, לא באנו עם הקבלות המתאימות, והכעס הזה כשהוא מושלך החוצה, נקרא בסופו של דבר, "קנאה".

אנחנו בני אדם ואנחנו מופלאים כפי שאנחנו. עם כל קשת הרגשות שלנו. וקנאה היא רגש שמנדנד לנו הרבה פעמים ואפילו גורם לנו לעשות פעולות ממקום שמנסה להוכיח לאחרים שאנחנו יכולים.

גם כשאנחנו מרגישים הקלה ושיפור משמעותי בחיים ובתחום הרוחני בכלל, קנאה היא עדיין חלק מהשיעורים שאנחנו למדים בדרך שלנו. זה הרגל. זאת אמונה שמגיעה ממקום שמרגיש שאף פעם הוא לא מספיק טוב. לא משנה כמה אנחנו כבר במקום אחר, או כמה אנחנו מודעים, שלווים, אוהבים…

רק לזהות את הקנאה

כשאנחנו מזהים את הקנאה, ומתבוננים עליה בעיניים פשוטות, כפי שהיא, הרבה יותר קל לנו להרגיש שלמים ואהובים מבפנים, כמו שאנחנו. ואז בעצם, האפקט הדרמטי של הקנאה יורד. אנחנו יכולים להתנהל עם הקנאה בדרך אחרת לגמרי. אנחנו יכולים אפילו לקחת אותה יד ביד, להשתעשע איתה, לחבק אותה, ואז לראות איך היא לא מורידה אותנו למטה בדרמטיות.

קנאה בתקופה של משבר

בתקופה של המשבר הגדול ביותר שחוויתי אחרי שאבא שלי נפטר, הקנאה שלי הייתה כלפי חיים רגילים. "חיים פשוטים", ממש כמו בשיר של עידן רייכל. כל מה שרציתי היה ליהנות מהדברים הקטנים מבלי להתעסק ולטבוע בדרמות הגדולות שהתלוו לפטירה שלו. רציתי מאוד לנסות מתכונים חדשים, ליהנות מהטבע, לדבר על דברים מעבר למה שחוויתי באותה תקופה. הקנאה הייתה הרצון הלא ממומש לעתיד שקט, או יותר נכון להווה שקט. אבל הקנאה, תמיד מתמקדת בעתיד הלא ממומש או בעבר הכואב. אני זוכרת שכשחברות שלי היו מדברות על בעיות של התמודדות בעבודה, הרגשתי איך הלב שלי רוצה גם את הבעיות האלה, שהיו נראות לי מאוד קלות להתמודדות. אבל כגודל ההתמודדות הנוכחית שלנו, כך גודל המתנות שאנחנו מקבלים מהן. הייתי פונה לאלוהים, ומתפללת ממקום מאוד כואב, לחיות חיים פשוטים ושלווים.

אם מסתכלים על קנאה בדרך קצת אחרת, היא יכולה לתת לנו דלק להגשים את הפוטנציאל שלנו. האגו רוצה הכל ורוצה עכשיו. כשאנחנו יודעים שצריך לחכות וצריך להיות מרווח זמן בין המקום שאנחנו נמצאים בו למקום שאנחנו רוצים להיות בו, זה מטריף אותו.

לפי הקורס בניסים, כשאנחנו מאמינים בנפרדות מאלוהים, תמיד למישהו אחר יהיה משהו שאנחנו מרגישים שחסר לנו. כיוון שברגע שיש לנו מחשבה של פירוד, אנחנו חווים את הפירוד הזה מול כל אדם, מול כל דבר. חשיבה של פירוד, יוצרת מראית עין של מחסור. לו יש – לי אין. אני צריכה את מה שיש לו כדי להרגיש שלמה, וזה מה שהקורס קורא לו, היחסים המיוחדים. לאדם השני יש את מה שאני מאמינה שחסר בי.

יש מספיק לכולם

כשאנחנו רואים שפע אצל מישהו אחר, אנחנו מרגישים אוטומטית שאין מספיק בשבילנו, וגם אם יש, יקח לזה הרבה זמן להגיע אלינו. אבל אפשר לפרש את הקנאה מחדש כך: כשאנחנו מזהים שפע שיש מסביבנו, זה מראה לנו שאנחנו מזהים שפע בתוכנו.

התפקיד שלנו במצב הזה, הוא להיות סופר כנים עם עצמנו, מבלי להרגיש שזה לא בסדר או אשמה על כך ולשאול את עצמנו:

במי אני מקנא?

מה אני מרגישה שיש לו / לה שלי אין?

מה אני מרגיש שחסר בי?

איך התחושה של החוסר שלי מושלכת עליה / עליו?

האם אני מוכן / מוכנה להכיר ברגש הזה בתוכי?

 

כיתבו לי בתגובות: 

מה התסכול הגדול ביותר שחווית בנוגע לקנאה?

מה מרגיש לך הכי קשה בעבודה של ריפוי הרגש הזה?

