Image Image Image Image Image Image Image Image Image

קורס בניסים

14 אפריל

By

No Comments

איך להתמודד עם אבדן של מערכת יחסים?

14 באפריל 2015 | By | No Comments

 

בוידאו בלוג של היום נדבר על איך להתמודד עם אבדן של מערכות יחסים?

יכול להיות שנפרדנו מבן זוג או מכל אדם (או אפילו מצב) חשוב בחיינו ואנחנו מרגישים חור ענקי בלב, ואנחנו חושבים שרק אותו אדם או מצב רצוי יוכלו למלא אותנו שוב.

ואז אנחנו קולטים שאנחנו עושים את זה שוב. אנחנו תולים את האושר שלנו בנסיבות חיצוניות.

הסביבה מנסה לעודד אותנו להמשיך הלאה, כי "חיים פעם אחת". אבל לנו, כשנשמות רגישות זה לא מרגיש נכון. אנחנו יודעים שדרושה עבודה.

אז מה עושים?

1. לא לשפוט את עצמינו על הרגשות השליליים שלנו.

לפי הקורס בניסים, האגו אוהב לתת לנו להרגיש אשמה, כשאנחנו מרגישים רגש שלילי כמו עצב. האגו גורם לנו להרגיש רע עם זה שאנחנו עצובים ואז בעצם אנחנו מושכים אלינו את הסביבה שאומרת לנו לקום ולהמשיך ,למרות שאנחנו לא מרגישים מוכנים לזה מבפנים.

2. לראות את החלק שלנו בדרמה.

איך אנחנו בעצם תרמנו לכאב ולדרמה במערכת היחסים? יכול להיות שהרבה פעמים הרגשנו תלות במערכת היחסים, אבל עדיין הסכמנו פשוט להמשיך ולא לעשות עם זה כלום, ופתאום המציאות גרמה לנו להרגיש חסרי אונים. התנהלנו מתוך מקום של פחד ולא מתוך מקום של אמון. מה היה החלק שלנו?

איך אנחנו יכולים להיות יותר כנים עם עצמנו? הכנות העצמית חשובה מאוד כי היא תעזור לנו להאיר את המצב ולעבור תהליך של ריפוי. להיות כנים עם עצמנו מבלי לנסות לייפות את הדברים, כדי לאפשר לעצמנו לבדוק מה דורש מבפנים שינוי של תפיסה עצמית.

3. לבקש עזרה רוחנית מההדרכה הפנימית שלנו.

לבקש עזרה רוחנית מההדרכה הפנימית שלנו. ההדרכה הפנימית שלנו עוזרת לנו לשחרר אשמה על מה שאנחנו מרגישים. האשמה משאירה אותנו במקום, היא משאירה אותנו תקועים. אנחנו רק צריכים להסכים לעבוד עם ההדרכה הפנימית שלנו כדי לעבור את התהליך הזה. אפשר לשבת עם ההדרכה הפנימית שלנו ולקבל השראה. לבקש ממנה לרפא את הכאב, פשוט להיכנס פנימה ולראות מה קורה בתוכנו, להגיע לשורש של הדברים.

לשאול את ההדרכה האישית שלך איך הכל התחיל? איך מילדות התחלנו להתנהל ממקום של פחד? פחד לאבד דברים? ואת הפחד הזה השלכנו על מערכות היחסים שלנו מבלי לדעת? והיום אנחנו יכולים לראות את כל הנקודות האלה בחיים שלנו, כי אנחנו במקום שמוכן להקשיב. המתנה שמסתתרת במצב הזה הוא לגלות כמה אנחנו כן נפלאים, כן נהדרים, כמה טוב יש בנו, מה באמת יש לנו לתת. אנחנו יכולים לראות את זה כשאנחנו עושים עבודה פנימית יומיומית.

**שאלה: האם כתוצאה מסיום מערכת יחסים נתקלתם בקושי להמשיך הלאה או רציתם לעשות עבודה  פנימית אבל לא ידעתם איך להתמודד עם הרגשות? כתבו לי כאן (בתיבת התגובות למטה) על החוויה שלכם או שאלה שיש לכם על סיום מערכות יחסים ואשיב השאלה שלך כאן. 

אם חוויתם אבדן ואתם רוצים לצמוח מתוכו, אתם מוזמנים לסדנא החדשה של החופש להתבוננות פנימית להתמודדות עם אבדן:

התמודדות עם אבדן

24 מרץ

By

4 Comments

איך להפסיק לשפוט אנשים ומצבים?

24 במרץ 2015 | By | 4 Comments

איך להפסיק לשפוט אנשים ומצבים

האגו רוצה לשפוט

הוא רוצה לשפוט מצבים

הוא רוצה לשפוט אנשים

הוא הקול שהולך ברחוב ואומר: "היא לא משהו", "הם ביחד כי היא כנראה חמודה", "הוא בטח לא אוהב אותה בכלל"…

או במצבים מורכבים יותר הוא אומר, "בחיים לא אסלח לך שעשית לי את זה", "בחיים לא תהיה לי זוגיות אמתית שבה יאהבו אותי כמו שאני", "זאת את הצודקת", "היא לא הייתה צריכה לעשות את זה ככה", "תמיד הוא שוכח להתקשר בזמן", "את תמיד מאחרת", "תמיד אני שוכח משהו".

או שהשפיטה יוצאת החוצה בפרצוף לא מרוצה כלפי אנשים בחיים שלנו, או שאנחנו מזהים את הפרצוף הלא מרוצה מאנשים / בוסים / קולגות בעבודה שלנו, מההורים בתקופת הילדות שלנו וכו'…

#איך אפשר להתמודד עם השפיטה הזו?

איך אני יכולה לדעת שמה שאני אומרת באותו רגע של שפיטה באמת נכון?

אי אפשר לדעת את זה.

לכן, אי אפשר לשפוט.

הקורס בניסים אומר שאי אפשר לשפוט, לא כי אני לא אמורה לשפוט, לא כי זה לא מוסרי לשפוט, אלא כי אני לא יכולה לשפוט.

ומה זה אומר?

