Image Image Image Image Image Image Image Image Image

קורס בניסים

24 פברואר

By

4 Comments

איך לשחרר טינה כלפי אנשים שלוחצים לנו על הכפתורים הרגישים?

24 בפברואר 2015 | By | 4 Comments

"אני שונאת אותו! מי הוא חושב שהוא בכלל? הוא לא עבר חצי מהדרך הרוחנית שאני עברתי"…נשמע מוכר?

"נעים מאוד, זאת אני, הטינה שלך שאומרת את הדברים האלה על הרבה אנשים בחיים שלך שאת לא הכי אוהבת (ואפילו אנשים שאת כן). למרות שאת עובדת כל כך קשה על לעשות מדיטציה, להתפלל, לאכול בריא ולחשוב חיובי"…

"אז בקיצור, שמי טינה ואני מסתתרת טוב טוב מתחת לדברים שנראים לכאורה הכי קטנים. חתכו אותי בכביש, עקפו אותי בתור בסופר, אמא שלי התקשרה…למרות שאת חושבת שאת כבר עובדת על עצמך המון זמן ואין לך שום שאריות ממני".

הרבה פעמים מתחת לאי שביעות רצון ממשהו קטן, מסתתר זעם ענקי על נושא מסוים או אדם מסוים.

מתחת לזעם הזה מסתתרות טינות ישנות ועתיקות שאנחנו עדיין אוחזים בהן מהפחד שאם נוותר עליהם נצא לוזרים…

העניין הוא שכל טינה כזאת מסתירה את האור שמאחד אותנו עם ההוויה השלמה שלנו.

acim-day58

האגו מנסה הרבה פעמים להראות לנו שהוא האהבה העצמית שלנו, בזמן שהוא ההיפך הגמור. האגו גורם לנו לחשוב שדווקא עכשיו אנחנו חייבים להגיד את מה שיש לנו כדי להיות צודקים. קרה לך לאחרונה שהרגשת שהאגו אומר לך, "תגידי לו את זה עכשיו", "תשלחי לו את ההודעה עכשיו"…אני יכולה להגיד ששני הדברים האלה קרו לי ממש לא מזמן.

#המכשול שהטינה מציבה בדרך לאהבה עצמית

אך כל טינה כזאת מסתירה את האני האמתי שלנו. בגלל זה הקורס בניסים אומר שהתפקיד שלנו הוא לא לחפש את האהבה אלא לחפש את המכשולים שהצבנו בתוכנו כדי להסתיר אותה. טינה היא מכשול…אבל לא מכשול שצריך להתנגד לו, לא לשפוט אותו, פשוט להתבונן עליו מבחוץ. אני אולי מרגישה טינה, אבל אני לא הטינה שלי.

טינה היא הדרך של האגו להשאיר את העבר חי ובועט ואת העתיד בחוסר וודאות. הכול כדי לא להיות מחוברים באופן מלא למה שקורה כאן ועכשיו…

התפקיד שלנו הוא פשוט לוותר על הטינה. צעד צעד כמובן ולא הכל ביחד (לא להיבהל :) )

#על מה בעצם אני אמורה לוותר?

על הצורך להחזיק בטינה מהפחד שרק הטינה תעזור לי להישאר בעמדה צודקת.

מתחת לטינה יש משהו שקורא לנו. קול פנימי שיודע מה זה צדק אמתי. ידיעה עתיקה שמכוונת רק פנימה.

יש לנו יכולת להשפיע אחד על השני בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. וכשאנחנו חושבים שאנחנו מצליחים לפגוע במישהו אחר, אנחנו מצליחים לפגוע אפילו יותר – בעצמינו.

כשמישהו פוגע בנו או כשאנחנו פוגעים במישהו בין אם במילים או במעשים זה תמיד מגיע מהחלק בתוכנו ש"חושב" שהוא ער, החלק שחושב שהוא צודק. אבל זה החלק שבנו שישן שינה עמוקה, הנשמה נמצאת כאן כדי להעיר את אותו חלק ולהיזכר מי אנחנו באמת.

#בחירה חופשית

וזה מזכיר לי את הבחירה החופשית מהפוסט האחרון. מה הבחירה שלי כאן? הבחירה החופשית שלי היא להסכים לראות את הנס שמסתתר בכל מצב כזה, לראות את הנס זה בעצם לאפשר לעצמי לשחרר את הטינות מהעבר אל תוך ההווה וליצור עתיד אחר.

הבחירה החופשית שלי היא האם אני בוחרת לחשוב מחשבות שמתואמות לאני הגבוה שלי או לחשוב מחשבות שמתואמות לאגו שלי. "זה לא פייר לעומת יש בטוח משהו שאני מפספסת כאן ולא ראיתי",  "אני חייבת להשיג את זה לעומת יש משהו טוב שנועד עבורי ואני מוותרת על המחסומים שאני מציבה בפניו"…

הנשמה תמיד מובילה אותי להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כפי שהיא רואה את הדברים. היא תוביל אותי למקום שבו יש לי הכי הרבה הזדמנויות למידה. היא תפגיש אותי עם האנשים שעמם אוכל להגיע למקסימום של הפוטנציאל שלי לגדילה, צמיחה קבלה וסליחה. וכן, היא תפגיש אותי עם אנשים שיש לי טינות כלפיהם. כי התפקיד של האהבה היא להראות לי כל מה שנמצא בתוכי ודורש ניקוי יסודי.