אני מחכה לראות את התגובה שלך ועונה לך כאן.

נילי

בואו לעשות מדיטציה למחשבות אוהבות

meditation banner for home page

10 יולי

By

No Comments

איך להיפתח לזוגיות ובתוך מערכות יחסים?

10 ביולי 2016 | By | No Comments

"איך אני יכולה להיות אני לגמרי במערכת יחסים או בדייט? איך אני יכולה להגיע פתוח? אני כבר כל כך מיואשת מכל החיפושים האלה, הנישואים הקודמים שלי לא נגמרו יפה, ואני יודעת עד היום, שאני חייבת להוכיח לסביבה שלי שאני יכולה למצוא בן זוג שבאמת יעריך אותי, אבל זה מלחיץ אותי לחפש ככה, כי אני לא מוצאת כלום.

כי כשהוא כן מגיע, אני מרגישה, שאני חייבת לשים על עצמי מסיכה שתסתיר את הכאבים שלי מהעבר, ועד כמה אני זקוקה לזוגיות הזאת".

אלה משפטים שאני שומעת כל כך הרבה ביום יום. אלה המשפטים של כולם, בדרך כזו או אחרת.

מטרה אחת

לא מדובר דווקא על יחסים רומנטיים. מדובר על כל היחסים. במחשבה שלנו, זוגיות רומנטית, שונה לחלוטין מיחסים עם קולגה מהעבודה, אבל מנקודת מבט רוחנית, כל היחסים הם אותם יחסים. המטרה שלהם, היא להגיע ליחסים קדושים. מה זה אומר? שנראה כל אחד ואחד, כאילו הוא ממש אנחנו. ואהבת לרעך כמוך.

חסרה לי אהבה – האשליה הגדולה ביותר

בגלל שגדלנו על מערכת חשיבה שמבוססת על פחד, והתרחקנו ממערכת החשיבה הטבעית שלנו, שהיא אהבה, התחלנו לחשוב ממקומות של חוסר. חסרה לי אהבה, חסרה לי שלווה, חסרה לי מוטיבציה, חסרה לי ההרגשה שאני באמת בסדר מבפנים ואני מנסה להיאחז בעולם, מנסה להיאחז רק במשהו או מישהו שיגרום לי להרגיש שבאמת הכל בסדר איתי. ואז, כל מערכת יחסים הופכת למיוחדת. רק האדם המסוים הזה, יוכל להשלים את מה שחסר בי. אם רק הוא יתקשר אליי, אם רק אצליח להשיג את האדם הזה, אם רק….

וזאת האשליה הגדולה ביותר שהאגו מנסה להוביל אותנו אליה. האגו, הוא מערכת החשיבה של הנפרדות מאלוהים. אני חושב שאני נפרד מאלוהים, אני מרגיש אשמה על כך, ולכן, אני מחפש תשובה, אני מחפש מענה מבחוץ, כיון שהאגו רואה אך ורק מה שבחוץ, הוא מנסה להיאחז, להשלים את מה שהוא חושב שחסר לו, להביא שמחה מבחוץ, להביא גאולה מבחוץ. ואז, אנחנו מוצאים את עצמינו נזקקים לאהבה. הנזקקות הזאת, עוברת הלאה והאלה, מרגישים אותה. אבל האגו מנסה להסוות אותה על ידי מה שנקרא משחקי האגו. ועכשיו, המצב הוא כפול. מדובר גם על חיפוש אושר מבחוץ שמתבסס על האשליה שמשהו חסר בנו ויכול להשלים אותנו, והדבר השני, הוא לנסות להסוות את זה, שמי שאני מקווה שישלים אותי, לא ידע שאני רוצה שהוא ישלים אותי. זה המתכון הכי בטוח לאי שקט במערכות יחסים, זה המתכון הכי בטוח לכישלון שוב שוב, כשאנחנו נפתחים לזוגיות, או בתוך זוגיות.

לחפש ולא למצוא

המטרה של האגו, היא לחפש ולא למצוא. להשאיר אותנו תמיד באזור המחפש, אבל כשאנחנו מחפשים עם האגו, אנחנו לא מוצאים כלום. מערכת החשיבה הטבעית שלנו היא האהבה, לחשוב ביחד עם אלוהים, זה לחשוב ממקום של שלם. לחשוב יחד עם האגו, זה לחשוב ממקום של חוסר. בקורס בניסים, יש תרגיל שאומר, הנני עדיין כפי שברא אותי האלוהים. כלומר, אני עדיין בדיוק כפי שנבראתי, אני עדיין מחוברת למקור של כל האהבה, שום דבר שחשבתי שעשיתי לא באמת שינה את המהות האמתית שלי, אין צורך במסכה הזאת, היא רק מסתירה את מי שאני באמת. לחשוב ביחד עם אלוהים, זה להבין, שמעולם לא נפרדת ממנו באמת. ומהמקום הזה, אנחנו באים לזוגיות כשותפים ולא כנפרדים, אנחנו לא מנסים לגרום לבן או בת הזוג להשלים אותנו, אלא אנחנו מגיעים ממקום שאנחנו יודעים, לך יש את הכאבים שלך מהילדות, לי יש את שלי, יחד, אנחנו יכולים לרפא אותם, ולהביא ריפוי לעולם. כל מה שאני אנסה לקחת ממך עכשיו, זה מה שאני מאמינה שחסר בי, ואז, בעצם, כשאקבל את מה שאני רוצה, לא תהיה לי סיבה להישאר. אבל כשאנחנו מגיעים ממקום של אהבה, אנחנו יודעים שהכל מדויק. הכל מדויק באהבה. הכל מדויק באלוהים.