לעולם לא תהיה לי את האפשרות לדעת את כל הנתונים הרלוונטיים למה שאני רוצה לשפוט. אני לא יכולה לדעת על אף אדם את העבר המלא שלו, את העתיד המלא שלו, ואת ההווה שלו. אני לא יכולה לקחת רסיסי מידע ולנסות להרכיב מהם תמונה שלמה. אני לא יכולה לקחת את השפיטה שלי ולדעת מה יהיו ההשלכות שלה על האדם הזה וגם לא עליי, או על כל האנשים שקשורים במצב מסוים. אני לא יכולה לדעת למה זה יוביל ואם זה באמת יוציא את הצדק לאור. לעולם לא אוכל להיות בטוחה ב 100 אחוז שהשפיטה שלי מדויקת.

האגו גורם לנו לחשוב שאנחנו אמורים לשפוט, כי האדם השני לא צודק ואנחנו צודקים. כי האדם השני לא מבין ואנחנו מבינים, תמיד יש השוואות, תמיד האדם השני יותר טוב או פחות טוב ממני.

לדעתי יש בזה משהו מאוד מציק שאני לא יכולה לשפוט כי זה אומר לי בעצם שאני חסרת אונים, לא תהיה לי שליטה על מצבים, דברים לא יקרו כמו שאני רוצה, אני מנטרלת את הסיכוי לצדק כמו שהוא נראה לי, אבל חוסר האונים הזה הוא הדבר המשחרר ביותר בעולם. הוא פשוט נותן לי מרחב נשימה סוף סוף.

כל כך הרבה רגעים היו לי בחיים שרציתי לשפוט, ששפטתי כי חשבתי שאני ממש יודעת את הכל על המצב ושרק אני צודקת, בסופו של דבר זה לא הניב לי שום תוצאות טובות. זה הוריד את כל האנרגיות שלי, גרם לי להתמקד תמיד במה שלא עובד, במה שאין, בכעס, באכזבה, בפחד מהעתיד הלא וודאי.

שורה תחתונה, זה לא עובד.

ואיך אני יודעת שזה לא עובד? זה לא מביא לי שלווה. זה גורם לראש לעבוד ללא סוף, ללא מנוחה, להמציא מניפולציות, לנסות עוד דרכים ועוד דרכים, למצוא את הפתרונות במקומות הלא נכונים.

#אז מה עושים עם זה?

פשוט מוותרים על הצורך והדחף לשפוט ומוסרים אותו לשכינה / להדרכה הפנימית שלנו. היא החלק שמקשר בין כל התמונה הגדולה לחלק שבנו שרואה את חתיכות הפאזל הלא פתור.

לפי הקורס בניסים כל אחד ואחד מאיתנו יכול להגיד לשכינה ממש ברגע האמת שאנחנו הכי רוצים לשפוט וזה בוער בתוכנו בגלל הרגל של שנים, "קחי את זה ותשפטי את זה בשבילי".

השפיטה שלה היא תמיד אוהבת.

השפיטה שלה מגיעה ממקום שהיא יודעת שאנחנו הולכים המון המון שנים בעיניים עצומות, ומהשפיטה שלה כולם זוכים. השפיטה שלה רואה את כולם כשווים.

כאן האגו נכנס לעבודה נוספת והיא ממש משימת חייו שאומרת? אין מצב בעולם שמישהו ידע טוב יותר ממני מה נכון כאן, אין מצב שכולם יוצאים זוכים, זה לא הגיוני. לא הגיוני עבורו כי זכייה עבורו היא בדברים שקשורים לכבוד עצמי או דברים פיזיים, בזמן שהזכייה האמתית היא בשלווה הפנימית.

#יש לי משימה סופר טובה לשחרור השפיטה בשבוע הקרוב:

לבחון את עצמינו בסיום כל יום. לשאול ולכתוב:

את מי שפטתי היום?

איך הרגשתי בזמן ששפטתי?

האשליה של השפיטה תתברר מהר מאוד כמשהו שאנחנו פשוט סוחבים איתנו שנים על גבי שנים. מחכה מאוד לשמוע שיתופים שלכם בנושא :)

 

 

 

17 מרץ

By

7 Comments

איך לשחרר ציפיות כשהדברים לא קורים?

17 במרץ 2015 | By | 7 Comments

איך לנקות ציפיות שלא מתממשות?

ציפיות הן דרך מתוחכמת לשלוט על העתיד או הדרך של האגו להסוות את הבהירות והצלילות של הרגע הזה.

כשהן לא מתממשות, די קשה לנו להרפות ולתת לדברים להסתדר, כי אנחנו נאחזים בציפורניים בתוצאה הרצויה, וכשהן כן מתממשות, יש מן אי שקט פנימי שחושש שאולי הפעם זה לא ממש יצליח או לא יסתדר כמו בפעם האחרונה.

כל עוד אנחנו מצפים ממישהו למשהו, סביר להניח שנמצא את עצמינו באי שקט. תמיד נהיה בתחושה שאנחנו כבר רוצים שזה יקרה, רוצים שזה יגיע. נגיד כל הפעמים האלה שאנחנו רוצים שמישהו ישלח מייל שאנחנו ממש מחכים לו, ושכלום לא מגיע ואנחנו עושים ריפרש על האינבוקס, זה גם לא ממש עוזר.

אז איך אני יכולה לשחרר ציפיות ממשהו שאני כל כך רוצה שיקרה? אם האגו שלי תמיד מנסה לאחוז בדברים בכוח, והוא חייב לגרום לדברים לקרות כמו שהוא חושב שהכי טוב שהם יקרו, איך אני משחררת את המקום הזה?

#לזהות את הציפייה

הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא פשוט להתחיל לזהות מתי אני מצפה למשהו שיכול לעזור רק לי, ומתי אני מצפה למשהו שיכול לעזור גם לזולת.

כשאני מצפה למשהו שקשור לא רק אליי ויש לו מטרה גבוהה, הרבה יותר קל לי לזכור שמתחת למטרה יש לי זהות הרבה יותר עמוקה ממה שהתרגלתי לחשוב במשך כל השנים, וזה מה שעוזר לי להתחיל לצפות מתוך פתיחות וגמישות.