#הרבה מעבר לגבולות הגוף

אם אני מזדהה עם הגוף שלי באופן כזה שאני מאמינה שאני רק הגוף שלי, אז אני תמיד אחשוב שאני נפרדת ממך. הנפרדות הזאת גורמת לי לחשוב שמשהו מחוץ לעצמי מעורר בי כעס ולהימנע  מלהסתכל על הכעס שלי על עצמי.

אבל אם אני רואה את הרוח הפנימית שלי, אז אני מתחילה להתעורר לכך שגם בך יש רוח פנימית. ואם אני מסכימה לראות את הניצוץ של הרוח הפנימית שלך, כאילו הסכמתי לראות את כל העולם.

השבוע אפשר לקחת את הטינות הקטנות שיש לנו, את אותם דברים קטנים שמעצבנים אותנו ולהתחיל להתבונן דרכם, מבלי לנסות לייפות אותם או להרדים אותם. איזה טינות מסתתרות מתחת לאותם דברים? והאם אני מוכנה להתחיל לרפא אותם?

ספרי לי כאן בתגובות מה הדבר העיקרי שאת מרגישה שמונע ממך לוותר על טינה כלפי מישהו או משהו? אשמח מאוד לקרוא ולהגיב לך חזרה.

 

10 פברואר

By

No Comments

איפה את בחירה חופשית שלי?

10 בפברואר 2015 | By | No Comments

מאז שהתחלתי את הדרך הרוחנית שלי התחבטתי בשאלה הזאת. איך יכולה להיות בחירה חופשית אם הכול פשוט קורה כמו שהוא קורה? איך יכולה להיות בחירה חופשי אם הכל נראה גורלי? ואיפה כל הבולשיט הזה של בחירה חופשית נפגש עם יצירת מציאות?

כולנו כבר יודעים שיצירת מציאות הרבה יותר מורכבת מלדמיין שהכסף, התפקיד או הסטטוס שרצינו מגיע. זה לא רק מורכב ממה שאני רוצה. יש פה מרכיב שהוא הרבה יותר חשוב וזה מה שהנשמה שלי יודעת שאני צריכה.

וכאן נמצא הקונפליקט התמידי בין גורל (מה שכביכול נקבע מראש) ויצירת מציאות (הבחירה החופשית שלי).

לדוגמא, אני יכולה לרצות לעבוד בתפקיד מסוים בחברת ענק בזמן שהנשמה שלי יודעת שההזדמנות הטובה ביותר ללמידה ושמחה תהיה בחברה קטנה.

שנים הייתי עסוקה בלהאשים את העולם על השליליות שחוויתי, עד שברגעים מסוימים של התבוננות על מצבים בחיי הבנתי שאני זאת שמציבה את החומות. אני זאת שעושה את עצמי מבואסת, אני זאת שמורידה את עצמי למטה ורק נקודת הבהירות הזאת גרמה לי לרצות להפסיק לעשות את זה לעצמי.

אז היה פה משחק משותף של גורל עם  נסיבות חיצוניות שנראות קבועות ולא משתנות אבל רק הרצון שלי להפסיק את דרך החשיבה הזאת עזר לי בסופו של דבר.

#רחוקה מעצמי

הבעיה שבה הכל מתחיל והכל נגמר היא רק הריחוק שלנו מעצמינו. אנחנו רחוקים כל כך מהעולם הפנימי שלנו שכל מה שנותר הוא להאשים את העולם החיצוני שלנו. להאשים את הנסיבות שלנו בחוסר המלאות שלנו. הפחד מלקחת אחריות על מה שבאמת קורה בתוכנו מושך תמיד את האצבע המאשימה כלפי חוץ. אין אשמה. לא חיצונית ולא פנימית.

#המפה הפנימית שלי

אני מאמינה שלכל אחד מאתנו יש מפה פנימית שנולדנו אתה, ואת המפה הזאת בחרנו לפני שנולדנו, המפה הזאת היא תכנית של משימות באהבה עצמית ואת מה שאנחנו אמורים לחוות כדי לגדול ולחזור למצב הטבעי שלנו שהוא לחיות חיים של אהבה שלמה וטהורה.

ולמה? לפי הקורס בניסים כל העולם הוא אשליה שיצרנו מאותו רגע שנוצר הפירוד מהאני השלם שלנו. ומאותו רגע של פירוד, יש חלל שלם וגדול שאותו אנחנו מזינים באשמה. האשליה הזו נקראת גם הפחד, וכל המחשבות הלא אוהבות שלנו כלפי עצמינו וכלפי העולם מגיעות ממערכת החשיבה הזאת של הפירוד. המצב של האני השלם שלנו נקרא אהבה, ומאותו רגע של פירוד, האהבה שלא יודעת מה זה פירוד נמצאת אוטומטית עדיין בתוכנו ולפי הקורס, הפירוד הזה בעצם מעולם לא קרה.

#לפוגג את האשליה

התפקיד שלנו הוא פשוט לפוגג את האשליה הזו ולהיזכר מי אנחנו באמת.  יש דברים שאפשר ללמוד מהם רק כשחווים אותם והנשמה רוצה ללמוד כדי להרחיב את עצמה וכדי להיזכר במה שנצחי בעולם של זמן.