המשימה – לראות את האשליה אבל לא לטבוע לתוכה

המשימה שלנו השבוע, היא לראות, איך עשינו את הזוגיות למשהו מיוחד?

איך ניסיתי למצוא זוגיות רק כדי להשלים אותי?

האם זה חוסר שהרגשתי מנקודה מסויימת בחיים שלי?

והשבוע הזה, ננסה להביט על כל מי שאנחנו רואים, מנקודת מבט קצת אחרת. מנקודת מבט של אני שלם. אני שלמה, ואני רוצה לראות את ההשתקפות של השלם הזה גם בך.

באהבה,

נילי

 

 

06 יולי

By

3 Comments

כל מה שאת מחפשת קיים בתוכך

6 ביולי 2016 | By | 3 Comments

אני רוצה לשתף אותך היום, בפתגם שאני מאוד מתחברת אליו:

"מי שתולה את האושר שלו בנסיבות חיצוניות,
סופו להישאר אומלל". (אנונימי)

כמה פעמים קרה לנו, שרצינו שמשהו ימלא אותנו?
מערכות יחסים, דברים פיזיים, עבודה מסוימת,
הרצון שמישהו ישתנה וכו.

כל הדברים האלה, הם דברים חיצוניים
שאמורים למלא לנו חלל ריק
שאנחנו מאמינים שקיים בנו.

כל אחד מרגיש חוסר באיזה שהוא מובן
ושאנחנו מרגישים חסרים
אנחנו מתחילים לחפש תחליפים לאושר.
תחליפים שימלאו לנו את מה שאנחנו מאמינים שחסר לנו.

אהבה עצמית

לפי נקודת מבט רוחנית, לא רק שאנחנו לא חסרים,
אנחנו שלמים ויש בנו כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים ממשהו חיצוני.

בדיוק היום, קראתי את השיעור מהקורס בניסים, את השיעור הזה:

"עמוק בתוכך נמצא כל דבר שהוא מושלם, מוכן לקרון דרכך החוצה אל תוך העולם. הוא ירפא כל צער וכאב ופחד ואובדן מפני שהוא ירפא את השכל שחשב שדברים אלה הם ממשיים וסבל בגלל נאמנותו להם".

מה בעצם הפיסקה הזאת אומרת לנו?
שאנחנו עשינו את הדברים החיצוניים לנו ממשיים,
נתנו להם המון המון כוח לשמח אותנו וגם להעציב אותנו,
השקענו בהם את כל כולנו, כדי לקבל אהבה,
וכשאנחנו משקיעים את כל כולנו במשהו שאנחנו מאמינים
שחסר בנו, אנחנו מפתחים נאמנות, במה שיקרה, או לא יקרה.

אנחנו מפתחים נאמנות בדברים שמשתנים,
וכשהם משתנים, אנחנו חווים צער, כאב, פחד ואובדן.
המשימה שלנו היא פשוט להיות נכונים לראות את
האמת הזאת, שמסתתרת מתחת לענן כבד של מחשבות דחוסות.
אמת שאומרת, כל מה שחיפשת אי פעם, קיים בך.

כל דבר אחר, הוא רק תחליף למשהו שכבר קיים בך. תחליף למשהו שהוא שלך כבר. כל דבר אחר, הוא כמו תרופה למשהו שאנחנו מאמינים שחסר לנו. אבל הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כדי לרפא באמת, היא להטיל ספק באמונה, שמשהו אכן חסר בנו.

אם ניקח השבוע הזה, את הרעיון, שאנחנו שלמים, אין בנו חוסר, ונבקש לראות את האמונות שלנו, את האמונה שמשהו חסר בנו, להתבונן על האמונה הזאת, ולהתחיל לבחון אותה לעומק. האם זה באמת נכון? האם משהו באמת חסר בנו?

בואו לעשות איתי ביחד מדיטציה ♥ 

לכל הפרטים לוחצים כאן 

meditation banner for home page

30 מאי

By

2 Comments

איך לשחרר את מה שחוסם אותך?

30 במאי 2016 | By | 2 Comments

 

איך לשחרר חסימות

בשבוע שעבר, הייתי בערב קבוצתי שהנחתה אפרת שר שלום, שהיא המורה שאצלה אני לומדת את הכשרת המורים של הקורס בניסים.