נגיד אם יש לי יצירת אומנות שאני רוצה למכור, ואני מצפה שהרבה אנשים ירכשו אותה, אני יכולה לצפות ממקום שאני רוצה שירכשו אותה כי השקעתי בה המון זמן ומחשבה, ואני רוצה תגמול על זה, או שאני יכולה לצפות ממקום של אני השקעתי משהו שקיבלתי מתוך השראה ואני מעבירה אותו הלאה, והאנשים שיקבלו את היצירה הזו יקבלו את מה שהאהבה העבירה דרכי. במצב הזה, הגמול שהוא כסף, מנוטרל מהמשמעות שנתתי לו, הציפייה היא כבר לא אם כן יהיה לי או לא יהיה לי, אלא שהאנשים שירכשו את היצירה ייהנו מההרגשה שהעברתי ביצירה וגם אני אהנה מהידיעה שעשיתי משהו שנתן למישהו משהו בעל ערך, ואז הגמול נכנס הרבה יותר בקלות כי אני מאפשרת לו להיכנס עם פחות אשמה.

כשאני מצפה למשהו ממישהו, אני מצפה לאותו דבר מעצמי, וכשזה לא קורה, אני בעצם מאשימה אותו, בזמן שבכלל אני מאשימה את עצמי. אני יוצרת השלכה של הדבר שאני מצפה ממנו מעצמי על מישהו אחר.

אם לדוגמא אני מצפה ממישהו שיהיה יותר מסודר, אני בעצם מצפה מעצמי לאותו הדבר. גם אם אני האדם המסודר ביותר בעולם, עדיין יש לי אשמה מסוימת בכל מה שקשור לסדר ונקיון, ואת האשמה הזאת אני משליכה על האדם הזה כדי להימנע מלראות את זה בתוכי.

ההתבוננות על ציפייה עוזרת לי להבין בעצם מה אני מצפה מהעולם ולמה אני מצפה מעצמי. איפה אני מאשימה את עצמי ואני לא רואה.

#לבקש להרגיש שמחה

הדבר השני שעוזר לשחרר ציפיות זה פשוט לבקש מההדרכה הפנימית שלי לחוות קודם כל שמחה. להרגיש את מה שאני רוצה להרגיש לפני שהדברים מתבטאים בעולם הפיזי.

אני מצפה לאהבה? אני מבקשת מההדרכה שלי להרגיש אהבה, לחוות אהבה בתוכי, אהבה אותנטית שלי לעצמי, אהבה שלא קשורה כלל לאהבה רומנטית, אלא לאהבה של האני הבלתי מותנה שלי.

כשאני מזמנת שמחה, אהבה, שלווה, ובוחרת להרגיש אותן כאן ועכשיו, אני מתחילה להסיר את המכשולים שמונעים ממני להרגיש. וכאן נמצאות כל המתנות הטובות ביותר עבורי. התהליך שאני חווה עם עצמי עוזר לי לראות את כל התפישות שהיו לי עד היום, את כל הדפוסים שכבר כל כך לא מתאימים לי.

איך לשחרר ציפיות?

כל ההתבוננות הזאת עוזרת לי לראות מה אני רוצה להשאיר, מה אני רוצה לשחרר באמת באמת. ואז בעצם דברים מתחילים לקרות. הציפיות לבד ומבלי שננסה בכוח מתמוססות, והדברים מסתדרים מעצמם..

ויש לי גם שאלה אליכם: מה הקושי הכי גדול שלכם בלצפות למשהו שלא מתממש? ממש אשמח לקרוא את התגובות שלכם ולענות חזרה :)

 

10 מרץ

By

2 Comments

איך להתחבר להדרכה הרוחנית שלנו?

10 במרץ 2015 | By | 2 Comments


היום בבלוג, אני רוצה לחלוק איתך 2 דרכים סופר סופר חשובות על איך להתחבר להדרכה הרוחנית שלנו?

ההדרכה הפנימית שלנו היא בעצם הקול הפנימי האוהב שלנו.
יש את מה שנקרא הקול הפנימי השלילי שלנו, שהקורס בניסים קורא לו הקול הפנימי של האגו. הקול הפנימי השלילי תמיד שופט אותנו ואת הסביבה שלנו. הוא שופט ומפריד אותנו בכל מערכות היחסים שלנו, וגם במערכת היחסים שלנו עם עצמינו.

#מעל לטוב ורע

הקול הפנימי של ההדרכה הרוחנית שלנו, הוא מעל לטוב ורע. הוא תמיד מראה לנו כל מצב מנקודת מבט גבוהה יותר, הוא תמיד מראה לנו מה כן עשינו נכון, איך אנחנו כן יכולים והוא פשוט הקול שמהדהד לנו נכון בנשמה שלנו.

הטיפ ה 1 לאיך להתחבר להדרכה הרוחנית שלנו:

#לבקש סימנים

לבקש שייפול עלינו הספר הנכון לנו, לבקש שיר שייתן לנו מסר, לשמוע משהו שייתן לנו הבנה חדשה שלא הפנמנו עד היום. מה שהכי חשוב כאן זה לא איך התשובה תגיע אלא הפתיחות שלנו והמוכנות שלנו להקשיב.

הטיפ ה 2 להתחבר להדרכה הרוחנית שלנו:

#לבקש הדרכה בחלומות

לבקש לחלום חלומות שיתנו לנו הבנה על מה בעצם אנחנו עושים לא נכון, איזה שיעור אנחנו אמורים ללמוד במצב שבו אנחנו מרגישים תקועים, עם איזה רגשות אנחנו אמורים להתמודד ולרפא?

הדבר החשוב ביותר מעבר להכל הוא להבין שכל אחד מאתנו יכול לתקשר עם ההדרכה הפנימית שלו. ההדרכה הפנימית שלנו היא תמיד הקול של האהבה האוניברסלית. לעולם היא לא תעשה את העבודה במקומינו, איך היא תעזור לנו כמו שהקורס בניסים בעצם אומר, לקחת צעד אחורה, ולתת לה להוביל אותנו בהשראה.

אם יש לך שאלה על הבלוג, תרשמי לי אותה כן למטה בתיבת התגובות. אני קוראת את כל התגובות ועונה :)

03 מרץ

By

2 Comments

מה שאת בוחרת להיות.

3 במרץ 2015 | By | 2 Comments

זה לא משנה מי היית עד היום, זה משנה מה את בוחרת להיות היום.