הקול הפנימי העדין של ההדרכה תמיד מזכיר לנו שיש את הדרך הזו חזרה לאהבה, הוא ממש כמו הפנס שמראה לנו את הדרך במפה, אבל האגו שהוא הקול הפנימי של הפחד תמיד מנסה להישמע חזק יותר גורם לנו לחשוב, "זה לא אמתי"… התורה הבסיסית של האגו היא, "יגעת ולא מצאת"…

מה שאנחנו בוחרים לעשות עם המפה הזאת זה רק שלנו. יכול להיות שיש תקופות שממש מרגיש לנו ללכת לפי המפה הפנימית ויש תקופות שלא, ואולי זה גם בכלל חלק מהמפה? יש דברים שתמיד יישארו מסתוריים בעיני ואולי זה כל היופי אבל כשאנחנו בוחרים ללכת בעקבות המפה אנחנו מחפשים את האהבה במקום שבה היא נמצאת ובמצב כזה אי אפשר להיכשל.

acim-day55

כל אדם שיש לנו אתו מערכת יחסים, גם המפגש הכי קצר, הכול נעשה על ידי תכנית האהבה שיודעת ששני אנשים ייפגשו בנקודת זמן בחייהם ושמהמפגש הזה תיווצר עבור שניהם הזדמנות טובה ללמידה.

מה שאותם אנשים ייבחרו לעשות עם זה, זה רק שלהם. ולא מדובר כאן דווקא על מערכות יחסים רומנטיות, מדובר על כל מערכת יחסים ללא יוצא מן הכלל. הורים, ילדים, אחים, חברים, אנשים שאנחנו עולים איתם במעלית וכו'….איזה כיף זה לדעת שכל מערכת יחסים כזאת הופכת ממשהו שקורה למשהו שיש בו באמת משמעות.

#אל תנסי לשנות אף אחד

השיעור הכי גדול פה הוא פשוט להפסיק לחכות שמישהו או משהו ישתנה ולהתחיל לשנות את נקודת המבט שלי. זה מאוד קשה. אבל זה מצליח. זה אפשרי. זה לא אומר שאני לא רוצה עד היום שעוד אנשים ישתנו, אני מאוד רוצה, אבל אני לומדת בכל יום עוד קצת ועוד קצת. לא מדובר על לנסות לייפות את הטעויות שהאדם השני עשה, זה להבין שיש בתוכי עולם שלם, בעולם הזה יש מקומות שעדיין פצועים והם קוראים לאהבה.

אני יכולה לבחור אם לרפא אותם או להשאיר אותם ככה, זאת הבחירה החופשית לפי איך שאני רואה אותה.

בשלב מסוים בדרך כל נשמה רגישה שלוקחת על עצמה משימה באהבה עצמית יודעת שמה שצריך באמת להיעשות הוא שינוי נקודת מבט על הנסיבות החיצוניות ופניה פנימה לעבודה פנימית.

אז השאלות שלדעתי אפשר לשאול את עצמינו ממש בכל יום השבוע הן:

באיזה חלק בחיי אני מרגישה שהדברים פשוט קורים לי?

באיזה חלק בחיים שלי אני מרגישה יש קונפליקט בין מה שנראה לי גורל ומה שאני מרגישה שאני רוצה?

ועכשיו אלייך: ספרי לי אילו איכויות או תכונות את מרגישה שהנשמה שלך גילתה בתוכה בעקבות אתגרים שחווית בחייך? אשמח מאוד לקרוא את השיתופים שלך.

 

04 פברואר

By

No Comments

מה הייעוד שלי? ראיון עם להקת מרפסות

4 בפברואר 2015 | By | No Comments

את להקת מרפסות הכרתי בפעם הראשונה דרך שיר. השיר שלהם אמר לי בדיוק את מה שהרגשתי בתוכי באופן מדויק. לפעמים היקום פשוט מעניק לנו ריפוי דרך שירים, ומי שיוצר את השירים האלה, לא תמיד יודע שהיקום יפנה את השירים האלו לאותם אנשים שאמורים לשמוע אותו.

וככה עובד הייעוד שלנו. אנחנו רק צריכים לבקש שהיצירה שלנו, העסק שלנו, השירות שלנו, המילים שלנו, יגיעו בדיוק למי שהכוח הגדול שמניע את העולם רוצה שהם יגיעו.

מרפסות 

אז פגשתי את האנשים המדהימים האלה, צחי אלוש ורועי בר שדה ויחד ישבנו לשיחה אותנטית על איך בעצם מתבצע תהליך של יצירה וחיבור לייעוד. שיחה עמוקה עם המון תובנות וטיפים לכל מי שרוצה לשחרר מחסומים ולהתחבר למתנות האישיות שקיימות בו ורוצות לצאת החוצה לעולם.

 

הנה הקישורים על הנושאים שדיברנו עליהם בפרק:

כרטיסים להופעה בזאפה תל אביב ביום ב' 9.2.15: http://bit.ly/1FGDPAQ

המרפסות ב:  facebook –  instagram  –  youtube

טיפים מהפרק: 

#הרגעים החלשים של החיים אלו הרגעים ששווה לחיות בשבילם כי ברגע שאתה מטפס מהמקומות האלה, אז אתה מרגיש את החיים האמתיים.