ישבתי והקשבתי לכל מילה, כיוון שסיכמתי את השיעור. זה משהו שאני תמיד אוהבת לעשות כדי לא לפספס אף פרט חשוב ולהתחבר באופן מלא לאנרגיה של השיעור, ופתאום שמעתי משפט שממש עצר את הזמן מבחינתי, כי הוא היה כל כך משמעותי בשבילי וכל כך הרגיש לי נכון.

אפרת אמרה, שהמטרה שלנו להתבונן על העבר, היא לא בכדי להיזכר בו בערגה, וגם לא כדי להיזכר כמה סבלנו בו, המטרה שלנו היא לזכור את אלו שהלכו לפנינו, המורים שלנו שהשאירו אחריהם צעדים של אהבה.

זה הזכיר לי איך אנחנו שוכחים את העצמה הפנימית שלנו, ומורידים את עצמינו למטה. זה הזכיר לי איך כולנו מלמדים, לא משנה מה המקצוע שלנו, ואנחנו תמיד מלמדים או פחד או אהבה. מה נבחר ללמד?

הכל תלוי בנו. המילים שלה ממש הזכירו לי כמה בפשטות, אנחנו יכולים להרים את התפיסות שלנו גבוה ולהתחבר להדרכה הפנימית שלנו.

צפו בסרטון כדי לקבל הדרכה על איך לשחרר את מה שחוסם אותנו על ידי הדרך שבה אנחנו בוחרים ללמד, וכתבו לי בתגובות, מה העיסוק שלכם ואיך אתם יכולים ללמד אהבה במקום שבו אתם עובדים?

נשיקות,

נילי

 

 

 

22 מאי

By

4 Comments

איך להיות עקביים כשרוצים לעשות שינוי?

22 במאי 2016 | By | 4 Comments

איך חוסר עקביות, מונע מאיתנו להיות בהגשמה ממקום גבוה ומעצים?

בשבוע שעבר, שלחתי לרשימת המנויים שלי שאלה, "אילו אתגרים ומכשולים אתם מרגישים בתהליך הצמיחה הרוחנית שלכם"?

אני רוצה להגיד שהתשובות שהתקבלו, היו תשובות שמתאימות בדיוק לרשימת המנויים שלי.

תשובות של אנשים שמחוברים ללב שלהם ורוצים להשפיע על העולם בדרך הכי מעצימה וחיובית שאפשר.

היו כל כך הרבה תשובות, ושאלה אחת חזרה על עצמה שוב ושוב.

איך להיות עקביים?

איך להיות עקבי בתפילה?

איך להיות עקבי בכושר?

איך להיות עקבי בתרגול מדיטציה, יוגה, פילאטיס או שינוי הרגלי תזונה?

איך להיות עקביים כשאנחנו מחליטים לטפל ברגשות כמו קנאה? כעס? אכזבה?

והתשובה שלי היא, הקושי בלהיות עקביים, מגיע תמיד ממקום שבו אנחנו לא יודעים, מי אנחנו באמת. כל מטרה נחלשת, כשאנחנו הולכים לעברה בעיניים שמתמקדות בספק וחוסר אמון. אבל כשאנחנו מציבים לנו למטרה, לזכור מי אנחנו באמת, זה משנה את כל התמונה.

כשאנחנו מציבים את המטרה אחרת, אנחנו מתחילים להיות עקביים יותר.

כמה פעמים קרה לנו שהתחלנו להיות עקביים במשהו וראינו באמת שינוי חיובי, אבל אז, פתאום משהו גרם לנו להשתתק ולהפסיק?

זה אחד מהטריקים שלה האגו. כשהוא רואה שינוי חיובי, שהאגו רואה שאנחנו מתחילים בפעולות מאסיביות לשינוי, הוא מנסה להפסיק. למה? האגו לא יכול לשרוד באור. הוא חייב את הייאוש והחשיכה שלנו כדי להרגיש שהוא קיים.

לכן היום, אני משתפת איתך את 4 הדרכים שבהם אני משתמשת כדי לשמור על עקביות.

  1. מה חוסר העקביות מנסה למנוע ממך? מה המחיר שהוא גובה?
  2. עקביות זאת החלטה לזכור, מה המהות האמתית שלך. איזה דבר אתם כבר יכולים לעשות באופן עקבי מהיום? רשמו לי כאן בתגובות.
  3. אנחנו אף פעם לא לבד. לזכור שיש לך את ההדרכה הפנימית שלך ואפשר לקבל ממנה תובנות ומסרים מאילו פחדים מגיע חוסר העקביות שלך? לא משנה מה המקצוע שלכם. מטפלים, יועצים רוחניים, מדריכי כושר, מדריכי יוגה, יועצי נדל"ן, אנשי מכירות, בנקאים. כל אחד שנשלח אליכם, לא נשלח אליכם סתם. כל המטופלים שלי, לומדים תמיד איתי, איך לתקשר עם ההדרכה הפנימית שלהם.
  4. באיזה תפילה אני משתמשת בכל יום מהקורס בניסים כדי לשמור על עקביות? רק התכנית של אלוהים / האהבה, מובילה אותנו למקום שאנחנו רוצים להיות בו. התכנית שלנו – לא. התכנית של אלוהים – כן. :)

אז מה המחיר שאנחנו משלמים על חוסר עקביות?