בכל אחת מאתנו יש מגוון של דמויות.  הדמויות האלה מלוות אותנו מגיל מאוד מוקדם. הן ממש כמו חברות לדרך. אחת נחמדה וחייכנית, למרות שלא תמיד בא לה. אחת מתגוננת ורוצה תמיד להיות צודקת, אחת אסרטיבית וסמכותית, אחת מפתה ומרגישה נזקקות, והן מגוונות ושונות.

אבל מה בכל זאת משותף לכולן יחד?

ההזדהות המוחלטת שלנו עם הדמות, זה מה שמשותף לכולן יחד.

יש תקופות שדמות אחת מככבת במיוחד, לדוגמא הדמות הקורבנית שאימצנו לנו אחרי שחווינו משבר גדול  או פרידה ולא ידענו מה לעשות כדי למלא את הכאב. הקול הפנימי של הדמות הזאת אומר הרבה פעמים, "למה דווקא אני, מה כבר עשיתי רע בחיים האלה"?

יש את הנזקקת, שמנסה להשיג דברים בהמון דרכים מניפולטיביות, ופשוט משדרת את זה, משדרת שאם לא יפעלו כמו שהיא רוצה, היא פשוט "תתגבר" על זה וזה הכי קטן עליה, למרות שהיא מרגישה בפנים שהיא פשוט תתרסק.

האגו חייב זהות. הוא חייב את ה – מי. מי אני, מה השגתי, איך רואים אותי, איך אני נראית? אני האותנטי שלך הוא לא הדימויים שהאגו יצר כדי לחזק את עולם האשליות, האני האמיתי שלך הוא שלווה מוחלטת ותום אינסופי. האני האמיתי שלי הוא ה – מה. אני אני באמת. אור, שמחה, אהבה, אינסופיות.

כל דמות כזאת משרתת אותנו במובן מסויים, אם היא לא הייתה משרתת אותנו, לא היינו ממשיכים להיאחז בה.

אני זוכרת שבאחד מספרי סת של ג'יין רוברטס, ג'יין תקשרה מסת' פרק שלם על עולם הדמויות והדימויים. אחד מהדימויים האלו היה ההורה הטוב, זה שפוחד שאם הוא לא יצטייר בעיני הסביבה כהורה מסור וטוב שמבטל את למען הילדים שלו, אז הסביבה לא תקבל אותו.

מודעות עצמית

 

מתחת להיאחזות הזאת הייתה אמונה של, "אני לא מספיק טוב"," אני מרגיש הרבה פעמים דחוי וכעוס מהסיבה שלא מקבלים אותי, אבל אם אראה שאני טוב, אז זה ישתנה". וזה לא אומר חלילה שהכוונה היא לא להיות הורה טוב, אלא פשוט להתבונן על זה, להתבונן על הדמות הזאת מבלי לשפוט אותה.

למה? כי ככה תהיה לנו הרבה יותר בהירות ומודעות למי שאנחנו מתחת לדמויות האלה, ונוכל לוותר על הצורך להיאחז בהן.

אם בעצם נוותר על הדמות הזאת, האגו יבין שזה הסוף שלו. התפקיד שלנו הוא להיות בעולם הזה ולדעת שאנחנו הרבה מעבר לעולם הזה. אנחנו מעבר לדמויות האלה. אנחנו מנהלים מערכות יחסים מתוך הדמויות האלה, ואנחנו יכולים להתחיל לנהל את מערכות היחסים שלנו בידיעה של מי אנחנו באמת. מי אנחנו מתחת לדמויות האלה, ומי האנשים שנמצאים בחיים שלנו באמת. מתחת לטעויות, מתחת למילים, מתחת לתגובות, מתחת לדברים שקרו בעבר. האגו תמיד ינסה להשאיר אותנו תקועים במה קרה בעבר ומהפחד ממה יקרה או לא יקרה בעתיד.

בתוך כל אחד ואחד מאיתנו מעבר לכל הדמויות קיים אור העולם, לכן זה הופך כל אחד ואחד מאיתנו לאור העולם.

אחת מהתפילות הכי אהובות עליי מהקורס בניסים היא:

"היום יהיה לי האור למדריך.

אחריו אלך לאן שיובלנו,

ואסתכל רק על מה שהוא יראה לי.

היום הזה אחווה את השלווה של תפישה אמיתית".

כשאני תופשת את עצמי כמו שאני באמת, אני חווה שלווה. אין יותר לחץ להיות משהו מיוחד, יש רק שקט של פשטות ושם בעצם יש לי את הכל.

 

#אירועים קרובים:

מזמינה אתכן לסדנא חדשה ב 10.3 לפירוש חלומות בחולון:

אם התעוררת בבוקר מחלום משמעותי והפירוש מהאינטרנט לא ישב לך נכון על "הלב", אני מזמינה אותך לגלות בסדנא את התשובות שנמצאות בתוכך. 

לקבלת כל הפרטים – לוחצים כאן

פירוש חלומות

03 מרץ

By

No Comments

פירוש חלומות – אני והבן זוג שלי על ספינה שיש בה תקלה

3 במרץ 2015 | By | No Comments

משתפת אתכם בחלום מקסים ומעניין שחלמה אישה מדהימה שעברה איתי תהליך ליווי רוחני ושיחד פירשנו אותו עם ההדרכה הפנימית:

"חלמתי שאני והבן זוג שלי נמצאים על ספינה שהייתה בה בעיה טכנית. לא ידענו מה הבעיה אבל ידענו שמשהו לא בסדר".

החלום בעצם משקף משהו שקורה במערכת היחסים הספציפית הזו. הספינה בעצם היא כלי תחבורה שמוביל אותם באיזה שהוא תהליך רגשי. הים הוא הרגש והספינה היא כלי התחבורה שהם נמצאים עליו. הקומה שהם היו בה היא הקומה הכי עליונה בספינה ומשם הם בעצם יכלו לראות את הנוף שמסביב או מה שנקרא, את העולם הפיזי ולאו דווקא את מה שקורה בפנים בתחתית הספינה.

"הרגשנו ממש בלחץ שמשהו רע עומד לקרות, למרות שידענו שיש מי שמטפל בעניינים בתחתית הספינה אבל משום מה רק הוא ואני היינו שם. לא ראינו אף אחד מסביב , ידענו שמי שמטפל בתקלה נמצא בתחתית".

ממה בעצם נובעת תחושת המתח והלחץ?