#לא לנסות לעשות דברים בכוח, כשזה לא הולך אז להניח בצד ואז לנסות שוב, אם זה לא קורה יכול להיות מאוד שזה לא היה אמור לקרות עכשיו.

#שום דבר לא קורה סתם בדרך, כל מה שקורה יש לו תועלת עבור הייעוד שלנו.

20 ינואר

By

2 Comments

איך להתגבר על בעיות ולמצוא שלווה עכשיו?

20 בינואר 2015 | By | 2 Comments

היום בזמן המדיטציה של הבוקר ראיתי מחזה מרהיב. שמיים אינסופיים ושחורים זרועים בכוכבים. ומתוך נקודה רחוקה ראיתי קרן לייזר מוזהבת שהתחילה ליצור דמות. קרן הלייזר ציירה את הדמות בפסים דקים, ממש כמו פסל של גוף האדם, מכפות הרגליים ועד הראש. הגוף היה גבוה מאוד וחזק מאוד, אבל בתוכו החלל נשאר ריק לגמרי. שמיים בתוך גוף. ואז בעצם קיבלתי כד שיש בתוכו תוכן, ואת התוכן הזה הייתי צריכה למזוג לתוך הגוף ממרכז הראש שלו. הכד הזה בעצם הכיל את כל התפיסות, הרעיונות והאמונות שבחרתי למצוא בתוך אותו גוף.

כלומר המשמעות של מה שאני אראה בו, תהיה המשמעות שמזגתי לתוכו בלבד.

וזה בעצם מה שהוביל אותי להיזכר שוב בכל כך הרבה רגעים בחיים שלי שנתתי להם משמעות שרציתי לתת להם, או המשמעות שהייתה נכונה לאותו הרגע. המשמעות שהתאימה לדרמה של אותו רגע.

הדרמה הזאת יכולה לכלול מגוון דמויות. אנשים אהובים מאוד, אנשים פחות אהובים או אנשים בכלל בכלל לא אהובים. הדרמה הזאת יכולה להיות כואבת. אבל רק אנחנו מחליטים איך נרגיש בזמן שנחווה את מה שנחווה בה.

אבל אז שאלתי את אלוהים, מה קורה כשאנחנו מתחילים להרגיש תקועים בדרמה. שאולי בכלל לא רצינו להשתתף בדרמה הזאת ונקלענו לתוכה בלית ברירה. איך יוצאים מהמקומות האלה שלא משרתים אותנו יותר?

והמילה היחידה שעלתה לי מהלב הייתה – נמאס.

כשאנחנו מתחילים להרגיש בשלות מינימלית לוותר. לוותר על הצורך בדרמה.

#מתי נמאס לנו?

כשאנחנו מתחילים לומר לעצמינו:

נמאס לי לרצות לתקן

נמאס לי לרצות שהכול יסתדר

נמאס לי להתאמץ ולא להשיג כלום

נמאס לי להרגיש קטנה

נמאס לי לרצות את כל העולם ולבטל את עצמי

נמאס לי לרצות להתגבר על זה…

ואז המילה הבאה שעלתה לי הייתה – כניעה.

#מתי נכנעים?

מתי שמרגישים שהשקענו כל כך הרבה אנרגיה על דברים שלא עבדו, ויש בתוכנו קריאה פנימית שיודעת שיש דרך אחרת.

כאילו התכנית הייתה מחולקת לשניים. הקטע שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים לחוות את החיים עם אלוהים, והקטע שאנחנו אומרים, "די, אני רוצה לבד".

אין מצב שבו באמת נהיה מופרדים או לבד. המצב שבו אני נפרדת הוא מצב שנראה במציאות מאוד מוחשי, אבל בעצם אני לא מגיע בו לשום מקום.

הקורס בניסים אומר שאנחנו חושבים שיש לנו הרבה בעיות שונות ומגוונות בזמן שיש לנו רק בעיה אחת והיא הפירוד שלנו מאלוהים.

הפירוד שלנו מאלוהים הוא בדיוק כמו הפירוד שלנו מהאהבה. הפירוד שלנו מהאהבה הוא בדיוק כמו הפירוד שלנו מעצמינו. כיוון שאין שום פירוד בין אלוהים, האהבה ובינינו. לא יכול להיות פירוד כזה כי כול אלו הם אותו הדבר עצמו. הכוח הכי אותנטי שלי נמצא בידיעה שאני, אלוהים והאהבה, הם אותו הדבר עצמו ובנכונות שלי למוטט את כל החומות שהצבתי ביני לבין האהבה הזאת.

acim-day53

יש בעיות שנראות לנו כל כך סבוכות. כאילו הכול קורה ביחד. יש דרמות, יש כאב, יש אובדן, יש לב שבור. אבל המחשבות שלנו לעולם לא פטורות מאחריות. זה מזכיר לי ששמעתי באחת ההרצאות של מריאן ויליאמסון שאומרת , "הדברים היחידים שאנחנו באמת צריכים להינצל מהם בחיים שלנו, הם המחשבות השליליות שלנו".

המשמעות שאני נותנת לבעיה היא המשמעות שהחלטתי לתת לה.

אני החלטתי אם לעשות את הבעיה טובה או רעה. אם לעשות אותה בעיה או לעשות אותה מתנה.

הבעיה עצמה היא לא טובה ולא רעה, היא פשוט מה שהיא.