ארבעת הכלים האלה, יעזרו לך להגדיל באופן משמעותי את רמת השמחה והאמונה בחיים שלך. מבטיחה לך!

מה עושים עכשיו?

  1. כותבים לי כאן בתיבת התגובות:

איזה הרגל אתם הולכים לאמץ לעצמכם כבר היום כדי לשמור על עקביות? בואו נעודד אחד את השני ונראה עד כמה זה אפשרי להיות עקביים.

  1. מקבלים פרטים על פגישה אישית איתי:

שבה נרד לשורש העניין, מה חוסר העקביות מונע ממך להכניס לחיים שלך ואיזה מחיר הוא גובה ? נותר מס' מועט של מפגשים החודש, לכן, כדאי למהר ולשריין מקום. כל הפרטים כאן

 

 

29 מרץ

By

No Comments

14 מרץ

By

No Comments

למה רכילות מורידה את האנרגיה שלך למטה?

14 במרץ 2016 | By | No Comments

רכילות

רכילות.

הדבר הזה שאנחנו חייבים לומר על מישהו, הדבר הזה שאנחנו חייבים לבדוק באינטרנט, מה הוא אמר, מה היא אכלה, מה הם לבשו? וכו'…

לפעמים אנחנו מרגישים פשוט צורך עז להוציא את הדברים שיש לנו להגיד החוצה, והאנרגיה של הרכילות, גורמת לנו להרגיש טוב עם עצמינו לזמן מה, אבל ממש קצת זמן אחרי, אנחנו מרגישים רע עם עצמינו, מרגישים שיכולנו אחרת, שאולי זאת לא הדרך שמתאימה לנו…

זה בגלל שהאנרגיה שלנו ירדה למטה, במקום להתרומם למעלה, התחושות האלה מתבטאות ברגשות שלנו, במצב הפיזי שלנו, ואפילו ברמת העייפות שלנו. כשהאנרגיה שלנו למטה, אנחנו חווים את החיים הפיזיים בתחושה, שהכל למטה.

והיום, אנחנו יכולים לבחור מחדש. בכל פעם שנרצה לרכל על מישהו, נוכל לעצור לרגע, ולראות את הדברים הבאים:

  1. לזהות מתי יש בנו את הדחף לרכל? מה מניע אותנו? מה או מי נגע לנו בנקודה רגישה?
  1. מה חסר לי? לשאול את עצמי, מה הדבר שהרגשתי באותו רגע כשרציתי לרכל? האם זו הייתה יציבות? האם זה היה חוסר בשלווה? האם זה היה חוסר בשמחה? חוסר בכסף? חוסר במצב גופני שאני רוצה להיות בו?
  1. ברגע שזיהיתי, מתי אני מרגישה את הדחף לרכל, מה הניע אותי, מה הרגשתי שחסר לי? אני פונה להדרכה הפנימית שלי, ומבקשת לשנות את התפיסה שלי בנוגע למה שחשבתי שחסר לי ולעזור לי להסיר את המחסומים שהצבתי ביני לבין מה שכבר יש בי, שאני חושבת שאין לי ואני רוצה.

לעזור לי להסיר את המחסומים, שעצבתי ביני לבין מה שכבר יש בי, שאני חושבת שאין לי, ואני רוצה.

או במשפט אחר, לעזור לי להסיר את המחסומים שהצבתי נגד האהבה.

כיוון שכל מה שאני חושבת שחסר לי, אפשר להיקרא גם חוסר באהבה.

לפי הקורס בניסים, איננו חסרים דבר, וכל מה שאנחנו רואים בעולם החיצוני שלנו, הוא השלכה של העולם הפנימי שלנו. לכן, כשאני חושבת שמשהו חסר לי, זה האגו שמנסה לגרום לי לחשוב ולחפש את התשובות לשאלות שלי ואת השלווה שלי אי שם בחוץ. כשלמעשה, כל מה אני מחפשת אי שם בחוץ, קיים בתוכי.

אני חושבת שזה חסר לי, כדי להמשיך ולחפש את הפתרון שם בחוץ. גם ברכילות, כשאנחנו מרגישים את הדחף לדבר על מישהו מאחורי הגב, זה בדרך כלל כתוצאה מכך שנפגענו ממנו או ממנה, או שהפעולות והאמונות של האדם הזה, נוגעות לנו בנקודות רגישות. שוב, משהו שאנחנו מרגישים שחסר לנו. ואז, האנרגיה שלנו יורדת למטה. אנחנו מרגישים שיכולנו יותר עבור עצמינו, ובתוך תוכנו, אנחנו יודעים את האמת. אנחנו מחוברים לאמת הפנימית שלנו ושם אנחנו יודעים שכל מה שאנחנו צריכים כן קיים בתוכנו. לכן, הרבה יותר קל לנו כך לשחרר את הצורך ברכילות. ככל שאנחנו מתחברים יותר ונזכרים יותר במי שאנחנו, הצורך ברכילות יורד באופן דרמטי. אנחנו כבר לא מחפשים אי שם בחוץ עניין כדי להפיג שעמום, זה נראה לנו איפה שהוא כבר קצת כמו בזבוז זמן.