ההימצאות אך ורק ברמת הבעיה (בקומה הכי עליונה של הספינה) גורמת לזוג להרגיש את המתח והלחץ והייתי אומרת אפילו חוסר אונים שמגדילה את הפחד שחלילה משהו רע יקרה.

פירוש חלומות - החופש להתבוננות פנימית

למרות שהם יודעים בחלום שיש מישהו שמטפל בבעיה הזו, הטיפול יכול להיעשות אך ורק בתחתית (ברמת הסיבה). כלומר צריך להגיע לשורש של הבעיה כדי להרים את היחסים האלה בחזרה למעלה.

צריכה להיעשות עבודה פנימית רצינית ומצד שני גם לדעת לשחרר ולסמוך על מה שקורה, כלומר לאפשר למי שמטפל בבעיה לטפל בה ואולי אפילו להיעזר בגורם חיצוני שיעזור להם להגיע לתחתית ולפתור את הבעיות מהשורש.

"בסוף של החלום הכל הסתדר, הבעיה סודרה והספינה המשיכה במסלול הרגיל שלה, אני זוכרת שאני והוא הסתכלנו על השמיים והספינה פשוט לקחה אותנו מבלי שידענו לאן, אני רק זוכרת שהאווירה ממש השתנתה והכל היה רגוע ושליו".

החלום מראה שאכן נעשתה עבודה פנימית ושהספינה המשיכה במסלול הרגיל שלה, כלומר לא היה שינוי במערכת היחסים.

*אבל במה כן היה שינוי? היה שינוי בגישה שלהם במערכת היחסים.

להסתכל על השמיים זה כמו להיכנע ולדעת כמו שהקורס בניסים אומר, שלבד אנחנו לא יכולים לדעת למה נועד כל דבר.

למה דברים קורים כפי שהם קורים ומה הצעד הבא שצריך לקחת.

אבל יש כוח שקיים בנו שמתי שאנחנו פונים אליו, הוא עוזר לנו לחוות את כל מערכות היחסים שלנו בדרך אחרת. (הספינה פשוט לקחה אותנו מבלי שידענו לאן, אך האווירה הייתה רגוע ושליווה)…

כשנקודת המבט שלנו משתנה גם האווירה מבחוץ משתנה.

ממש התרגשתי מהחלום הזה ותודה כמובן לנשמה המדהימה ששיתפה את החלום שלה :)

מזמינה אתכן לסדנא חדשה ב 10.3 לפירוש חלומות בחולון:

אם התעוררת בבוקר מחלום משמעותי והפירוש מהאינטרנט לא ישב לך נכון על "הלב", אני מזמינה אותך לגלות בסדנא את התשובות שנמצאות בתוכך. 

לקבלת כל הפרטים – לוחצים כאןסדנא לפירוש חלומות

24 פברואר

By

4 Comments

איך לשחרר טינה כלפי אנשים שלוחצים לנו על הכפתורים הרגישים?

24 בפברואר 2015 | By | 4 Comments

"אני שונאת אותו! מי הוא חושב שהוא בכלל? הוא לא עבר חצי מהדרך הרוחנית שאני עברתי"…נשמע מוכר?

"נעים מאוד, זאת אני, הטינה שלך שאומרת את הדברים האלה על הרבה אנשים בחיים שלך שאת לא הכי אוהבת (ואפילו אנשים שאת כן). למרות שאת עובדת כל כך קשה על לעשות מדיטציה, להתפלל, לאכול בריא ולחשוב חיובי"…

"אז בקיצור, שמי טינה ואני מסתתרת טוב טוב מתחת לדברים שנראים לכאורה הכי קטנים. חתכו אותי בכביש, עקפו אותי בתור בסופר, אמא שלי התקשרה…למרות שאת חושבת שאת כבר עובדת על עצמך המון זמן ואין לך שום שאריות ממני".

הרבה פעמים מתחת לאי שביעות רצון ממשהו קטן, מסתתר זעם ענקי על נושא מסוים או אדם מסוים.

מתחת לזעם הזה מסתתרות טינות ישנות ועתיקות שאנחנו עדיין אוחזים בהן מהפחד שאם נוותר עליהם נצא לוזרים…

העניין הוא שכל טינה כזאת מסתירה את האור שמאחד אותנו עם ההוויה השלמה שלנו.

acim-day58

האגו מנסה הרבה פעמים להראות לנו שהוא האהבה העצמית שלנו, בזמן שהוא ההיפך הגמור. האגו גורם לנו לחשוב שדווקא עכשיו אנחנו חייבים להגיד את מה שיש לנו כדי להיות צודקים. קרה לך לאחרונה שהרגשת שהאגו אומר לך, "תגידי לו את זה עכשיו", "תשלחי לו את ההודעה עכשיו"…אני יכולה להגיד ששני הדברים האלה קרו לי ממש לא מזמן.

#המכשול שהטינה מציבה בדרך לאהבה עצמית

אך כל טינה כזאת מסתירה את האני האמתי שלנו. בגלל זה הקורס בניסים אומר שהתפקיד שלנו הוא לא לחפש את האהבה אלא לחפש את המכשולים שהצבנו בתוכנו כדי להסתיר אותה. טינה היא מכשול…אבל לא מכשול שצריך להתנגד לו, לא לשפוט אותו, פשוט להתבונן עליו מבחוץ. אני אולי מרגישה טינה, אבל אני לא הטינה שלי.

טינה היא הדרך של האגו להשאיר את העבר חי ובועט ואת העתיד בחוסר וודאות. הכול כדי לא להיות מחוברים באופן מלא למה שקורה כאן ועכשיו…

התפקיד שלנו הוא פשוט לוותר על הטינה. צעד צעד כמובן ולא הכל ביחד (לא להיבהל :) )

#על מה בעצם אני אמורה לוותר?

על הצורך להחזיק בטינה מהפחד שרק הטינה תעזור לי להישאר בעמדה צודקת.

מתחת לטינה יש משהו שקורא לנו. קול פנימי שיודע מה זה צדק אמתי. ידיעה עתיקה שמכוונת רק פנימה.

יש לנו יכולת להשפיע אחד על השני בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. וכשאנחנו חושבים שאנחנו מצליחים לפגוע במישהו אחר, אנחנו מצליחים לפגוע אפילו יותר – בעצמינו.