כסף הוא לא טוב או רע, הוא פשוט מה שהוא.

הצלחה היא לא טובה או רעה, היא מה שהיא. היא מה שאני החלטתי שהיא תהיה עבורי.

איזה תוכן אני מחליטה למזוג לכל מי שאני רואה? לכל מה שאני חווה? לכל מה שאני מגדירה כבעיה?

אז השאלות שאפשר לעשות איתן עבודה פנימית השבוע הן: איזה משמעות אני נותנת לדברים שאני חווה בחיי? האם אני נותנת להם משמעות טובה או משמעות רעה? האם אני רואה אותם כנסיבות חיצוניות או כשיעורים רוחניים? האם אני רואה בהם פחד או אהבה? האם אני מוכנה לראות אותם קצת אחרת ממה שהייתי רגילה?

ואם לכם יש דרך שבה הצלחתם להתגבר על הקושי בהתמודדות עם נסיבות חיצוניות וגיליתם בתוככם מהו השיעור הרוחני שהסתתר באותו מצב – שתפו אותי כאן בתגובות למטה. אשמח מאוד לשמוע מכם :)

באהבה גדולה,

נילי

 

 

13 ינואר

By

No Comments

איך להתמודד עם קנאה?

13 בינואר 2015 | By | No Comments

מתי בפעם האחרונה מצאת את עצמך מקנאה? כולנו ללא יוצא מהכלל מקנאים. מקנאים במשהו, במישהו או במצב מסוים. בגלל שחלק נכבד מהעבודה עם הקורס בניסים הוא להתבונן פנימה ולהיות סופר כנה עם עצמך, אני יכולה להגיד שבשבועיים האחרונים קינאתי לפחות פעמיים.

במה קינאתי? במצבים שראיתי אנשים אוכלים סופר בריא וזה גרם לי להרגיש אשמה עצמית שמאז שהתחיל להיות קר הייתה בי פחות נכונות להכין שייקים. והאגו התחיל להשתולל. כי לא משנה שזה טבעי להרפות קצת מדברים, עדיין הוא ינסה לגרום לך לעשות את מה שלא בריא לך, ואז להרגיש רע עם זה. קנאה על דבר פעוט שהאגו מנסה להגדיל ולהעצים.

נכון שפעם הייתי מוצאת את עצמי מקנאה יותר, אבל גם היום הרגש הזה מלווה אותי ואני עדיין עובדת על ללמוד מה הוא בא להראות לי, מה הוא בא ללמד אותי, מה הוא מנסה להגיד לי.

הקנאה היא בעצם שיעור מאוד עצמתי שבא להראות לי שמישהו אחר בעצם עושה את מה שאני רוצה לעשות, את מה שאני מאמינה שנמצא בתוכי בגדר פוטנציאל, והוא פשוט משקף לי את זה שאני יכולה לעשות את זה.

שמישהו הגיע להישג שאני חלמתי להגיע אליו ועכשיו אני מרגישה רע עם עצמי כי ויתרתי לעצמי ולא עשיתי את מה שרציתי בזמן. העדפתי להמשיך הלאה כרגיל מבלי להקשיב לקול הפנימי שניסה להגיד לי, "היי, בואי נעשה זאת יחד, את יודעת בתוך תוכך שאת יכולה"…

הקנאה הזאת בעצם שייכת למערכת החשיבה של האגו.

הקנאה מעמיקה את הפירוד שאני חושבת שיש ביני לבין אנשים אחרים

הקנאה מעמיקה את הפירוד שאני חושבת שיש ביני לבין אלוהים

הקנאה מעמיקה את הפירוד שאני חושבת שיש ביני לבין האהבה

אחד הדברים שהאגו משתמש בהם כדי לתחזק  את הקנאה יותר ויותר הם לתת לנו להרגיש תחושת אשמה עצמית כשאנחנו מקנאים.

הרבה פעמים אנחנו חושבים שבגלל שאנחנו אנשים שנמצאים בדרך רוחנית הקנאה בעצם לא שייכת לעולם הזה יותר. אנחנו כל כך רוצים להיות כל הזמן במקום גבוה ונטול רגשות שליליים שכשמתי שזה קורה, אנחנו מרגישים רע.

מרגישים לא מספיק. היא אומרת לי שאני לא מספיק. לא מספיק רוחנית, לא מספיק בוגרת קוסמית, לא מספיק טובה.

acim-day52

לפי הקורס בניסים, כל מה שהוא לא אהבה הוא בעצם קריאה לאהבה. כל מה שהוא פחד, הוא קריאה לאהבה. אז איך בעצם הקנאה קוראת לאהבה?

הקנאה בעצם קוראת לי להביא לידי ביטוי את מה שאני רוצה להעביר לעולם ולהגשים את החלומות הכי גדולים שלי.

הקנאה בעצם קוראת לי למצוא בתוכי את הכוח הפנימי להגשים את מי שאני באמת

הקנאה קוראת לי לרפא אותה ולסלוח לעצמי.

הקנאה קוראת לי להבין שאני אנושית ושיש לי רגשות מסוימים שאני עדיין עובדת עליהם שוב ושוב ושוב ושזה בסדר!

אין שום תועלת בלהרגיש רע בגלל הקנאה. מה שפשוט צריך לעשות כדי להיפטר ממנה הוא לעטוף אותה באהבה. להבין שהיא באה להעיר אותי, להאיר בתוכי משהו שעכשיו אני עובדת על השיעור הרוחני שלו.