חשוב לזכור שמדובר בתהליך, ושאנחנו עושים אותו לאט לאט. אפשר להתחיל להתאמן במשך שבוע. ובכל פעם שיש לנו את הצורך או הדחף לרכילות, לעצור את עצמנו ולבחור מחדש. לבחור עבור עצמך.

 

 

 

02 פברואר

By

4 Comments

מתי יבוא האחד? חלק ב'

2 בפברואר 2016 | By | 4 Comments

איך לזמן זוגיות

בכל מערכת יחסים, יהיו עניינים שיש לפתור אותם.

האגו מומחה בלהגיד לנו שיש רק אדם אחד, רק מצב אחד, שיגרום לנו להיות מאושרים ולהיתלות על אשליה לא ממומשת. אני קוראת למצב הזה, האזור האפור של האגו שמרגיש תמיד לא מרוצה אבל מנסה שלא נדע למה. למה אנחנו לא מרוצים? משהו בפנים מפריע לנו ואנחנו לא יודעים עדיין לשים את האצבע בדיוק מה זה. פעם זה, "הלוואי והייתה לי זוגיות", פעם זה, "הלוואי שהזוגיות שיש לי הייתה כמו של"…פעם זה, "הלוואי וההורים שלי היו מתייחסים אליי אחרת שהייתי קטנה" וכו'..

זה ממש כמו משחק שמנסה לגרום לנו להיות באי שקט תמידי מהמון דברים, וכשמשהו אחד נפתר, הוא ינסה למצוא את הדבר הבא שחסר לנו, כדי להמשיך להיות לא מרוצים. התפיסה של האגו היא של עולם הזמן. מה שהיה, מה שיהיה ומה שקורה עכשיו. האגו אוהב לחגוג את מה שלא קורה. הוא אוהב לחגוג את מה שאין לעומת את מה שיש. לדוג', כמה פעמים קורה לנו ששואלים אותנו, מה שלומך? ואז, הדבר הראשון שעולה הוא מה עשו לנו, מה אמרו לנו, כמה זה היה כואב וכו…אבל כל השיעורים שלנו במערכות יחסים מובילות למקום אחד, מקום שבו נראה אחד את השני כפי שאנחנו באמת. מתחת לטעויות שלנו, מתחת לשיפוטים שלנו, מתחת לדברים שעשינו או אמרנו. את זה למעשה, אנחנו אמורים לחגוג.

ומה קורה בין מערכת יחסים אחת לאחרת?

לפני שבוע בדיוק, בזמן תרגול כיתתי של הקורס בניסים, עלתה לי התובנה שאם האנשים שאנחנו אוהבים בחיים שלנו, היו יכולים להגיד לנו במשפט אחד בזמן משבר או סיום של כל מערכת יחסים מה הם הכי היו רוצים, המשפט היה, "רציתי שתאהב אותי, גם כשטעיתי". ממש כמו שאנחנו עצמינו היינו רוצים. זה לא אומר שאנחנו חייבים לקבל כל מה שעושים לנו מבלי להציב גבול. זה כן אומר, שאנחנו יכולים להסכים לראות שמתחת למה שקרה, הייתה טעות בחשיבה. לפי הקורס, הטעות הייתה במחשבה, ששכחנו מי אנחנו באמת.

כל התקופה שבין מערכת יחסים אחת לאחרת נועדה אך ורק עבורנו, אנחנו עושים חשבון נפש, מגיעים לתובנות, ובאים מוכנים יותר, יפים יותר מבפנים, רכים יותר עם עצמינו, למערכה הבאה. התווים שלנו נהיים רכים יותר, אנחנו נראים הרבה יותר בבית, אנחנו פשוט מצאנו את הבית הפנימי שלנו. המטרה שלנו היא להפסיק לשפוט את עצמינו ולנטרל לגמרי את הצורך שלנו לשפוט אחרים.

זוגיות

מתי זה יקרה?