כשמישהו פוגע בנו או כשאנחנו פוגעים במישהו בין אם במילים או במעשים זה תמיד מגיע מהחלק בתוכנו ש"חושב" שהוא ער, החלק שחושב שהוא צודק. אבל זה החלק שבנו שישן שינה עמוקה, הנשמה נמצאת כאן כדי להעיר את אותו חלק ולהיזכר מי אנחנו באמת.

#בחירה חופשית

וזה מזכיר לי את הבחירה החופשית מהפוסט האחרון. מה הבחירה שלי כאן? הבחירה החופשית שלי היא להסכים לראות את הנס שמסתתר בכל מצב כזה, לראות את הנס זה בעצם לאפשר לעצמי לשחרר את הטינות מהעבר אל תוך ההווה וליצור עתיד אחר.

הבחירה החופשית שלי היא האם אני בוחרת לחשוב מחשבות שמתואמות לאני הגבוה שלי או לחשוב מחשבות שמתואמות לאגו שלי. "זה לא פייר לעומת יש בטוח משהו שאני מפספסת כאן ולא ראיתי",  "אני חייבת להשיג את זה לעומת יש משהו טוב שנועד עבורי ואני מוותרת על המחסומים שאני מציבה בפניו"…

הנשמה תמיד מובילה אותי להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כפי שהיא רואה את הדברים. היא תוביל אותי למקום שבו יש לי הכי הרבה הזדמנויות למידה. היא תפגיש אותי עם האנשים שעמם אוכל להגיע למקסימום של הפוטנציאל שלי לגדילה, צמיחה קבלה וסליחה. וכן, היא תפגיש אותי עם אנשים שיש לי טינות כלפיהם. כי התפקיד של האהבה היא להראות לי כל מה שנמצא בתוכי ודורש ניקוי יסודי.

#הרבה מעבר לגבולות הגוף

אם אני מזדהה עם הגוף שלי באופן כזה שאני מאמינה שאני רק הגוף שלי, אז אני תמיד אחשוב שאני נפרדת ממך. הנפרדות הזאת גורמת לי לחשוב שמשהו מחוץ לעצמי מעורר בי כעס ולהימנע  מלהסתכל על הכעס שלי על עצמי.

אבל אם אני רואה את הרוח הפנימית שלי, אז אני מתחילה להתעורר לכך שגם בך יש רוח פנימית. ואם אני מסכימה לראות את הניצוץ של הרוח הפנימית שלך, כאילו הסכמתי לראות את כל העולם.

השבוע אפשר לקחת את הטינות הקטנות שיש לנו, את אותם דברים קטנים שמעצבנים אותנו ולהתחיל להתבונן דרכם, מבלי לנסות לייפות אותם או להרדים אותם. איזה טינות מסתתרות מתחת לאותם דברים? והאם אני מוכנה להתחיל לרפא אותם?

ספרי לי כאן בתגובות מה הדבר העיקרי שאת מרגישה שמונע ממך לוותר על טינה כלפי מישהו או משהו? אשמח מאוד לקרוא ולהגיב לך חזרה.

 

10 פברואר

By

No Comments

איפה את בחירה חופשית שלי?

10 בפברואר 2015 | By | No Comments

מאז שהתחלתי את הדרך הרוחנית שלי התחבטתי בשאלה הזאת. איך יכולה להיות בחירה חופשית אם הכול פשוט קורה כמו שהוא קורה? איך יכולה להיות בחירה חופשי אם הכל נראה גורלי? ואיפה כל הבולשיט הזה של בחירה חופשית נפגש עם יצירת מציאות?

כולנו כבר יודעים שיצירת מציאות הרבה יותר מורכבת מלדמיין שהכסף, התפקיד או הסטטוס שרצינו מגיע. זה לא רק מורכב ממה שאני רוצה. יש פה מרכיב שהוא הרבה יותר חשוב וזה מה שהנשמה שלי יודעת שאני צריכה.

וכאן נמצא הקונפליקט התמידי בין גורל (מה שכביכול נקבע מראש) ויצירת מציאות (הבחירה החופשית שלי).

לדוגמא, אני יכולה לרצות לעבוד בתפקיד מסוים בחברת ענק בזמן שהנשמה שלי יודעת שההזדמנות הטובה ביותר ללמידה ושמחה תהיה בחברה קטנה.

שנים הייתי עסוקה בלהאשים את העולם על השליליות שחוויתי, עד שברגעים מסוימים של התבוננות על מצבים בחיי הבנתי שאני זאת שמציבה את החומות. אני זאת שעושה את עצמי מבואסת, אני זאת שמורידה את עצמי למטה ורק נקודת הבהירות הזאת גרמה לי לרצות להפסיק לעשות את זה לעצמי.

אז היה פה משחק משותף של גורל עם  נסיבות חיצוניות שנראות קבועות ולא משתנות אבל רק הרצון שלי להפסיק את דרך החשיבה הזאת עזר לי בסופו של דבר.

#רחוקה מעצמי

הבעיה שבה הכל מתחיל והכל נגמר היא רק הריחוק שלנו מעצמינו. אנחנו רחוקים כל כך מהעולם הפנימי שלנו שכל מה שנותר הוא להאשים את העולם החיצוני שלנו. להאשים את הנסיבות שלנו בחוסר המלאות שלנו. הפחד מלקחת אחריות על מה שבאמת קורה בתוכנו מושך תמיד את האצבע המאשימה כלפי חוץ. אין אשמה. לא חיצונית ולא פנימית.

#המפה הפנימית שלי

אני מאמינה שלכל אחד מאתנו יש מפה פנימית שנולדנו אתה, ואת המפה הזאת בחרנו לפני שנולדנו, המפה הזאת היא תכנית של משימות באהבה עצמית ואת מה שאנחנו אמורים לחוות כדי לגדול ולחזור למצב הטבעי שלנו שהוא לחיות חיים של אהבה שלמה וטהורה.