כשאני פועלת ממקום אמתי ומחובר מתוכי ולא ממקום של פחד שחייב להשיג משהו כדי להיות מסופק או מאושר, אז הקנאה תוביל אותי לפריצת דרך כי היא תדרבן אותי לעשות את מה שאני בדרך הגבוהה ביותר שתביא את התוצאות הטובות ביותר כי העשייה תהיה מתוך השראה וייעוד.

כשאני פועלת ממקום שרוצה להשיג משהו מסוים שמגיע מהאגו כמו לעשות משהו כי מישהו אחר עושה אותו ומשם אפשר להרוויח הרבה תהילה,  אז הקנאה תכרסם בתוכי, היא לא תיתן לי מנוח, היא תמשיך להזין את האשמה ואני ארגיש מרוקנת ולא על המסלול הנכון.

ומה התגובה של ההדרכה הפנימית על כל הפעמים שבהם אני מרגישה קנאה?

אני לא מה שאני עושה

אני לא מה שיש לי

אני לא מה שאני חושבת שאני צריכה לעשות כי מישהו אחר עושה

אני מה שהאהבה החליטה שאני.

מה שהאהבה החליטה שאני לא קשור להישגים, לא קשור לדברים, לא קשור לכמויות, לא קשור לתוצאות. מה שהאהבה החליטה שאני הוא פשוט שלווה. שקט פנימי. דממה נצחית שמתוכה הכל קורה. המקור של כל מה שיש, ושם אין מחסור, אין צורך בלאחוז במשהו בכוח. יש רק ידיעה של מי שאנחנו באמת.

30 דצמבר

By

No Comments

זוגיות – 4 דרכים לריפוי מערכות יחסים ויצירת ניסים

30 בדצמבר 2014 | By | No Comments

בתכנית זו, אלינור ברגר, שהיא עו"ד לעינייני משפחה ואני מדברות על שיטת 4 הל' שאני הכי אוהבת לעבוד איתה בכל מה שקשור להתבוננות פנימית וצמיחה ממשברים, בדרך שעוזרת לאנשים לשחרר את כל המחסומים שמונעים מהם להתחבר לעצמה הפנימית שלהם ולהתמודד עם שינויים בלתי צפויים בחיים.

בתכנית ניתן להאזין לשילוב של טיפים רוחניים ופרקטיים להתמודדות בזמן משבר אישי, זוגיות במשבר, הליכים משפטיים בענייני משפחה,  גישור והרגשות השליליים שמתמודדים איתם בזמנים שבהם אנחנו מרגישים שמשהו חייב להשתנות.

ההארות האהובות עליי מהתכנית:

המטרה של כל מערכות היחסים שלנו, היא לגלות את עצמנו באדם שעומד מולנו.

המטרה של כל מערכות היחסים שלנו היא להפוך ממיוחדות לקדושות.

הילד הפנימי שבנו הוא כמו המנגינה שקיימת בתוכנו ורוצה להתפרץ החוצה

לינקים מהתכנית של היום:

עמוד הפייסבוק של אלינור

טיפול האודיו החדש שיצרתי לריפוי הילד הפנימי

radio_show_with_elinor_episode

 

16 דצמבר

By

8 Comments

איך להתמודד עם דחייה?

16 בדצמבר 2014 | By | 8 Comments

rejectionblog1"אלה שאמורים להיפגש ייפגשו, מפני שיחד יש בהם היכולת להגיע ליחסים קדושים".

אף אחד לא אוהב להרגיש דחוי. התחושה הזאת של החץ בלב, שמישהו לא רוצה להיות איתך, או לדבר איתך מלווה כמעט כל אחד מאתנו, בכל יום, בכל העולם.

אבל היום אני בוחרת לקחת  את הנושא הזה של דחייה, ולעשות לו סוג של מהפך, או יותר נכון התבוננות פנימית שתוביל אותי לראות דחייה, מנקודת מבט אחרת.

דחייה יכולה להופיע בחיינו במגוון מצבים שנראים לנו קטנים או גדולים: מישהו מסנן אותנו בטלפון, בני הזוג שלנו מתעלמים מדברים שחשובים לנו, אהוב עזב אותנו ולאחר מכן התחיל לצאת עם מישהי אחרת…לא עונים למיילים שלנו, חברים הופכים להיות קרים אלינו ואנחנו פשוט לא מבינים למה, ומתחילים לשאול את עצמנו שאלות, אולי זה בגלל מה שאמרתי אז, אולי זה בגלל שלא עניתי על הציפיות של כך וכך…

ההשתקפות של הדחייה

כל דחייה שאנחנו חווים בעולם החיצוני, היא דחייה שאנחנו חווים בעולם הפנימי. כלומר, ברגע שאנחנו מזהים, שמישהו מבחוץ גורם לנו להרגיש דחויים, מדובר בדחייה שיש לנו כלפי עצמנו בהיבט מסוים בחיים שלנו.

ולכן, הדחייה לא באמת קשורה אליהם, אלא היא קשורה אלינו.