אז כשאנחנו רוצים לדעת מתי הדברים יקרו, אנחנו יכולים פשוט להבין שהמילה "מתי", מגיעה תמיד מהאגו. לפי התפיסה שלו, רק אם העתיד יתגשם לפי התכנית שלנו, זה יעשה אותנו מאושרים. לפי הקורס בניסים, התכנית שלנו לא עובדת, והתכנית של אלוהים, היא התכנית שעובדת. התפקיד שלנו זה לשחרר בכל יום ויום את התכנית שלנו לאלוהים, ולהתחבר לתכנית שלו עבורנו. ומה זה אומר לאגו? לוותר על שליטה. לוותר על המחשבה שאנחנו לא יכולים לחשוב יחד עם אלוהים. לוותר על המחשבות של המחסור שגרמו לנו לפעול ממקומות של פחד ואכזבה, שגרמו לנו לצפות לעוד אכזבה ועוד כאב. לוותר על להיות צודקת. לוותר על התפיסה שהזמן עובר ולא קורה כלום, מה שעוד יותר מעכב אותנו בחיים, ועל הצורך להתעסק במה שלא קורה במקום במה שכן קורה. התמקדות באנרגיה של מה שכן יש לנו, גורמת לנו להתחבר לעוד ועוד מאותה האנרגיה.

והנה השאלות לזימון מערכות יחסים שהבטחתי בפוסט הקודם:

מניסיון אישי ממני ומעבודה עם לקוחות בטיפולים, אני ממליצה לענות על השאלות בזמן חופשי, בכתיבה חופשית של לפחות 10 עד 20 דקות, ובהתכווננות לקבל הכוונה מההדרכה הפנימית שלנו.

השאלות הן:

1.     מה זאת אהבה עבורי? מה זה אומר בשבילי להיות במערכת יחסים שיש בה אהבה?

2.     מה אני מרגישה שבאמת מפריע לי בחיים שלי?

3.     מה מסתתר מתחת לאחד הדברים שמפריעים לי? איזה צורך?

4.     למה אני מצפה כשאני במערכת יחסים מהצד השני?

5.     על איזה נושא פנימי אני רוצה לעבוד בתוכי?

השאירי תגובה:

1.     מה חשבת על הבלוג של השבוע?

2.     האם גם את מצאת את עצמך באזור האפור של לא מרוצה וכשמשהו אחד מסתדר מיד את מרגישה לא מרוצה ממשהו אחר ומסתכל על מה שאין? מה ההיסטוריה שלך עם הנושא הזה? האם זה נושא שאת מרגישה בו מאבק הרבה זמן?

3.     האם את מרגישה שהתחושה של לא מרוצה, משאירה אותך תקועה במקום?

אוהבת,

נילי :)

 

 

 

 

24 ינואר

By

4 Comments

מתי יבוא האחד? (חלק א')

24 בינואר 2016 | By | 4 Comments

זוגיותהכל מתחיל בכוונה.

ככל שהכוונה שלנו יותר ברורה ובהירה, ככה יהיה לנו קל יותר, להכניס לחיים שלנו את מה שאנחנו רוצים. האחד זה לאו דווקא אומר הזוגיות האחת, זה גם יכול להיות העבודה שאנחנו הכי רוצים, האדם שאנחנו הכי רוצים להיות איתו, החזון שלנו לעסק שלנו, כל אחד והמטרה שהכי הכי חשובה לו. הכוונה שלנו היא למשוך לחיים שלנו אנשים שיהדהדו איתנו על אותו תדר. הכוונה היא שיהיו לנו הרבה דברים במשותף. שבמשותף, נרצה להיות מאושרים, לגרום אושר אחד לשני, ולהגשים מערכת יחסים שבה שני הצדדים מביאים למערכת היחסים הזאת ברכה ואהבה, ועובדים יחד על השיעורים שיש למערכת היחסים הזאת להציע. אנחנו צריכים למצוא את הכוונה שלנו, ואז להיות חזקים מספיק לשחרר אותה ולתת לה את החופש להיכנס לחיים שלנו בזמן הנכון, ברגע הנכון, במקום הנכון.

אז איך אנחנו יכולים למשוך אלינו את האנשים הנכונים לנו?

האנשים שמתאימים לשיעורים שאנחנו אמורים ללמוד, יימשכו אלינו באופן אוטומטי. כל אדם שמגיע לחיים שלנו, מגיע בכוונה. אז מה אנחנו בעצם צריכים לעשות? רק לשנות את הראייה שלנו. הראייה שלנו שמערכת יחסים אחת משמעותית יותר ממערכת יחסים אחרת, או רומנטית יותר מאחרת, היא ראייה שמנסה להעצים ולהעמיק פירוד במערכות יחסים אחרות, ולעשות ממערכת יחסים אחת, מיוחדת. וכשאנחנו מנסים לעשות מערכת יחסים מיוחדת, אנחנו חווים יותר עליות וירידות. למה? כי אנחנו מעניקים לה הרבה יותר משמעות וכוח לנהל אותנו, ממערכות יחסים אחרות. נכון שנשקיע יותר במערכת יחסים עם אדם שחשוב לנו מאוד. מערכת יחסים עם ילד, בן זוג או חבר טוב לא תהיה כמו מערכת יחסים עם אדם שאנחנו בקושי רואים, אך הכוונה שלי היא לראות את כל האנשים שנמצאים בחיים שלנו, באופן שווה. כך בכל זאת, כל מערכות היחסים שלנו הופכות לשוות. מבלי קשר לכמה אנחנו רואים או חווים את האחרות.