ולמה? לפי הקורס בניסים כל העולם הוא אשליה שיצרנו מאותו רגע שנוצר הפירוד מהאני השלם שלנו. ומאותו רגע של פירוד, יש חלל שלם וגדול שאותו אנחנו מזינים באשמה. האשליה הזו נקראת גם הפחד, וכל המחשבות הלא אוהבות שלנו כלפי עצמינו וכלפי העולם מגיעות ממערכת החשיבה הזאת של הפירוד. המצב של האני השלם שלנו נקרא אהבה, ומאותו רגע של פירוד, האהבה שלא יודעת מה זה פירוד נמצאת אוטומטית עדיין בתוכנו ולפי הקורס, הפירוד הזה בעצם מעולם לא קרה.

#לפוגג את האשליה

התפקיד שלנו הוא פשוט לפוגג את האשליה הזו ולהיזכר מי אנחנו באמת.  יש דברים שאפשר ללמוד מהם רק כשחווים אותם והנשמה רוצה ללמוד כדי להרחיב את עצמה וכדי להיזכר במה שנצחי בעולם של זמן.

הקול הפנימי העדין של ההדרכה תמיד מזכיר לנו שיש את הדרך הזו חזרה לאהבה, הוא ממש כמו הפנס שמראה לנו את הדרך במפה, אבל האגו שהוא הקול הפנימי של הפחד תמיד מנסה להישמע חזק יותר גורם לנו לחשוב, "זה לא אמתי"… התורה הבסיסית של האגו היא, "יגעת ולא מצאת"…

מה שאנחנו בוחרים לעשות עם המפה הזאת זה רק שלנו. יכול להיות שיש תקופות שממש מרגיש לנו ללכת לפי המפה הפנימית ויש תקופות שלא, ואולי זה גם בכלל חלק מהמפה? יש דברים שתמיד יישארו מסתוריים בעיני ואולי זה כל היופי אבל כשאנחנו בוחרים ללכת בעקבות המפה אנחנו מחפשים את האהבה במקום שבה היא נמצאת ובמצב כזה אי אפשר להיכשל.

acim-day55

כל אדם שיש לנו אתו מערכת יחסים, גם המפגש הכי קצר, הכול נעשה על ידי תכנית האהבה שיודעת ששני אנשים ייפגשו בנקודת זמן בחייהם ושמהמפגש הזה תיווצר עבור שניהם הזדמנות טובה ללמידה.

מה שאותם אנשים ייבחרו לעשות עם זה, זה רק שלהם. ולא מדובר כאן דווקא על מערכות יחסים רומנטיות, מדובר על כל מערכת יחסים ללא יוצא מן הכלל. הורים, ילדים, אחים, חברים, אנשים שאנחנו עולים איתם במעלית וכו'….איזה כיף זה לדעת שכל מערכת יחסים כזאת הופכת ממשהו שקורה למשהו שיש בו באמת משמעות.

#אל תנסי לשנות אף אחד

השיעור הכי גדול פה הוא פשוט להפסיק לחכות שמישהו או משהו ישתנה ולהתחיל לשנות את נקודת המבט שלי. זה מאוד קשה. אבל זה מצליח. זה אפשרי. זה לא אומר שאני לא רוצה עד היום שעוד אנשים ישתנו, אני מאוד רוצה, אבל אני לומדת בכל יום עוד קצת ועוד קצת. לא מדובר על לנסות לייפות את הטעויות שהאדם השני עשה, זה להבין שיש בתוכי עולם שלם, בעולם הזה יש מקומות שעדיין פצועים והם קוראים לאהבה.

אני יכולה לבחור אם לרפא אותם או להשאיר אותם ככה, זאת הבחירה החופשית לפי איך שאני רואה אותה.

בשלב מסוים בדרך כל נשמה רגישה שלוקחת על עצמה משימה באהבה עצמית יודעת שמה שצריך באמת להיעשות הוא שינוי נקודת מבט על הנסיבות החיצוניות ופניה פנימה לעבודה פנימית.

אז השאלות שלדעתי אפשר לשאול את עצמינו ממש בכל יום השבוע הן:

באיזה חלק בחיי אני מרגישה שהדברים פשוט קורים לי?

באיזה חלק בחיים שלי אני מרגישה יש קונפליקט בין מה שנראה לי גורל ומה שאני מרגישה שאני רוצה?

ועכשיו אלייך: ספרי לי אילו איכויות או תכונות את מרגישה שהנשמה שלך גילתה בתוכה בעקבות אתגרים שחווית בחייך? אשמח מאוד לקרוא את השיתופים שלך.

 

04 פברואר

By

No Comments

מה הייעוד שלי? ראיון עם להקת מרפסות

4 בפברואר 2015 | By | No Comments

את להקת מרפסות הכרתי בפעם הראשונה דרך שיר. השיר שלהם אמר לי בדיוק את מה שהרגשתי בתוכי באופן מדויק. לפעמים היקום פשוט מעניק לנו ריפוי דרך שירים, ומי שיוצר את השירים האלה, לא תמיד יודע שהיקום יפנה את השירים האלו לאותם אנשים שאמורים לשמוע אותו.

וככה עובד הייעוד שלנו. אנחנו רק צריכים לבקש שהיצירה שלנו, העסק שלנו, השירות שלנו, המילים שלנו, יגיעו בדיוק למי שהכוח הגדול שמניע את העולם רוצה שהם יגיעו.

מרפסות 

אז פגשתי את האנשים המדהימים האלה, צחי אלוש ורועי בר שדה ויחד ישבנו לשיחה אותנטית על איך בעצם מתבצע תהליך של יצירה וחיבור לייעוד. שיחה עמוקה עם המון תובנות וטיפים לכל מי שרוצה לשחרר מחסומים ולהתחבר למתנות האישיות שקיימות בו ורוצות לצאת החוצה לעולם.

 

הנה הקישורים על הנושאים שדיברנו עליהם בפרק:

כרטיסים להופעה בזאפה תל אביב ביום ב' 9.2.15: http://bit.ly/1FGDPAQ

המרפסות ב:  facebook –  instagram  –  youtube

טיפים מהפרק: 

#הרגעים החלשים של החיים אלו הרגעים ששווה לחיות בשבילם כי ברגע שאתה מטפס מהמקומות האלה, אז אתה מרגיש את החיים האמתיים.

#לא לנסות לעשות דברים בכוח, כשזה לא הולך אז להניח בצד ואז לנסות שוב, אם זה לא קורה יכול להיות מאוד שזה לא היה אמור לקרות עכשיו.