לפי הקורס בניסים, אנחנו נותנים לכל דבר את כל המשמעות שיש לו עבורנו, כלומר, יכול להיות שבגיל מאוד מוקדם, מישהו צחק עלינו, העליב אותנו או פגע בנו בגן או בבית הספר, ואנחנו לקחנו את הזיכרון הזה, הטמענו אותו בתוכנו, ומאותה נקודה החיינו את הזיכרון הזה שוב ושוב, במגוון מצבים בחיינו.

אבל ברגע שבחרנו באופן מודע להתחיל תהליך של שינוי ומודעות, הזכרון הזה, יהיה חייב להתגלות בפנינו באופן מודע, כדי שנוכל לשים לב אליו, להתבונן בו, להבין את המשמעות שנתנו לו ולסלוח. להבין שדברים שחווינו מאז, חזרו על עצמם, כדי שנוכל לשים לב, לרפא ולשחרר כדי להפוך חלק לשלם.

השיעור של הדחייה

ברגע שבחרנו להבין את השיעור של הדחייה, לא קיים כוח בעולם שיגרום לנו לא ללמוד את השיעור הזה. גם אם הוא ימשיך לחזור על עצמו, גם אם התחושה תגבר, גם אם נחשוב שנכשלנו,

ההדרכה הפנימית שלנו תמיד תוביל אותנו להשלים את השיעור בהתאם ליכולת ההכלה שיש לנו ברגע הזה.

התפקיד שלנו בתיוג שהענקנו לדחייה, הוא להפוך את הדחייה ממשהו שחוזר על עצמו שוב ושוב, למשהו שאנחנו מבינים את השיעור שבו ואת מה שהוא בוחר ללמד אותנו על עצמינו.

הכוח להחליט איזה משמעות יש לכל דבר בשבילנו, לא נמצא אצל האדם שממנו הרגשנו דחויים, הוא נמצא אצלנו.

האשליה של הדחייה

במציאות השלמה, אף אחד לא דחה אותך באמת, זה הזיכרון שחוזר על עצמו שוב ושוב, ומושלך מהמקרן הפנימי שלנו על אנשים שנמצאים שם עבורך, כדי לתת לך מתנה.

זה לא אומר שבמציאות היומיומית זה לא היה כואב לא לקבל מייל בחזרה או לא לקבל ברכה בחזרה, אפילו שממש ממש השקעת בלכתוב מכל הלב, זה אכן היה כואב, אבל הכאב הזה היה משהו שקשור ברעיון פנימי שיש לנו על עצמנו. רעיון שחזר על עצמו כדי להראות לנו היבט שקורא לאהבה מתוכנו.

היבט שאומר על עצמו – "אני לא מספיק טוב", "אני נכשלת שוב ושוב", "אם הייתי אומרת או עושה כך וכך, בטוח הם היו מקבלים אותי",  ויש את, "אף אחד לא אוהב אותי באמת". ההיבט הזה של, "אני לא מספיק טוב", שהגיע מאותה נקודה בחיים שבה הרגשנו בפעם הראשונה דחויים, קורא לריפוי ואהבה בנקודת הזמן הזו בחיים. בעולם של הזמן, הוא קרא לריפוי מאותו רגע שהוא הגיע, אך בעולם הנצח, יש ואפשר לרפא אותו עכשיו,

כי עכשיו זה הרגע היחיד שקיים.

יכול להיות שלא נרגיש הכי מקובלים, יפים ומוארים באותו הרגע, אבל נוכל להתחיל לחוות את הדחייה בדרך אחרת. בדרך שתלמד אותנו על עצמנו, בדרך שבה נתחיל להיזכר מי אנחנו באמת. ברגע שנמצא את עצמנו בוחרים שוב ושוב באהבה במקום בפחד.

באותו רגע שבו נבחר לשים בצד את מה עשו לנו, או מה לא עשו לנו, ונתחיל לראות איפה הדחייה נמצאת בתוכנו, ואיזה אמונה פיתחנו בהתאם לתחושה הזו, נוכל להיכנע לתוך התחושה הזאת של להרגיש דחוי.

איך לשחרר את הדחייה?

איך זה להרגיש דחוי? מבלי להתנגד לכאב, או לדמעות שיזלגו, פשוט לתת לתחושה לעלות, להרגיש אותה מבלי להילחם אתה או לנסות לייפות אותה, והכי חשוב, מבלי לשפוט את עצמנו. לאט לאט, אם ניתן לדחייה פשוט "להיות" מבלי להתנגד לה, ניתן יהיה לראות שהדחייה, היא לא אנחנו.

וגם אם יעלה שוב הכעס או הכאב כשניזכר בדברים שקרו, או שנחוש שוב את אותה הדחייה, ניזכר שכיום, אנחנו נותנים לדחייה משמעות חדשה, ואנחנו בוחרים לרפא אותה. ואז לאט לאט, דברים שהפריעו לנו מאותם אנשים כבר לא יפריעו לנו יותר, בשלב מסוים בחיים, ככל שנתמסר לשיעור הזה, נמצא שהלב שלנו מתרחב יותר בהקשר לסיפורים האלה, ושלא כבד לנו כבר כמו פעם.

ההצהרה החיובית של היום: #כל דחייה עצמית הופכת היום לאהבה עצמית

03 דצמבר

By

No Comments

להיות הגורו של עצמך

3 בדצמבר 2014 | By | No Comments

אם את רוצה לגלות את המתנות שקיימות בתוכך, את לא יכולה להרשות לעצמך לחשוב שאת פחות מיצירה שלמה של אלוהים.