אנחנו לא חייבים להיסחף לתוך מערכת יחסים שלא עושה לנו טוב, אבל אנחנו כן חייבים (לעצמינו) לשאול את עצמנו את השאלות הנכונות. (יגיעו בחלק ב') ולתת להדרכה הפנימית שלנו לכוון אותנו להתבונן פנימה מבלי לפחד ולראות את התשובות שמגיעות מבפנים.

מהם הדברים שהכי חוסמים אותנו כשאנחנו רוצים לאפשר למערת יחסים להיכנס לחיים שלנו?

הקורס בניסים אומר שהתפקיד שלנו הוא לא למצוא את האהבה שאנחנו מחפשים אי שם מחוץ לעצמנו, התפקיד שלנו הוא למצוא את המחסומים לאהבה, שהצבנו בתוכנו. האהבה היא ירושה ששייכת לנו באופן טבעי. אנחנו יכולים להתנגד לקבל את הירושה הזאת, והאגו שלנו מתנגד בכל רגע ורגע, לקבל אהבה אמתית וליצור אהבה משלו דרך אנשים ומצבים.

הנה רק חלק מהמחסומים שאליהם האגו מנסה לסחוף אותנו:

לחץ (הוא תמיד משודר החוצה, אין מה לעשות) הלחץ משדר את המילים, מתי זה יקרה, איך זה יקרה, למה זה לא קורה? זה ממש כאילו המסיכה שמנסה להסתיר את הלחץ לא עובדת יותר. מתחת לכל לחץ, יש שיפוט. הכוח שלנו נמצא בלקבל את הרגשות שלנו, לעבד את מה שקורה בתוכנו, להביא את עצמנו להקלה, והנינוחות שמגיעה כתוצאה מההקלה, היא הדבר המדהים ביותר שמשודר מאיתנו.

כעס (כעסים מודחקים שעדיין לא פתרנו או כעסים שאנחנו בוחרים להשאיר בחיים שלנו)

התעסקות תמידית בעבר (מה היה, מי היה, מה היא אמרה, איך היא העזה לפגוע בי ככה, מה הוא עשה, כמה זה היה רע, איך לא מתנהגים ככה וכו')

להשוות את עצמנו לאחרים שיש להם זוגיות שנתפסת בעינינו כטובה (האנרגיה הזאת משדרת נזקקות, כעס ושיפוט, הרבה ממה שיוצר גם לחץ להגיע לתוצאות, והיא מרחיקה מאיתנו את מה שאנחנו רוצים)

חוסר אמון (להקשיב לרעיונות השגויים של האגו על כמה העולם הוא מקום לא הוגן, איך אי אפשר לבטוח באף אחד וכו'…)

חוסר סבלנות (שגם הוא מגיע מחוסר אמון ומלחץ) – יש בקורס בניסים משפט, שאומר שרק סבלנות אין סופית, מולידה תוצאות מידיות.

איך למצוא זוגיות

התעסקות תמידית בעתיד – לפעמים, מרוב שאנחנו רוצים משהו, אנחנו כל כך מתלהבים, שכבר בפגישה הראשונה, אנחנו מדמיינים איך ייראו השנים הבאות שלנו יחד. ואז, רמת הציפיות שלנו עולה ועולה, עד שאנחנו חווים את האכזבה הראשונה, ומרגישים שהחלום שבנינו התנפץ.

כל הנקודות האלו הם פחד, פחד שהדברים שאנחנו הכי רוצים בחיים, לא יקרו.

המשימה שלנו לפוסט הזה היא: 

  1. למצוא איפה המחסום שלנו? ולהתחיל להתבונן עליו.
  2. מה המחסום הזה יוצר בחיים שלי? אם זה כעס, על מי הכעס? על מה הכעס? מה השיפוט שנמצא בתוך הכעס?
  3. אם זה חוסר סבלנות, מה יושב מתחת לחוסר הסבלנות הזה? האם זה פחד שהדברים לא יקרו?
  4. האם אנחנו רוצים שדברים יקרו כדי לרצות (מהמילה ריצוי) מישהו אחר?
  5. האם זה לחץ או רצון להוכיח למישהו שאנחנו יכולים להשיג את מה שאנחנו רוצים?
  6. לכתוב לי כאן מתחת לפוסט את מה שעלה לכם, אני אתן לכם הכוונה מה השיעור או המסר מתחת למחסום הזה.

היום נתבונן על העניינים האלה שלנו, בלי לשפוט את עצמנו. חשוב שנזהה מה קורה בתוכנו כדי שנוכל לשחרר את מה שחוסם אותנו ולראות שהדברים לא מפחידים כמו שהם נראים. כשאנחנו מתבוננים על זה, אנחנו הרבה פעמים מבינים שפחדנו מדברים שהם לא באמת מפחידים או ממשיים.

כתבו לי כאן מתחת לפוסט בתגובות, מה גיליתם על המחסום שלכם? האם זה משהו שהוריד לכם אסימון?