#שום דבר לא קורה סתם בדרך, כל מה שקורה יש לו תועלת עבור הייעוד שלנו.

20 ינואר

By

2 Comments

איך להתגבר על בעיות ולמצוא שלווה עכשיו?

20 בינואר 2015 | By | 2 Comments

היום בזמן המדיטציה של הבוקר ראיתי מחזה מרהיב. שמיים אינסופיים ושחורים זרועים בכוכבים. ומתוך נקודה רחוקה ראיתי קרן לייזר מוזהבת שהתחילה ליצור דמות. קרן הלייזר ציירה את הדמות בפסים דקים, ממש כמו פסל של גוף האדם, מכפות הרגליים ועד הראש. הגוף היה גבוה מאוד וחזק מאוד, אבל בתוכו החלל נשאר ריק לגמרי. שמיים בתוך גוף. ואז בעצם קיבלתי כד שיש בתוכו תוכן, ואת התוכן הזה הייתי צריכה למזוג לתוך הגוף ממרכז הראש שלו. הכד הזה בעצם הכיל את כל התפיסות, הרעיונות והאמונות שבחרתי למצוא בתוך אותו גוף.

כלומר המשמעות של מה שאני אראה בו, תהיה המשמעות שמזגתי לתוכו בלבד.

וזה בעצם מה שהוביל אותי להיזכר שוב בכל כך הרבה רגעים בחיים שלי שנתתי להם משמעות שרציתי לתת להם, או המשמעות שהייתה נכונה לאותו הרגע. המשמעות שהתאימה לדרמה של אותו רגע.

הדרמה הזאת יכולה לכלול מגוון דמויות. אנשים אהובים מאוד, אנשים פחות אהובים או אנשים בכלל בכלל לא אהובים. הדרמה הזאת יכולה להיות כואבת. אבל רק אנחנו מחליטים איך נרגיש בזמן שנחווה את מה שנחווה בה.

אבל אז שאלתי את אלוהים, מה קורה כשאנחנו מתחילים להרגיש תקועים בדרמה. שאולי בכלל לא רצינו להשתתף בדרמה הזאת ונקלענו לתוכה בלית ברירה. איך יוצאים מהמקומות האלה שלא משרתים אותנו יותר?

והמילה היחידה שעלתה לי מהלב הייתה – נמאס.

כשאנחנו מתחילים להרגיש בשלות מינימלית לוותר. לוותר על הצורך בדרמה.

#מתי נמאס לנו?

כשאנחנו מתחילים לומר לעצמינו:

נמאס לי לרצות לתקן

נמאס לי לרצות שהכול יסתדר

נמאס לי להתאמץ ולא להשיג כלום

נמאס לי להרגיש קטנה

נמאס לי לרצות את כל העולם ולבטל את עצמי

נמאס לי לרצות להתגבר על זה…

ואז המילה הבאה שעלתה לי הייתה – כניעה.

#מתי נכנעים?

מתי שמרגישים שהשקענו כל כך הרבה אנרגיה על דברים שלא עבדו, ויש בתוכנו קריאה פנימית שיודעת שיש דרך אחרת.

כאילו התכנית הייתה מחולקת לשניים. הקטע שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים לחוות את החיים עם אלוהים, והקטע שאנחנו אומרים, "די, אני רוצה לבד".

אין מצב שבו באמת נהיה מופרדים או לבד. המצב שבו אני נפרדת הוא מצב שנראה במציאות מאוד מוחשי, אבל בעצם אני לא מגיע בו לשום מקום.

הקורס בניסים אומר שאנחנו חושבים שיש לנו הרבה בעיות שונות ומגוונות בזמן שיש לנו רק בעיה אחת והיא הפירוד שלנו מאלוהים.

הפירוד שלנו מאלוהים הוא בדיוק כמו הפירוד שלנו מהאהבה. הפירוד שלנו מהאהבה הוא בדיוק כמו הפירוד שלנו מעצמינו. כיוון שאין שום פירוד בין אלוהים, האהבה ובינינו. לא יכול להיות פירוד כזה כי כול אלו הם אותו הדבר עצמו. הכוח הכי אותנטי שלי נמצא בידיעה שאני, אלוהים והאהבה, הם אותו הדבר עצמו ובנכונות שלי למוטט את כל החומות שהצבתי ביני לבין האהבה הזאת.

acim-day53

יש בעיות שנראות לנו כל כך סבוכות. כאילו הכול קורה ביחד. יש דרמות, יש כאב, יש אובדן, יש לב שבור. אבל המחשבות שלנו לעולם לא פטורות מאחריות. זה מזכיר לי ששמעתי באחת ההרצאות של מריאן ויליאמסון שאומרת , "הדברים היחידים שאנחנו באמת צריכים להינצל מהם בחיים שלנו, הם המחשבות השליליות שלנו".

המשמעות שאני נותנת לבעיה היא המשמעות שהחלטתי לתת לה.

אני החלטתי אם לעשות את הבעיה טובה או רעה. אם לעשות אותה בעיה או לעשות אותה מתנה.

הבעיה עצמה היא לא טובה ולא רעה, היא פשוט מה שהיא.

כסף הוא לא טוב או רע, הוא פשוט מה שהוא.

הצלחה היא לא טובה או רעה, היא מה שהיא. היא מה שאני החלטתי שהיא תהיה עבורי.

איזה תוכן אני מחליטה למזוג לכל מי שאני רואה? לכל מה שאני חווה? לכל מה שאני מגדירה כבעיה?

אז השאלות שאפשר לעשות איתן עבודה פנימית השבוע הן: איזה משמעות אני נותנת לדברים שאני חווה בחיי? האם אני נותנת להם משמעות טובה או משמעות רעה? האם אני רואה אותם כנסיבות חיצוניות או כשיעורים רוחניים? האם אני רואה בהם פחד או אהבה? האם אני מוכנה לראות אותם קצת אחרת ממה שהייתי רגילה?

ואם לכם יש דרך שבה הצלחתם להתגבר על הקושי בהתמודדות עם נסיבות חיצוניות וגיליתם בתוככם מהו השיעור הרוחני שהסתתר באותו מצב – שתפו אותי כאן בתגובות למטה. אשמח מאוד לשמוע מכם :)

באהבה גדולה,

נילי