לכולם יש נפילות בדרך, אבל בלי הנפילות האלה, אנחנו לא מרגישות את המתיקות של לקום ולצמוח. אני מאמינה שעל פי דרך החשיבה של העולם שגדלנו עליו עד היום, אם היינו רואים את העולם הפנימי שלנו, את המחשבות, הרגשות והאמונות שלנו, היינו רואים המון סדקים. אך אם היינו מתבוננים טוב טוב, היינו רואים שיש מתחת לסדקים קוים קטנים של אור. ואם היינו מרגישים את הרגשות שלנו באופן מלא, ההתנגדות הפנימית שלנו לאושר שעוטפת את הלב, הייתה מתחילה להתפורר והדברים היו זורמים אלינו הרבה יותר בקלות.

#להפסיק להשוות את עצמנו לאחרים

הרבה פעמים אנחנו מרגישים שרק מישהו אחד, רק אדם אחד, מורה אחד או מצב אחד יעשו אותנו רגועים יותר, או שרק אם נהיה כמו X יהיו לנו חיים טובים יותר. אחד מהדברים הכי אהובים על האגו הוא לומר, "אני רוצה להיות כזאת עכשיו, אין לי עצבים לעבוד על עצמי שנה שלמה כדי להגיע לשם"…

אני זוכרת את עצמי בתחילת הדרך שהקמתי את החופש להתבוננות פנימית וגם תוך כדי, רציתי כבר להיות כמו הנשים שעוררו בי השראה. להיות כמו אסתר היקס, מריאן ויליאמסון או איינלה ונזנט, להרגיש שאני כבר אחרי הדרך ושהספקתי לעשות הרבה…הבטחון שלהן  גרם לי להרגיש שאני רוצה להיות כבר "שם". וכששאלתי את ההדרכה הפנימית שלי למה אני מתעכבת על רגשות כאלה והשוואות, התשובה שקיבלתי הייתה, כדי שבסופו של דבר תרגישי חופש…"שתמצאי חופש בתוכך". האגו שלי ניסה לשכנע אותי שיש מה שנקרא, "אחרי הדרך", בזמן שההדרכה הנחתה אותי לראות שאין "לפני" הדרך ו"אחרי הדרך", יש רק למידה, התנסות וחוויה בבית הספר המדהים שנקרא החיים.

אבל המורים הכי טובים שהיו לי, תמיד היו שם בשבילי, בהקשבה מלאה, בחמלה ואמפתיה. אך הם תמיד הפנו אותי חזרה לתוכי.  תמיד היה תהליך של למידה וצמיחה, אבל המטרה של הלמידה הייתה לפרוש כנפיים ולעוף, ולא להיות כבולה בשרשרת, להיות הגורו של עצמך.

#העבודה היא יומיומית

בגלל זה, צמיחה אישית חייבת עבודה יומיומית. ממש כמו שהשמש זורחת בכל יום באופן טבעי, השמש הפנימית שלנו זורחת באופן טבעי, גם אם אנחנו רוצים וגם אם לא. הבחירה היחידה היא אם לראות את זה או אם לא לראות את זה בכלל. אבל מהניסיון שלי, הבחירה הכי הכי טובה היא לראות את זה בכמויות קטנות, בטיפות קטנות, בכל פעם להסכים לראות עוד קצת ועוד קצת, עד שאנחנו מרגישים מוכנים להיכנס באופן מלא ללהיות מי שאנחנו באמת.

אחד מהעקרונות של הקורס בניסים הוא שההוראה והלמידה הם אותו הדבר עצמו. כך שהמורה והתלמיד, הם שניהם מרווחים ותמיד כולנו נמצאים בתהליך של הוראה למידה. לכן בכל מקרה, אנחנו תמיד נמצאים גם בתהליך של ללמוד וגם בתהליך של להדגים.

#כשאת מאפשרת לעצמך למצוא את המתנות שבך, את מאפשרת לעולם לגלות את המתנות שבו

והמתנות שלנו נמצאות שם…כדי שנוכל ללמוד אותם וללמד אותם. המתנות יכולות להיות להסכים להיות פגיעים, להתאמן בלפתוח את הלב, להסכים להוריד את השריון, לבכות בכי משחרר, לשאול שאלות ולפתוח את עצמך לתשובות שיגיעו, שיגיעו מתי שיגיעו, לחייך למישהו שצריך עידוד מהלב… כל אחד מגלה את המתנות שנתנו לו באופן טבעי. ככל שנתאמן עליהם יותר, זה ישבור עוד מחסומים, זה יפורר עוד קליפות וייתן משמעות עמוקה לכל יום. ופתאום, אחרי תקופה מסוימת של עבודה יומיומית, אנחנו מרגישים שעשינו דרך, עשינו דרך שגרמה לנו להרגיש שאנחנו קמים בבוקר למטרה מסוימת ושאנחנו מוצאים חופש בתוכנו.

 

acim-day35

מסע אישי לאהבה עצמית:

אם את מרגישה מוכנה להתחיל לראות את המתנות שבתוכך ואת רוצה להתחבר להדרכה האישית שלך, אני מזמינה אותך לקרוא על הדברים שקורים במפגשים אישיים להתבוננות פנימית. לכל הפרטים על סדרת המפגשים נכנסים לכאן